גילי חסקיןערך: גילי חסקין
ראו גם, באתר זה: בהוטאן – גיאוגרפיה; בהוטאן – היסטוריה, בהוטאן – פולקלור, בהוטאן – תרבות; ראו גם: הרי ההימלאיה
ראו גם את סרטו של ישראל פיילר –Bhutan Timphu Tshechu Buddhist Festival
תודתי נתונה לניסו קדם, מחברת 'אדמה – מסעות וטיולים' – על הסבריו המועילים.
.
בהוטאן היא מקום בלתי רגיל, שדומה לעיתים כאילו מחוגי השעון עצרו בו. כאילו המקום חמק משיני הזמן. בהוטאן שמרה על מדיניות של בידוד מרצון מיתר חלקי העולם, והיתה מבודדת לגמרי. הגבולות הגיאוגרפיים מטילי האימה מנעו מכוחות חיצוניים לחדור פנימה ואפשרו לבוטאנזים לפתח רמה גבוהה של זהות מקומית, למרות המגוון הגיאוגרפי והלשוני.
גם עובדות יבשות, המתארות את מדינת בוהטאן, נשמעות כמו חומרי גלם לסיפור אגדות: מדינת שלווה, קטנה ומסתורית, נמלטת מהעולם ומסערותיו, חבויה בין פסגות הרי ההימלאיה. בראשה עמד עד זה מכבר מלך אהוב ונערץ, הנשוי לארבע אחיות יפהפיות. נתיניו חייכנים, לבושים בבגדי ה"נגו" וה"קירה" המסורתיים, מתגוררים בכפרים מקסימים ומבודדים בנוף נפלא ובתולי, וממשיכים לקיים תרבות עתיקה ומרתקת שלא נשחקה עם הדורות. התיירים הרבים הפוקדים את המדינות השכנות הודו וסין (וגם אלו המבקרים בנפאל ובורמה הסמוכות) פוסחים עליה בדרך כלל. יש המדמים אותה לשטח מת מחוץ לראייתו של העולם המודרני. בזמן שבעולם שלנו מדברים על כלכלה גלובלית ו"התוצר הלאומי הגולמי" (תל"ג), בבהוטאן לא מתרכזים רק בתל"ג, שהוא אולי הנמוך בעולם, ולא רק במצבה הפיננסי , אלא באל"ג – האושר הלאומי הגולמי. זה נשמע לעתים כסיפור פנטזיה. אתר האינטרנט של "למטייל", כינה אותה: "מדינת באדולינה".
צילום: גילי חסקין
מבוא
בוטאן מוצגת בדרך כלל כאחת המדינות האקזוטיות בעולם: "ארץ דרקון הרעם", "ממלכת השנגרי־לה", מלך לבוש בבגדים מסורתיים ונשוי לארבע אחיות, כפרים שלווים בין הרי ההימלאיה, איכרים עמלים בשדות האורז המוצפים מים, נזירים בגלימות אדומות שחיים בבדידות במנזרים הנעוצים בין צוקי ההרים ומציירים טַנְקוֹת (ציור הנוצר בהשראה דתית ומשמש כלי עזר לצרכים מדיטטיביים). הכל נכון, אמת לאמיתה, והדבר הבולט ביותר למבקר במקום הוא הנעימות של האנשים, העדר הלחץ, החיוכים הרחבים והצחוק המתגלגל. אמירת השלום הטבעית כל כך בין שבילי ההרים והנוף היפה. "הם עדיין לא התקלקלו", אומרים הרומנטיקנים.
למרות הפוטנציאל הרב הטמון במשאביה הטבעיים של בוטאן, זוהי אחת המדינות העניות ביותר באסיה, המתעקשת שלא להצטרף למרוץ אחר הכסף-בכל-מחיר, שסוחף את שאר העולם. רוב התושבים אינם משתמשים כלל בכסף מזומן, אלא בשיטת סחר החליפין, שלא לדבר על כך שחלק גדול מכמיליון הנתינים גרים במקומות בלי חשמל ובלי כביש שמגיע אליהם.
עם נפש חצויה בין עבר לעתיד, מתנהלת לה בוטאן בחשש ובזהירות אל עבר המודרניזציה, בתנאים שלה, כשהיא מגינה בקנאות על התרבות העתיקה שלה, על המשאבים הטבעיים ועל דרך החיים הבודהיסטית המושרשת שלה.
עד סוף האלף השני, אחזקת מכשיר טלוויזיה היתה עברה פלילית בבוטאן. לאחר לבטים קשים וויכוח ציבורי סוער ביטל המלך הרביעי את האיסור, ובחגיגות מחצית היובל להכתרתו, החלו שידורי הטלוויזיה במדינה.
החלטת המלך לפתוח את המדינה לשידורי לווין היא נקודת מפנה היסטורית בבוטאן. "הממלכה, ששתי מלחמות עולם עברו בלי שרוב אנשיה ידעו על קיומן, מצטרפת לעידן המידע", נכתב בהבלטה ב"קונסל", העיתון היחיד במדינה, היוצא פעם בשבוע. יותר מכל דבר אחר, מסמלת כניסת הטלוויזיה והאינטרנט את תהליך המודרניזציה האיטי שעוברת הממלכה.
בשלב הראשון החלה הטלוויזיה הממלכתית לשדר כל יום במשך שלוש שעות, בעיקר תוכניות חינוכיות העוסקות בבריאות, בהגבלת הילודה ובהגברת המודעות לשימור הסביבה והטבע ביערות ההימלאיה.
צילום: גילי חסקין
"הטלוויזיה והאינטרנט עשויים להיות כלים בעלי תועלת חינוכית רבה, אם נשכיל להשתמש בהם", אמר בתקווה סנגיי צ'רינג (Sangey Tshering), האחראי על פרישת רשתות התקשורת בנוף ההררי של בהוטאן. ואכן, כבר למחרת יכלו הורים עשירים, שילדיהם לומדים בדרג'ילינג שבהודו, למצוא שימוש באוטוסטראדת המידע. המעטפות עם ציוני הגמר של התלמידים איחרו להגיע לטיסה של חברת התעופה הבוטאנזית, אבל הציונים הופיעו באתר בית הספר.
עשירי תימפהו מיהרו והתקינו צלחות לווין שהובאו מהודו, כדי לקלוט את השלאגרים הקולנועיים האחרונים מאולפני התת יבשת ההודית. אבל לרוב תושבי הממלכה זה כלל לא פשוט. מחיר הדגם הזול ביותר, תוצרת הודו, הוא כ־250 דולר, והמשכורת החודשית הממוצעת בבוטאן היא 75 דולר בלבד. בוטאן היא אחת המדינות העניות בעולם. רוב תושביה מתפרנסים מחקלאות בקושי, גרים במקומות בלי חשמל ואינם משתמשים בכסף מזומן, אלא בשיטת סחר חליפין. עבורם, קניית מכשיר טלוויזיה היא חלום רחוק.
השם
השם "בהוטאן", שהוקנה לארץ הזו על ידי הבריטים[1], שאוב מסנסקריט. יש לשם מוזר זה כמה פירושים: אחד מהם גורס שהשם "בוטאן" נובע מהמילה הסנסקריטית Buu-Uttan, שמשמעו "מקום גבוה". השמות האחרים, שניתנו לבוטאן, מלמדים כיצד ראו השכנים את העם המבודד הזה: כך למשל: "Lho Mon", שמשמעו "הארץ הדרומית של החשכה" Lho" Tsenden", שמשמעו "הארץ הדרומית של הברושים"; או "Lhojong Menjong", היינו, "הארץ הארץ הדרומית של עשבי המדיטציה". הטיבטים קראו לה גם "ארץ הקודש החבויה", ו"גן הלוטוס של האלים". אולם הפירוש המקובל ביותר הוא "קצה טיבט" (Bhots Ant).
("אנט" הוא קצה ו-Bod הוא שמה של טיבט בפי הטיבטים). זהו כנראה השם הנכון ביותר, משום שבוטאן לא היתה קיימת כישות נפרדת טרם בואם של הבריטים ויש לראות בה, גיאוגרפית ותרבותית, חלק מטיבט. הבוטאנזים עצמם מעדיפים לקרוא לארצם "דרוּק יוּל" (Druk Yul), היינו, "ארץ דרקון הרעם". פיו הפעור והמאיים של הדרקון מסמל את עוצמת האלים המגנים על בוטאן. הרעם המתגלגל מסמל את האמת הנשגבת של הבודהא. חשיבותו היא כל-כך רבה שהוא מופיע בכל מקדש ובסמל המדינה הבוטאנית (המורכב משני דרקונים החובקים ארבעה Vajras שהם ברק ויהלום -Thunderbolts – המשמשים כסמל מרכזי בבודהיזם הטיבטי).
סמלים
הדגל קשור קודם כל לתרבותה המיוחדת של בוטאן: הצבע הצהוב, שבחלקו העליון של הדגל, מייצג את המסורת החילונית, זו שמייצג הוד מעלתו המלך. הצבע הכתום מסמל את המסורת הרוחנית של המדינה ואת המסורת הבודהיסטית. הדרקון הלבן מסמל את הנאמנות, הלאומיות והשייכות לממלכה.
- העץ הלאומי הוא הברוש
- העוף הלאומי הוא העורב
- היונק הלאומי הוא הטאקין (Takin)
- הפרח הלאומי הוא הפרג הכחול
- ההמנון הלאומי: "המלך של בוטאן מעוטר בעצי ברוש"
יצור נוסף המאפיין את בוטאן הוא הייטי (Yeti), 'איש השלג' ההימלאי, המקביל ל"ביג פוט" במיתולוגיה הצפון אמריקאית. בבוטאן הואנקרא "מיגוי" (migoi) – 'איש חזק'. יש הבדלים בין המיגוי לבין אנשי יטי ה"מוכרים" מאזורים אחרים של ההימלאיה. גופו מכוסה שיער, בצבע שעשוי לנוע בין חום-אדמדם לשחור, אבל פניו נקיים משיער. הוא מדיף ריח בלתי נעים ויש לו יכולת להפוך לבלתי נראה שלרבים מהם יש כפות רגליים הפונות בכיוון ההפוך, לבלבל מחפשי-עקבות.
שמורת סקסט (Sakteng Wildlife Sanctuary), ששטחה 650 קמ"ר, בקצה המזרחי של הממלכה, היא השמורה היחידה בעולם, שמטרה הרשמית היא להגן על בית הגידול של איש השלג….
התושבים
מספר התושבים הינו חידה. בהעדר רשות לסטטיסטיקה, הנתונים הדמוגראפיים של בוטאן הם ניחוש אחד גדול. לפי נתון אחד יש בבוטאן בסביבות 800,000 תושבים. אקטיביסטים נפאלים טוענים שהנקיבה במספר מצומצם זה היא ניסיון למזער את מספר המהגרים הנפאלים במדינה. גרסה אחרת מסבירה את ההבדלים כהכרה בהגזמה באוכלוסייה, משום שבוטאן חששה שמדינה בעלת מספר תושבים הנמוך ממיליון לא תתקבל לאו"ם. אף אחד לא יודע ממש מהו מספר התושבים ואף אחד לא ממש טרח לספור[2]. ההערכות המקובלות יותר טוענות כי האוכלוסייה עומדת על 1.26 מליון נפש. לפיכך, הצפיפות הממוצעת עומדת על 30-40 נפשות לקמ"ר. מעריכים את שיעורו של גידול האוכלוסין ב-2% בשנה. 97% חיים באזורים כפריים.
צילום: גילי חסקין
רוב הבוטאנזים משתייכים לקבוצת המוצא של הטיבטו-בורמנית. הקבוצה העיקרית היא של ה-Bhutias , שהיגרו במאה ה-9 מטיבט למרכז בוטאן. הם דומים מאד בצורתם לטיבטים, אם כי גם בעבר, לא גידלו צמות, כמותם באופן כללי, כ- 72% הם בוטאנזים טיבטים (Ngalop); הינדו-מונגולואידים (Sharchop) וילידי המקום (ה- Dagpas וה-Sarchops במזרח בוטאן, ה-Doyas בדרום-מערב, ה-Ngalongs וה-Lepchas במערב).
רוב שטחה של בוטאן איננו ניתן ליישוב במצבה הכלכלי הנוכחי. האוכלוסייה מתרכזת בעיירות, במישורים הדרומיים ובעמקים – שם ניתן לגדל גידולים חקלאיים. יותר ממחצית התושבים חיים ברמות המרכזיות בבוטאן; כ-40% נוספים מתגוררים בדרום ו-10% הנותרים פזורים בהרים הצפוניים ובאדמות המזרח. בעיר הבירה טימפו, חיים כ-50,000 תושבים.
בדרום מרוכזת קבוצה של אינדו-ארית (בעיקר נפאלים). שיעור האוכלוסייה הנפאלו-הודי מוערך בסביבות 15% עד 33% מכלל האוכלוסייה הבוטאנזית[3]. קבוצה זו מקיימת קשרים מועטים עם הבוטאנזים ושומרת על שפתה האינדו-אירופאית ועל דתה ההינדואיסטית (ראה להלן). הפליטים הטיבטים מובחנים על ידי השיער הארוך שמסודר בצמה וקשור בסרט צבעוני.
צילום: גילי חסקין
חינוך: חינם, לא חובה, ל-11 שנים. בית ספר יסודי בן 5 כיתות, חטיבת ביניים ל-6-8 כיתות ותיכון עד השנה ה-11. בסוף שנות ה-80 רק 12% מהאוכלוסייה ידעו קרוא וכתוב. בבית הספר היסודי לומדים 23% מהאוכלוסייה בת אותו הגיל. לחטבת הביניים 8% ולתיכון 3%.
שיעור הבערות הוא 57.8%.
בריאות: בסוף שנות ה-80 תוחלת החיים בבוטאן עמדה על 45.9 לגברים ולנשים כאחד. בסוף שנות ה-90 עלתה ל-61 שנים לגברים ו-64.5 שנים לנשים.
ב-1990 שיעור תמות התינוקות עמד על 137 לכול אלף (בישראל 7). בסוף שנות ה-80 היו בבוטאן 29 בתי חולים, 46 מרפאות ו-67 תחנות עזרה ראשונה, 4 מרפאות מסורתיות ו-15 מרכזים לטיפול במלריה, עם 915 מיטות ס"ה. ב-1988 היו בבוטאן 134 רופאם ו-541 פאראמדיקס.
שפה
השפה הרשמית של בוטאן היא הדזונגקה (Dzongkha), הקרובה לטיבטית בדיבור ובכתב, מדוברת בעיקר במערב בוטאן. במרכז בוטאן השפה העיקרית היא הבומתנגפה (Bumthangpha) ובמזרח מדברים בעיקר בשפת השרצ'ופקה (Sharchopkha). בנוסף לכך, הדיאלקטים משתנים מאזור לאזור. כך למשל, במזרח בוטאן לבדה, ישנם אחד עשר דיאלקטים שונים. חלקם זרים זה לזה ובלתי-מובנים הדדית.
הכתב, אשר נקרא בפי הבוטאנזים "צ'הוקי" (Chhokey – שפת דהארמה), הוא זהה לכתב הטיבטי. גם אנגלית מוכרת כשפה רשמית.
צילום: גילי חסקין
כלכלה
כלכלת בוטאן היא מהקטנות והלא-מפותחות ביותר בעולם. היא מבוססת על חקלאות, תעשיות יער ומכירת חשמל הידראולי להודו. זוהי ארץ בלתי מפותחת. מקובל לטעון ששיעור החקלאים עומד ביחס הפוך לרמת התפתחותה של המדינה. 90% מתושבי בוטאן הם חקלאים ורועי צאן.
ב-1960 נחשבה בוטאן למדינה האחרונה בדירוג המדינות המפותחות. התל"ג לנפש עמד על $51 ונחשב אז לנמוך בעולם. הפיתוח המודרני של בוטאן החל ב-1961. עד אז, לא היו כמעט תשתיות מודרניות. מרבית הבוטאנזים חיו בבידוד מוחלט הם היו תלויים כמעט לחלוטין באדמתם וביערות כדי לשרוד. הם ייצרו וליקטו לא רק את המזון שהיה נחוץ להם כדי לשרוד, אלא גם את החומרים שהיו דרושים להם להתקנת בגדיהם. באותם ימים לא היו דרכים, מכוניות, חשמל, טלפונים, או שירות דואר. בעבר הרחוק, בוטאן הייתה צומת לדרכי מסחר בין הרמה הטיבטית לתת היבשת ההודית, אבל עקב תנאי השטח הקשים והתחבורה במשאיות מיושנות, המסחר הידלדל עם השנים. למרחק שניתן היה לגמא במספר שעות נדרשו ימים או שבועות של נסיעה קשה ותקופה ארוכה של הכנות.
צילום: גילי חסקין
סחר החוץ של בוטאן הוא זעיר. גדול ממנו בהרבה הוא סחר התיווך. רובו של המסחר בין סין להודו, עובר דרך בוטאן מתעורר בדורות האחרונים. החקלאות מניבה בעיקר אורז, תירס, גידולי שורש, פירות הדר, דגן, מוצרי חלב וביצים. הכנסה נוספת היא פיסול צלמים דתיים. עם הגידול במספר התיירים, יש המתפרנסים ממכירת פסלים מוזהבים של בודהה ושאר קדושים בודהיסטים. בשלב זה, עדיין אין רכבות במדינה, אם כי חברת הרכבות ההודית מתכננת לסלול מסילה לדרום המדינה. הקמת תשתיות בסיסיות, כגון כבישים ומסילות רכבת, היא קשה ויקרה, בגלל השטח ההררי והטרשי. לבוטאן בעיה נוספת: זו מדינה ללא מוצא לים, הקשה על הממלכה הקטנה לסחור היטב במוצריה על ידי ייבוא וייצוא. המגזר התעשייתי הוא מינימאלי. רוב מיזמי הפיתוח, כגון בניית כבישים, תלויים למעשה, בקבלנים הודים. עיקר התוצרת התעשייתית היא בטון, מוצרי עץ, פירות מעובדים, משקאות אלכוהוליים וסידן קרבידי (המשמש לייצור גז אצטילן).
בוטאן מייצאת בעיקר חשמל, הל, גבס, עץ, עבודות מלאכת יד, בטון, פירות, אבנים יקרות ותבלינים. על אף זאת המדינה מייבאת יותר מאשר היא מייצאת. בין המוצרים המיובאים ניתן למצוא דלק, חומרי סיכה, דגן, מכונות, כלי רכב, בדים ואורז. השותפה העיקרית ליבוא ולייצוא בבוטאן היא הודו.
צילום: גילי חסקין
למרות ההתחלה המאוחרת בהליכי מודרניזציה, הגיעה הממלכה לכמה הישגים ראויים לציון בארבעת העשורים האחרונים, פחותי ערך במושעים בינלאומיים, מרשימים ביחס למה שהיה פעם: יש דרך גישה נוחה להודו, חשמל ברוב חלקי המדינה, קשר טלגרפי, טלפוני ואינטרנטי בערים המרכזיות. חברת התעופה הלאומית "Druk Air" מקיימת טיסות סדירות למדינות השכנות. המטבע הבוטנזי, הנגולטורם, מוצמד למטבע הרופי ההודי, אשר אף הוא מקובל כמטבע חוקי בממלכה. מס ההכנסה חל על הכנסות שנתיות מעל 100,000 נגולטורם, אך מעט מאוד מגיעים לרמה זו. רמת האינפלציה בבוטאן מוערכת כ-3% לשנה בערך, נכון לשנת 2003. התמ"ג (תוצר לאומי גולמי) בממלכה הוא כ-2,913 מיליון דולרים. ההכנסה השנתית לנפש, עומדת על 1414$, מכובד במונחים אסייתיים.
צילום: גילי חסקין
הדת
70% הם בודהיסטים מהיינים (בעיקר כת הדרוקפה (Drupka).
25% הם הינדו ו-5% הם מוסלמים. קיים מספר קטן ולא ידוע של חסידי דת הבון.
ניתן לומר כי בוטאן היא הארץ היחידה בעולם שבה הדת הרשמית היא הבודהיזם הטאנטרי. הבודהיזם עיצב את תולדות האומה, ושיחק תפקיד חיוני בחייהם של אנשיה. השפה והתרבות הבוטאנזית, האומנות, המלאכה, הדרמה, המוסיקה, הטקסים, האירועים, הארכיטקטורה, כמו הערכים החברתיים והתרבותיים, שואבים את מהותם מהערכים הבודהיסטים. מעמד הנזירים חזק, הן מבחינה מספרית והן מבחינת השפעתו המוסרית והפוליטית. שמה של בוטאן בפי תושביה, "דרוק יול" ("ארץ דרקון הרעם"), נובע מאסכולת"Drukpa Kagyu", שהיא אחת מהתת-אסכולות של ה-Kagyu, הבודהיזם הווג'רייני, שהיא לב לבו של הבודהיזם הטיבטי.
ההינדים מרוכזים בעיקר בדרום. כמה שרידים של דת הבון הקדומה, שהיא דת אנימיסטית, המקיימת טקסים שמניסטיים, עדיין נותרו בכיסים מבודדים.
צילום: גילי חסקין
על חיי הדת, ראו: בהוטאן – תרבות.
חברה
חברה הבוטאנזית דומיננטיים שני כוחות: אריסטוקרטיה קרקעית כפרית ועצמה של מסדרי הנזירים. בעבר, שלטון הנזירים בטיבט היה מבוסס על תמיכה צבאית חיצונית של נסיכים מונגוליים, שתמכו את השלטון מבחוץ. היחסים ביניהם היו של פטרון ולקוח. הנסיך הוא לקוח של שירותי הדת שמעניק הנזיר והנזיר הוא הלקוח של הסמכות הפוליטית שמעניק הנסיך. בעבר מעמד האצולה, הפֶּנֶלוֹפּים (Penlops) היה חזק במיוחד. הם שלטו בגלילות הארץ, בעיירות ובכפרים. בוטאן מחולקת באופן מסורתי לתשעה מחוזות. בעבר משל פנלופ בכל אחת מהן. עדיין, מעמד הנזירים כאן חזק מאד, הן מבחינה מספרית והן מבחינת השפעתו המוסרית והמדינית. הממסד הדתי, על נזיריו עוטי הגלימות האדומות, הלאמות המנחים את כל החיים הרוחניים והדתיים, מעורבים בכל היבט של חיי היומיום והם מעצבים את כל החיים הרוחניים והמוסריים של האומה הבוטאנזית. הנזירים מנהלים את כל הפולחן הדתי, את הטקסים האישיים והקהילתיים, את טקסי הלידה, הנישואים והמוות, טקסים רשמיים, קידום אישי וברכות בעת נסיעה.
צילום: גילי חסקין
המבנה החברתי היה מושתת על מאזן הכוחות שבין האצולה לבין הנזירים. האיזון השתבש בתחילת המאה ה-20, כשבלחץ בריטי, אחת מהמשפחות של האצולה הקרקעית הפכה להיות בית מלוכה. הבאלאנס זז לכיוון משפחותה אצולה ומסדרי הנזירים נחלשו. אולם קיימת הפרדה בין דת למדינה. נזירים במדים לא מצביעים בבחירות יחד עם זאת, כוחם של הנזירים ניכר גם בנוף. בכול עמק יש מבנה דרמטי – דזונג (מנזר מבוצר)[4]. בעמק פארו, טימקו, טומאקה. יש בהם חקלאות ועוד מבנה או שנים עצומים – בדזונג והמנזר.
לכל עמק יש את משפחות האצולה הקרקעית, אולם בתיהם נראים כמו עוד בית בכפר. לא ניכרים הבדלי עושר גדולים. בתקופתו של המלך הרביעי ג'יגמה סינגייה (Jigme Singye), הצליחו האליטות להמיר את כוחם מכוח מסורתי לכוח מודרני. במקום שליטה על קרקעות, הצליחו לבסס את כוחן בתוך השלטון המרכזי. לקבל מונופולים שלטוניים. החל מתפקידים בכירים בממשלה ועד לזכויות יבוא של נפט ומכונות. (מנעמי השלטון).
צילום: גילי חסקין
מעמד פוליטי
בתקופת השלטון הבריטי בהודו, הוכרה בוטאן כאוטונומיה. הבריטים עזרו לביסוס המלוכה במדינה ואפשרו לה לנהל את ענייניה הפנימיים. יחסי החוץ וענייני הביטחון נותרו בשליטת הבריטים. בשנת 1949, לאחר עצמאות הודו, בוטאן והודו חתמו על הסכם אשר למעשה המשיך את מערכת היחסים הזו, כאשר הודו תופסת את מקומה של בריטניה. לפי ההסכם, הודו הסכימה לא להתערב בענייניה הפנימיים של בוטאן בעוד זו הסכימה "להישמע ולהתחשב בעצותיה של הודו בכל הקשור ליחסי החוץ". כמו כן, ההסכם ביסס את הסחר החופשי ושיתוף הפעולה בין המדינות.
אחרי הכיבוש הסיני של טיבט, בוטאן "נכנסה ללחץ". הבוטאנזים הבינו שסגירות הופכת אותם לטרף קל להודים או לסינים. ולכן החליטו להיפתח לעולם, על מנת לקבל לגיטימציה מבחוץ ותמיכה גלובלית שתקשה על ההודים והסינים לעשות לבוטאן מה שהסינים עשו לטיבט.
בראשית 2007, הודו ובוטאן שנו שנית בהסכם שלהן, כדי לאפשר לבוטאן אוטונומיה גדולה יותר , להוביל את מדיניות החוץ שלה, למרות שטימפו המשיכה להוביל את מדיניות החוץ שלה בתיאום עם ניו דלהי.
צילום: גילי חסקין
תמורות
בוטאן אינה הממלכה היחידה בעולם. היא גם לא המדינה היחידה שבה השלטון המונרכי האבסולוטי פעיל. אבל זו כנראה המונרכיה היחידה בעולם, שבה המלך הוא שדוחף ומקדם – גם אם בצורה מחושבת וזהירה – את תהליכי הדמוקרטיזציה והמודרניזציה, בניגוד לעמדתם של בעלי כוח פוליטי אחרים.
העומד בראש מדינת בוטאן הוא ה"דרוק גיאלפו" (Druk Gyalpo) – המלך הדרקון. בשנת 1998 שעברה העביר המלך – לתדהמת כולם – החלטה במועצה הנבחרת, המאפשרת לשני שלישים מחבריה להדיח אותו. רוב תחומי האחריות של המלך הועברו למועצת השרים, הקבינט המדיני, אשר נקרא לאנג'י שונגצוג (Lhengye Shungtsog). חברי מועצת השרים נבחרים על ידי האספה הכללית מבין חבריה לכהונות בנות חמש שנים. בראש הממשלה עומד ראש הממשלה. תפקיד זה עובר בסבב בין חמשת החברים במועצת השרים שקיבלו את מספר הקולות הרב ביותר. ב-2005 פורסמה טיוטה לחוקה שתאפשר, בין השאר, את קיומן של מספר מפלגות בממלכה והפחתת סמכויותיו של המלך. החוקה כפופה לאישור במשאל עם. תהליך הדמוקרטיזציה החל בכפרים וביישובים קטנים, שם כבר נבחרות המועצות המקומיות בהליך דמוקרטי, כאשר לכל משפחה זכות הצבעה.
בתקופתו של המלך הרביעי, הצליחו האליטות להמיר את כוחם מכוח מסורתי לכוח מודרני. במקום שליטה על קרקעות, הצליחו לבסס את כוחן בתוך השלטון המרכזי. לקבל מונופולים שלטוניים. החל מתפקידים בכירים בממשלה ועד לזכויות יבוא של נפט ומכונות. (מנעמי השלטון).
בדצמבר 2006, ויתר המלך על כס המלוכה לטובת בנוJigme Khesar Namgyel Wangchuck, כדי לתת לו צ'אנס לעמוד בראש המדינה לפני המעבר לדמוקרטיה. המלך הצעיר ג'יגמה קסאר נאגמייל, הצהיר כי יקדם רפורמות בארצו.
ביולי 2007, שבעה מתוך עשרת חברי הקבינט התפטרו, כדי לקחת חלק בתהליך הפוליטי. הקבינט הפך לממשל זמני, עד שיסתיים ההליך הדמוקרטי במארס 2008. ב-24 במרץ 2008 נערכו לראשונה בחירות כלליות לבית הנבחרים, בהשתתפותן של שתי מפלגות.
צילום: גילי חסקין
התהליך הזה הגיע למיצויו בשנת 2008, עת בוטלו סמכויות השליטה של המלך, מיוזמת המלך עצמו, ובבוטאן נערכו בחירות לראשונה. החל משנה זו, בוטאן היא ממלכה תחוקתית לכל דבר (כמו אנגליה).
ביום השלישי בחודש התשיעי של לוח השנה הבוטאנזי (נובמבר 2008), מלך הממלכה הצעיר והנאה, ג'יגמה קהסר נמגיאל וונגצ'וק, הוכתר בטקס הסמכה מקודש ויקבל את התואר "דרוק גיאלפו", מלך הדרקון החמישי. הטקס, שנערך ביום ראשון, מסמל את נישגבותם של הפשוט והיום-יומי ואת התגלמותה של החוכמה השמימית.
המלך החדש, יליד 1980, נולד בבהוטן והתחנך בה וכמיטב המסורת התמחה באומנויות מסורתיות כמו ריקוד. מאוחר יותר הוא נשלח ללימודים בארצות הברית. הוא החל למלא תפקידים ראשונים עוד בהיותו נסיך הכתר. אביו, הדרוק גיאלפו הרביעי, הכריז ב-2005 להפתעת בני עמו, שהוא מוותר על כס המלכות. דרוק גיאלפו הרביעי הצעיד את בהוטן אל הזמנים המודרניים, וויתורו על המלוכה שיקף את תפיסתו שגדולתה של בבהוטן נמצאת בידי העם ולא בידיו של המלך. למרות זאת, הוא הכריז מתי בכורו יומלך רשמית כדרוק גיאלפו החמישי, ודאג שלפני כן הנסיך ירכוש ניסיון מדיני.
המלך מתפקד כבית הדין העליון לערעורים. מלבדו, בית המשפט העליון המלכותי הוא הסמכות השופטת הגבוהה ביותר בממלכה. רוב החוקים הבוטאנזים מבוססים על מערכת המשפט ההודית והבריטית. מינוי השופטים נעשה על ידי המלך ומשך הכהונה של השופטים הוא כראות עיניו.
האספה הכללית (אשר שמה הוא טשוגדו – Tshogdu), מונה 154 לברים. היא מורכבת מ נציגי עיירות (105 נציגים), נציגים דתיים (12 נציגים) ונציגים שנבחרו על ידי המלך (37). כל החברים מכהנים במשך שלוש שנים.
בבחירות זכתה "מפלגת השלום והשגשוג של בוטאן" ב-45 מבין 47 המושבים שעמדו לבחירה, ומנהיגהּ ג'יגמה טהינליי מונה באפריל לראש ממשלה.
שמירה על המסורת
הדגש על ערכי המסורת הוא חלק ממדיניות מכוונת של הממשלה ובית המלכות הבוטאנזי שמנסים לפתח את הכלכלה ולשפר את רמת החיים של האוכלוסייה, תוך כדי ניסיון למתן את ה"מחירים" של הקדמה ותוך שימור אופייה המסורתי של התרבות והחברה הבוטאנזית.
צווים שהוכרזו בשנות ה-80 על ידי הממשלה, כללו חוקים שמטרתם לשמר את זהותה התרבותית של בוטאן כ"אומה אחת – עם אחד". לדוגמה, כל אזרח בבוטאן מחויב בלבוש בסגנון התרבות הבוטאנזית. חוק זה כלל גם את המהגרים מנפאל שגרו באותה התקופה במדינה.
מדיניות זו ספגה ביקורת עזה מפעילים למען זכויות האדם וכן מקהילת המהגרים בממלכה, שטענו כי החוקים האלו נוצרו כדי לרודפם. מזווית הראייה של הבוטאנזים היה זה ניסיון לשמר את התרבות הבודהיסטית של הרי ההימלאיה. עבור המהגרים הנפאלים בבוטאן, הצווים נראו כניסיון של הבוטאנזים לשמר את השלטון על ידי אכיפת התרבות הבוטאנזית עליהם, זאת על חשבון זכויות האדם, פלורליזם ועקרונות דמוקרטיים.
צילום: גילי חסקין
המלך מקדם את השינויים בדרך זהירה: הוא מנסה להביא את הממלכה לעצמאות כלכלית ולפתח שירותי חינוך, בריאות ותקשורת, ובמקביל – לגבש זהות לאומית חזקה, המשמרת את הערכים הבודהיסטיים במדינה. המבקרים בבוטא%
מאמר ממצא מעד מביא לי חשק גדול לבקר במקום