גיאוגרפיה של מקדוניה

 

ערך: גילי חסקין

לחץ כאן לטיול במקדוניה ואלבניה

מקדוניה היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, בבלקנים, אחת משש הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה.

ראו גם, באתר זה: הבלקן; תולדות מקדוניה בעת העתיקה; אלכסנדר מוקדון

מקדוניה היא פרוזדור מעבר עיקרי מאירופה המערבית והמרכזית אל הים האגאי ודרום אירופה ואל אירופה המערבית.

מקדוניה חברה באו"ם, מועצת אירופה, ארגון הסחר העולמי והארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. מקדוניה מועמדת להצטרף לאיחוד האירופי מאז דצמבר 2005 והיא הגישה בקשה להתקבל לנאט"ו.

המדינה היא חלק מהאזור הגדול יותר שנקרא גם כן מקדוניה, שממנו היא קיבלה את שמה. מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, בצפון-מזרח חצי האי היווני. עלתה לגדולה בסוף התקופה הקאלסית במאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי.

מקדוניה ההיסטורית כוללת את צפון מזרח יוון, את הרפובליקה המקדונית ואת דרום-מערב בולגריה.

הרפובליקה קיבלה עצמאות ב-1991 בעקבות פירוק הפדרציה של יוגוסלביה. בארגונים בינלאומיים היא נקראת "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה", ובשנת 1993 התקבלה לאו"ם בשם הזמני "the former Yugoslav Republic of Macedonia" .

השם מקדוניה הוא גם שמו של המחוז בצפון יוון הגובל ברפובליקה. המחוז היווני נקרא על-שם ממלכת מקדוניה העתיקה שהתקיימה מצפון ליוון, והתאחדה איתה בימי פיליפוס השני. גם רפובליקת מקדוניה ביקשה לאמץ סמלים הקשורים בממלכת מקדוניה העתיקה (כדוגמת שמש ורגינה), אולם מחאה חריפה מצד יוון הביאה לשינוי דגל הרפובליקה. יוון התנגדה לא רק לסמליה של הרפובליקה כי אם גם לשמה, ולפיכך מכונה הרפובליקה בארגונים בינלאומיים "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה" (באנגלית:Former Yugoslav Republic of Macedonia -‏ FYROM; בצרפתית: L'ex-république yougoslave de la Macédoine).

ראו גם:הסכסוך עם יוון.

שטח המדינה:  25,333 קמ"ר . (מקום 151 בעולם).

גבולות: אורך הגבולות של מקדוניה הוא 748 ק"מ: בצפון: סרביה (221 ק"מ); במזרח:  בולגריה (148 ק"מ) בדרום: יוון (228 ק"מ) ובמערב: אלבניה (151 ק"מ).

למקדוניה אין מוצא לים. יש לה שלושה אגמים טבעיים: אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם דויראן. שטח האגמים שלה הוא 477 קמ"ר ולפיכך שטח היבשה נטו הוא 24,856 קמ"ר. שלושת האגמים שלה נמצאים ליד גבולות הרפובליקה הדרומיים, והם נחתכים על ידי הגבולות עם אלבניה ויוון. אוחריד נחשב אחד מהאגמים ובתי הגידול העתיקים ביותר בעולם.

למקדוניה יש שלושה פארקים לאומיים (פליסטר, גאליצ'יצה, מאברובו) ושתי שמורות טבע (אזראני, ג'אסן). היא עשירה בכרום, עופרת, אבץ, מנגן, טונגסטן, ניקל, ברזל ברמה נמוכה, אזבסט, גופרית, עצים.

 פני הקרקע של מקדוניה הם הרריים ומבותרים: היא ממוקמת בין ההר סאר ובין ההר אוסוגובו וביניהם חוצה אותה עמק הנהר וארדאר (והוא גם האזור הנמוך ביותר במדינה).

 במקדוניה שני רכסים מרכזיים: דינארסקה ורודופסקה. רכס דינארסקה הוא העתיק יותר ומשום כך נופיו רכים ומתונים יותר; רכס רודופסקה הוא הצעיר יותר מביניהם ופני השטח שלו הם הרריים ומבותרים יותר. ההרים הגבוהים במקדוניה הם: קוראב (2,764 מטרים), סאר (2,747), באבה (2,601), יאקופיצה (2,540), נידזה (2,521), דשאט (2,373), גאליצ'יצה (2,288), סטוגובו (2,273), יאבלאניצה (2,257), אוסוגובו (2,251), ביסטרה (2,163), פאלצ'קוביצה (1,754).

האזור פעיל מבחינה סיסמית והיו בו בעבר רעידות אדמה הרסניות, האחרונה שבהן ב-1963 כאשר סקופיה נפגעה קשות מרעידת אדמה חזקה, שבה נספו יותר מ-1,000 אנשים.

 האקלים במקדוניה נע בין אקלים ים-תיכוני לאקלים יבשתי. האקלים שלה מאופיין על ידי קיץ וסתיו חמים ויבשים לעומת חורף קר עם שלגים עזים.

עונת הקיץ חמה ויבשה, ואילו בעונת החורף הטמפרטורה נמוכה במידה בינונית. כמות המשקעים הממוצעת לשנה נעה בין 1,700 מ"מ באזור ההרים המערביים לבין 500 מ"מ בחלק המזרחי של המדינה. במקדוניה מונים שני רי אקלים עיקריים: ים-תיכוני  ויבשתי מתון. האקלים לאורך עמקי וארדאר וסטרומיצה (הערים העיקריות הן גווגלייה, ואלאנדובו, דורייאן, סטרומיצה וראדוביש) הוא ים תיכוני מתון. האזורים החמים ביותר הם דמיר קאפייה וגווגלייה, היכן שהטמפרטורה מגיעה עד ל-40 מעלות בחודשי הקיץ. האקלים ההררי מאופיין בחורפים ארוכים ומושלגים ובקיצים קצרים. הטמפרטורה באביב נמוכה בהשוואה לסתיו.

אוכלוסייתה של מקדוניה מונה כ-2,055,915 תושבים, (מקום 143 בעולם) לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2002, כאשר 58% מהתושבים מתגוררים באזורים עירוניים. שיעור גידול אוכלוסין 0.26%. ידיעת קרוא וכתוב 96.1% .

תוחלת חיים נשים – 76.62; גברים 71.51 (מקום 92 בעולם).

הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא המקדונים, שהם עם סלאבי. לפי מפקד האוכלוסין מ-2002, 1,297,981 תושבים הצהירו על עצמם כמקדונים, והם מייצגים 64.18% מכלל האוכלוסייה. בערך 535,000 אנשים הצהירו על עצמם כעל אלבנים, והם מייצגים 25.2% מהאוכלוסייה. קבוצות אתניות קטנות יותר הן טורקים (77,959 או 3.85%), צוענים (53,879 או 2.66%), סרבים (35,939 או 1.78%), בוסנים (17,018 או 0.84%), ולאכים (9,695 או 0.48%) ואחרים (20,993 או 1.04%). מפקד האוכלוסין המקדוני מתעד את רוב הקבוצות האתניות, אולם הקבוצות הקטנות ביותר לא מקבלות כימות מספרי בדו"ח הסופי. מאז הקמת מקדוניה שוררת מתיחות אתנית בין התושבים ממוצא מקדוני שהם ברובם נוצרים אורתודוקסים לבין האלבנים שהם ברובם מוסלמים סונים. ב-2001 מרדו בדלנים אלבנים בממשלה, במהלך העימות נהרגו 80 בני אדם והוא הסתיים רק בהתערבות כוחות נאט"ו. במרץ 2012 פרצו עימותים נרחבים בין מקדונים לאלבנים ועשרות אזרחים נפצעו[1].

תושבי מקדוניה מדברים במגוון שפות, בהתאם למגוון האתני אשר במדינה. השפה הרשמית והנפוצה ביותר היא מקדונית, שמשתייכת לענף של קבוצת השפות הדרום סלאביות. היא קרובה לבולגרית יותר מאשר לכל שפה סלאבית אחרת. הצורה הנוכחית שלה נקבעה באופן רשמי לאחר מלחמת העולם ה-2 ומאז המלחמה הופיעה מסורת ספרותית משגשגת.  שפות אחרות שמדוברות במדינה הן אלבנית, בולגרית, רומאני (מדוברת על ידי צוענים), טורקית, סרבית, ולאכית, יוונית ושפות אחרות שמדוברות באופן יחסי לגודל הקבוצה האתנית הקשורה אליהן.

 מקדונית היא השפה היחידה שמצוינת באופן רשמי בחוק כשפה הלאומית בחוקה של המדינה. אולם, החוקה קובעת כי שפה שמדוברת על ידי יותר מ-20% מכלל האוכלוסייה תיחשב גם כן לשפה רשמית – כיום, רק השפה האלבנית ממלאת את הדרישה הזאת. כמו כן, במחוזות שבהם לפחות 20% מהתושבים הם ממיעוט אתני מסוים, השפה של המיעוט הזה תשמש למטרות רשמיות בממשל המקומי.

 מרבית האוכלוסייה (64.7%) משתייכת לכנסייה המקדונית האורתודוקסית . 33.3% מהאוכלוסייה הם מוסלמים וזרמים נוצריים אחרים מהווים 0.37% מהאוכלוסייה. שאר האוכלוסייה (1.63%) מתוארת בתור "לא מוגדר" במפקד האוכלוסין שנערך ב-2002. רוב הילידים האלבניים, טורקים ובוסניים הם מוסלמים, כמו גם מיעוט מקרב האוכלוסייה המקדונית האתנית שבמדינה, הידוע גם כמוסלמים מקדוניים. בסך הכל, במדינה יש למעלה מ-1,200 כנסיות ו-400 מסגדים. לקהילות הדתיות האורתודוקסיות והמוסלמיות יש בתי ספר משלהם בסקופיה שבה יש גם מכללה תיאולוגית אורתודוקסית. מבחינה אחוזית, במקדוניה יש את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר באירופה אחרי אלבניה ובוסניה והרצגובינה.

ראו באתר זה: הנצרות

הכנסייה המקדונית האורתודוקסית היא הכנסייה השלטת במדינה. המקדונים, שהם רוב האוכלוסייה, הם נוצרים אורתודוקסיים. 30,000 אנשים בקירוב מוטבלים בכל המחוזות בכל שנה. לכנסייה יש מספר מחלוקות עם הכנסייה הסרבית האורתודוקסית, לאחר ההיפרדות וההכרזה העצמית על נטילת ההנהגה הדתית של המדינה (הכרזה שלא הוכרה על ידי אף כנסייה אורתודוקסית אחרת) ב-1967. אולם, מועצת הארכיבישופים של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, בהחלטה מס' 06/1959, הכירה בעצמאות (תלות עצמית) של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. לאחר שהמשא ומתן בין הכנסיות הושעה, הכנסייה האורתודוקסית הסרבית הכירה בקבוצה שהובלה על ידי זוראן וראנישקובסקי (הידוע גם בשם הארכיבישוף יובאן מאוחריד, בישוף מקדוני בדימוס, כארכיבישוף האורתודוקסי מאוחריד. התגובה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית הייתה ניתוק כל הקשרים עם הכמורה של הארכיבישופות מאוחריד ומניעה מהבישופים של הכנסייה האותודוכסית הסרבית מלהיכנס למקדוניה. הבישוף יובאן נכלא למשך 18 חודשים בעוון "הכפשה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית ופגיעה ברגשות הדתיים של אזרחים מקומיים" לאחר שהפיץ לוחות זמנים ועלונים מטעם הכנסייה האורתודוקסית הסרבית.

 הועדה המקדונית לענייני דת מונעת מהקבוצה להירשם כקבוצה דתית, בטענה שרק קבוצה אחת יכולה להירשם עבור כל וידוי ושהשם לא שונה במידה מספקת מזה של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. הכנסייה המקדונית השיגה מסמכים הנותנים אישור על קיומה של מעורבות ישירה של הממשלה הסרבית במימון של פעילויות הקבוצה, ונשיא מקדוניה קרבנקובסקי ראה בדבר כהתערבות בעניינים הפנימיים של מדינה ריבונית. כמו כן, נשיא מקדוניה דחה בקשה של ראש הכנסייה האורתודוקסית הסרבית לשחרר את זוראן וראנישקובסקי (שנקבע כתנאי עיקרי על ידי הפטריארך הסרבי לחידוש המשא ומתן בין שתי הכנסיות). וראנישקובסקי הורשע בשימוש לא ראוי בסכום כסף גדול שנתרם לכנסייה האורתודוקסית המקדונית.

לכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטית (ידועה גם בשם הכנסייה המקדונית הקתולית יוונית) יש בערך 11,000 מאמינים ברפובליקה. הכנסייה נוסדה ב-1918, והקהל שלה הוא בעיקר אנשים שהמירו את דתם לנצרות קתולית ושל צאצאיהם. סדרי התפילה בכנסייה הם לפי המנהג הביזנטי והיא נמצאת בקשר עם כנסיות רומאיות ומזרח קתוליות אחרות. טקסי הדת מבוצעים במקדונית.

במדינה יש קהילה פרוטסטנטית קטנה. הפרוטסטנט המפורסם ביותר במדינה הוא הנשיא לשעבר בוריס טראיקובסקי. הוא היה מהקהילה המתודיסטית, שהיא הכנסייה הגדולה והעתיקה ביותר ברפובליקה, והיא מתוארכת לסוף המאה ה-19. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הקהילה גדלה, בין השאר בגלל מאמינים חדשים ובגלל עזרה מיסיונרית מבחוץ.

היהודים הראשונים שהתיישבו במקדוניה עשו זאת כבר במאות ה-3 וה-4. היהודים ישבו אז בערים סקופיה, שטובי, ביטולה, סטרומיצה, דוויארן ואוחריד.

 בעת ששלטו העות'מאנים במקדוניה גדל מספר היהודים במדינה והחלה הגירת יהודים מרחבי האימפריה למקדוניה. העיר ביטולה (בפי היהודים – מונאסטיר) הפכה למרכז יהודי חשוב והגיעו אליה יהודים מספרד, פורטוגל ואלבניה.

 יהודי מקדוניה קיבלו באהדה את התנועות המשיחיות שהובילו שלמה מולכו, שבתי צבי, דוד הראובני ונתן העזתי.

ראו באתר זה: המשיחיות היהודית.

בתחילת המאה ה-20 התבצעה הגירה גדולה של יהודים ממקדוניה, בעיקר מהעיר מונאסטיר (כיום ביטולה) לצ'ילה ולארצות הברית. עד ימינו ישנה קהילה גדולה של יהודים מקדונים בצ'ילה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם איחוד מדינות יוגוסלביה היו במקדוניה כ-7,000 יהודים, רובם היו ספרדים דוברי לאדינו ומיעוטם אשכנזים. ערב מלחמת העולם השנייה היו במקדוניה כ-7,800 יהודים מהם כ-3,800 בסקופיה, 3,300 בביטולה וכ-550 בשטיפ. במהלך המלחמה סופחה מקדוניה כמחוז של בולגריה. השלטון הבולגרי רדף את היהודים באזורים שסופחו לבולגריה משכנותיה[2]. במרץ 1943 נערכו אקציות בכל רחבי מקדוניה על ידי שוטרים וחיילים בולגרים. לפי רישומי משרד הפנים הבולגרי נעצרו במקדוניה 7,826 יהודים מתוכם: 3,290 בסקופיה, 3,296 בביטולה, ו-546 בשטיפ. בגבגליה, סטרומיצה, וולס, ולאנדובו ווראניה המצויה בימינו בסרביה, נעצרו 26 יהודים. לקבוצה זו צורפו בהמשך 27 יהודים מהעיר פירוט ו-42 יהודים מתראקיה היוונית שלא נעצרו באקציה הראשונית. מרבית היהודים הועברו למחנה המעצר מונופול בעיר סקופיה. 11 יהודים הצליחו להימלט מהמעצר ו-76 שוחררו בשל היותם בעלי אזרחות זרה. קבוצת מגורשים זו הובלה במספר טרנספורטים למחנה טרבלינקה שם נרצחו 7,144 יהודים‏[3]. בראשית המאה ה-21 מתגוררים כ-250 יהודים במקדוניה, רובם בסקופיה.

במרץ 2011 נחנך במרכז סקופיה מוזיאון לזכר יהודי מקדוניה שהושמדו בשואה. בטקס שהתקיים נכח ונשא נאום השר לעניינים אסטרטגיים והמשנה לראש הממשלה, משה יעלון.

במקדוניה יש ארבע אוניברסיטאות לאומיות: אוניברסיטת הקדושים קירילוס ומתודיוס בסקופיה, אוניברסיטת הקדוש קלמנט מאוחריד בביטולה, האוניברסיטה הלאומית של טטובו ואוניברסיטת גוצ'ה דלצ'ב בשטיפ. כמו כן, במקדוניה יש מספר מוסדות אקדמיים פרטיים, כגון האוניברסיטה האירופית האוניברסיטה הסלאבית בשבטי ניקולה האוניברסיטה המזרח אירופית ואחרות[4].

הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי הכינה פרויקט הנקרא "מקדוניה מתחברת" (Macedonia Connects), ובמסגרת הפרויקט מקדוניה הפכה למדינה הראשונה בעולם שבה כל תשתית האינטרנט מסוג פס רחב היא אלחוטית [5]. משרד החינוך והמדעים דיווח כי 461 בתי ספר (יסודיים עד תיכוניים) מחוברים לאינטרנט.

 למקדוניה מורשת תרבותית עשירה באמנות, אדריכלות, שירה ומוזיקה, ויש בה אתרים ארכיאולוגיים דתיים רבים הנהנים מהגנה חוקתית. בכל שנה נערכים במדינה פסטיבלים בנושא שירה, קולנוע ומוזיקה.

סגנונות המוזיקה המקדוניים התפתחו תחת השפעתה החזקה של מוזיקת הכנסיות הביזנטית. מקדוניה היא אחת המדינות עם ציורי הפרסקו המשומרים היפים ביותר, בעיקר מהתקופה שבין המאה ה-11 למאה ה-16. בסך הכל ישנם אלפי מ"ר של ציורי פרסקו שהשתמרו, רובם במצב טוב למדי, והם מייצגים את יצירות המופת של בית הספר המקדוני לציור של הכנסייה הנוצרית.

 במקדוניה יש שילוב בין סגנונות אדריכליים עתיקים וחדשים. רוב המנזרים המקדוניים, שנבנו בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה של המדינה, ובייחוד אלו שנבנו בין המאה ה-11 למאה ה-16, השתמרו בצורה מלאה עד היום. האוסף המקדוני של איקונינים, ובייחוד אלה שבאוחריד, נחשב לאחד האוספים היקרים ביותר בעולם, ומבחינת חשיבות אורתודוקסית הוא נמצא במקום השלישי לאחר האוספים שבסיני ומוסקבה. לאוסף הזה יש ייחודיות מבחינה ביזנטולוגית.

 אירועי התרבות החשובים ביותר במקדוניה הם פסטיבל הקיץ של אוחריד למוזיקה ודרמה קלאסיות, ערבי השירה של סטרוגה שבהם משתתפים משוררים מכ-50 מדינות ברחבי העולם, ערבי האופרה של סקופיה במאי, פסטיבל הצילום הבינלאומי בביטולה, תיאטרון הצעירים הפתוח ופסטיבל הג'אז שבסקופיה.

הרפובליקה של מקדוניה היא דמוקרטיה פרלמנטארית עם ממשלה ביצועית המורכבת מקואליציה של מפלגות החברות בבית הנבחרים ורשות שופטת עצמאית עם בית משפט לחוקה. באספת בית הנבחרים של מקדוניה יש 120 מושבים וחבריה נבחרים אחת לארבע שנים. ראש מדינה נוכחי ראש הממשלה ניקולא גרוייבסקי

תפקידו של נשיא הרפובליקה הוא בעיקר טקסי, כאשר הכוח האמיתי נתון בידיו של ראש הממשלה. הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של מקדוניה והוא גם נשיא מועצת הביטחון של המדינה. נשיא הרפובליקה נבחר אחת לחמש שנים והוא או היא יכולים להיבחר פעמיים לכל היותר (מצב דומה לזה שבארצות הברית). הנשיא הנוכחי, שנכנס לתפקידו ב-2009, הוא גיורגי איוונוב.

עם העברת החוק החדש והבחירות שהיו ב-2005, התפקידים המקומיים של הממשלה התחלקו בין 78 עיריות. עיר הבירה, סקופיה, נשלטת כקבוצה של עשר עיריות שמתייחסים אליהן ביחד כאל "העיר של סקופיה". עירייה ברפובליקה של מקדוניה היא יחידה של ממשל עצמי. עיריות שכנות רשאיות ליצור קשרי מסחר ושיתוף.

 הכוח השיפוטי נמצא בידי בתי המשפט, כאשר בראש המערכת נמצא בית המשפט העליון, בית המשפט לחוקה ובית המשפט של הרפובליקה. אספת הנבחרים ממנה את השופטים.

 הנטייה הפוליטית העיקרית של המדינה היא בין המפלגות הפוליטיות הנשענות על הרוב האתני המקדוני לבין המפלגות המתבססות על המיעוט האלבני. הנושא של איזון הכוח בין שתי הקהילות גרם למלחמה קצרה ב-2001, שלאחריה הושג הסכם על חלוקת הכוח. באוגוסט 2004, הפרלמנט של הרפובליקה העביר חוק ששינה את הגבולות הפנימיים במדינה ונתן יותר אוטונומיה לאלבנים באזורים שבהם הם מהווים את רוב האוכלוסייה.

לאחר קמפיין קדם-בחירות בעייתי, המדינה עברה חילופי ממשלה רגועים יחסית ודמוקרטיים בבחירות שהיו בתאריך 5 ביולי 2006. תוצאת הבחירות היה ניצחון מכריע של מפלגת המרכז-ימין VMRO-DPMNE שבראש עמד ניקולה גרואבסקי.

 החלטתו של גרואבסקי לכלול את מפלגת האלבנים הדמוקרטית בממשלה החדשה, במקום את הקואליציה של מפלגת האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה עם המפלגה לשגשוג דמוקרטי, שזכו ברוב הקולות האלבניים, הציתה מחאות נרחבות בחלקים במדינה שבהם יש ריכוזים גדולים של אוכלוסייה אלבנית (הקואליציה בין שתי המפלגות הללו התפרקה לאחרונה [2]). אולם, לאחרונה החל דו-שיח בין האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה לבין מפלגת השלטון VMRO-DMPNE במאמץ לפתור את המחלוקות בין שתי המפלגות ולתמוך בשאיפות של המדינה בנוגע להצטרפות לאיחוד האירופי ולנאט"ו[5].

 מתיחות אתנית מלווה את מקדוניה מאז סוף המרד המזוין בשנת 2001, כשמורדים אלבנים נלחמו בכוחות הממשלה במשך

 כשמונה חודשים בדרישה לזכויות גדולות יותר עבור הקהילה שלהם. בעימותים אז נהרגו 80 בני אדם, וכוחות נאט"ו נאלצו להתערב כדי לשים להם קץ. האלבנים, רובם מוסלמים, מהווים כשליש מאוכלוסיית מקדוניה, המונה בסך הכול 2.1 מיליון בני אדם. רוב אזרחי המדינה הם נוצרים אורתודוכסים.

לפני כחודשיים גברה המתיחות הדתית על רקע חגיגת קרנבל שבה גברים שהתלבשו כנשים ועטו בורקה (כיסוי גוף מוסלמי לנשים) לעגו לקוראן. האירוע בפסטיבל ווצ'אני ב-13 בינואר עורר הפגנות של מוסלמים, וכמה מהן הפכו לאלימות.

השטח המיוער תופס יותר משליש משטח המדינה, כרבע משטח המדינה משמש למרעה וכ-16% ממנו מעובד. הגידולים העיקריים הם חיטה, תירס, כותנה וטבק. במדינה עדר של כ-300,000 ראשי בקר ו-2.2 מיליון כבשים (1992).

ענפי כלכלה מרכזיים ענבים, טבק, ירקות, חלב, ביצים; יין, עיבוד מזון, משקאות, טקסטיל, כימיקלים, פלדה, מלט, אנרגיה, תרופות. התעשייה קטנה, אבל קיימת כרייה של מחצבים, בעיקר פחם חום, עופרת, ברזל, נחושת וגופרית.

לאחר הכרזת עצמאותה נאלצה מקדוניה להתמודד עם כמה מכשולים שפגעו בכלכלתה: ירידה בהיקפי הסחר עם הרפובליקות היוגוסלביות לשעבר, הפסקת הסובסידיות מהשלטון המרכזי בבלגרד, איבוד המוצא אל הים (ותשתית רעועה) והאמברגו היווני (1991-1994). לאחר רפורמות כלכליות החלה כלכלת המדינה לצמוח בקצב מהיר יחסית, אולם משבר קוסובו (1998) וזרם הפליטים שבא בעקבותיו הביאו להצטמקות הכלכלה. הסכסוך האלים עם הבדלנים האלבנים התובעים אוטונומיה, מקשה אף הוא על התאוששות הכלכלה.

כיום הרפובליקה של מקדוניה נחשבת למדינה עם תעשייה מפותחת למחצה, בעלת צמיחה מתמשכת בייצור התעשייתי. תהליך השינוי בכלכלה החל ב-1995 כאשר הממשלה חתמה על הסדרים עם קרן המטבע הבינלאומית ועם הבנק העולמי. כלכלת המדינה פתוחה ומשתלבת בתוך המסחר הבינלאומי, עם יחס מסחר-תוצר מקומי גולמי כולל של 79.5%. המגזרים החשובים ביותר הם חקלאות ותעשייה. מגזר השירותים גדל גם כן במהלך השנים האחרונות. לכוח העבודה יש חינוך תחרותי וכישורים, אולם חסרות לו עבודות מתאימות, מה שגורם לבריחת מוחות. המדיניות הכלכלית של המדינה היא למשוך משקיעים זרים ולהגדיל את אחוז התעסוקה. אחד המאפיינים הבולטים של כלכלת המדינה הוא המדיניות הפיסקלית ששמרה על יציבות הדינר המקדוני למשך תקופה ארוכה. המדינה עושה מאמצים לפתח מגזר יזמות בגודל בינוני.

 מקדוניה, ביחד עם מונטנגרו, בוסניה והרצגובינה וקוסובו, השתייכה לאזורים הפחות מפותחים ביוגוסלביה לשעבר. היא סבלה מקשיים כלכליים חמורים לאחר שקיבלה את עצמאותה, כאשר השוק היוגוסלבי הפנימי התמוטט והסובסידיות מבלגרד הפסיקו. בנוסף, היא עמדה בפני אותן בעיות שעמדו בפני מדינות מזרח אירופיות סוציאליסטיות לשעבר במהלך המעבר לכלכלת שוק. נתיב מסילת הרכבת העיקרי שלה, דרך סרביה, נשאר בלתי אמין ועלויות המעבר דרכו הן גבוהות, ולפיכך משפיע על היצוא הרווחי לשעבר של שוק הירקות שלה אל גרמניה.

 פריצתן של המלחמות היוגוסלביות והסנקציות שהוטלו על סרביה ועל מונטנגרו גרמו לנזק גדול לכלכלת המדינה, כיוון שבסרביה היו 60% מהשווקים לפני ההתפרקות של יוגוסלביה. כאשר יוון הטילה אמברגו סחר על הרפובליקה בשנים 1994-1995, הכלכלה הושפעה גם כן. עם סיום המלחמה הבוסנית בנובמבר 1995 וההסרה של האמברגו היווני הייתה רווחה מסוימת, אבל תחילתה של מלחמת קוסובו ב-1999 והמשברים האלבניים ב-2001 גרמו לאי יציבות נוספת בכלכלת המדינה. מאז סופו של האמברגו היווני, יוון הפכה לשותף העסקי החשוב ביותר של מקדוניה. חברות יווניות רבות קנו חברות ממשלתיות לשעבר במדינה. שותפות עסקיות חשובות אחרות הן גרמניה, איטליה וסלובניה.