מקדש יסוקוני – מעוז המיליטריזם היפני

 לזכר הנופלים בשירות הקיסר והאימפריה

כתב גילי חסקין

תודה לגדעון ביגר וליובל נעמן על הערותיהם.

ראו גם, באתר זה: שער לתרבות יפן.

להרצאה על יפן

מקדש יסוקוני (Yasukuni Jinja), השוכן ברובע צ'יודה (Chiyoda)  שבטוקיו, הוא מקדש שינטו, המוקדש בעיקר לרוחותיהם של חיילים שנהרגו בלחימה למען קיסר יפן. במקדש רשומים שמותיהם של  2,466,532 גברים ונשים, שמתו בשורות צבא יפן.

בשפה העברית אנו דלים בביטויים למקומות קדושים. ביפנית "ג'ינג'ה", מילולית "מקום האלים/רוחות" מסמל לרוב מקדש המשמש בית לקדושים או רוחות מתים. זה אינו "קברי צדיקים". כאשר נפרדים הגופות מרוחותיהם, הרוחות ממשיכות לחיות סביבנו ויש לשכנם במקום בו נוכל להעלות את זכרן. מקומות בהם נשמר חפץ קדוש או לוחית עם שם הנפטר. בתרבות השינטו גם מקדשים מעין אלה, המאכסנים רוחות, מתחלקים לסוגים רבים כגון יאשירו, מייה, גו, ג'ינג'ו, מורי, הוקורה, טאישה, וג'ינג'ה – כולם נקראים באנגלית Shrine, sanctuary או Temple, ובעברית במילה כוללת "מקדש". "מקום הרוחות יסוקוני" אינו מקדש מרהיב כמו מקדשי קיוטו ואין בו פעילות דתית ופולקלוריסטית כמו במקדש מייג'י. אך למרות שהיצע האתרים בטוקיו רב והזמן מצומצם, אני רואה חשיבות רבה לביקור במקדש, המלמד על ההתייחסות היפנית למלחמה וממחיש את תהליך המיליטריזציה שהיא עוברת, ומהווה סלע מחלוקת חשוב ביחסי יפן עם שכנותיה באסיה.

ראו באתר זה: המיליטריזם היפני.

מקדש יסוקוני נועד להכיל את נשמותיהם של הנופלים כ"קאמי", המונח היפני לנשמה או רוח, לפי דת השינטו. לפי האמונה, בעת שרוחו של אדם נכנסת למקדש, נמחלים מעשיו הרעים והשליליים. המקדש, המהווה מקום מנוחה למונצחים בו, הוא המקום היחידי בו קד קיסר יפן .כמו כן, מכיל המקדש, את אחד המוזיאונים הבודדים ביפן המוקדש למלחמת העולם השנייה ופסלי זיכרון לקורבנות המלחמה. המוזיאון, אינו עוסק באחריותה של יפן ובפשעי המלחמה שביצעה.

לאתר המקדש

טיול ביפן הוא טיול באוריינטציה תרבותי ברורה. העיסוק בפילוסופיות של המזרח, בעיקר בבודהיזם, על כתותיו השונות, מעניקים אשליה של ארץ "רוחנית", שלווה שוחרת שלום.

ראו באתר זה: הזן – בודהיזם ביפן.

אמנם, ההיסטוריה של יפן המיליטריסטית והפשיסטית של שנות ה-30, עומדים בסתירה לגישה כזו, אולם חוקתה הפציפיסטית – לפחות עד התיקונים האחרונים – מעניקים אשליה שמדובר בתאונה היסטורית. לא עוד. נוכח הסכסוכים על הגבולות עם שכנותיה (בעיקר סין, קוריאה-הדרומית ורוסיה), והאיום של צפון קוריאה, מעמידים בפני יפן אתגרים חדשים ואחת התוצאות שלהם הוא מיליטריזציה של החברה, שיש לה ביטויים רבים. אחד מהם הוא מקדש יסוקוני, שזכה בפי מטיילים לסופרלטיביים שליליים. חלקם מוגזמים.

האתר בו נבנה מקדש יסוקוני נבחר על ידי הקיסר מוצוהיטו[1], בשנת 1869. [מטרתו של מקדש השינטו הזה, שנקרא תחילה "טוקיו שוקונשה" (Tōkyō Shōkonsha) היה להנציח את רוחות הנופלים למען הקיסר במלחמת האזרחים שנלוותה לרסטורציה (במטרה להנציח את חללי מלחמת בושין[2], שהקריבו את חייהם למען השבת השלטון לידי הקיסר אחרי מאות שנים בהן שלט השוגון). ב-1878, כאשר דוכא מרד סמוראים גדול כנגד השלטון הקיסרי, הונצחו במקדש גם רוחות הנופלים מבין חיילי הקיסר במרד הזה. סאיגו טקמורי (Saigō Takamori) – מנהיג המרד, נהרג. הוא וחייליו לא מונצחים, למרות שהיה מהמחוללים הראשיים של הרסטורציה של מייג'י.

מעבר להם, מונצחים כל הנופלים במלחמותיה של יפן, עד מלחמת הודו-סין הראשונה (תקופות מייג'י, טאישו ושאווה). המקדש נועד "להנצחת חללי מלחמה ולתפילות למען שלום נצחי ביפן". היה זה אחד מעשרות מקדשי הנצחה שהוקמו בהוראת הממשלה, כחלק מהתוכנית להפוך את השינטו לדת המדינה. ב-1879 שונה שם המקדש ליסוקוני ג'ינג'ה והוא הפך לאחד המקדשים הראשיים של השינטו הלאומי והמקדש הראשי להנצחת חללי המלחמות. הקיסר מצוהיטו (Mutsuhito) הוא זה שבחר את השם "יסוקוני". מקורו בטקסט סיני קלאסי ומשמעו "השכנת שלום באומה". חשוב להדגיש כי לא מדובר במוסד הנצחה גרידא, כמו זה של "יד לבנים" במדינת ישראל, אלא במוסד דתי. לפי האמונה העממית היפנית, רוחות הנופלים במלחמה הופכים לאלים המגנים על האומה. תהליך ההפיכה לאל מתבצע על ידי טקס במקדש. הכמורה במקדש נהנית מחופש אוטונומי להחליט מי ואיך יונצח במקדש, מכיוון שההנצחה היא תמידית ובלתי הפיכה. בתקופה הקיסרית, טרם מלחמת העולם השנייה, היה המקדש אחד מהמוסדות החשובים ביותר של "השינטו הממלכתי", דת המדינה של יפן. בשנות השלושים, תקופת הדיקטטורה הצבאית, ננקטו אף סנקציות נגד מתנגדי משטר (בעיקר נוצרים) שסירבו להשתתף בפולחנים שנערכו בו.

ראו באתר זה: דת השינטו

למקדש, היה תפקיד מכריע בעידוד חיילי צבא הקיסר לצאת לקרב, חרף כל הסכנות. גורם בכיר במשרד החוץ היפני הסביר לעיתונים: "הממשלה הבטיחה לחיילים שהנשמות שלהם יבואו לכאן. זה נחשב לדבר מאוד יוקרתי. רוחות החיילים באות לכאן ולא לעיר מולדתם אפילו שהם לא קבורים כאן". הידיעה שנשמותיהם יגיעו בסופו של דבר למנוחת עולמים במקדש ולא ינדדו ללא מנוח בעולם, הייתה לעיתים נחמתם היחידה של החיילים. במקרים רבים הם אף נהגו להתלוצץ לפני הקרב ואמרו זה לזה, בהומור מקאברי: "ניפגש ביסוקוני". "זהו אתר של הנצחה ופיוס", כפי שמסביר פרופסור בן עמי שילוני, מומחה עולמי לתרבות יפן, "משם לקוח שמו של המקום, מהמילה "יאסו", שהוראתה "לפייס". העלייה לרגל למקדש היא למען פיוס רוחות המתים. על פי האמונה היפנית אדם שמת בנסיבות לא טבעיות, רוחו לא באה למנוחתה והיא נודדת ורוצה לנקום. לכן צריך לפייס את הרוחות".

לאחר מלחמת העולם השנייה, פרסמו רשויות הכיבוש האמריקאיות את "פקודת השינטו", שקבעה את הפרדת הדת מהמדינה ובכך שמה קץ לשינטו הלאומי. הם שקלו לשרוף את מקדש יסקוני ולהפוך אותו למגרש מרוצי כלבים, כחלק מהשינויים שערכו במעמד הקיסר והשינטו. דווקא שני כמרים פנו אליהם וביקשו שלא לעשות זאת. לכן החליטו ראשי המקדש שהמקום יהפוך למוסד דתי עצמאי, ועד היום הוא מתקיים על תרומות ועל מימון פרטי. במקום נערכות חגיגות שנתיות המושכות קהל רב.

חגיגות שנתיות

1 בינואר: שׁינֶנְסאי (פסטיבל השנה החדשה).

11 בפברואר: קֶנקוֹקוּ קינֶנְסאי (יום ייסוד הלאום) – יום השנה ליום בו, לפי אמונת השינטו, ייסד הקיסר ג'ימו[3] ,את האומה היפנית.

ראו באתר זה: תולדות יפן בעת העתיקה.

17 בפברואר: קינֶנְסאי (פסטיבל הקציר של האביב).

23-21 באפריל: שוּנְקי רֵייטאיסאי (פסטיבל האביב השנתי).

29 באפריל: שׁוֹווָסאי (פסטיבל שוווה) – יום ההולדת של הקיסר שווה[4].  [4].

29 ביוני: גוֹסוֹריטְסו קינֶנבּיסאי (יום הייסוד) – ים השנה לייסוד המקדש עצמו.

16-13 ביולי: מיטאמה מאטסורי – חגיגת קיץ המוקדשת לאבות המדינה. ביום זה, שביל הגישה הראשי למקדש מקושט בקיר בגובה 12 מטרים עליהם תלויים מעל 29,000 פנסים ואלפי מבקרים באים לחלוק כבוד לקרוביהם שנפלו במלחמות.

20-17 באוקטובר: שוּקי רֵייטאיסאי (פסטיבל הסתיו השנתי).

3 בנובמבר: מייג'יסאי (יום הולדתו של הקיסר מייג'י).

23 בנובמבר: ניאינאמֵסאי (פסטיבל הפירות הראשונים).

23 בדצמבר: טֶנוֹ גוֹטָנשׁין הוֹשוּקוּסאי (יום הולדתו של הקיסר הנוכחי).

כמו כן, כמעט מדי יום נערכים במקדש טקסי רוחות והצגות דתיות[5].

הנצחה

ב"רשומת האלוהויות" של מקדש יסוקוני רשומים מעל ל-2,466,000 קאמי, או רוחות. הרשימה כוללת ברובה חיילים, אך גם נשים וסטודנטים שתרמו למאמץ המלחמתי של המדינה. הנצחה אינה נחלתם של יפנים בלבד והמקדש מנציח גם את נשמותיהם של 27,863 טאיוואנים ושל 21,181 קוריאנים (שלחמו תחת דגל יפן), לעתים ללא אישור קרובי משפחתו של החלל ולעתים אף בניגוד לדרישתם.‏ לא רק רוחם של חיילים מונצחות במקדש. ישנן גם נשמות של נשים ותלמידות המעורבות בפעילות הסיוע בשדות הקרב, ומספר רב של סטודנטים שהלכו לעבוד במפעלים למאמץ המלחמתי, כמו גם אזרחים, עובדי שירות אזרחי, אזרחים פרטיים כמו למשל תושבי אוקינאווה[6]: ילדי בית ספר מאוקינאווה שנהרגו בעת טיבוע ספינת הפינוי שלהם, טאיוואנים וקוריאנים שמתו תחת דגל יפן, אזרחים וחילים שמתו במחנות עבודה בסיביר, כולל אלה שתויגו בסיום המלחמה על ידי הכוחות הזרים כ"פושעי מלחמה" והוצאו להורג לאחר שהועמדו לדין.  אנשים אלה, ללא קשר לדרגתם, מעמדם החברתי או מגדרם, שלא היו שווים בחייהם, הפכו שווים בקורבנם האולטימטיבי ונחשבים לבעלי כבוד ופולחן שווים לחלוטין, מכיוון שהקריבו את חייהם למען אומתם. לא נוסף אף אדם שנהרג בעימותים צבאיים לאחר חתימת חוזה סן פרנסיסקו[[7], שסיים באופן רשמי את המלחמה, ב-1951. לפיכך, לא כוללת רשימת החללים של המקדש את חיילי כוחות ההגנה העצמית של יפן, שהוקמו לאחר החתימה על הסכם השלום. מספר משפחות ממדינות זרות, כגון קוריאה הדרומית, ביקשו ששמות יקיריהן יוסרו מהרשימה לאור העובדה שהנצחת אדם בניגוד לרצונו מהווה לדעתם עבירה. כמורת המקדש קבעה שלאחר שרוח אדם נכנסת לרשימת המקדש היא מתערבבת עם הרוחות האחרות במקדש ולפיכך לא ניתן להפרידן.

מאז מלחמת בושין ב- 1869  (מלחמת אזרחים, שהתנהלה מ-1868 עד 1869 בין כוחות שוגונות טוקוגאווה ואלה שביקשו להשיב את השליטה במדינה לידי הקיסר), השתתפה יפן בעשרה עימותים צבאיים. בטבלה הבאה מוצגים בסדר כרונולוגי מספר הקאמי הרשומים במקדש יסוקוני מעימותים אלה.

רשימות מקדש יסוקוני אינן כוללות את כוחות שוגונות טוקוגאווה, מכיוון שהם נחשבים לאויבי הקיסר.

ראו באתר זה: השוגונות של טוקוגאווה .

מסיבה זו לא כוללים כאן את המורדים שנהרגו במלחמת בושין ובמרד סצומה, שהוזכרו לעייל.

בשטח המקדש ישנם מספר שערי טוריאי (המסמנים את גבול המתחם המקודש).[8] ממזרח למערב, הטוריאי הראשון הוא הדאיאיצ'י טוריאי. שער פלדה זה היה הטוריאי הגדול ביותר ביפן בעת בנייתו ב-1921 והוא מקדם את פני המבקרים בכניסה למקדש. גובהו כ-25 מטרים ורוחבו 34 מטרים. ב-1943 הוסר הטוריאי בשל פגעי מזג אוויר והוחזר למקומו ב-1974. הטוריאי השני הוא הדאיני טוריאי. הוא הוקם ב-1887 במטרה להחליף את טוריאי העץ שעמד במקום לפני כן. שער זה הוא טוריאי הברונזה (ארד) הגדול ביפן. אחרי הדאיני טוריאי שוכן השינמון ("השער החדש"), שער עץ ברוש בגובה שישה מטרים, שנבנה לראשונה ב-1934 ושוחזר ב-1994. על שתי דלתותיו חקוק סמל החרצית הקיסרית בקוטר מטר וחצי. מערבית לשער זה שוכן צ'ומון טוריאי, הטוריאי האחרון דרכו עוברים המבקרים בדרכם להַאידֶן (היכל התפילה. נבנה ב-1901 במטרה לאפשר למבקרי המקדש לחלוק כבוד ולהגיש מנחות). בנוסף על שלושת הטוריאי והשער המובילים למקדש הראשי, ישנם טוריאי נוספים המסמנים כניסות נוספות למתחם.

במקדש קיים גם אגן היטהרות שנקרא אוֹטֶמיזוּשָׁה  שהוקם ב-1940.

מצבות זיכרון

• פסל אלמנת המלחמה: פסל זה חולק כבוד לכל האימהות, שגידלו את ילדיהן לבדן, מאחר שבעליהן נהרגו במלחמה.
• פסל טייס הקאמיקזה.
• פסל הכלב, הסוס ויונת הדואר: שלושת פסלי הארד האלה, מוצגים בגודל טבעי. פסל הסוס, נתרם למקדש ב-1958 ונועד לחלוק כבוד לסוסים ששירתו את הצבא היפני. פסל יונת הדואר העומדת על גלובוס, שנתרם ב-1982, חולק כבוד ליוני הדואר ששימשו את הצבא. הפסל האחרון, של כלב רועים גרמני, נתרם ב-1992, וחולק כבוד לכלבים שליוו את החיילים היפנים.
• פסלו של אומורה מסוג'ירו (Omura Masujiro): זהו פסל הארד הראשון ביפן, שנוצר ב-1893. הוא מתאר את האדם הידוע בתור "אבי הצבא היפני המודרני."
• אירֶיי נוֹ איזוּמי: מיצג בצורת מעיין, המוקדש לכל אלה שסבלו או מתו כתוצאה מצמא בקרב.
• מצבה לזכרו של השופט ראדה בינוד פאל (Radhabinod Pal): מצבה זו הוקמה במקדש ב-2005, והיא חולקת כבוד לשופט היחידי, בחבר השופטים של בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק, שמצא את כל הנאשמים לא אשמים.

מבנים אחרים

באתר קיימים מבנים נוספים, כמו שובך ובו כ-300 יונים לבנות; גן יפני שנבנה בראשית תקופת מייג'י; זירת סומו (כל שנה – בפסטיבל האביב – נערכים כאן קרבות ראווה); ונוֹגָקוּ-דֶן – תיאטרון להצגת מחזות נו.

המבנה החשוב ביותר הוא יוּשוּקאן (Yūshūkan): מוזיאון להיסטוריה של יפן, החולק כבוד לגיבורי המלחמה היפנים. אף על פי שהמוזיאון מכיל פריטים מעימותים צבאיים מוקדמים יותר של יפן, כגון מלחמת בושין  (Boshin War)  מ-1868-1869  [9]ומרד סצומה (Satsuma Rebellion) מ-1877 [10], הוא מתמקד במלחמת העולם השנייה.

ראו באתר זה: יפן במלחמת העולם השניה.

שפתו של המוזיאון רוויזיוניסטית ומיליטריסטית ומשום כך ספג ביקורת בינלאומית.

אפשר לראות שם למשל את מטוסי הזירו הנודעים, שהובילו בראשית המלחמה לעליונות אווירית. כמו כן, אפשר לראות את המטוסים ששימשו את טייסי הקאמיקזה המתאבדים, לשמוע הקלטות של הטייסים לפני היציאה למשימה הגורלית ואפילו לראות אותם, שופעי חיוכים, עם בני משפחותיהם ערב היציאה לקרב. הילדים (כן, המקדש והמוזיאון הם אתר בילוי משפחתי לחלוטין) יכולים למצוא במוזיאון דגמים להרכבה של מטוסי זירו וצוללות, ולרכוש חולצות טריקו עם הדגל הקיסרי של יפן.

הביקורת המערבית והמזרח-אסייתית, העוינת את המקום,, מתרעמת גם על כך ש"טייסי הקאמיקזה" מוצגים כגיבורי מלחמה, שהקריבו את חייהם למען הקיסר הירוהיטו, אך לטענת המבקרים, "פשעיהם אינם מוזכרים כלל".  לא ברור לי מה היו פשעיהם של טייסים אלה. במה הם שונים מטייסי בנות הברית, שהפציצו אתרים אזרחיים בגרמיה וכמובן ביפן? נהפוך הוא, הם הפגיזו מטרות צבאיות.

טייסות הקאמיקזה (בעברית: "רוח אלוהית")  הוקמו בסמוך לסיום מלחמת העולם השנייה בצעד נואש של היפנים למנוע את כיבוש המולדת. כ-4,000 טייסים נהרגו במשימות ההתאבדות שהעבירו צמרמורת בגופם של לוחמי האויב, אף שרבים מהם הופלו בטרם הגיעו ליעדם. הם היו הגיבורים הגדולים של יפן בזמן מלחמת העולם השנייה ותמונותיהם התפרסמו בעמודים הראשונים של העיתונים. מנקודת ראות יפנית ובעצם גם מנקודת ראות אובייקטיבית, הם אכן גיבורי מלחמה. כמו כן, מוצגת יפן ובצדק רב, כמשחררת אסיה מהשפעה מערבית, שנדחפה למלחמה על ידי מדינות אירופה ובעיקר על ידי ארצות הברית, שעצרה את ייבוא חומרי הגלם למדינה הענייה במשאבים. בעיני יפנים רבים, כולל ראש הממשלה שינזו אבה, הביקורים במקדש יסוקוני אינם נתפסים כניסיון לפאר פושעי מלחמה, אלא אך ורק כמקום מכובד להוקיר את החיילים שנפלו. לדברי היפנים  המקדש הוא מקום אישי: מקום להתייחד עם חברים שמתו. ראש הממשלה אבה אף אמר שחלק ממטרת ביקורו הוא להתפלל למען השלום ונגד מלחמה נוספת.

לעומת זאת, בעיני קורבנות המיליטריזם היפני, בעיקר הסינים והקוריאנים, זהו ביטוי נוסף לנטייה של בכירים יפנים "לשנות את ההיסטוריה" ולהכחיש את פשעיה של יפן בזמן המלחמה. תהליך זה מקבל רוח גבית, משינוי החוקה הפציפיסטית של המדינה ומהמאמצים להקים את הצבא היפני מחדש. ואכן, ביקורי דמויות ציבוריות יפניות בעבר, במקדש יסוקוני, לוו בהפגנות המוניות. מנקודת מבטם של הציבורים הקוריאנים והסינים, המקדש מסמל את הארועים הנוראיים שעברו על עמם, כגון "האונס של נאנג'ינג", חורבן סין, כיבוש ושליטה על קוריאה וההיתעללות בנשים, במיוחד "נשות הנחמה" ששירתו בבתי הבושת של הצבא היפני.

אחת המחלוקות העיקריות נסובה סביב העובדה שפושעי מלחמה מונצחים במקדש יסוקוני. ב-1959 נרשמו הקאמי של 1,068 חילים יפניים שנשפטו על ידי טריבונל בינלאומי בראשות המנצחים מהמערב, ונמצאו בדין כפושעי מלחמה מדרג ב' ו-ג' שהונצחו  במקדש, וב-1978 נרשמו הקאמי של ארבעה עשר פושעי מלחמה מדרג א', שהוצאו להורג או מתו בכלאם. בראש הקבוצה הזאת, שכללה גם פושעי מלחמה בדרגה א' (היינו, הפושעים הגרועים ביותר), עמד ראש ממשלת יפן בזמן המלחמה, גנרל הידקי טוג'ו (Hideki Tojo [11], ששמו נקשר לרבים ממעשי הזוועה שהתבצעו נגד אזרחים ושבויי מלחמה. והרי ההיסטוריה נכתבת על ידי מנצחים. מסיבה פוליטית זו נמנע הקיסר הירוהיטו מלבקר במקדש עד מותו ב-1989.

מאז הכללת לוחמים יפניים הנחשבים כפושעי מלחמה, נשמעו מספר קריאות, מצד קבוצות שונות, להסיר את  שמותיהם מכתליי המקדש. אולם נציגי המקדש הודיעו שבניגוד למסורת השינטו, כל הקאמי שנכנסים ליסוקוני משתלבים מיד ועל כן אין אפשרות להפריד חלק מהם ולהוציאם. מאותה סיבה לא נענו לבקשותיהם של משפחות ההרוגים הקוריאנים להנציח את שמות יקיריהן כנגד רצונם[12].

ביקורים פוליטיים

אחת המחלוקות העיקרית הסובבות את המקדש הוא נושא הביקורים מצד פוליטיקאים יפניים. בין המבקרים הפוליטיים לאורך השנים היו ראשי מדינה וראשי ממשלה. רבים בקהילה הבינלאומית, ובקהילה האסייתית בפרט, רואים בביקורים אלה תמיכה ואף שותפות בלאומנות היפנית, והכחשה של ההיסטוריוגרפיה של המנצחים לאירועי מלחמת סין-יפן השנייה ומלחמת העולם השנייה. ביקורים כאלה היו מושא לזעם במזרח אסיה זה עשרות שנים, מאז ביקורו של ראש הממשלה יסוהירו נקסונה yasuhiro nakasone)) בשנות השמונים. לכן, נמנעו ראשי ממשלה יפניים מסוימים מלפקוד את המקדש, ואחרים דאגו להדגיש כי מדובר בביקור פרטי ולא רשמי.

ביקורו של ראש הממשלה היפני, ג'וניצ'ירו קואיזומי (Junichirō Koizumi), באוגוסט 2001, קיבל סיקור תקשורתי נרחב בסין ועורר זעם בקרב צעירים סינים. חודש לאחר מכן נפגש קואיזומי עם נשיא הרפובליקה העממית של סין ג'יאנג דזה-מין (Jiang Zemin) וערך ביקור סמלי בגשר מרקו פולו הסמוך לבייג'ינג, המסמל את פתיחתה של מלחמת סין-יפן השנייה ובכך חלק כבוד לנופלים הסינים. אולם ביקור נוסף של קואיזומי במקדש יסוקוני באביב 2002 הוביל למשבר ביחסי שתי המדינות[13].  יחסיה של טוקיו עם בייג'ינג וסיאול שרויים בין כה במתח בשל מחלוקות טריטוריאליות, שמקורן בכיבוש היפני של חלקים גדולים מסין בזמן המלחמה, ובתקופה הקולוניאלית בחצי האי הקוריאני בין 1945-1910.

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, ביקר ב-26 בדצמבר 2013  במקדש יסוקוני, אירוע שהועבר בשידור ישיר בטלוויזיה היפנית. היה זה הביקור הראשון של ראש ממשלה מכהן במקדש, המנציח הרוגי מלחמה, מזה שבע שנים (מאז 2006), והוא עורר כצפוי, גינויים מצד סין ודרום קוריאה. אבה, שהכריז בדצמבר 2013 על הרחבת תקציבי ההגנה של המדינה, הדגיש בביקורו במקדש כי אין בכוונתו לפגוע ברגשותיהן של שכנותיה של יפן. אבה אמר לכתבים לאחר הביקור: "ישנה ביקורת המתבססת על תפישה מוטעית, שזהו צעד שנועד להאדיר פושעי מלחמה, אבל ביקרתי ביסוקוני כדי לדווח לנשמות הרוגי המלחמה על ההתקדמות שנעשתה בשנה החולפת, ולהעביר את נחישותי שהעם לא יסבול שוב מזוועות המלחמה". הוא הדגיש כי זה אך טבעי שמנהיג יעניק את כבודו לאלו שהקריבו את חייהם עבור המדינה, ואמר כי "אין לי כוונה לפגוע ברגשות העם הסיני או הקוריאני". הוא ציין כי הוא חולק עם מנהיגים יפנים קודמים שהגיעו למקדש את העמדה שהקשרים עם סין ודרום קוריאה חשובים, ושחיזוקם הוא אינטרס לאומי של יפן.

בייג'ינג מצידה מיהרה לגנות את הביקור, וכינתה אותו "חסר בושה". דובר משרד החוץ של סין מסר כי  "הצעד מטיל מכשול פוליטי גדול על שיפור היחסים ההדדיים. יפן חייבת לקחת אחריות לתוצאות שייגרמו". דובר משרד החוץ בבייג'ינג, קין גאנג, מסר כי סין מגנה את המעשה וכי שגריר יפן במדינה יוזמן לשיחת בירור. לדבריו, הביקורים במקדש יסוקוני "נועדו לפאר את ההיסטוריה התוקפנית של יפן של פלישה ושלטון קולוניאלי וכדי לקרוא תיגר על תוצאת מלחמת העולם השנייה". עוד הוא אמר שביקור של מנהיגי יפן במקום הוא רמיסה ברגל גסה של רגשותיהם של אזרחי סין ומדינות נוספות שנפגעו ממעשיה. "אנו מוחים בתוקף ומגנים את הפעולות של המנהיג היפני", אמר הדובר הסיני. (אם כי, הנשיא הסיני הקודם של טאיוואן, לי טנג הוי, שהיה בעברו חיל בצבא היפני, ביקר במקדש יסוקוני ב-7 ביוני 2007, כאקט של כבוד לזכר אחיו הבוגר ממנו, שנפל כחייל הצי היפני).

דרום קוריאה גינתה את ביקורו של אבה ואמרה כי אין מילים להביע את הזעם והצער שלה על המעשה וגם ארצות הברית הצטרפה למקהלת המגנים ואמרה שהצעד של אבה עלול להחריף את המתיחות בין יפן לבין שכנותיה. שר התרבות, התיירות והספורט של דרום קוריאה אמר כי "המהלך הוא צעד מגונה ואנכרוניסטי, שפוגע ביחסים בין שתי המדינות. עבור דרום קוריאנים רבים, המקדש הוא תזכורת לכיבוש הברוטלי של יפן בחצי האי הקוריאני".

ביקוריו של ראש הממשלה אבה במקדש יסוקוני, נתפשים בצדק רב כחלק ממדיניותו לשיקום הזהות הלאומית היפנית, כמו יוזמתו להפוך את ה-28 באפריל –  "יום השבת הריבונות" ליום חג, המציין את היום שבו הסתיים באופן רשמי הכיבוש האמריקני במדינת האי, 28 באפריל 1952. גם זכייתה של טוקיו באירוח המשחקים האולימפיים ב-2020, נתפש כאירוע שיכול לסייע בתהליך זה. ביקורו של אבה במקדש מצטרף לשערורייה הבינלאומית סביב אישור הממשלה להפיץ ספר לימוד חדש, המייפה את זוועות המלחמה.

סקר שנערך ביפן בסוף 2013, העלה כי כ-70% מהנשאלים סברו שראש המשלה שלהם צריך יותר להתחשב בהשלכות הדיפלומטיות של מעשיו ולכן לוותר על הביקורים הללו. רבע מהיפנים התנגדו להתחשבות הזו, ו-43% אף הביעו הערכה כלפי המהלך. 54% אף תמכו בהקמת אתר זיכרון חדש למתי המלחמה ללא פושעי המלחמה. למרות שיש ציבור גדול שמזדהה עם מהלכיו של אבה, ניתן לומר כי החברה היפנית ככלל מציבה לראש הממשלה מעין גבול – מעוניינים בחיזוק הזהות הלאומית אך לא על חשבון היחסים עם מדינות אחרות ובוודאי שלא לעורר את רוחות העבר.

הערות

[1] ראו באתר זה: הרסטורציה של מייג'י.

[2] מלחמת בושין ("מלחמת שנת הדרקון") הייתה מלחמת אזרחים ביפן, שהתנהלה מ-1868 עד 1869 בין כוחות שוגונות טוקוגאווה ואלה שביקשו להשיב את השליטה במדינה לידי הקיסר. מקורות המלחמה נובעים מחוסר שביעות הרצון של דאימיו וסמוראים צעירים מהתנהלות השוגונות אל מול הזרים שהגיעו למדינה לאחר פתיחת יפן בעשור שקדם למלחמה. השוגון המכהן, יושינובו טוקוגאווה, הכיר במצבו והעביר את הכוח הפוליטי לידי הקיסר מייג'י. בעשותו כך קיווה טוקוגאווה שביתו ימשיך להתקיים ואף להשתתף בממשל..

מחוסר שביעות הרצון של דאימיו וסמוראים צעירים מהתנהלות השוגונות אל מול הזרים שהגיעו למדינה לאחר פתיחת יפן בעשור שקדם למלחמה. השוגון המכהן, יושינובו טוקוגאווה, הכיר במצבו והעביר את הכוח הפוליטי לידי הקיסר מייג'י. בעשותו כך קיווה טוקוגאווה שביתו ימשיך להתקיים ואף להשתתף בממשל. אך תנועות צבאיות בחצר הקיסר, אלימות באדו (כיום טוקיו) וצו קיסרי הביא לחיסול בית טוקוגאווה, וגרם ליושינובו לפתוח במערכה לכיבוש החצר הקיסרית בקיוטו. מאזן הכוחות נטה במהירות לצדו של הצבא הקיסרי, שעל אף שהיה קטן יותר, היה מתקדם יותר, ולאחר סדרה של קרבות נכנע יושינובו אישית. הכוחות הנאמנים לבית טוקוגאווה נסוגו לצפון הונשו ולאחר מכן להוקאידו, שם הקימו את רפובליקת אזו. בקרב הקודאטה נחלו כוחות השוגון תבוסה סופית, ולאחריו נותר הקיסר שליט יחיד ביפן. מלחמת בושין הדגישה את רמת המודרניות אליה הגיעה יפן ארבע עשרה שנים בלבד לאחר שנפתחה לעולם המערבי, ואת רמת המעורבות הגבוהה של מדינות מערביות (בעיקר בריטניה וצרפת) בענייני הפנים של יפן.

[3] . ג'ימו (13 בפברואר 711 לפנה"ס – 9 באפריל 585 לפנה"ס‏ (על פי המיתוס) היה קיסר יפן הראשון, למניין קיסרי יפן. הוא שלט יותר מ-75 שנה, מ-18 בפברואר 660 לפנה"ס ועד מותו. הקיסר ג'ימו נחשב צאצא ישיר של אלת השמש, אמטראסו. הוא ושלושת אחיו הגדולים נולדו וגדלו באזור מיאזאקי שבאי קיושו בדרום יפן, והחליטו לנדוד מזרחה כדי לשלוט על שטח גדול יותר. בדרך נקלעו לקרבות עם שליטים מקומיים, ואחיו הבכור נהרג באזור אוסאקה של ימינו. ג'ימו הבין כי הוא ואחיו הובסו בקרבות משום שלחמו לכיוון מזרח, כנגד השמש, ולפיכך שינה את טקטיקת הקרב כך שיגיעו מכיוון מזרח לאזורי הקרבות ויילחמו לכיוון מערב. הוא זכה למספר ניצחונות, בין השאר בסיוע דמותה המיתית של ציפור בעלת שלוש רגליים. כך הגיע עד יאמאטו (סאקורי של ימינו). לאחר ששליט נוסף באזור זה, שטען כי אף הוא בן האלים, פגש בג'ימו והחליט לקבל עליו את מרותו, הוכתר ג'ימו לקיסר יפן. לפי המסורת, הוא מת בגיל 126, לאחר ששלט יותר מ-75 שנה, אך לא ידוע מקום קבורתו. מאמינים כי הקאמי שלו שוכנת במקדש באזור נארה. הקיסר ג'ימו, בדומה לשאר הקיסרים הקדומים של יפן שתוארו בכרוניקות עתיקות, נחשב כיום לדמות מיתית שלא התקיימה במציאות ואין אף ראיה היסטורית מוצקה לקיומו (מתוך ויקיפדיה).

[4] . "הירוהיטו", כפי שהוא נקרא בארצות המערב, או "קיסר תקופת שׁוֹוָּה", כפי שהוא נקרא ביפן (29 באפריל 1901 – 7 בינואר 1989) היה קיסר יפן, ה-124 במספר, אשר שלט ביפן משנת 1926 ועד למותו ב-1989. תקופת שלטונו הייתה תקופת שלטון יחיד הארוכה ביותר בהיסטוריה המתועדת של יפן (ללא קיסרים מיתולוגיים), וכן התקופה בה עברה החברה היפנית את אחד השינויים הגדולים בתולדותיה.

[5] מועדי החגים מתוך ויקיפדיה.

[6] . קרב אוקינאווה (מבצע אייסברג  Operation Iceberg) נערך באיי ריוקיו בין כוחות ארצות הברית לבין כוחות יפן, מראשית אפריל עד אמצע יוני 1945, והיה הקרב האמפיבי הגדול ביותר בזירת אסיה והאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. לאחר שכבשו מספר איי מפתח באוקיינוס השקט התקרבו בעלות הברית ליפן, ותכננו להשתמש באוקינאווה, הרחוק כ-550 קילומטרים מהאיים הראשיים, כבסיס אווירי לפעולות עתידיות במסגרת הפלישה הצפויה ליפן.

[7] . חוזה השלום עם יפן, הידוע יותר בשם חוזה סן פרנסיסקו, היה הסכם שלום שנחתם בין יפן לבין חלק מבעלות הברית במלחמת העולם השנייה ב-8 בספטמבר 1951 ב"בית האופרה – יד זיכרון לנופלים" שבסן פרנסיסקו, קליפורניה. החוזה סיים באופן רשמי את מלחמת העולם השנייה, ביטל את מעמדה של יפן כמעצמה אימפריאלית וקבע את גובה הפיצויים שאותם נדרשה יפן לשלם לאזרחי מדינות בעלות הברית ולשבויי המלחמה. החוזה עשה שימוש במגילת האומות המאוחדות ובהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם כדי להביע את מטרות בעלות הברית.

[8]  שער טוריאי, מסימניו המזוהים ביותר של השינטו ויפן בכלל, מקובל לומר שמשמעות שמו היא "מקום מנוחה לציפורים", הנחשבות בשינטו לשליחותיהם של האלים. אולם השם השינטואי מגיע מהבודהיזם, מהטוראנה ההודית – השער למקדש המשמש להשרות מזל טוב במעבר בו, ושם סנסקריטי זה מופיע גם בשפות ההינדו-אירופיות – Door באנגלית ו- Türבגרמנית.

[9] ראה הערה 2.

[10] מרד סצומה (או מלחמת סיינאן, שפירושו: "המלחמה הדרום-מערבית") היה מרד של מחוז קגושימה (לשעבר ההאן של סצומה) נגד הצבא היפני הקיסרי שהתחיל ב-1877, 9 שנים אחרי רסטורציית מייג'י.

[11] . טוג'ו היה גנרל בצבא הקיסרי היפני וכן גם ראש הממשלה של האימפריה היפנית בזמן מלחמת העולם השנייה, מה-18 באוקטובר 1941 עד ה-22 ביולי 1944. הוא נידון לעונש מוות ב-2 בנובמבר 1948, והוצא להורג בתלייה, בגלל הפשעים שבוצעו תחת סמכותו, טוג'ו נחשב כאחראי על היותו גורם לרציחתם של כמעט ארבעה מיליון סינים. טוג'ו אישר ניסויים ביולוגיים בעידוד הממשלה על שבויי מלחמה ועל אזרחים סינים.

[12] Nelson, John. "Social Memory as Ritual Practice: Commemorating Spirits of the Military Dead at Yasukuni Shinto Shrine". Journal of Asian Studies 62, 2 (May 2003): 445–467

[13] Stanley White, "Japan's Abe says "restoration of sovereignty day" signals hope", Reuters, 28/04/2013