הקרנבלים של האיים הקנריים

כתב: גילי חסקין ; 27-02-25

להרצאה על האיים הקנריים

להרצאה על קרנבלים בעולם.

ראו גם באתר זה:

קרנבלים – המלצות לקריאה,  קורפוס קריסטי

תופעת הקרנבלים ברחבי תבל ; שורשי הקרנבל בעולם ;  הקרנבל של ריו דה ז'ניירו ; האיים הקנריים- תרבות, יצירה ופולקלור,; מדריך לטיולי קרנבלים; קרנבלים – המלצות לקריאה

ראו גם: אלבום תמונות מקרנבל בטנריפה 2014 ; קרנבל בלנזרוטה 2014;  תמונות מהקרנבל בטנריפה, 2022

מקור הקרנבלים באירופה. בראשיתם היו אלו ימי הוללות וסביאה, שקודמים להתנזרות מבשר של ארבעים יום. לפני ימי החזרה בתשובה, נתינה לתושבים, הזדמנות לצבור סיבות לכך….

הקרנבלים של האיים הקנריים ובראשם טנריף, הגיעו מספרד.

בעבר היה נהוג להניח אנשים על שמיכה ולהעיף אותם אל על, כפי שמשתקף בציור El Pelede  (בובת הקש), של הצייר הספרדי הנודע פרנסיצקו דה גויא (Francisco Goya). היה זה מודל עבור הגובלנים המרשימים שקישטו את קירות ארמונו של המלך קרלוס השלישי. ציור זה מתאר משחקי קרנבל, שהיו מקובלים בספרד באותם ימים. מעבר לכך שהציור היה אלגוריה למצבם של מוסדות המדינה, הוא ממחיש את האווירה הפרועה שהיתה נהוגה אז באותם ימים פרועים של קרנבל. על רקע ציור זה מעניין לקרוא את תיאורו של מיגל דה סרוונטס , בספר 'דון קיחוטה': "איתרע מזלו של סנצ'ו ובין הנוכחים בפונדק היו ארבעה צמרים מסגוביה, שלושה חייטים מכיכר-הסוס בקורדובה ושני תושבים מן השוק של סוויליה, אנשים עליזים ורוחשי טוב, הוללים וליצנים, וכולם, כמו נתקפו והודרכו על-ידי אותה רוח עצמה, קרבו אל סנצ'ו, הורידוהו מן החמור והשליכוהו על שמיכה ממיטת אורח שאחד מהם הביא מן הבית פנימה, אבל כשנשאו עיניהם וראו שתיקרה נמוכה מדי לצורכיהם, גמרו בדעתם לצאת לחצר שגבולה השמיים, ושם הניחו את סנצ'ו באמצע השמיכה והחלו להניפו אל-על ולהשתעשע בו כמו שמשתעשעים בכלב בימי הקרנבל".

בשנת 1791 צייר פרנסיצקו גויה את El Pelele, היינו "בובת הקש", בו מתוארות ארבע נשים המניפות לאוויר בובה או אדם חסר אונים. ציור זה היה מודל עבור הגובלנים המרשימים שקישטו את קירות ארמונו של המלך קרלוס השלישי. ציור זה מתאר משחקי קרנבל שהיו מקובלים בספרד באותם ימים.

מקור השם "El Pelele" הוא מהמילה הספרדית שמשמעותה "בובה" או "דמות חסרת חיים", מה שמעיד על כך שבדרך כלל השתמשו בבובות, אך לעיתים השתתפו גם אנשים אמיתיים, במיוחד כחלק ממופעים היתוליים. המשחק ענה על הצורך, להפוך סדרי עולם. מכיוון שבמהלך הקרנבל, מוסכמות חברתיות היו מתערערות, ותפקידים היו מתחלפים, פשוטי העם יכלו ללעוג לאצילים ולסדרי החברה. לעיתים קרובות, הבובות שהונפו ו"הושלכו" באוויר ייצגו דמויות ציבוריות לא אהודות, כמו שליטים שנואי-עם או דמויות מהכנסייה. המשחק נתפס כפעולה היתולית שהוסיפה לאווירת השמחה והצחוק של הקרנבל, שהיה זמן של בידור חסר עכבות.

מעבר לכך שהציור היה אלגוריה למצבם של מוסדות המדינה, הוא ממחיש את האווירה הפרועה שהיתה נהוגה אז באותם ימים פרועים של קרנבל.

בספרד קיבל הקרנבל, צביון שונה, במקומות שונים. דומה והחגיגי מכולם הוא זה של טנריף שבאיים הקנריים. כבר בשבועות שקודמים לקרנבל נערכות תחפושות שונות ונחשפים שירי הקרנבל והפוסטר של השנה, אותו עיצבו לאורך השנים, אומנים רבים.

הקרנבל כולל תהלוכות ססגוניות רבות יצירתיות ויופי, ריקודים, תחפושות וכמובן הרבה אלכוהול. בימי הביניים היתה זו הזדמנות לפריקת עול. העולם המוכר נסוג ומפנה מקומו לחגיגה פרועה של צבע, זלילה ומין. זהו טקס היפוך קלאסי, שבו פרנסי הקהילה מאפשרים שחרור מבוקר של החבל, ניקוז האדים מסיר הלחץ המבעבע, כדי להחזיר את החוגגים לתלם, בסיומו של פרק הזמן המגדר מראש.

הקרנבל בספרד של ימי הביניים היה חגיגה עממית צבעונית ופרועה, שהתרחשה לרוב לפני תקופת התענית הנוצרית (לנט). הוא היווה הזדמנות לאנשים מכל המעמדות לשבור את המסגרות החברתיות הנוקשות וליהנות מחופש זמני לפני תקופה של צניעות וסיגוף דתי.

התחפושות אפשרו לאנשים להתחזות לדמויות שונות, כולל אצילים, כמרים, דמויות מיתולוגיות או אפילו חיות. המסכות סייעו ביצירת אווירה של אנונימיות והפכו את הקרנבל לתקופה של היפוך חברתי, בה העניים יכלו להעמיד פנים שהם אצילים ולהפך. הקרנבל כלל תהלוכות עם מוזיקאים, ליצנים, רקדנים ושחקנים. לעיתים קרובות התקיימו גם מופעים סאטיריים שהיו ביקורתיים כלפי אנשי הכנסייה והאצולה.

חלק מהמנהגים כללו טקסים שהפכו את הסדר החברתי הרגיל, למשל הכתרת "מלך הקרנבל", שהיה בדרך כלל דמות עממית או מוקיון שנבחר על ידי ההמון. בשל העובדה שהקרנבל התרחש לפני תקופת התענית, הוא היה הזדמנות אחרונה לצרוך בשר, יין ומאכלים עשירים לפני הצום הנוצרי. אנשים השתמשו בקרנבל כדי ללעוג למוסדות הדתיים והפוליטיים, דבר שהיווה שסתום לשחרור מתחים חברתיים.

למרות שהקרנבל היה חלק מהמסורת הנוצרית, הכנסייה ראתה בו לעיתים קרובות מקור לדאגה בשל אופיו הפרוע וחוסר הכבוד שהוא הפגין כלפי הסדר החברתי. לעיתים קרובות ניסתה הכנסייה להגביל את גילויי הפראיות, אך הקרנבל נותר פופולרי בקרב העם.

אנטרודו

הקרנבלים של ספרד ופורטוגל בימי הביניים, היו אירועי רחוב פרועים, שנקראו אנטרודו (Entrudo). היתה זו  תקופה של שחרור מהמסגרות החברתיות והדתיות, שבה האנרגיה, הפיכת הסמלים וההתנהגות המופרזת, באו לידי ביטוי בדרכים רבות ומגוונות. האנטרודו שימש כמרחב זמני, בו היה ניתן לפרוץ את הגבולות שהכתיבו מוסכמות חברתיות ודתיות.

החוגגים התלבשו בתלבושות צבעוניות ומוגזמות, לעיתים קרובות חבשו מסכות שהסתירו את זהותם האמיתית, מה שהעצים את תחושת החופש והאנונימיות. השימוש באמנות הבמה, כולל שירה, ריקוד והצגות קצרות, שימש כאמצעי להבעה ויצירת אירוע מלא בהפתעות. חלק מהמנהגים באנטרודו שואבים את שורשיהם מחגיגות פגאניות עתיקות (כמו הבכחנליות ביוון העתיקה והסטורנליה של רומא), שבהן נהגו (באופן מבוקר), להפוך את הסדר החברתי. מסורות אלו התמזגו עם טקסים נוצריים והפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית.

בהעדר מגבלות דתיות מחמירות, הייתה בימים אלו אפשרות לביטוי חופשי – הן מבחינת אופנה והן מבחינת התנהגות. במהלך אנטרודו, נהגו המשתתפים לערוך פריצות דרך בנורמות החברתיות – מהתלבושות המוגזמות והמשונות ועד להתנהגויות נועזות, שכללו לעיתים קרובות זריקת מים, ביצים, קמח וחומרים נוספים. אנשים שברו חלונות, הטרידו נערות, לעגו לקודשי הכנסייה. אנטרודו לא היה רק קרנבל פרוע, אלא גם חלון לעולם שבו הגבולות בין מוסכמה לשחרור נמסו לזמן מוגבל, והאוכלוסייה התבטאה באופן חופשי ואפילו פרוע. מה שהיה נחשב לטאבו או מקובע בשגרה היומיומית קיבל משנה פנים במופעי אנטרודו. דמויות חברתיות בכירות ומעמדיות ,יכלו למצוא את עצמם משחקות תפקידים משעשעים, וכך נוצרת הייתה אווירת שוויון זמני בהפגנת אנרגיה פרועה. היתה זו דוגמא מובהקת לטקס היפוך: שחרור מבוקר של לחצים, כדי להחזיר את החוגגים למסלול החיים המסודר.

עם הזמן, תיעלו פרנסי הקהילות את האירועים הכאוטיים של הרחוב, למופעים מאורגנים וממוסדים. התופעה שימשה לא רק להנאה רגעית, אלא גם כאמצעי לשחרור, להיפוך סדרי העולם ולהשראה לשינויים חברתיים, והשפעתה ניכרת עד היום בקרנבלים ובאירועים תרבותיים ברחבי העולם.

טרם שהפך הקרנבל לאירוע המוני, מרהיב וממוסחר, נהגו הכפריים באיים הקנריים, כמו לבטח בשאר חלקי ספרד, להחליף ביניהם זהויות מגדריות, לשוטט ברחובות ולשמוח עם חבריהם.

הקרנבל נחגג במקומות רבים, בכול האיים הקנריים.

הקרנבל בטנריף

הקרנבל של סנטה קרוז דל טנריפה (Santa Cruz de Tenerife), בירת הגדול שבאיים הקנריים, הוא הגדול והמפורסם מכולם. מכיוון שתושבי העיר מכונים "צ'יצ'ררו (Chicharrero), מכונה הקרנבל שם כ- Carnival Chicharrero. . קרנבל זה נחשב לפופולרי ביותר בעולם, אחרי זה של ריו דה ז'ניירו, אולי משום כך, כרתו שתי הערים, ברית ערים תאומות. ב-1987 הוכרז הקרנבל, כאתר מורשת תרבותית, על ידי ארגון אונסק"ו.

זהו אירע ססגוני ועולץ,  הכולל תהלוכות צבעוניות, תחפושות ואווירה עולצת. בשנים האחרונות, הפך לגורם חשוב במשיכת תיירים לאזור. הקרנבל כולל הרבה מוזיקה, שתייה וריקודים ספונטניים, אך התחפושות "גונבות את ההצגה". יש ביניהן מושקעות, יקרות, משעשעות, מתריסות ואפילו גסות. אנשים  יוצאים מגדרם כדי להפתיע ולהיות מקוריים משנה לשנה. יש המגיעים מרחבי אירופה עם תחפושות שנתפרו מראש. מי שהגיע במקרה בלתי מוכן, יוכל להצטייד בדוכני הרחוב, המוכרים תלבושות, פאות ומסכות.

בקרנבל מופיעות יותר ממאה קבוצות, עם ממוצע של חמישים רכיבים לכול קבוצה:  תהלוכות, קבוצות תלבושות, נגני רחוב וקבוצות מוזיקליות. ביניהן ראוי לציין את ה"מורגאס" (murgas), ראו להלן.

בימי הקרנבל מגיעים לרחובות העיר, מאות אלפי אנשים מדי יום, כדי לקחת חלק בחגיגות. מעריכים שנוטלים בו חלק, כמיליון תיירים לשנה. הקופירייטרים של טנריפה, מכריזים שזהו "הקרנבל השני בגודלו בעולם", אחרי זה של ריו דה ז'ניירו. למיטב ידיעתי, הקרנבל של סלבדור, אשר בבהיה, ברזיל, גדול יותר, גם הקרנבל של ונציה ושל ניס גדולים יותר . אבל זה לא באמת משנה. האירוע הוכרז כאתר מורשת תרבותית על ידי אונסק"ו.

בקרנבל של שנת 1987 הופיעה בקרנבל הזמרת סליה קרוז (Celia Cruz), עם ההרכב המוזיקלי Billo's Caracas Boys. לאירוע נאספו 250,000 איש. הקונצרט נכנס לספר השיאים של 'גינס' (Guinness), כמספר האנשים הגדול ביותר בעולם, שהתכנס בכיכר, כדי לשמוע קונצרט. בשנת 2019, למעלה מ-400,000 איש רקדו לקול הקצב של חואן לואיס גוארה (Juan Luis Guerra), בשנת 2019 ובכך עקפו את ההישג של סליה קרוז.

האירוע ברחובות סנטה קרוז מתחיל כבר ביום שישי, לפני פתיחתו של הקרנבל בכול העולם הקתולי, ביום שבת. הריקודים ממשיכים עד ל"יום ד' של האפר", האירועים שבעבר נמשכו ארבעה ימים, נמתחיל לתקופה של חודש.

לקרנבל שני חלקים: החלק הרשמי וקרנבל הרחוב.

בקרנבל הרשמי צועדות בסך קבוצות המורגאס, תהלוכות הקומפראסאס ותזמורות הרונדלס.

המורגאס

החלק הפורמלי כולל מופעים של למעלה ממאה להקות שהידועות בהן היא 'מורגאס' (Murgas).  שורשי המורגאס נטועים במסורת האירופאית והאפרו-אירופאית. זהו  סוג של תיאטרון מוזיקלי פופולרי המוצג בארגנטינה, פנמה, ספרד ואורוגוואי, במהלך עונת הקרנבל. המורגה הארגנטינאית מתמקדת יותר בריקוד ופחות בשירה מאשר באורוגוואי. למורגה האורוגוואית יש מקבילה בקאדיז, ספרד, ממנה היא נגזרת, מוסיקת ה"צ'יריגוטה" (Chirigota), אך עם הזמן השניים התפצלו לצורות שונות.

בהשפעת תרבויות שונות, הן התפתחו ככלי לביטוי דעות חברתיות ופוליטיות, תוך שילוב אלמנטים של הומור והגזמה. החל מהמופעים הרחוביים הפשוטים, המורגאס הפכו לתופעה מסודרת עם תחרויות, קבוצות מקצועיות וחגיגות המוני. הן נחשבות לסוג של תיאטרון רחוב, שבו המוזיקה והדיאלוג מתמזגים עם המחזה והביצועים הפיזיים.

[ מוסיקת ה"צ'יריגוטה" (Chirigota). צמחה במאה ה-19 במסגרת הקרנבל של קדיס (ספרד). במהלך החגים, כאשר הכללים החברתיים משתבשים והאווירה טעונה, אמנים ובעלי חוש הומור חריף התחילו ליצור מופעים קצרים, שמטרתם הייתה ולצחוק על האירועים הפוליטיים והחברתיים של התקופה. במסגרת הקרנבל, שבו יש פנייה להיפוך סדרי העדיפויות, המופעים של הצ'יריגוטה הפכו לכלי שבאמצעותו ניתן להעביר מסרים סאטיריים. השירים בצ'יריגוטה מתאפיינים בליריקה חדה, מלאת משחקי מילים, אירוניה וביקורת חברתית. המילים מתייחסות לאירועים אקטואליים, לפוליטיקה או לתופעות חברתיות, תוך שימוש בהומור ובאירוניה, כדי להקל על המסרים הקשים.]

המקצב במורגאס מבוסס על תופים וכלי הקשה, המשולבים לעיתים עם כלי מיתר וכלי נשיפה. הצלילים העוצמתיים והקצביים יוצרים אווירה חיה ודינמית, שבה כל תוף וכל צליל מהווים חלק מהמסר הקולקטיבי של הקבוצה. המנגינות והמלודיות במורגאס משלבות שירה קולקטיבית, לעיתים עם אלמנטים של קצב מדובב ודיבור מהיר, שמשדרים את הלב הפועם של ההומור והסאטירה. הביצועים מתאפיינים בליריקה עשירה, מלאת משחקי מילים וביקורת חברתית, כאשר לעיתים קרובות הטקסט מתעדכן בהתאם לאירועים אקטואליים. מעבר למוזיקה, המורגאס מציגות מופע תיאטרלי עם תלבושות צבעוניות, תיאורים מגוחכים ותנועות מוקפדות. כל מופע מהווה הצגה שמספרת סיפור, משדרת מסרים חברתיים ופוליטיים, ומעוררת את הצופה לחשוב ולהצחיק בו זמנית. באמצעות המופעים, הקבוצות מצליחות להעלות נושאים חשובים בצורה קלילה ונגישה, תוך כדי התייחסות לאירועים עכשוויים ומציאות חברתית מורכבת.

המורגאס הפכו לסמל תרבותי,  ומשקפות את הזהות הלאומית והתחושה הקולקטיבית של העם. . בעיקר בעונת הקרנבל, מופעי המורגאס מתמלאים באנרגיה ובצבעוניות, והם מהווים מוקד משיכה מרכזי בערים ובכיכרות הציבוריות. כל הופעה היא אירוע שבו הקהל משתתף באופן פעיל, מה שיוצר חוויה קהילתית וחברתית עמוקה. למרות ששורשיהן הם עמוקים במסורת, המורגאס ממשיכות להתפתח ולהתחדש. קבוצות עכשוויות משלבות אלמנטים מודרניים עם המסורת, וכך השפה האמנותית שלהן נשארת רלוונטית לעולם המשתנה.

הסגנון הייחודי של המורגאס, השפיע גם על תחומי האמנות האחרים – כמו תיאטרון רחוב, הופעות מוסיקליות חדשניות ואמנות חזותית – ומהווה השראה ליוצרים רבים שמחפשים לשלב בין בידור, תרבות וביקורת חברתית. אלו הן קבוצות מוזיקליות הומוריסטיות, המורכבות מזמרים שמבצעים שירים סאטיריים וביקורתיים על אירועים אקטואליים, פוליטיקה וחברה.

המורגאס, כפי שהם ידועים כיום, צמחו באורוגוואי, בעיקר במרכז העיר מונטווידאו, אך שורשיהם ניתנים למעקב עד למסורות אירופיות, בעיקר ספרדיות, שמשתלבות עם השפעות אפרו-אורוגוואיות. במהלך המאה ה-19, כאשר מהגרים מספרד הגיעו לאמריקה הדרומית, הביאו עימם מסורות קרנבליות שכללו מופעי שירה, תיאטרון והומור. מסורות אלו, שהתבטאו במופעים רחוביים ובביקורת חברתית קלילה, הטמינו את הזרע למופעי מורגאס. במקביל, התרבויות האפריקאיות שהובאו על ידי עבדים הביאו עימן מקצבים, כלי הקשה וביצועים קבוצתיים. השילוב בין השפעות אלו לבין המסורת הספרדית עיצב את האופי הייחודי של המורגאס – מופע קולקטיבי עם דגש על מוזיקה, הומור וסאטירה חברתית. המורגס של קדיז, התפתחה

המורגאס הן הרבה יותר ממופעי קרנבל; הן תופעה תרבותית שמשלבת מוסיקה, תיאטרון והומור כדי להעביר מסרים חברתיים ופוליטיים בצורה מקורית ואירונית. עם שורשים עמוקים במסורת, אך עם יכולת התחדשות והתאמה לעידן המודרני, הן מהוות חלק בלתי נפרד מהזהות הקולקטיבית והתרבותית של הקהילות שבהן הן מופיעות.

קבוצות המורגאס' של טנריף היא למעשה תחרות, למי יש את הסאטירה הכי חדה, שנונה ומצחיקה.

קומפראסס

קבוצות מפורסמות אחרות הן 'קומפראסאס' (comparsas), המפורסמות בתלבושות בסגנון ריו דה ז'ניירו. הקומפרסאס צמחו מתוך מסורות אירופיות ושילוב עם השפעות מקומיות, בעיקר במדינות דוברות ספרדית.הקבוצות הללו משלבות בתוכן מגוון אלמנטים – מוזיקה, ריקוד, תיאטרון, הומור וביקורת חברתית – ומהוות במה להעברת מסרים.

המונח "קומפרסאס" מקורו בשפה הספרדית ומשמעותו "חברים" או "חבורה". בתחילה התייחס המונח לקבוצות של חברים, שהתאספו יחד לבידור רחוב, אך עם הזמן הוא התפתח לצורת מופע מאורגנת ומלאת צבעים במסגרת הקרנבל.

אחת התכונות הבולטות של הקומפרסאס היא השימוש בתלבושות מרהיבות, צבעוניות ולעיתים אף מופשטות, המשלבות אלמנטים מסורתיים עם חדשנות עכשווית. הריקודים שמבוצעים על ידי חברי הקבוצה מתוכננים בקפידה, ולעיתים קרובות משקפים סגנונות ריקוד מסורתיים לצד תנועות מודרניות. המוזיקה במופעי הקומפרסאס היא מרכיב מרכזי ביצירת האווירה. לעיתים נעשה שימוש בכלי נגינה מסורתיים כמו תופים, כלי נשיפה וכלי מיתר, כאשר השירה מתקיימת לעיתים בקול קולקטיבי. המלודיות והשירים נושאים מסרים – לעיתים הומוריסטיים, לעיתים סאטיריים..

מעבר למוזיקה וריקוד, מופעי הקומפרסאס משלבים אלמנטים תיאטרליים.  דרך ההופעות, חברי הקבוצה חווים את השייכות והגאווה של העם, ומסרים שמדברים על ההיסטוריה, הערכים והאתגרים של החברה. חלק ניכר מהמופעים נועד להעביר ביקורת חברתית או פוליטית בצורה קלילה, הומוריסטית ולעיתים סאטירית. המסרים מועברים דרך משחקי מילים, דמויות מגוחכות ועלילות סמליות, ובכך נוצרת זיקה בין ההופעה לבין המציאות היומיומית של הקהל.

מסורת הקומפרסאס מועברת מדור לדור, כאשר צעירים ולומדים מצטרפים לקבוצות קיימות,. למרות ששורשיהם הם עמוקים במסורת, הקומפרסאס ממשיכות להתחדש ולהתאים את עצמן לשינויים חברתיים וטכנולוגיים. קבוצות מודרניות משלבות אלמנטים עכשוויים – בין אם במוזיקה, בריקוד או בתלבושות – תוך שמירה על רוח המסורת והזהות הקולקטיבית.

הקומפרסאס מתחרויות בתהלוכות ופסטיבלים ובעיקר בקרנבל. ,דבר שמוסיף להן ממד תחרותי ויצירתי. במגרשים אלה מתקיימות מצגות המבליטות את היצירתיות והחדשנות של כל קבוצה, והן מהוות מוקד משיכה לקהל הרחב.

רונדלס

רונלה (Rondalla) דומה יותר לקונצרט של מוסיקה קלאסית. היא הרכב מוזיקלי מסורתי, העשוי בעיקר מכלי מיתר, שהופיע לראשונה בספרד והתפתח בהמשך במסורות המוזיקליות של אמריקה הלטינית. שם הוא קיבל נופך מקומי משלו.

במדינות כמו מקסיקו, פרו, צ'ילה ואחרים, הרונדלה הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפופולרית. בהרכבים אלה נכללים כלים מסורתיים כמו גיטרות, מנדולינות, לואטות, ולעיתים גם גיטרות בס , אשר יוצרים סאונד חם ועשיר שמלווה שירים עממיים וסיפורי עם.

ההרכב כולל לרוב מגוון כלי מיתר המושרים יחד בהרמוניה, כאשר כל נגן תורם את קולו הייחודי למופע. המוזיקה המבוצעת על ידי הרונלה מאופיינת בקצביות נעימה, בנגינות שמזמינות להאזנה רגועה ולעיתים גם לריקוד. ישנו דגש על העברת סיפורים, מסורות וערכים תרבותיים באמצעות השירים. עם הזמן, בהרכבים מודרניים ניתן למצוא גם שילובים של כלי נגינה עכשוויים והשפעות מוזיקליות חדשות, מה שמביא לעדכון סגנוני מבלי לאבד את רוח המסורת. לעיתים המנגינות מותאמות לאירועים חגיגיים, טקסים חברתיים או מסיבות קהילתיות.

קרנבל הרחוב

קרנבל הרחוב, מאורגן באופן יותר חופשי, כשהמונים רוקדים או משוטטים ברחובות כשהם מחופשים. אחד האירועים הוא בחירתה של מלקת הקרנבל, מתוך מועמדות רבות המגיעות מרחבי האיים הקנריים. זהו אירוע אפוף זוהר ומשודר בטלוויזיה המקומית. המועדת צריכה להיות מרשימה בהופעתה החיצונית וללבוש תחפושת מפורת להפליא. אחר כך היא מופיע בראש המצעדים. מיד אחר כך מתחילה תהלוכת ססגונית הנקראת 'קגלבטה' (Cabalgata). זהו בעצם מצעד תוסס, שבראשו עומדת המלכה שנבחרה זה עתה.

מדובר בארבע שעות שמחות, עולצות, המאפשרות לציבור לשכוח את דאגות היום יום. זוהי הזדמנות לחוש את הקצב הלטיני המהפנט החיים עוצרים את מהלכם ומפנים מקום לכמה ימים של שמחה, צבע, סביאה ומין.  הרחובות הומים אנשים משולהבים, שמחים ורוקדים במשך שעות, מבלי להתעייף.

הקרנבל הוא צורך אנושי בסיסי ועמוק. אנשים אוהבים לצאת לככרות הערים ולהפוך את הסדר החברתי הנהוג לאורך השנה. זהו בילוי פרוע, שכולל התפרקות, הילולה, שתיית אלכוהול ובילויים, שזכו לברכת הכמורה, לאישורם של מוסדות השלטון וללגיטימציה של החברה המהוגנת. עם הזמן הפך הקרנבל לאירוע ראוותני, ממוסד ובמקומות רבים משמש הקרנבל, כמכשיר לגיבוש זהות לאומית..

ראשיתו של הקרנבל בסנטה קרוז דה טנריף, עם התיישבות האירופאית במקום. בשנת 1605, המושל גספר לואיס הידלגו (Gaspar Luis Hidalgo), אישר לחוגגים להחליף בגדים בין המינים. כלומר, גברים לבשו בגדי נשים ולהיפך. מהיכרותי עם חגיגות ברחבי העולם, בדרך כלל מדובר בהחלפה חד צדדית: גברים הם אלו שמנצלים אתה הזדמנות להתחפש לנשים. מעבר לשעשוע שבדבר, זו הזדמנות עבור הגבר, להתחבר לצדדי הנשיים באישיות

עם הזמן מוסדו והריקודים הכאוטיים ברחובות והפכו לתהלוכות בסגנון ריו דה ז'נירו. כבר בשבועות שקודמים לקרנבל נערכות תחפושות שונות ונחשפים שירי הקרנבל והפוסטר של השנה, אותו עיצבו לאורך השנים, אומנים רבים. האירועים נערכים במשך כשלושה שבועות במקומות שונים, וכוללים נשפים סוערים, תהלוכות ססגוניות ורעשניות, תחרויות מוסיקה וריקודים, כולל התרסה נגד המוסכמות, שבאה ידי ביטוי בתחפושות פרובוקטיביות.

מוקד החגיגות היא פלאסה אספניה (Plaza  España) במרכז העיר סנטה קרוז ( Santa Cruz) שבטנריפה. כל העיר מקושטת באלפי נורות ובכל פינה מוכרים "צ'ורוס" (Chorus) – חטיפי בצק מטוגנים בשמן ומצופים בשוקולד חם. יש בקרנבל תהלוכות, בובות ענק ושאר מסורות קרנבליות, אבל אירוע השיא בקרנבל של טנריף הוא הערב (בדרך כלל השלישי) בו מופיע הקהל כולו לבוש בבגדי המין השני. בסנטה קרוז פועלות בחודשים שלפני הקרנבל חנויות בדים מיוחדות, בהן מוכרים לגברים בדים מהם יתפרו שמלות מפוארות לקרנבל ולנשים חליפות ערב מפוספסות וגבריות להפליא. העסקים פורחים.

בקרנבל של טנריף, כמו בקרנבלים רבים אחרים, בולטת תופעה של גברים המתחפשים לנשים. מעבר להיתוליות שיש בכך, הדבר מלמד על הצורך של הגבר, להתחבר לתכנות הנתפסות כנשיות: הקשבה, רגישות, התבוננות, או אולי לרבדים הפמינניים (Feminine ) באישיותו.

זאת ועוד, זהו ביטוי לקרנבל כאירוע של מעברים. כשם שהליצן (הפופולרי בהרבה קרנבל), עובר בצורה קיצונית ממצבים של צחוק לבכי, כך האדם עובר בקרנבל, ממצב רציונלי למצב כאוטי. ממצב של זהות מינית אחת, לשנייה. בקרנבלים בולטים קוקסינלים שבמהותם מבטאים את המעברים הללו. כך גם טְרַנְסְגֶ'נְדֶּר (באנגלית: Transgender), בכול הקשת של הזהויות, שקשורות לחוויית אי-הלימה בין זהותו המגדרית של אדם לבין ייעודו המגדרי או לבין זוויגו.

בהקשר זה, בולטות במיוחד דמויותיהן של הדרג קווינס.

דראג קווינס

דראג קווין הן אומניות ביצועים שיוצרות דמויות מופצצות ומוגזמות באמצעות לבוש, איפור, תסרוקות ואביזרים. הן בוחרות לעיתים דמויות שמעוותות או מדגישות נורמות מגדריות, ולעיתים מציגות פרשנות אישית וקומית למגדר ולזהות. האמנות של הדראג היא לעיתים משחק עם הגבולות שבין הגבריות לנשיות ומציגה סוג של קרקס של זהויות מגדריות. לבוש ואיפור. בהופעותיהן, לעיתים קרובות הן עוסקות בנושאים חברתיים ופוליטיים – החל מהתמודדות עם הדחייה החברתית וכלה בהעלאת המודעות לזכויות להט"ב.

על פי אטימולוגיה עממית, המילה "דראג" (drag) היא ראשי תיבות של "לבוש כמו ילדה" (Dressed Resembling A Girl) ונועדה לתאר שחקני תיאטרון זכרים טרנסווסטים. המילה "קווין" (מלכה) עשויה להתייחס למילה "quean" או "cwene" באנגלית ישנה, שמשמעותה הוא "אישה". מאוחר יותר, נעשה שימוש במילה זו על מנת להתייחס לנשים מופקרות ולגברים הומוסקסואלים . מקורה של המילה בשפה האנגלית, על פי מילון אוקספורד, הוא המילה "quene" ("אישה זקנה").

מכיוון שחלק ממטרות הקרנבל הם טשטוש גבולות וזהויות, הדראג קווין משתלבות בו במיוחד.

לא כל השחקנים שמגלמים דמויות דראג מנסים להתחזות לנשים (במובן של: לגרום לצופים בהם לחשוב שהם אכן נשים, ולא גברים הלבושים כנשים). במקומות מסוימים, התחזות של גברים לנשים עדיין נחשבת לבלתי חוקית. הדראג קווין האמריקאית רופול (RuPaul) אמרה פעם: "אני לא חקיין נשים. כמה נשים אתה מכיר, שנועלות נעלי עקב בגובה שבעה סנטימטרים ולובשות פיאות באורך של מטר וחצי ושמלות צמודות?." הוא גם אמר ש: "אני לא מתלבש כמו אישה, אני מתלבש כמו מלכת דראג!"

ההופעות של הדראג קווין יכולות לשלב שירה, ריקוד, קומדיה, ולעיתים גם אלמנטים דרמטיים או פוליטיים. הוא על פרטים, מהתלבושות המפוארים ועד לאיפור המעודן וההגזמה, דברשמאפשר לאמניות ליצור דמויות עם סגנון ייחודי וניכר. הדראג היא דרך להבעה עצמית שאין לה גבולות – הן מציעות מסע של גילוי עצמי, של פריצת מוסכמות ושל התמודדות עם זהויות מגדריות בצורה אמנותית. הן קווין מציגות בצורה בולטת את השבירות של דיכוי מגדרי ואת היכולת לשבור סטיגמות, דבר  שמוביל לחשיבה מחודשת על זהות מגדרית ותפקידים חברתיים. דראג קווין הפכו למוקד בתרבות הגאה והביאו את היכולת לשבור את הגבולות המגדריים ואת הסטיגמות החברתיות. עבור רבים, דראג קווין מהוות סמל של קבלה, כוח והתנגדות לנורמות מסורתיות, הן בהיבט האישי והן בהיבט הציבורי.

דראג קווין הן הרבה יותר ממופעי בידור – הן תופעה חברתית, תרבותית ואמנותית שמאתגרת ומרחיבה את הגבולות של מה שאפשר להגדיר כ"מגדר" או "זהות". הן מהוות קול למי שמרגיש שונה, מעוררות שיח ומעודדות קבלה ושינוי חברתי. ההופעות של דראג קווין מאפשרות ביטוי אישי ותרבותי, ומדגישות את יכולתן לשבור מוסכמות מגדריות ולהציג צדדים שונים של הזהות. מכיון שהקרנבל הוא קריאת תיגר על הסדר החברתי הקיים ולכן, קוקסינלים, טְרַנְסְגֶ'נְדֶּרים (Transgender)  ודארג קווין מבטאים טוב במיוחד את פריעת הסדר. במספר ערים ואירועים, במיוחד במקומות שבהם קהילת הלהט"ב חוגגת את עצמה, הדראג קווין מהוות חלק בלתי נפרד מהפסטיבל, והן מושכות תשומת לב רבה מצד הקהל.

קרנבלים בכול העולם ובכלל זה הקרנבלים של האיים הקנריים, הם אירועים שבהם חוגגים את השונות והייחודיות. בקרנבלים שבהם המוקד הוא על חופש ביטוי, צבעוניות וחגיגה של השונות, וקרנבל טנריף בכלל זה, דראג קווין מהוות אלמנט מרכזי שמוסיף נופך אמנותי וחברתי מיוחד לאירוע. עם הלבוש המרהיב והביצועים התיאטרליים שלהן, הן מתאימות לאווירה זו במיוחד. בקרנבלים רבים, המוקד הוא על יצירתיות והעצמת הזהות – כאן מופיעות דראג קווין שמביאות מופעים מלאי אנרגיה, אמנות וחדשנות, ומשלבות הופעות, ריקוד, מוזיקה ולעיתים גם מסרים חברתיים.

שריפת הסרדין

הקרנבל של ימינו  כולל עגלות מרהיבות, בדומה ל"אלגוריות" של ריו דה ז'נרו, אך גם המונים המפזזים ברחובות. יש בו גם אירוע ייחודי והוא  "קבורת הסרדין" (El Entierro de la Sardina), שהוא טקס משעשע להפליא, שמתרחש בדרך כלל ביום שאחרי המצעד הגדול של הקרנבל. בטקס עורכים בני האי תהלוכה של מעין לוויה היתולית לדג המכונה "צ'יצ'רו" (Chicharo). במהלכה לובשים המשתתפים בגדי אבלים ומקוננים בלוויה המדומה של בובת סרדין ענקית. רבים לבושים בבגדי כמרים, נזירות ונזירים. זוהי הזדמנות להתריס נגד הסדר החברתי וללעוג לקדושי הכניסה. הטקס מגיע לשיא כששורפים את בובת הסרדין. הצ'יצ'רו (Chicharo) מסמל את אנשי סנטה קרוז, עד כדי שהם מכנים את עצמם "צ'יצ'ררוס" (Chichareros).

הטקס הזה כולל הלוויה חגיגית של בובת ענק בצורת סרדין, שאחריה צועדות אלמנות בוכיות, שהן בעצם גברים בלבוש נשים, המקוננות על אובדנו של הדייג המופלא שהיה הבעל של כולן. הם לובשים בגדי נשים, כולל גרביונים שחורים ומתהדרים בשפתונים אדומים וחזה נשי שופע – את הכול הם מניחים על גופם השעיר ומשעשעים עד אין גבול.

הצייר הספרדי פרנסיצקו דה גויה, תיאר בציור בשם "לווית הסרדין" (1812-14), את סיום הקרנבל במדריד, בסוף המאה ה-18. מקורו של הטקס במסורת ספרדית עתיקה שלפיה נהגו לקבור שומן חזיר, כסמל לפרידה מהבשר ותחילת צום הלנט. כיום הטקס הוא פרודיה על המסורת, והסרדין מחליף את שומן החזיר. מכיוון שקשה להפסיק לחגוג והצום הקתולי אינו אירוע מעודד, חוזר הקרנבל למופע אחרון הנקרא גם "פיניאטה" (Piñata) בסופו של אותו שבוע.

שריפת הבובה של הסרדין, שהוא למעשה ייחודו של קרנבל זה , מייצגת את סיום חגיגות הקרנבל ואת הפרידה מן הבשר. בשנת 2022, שרפו בובה בצורת נגיף הקורונה…הטקס מסמל את סיום חגיגות הקרנבל המקומי והפרידה מהבשר הרב שאוכלים במהלכו.  מיד לאחר הלוויה נחפזים תושבי העיר אל הכנסיות ומבקשים מחילה על החטאים שביצעו במהלך הקרנבל. רק אחרי זה הם פורשים לבתיהם ומשלימים את שעות השינה שהחסירו במהלך הקרנבל. זהו האירוע החותם את הקרנבל. המסיבה מתחילה שוב, בסופו של אותו שבוע, שנקרא "פיניאטה" (piñata). שבת וראשון מקודשים אף הם לריקודים ברחובות, דומה והתושבים רוצים למצות את השמחה עד תום.

ברבים מן הקרנבלים שמתקיימים ברחבי תבל, גאים המארגנים והמשתתפים להצביע על שורשים עמוקים. באיטליה למשל, גאים להראות שראשיתו של הקרנבל נעוצים בימי הביניים. במקרה של טנריף מדובר באירוע חדש יחסית כמו הנוכחות הספרדית במקום.

דיווחים כתובים על החגיגות מתחילים להופיע בסוף המאה ה-18. כך למזל, בז'ורנל של לופה אנטוניו דה לה גרה פניה (Lope Antonio de la Guerra Peña) ב-1778 .

מסורת החג נשכחה וכמעט נזנחה לחלוטין לאחר מלחמת האזרחים של ספרד (1936-1939). ביוזמתו של תושב העיירה Frontera, ששמו Benito Gutierrez, חודשה המסורת. הוא התעקש לקיים ולשמר אותה, כולל עזרה והנחייה של צעירים בהכנת התלבושות הביזאריות. בזמן שלטונו של פרציסקו פרנקו בספרד, נאסר קיומו של הקרנבל, אם כי החגיגות נמשכו בשם "חג החורף", גם בימים אפלים אלו. אולם בשנת 1975 הוא חזר – ובגדול לכול האיים. עם הזמן מוסדו והריקודים הכאוטיים ברחובות והפכו לתהלוכות בסגנון ריו דה ז'נירו.

חיבורים שונים שנכתבו בספרד, ביניהם ספרו של המשורר חואן רויז (Juan Ruiz), 'ספר האהבה הטובה' (Libro de buen amor), מלמדים שלעתים עונת הקרנבל (הנחוג 40 ימים לפני הפסחא), נמשכה עד לקורפוס כריסטי ומעבר לו[1]. אף על פי ש"יום שלישי של השומן", המכונה בצרפתית 'מארדי גרא' (Mardi Gras), נתפס כסיומו של הקרנבל (Carnestolendas), היו לאורך השנה, אירועים תרבותיים, בעלי מאפיינים קרנבליים (Carnivalesque), שהיוו מעין גשר תרבותי, בין אירועים למדניים חמורי סבר, לבין מנהגים של עליצות ופריקת עול, ששורשיהם פרה נוצריים. האריסטוקרטיה יכלה להשתתף בתחרויות מפוארות ובמצעדים רבי רושם, בעוד שהעם הפשוט נותר צופה מן הצד. מאז שלהי ימי הבינים, נוצר מיזוג, לכאורה מוזר, בין אירועים רווי יצר, לעתים מופקרים, שעיקרם פריקת עול, לבין ה'קורפוס כריסטי' (Corpus Cristi), שהוא שיא של מסירות נוצרית. דומה ויש כאן התקדמות, מטקסי ההיפוך של הסדר החברתי, אל התהלוכה המושקעת ומוקפדת של גופו של ישו, שקם לתחיה ברחובות העיר[2].

קרנבל באל היירו

באיים שונים התפתחו מסורות קרנבל שונות. מיוחד במינו הוא הקרנבל שבאי אל-היירו (El Hierro), כמו בשאר האיים הקנריים, חוגגים את הקרנבל במהלך שלושה סופי שבוע – כאשר כל סוף שבוע מוקדש לעיירת מחוז שונה ברחבי האי. האירוע הראשון יתרחש תמיד במחוז לה פרונטרה (La Frontera). השוני כאן הוא באופי האירוע שמתרחש בערבים של יום ראשון ושלישי הראשונים של הקרנבל: אילים (כבש זכר) אנושיים , המכונים "לוס קרנרוס" (Los Carneros), שהוראתם "כבשים".

הקרנרוס הם כולם זכרים, וקיימת תחרות עזה בקרב צעירי המקום כדי להתקבל להיות אחד מהם. הלבוש הביזארי של עורות ופרוות אילים והקרניים הכבדות שהם עוטים על ראשם, התכנסויותיהם החשאיות, כדי להכין עצמם לאירוע יוצרים מסתורין והערצה אצל המקומיים – הם מהווים מעין אגודת סתרים מקומית. הם צובעים את גפיהם ופניהם החשופים במשחת נעליים שחורה. סביב מותניהם תלויים פעמוני בקר. כל קרנרו מלווה ברועה, עטוי באריג גס מבד יוטה ועל פניו מסיכה גרוטסקית. ואז מופיע "המשוגע" El Loco, כשהוא לבוש כמו הרועים אבל בעל שיער אדמוני בהיר וחובש מסיכה דומה. תפקידו של המשוגע להשמיע, צרחות מקפיאות דם ולגרור שלשלאות ומצ'טה על הקרקע. כל האירוע אפוף במתח וציפייה, במיוחד של צעירי המקום, שמתגרים בקרנרוס כדי שירדפו אחריהם. הקרנרוס חזקים ואתלטיים, ואם תפסו מישהו, גם תיירים לא ימלטו מהם, ימרחו את פניו במשחת נעליים שחורה. אלו מתפרשים ברחובות העיירה כדי ליצור פחד ובהלה למשך כמה שעות. שני פסלים מוצבים בקצות הרחוב הראשי כדי להכריז על פתיחת האירוע, ולהזהיר את כל הנכנס למתחם. המקומיים מספרים שהדמויות מבוססות, בקירוב, על דמותו של האל הרומי Fauno,  אשר היו לו רגלי תיש וגוף אדם. נראה שמקורו בדמותו של האל פאן, מהמיתולוגיה היוונית, אשר זרע בהלה ופחד ביערות יוון, ומשמו נגזר הביטוי "פאניקה".

קרנבל בלנזרוטה

בקרנבל של לנזרוטה (Lanzarote), עוטים החוגגים על עצמם תחפושות המסמלות את השטן ולכן הם מכונים "דיאבלטס (Diabletes ) הם לבושים בבגדים לבנים, מפוספסים ומנוקדים בשחור ובאדום וחובשים מסיכות שטניות עטויות קרניים המסמלות כוח וגבריות . בטגיסה (Teguise),הם לובשים עורות של עזים. שורשיהם של הדיאבלטס של טגיסה  מגיעות לריקודים הטקסיים של המהוס (Mahos), השבטים הילידים של האי. הם חובשים עורות של עזים ועוטים מסיכות המסמלים כוח וגבריות.

.

קרנבל האינדיאנים

בעיר הבירה סנטה קרוז של האי לה פלמה ( Santa Cruz de La Palma), נוסף לאירועי הקרנבל העולצים, אירוע נוסף, שסוחף אליו עשרות אלפי משתתפים.

הרחובות מתמלאים באנשים לבושים לבן, גברים לבושים במכנסי פשתן, חובשים לראשם "כובעי פנמה", וכיסויי ראש מקוריים אחרים, שמיוצרים במיוחד לאירוע . הם עונדים לצווארם שרשראות, נושאים מקלות הליכה, מזוודות עור ישנות, ומעשנים סיגרים קובניים. הנשים בשמלות מלמלה ותחרות, עונדות שלל תכשיטים. אביזרים נוספים, כמו שעוני כיס ותכשיטים יוקרתיים, הם חלק בלתי נפרד מהמראה החגיגי. גם שטרות כסף מהווים מרכיב חשוב בתלבושות; לעיתים קרובות הם מציצים מכיסים, כובעים, ומזוודות של החוגגים. כמעט כולם מחוללים לקול מוזיקה מסעירה.

זהו "קרנבל האינדיאנים" Carnival de los Indianos)) , שנחוג באי פלמה,  ביום השני של הקרנבל הגדול, המכונה "שני הקרנבל" (Lunes de Carnaval), ומהווה שחזור סאטירי של חזרת תושבי האי שהיגרו לקובה והתעשרו שם. במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20, רבים מתושבי לה פלמה היגרו לקובה בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות. חלקם חזרו לאי לאחר שהצליחו בעסקיהם, כשהם לבושים בבגדים לבנים אלגנטיים ומביאים עמם מנהגים חדשים, מוזיקה ומוצרים קובניים. עד היום הם מכונים, "אינדיאנוס" (Indianos).

"קרנבל האינדיאנים" נולד כסטירה על אותם מהגרים ששבו והחצינו את עושרם. החוגגים מקימים לתחייה  את האלגנטיות של העבר,  באווירה של שמחה והילולה,  מוזיקה, ריקודים והומור קריביים. המוזיקה הקובנית משחקת תפקיד מרכזי בחגיגות, עם להקות המנגנות סון, סלסה וממבו.

בכיכרות העיר מופיעים זמרים מקומיים, בבמות שהוקמו במיוחד לשם כך. צידניות קרח גדושות באלכוהול ניצבות בכל פינה ובדוכנים מוכרים בירה ומוחיטו בכוסות ענקיות. כמעט ואף אחד לא עומד. כולם מזיזים את הגוף בתנועות חושניות, במלוא הקצב. הם אינם מתנגדים שיצלמו אותם. נהפוך הוא. עדשת המצלמה המופנית לעברם היא אישוש לאטרקטיביות שלהם. בקרנבל הכול מוחצן.

במהלך האירוע, מחלקת הממשלה המקומית 5,000 מכלי טלק לחוגגים כדי שישליכו את האבקה אלו על אלו.  הפרחת הטלק מתחילות כבר בשעות הצהריים של יום שני לאורך שדרת La Avenida de Los Indianos. תוך זמן קצר כולם מכוסים באבקה לבנה, השיער, הפנים, הבגדים והמשקפיים. הרחובות גם הם הופכים לשבילים לבנים. הסברה המקובלת בעבר אודות השימוש באבקה הלבנה, סיפרה על אניית משא, שעזבה את נמל לה פלמה במאה ה-19 והותירה אחריה מטען של קמח במצב גרוע. התושבים פתחו את השקים והשתוללו בענני האבק הלבן. הגרסה הזו נפסלה לאחר שנמצאו מסמכים שמזכירים שימוש באבקת פודרה בקרנבל במאה ה-17. משייכים אותו למסורת שקשורה בכת קובנית בשם Ñañiguismo שאנשיה נהגו לשפוך אחד על השני טלק לבן.

האירוע הזה הינו יוזמה של משפחת קבררה סנטוס (Cabrera Santos), שבראשית שנות ה-60 של המאה ה-20. תוך כדי שתיית אלכוהול ועישון במועדון הימי (Club Náutico) של פלמה , החליטו לצחוק קצת על קרובי משפחתם ששבו מקובה ומוונצואלה.

לכולם היה זיכרון חד מהדמויות, התלבושות והתכשיטים המוגזמים. לכן יזמו אירוע פרודי על המתעשרים החדשים. בשנים הראשונות, רק משפחת קבררה וכמה חברים לקחו חלק בחגיגות, כשהם לובשים בגדים שקרוביהם רכשו מקרוביהם, אותם כינו בחיוך ובמעט לעג: "האינדיאנים". עם הזמן, החלו אנשים נוספים לקחת חלק בחגיגה, שראו בה ביטוי אותנטי לתרבותם, בתוך הקרנבל שרובו מיובא מברזיל.

עם הזמן החלו להגיע חוגגים מהאיים הקנריים הסמוכים, ולאחר מכן תיירים מספרד. בשנת 2000 התפרסמה כתבה על הקרנבל במגזינים חשובים ביניהם El Viajero, El País, National Geographic והעיתון הבריטי היוקרתי The Guardian. הפרסומים משכו תיירים מכל העולם וקרנבל לוס אינדיאנוס הפך לחלק חשוב מחגיגות הקרנבל הגדול שמתקיים באיים הקנריים. במהלך תקופת הקרנבל אוכלוסיית לה פלמה גדלה פי ארבעה. ב-2023 מועצת העיר של סנטה קרוז דה לה פלמה, ביטא את הוקרתה הרשמית למשפחת קבררה על תרומתה לפולקלור של העיר.

כפי שהיה נהוג בעבר בריו דה ז'ניירו, ביום השני של הקרנבל, מתרחש אירוע המיועד בעיקר לילדים (בעבר, בריו זה אירע בשבת, במופע התחפושות במלון גלוריה). האירוע הזה נקרא "לוס אידיאניטוס" (Los Indianitos) , שהוראתו "האינדיאנים הקטנים" , בו נפגשות משפחות ומציגים זה לזה את תחפושות הילדים.

ב- 9:00 בבוקר מתאספים נגנים סביב לה אלמדה (La Alameda), פלאסה דה סנטו דומינגו (Plaza de Santo Domingo), ופלאסה דה אספנייה (Plaza de España) בעיר הבירה של לה פלמה. בשעה 9:30 בבוקר, מייסדי בית הספר העירוני לתיאטרון, יחד עם משפחת קבררה, מציגים את La Espera –  פרודיה על קבלת הפנים של ה"אינדיאנוס", שמתקיימת באטריום של בית העירייה של סנטה קרוז דה לה פלמה. לאחר מכן מתחילה מסיבת הרחוב הגדולה שבמרכזה ניצבת דמותה של 'לה נגרה תומסה" (La Negra Tomasa,), שהיא האנשה של "המהגרת הקובנית". היא אינה מבוססת על אישה אמיתית, אלא מסמלת אב טיפוס של השבים מאמריקה הלטינית, שהיו לבושים בבגדי מותרות ומחצינים את עושרם. הדמות מגולמת על ידי גברים לבנים שחובשים פאות, צובעים את עור פנים בשחור עם איפור מוגזם, לובשים שמלות נשף מפוארות ועטורים בשלל תכשיטים ואביזרים.

החגיגה מתחילה בביתו של השחקן שמגלם את הדמות השחקן המזוהה ביותר עם לה נגרה תומאסה הוא לורנצו דיאז מולינה (Víctor Lorenzo Díaz Molina), שידוע בכינוי "סוסו" (Soso). אנשי האי מתקבצים ליד ביתו, כדי לראות את ההכנות ומעירים הערות קולניות במהלך האיפור. הוא יוצא מביתו אל הנמל, לקול תשואות הקהל המבושם  ומפליג על סירה ששטה לאורך קו החוף. עד שהיא עוגנת ב- Estación Marítima. השחקן משחזר את הגעתה של המהגרים בשיט הממושך מאמריקה עד לה פלמה ,. תומאסה זוכה לקבלת פנים נלהבת של הקהל ומתקבלת בכבוד גדול על ידי ראש העיר. מולינה גילם את דמותה למעלה משני עשורים ובשנת 2018 זכה במדליית זהב של סנטה קרוז דה לה פלמה מטעם הממשלה המקומית. מועצת העיר סנטה קרוז דה לה פלמה ביקשה בשנת 2019 מהמעצב חואן קרלוס מרטין (Juan Carlos Martín) לעצב תחפושת מיוחדת לדמות, אשר נוצרה בסדנת התפירה העירונית.

כשהקרנבל החל לצבור תאוצה והגיעו אליו עשרות אלפי אנשים, החליטו בשנת 2006 לפתוח סדנאות מיוחדות לעיצוב בגדים. כיוון שהחוגגים רוצים להתחפש, היה צורך להישאר נאמנים לתלבושות המקוריות והמארגנים נעזרו בהיסטוריונים כדי לעצב את הפריטים המדויקים. התלבושות זוכות להשקעה גדולה, עד כדי עיטור מיוחד של נעלי החוגגים.

ביום השני של קרנבל Los Indianos, כל החוגגים הלבושים בלבן מציפים את הרחובות המרכזיים של בירת האי לה פלמה. התהלוכה מתחילה בנמל, שם מקבלים את פניה של לה נגרה תומאסה, ולאחר מכן היא מתקדמת לאורך רחובות Avenida de los Indianos ו-Calle Real עד לכיכר Plaza de España, שבה מתקיימים מופעים והקהל נסחף בריקודים לצלילי מוזיקה קובנית תוססת.  בסביבות הצהרים, לה נגרה תומאסה מגיעה לכיכר Plaza de la Negra Tomasa.

הדמות הסמלית של הפסטיבל מבצעת ריקוד משעשע לעיני הצופים. לאחר מכן, מתקיים טקס שבו ראש העיר, קונסול קובה לאיים הקנריים, ובכיר האחראי על הקרנבל חושפים שלט שמחליף את שמה של כיכר Plaza de España ל Plaza de La Habana-ליום אחד, לכבוד החגיגות.

החגיגות נמשכות עד השעות הקטנות של יום שלישי, כאשר בשעות הסיום של הקרנבל מתקיימות הופעות שונות לקהל בכיכר Plaza de La Alameda ובמתחם המרכזי של הקרנבל Recinto Central del Carnaval.

קרנבל זה הוא דוגמה חיה לאופן שבו מסורות והיסטוריה מתמזגות ליצירת חגיגה תרבותית עשירה ומשמעותית, המשמרת את העבר ומחברת בין דורות. הקרנבל מלמד על זיקה עזה של תושבי האי לקובה ופרנסי העיר מקווים שיוביל לקשר הדוק בין תושבי שני האיים.

הערות

[1] ראו באתר זה: מאפייני הקרנבל בעולם הרחב.

[2] תודה לאליק שחף על ההפניה.

המידע על "קרנבל האינדיאנים".