הגורילות – סכנה ושמירה

כתב: גילי חסקין

תודתי לפרופ' צבי סבר, פרופ' גדעון ביגר, ד"ר אבי שפיר ונדב לוי, על הערותיהם.

ראו קודם, באתר זה: הגורילה – הענק השעיר של היער. ראו גם: גורילות בערפל. חייה ומותה של דיאן פוסי.

התרחבות שטחי החקלאות והפגיעה ביערות מחריבות ומצמצמות את מקום חיותם של הגורילות. ציד הגורילות לשם אכילת בשרם, בשל הרעב שנוצר בעקבות המלחמות השונות שמתנהלות באפריקה, וכן למטרות סחר. ציד זה אסור על פי חוק, מכיוון שהגורילה נמצאת בסכנת הכחדה ((Endangered) – מינים שקיומם בטבע  נמצא בסיכון גבוה, שעלול להביא להכחדתם.

למרות זאת, הציידים מניחים מלכודות כדי לצוד אנטילופות וארנבות. הריינג'רים הפועלים במקומות החיות של הגורילות, הורסים אותן ומשחררים את החיות, אבל לפעמים נלכדת בהן גורילה צעירה ופזיזה. במקרה מסוים תועדו זכרים כסופי הגב כשהם משחררים את בני חבורתם הלכודים, אבל לפעמים נפצעות הגורילות ומתות מזיהומים. לעיתים הן מאבדות איברים ונשארות נכות כמו  גורילה שהפקחים כינו אותה 'קבוקו' ("גידמת").

דיאן פוסי נתקלה בגורילות רבות שנפלו במלכודות כאלו. היא מספרת, למשל, על נקבה בת ארבע, שובבה ומלאת חיים, שנתפסה יום אחד בשעת משחק במלכודת, ולולאת ברזל התהדקה סביב קרסולה. היא הצליחה לנתק את עצמה ממוט המלכודת, אבל לא מהלולאה. "במשך שישים יום מלאי ייסורים", כתבה פוסי בספרה "גורילות בערפל", "העמיק החוט לחדור בבשרה, היא הלכה ונחלשה עד שהגורילה הצעירה והמצומקת מתה מנמק מלווה בדלקת ראות".

רונן רז מספר, בכתבתו ב מגזין 'מסע אחר', כי ציידים נהגו להרוג גורילות לצרכים של מאגיה שחורה. הם היו מעשנים חשיש וכך אזרו אומץ לצאת לציד. לאחר שהרגו את הגורילות, זכרים בדרך כלל, חתכו את אוזניהם, את הלשון, האצבעות ואיברי המין. את האיברים הכרותים בישלו יחד עם חומרים נוספים שקיבלו מרופאי אליל ממחוז קיבו (KIBO), ויצרו שיקוי אפרודיאסי, שאמור היה להאדיר את כוח הגברא. למזלם של הגורילות, מתרחק הדור הצעיר מן המסורות ומההשפעות של רופאי האליל, והאמונה בכוח הגברא של הקופים הגדולים הולכת ופוחתת. אבל לא חסרים רעיונות מפלצתיים חדשים. ציידים הרגו במשך זמן מה את הגורילות, כדי לפחלץ אותן ולהכין מהגלגלות ומכפות הידיים מאפרות, אותן מכרו לתיירים רודפי מציאות וחסרי מצפון. עשרות גורילות הומתו לצרכים אלה, עד שהושם קץ למנהג מזעזע זה. אך עדיין צדים גורילות לצרכי מאכל  ועבור סחר לא חוקי בחיות בר[1].

קטל בלתי חוקי של גורילות נמצא עתה כגורם המוות הראשון במעלה בקרב גורילות ההרים. מחקר חדש קבע כי מחלות נשימתיות נמצאו כגורם השני במעלה למותן. גורילות ההרים, בדומה לפנדה הענקית בסין, נחשבת לספינת הדגל של "הפארק הלאומי 'רכס הרי הוירונגה'" (Virounga NP) באזור, ובעיקר ברואנדה, מזרח-קונגו, ובבווינדי ומגאהינגה שבאוגנדה, ואולי גם בבורונדי. על גורילות ההרים מאיימים גם רעיונות של העולם המערבי שנראים ליוזמיהם כחיוביים. כמו למשל, צייד גורים של גורילות, עבור גני חיות, דבר הגורם מטבע הדברים להרג של גורילות בוגרות היוצאות להגנתם.

במשך שניפ המשיכו הציידים הפיראטיים לפקוד את הפארקים הלאומיים ולהרוג גורילות. בחודש מארס 1995 נכנסו ציידים מסיגי גבול אל שמורת יער בווינדי (Bwindi), שבאוגנדה, והרגו בחניתות ארבעה גורילות: נקבה וזכר שחור גב (שגבו לא הכסיף עדיין) ושני מתבגרים. הגורילות היו שייכים לחבורה מוכרת בת 18 פרטים, שהורגלה להסתגל לחברת בני אדם לצורכי מחקר מדעי. שני גורים נוספים נעלמו. ייתכן שהציידים, בשיתוף עם עובדי השמורה, הרגו את הארבעה, במהלך הניסיון לתפוס את הגורים, אותם תכננו למכור לגני חיות.

באוגוסט 1995 דיווחו חקלאים בקונגו (אז זאיר), כי מצאו גורילה בשדותיהם. פקחי השמורה שחשו למקום מצאו את גופותיהם של רובגו, זכר כסוף גב, שהיה מנהיג של חבורת גורילות מוכרת, ונקבה. לשניים התלווה גורילה צעיר, בנה של הנקבה, שהיה בחיים. כשזיהה את הפקחים שנהגו לצפות על החבורה, הוא רץ ונצמד אליהם. הם הביאו אותו אל קבוצתו, ורק לאחר היסוסים רבים נפרד הצעיר מהפקחים והתחבר חזרה לחבריו. הוא היה כבר גדול, ויכול היה להתקיים גם ללא אמו המתה.

הגורילה המערב אפריקאית היא דוגמא לשינויים גדולים במעמדם הגלובלי של מינים בולטים ומרשימים שמשמשים כ"מיני דגל" או "מיני מטריה" מבחינת חשיבותם האזורית, כאשר מעמדה הגלובלי משתנה ב-2007 לרעה ממין שהוגדר "בסכנת הכחדה" למין שמעמדו השתנה למין ב"סכנת הכחדה מוחשית"[2]. מספרן של הגורילות הצטמצם בלמעלה מ-60% , ב-20-25 השנים האחרונות. הסיבות האחרות לכך הן בירוא יערות, שסלילת הדרכים באזורים הנכרתים מסייעת לציידי-לקטים ולציידים החמושים בנשק חם , בגישה נוחה יותר לאזורים בתוליים שקודם לכן החדירה אליהם היתה קשה מאוד ובלתי-אפשרית בגלל הסבך והרטיבות. בעקבות כל אלה, ועם פרוץ מגפת האבולה (Ebola), שגרמה למותם של רבבות קופים, בין הייתר, שימפנזים  וגורילות. בעטיה של האבולה, הצטמצם באחת מספרן בשליש לפחות באזורים מוגנים, ועד כדי 95% באזורים מסוימים!

הרעיון לחסן את הקופים לא יצא מן הכורח אל הפועל, הן משום שמסובך לתפוס את הקופים ולהביאם למרכזי החיסון והן בשל העלות הגבוה של המיזם, שהוערכה ב-2.5 מיליון דולר..

בשנת 2007 הנחית הכאוס הפוליטי בקונגו, מכה קשה על הגורילות. העימותים האלימים בקונגו החלישו את התקוות ביחס למעמדם המובטח לכאורה של הגורילות. במהלך שנות העימותים המזוינים באזור, היוו הגורילות טרף קל לציידים לא חוקיים. שכך הוגדר עד-אז. כבר ביולי 2007 נודע על חמש גורילות שנקטלו בידי אלמונים. בראשית ספטמבר 2007 דווח, כי פקחי הפארק של הוירונגה בקונגו, החלו לעזוב את מחנותיהם מפחד מנחת זרועם האלימה של המיליציות החמושות, שפלשו לפארק ומתגוררות בו במחנות מאולתרים. המורדים הקונגולזים בנשיא ג'וזף קאבילה (Joseph Kabila Kabange) סילקו את עובדי ופקחי הפארק, שנועדו לשמור עליו ולאפשר את פעילות התיירות האקולוגית באזור. הפארק היה חשוב למליציות המורדות, שסרו למרותו של ז'אן פייר במבה (Jean-Pierre Bemba ), בשל קרבתו לעיר הגדולה גומה (Goma ). באוקטובר אותה שנה, דווח על עוד חמש גורילות הרוגות ועוד שתים נעדרות.

על מנת להגן על הגורילות שנותרו בחיים, פתחו רואנדה, אוגנדה וקונגו, בתוכנית נרחבת של הגנה מסביב לשעון על בעלי החיים. הנשיא קאבילה הגיע לאזור בעיצומן של המהומות, לכאורה כדי ליישב את הסכסוך בין הצבא לבין המורדים, אך גם ובעיקר כדי לעמוד מקרוב על מצבן של הגורילות. נדב לוי מדגיש כי הסיבה לכך לא היתה מודעות זואולוגית מפותחת, אלא חררדה למצב התיירות (והמטבע הזר שמגיע עמה), שמן הסתם ייפגע בעקבות הכחדת הגורילות. על אלו הוא לא התכוון לוותר. למרות מאמצי השימור הכנים, גורילות ההרים המצויות רק באפריקה, נאלצות להתמודד עם איומים בלתי פוסקים של פיתוח האזור על חשבון מקום המחיה שלהן, ציד לא חוקי, ציד בשוגג בניסיון לצוד חיות אחרות, תפיסה לצורך העברה לגני חיות או כחיות מחמד, וקרבות שמתרחשים באזור.

מצבם של קופי העל באפריקה המשיך להידרדר, בעיקר לנוכח העובדה המצערת כי מצבן של גורילות השפלה המערביות (Gorilla gorilla gorilla), תת המין השכיח והנפוץ ביותר בין חמשת תתי המינים האפריקאיים, היה בכי רע. סכנה נוספת שאיימה על הגורילות הייתה נגיף האבולה. ד"ר ויליאם קארש, וטרינר מהאגודה לשימור חיות בר שחקר את האבולה במרכז אפריקה, כינה את מצב קופי העל "עגום". לדבריו, נגיף האבולה מציב בעיה גדולה יותר מהציד, בעיקר כי חוקרים לא יודעים אילו בעלי חיים הם נשאים שלו. "זו מחלה שתמיד נמצאת בקרקע היער, אבל אנחנו לא יודעים איפה", אמר[3].

לדברי הפרימטולוגית דר' מגדלנה ברמג'יו מאוניברסיטת ברצלונה: בקרב הגורילות מתפשטת האבולה מהר יותר מאשר בקרב אנשים, שכן, על פי ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization), בתקופה בה מתו 5,000 גורילות, מתו 1,200 אנשים, נתון שנראה מפתיע מה גם שלא ברור איך עובר הנגיף בין הגורילות.[4]

ב"רשימה האדומה" המעודכנת האחרונה של "איגוד השימור העולמי", ה-World Conservation Union, והזרוע הביצועית שלו, ה-IUCN, שפורסמה לראשונה ב-12 לספטמבר 2007, מוזכרת גורילה זו כמין המתגורר במערב אגן הקונגו, וכי נאלצו להגדירו עתה במעמד של מין השרוי "בסכנת הכחדה מוחשית"('critically endangered') בדו"ח המעודכן לשנת 2007. עד-אז הוגדרה בסך הכול כגורילה הנמצאת במעמד "בסכנת הכחדה" ('endangered'), והנה כעת הורע מצבה האמתי[5].

מתברר, כך עולה מהדו"ח, כי מספרן של גורילת השפלה המערבית הצטמצם בלמעלה מ-60% מ-1980 ועד ל-2007 , כך קבע ב"ספר האדום" של ה-IUCN המעודכן לאותה שנה, שפורסם במסגרת פעילות "איגוד השימור העולמי". הסיבות לפחת המהיר הן מגיפה האבולה (Ebola) שהיא הסיבה העיקרית להיעלמות לכל הפחות כשליש מהפרטים הידועים באזורים מוגנים.

בנוסף למכה על האוכלוסיות שהנחיתה מגפת האבולה, דווח גם הציד הבלתי-חוקי וקטל קופי על למאכל ושיווק כבשר מאכל בשווקים, כגורם משני בירידה המבהילה, בעיקר משום שמחיר בשר חיות הבר, גם אם מדובר בקופי האדם הגדולים, עודנו נמוך יותר ממחיר בשר חיות משקו המבויתות של האדם. ראס מיטרמייר (Russ Mittermeier) מי שעמד אז "קבוצת המתמחים בחקר והגנת הפרימאטים" מטעם ה-IUCN, שבסיסו בארלינגטון בווירג'יניה, אמר בריאיון כי "ההתמעטות הדרסטית (התלולה) אמתית, הגורילות עדיין נמכרות כמוצר מאכל של מותרות"[6].

לאמתו של דבר, מעמדן של גורילת השפלה המזרחית במזרח קונגו, וגורילת הנהרות בגבול קמרון וניגריה, כולן אנדמיות לאזורי תפוצה מוגבלים בשטחם, עגום בהרבה מזה של גורילת השפלה המערבית[7]..

המצב בקונגו

המצב בקונגו בעיתי במיוחד. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא מדינה ענקית (שטחה גדול פי מאה משטח ישראל). בניגוד לרואנדה (גודלה דומה לישראל) , שהקצתה 10 אחוז משטחה לשמורות טבע לאומיות.  לקונגו יש מקורות הכנסה אחרים והשימור שם "יותר מאתגר", המצב הפוליטי בקונגו, שבה מתנהלת כבר שנים מלחמת אזרחים ובה השלטון אינו דמוקרטי (למרות שהמדינה נקראת 'הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו') ומקשה על ההגנה על הגורילות. ב–2010 החלה חברת האנרגיה הבינלאומית SOCO International , שבסיסה בלונדון, לערוך חיפושים אחר מקורות נפט בחלק הקונגולוזי של הרי וירונגה, (הפארק הלאומי וירונגה), שבו חיים כ–200 גורילות. החיפושים הורחבו והפכו לשישה שבועות של בדיקות סייסמיות באגם אדוארד (Edward Nyanza ) שבאזור המוגן. הדבר הוביל לקידוחים, באישור ממשלת קונגו, שמפרה את החוק הבינלאומי לאתרי מורשת עולמיים, והודפת בשיטתיות כל ניסיון לבקר אותה על המהלך. ארגונים חברתיים, ארגוני שמירת הטבע, אוהדי הגורילות, הקהילה המקומית ואפילו משרד החוץ הבריטי — כולם מתנגדים להפקת הנפט במקום, מתוך חשש לשלומן של הגורילות וגם לשלומו של האגם (הקטן שבאגמי השבר המזרח אפריקאי), המהווה מקור מזון ומים ל-50 אלף איש החיים לגדותיו[8].

הרוחות סביב איום הקידוחים התלהטו בחודשים האחרונים והדברים הגיעו לידי כך ששני פקחים קונגולזים נהרגו, ככל הנראה על ידי תומכים מקומיים של מיזם האנרגיה (מאז שהחלה המלחמה בקונגו ב–1996, נהרגו כ–140 פקחים בעימותים שונים). בחודש יוני, מנהל הפארק, אזרח בלגי בשם עמנואל דה מרוד (Emmanuel de Merode), שרד ניסיון התנקשות וזה כמה חודשים שעובדים מקומיים מארגון הטבע WWF (World Wide Fund for Nature) מקבלים איומים טלפוניים על חייהם. WWF הוא המתנגד הקולני ביותר ליוזמת הקידוחים — לפי חישוב שערכו אנשיו, ניתן לנהל את הפארק באופן יעיל כך, שהרווחים מהתיירות יגיעו לכדי 410 מיליון דולר בשנה תוך יצירת 45 אלף מקומות עבודה, בעוד שלטענתם, קידוחי הנפט יגלגלו כסף בעיקר לחברת האנרגיה ולממשלה, עלולים להבריח את התיירים ולגרום להתפרצות כמה הרי געש לא פעילים באזור.

כדי לחזק את טענתם, מתארים אנשי הארגון את המקרה של קידוחי הנפט בשמורת הטבע באזור הדלתא של נהר הניז'ר בניגריה. הקידוחים במקום החלו לפני 50 שנה, להכפלת מספר העניים באזור וגרמו לעלייה במקרי האלימות, וב–2004 התרחש פיצוץ של אחד הצינורות וגרם לזיהום נפט בקנה מידה עצום כל כך, עד שכדי לנקות אותו נדרשים שלושים שנה ומיליארד דולר, כך על פי דו"ח של האו"ם. חברת SOCO מצדה טוענת, שאינה מתכוונת לקדוח בגובה העולה על 1,200 מטר, בעוד הגורילות ויערות הבמבוק שמהווים את מזונן, נמצאים בהרים, ברום 2,500–4,000 מטר[9].

אוכלוסיית הגורילות  (גורילת ההרים וגורילת השפלה) הכוללת של הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח קונגו, הצטמצמה בעשור האחרון ביותר מ-70%. לדברי ארגון שמירת הטבע הבינלאומי, משמעות הנתונים האלה היא שמאז 1994, נכחדו 12 אלף גורילות מתת המין "השפלה המזרחית", אותו ניתן למצוא רק ברפובליקה הדמוקרטית של מזרח קונגו. נותרו אפוא כ-3000-5000 מהן בלבד[10].

החוקרים מעריכים כי המלחמות באזור, ציד מופרז, כריה והתפשטות בני האדם אל תוך בתי הגידול הטבעיים, מאיימים על המשך קיומן של הגורילות. "הירידה במספר הקופים היא מאסיבית, אבל יש לקחת בחשבון את התנאים יוצאי הדופן – האזור כולו ממש הושמד בשל המלחמה", אמר חואן קרלוס בונייה, ראש אזור מרכז אפריקה בארגון הבינלאומי לשימור הטבע, בריאיון ל-BBC ואף הוסיף כי "יש מקום לדאגה – אך גם לאופטימיות זהירה. יש באזור היענות יוצאת מהכלל לסייע לנו בשימור החיות". עם זאת, פעילי הארגון מודאגים מהמצב בראייה לטווח ארוך. "הגורילות מתרבות בקצב איטי במיוחד, ולכן פעולת השימור צריכה להיות ארוכת טווח", הסביר ד"ר פטריק מלהם, מנהל התכנית האפריקאית בקרן ע"ש חוקרת הגורילות הנודעת, דיאן פוסי.

התנודות במצב הפארק לאורך השנים משקפות את התנודות בקונגו. הפארק, שהוקם על ידי השלטון הקולוניאלי הבלגי ב–1925, סבל מהשפעות מלחמת העצמאות ב–1960, אך פרח בתקופת הנשיא מובוטו ססה סקו (Mobutu Sese Seko) [11].

אוגוסטין קמבאלה בן ה–57, מוותיקי הפקחים, זוכר שבשנות ה–80 ותחילת שנות ה–90 ביקרו בפארק אלפי תיירים. "הכול השתבש ב–1994 עם רצח העם ברואנדה. מיליון פליטים חצו את הגבול והקימו כאן מחנות. זה היה רע מאוד", אמר קמבאלה לעיתונאים[12].

בשנת 2018 הקצינה האלימות בקונגו, והמצב מזכיר את תקופת מלחמת האזרחים ב–1997–2003, שגרמה למותם של 5 מיליון בני אדם ושל חיות בר רבות בשמורה. מומחים מקווים שההידרדרות תיבלם, אבל לדברי סוכנויות הסיוע קונגו היא מדינה "תלויה מצוק", מצב שמאיים גם על וירונגה. מאז ינואר 2018 התחוללו בפארק קרבות בין כוחות קונגו לחיילי רואנדה השכנה, ובצפון הפארק היתה שנה קודם לכן, התקפה אכזרית של לוחמי מיליציה איסלאמית, שהרגו 14 מחיילי כוח השלום של האו"ם.

הפקחים הם בדרך כלל תושבי הכפרים הסמוכים לפארק, רובם אבות. אלה שבחזית הם בדרך כלל צעירים. דייוויד נזהוזה, בן 29, אמר: "גדלתי ואני חי ליד הפארק, ולכן אני מכיר את החשיבות שלו. סבא שלי עבד כמדריך בפארק לפני 40 שנה. רציתי להגן על הגורילות, שהן שכנות שלנו".

בקרב 700 הפקחים ששומרים כיום על הפארק, יש ייצוג קטן — אך הולך וגדל — גם לנשים. אנג'לה קאבירה נזלאמינגי, בת ה–25, מדריכה מתגייסים חדשים. היא מקווה להצטרף לצוות פקחי העילית שנמנים עם כוח התגובה הרגלית המהירה — אחרי שהשתתפה במרתון של לונדון. בקרב היישובים השמרניים שמהם באים רבים מהפקחים, הבחירה של נזלאמינגי לעבוד כפקחית בפארק נתפסת כשנויה במחלוקת. "המשפחה שלי גאה בי, אבל הרבה אנשים בכפר אמרו שזו לא עבודה בשביל אשה. רציתי להוכיח שאנחנו יכולות לעשות כל דבר שגברים יכולים לעשות", אמרה נזלאמינגי[13].

מלחמת האזרחים בקונגו ומכרות המינרלים שהוקמו באזור (המשמשים לתעשיית הטלפונים הסלולריים והמחשבים הניידים), הביאו לתנועת תושבים רבים לאזורי המחייה של הגורילות. במקום פועלות קבוצות חמושות שונות, מציאות שמקשה על ארגוני הסביבה לפעול לחקיקה שתגביל את הסחר המשגשג בבשר הגורילות[14].

שימור

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20,  נותרו רק 250 גורילות הרים בעולם, וכולן היו מרוכזות באזור שבו פעלה פוסי. היה נוהג לומר אז שגורלן נחרץ ושהן ייכחדו. פוסי כנראה לא היתה מאמינה שהן ימשיכו לחיות יותר מ–30 שנה לאחר מותה — בין השאר מפני שניבאה כי הן יוכחדו עד 2000. אולם המדינות האפריקאיות השכילו להבין, כי גורילות ההרים מהוות מוקד משיכה מרכזי לתיירים המגיעים לאזור.

מצבם של שני תתי המין של של גורילת ההרים (G. beringei beringei) ברואנדה ומזרח קונגו וגורילת ההרים בווינדי באוגנדה, שמספרן נאמד בכ-1,000 פרטים יחדיו, התייצב בעשור האחרון, ושניהם זוכים לתיירות אקולוגית המתעדת את מצבן בצורה משביעת רצון[15].

למעשה, כפי שהסבירה ב-2018 טארה סטוינסקי, מנהלת קרן דיאן פוסי בראיון ל"הארץ", גורילות ההרים הן אחד המיניים היחידים אי פעם שהצליח להתאושש בצורה כזו, אף שסכנות רבות עדיין מרחפות על ראשו[16]. גורמי שימור החי הביעו תקווה כי תכנית ההגנה על בעל החיים הנדיר תימשך. הגורילות, אלה שחיות ברואנדה ואוגנדה, נהנות מהגנה רשמית ומשגשוג (יחסי) בעיקר בגלל היותם "אטרקציה" ומקור משיכה לתיירים וכך מקור הכנסה למקומיים. עצם העובדה שקבוצות הגורילות מבוקרות כמעט כל יום על ידי תיירים, חוקרים ועובדים פקחי היער, מהווה הגנה מפני חורשי רע למיניהם[17]. הגם שקטל תשע גורילות הרים בירי בלתי מובן בראשית 2007, עורר אי בהירות קשה ביחס לעתידן המעורפל משהו[18].

'קרן דיאן פוסי' היא כיום הארגון הגדול בעולם שפועל להצלתן של הגורילות. בניגוד לארגונים רבים אחרים, כמו אלה שהקימה למשל ג'יין גודול, קרן פוסי לא הרחיבה את פעילותה לתחומי שימור סביבה אחרים, אלא ממשיכה להתמקד בהצלת הגורילות ובפעילות בשטח. הקרן פעילה ברואנדה ובקונגו. יש לה 190 עובדים, כמעט כולם מקומיים. 120 עובדים ברואנדה ו–60 בקונגו. כמה אנשי צוות שעוסקים בשיווק עובדים באטלנטה, ארצות הברית[19].

בשנת 2019 הוריד הארגון International Union for Conservation of Nature את דרגת הסכנה האורבת לעתיד גורילות ההרים מ"בסיכון גבוה" ל"בסיכון". מהארגון נמסר אז שלממשלות אוגנדה, רואנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו יש חלק גדול בהצלחת מאמצי השימור, והעובדה שהן אוכפות באדיקות את חוקי הציד וההגנה על החיות בפארקים הלאומיים היא גורם משמעותי להצלתם[20]. וטרינרים וחוקרים עוקבים אחר כל גורילה ביער הגשם, מטפלים בה בעת הצורך (למשל בניקוי פצעים מזוהמים) והפארק מממן את ההגנה על היער באמצעות העברת כספים לקהילות מקומיות, שבתגובה אינן מוחות על שנמנע מהן להפוך את היער לאדמה חקלאית. "גורילות ההרים עדיין בסכנה, אבל מספרן הולך וגדל — וזה ממש מדהים", אומר חוקר הגורילות הוותיק ג'ורג' שאלר, שבא לאפריקה בגיל 26 עם פנקס ועיניים נוצצות כדי לחקור את הגורילות,. ואילו הביולוג אירווה מסכם: "הגורילות עדיין כאן, ואנחנו רואים בזה ניצחון". "גורילה דוקטורס"  (Gorilla Doctors) הוא ארגון לא ממשלתי של וטרינרים שעובדים בפארק הלאומי וולקנוס שבאוגנדה[21]. חבריו עוקבים אחר פצעים וסימנים לזיהומים בדרכי הנשימה, אך מתערבים לעיתים רחוקות, למשל בהטלת חיצים קטנים משוחים בחומר אנטיביוטי. הם לעולם אינם מוציאים את בעלי החיים מההר, מאחר שהחזרת גורילה למשפחתה יכולה להיות קשה מאוד, והיעדרות ממושכת משנה את הדינמיקה החברתית העדינה[22].

יחד עם זאת, כריתת עצים וברוא יער למטרות חקלאות, הן פעילויות שפוגעות בשטחי המחיה של הגורילות ומצמצמים אותם. גידול האוכלוסייה האנושית פוגע בשרידי הקרובים לנו. בבי.בי.סי פורסם כי למרות הנתונים החיוביים, חוששים חוקרים כי מספרם הכולל, הנמוך, של הגורילות עדיין מעמידן בסכנת הכחדה ובמיוחד עכשיו, שטרם ההשתלטות על מחלת הקורונה, כבר מאפשרת רואנדה ביקורי תיירים אצל הגורילות שבשטחה..

סטוינסקי מבהירה היטב שתיירות הצפייה בגורילות שונה מסוגים אחרים של תיירות ספארי המונית. היא נעשית תחת השגחה צמודה ובמגבלות ברורות. ממשלת רואנדה מעניקה רק 96 רישיונות בכל יום לצפייה בגורילות. מחיר רישיון צפייה לביקור אחד לאדם (משך הביקור בדיוק שעה) עומד כיום על כ–1,500 דולר[23]. מאחר שיש 12 משפחות מזוהות של גורילות, רואה כל משפחה רק קבוצה של שמונה בני אדם ביום ולמשך שעה אחת בלבד. אין התגודדות של מאות תיירים מול הגורילות. המטרה היא ליצור במכוון מצב של מגע מינימלי במחיר גבוה, שירתיע תיירות המונית ויניב הכנסות נאות[24].

בהוראות לתיירים נכתב: "אסור לאחוז במזון או בבקבוקי מים ליד הגורילות, כי הן עלולות לחטוף אותם ולהיחשף לחיידקים. אסור לשמור על קשר עין ממושך, ואם גורילה מתנהגת בתוקפנות — יש להביט למטה, לכופף את הברכיים ולהראות לה שאתה מכיר בסמכותה". ההכנסות ממכירת הכרטיסים משמשות לתחזוק הפארק, ובינתיים הן גבוהות מההכנסות הפוטנציאליות שהיו מתקבלות, לו היה הופך לחוות גידול של תפוחי אדמה או למרעה פרות. "בגלל התיירות משתדלים שלא לפגוע ביער יותר מדי", אומר דרק ביילר, מנהל המחלקה לשימור קופים גדולים בארגון Global Wildlife Conservation, "גם ברואנדה הם נזהרים, וזה עובד להם"[25].

גם הביולוג שאלר , אומר אחרי 60 שנה כי כנראה נחוצה לשימור סיבה מוסרית וכלכלית בה בעת. אמנם הוא עדיין מאמין שלאנשים אין שום סיבה או זכות להכחיד מין כלשהו, אבל ניסיונו כבר לימד אותו ש"חייבים למצוא מניע כלכלי לתושבים שמתגוררים ליד הפארק, לערב אותם, לגרום להם להרגיש שהאזור הזה שייך גם להם".

תיירות מסוג זה היא כיום הכרח במסגרת פעולות השימור וההגנה על הגורילות והיא כוללת חלוקת הרווחים של המשורה מהביקור בגורילות, עם הכפרים סביבה וסידור תור קפדני של סבלים לתיירים כך, שכל תושבי הסביבה ייהנו מהכנסות הקשורות בתיירים ואמנם נמצא, שהם הראשונים להתריע על זרים, כלומר ציידים, כי יפגעו בהכנסתם מהגורילות. סיור צפייה בגורילות מורגלות (Habituated) מוגבל לשעה שהייה עמן ולא יותר כדי לפעול להשגת מטרות אלו. בגלל הפיקוח והשמירה ההדוקים פחתה משמעותית הפגיעה הישירה בגורילות אלא שהפגיעה העקיפה ממשיכה.

אבל המגע הקרוב יוצר בעיות בריאותיות, מסתבר כי לגורילות אין מנגנוני הגנה מפני מחלות אנושיות, עד כדי כך שאפילו התקררות קלה עלולה להרוג גורילה. לכן המבקרים מתבקשים לשמור על מרחק, ללבוש מסכות מגן ולהימנע משהות של יותר משעה בסביבת הגורילות. ליתר ביטחון יש מעקב וטרינרי ובמידת הצורך התערבות רפואית למניעת מחלות.

ברשימה האדומה המעודכנת ל-2007, נכללים 41,145 מינים, מהם כ-16,000 הוגדרו רשמית מעמד של מינים מאויימים בסכנת הכחדה. זוהי הפעם הראשונה שהוסיפו לרשימה האדומה הגדרת מונח חדש, כ"סכנת הכחדה מוחשית, כנראה נכחד", המציג לראווה את מעמדם העגום של כמה מינים בולטים דוגמת דולפיני הנהר של היאנגצה, הציפורים הנדירות מאיי הוואי, ונוכל רק לקוות כי לא יוסיפו אליה בעתיד גם את חמשת תתי המינים של הגורילות באפריקה.

להמשך קריאה: גורילות בערפל: סיפורה של דיאן פוסי.

הערות

[1]  רונן רז, "גורילות באפריקה – ענקי ההרים השחורים", אתר האינטרנט – מסע אחר און ליין

[2] ‏Aldhous, Peter & Bob Holmes. 2007. Innovate or watch rare species disappear.

[3] "נגיף האבולה מסכן את אוכלוסית קופי האדם באפריקה",  אתר האינטרנט –  הידען.

על מצב הגורילות בקונגו, ראו גם: נדב לוי, "גורילות מתות בסתר", שבעה ימים – מוסף ידיעות אחרונות, 09-11-2007.

[4] אסף רוזנטל, "אבולה הורגת גורילות", הידען

[5] הרשימה האדומה של IUCN (באנגלית: IUCN Red List; מוכרת גם בשם הספר האדום), הוא ארגון בינלאומי שנוסד ב-1949 על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) ומסונף לו, והוא מחזיק במאגר המידע המקיף ביותר בעולם על מצב השימור העולמי של מינים ביולוגיים. IUCN הוא הסמכות העיקרית בעולם לקביעת מצב השימור של כל מין ומין. לבד מהרשימה האדומה של IUCN, ישנן רשימות אדומות אזוריות שנוצרות על ידי מדינות או ארגונים, ומטרתן להעריך את סיכון ההכחדה של המין באופן ספציפי לגבי מדינה או אזור מסוים. הרשימה האדומה של IUCN מוגדרת על ידי קריטריונים מדויקים כדי להעריך את הסיכון להכחדה של אלפי מינים ותת-מינים. קריטריונים אלה רלוונטיים לגבי כל המינים בכל רחבי העולם. מטרת הרשימה היא להעביר את נושאי השימור הדחופים למקבלי החלטות ציבוריים ומדיניים, כמו גם לעזור לקהילה הבינלאומית לנסות ולצמצם את הכחדת המינים

[6] לוי, נדב. 2007. מתי כבר תידלק לנו הנורה האדומה? ה-IUCN בדוח השנתי לשנת 2007: הרשימה האדומה גדלה באופן מדאיג. בעלי החיים ממשיכים להתמעט". טבע הדברים, 145: 52-40. (נובמבר).

[7] נדב לוי, גורילות השפלה המערב אפריקאיות במצוקה רבתי, אתר האינטרנט של 'עולם אחר.

[8] לוי, נדב. 2007. "גורילות מתות בסתר". [גורילות בעלטה] (גורילות ההרים בקריסה מעורפלת בקונגו). מוסף '7 ימים', "ידיעות אחרונות", גיליון 2285, עמ' 5, 55-52. (נובמבר 09-08).

[9] נטע אחיטוב, "גיל ארבל נסע לצלם גורילות בטבע וגילה את האנושיים בבעלי החיים", אתר האינטרנט של הארץ,

[10] ‏Black, Richard. 2007. Gorillas head race to extinction. Environment correspondent, BBC News Website & News. (September 12).

[11] מבוטו עלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-1965 והיה נשיא זאיר במשך 32 שנה.

[12] בשמורת הטבע בקונגו, "הפקחים ששומרים על הגורילות הפכו מטרה לציד בעצמם", אתר האינטרנט של הארץ

[13] שם.

[14]  "12 אלף גורילות הוכחדו בקונגו ב-10 שנים", הידען, מארס 2004.

[15] נדב לוי, "גורילות השפלה המערב אפריקאיות במצוקה רבתי, אתר האינטרנט של 'עולם אחר.

[16] משה גלעד, מתברר שהתייר הוא ידידה הטוב של הגורילה", אתר האינטרנט של הארץ, 23-12-18 להן: מתברר שהתייר.

[17] נדב לוי, "בליווי אנושי צמוד, גורילות ההרים באפריקה ניצלות מסכנת הכחדה חמורה", אתר האינטרנט של הארץ. (להלן: בליווי אנושי צמוד).

[18] נדב לוי, שם.

[19] משה גלעד, משה גלעד, "מתברר שהתייר הוא ידידה הטוב של הגורילה", אתר האינטרנט של הארץ, 23-12-18

[20] "ארבע גורילות הרים נדירות מתו ממכת ברק באוגנדה", הארץ

[21] https://www.gorilladoctors.org/

[22] בליווי אנושי צמוד,

[23] נכון לנובמבר 2020, המחיר ירד ל-1000$ אבל יתכן שמדובר בירידה זמנית, בשל המשבר התיירותי הפוקד את העולם, בעטייה של הקורונה

[24] משה גלעד, מתברר שהתייר

[25] בליווי אנושי צמוד,