הגיאוגרפיה של הפיליפינים

כתב: גילי חסקין

באדיבות "מסע אחר און ליין".

רפובליקת הפיליפינים (בטאגאלית: Repúbliká ng̃ Pilipinas) היא מדינת איים בדרום מזרח אסיה. שוכנת כ־1,000 ק"מ דרומית מזרחית ליבשת. בין ים סין הדרומי לבין האוקיינוס השקט; בין אינדונזיה לבין טאיוון. בין קווי אורך 116° 40' ו- 126° 34' מזרח ובין 4° 40' ל- 21° 10'.צפון. שטחה 299,600 קמ"ר.

ראו גם: באתר זה:

תולדות הפיליפינים, מראשיתה ועד לעצמאות ; תולדות הפיליפינים כמדינה עצמאית

איי הפיליפינים נמתחים לאורך של 1810 ק"מ, מבאטאנס(Batanes) שבצפון לאיי סולו (Sulu) שבדרום. זהו הארכיפלג השני בגודלו בעולם. הארכיפלג היחידי הגדול ממנו הוא של אינדונזיה. אם נחבר את שניהם (מבחינה גיאוגרפית, הפיליפינים הם חלק מאינדונזיה) ונעבור כל יום לאי אחר, נזדקק ל-50 שנה כדי לבקר בכולם.
המדינה מורכבת מ־7,109 איים. מתוכם רק 800 מיושבים. רק כ-500 איים הם בעלי שטח העולה בגודלו על 2 קמ"ר ורק 11 מהאיים הם בשטח גדול מ-3000 קמ"ר. כאשר שואלים פיליפיניים למספר האיים בארצם, הם שואלים בבדיחה, "אם בגאות או בשפל"? אורך קוו החוף של הפיליפינים הוא 22549 ק"מ והוא החמישי באורכו בעולם.

למושג "אי" אין הגדרה גיאוגרפית מקובלת, פרט לזו הקובעת את משמעותו הלשונית כ"שטח אדמה המוקף מים מכל עבריו". הגבול בין אי ליבשה הוא שרירותי. עובר בין גרינלנד, שהוא האי הגדול ביותר (2.13 מיליון קמ"ר), לבין אוסטרליה, שהיא היבשת הקטנה ביותר ( 7.5 מליון קמ"ר).
ההבדל בין אי לשונית מסובך יותר. קשה להגדיר מהו השטח המינימלי. היה פעם ניסיון להגדיר אי כ"בעל שטח יבשתי מינימלי, שאינו מכוסה לחלוטין על ידי גאות גם במצבים קיצוניים". היו שניסו לסייג עוד יותר ואמרו שכאי ייחשב רק "שטח יבשה מוקף ים, שמתקיימים בו התנאים הללו ושגדלה בו צמחייה קבועה". אך ישנם שטחים המוגדרים כאיים, מבלי שיתקיימו בהם התנאים הללו. רובם הגדול של האיים בעולם אינם מיושבים. אם משום שהאדם אינו יכול להתיישב בהם משום שהם מרוחקים מדי. (מכ-60,000 איים שלחופי האוקיינוס השקט רק כ-4000 הם מיושבים).
יש ויכוחים לגבי אופן היווצרותם של איי הפיליפינים. בעבר, סברו רבים, כי האיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, היינו, איים ימיים, אך כיום טוענים כי איים אלו הינם שריד לגשר יבשתי שחיבר בין סין לאוסטרליה דרך אינדונזיה, בורנאו ופפואה ניו־גיני.

הארכיפלג הפיליפיני הוא חלק ממערכות האיים הגדולות המשתרעות בקשתות מדרום וממזרח לאסיה המזרחית ומהווים קטע מ "טבעת האש" המקיפה את האוקיינוס השקט . לאורך רצועה זו התחולל הקימוט האלפיני בשלישון ובה נמשכת עדיין פעילות סייסמית וגעשית. סמוך לחופים הדרומיים- מזרחיים של הפיליפינים, פעורה תהום מינדנאו, שהיא אחת התהומות העמוקות ביותר על פני כדור הארץ (10450 מ').
האי הגדול הוא לוזון (Luzon), בו נמצאת הבירה מנילה ושטחו 108,612 קמ"ר. אחריו באים, לפי סדר גודלם, מינדנאו (Mindanao) ששטחו 98,681 קמ"ר, נגרוס (13,328 קמ"ר), סאמאר (13,080 קמ"ר), פלאוואן (12,189 קמ"ר), פאנאי (12,011 קמ"ר) ומינדורו (10,572 קמ"ר).

מבנה

ארבעה טורים של הרי קמטים צעירים מקוטעים לסירוגין, נמתחים בכיוון דרום-מערב לצפון מזרח והם מהווים את "עמוד השדרה" של האיים. רוב האיים הם קטעים של אחד מטורי הרים אלו. רק באי לוזון מופיעים כל ארבעת הטורים ובאי מינדנאו – שלושה. כמעט בכל אי מאלה עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר או יותר. הפסגות גבוהות ביותר הן אפו (Apo) שגובהו 2995 מי, שבאי מינדנאו ופולוג (2930 מ') שבלוזון.
השכבות מעידן השלישון , מהן בנויים רכסי ההרים, מכוסות במקומות רבים שפכי לבה וחדורות חומר געשי מאוחר. בשולי ההרים מצויים רבדים רבים של משקעי סחף, הממלא גם את האגנים והעמקים שבין טורי ההרים. מרבית שטחיה שפלה של הפיליפינים הם האגנים והעמקים שבאיים הגדולים, לוזון ומינדנאו. חופיהם של מרבית האיים, בעיקר הדרומיים שבהם עשירים בשוניות אלמוגים. יש בפיליפינים ארבעה עשר הרי געש פעילים המתנשאים מעל טורי ההרים או שוליהם. בהתאם לכך התפרצויות געשיות באיים ובסביבתם הן דבר שכיח באזור, באיים ובסביבתם נמתחים קווי שבר רבים. מיצרי הים שביןה איים והמפרצים שבחופיהם מעידים על פעילות טקטונית מאוחרת, שבאה לידי ביטוי בשקיעתם של שטחים נרחבים, שהוצפו בים רדוד.

אקלים

אקלים טרופי ומוכתב בעיקר על ידי רוחות דרומיות- מערביות, המנשבות בחודשים מאי – ספטמבר ורוחות צפונית – מזרחיות בחודשים אוקטובר – מארס. גשמים יורדים בכל עונותה שנה. בחודשי החורף ישנם עונותק צרות של יובש יחסי, בחלק המערבי של הארץ. סערות טייפון פוגעות בתדירות באיים וגורמות לנזקים קשים. באזורים הגשומים יחסית, במערב ובצפון מזרח, יורדים 3000-4000 מ"מ ובאזורים היבשים יותר, בדרום מערב, יורדים 3000-4000 מ"מ בשנה.

טבע

הטבע הפיליפיני עשיר ומגוון עד מאוד: הפלורה מונה כ-8500 מינים. רק לארבע ארצות בעולם יש יותר מינים. מתוכם, כ-3000 מיני עצים ושיחים גבוהים. יש כ-1000 מיני שרכים וכ-600 מיני סחלביים. הצומח הבראשיתי הוא בעיקר יער משווני צפוף. למרות שהאדם השמיד חלק ניכר ממנו, היער מכסה את מרבית שטחם של האיים. הצומח התרבותי המאפיין אתה פיליפינים הוא האורז, המהווה את גידול השדה העיקרי. אחריו בא התירס ואחרי אגוז הקוקוס, המשמש בתעשיית הקופרה ושמן הקוקוס. כמו כן מגדלים אבקה (Musa Textilis) שממנו מפיקים את סיבי המנילה וקנה הסוכר. כמו כן, מצויים מטעי ם גדולים של בננה, מנגו, קפה וקאוצ'וק.

הפאונה הפיליפינית היא תת חבל מיוחד של החבל ההודי- מלאי. היא נגזרת בעיקר מהחי של החבלים הסמוכים, אם כי יש בה מעט ייחוד בשל בידודה היחסי האיים משמשים מקום מחיה לכ-191 מיני יונקים, ש-16 מהם התגלו מאז שנת 2000. 100 מינים מהם הינם אנדמים. מספר גדול יותר מזה של מדגסקאר. בפיליפינים חיים 600 מיני עופות; קרוב ל-200 מינים מהם אנדמיים. רק אינדוניזה וברזיל, הגדולות בהרבה, יש מספר גדול יותר. 235 5 מיני זוחלים 160 מהם (65%) הם אנדמיים. ובשוניות האלמוגים שלאורך החופים חיים מינים רבים של דגים מרהיבים ביופיים.
הארוך בנהרות הוא קגאיאן (505 ק"מ) הנמצא באי לוזון.

אוכלוסיה

פיליפינים היא המדינה היחידה במזרח אסיה שבה רוב האוכלוסיה היא נוצרית, עדות להשפעת הספרדים ששלטו בה מתחילת המאה ה-16 עד לסוף המאה ה-19.
הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה מונה 102,624,20 (יולי 2016) . בנוסף, הריבוי הטבעי בפיליפינים גבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה – 1.6% (2016). האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז 1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).
אוכלוסיית הפיליפינים מורכבת ממספר רב של קבוצות אתניות. התושבים המקוריים הם נגריטים, וכוללים את בני אַטי ובני אָאֵטה. אלו שבטים נמוכי קומה ושחורי עור המהווים פחות מ-1% מאוכלוסיית הפיליפינים ומנהלים אורח חיים פרימיטיבי באזורים מבודדים. מספרם מוערך כיום רק ב־30,000 איש. שבטים אלו נדחקו לאזורים קשיי גישה, במאה ה-10 לערך, על ידי שבטים מאלאים, שבאו מדרום מזרח אסיה, דרך איי אינדונזיה והים הסיני. מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצות אוסטרונזיות, שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטייוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטיוואן. הם נחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה. סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים, יפנים, בריטים, אוסטרלים, אירופים אחרים, ובפרט ספרדים, קוריאנים ובני עמים דרום אסייתים.
נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הם מסטיזו – צאצאים של אוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים), יפנים או סינים.

כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־15 מיליון בעיר הבירה מנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.
שיעור ידיעת קרוא וכתוב באוכלוסייה הבוגרת הוערך ב־2002 ב־92.6%.
כ־10 מיליון פיליפינים (עשרה אחוז מהאוכלוסייה) חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות פיליפינים, העובדים בעיקר בתחום הסיעוד.

שפות

ברפובליקת הפיליפינים דוברים ביותר מ־170 שפות, רובן שייכות לקבוצת השפות המלאיות-פולינזיות מערביות. משנת 1939 החלה הממשלה לעודד שימוש בשפה רשמית אחת, פיליפינית (המבוססת על שפת טגלוג), כדי לחזק את האחדות הלאומית. פיליפינית נלמדת בכל בתי הספר ומשמשת רבות כשפה שנייה לאוכלוסייה בה ריבוי השפות גדול. השפה הרשמית השנייה היא אנגלית ונעשה בה שימוש רב בחינוך, בממשל ובמסחר.
הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2000, כ־81% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־10% משתייכים לכנסיות פרוטסטנטיות שונות, בעיקר אוונגליסטים, או לשתי כנסיות פיליפיניות לאומיות:
הכנסייה העצמאית הפיליפינית, (הכנסייה האגילפיאנית, על-שם מייסדה), הקרובה ברוחה לקתוליות. כנסיה זו פרשה ב-1902 בהנהגת גרגוריו אגליפאי, מן הכנסיה הקתולית,  כמחאה על ריבוי אנשי כמורה אירופאים בהיררכיה הכנסייתית. הם הנהיגו את השפה הטאגאלית בתפילותיהם והוסיפו גיבורים לאומיים לרשימת קדושי הכנסיה.

כנסיית המשיח, Iglesia ni Cristo, כנסייה פיליפינית הקרובה ברוחה לאוונגליזם, אך בניגוד לרוב זרמי הנצרות דוחה את האמונה בשילוש הקדוש ואף בטבעו האלוהי של ישו.
כ־5% מן האוכלוסייה הם מוסלמים סונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. האסלאם הוחדר מדרום על ידי סוחרים מוסלמיים והתפשטותו נעצרה על ידי הכיבוש הספרדי. מינדנאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.
עוד כ־4% מהאוכלוסייה, רובם בני מיעוטים אתניים, משתייכים לדתות אחרות – בודהיזם, הינדואיזם או אנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.

פוליטיקה

הפיליפינים היא דמוקרטיה נשיאותית המונהגת על ידי שלטון מרכזי, למעט אוטונומיה מוסלמית בדרום מערב המדינה. הנשיא הוא ראש המדינה, ראש הממשלה וראש המטה הכללי של הצבא. הנשיא נבחר אחת לשש שנים בבחירות אישיות, והוא או היא ממנים את הקבינט. כמו כן, נבחר סגן-נשיא בנפרד, כך שייתכן שהנשיא וסגנו הם ממפלגות שונות.
הקונגרס מורכב משני בתים: הבית העליון, הסנט, הוא בן 24 נבחרים לתקופה של שש שנים, כאשר הנציגים הם נבחרי כלל הציבור ואינם משתייכים לאזורים גאוגרפיים מסוימים. בבית התחתון, בית הנבחרים הוא בן 287 מושבים, כשחלק הם נציגי אזורים וחלק הם נציגי מיעוטים, ארגונים והתאחדויות עובדים.

כלכלה

עד שנות ה-60 המוקדמות, היתה כלכלת הפיליפינים שווה בחוזקה לאלו של תאילנד וקוריאה הדרומית. בינתים עקפו אותה השתים וכיום כלכלת הפיליפינים מפגרת יחסית. התשתית אינה מספקת, כוח העבודה אינו מיומן דיו, הגידול בתל"ג אינו מדביק את הגידול המהיר יותר של האוכלוסיה והכנסת התושבים לנפש, נמוכה מאד. (7300$).
כלכלת הפיליפינים נשענת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-45 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם אורז, תירס, קוקוס, קנה סוכר, בננות אננס וטבק. יערות הפיליפינים מהווים את הבסיס לתעשיית העץ של המדינה. התעשייה תורמת אף היא כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-16 אחוזים מכוח העבודה במשק. המוצרים העיקריים הם שמן קוקוס, קופרת קוקוס, מוצרי מזון, משקאות, מוצרי נפט, טקסטיל ונעליים. בפיליפינים משאבי טבע שונים, כמו נחושת, זהב וברזל, אבל אלה תורמים רק חלק קטן מהתוצר הלאומי הגולמי. מקור הכנסות נוסף וחשוב יותר הוא כספים ששולחים אזרחי הפיליפינים העובדים בחו"ל. כ-10 מיליון עובדים.

סיון פינגולד בכתבה "המנה בפיליפינית" במגזין "דה מארקר". מדווחת כי. שנת 2010 היתה שנה מהפכנית בפיליפינים. בראשונה הצליח הארכיפלג הטרופי לעקוף את הודו ולהפוך למרכז הגדול בעולם של מוקדים טלפוניים במיקור חוץ. הרמז היה ברור – כלכלת הפיליפינים, שצפויה לצמוח השנה ב־5.5%, מתכוונת לעמוד בציפיות ולהיכנס לרשימת הכלכלות המתעוררות של המאה ה־21.כבר ב־2009 הרשימה את המשקיעים כלכלת הפיליפינים, המדורגת במקום 43 בעולם לפי נתוני הבנק העולמי. היא הצליחה לרשום צמיחה בשנה שבה הכלכלה הגלובלית דרכה במקום בעקבות המשבר הפיננסי בארצות הברית.
מנוע הצמיחה העיקרי בפיליפינים נמצא למעשה מחוץ למדינה. חברות ענק בינלאומיות זיהו את הפוטנציאל שבאוכלוסייה, המונה כמעט 100 מיליון תושבים, ובשנים האחרונות העבירו אליה פעילות פיתוח וייצור וכן מוקדי שירות טלפוניים רבים, בעיקר בתחום הטכנולוגיה. בכך הציבו בפני התושבים, דוברי אנגלית ברובם, אפשרויות תעסוקה חדשות נוסף על חקלאות – בעבר הענף הכלכלי העיקרי במדינה.
ענף היצוא מספר אחת של הפיליפינים הם עובדים סיעודיים המטפלים בזקנים ברחבי העולם, ומזרימים הביתה כ־10% מהתמ”ג השנתי. בהנחה שחלק מהסכומים לא מדווחים, ההכנסות מסיעוד גבוהות הרבה יותר. מאחר שהאוכלוסייה בחלקים השבעים יותר של העולם ממשיכה להזדקן ולהאריך חיים, הביקוש לעובדי הסיעוד מהפיליפינים רק ילך ויגבר.
הפריחה במדינה בשנים האחרונות גרמה לאנליסטים שונים בשוק, ובהם גולדמן סאקס ו־HSBC, להכריז על הפיליפינים כעל אפשרות השקעה קורצת ולנבא כי הכלכלה שלה תזנק אל המקומות 14־16 בעולם עד 2050. עם זאת, התמ”ג בפיליפינים נמוך בהשוואה לשכנותיה תאילנד ואינדונזיה, וב־2011 הגיע לרמה של 390 מיליארד דולר במונחי כוח קנייה (PPP).
ההשקעות הזרות בפיליפינים והתפתחות מרכזי הטכנולוגיה מחזקות את הערים הגדולות בה, בעיקר את הבירה מנילה, ומשאירות מאחור את האזורים הכפריים הנסמכים על חקלאות. מגזרי הטכנולוגיה, הנדל”ן, הקמעונות והשירותים הם הבולטים ומאפיינים את השינוי באוכלוסייה העוברת מודרניזציה מהירה. האבטלה בפיליפינים בתחילת 2012 היתה 7.2%.
.

פרט למזג האוויר ההפכפך במדינה שהופך אותה פגיעה לאסונות טבע, הפיליפינים גם סובלת משחיתות עמוקה. זו נובעת בחלקה מהעובדה שהמערכת הפוליטית במדינה מתנהלת בזיקה משפחתית – מינויי מקורבים הם דבר שבשגרה. לפי נתוני הבנק העולמי, הפיליפינים עדיין מדורגת נמוך בדירוג השקיפות העולמי של ארגון טרנספרנסי אינטרנשיונל, אך בשנה האחרונה התקדמה בחמישה מקומות למקום 129 מתוך 178 מדינות .