עקרונות הבודהיזם הטיבטי

ערך: גילי חסקין

ראו קודם: הבודהיזם באסיה

 

 ראו גם: הבודהיזם לאורך דרכי המשי

 

 

תודתי נתונה לניסו קדם, מחברת 'אדמה – מסעות וטיולים' – על הסבריו המועילים.

 

 

הבודהיזם המיוחד לטיבט הוא עירוב של הבודהיזם המהייני עם דת הבון השמאנית, האוטוכטונית.

ראו גם: שאמניזם

 

לדת תפקיד מרכזי בחיי הטיבטים. הדבקות בדת גדולה עד שקרוב לשישית מאוכלוסיית הגברים מצטרפים למנזרים.

לאמה – (Lama) מורה רוחני אישי; מילולית: עליון, מקביל לגורו הסנסקריטי. הלאמה (בטיבטית bla-ma) הוא תואר של נזיר בדרגות הגבוהות ביותר של ההיררכיה הטיבטית. הלאמה יכול להיות נזיר, מתבודד, יוגי נודד או בעל משפחה.

"דלאי" הוא שיבוש של המילה המונגולית "טאלאי" שפירושה "אוקיינוס" ומשמעותה "עצום". הדלאי לאמה הוא כמעט אלוהות בלבוש בשר.

 

 

למאיזם – דת טיבט מכונה גם "למאיזם" (אם כי לא על ידי הטיבטנים עצמם). המונח גזור כמובן מהמונח "לאמה". נקרא כך בשל החשיבות המכרעת של שושלת המורים, בהגדרת דרך תרגול מסויימת. טעם נוסף לשם זה היא החשיבות הנודעת למסירה אישית של יידע נסתר, והצורך בזיקה העמוקה בין מורה ותלמיד במהלך החניכות הכרוכה בהרבה יותר מאשר תקשורת מילולית.

בשלבי התפתחותו האחרונים, מאז המאה ה- 15, היה הלמאיזם עניין חברתי ומדיני, לא פחות מאשר דתי, שכן מסדר הנזירים הפך לארגון היררכי שראשו היה גם בעל הריבונות החילונית על הארץ. בניגוד לצורותיו המוכרות של הבודהיזם ברחבי אסיה כולה; דת אוניברסאלית שהתרחקה מכל מגע עם השלטון, הרי הבודהיזם הטיבטי קשור בו קשר הדוק.

בראשיתו, היה הבודהיזם הטיבטי קשור קשר הדוק לפוליטיקה. כדי להתקבל היה עליו להשיג חסות ממלכתית, דבר שחייב אותו להיות מעורב בתככים ובמאבקים שבין המלכים והכמורה המסורתית, בין ראשי המשפחות החשובות וכן בתוך החצר עצמה.

 

 

פולחנם של הכוהנים שנשמותיהם מתגלגלות לאנשים אחרים לאחר מותם. על כל המנהגים הקדומים נתכסו בהדרגה על ידי שפע הצורות של הבודהיזם הטיבטי שהוא עצמו ערבוב של שאיפות דתיות נשגבות, של אמונה תמימה של ההדיוטות ושל מנהגי אתונות טפלות וטקסים מיסטיים. בכל אותם האמונות והמנהגים השונים הונהג סדר מסורתי על ידי התפתחותה של שיטת המנזרים, שנתקבלה מן הארצות הבודהיסטיות הסמוכות.

למדנות – במסגרת שיטה זו פותחה בעבר למדנות דתית רבה. תרגומה של הספרות הבודהיסטית העצומה נמשך כ- 700 שנה. עם חתימת התרגום וראשית התפתחותה של הספרות המקומית, פחת הצורך במגע עם הארצות הבודהיסטיות הסמוכות, מה גם שלרובן חדר האסלאם.

התכנסות: כך נעשתה הדת הטיבטית מכונסת בתוך עצמה; במקום המלומדים והמתרגמים, הפכו ראשי המוסדות הדתיים להיות הדמויות הראשיות בחיי הדת. תפקיד המנהיגים הדתיים -"לאמות" – היה למסור בנאמנות וללא הרהורים את המסורות שקיבלו. מכאן הוטבע המושג "לאמאיזם" לציון הדת הטיבטית.

 

עקרונות יסוד: להבנת הבודהיזם הטיבטי חשוב להכיר כללי יסוד כמו גלגול נשמות ואסכולת המהיאנה.

 

 

הגדרה: האמונה שאין המוות סופו של הקיום הגשמי אלא מעבר למציאות גשמית  אחרת על ידי התגלמות נשמת המת בגופו של אדם אחר (או בע"ח) וחוזר חלילה. לפי שופנהאואר, בספרו "העולם כרציה וכדימוי" מאמינה לפחות מחצית מהאנושות בתורת גלגול הנשמות. מוצאה כנראה מהודו.

הפילוסופיה ההודית מניחה שסדר העולם הטבעי הוא גם סדר עולם מוסרי. כל פעולה או מחשבה חייבות להביא לתגמול בהתאם לאיכותה המוסרית. כל מעשה גורר, בנוסף לתוצאות הנראות לעין, גם תוצאות סמויות שייתגלו בעתיד. להודים נראית הישארות הנפש וגלגוליה, יסוד היסודות של המציאות האנושית. בודהא חידש חידוש מהפכני, כשהכריז עלהאפשרות להיגאל מן המחזור האינסופי של גלגול הנשמות. [תורה זו קבלה בבודהיזם מובן חדש. מכיוון שהבודהיזם אינו מכיר בקיומה של הנפש. מה שעובר בגלגול נשמות אינו "אני" אנדוודואלי, אלא זרם סיבתי נטול אישיות, והנפש איננו אלא גל עובר או מערבולת חולפת בתוך הזרם].

האמונה בגלגול הנשמות, היא מעיקרי הבודהיזם על כל צורותיו, והרעיון שמורה דת יכול לשוב ולהתגשם עלי אדמות, מצוי גם בבודהיזם ההודי. רעיון זה הלך והתפשט בטיבט החל מן המאה ה- 14, מאחר שהוסיף יסוד על טבעי חזק על קדושת המסורת הדתית, שכבר היתה מקובלת. מספרם של הלאמות החוזרים ומתגשמים עלה על 200; החשוב שבהם, מבחינה מדינית הוא הדאלאי לאמה. שיטה כזו מקובלת בטיבט וכמעט כל מנזר גדול מתפאר בכך שראשיו הם "אינקרינציות" (גלגולים) של קדושים דגולים שהלכו לעולמם.

 

 

לפי האמונה בגלגול הנשמות הרווחת בקרב הטיבטים, יכולה הנשמה להתגלגל לכל משפחה, אפילו הענייה ביותר כך למשל נפשו של הדלאי למה מתגלגלת בדרך כלל במשפחות איכרים.

כפי הסברנו בקובץ על הבודהיזם באסיה, הוא נובע מההינדואיזם ומשנה את הנחות הבסיס שלו. בהינדואיזם הגאולה היא אחדות בין הנשמה לבורא. ההימלטות מעולם הסמסרה. אדם עובר מעולם הסמסרה לעולם הברהמן. הניצוץ חוזר אל המקור. האטמן הוא טיפה שניתזה מהברהמן. מוקשה היא התמזגות של האטמן בברהמן.

לעומת זאת, הבודהיזם אומר: אין האטמן ואין ברהמן. אין נשמה לפרט ואין אלוהות מאחורי כל התופעות.

 

אם כך, מה מתגלגל? מה עובר מגלגול לגלגול? ריח. מה שעובר מגלגול לגלגול, זה משהו טראנסצדנטי (על תופעתי), שהוא תולדה של מעשים. הגלגול הוא אנרציה של המעשים מהגלגול הקודם. כוח התמדה.

מה עובר מגלגול לגלגול? אין משהו שעובר מגוף לגוף. לא ברור מה עובר. אין משהו שמתמיד. מה שישי זהו רק ההתמד. משול לכדור ביליארד שנותן מכה לכדור אחר. כדור אחד מעביר את ה-Tena . את אנרגיית התנועה מאחד לשני. הכדור השני, האנרגיה שלו נובעת מהראשון וגם כך כיוון התנועה שלו. אין שום דבר שדילג מכדור אחד לכדור שני. ההתמד עובר מגלגול לגלגול. ההתמד. יש בו רק חוויות וזיכרונות מהפעם הקודמת. מצד שני הוא לוקח על עצמו את העול הקרמי של הגלול הקודם.

אם אין האטמן ואין ברהמן, מהי מהות הגאולה, מהי הגאולה?

אין כאן בורא ואין כאן נשמה. נרוונה היא הפסקה של אותן הפעולות שכפופות לקארמה. האדם מכבה את הסיבות לגלגול. הארה היא רק סטאטוס של תובנה. ממנה הוא יודע מה צריך לעשות כדי לכלות את הקרמה. לכן, נרוונה היא הכיבוי של הגורמים שבגללם יש את הקרמה. כיבוי הייצר.  ההיצמדות לחיים היא סיבת הסיבות לקארמה.

להבדיל מהמוקשה ההינדית, שהיא מטרה חיובית, הנרוונה היא מטרה שלילית. הבוהיזם מפסיק מצב בעייתי. מפסיק מצב נגטיבי. האידיאל של הבודהיזם הוא הפסקה של מצב בעייתי. להבדיל, ההינדואיזם יש לו אידיאל פוזיטיבי. הם מחזירים משהו למצב של אושר.

המודט מפסיק להתקיים. אתה נהיה לבודהא. בודהא – סוג של היעדרות. לא סוג של נוכחות. בודהא הגיע להגשמה של הנירוונה, מעבר לריבונות של עולם הסמסרה. הצליח להתשתחרר מהכוח הגרוויטציוני שנקרא חוק הסמסרה. כמו טיל שיצא לחלל. בודהא משוטט לו בעולם ריק. לא צריך ליפול יותר לאדמה.

הבודהיזם מלמד את האדם לעבור מעולם הסמסרה – לעולם הנרוונה.

הסמסרה היא מצב בסיס. נקודת המוצא שממנה מתחיל מסעו של האדם.  המסע לנרוונה מתחיל כשהאדם לכוד בעולם הזה, בעולם הסמסרה. מנגד, בסוף הדרך, עומד עולם הנרוונה, או עולם הבודהא. הם זהים זה לזה.

התורה הבודהיסטית היא תורה שמדברת על אימון ערכי, רגשי, רוחני, שאמור לפתח את האישיות, כך שהאדם יוכל לעבור בהדרגה מעולם הסמסרה לעולם הבודהא.

דרך שמונת הסעיפים היא בעצם שמונה עקרונות . זהו תהליך של אימון רוחני, מוסרי וערכי, שמאפשר לאדם לנדוד מעולם הסמסרה לעולם הנרוונה.

המהיאנה היא מאד אקלקטית בהווייתה. יש בה הכול. יש בה בודהא, עם תורתו חמורת הסבר. יש בה את הדרישות התובעניות מהפרט שיגיע להישגים רוחניים. אבל היא פופוליסטית, מציעה פתרונות קלים. למשל, יצירת בודיסטוות, שעוזרות לזולת שיעזור לזולת. בתרוודה – אדם בעקבות גורלו. במהיינה יש אפשרות שייעזרו לך. יש שליח ציבור שיכול להחליף אתה בודהא וגם את המאמץ של הפרט במאמץ שלו. הבודיסטווה יכול להשתדל למענך. גם המשפחה.

במהיינה יש את גן העדן המערבי. גן העדן המערבי הוא גן העדן של הבודהא, שהוא גלגול רעיון מסוים, שבו אפשר במקום נירוונה להגיע לגן עדן של הבודהא. אם תהיה בודהיסט טוב, תגיע לחיות במחיצת הבודהא בגן עדן. בודהא ניה מעין אלוהים ובודהיזם נהיה גן עדן. זה גן עדן בודהיסטי, דומה לעקרונות מסוימים שבה האדם ממשיך להתקיים וכך גם הבודהא ושניהם בעולם שכולו טוב.

המהיאנה נבדל מההינהינה בכמה דברים, המשמעותי ביותר הוא ה- "אהבה וחמלה" (Love and compassion). בבודהיזם השמרני, המטרה היא לשבור את מעגל החיים על ידי "הארה". המטרה ב"רכב הגדול" הוא להגיע להארה ולחזור שוב על מנת להראות לאחרים את הדרך.

 

קיימות מספר טכניקות להגיע להארה:

ההיניינה משתמש ב"ויפסאנה" שזו טכניקה שבה האדם יושב במדיטציה ומעביר את המודעות שלו בסריקה לאורך כל הגוף ומחפש את התחושות והרגשות שלו. "מדיטציה של הבחנות. "וי" פירושו אבחנה. אתה אמור לראות את הדברים כמו שהם. רואה מאחורי הדברים את הריקות.

בשלב מתקדם המודט מגיע לזרימות מאד עדינות וניתן לומר שהמודעות שלו עוברת ממודעות לגוף הפיסי, למודעות לגופים מאד עדינים. בשלב זה מתחילים לעלות "סנקרות" (משקעים מנטאליים, טראומות, חרדות, פחדים) הקשורות לחיים האלה ולחיים קודמים. כאשר המטרה של המודט היא לנקות את הסנקרות. כדי להגיע להארה בדרך הזו, יש צורך בזמן ארוך, כמה גלגולים

(it's not a matter for one life).

במהיינה בודהיזם בדרך השמרנית, עובדים, קודם כל על התפתחות דרך "אהבה וחמלה" (Love and compassion). על מנת להגיע למעמד של בודיצ'יטה (Bodhichita), כי ההארה נועדה לשרת את האנושות. בודי – מואר. צ'יטה – חכמה.

 

 

כל הדברים ריקים מקיום אמיתי, למעשה, כל דבר קיים רק באמת הקונבנציונאלית.

במהיינה בודהיזם קיימות שתי אמיתות: האמת הקונוונציונלית והאמת האבסולוטית. בשלב הסופי, המודט, מתרכז בעיקר, ב-"מדיטציה של אמפטינס", אמורה להביא לאמפטינסס. גישה זו עלולה להכשיל ולהביא למצב של ניהיליזם.

להבהרת המושג שאל מאן דהוא: "כשאתה הולך לשוק וקונה סיר. עבור מה הנך משלם את הכסף"?  התשובה היא שאתה משלם עבור המקום הריק. אתה משלם עבור הכמות הנתונה של ריק שאתה יכול למלא אותה.

הסיפור השני מספר על הברהמן ועל ההאטמן. אביו של שווטקטו מסביר לו שמאחורי כול דבר יש ברהמן . מאחרוי כל הדברים יש את נשמת הקוסמוס. המסר של האב: אתה עצמך הוא הברהמן. "בוא ואלמד אותך איך יודעים שיש ברהמן מאחורי כל הדברים. הבא לי כוס של מים וכפית של מלח. הבן מביא ובהוראת האב, מערבב את המלח במים. האב אומר לבן: הראה לי את המלח, אך זה התמוסס במים. זה נכון, אבל הוא שם. מורה לו לטעום מן המים. המים מלוחים, שופך חצי כוס, אותה מליחות. אותו טעם בכול מקום. אומר לו שאתה הוא הדבר הזה. אינך יכול לרואת את הברהמן כי הוא מוס. אינך יכול לראות אותו אבל הוא שם. הבן לא מבין ושולח אותו להביא תאנה. הבן מביא. הבן פותח את התאנה, רואה המון זרעים. מבקש ממנו לפצח זרע אחד. הבן לא רואה דבר. מבטיח לו שייצמח מזה עץ גדול תת. תת- ואם – אסי. אתה הוא זה. אם נחליף את הברהמן בריקות, נקבל את הסיפור הבודהיסטי. ההינדואיזם אומר שמאחורי כל דבר יש את האלוהים. אפשר לחוות אותו אך הוא מסתתר. הבודהיזם אומר שאם ניקח את המוג אלוהים ונרוקן אותו, נקבל ריקות. אין כלום. לא ברהמן, לא האטמן, אלא שום דבר. המדיטציה נועדה לגלות את טיבה של הרייקות.

 

 

השלב המאוחר ביותר בבודהיזם ההודי. שם כולל לכל אותן אסכולות של הבודהיזם שספגו אל תוכן רעיונות ופרקטיקות של טנטרה. תורה מיסטית-מאגית המצרפת כמה ממסקנותיה הרלטיוויסטיות של המהיאנה לשיטות פולחן מאגיות מסוג טאנטרה, שמקורן אולי בהינדואיזם. נקודת המוצא שלנו היא רלטיוויסטית. כל אחד חווה דברים באופן סובייקטיבי. עלינו להתגבר על כך ולראות את העולם במהות האובייקטיבית – כלום.

הפרקטיקה של ווג'ריינה קוימה בו זמנית בשני סוגי מסגרות: א. המנזרים הגדולים של מזרח הודו וקשמיר, שבהם חוברו כתבי הטנטרה, נלמדו והונחו אורחות פולחנים. ב. נוודים בודדים, לא פרושים הקרויים "יוגים" היו חופשיים מכללי המשמעת החמורים והמקובלים והתרכזו בפרקטיקת היוגה. היוגים נתפסו כבעלי כוחות על טבעיים (Siddhi), הנובעים מפרקטיקה ממושכת של היוגה וכונו "המושלמים". לפי המסורת חיו בהודו 84 סידהה גדולים ומהאסידס (Mahasidhas). המסורת הבודהיסטית הטיבטית המאוחרת אימצה אותם כמייסדים של כיתותיהם. דמויות  היסטוריות למחצה, אשר היו, אנשי משפחה, הצטיינו ביוגה וכישוף והונצחו בסיפורים העממיים.

 

 

Tantra פירוש מילולי: מירקם. נכתבו, החל מהמאה ה- 5, במשך קרוב לאלף שנה. תורה שנוסדה בהודו בקרב אנשי כת מסוימת (מן המאה ה- 6 לספירה ואילך) והיתה מתוכננת תחילה ליודעי ח"ן בלבד, אולם השפיעה השפעה עמוקה על הפולחן והמנהגים של ההינדואיזם בכללו.

האסטרטגיה הטרוודית אומרת שלהיות בודהא היא דרך של אימון רוחני, איטי, אורך ומתמשך של פיתוחה אדם. שינו יסודי באדם, שבאמצעותו הוא עובר מהסמסרה לנרוונה. להבדיל, התורות הטנטריות הן זרמים שבהם אתה מגיע ממצב של עולם זה לעולם הנרוונה, על ידי חווייה "אינסטנט". הנזיר התרוודי עובר תהליך איטי של שכלול היכולות הרוחניות שלו. הוא נהיה צמחוני, הוא מוותר על רכווש, קשריו, תאוותיו. תהלך איטי מאד של ההשתלטות על עצמו ודחפיו בדרך שמונת הסעיפים. לעומת זאת, נזיר טנטרי יכול לאכול בשר, לקיים יחסי מין, להרוג ואחר כך לעשות  מדיטציה שתעשה לו את ה"קליק" שבו הוא מגלה את עולם הנרוונה ועובר אליה. טנטרה היא בעצם דרך מקוצרת להגיע לנרוונה, ללא כל התהליך המייסר שקבע הבודהא. טנטרה היא היכולת של אדם להפעיל טקסים ותובנות, כוחות מאגיים שבעזרתם יכול לדלג מעולם אחד לעולם אחר. מודע הטנטרה יכולה להגיע בתהליך "אינסטנט"? מכיוון שבטנטרה יש עיקרון שאין בתרוודה. העקרון הראשון שקיים בטנטרה הוא Mind only, זאת אומרת שהכול קיים רק במחשבה. אם אשלוט בגורמים הללו, הקוגניטיביים, אוכל להגיע לגאולה. הטנטרה אומרת שאין עולם תופעות, אל שיש עולם של קוגניציות שיוצרות את עולם התופעות. לדברי הטנטרה, התופעות הן יצירה של השכל.

 

כל מה שרואים בעולם הבודהיסטי-טיבטי הוא משחקים קוגניטיביים. הוא עוסק בייצוגים של עולם הסמסרה, בייצוגים של עולם הנרוונה או הבודהא, ובסופו של דבר, מנסה להסביר כיצד הם זהים זה לזה. המטרה של המדיטציה היא שהפרט יקרוס בעצמו לתוך חוסר האבחנות. הסובייקט שעושה מדיטציה, קורס לאובייקט שהוא מתמקד בו.

הטנטרה היא למעשה קיצור דרך. מסייעת להגיע להארה יותר מהר. מכיוון שהטנטרה עובדת על מניפולציות, עובדים על צ'קרות (מרכזי אנרגיה), היא מאד מסוכנת, כי היא מסוגלת לעורר אנרגיות או טראומות או משקעים מנטלים שאי אפשר להגיע לשליטה עליהם ומסוגלים להוביל לפיצול אישיות, שגעון ודברים דומים. לכן, מי שלוקח את דרך הטנטרה, חייב לעבוד עם מדריך צמוד ובהשגחה רציפה.

היפוך (Parvartti): מונח מפתח להבנת שיטת הטנטרה. העוסק בטנטרה מנסה לבנות מחדש את העולם על ידי שליטה ומניפולציה של המציאות הרגילה – הפנימית והחיצונית. הטנטרה חותרת לביטול האבחנות בין הסובייקט (המודט) לבין האובייקט (מושא המדיטציה). זוהי קריסת האבחנה ביניהם. במאה השביעית, כבר היו כתבי הטנטרה חלק מהמסורת הבודהיסטית הממוסדת.

 

 

כתבי הטנטרה: מסווגים בד"כ לארבעה סוגים עיקריים:

א. Krima Yoga (פעולה). ב. Carya yoga (ביצוע). ג. Yantra Yoga (יוגה) . ד. Anuttara Yoga (יוגה עליונה).

יוגה = עול. היוגה היא שורה של טכניקות שנועדה להביא את המודט למקום שיישכח את עצמו וייבלע באובייקטים של הפולחן כולו. שני הראשונים הם בעיקר ספרי הדרכה לעיסוק פולחני, ומתארים דרכי פולחן, שינון נוסחאות מיסטיות ודרכים לצבירת נקודות זכות.

הטנטרה של היוגה הוא מורה דרך כיצד להפוך לבודהא באמצעות יוגה. הטנטרה של היוגה העליונה נבדלת מכל המסורת שקדמו לה. בטנטרה זו כרוכות החניכות העיקריות במגע מיני טקסי, והבודהא מיוצג בצורותיו הזעומות. הטנטרות מסוג זה כרוכות בעמדות פילוסופיות ומושגים שאינם מתיישבים עם התורות הבודהיסטיות המסורתיות.

השם: "דרך היהלום" נגזר מהמילה וז'רה (Vajra) שהיא ברק או יהלום. בטיבטית היא נקראת דורז' – (Dorje) מלך האבנים. כמו סמלים בודהיסטים אחרים, שהושאלו מן ההינדואיזם, נלקח הווז'רה מתוך סמלים המסמלים את האל הוודי אינדרה (Indra) בבודהיזם הטנטרי, וז'רה הוא מצב נטול שניות, של הארה מושלמת של היות בודהא. בהיותו צמוד לפעמון, (Ghanta), מסמל וז'רה את העקרון הפעיל, כלומר האמצעי (Upaya) אשר, כשהוא מאוחד עם העקרון הסביל, החכמה, (Prajma), המסומל על ידי הלוטוס (Padma), נעשה סמל למצב הארה מושלם.

 

מיזוג: המושג המטאפיסי של שלמות כמיזוג העקרון הפעיל עם הסביל, מיזוג המיוצג על ידי וז'רה ופעמון, או על ידי זכר ונקבה – כמו סמלי היין והיאנג במסורת הסינית – מצויין על ידי הזוג המאוחד מינית יאב-יום (Yab Yum), שהוא הסמל השכיח בבודהיזם הטנטרי.

 

 

שאקטי: כאן ממלא שאקטי (S'akti- האנרגיה, היסוד הקוסמולוגי הדינמי), כבת זוגו של האל או כצד הניקבי שלו תפקיד חשוב, והיא אף דוחקת את האל הזכרי והופכתו לאל פאסיבי, שובת ונח, בעוד שכל פעילות אקטיבית מיוחסת לשאקטי.

חשיבותו של הטאנטריזם מונחת במערכת עצומה של סמלים ומנהגי טקסים – מהם קדומים ביותר – המבוססת על זהותם של העולם הקטן (האדם) והעולם הגדול, והמספקת בידי האדם להתעלות מעל עצמו ולהגיע לידי שחרור (גאולה).

דבר זה גרם להפחת חיים חדשים במינהגים המקובלים ולהגדרת כח ביטויים; מבחינה זו קרוב הטנטריזם לכתבי הברהמה הוודים. קשור בעיקר לטנטרה היוגית.

 

 

היוגה המינית: נראתה כעיסוק לגיטימי בקרב הנזירים הלא פרושים. כוחו הטבעי של המין נחשב על ידיהם כמתאים לפרקטיקה של שליטה עצמית ממש כמו הנשימה. בתרבות ההודית, החופשית מהקישור המערבי שבין מין לחטא, לא היתה התנגדות לקבלת הטנטרה ואף לקידושה. העמדה כלפי טכניקות מיניות בהודו היתה דומה לעמדה כלפי המאגיה. בניגוד חריף לכנסייה הנוצרית, ההודים מקבלים את המין והמאגייה תוך הכוונתם לשימוש למטרות דתיות. בטיבט נתפרש אזכור האקט המיני הטקסי באופן סמלי, כמתייחס לתהליך היוגה הפנימית. אם כי טקסים מיניים של ממש בוצעו בחוגים מסויימים.

הרעיון ביוגה מינית היא לעורר את האנרגיה הרדומה היושבת בצ'קרה התחתונה (במזרח מדברים על שבע צ'קרות כאשר האנרגיה מגיעה לצ'קרה העליונה, זהו מצב של הארה). כאשר במסגרת המישגל המיני, גם הזכר וגם הנקבה, מנועים מלגמור וזה אמור לעשות טרנספורמציה של האנרגיה המינית לאנרגיות גבוהות יותר.

חירות: המין, מאכלים מבחילים והתנהגות שערורייתית מסמלים את חירותו המוחלטת של היוגי מכל האילוצים החברתיים. יוגי אמיתי אינו חושב על דברים כמתאימים, לא-מתאימים, אכילים או בלתי אכילים הוא נשאר במצב תמידי של אושר.

 

 

הבודהיזם הטנטרי הוא מבחינה פורמלית חלק מן המסורת של מהיינה, אולם הם נבדלים זה מזה:

הדרך הקונוונציונלית של המהיינה, המכונה "דרך המידות הנעלות" או "דרך הבודיסטווה" מורה כיצד להשיג מצב של בודהא, תוך צעידה הדרגתית בעקבות בודיסטווה במהלך של חיים רבים. הבודהיזם הטנטרי לעומת זאת, מלמד דרך מהירה להארה במהלך אחד של חיים באמצעים בלתי שגרתיים. כגון נוסחות מגיות (מנטרה), תרשימים מיסטיים (מנדלה), תרגול גופני מאומץ ופולחן.

 

 

מילולית: המילה "מנטרה" מורכבת מן המלים "מן" שפירושו לחשוב (ביוונית "מנוס") ומן המילה "טרה" המציינת כלי-אמצעי. שילוב היוצר"כלי ליצירת תמונות התודעה".

בבודהיזם הטיבטי נודעה חשיבות רבה לצליל ולנוסחה – מנטרה (Mantra), הנתפסים ככוחות קוסמולוגיים בפני עצמם. מילה שהיא צורה ופוטנציאל של מחשבות הצומחות ממקור שמעבר לחשיבה. היא לא משמשת רק כלי להעברת מחשבות, אלא מביעה איכות שלא ניתן לתרגמה. האדם המודרני אינו יודע להעריך את החווייה העמוקה והקסם המיוחד אשר היו למילים ולצלילים בתרבויות העתיקות, במיוחד מן האספקט של החווייה הדתית. טיבט היא אחד המקומות הבודדים בהם הצליחו לשמר בחיים את מסורת המנטרה והמילים המרכיבות אותה. מדובר לא רק במלים אלא בכל צליל והברה המרכיבים אותן. כל אות היא בעלת סמל קדוש.

 

 

המנטרה היא נוסחה בעלת צורה קבועה, המורכבת ממספר מלים או הברות, לעתים נעדרות מובן. אין למנטרה כח מאגי משלה. היא רק מכשיר העוזר לגייס, לרכז ולהפעיל את הכוחות הגלומים בנו. שימוש יעיל בה דורש מיומנות, הקשר נכון ומודעות למשמעותה. המנטרות הן סודיות; גילויין דורש הכנה, ידע קודם, משמעת וריכוז. הכלי השני של הטנטרה היא המנטרה. כלי של המילה. למנטרה שני היבטים: ההיבט של האנרגיה, הוויברציה. ההיבט השני הוא החזרתיות, על מנת להגיע לשכחת עצמי, וההיבט השלישי שהוא התוכן שלה. תמיד מדובר על התמזגות בין שני העולמות.  עולם הלוטוס ועולם היהלום. מיזוג החכמה והחמלה. יאם ויום זה סוג של התמזגות. יאנטרה של אבא  ואמא.  שני ייצוגים שמתמזגים זה בזה.

בהינדואיזם, המנטרה אומרת "אני הוא האלוהים". המודט חוזר עליה, עד שיגיע לכך שירגיש אלוהים". התוכן הבודהיסטי של המנטרות הם התמזגות. תהליך הקריסה של המודט לתוך אובייקט המדיטציה שלו.

המנטרה הידועה ביותר היא של הבודיסטווה אוולוקיטשוורה (Avalokitesvara), "אום מאני פדמה הום"; מילולית: "הו התכשיט שבלוטוס". תרגום זה אינו מוסר כלל את המשמעות שיש למנטרה זו בשביל מליוני האנשים הממלמלים, לוחשים או מזמרים אותה, או מבטאים אותה בציור, תחריט ורקמה. המנטרה מלווה בד"כ בתנועות ידיים הנקראות "מודרה" (Mudra) ובתנוחות גוף טקסיות הנקראות אסנה  (Asana) הקבועות במסורת. מודרה היא סוג של מאגיה. יצירת אפקט בעולם על ידי תנועה מיוחדת ששי בה קדושה. המודט יוצר סיטואציות מסוימות שיש בהן אלמנטים של טוהרה.

ינטרה:

חשיבות רבה לעזר להתבוננות בפולחן – נודעת אף לינטרות (Yantra), שהן צורות הנדסיות שכל אחת מהן נחשבת למקדש מעט. תרשימים של ריבועי קסם הקשורים בנומרולוגיה, אסטרולוגיה ותצפיות בכוכבים. ינטרה היא למעשה כלי עזר גרפי. של ייצוג או של עולם הסמסרה או של עולם הבודהא. במילים אחרות, יכלה לתאר את מצב הבסיס – הסמסרה, או לתאר את עולם הבודהא שהוא עולם המטרה. ינטרה היא כל היצוגים שהם האובייקט של המדיטציה, המייצג את עולם הסמסרה או הבודהא. דרך המוצגים הגרפיים המודט מבין את עולם הסמסרה או עולם הבודהא או את הזהות של שניהם. כדי להגיע לקריסה.

 

 

מעגל מיסטי, היא ביסודה מפה המתווה את תהליך ההזדהות של המודט עם המרכז הפנימי שלו עצמו, כלומר עם טבע הבודהא שלו, המסומל על ידי הבודהא במרכז המנדלה.

למנדלות יש משמעויות רבות, אך ככלל, המנדלה מסמלת את תמציתה של הדת והיא סמל לשני דברים: ההכרה והגוף של בודהא. השימוש העיקרי של המנדלה הוא למדיטציה. על המנדלה יש אלים שונים או סמלים דתיים. כל החבורה מוקפת במבנה מרובע ובכל קיר יש דלת. האיש העסוק במדיטציה מתבונן במנדלה וסופג חלק מכוחה בדרך לתרגילי המדיטציה שלו.

מילולית: "מנדה" פירושו תמצית, עיקר; בעוד "לה" הוא מיכל או קונטיינר. התבנית היא סימטרית ומכילה עיגולים וריבועים עם נקודת מרכז בולטת. לעתים מצויירים כל מיני היכלות ומקדשים והנכנס אליהם נכנס אל מרכז הרוחניות וסופג את הכח שיש בדעת. מנדלות, לעתים קרובות, מצויירות על טנגקות.

הרעיון במנדלה הוא בניית עולם על ידי המודט. העולם הוא רב מימדי ותוך כדי התבוננות ובנייה זה אמור להביא את המודט לרמות מודעות גבוהות יותר. ציורים מיסטיים טיבטיים המייצגים מפות של הברדו ובהם האלים השלווים והזועמים במצב זה, להדרכתם של המתים.

מנדלה היא כלי עזר חשוב בטקסים, פולחן ומדיטציה. בטקסים היא תוחמת את השטח המטוהר. במדיטציה מסייעת המנדלה למודט לחוות את המציאות כאחדותית. כלומר לממש את כוחו להפוך את החולין לאלוהי, את סמסרה לנירוונה.

 

 

הפסיכולוג השוויצרי, קרל גוסטב יונג, חקר את המנדלות של המזרח. הוא מצא, שכאשר בשבטים מסוימים, כאשר נשקפת סכנה לאחדותו של השבט או לסדרי חייו, מתגייסים בני השסט לבניית מבנה גדול מימדים, אשר צורתו הארכיטקטונית מאופיינת במעגליות, בצורות גיאומטריות סימטריות, בנקודה מרכזית ובקווים רדיאליים (מנדלה=בסנסקריט, מעגל). המבנה איננו סימטרי במדויק, הוא מכיל בדרך כלל ריבוע ומשולש, אך צורתו הכללית היא של מעגל (כמו המבנה של רוג'ום הירי בגולן או סטונהג' באנגליה). מבנה זה מסמל את המאמץ והתקווה של השבט להחזיר את ההרמוניה והאינטגרציה אשר הופרו – זוהי המנדלה בתיפקודה החברתי – קולקטיבי. המנדלה מכילה בדרך כלל שלושה מעגלים קונצנטריים. כך ברוג'ום אל הירי וכך בסטונהג' (אם כי זה של סטונהג', המעגל הפנימי איננו שלם). המניע העיקרי למחקריו של יונג היה הגילוי שמבנים אלו שימשו למטרות ריפוי. יונג פענח את המשמעויות הפסיכולוגיות של סמל זה. הוא מגלם את ההתמודדויות של האדם עם אחת הסוגיות הפסיכולוגיות העמוקות והקשות ביותר. ניתן לנסח כך את הסוגייה, שהמנדלה מתמודדת אתה: בנפש האדם פועלים כוחות רבים ומנוגדים. אלה הם בראש ובראשונה כוחות הייצר היוצרים ניגודים רבים ומאיימים להרוס את האישיות. בין ערכי התרבות של ה"אני העליון" לבין חשקי ה"סתמי" קיים מתח מתמיד, תחת מתח זה נאבק ה"אני" לקיום השלמות וההרמוניה הנפשית.

 

המנדלה לפי תאוריה זו היא סמל קולקטיבי אשר ענינו הוא ההרמוניה שבנפש והוא מסמל את הניגודים הרבים ואת התאחדותם למגמת אינטגרציה כוללת. למנדלה יש מרכז, המרכז מסמל את ה- SELF. הקדמונים ראו את המחלה כהפרת ההרמוניה, ועל כן בניית מנדלה על ידי האדם, בעזרת רופא השבט, גילמה את המאמץ להחזיר את ההרמוניה לתיקנה. לציור המנדלה נדרשת רמה אמנותית גבוהה מאד, שכן לא מדובר כאן במבנה סימטרי המשרה שלווה. אדרבה, המנדלה היא יוצרת חווייה של מתח וניגודים. אם לא כן, אין ביכולתה להבין את הדרמה המתרחשת בנפש האדם.

לפי התפיסה ההינדית, ה-Self  הוא ההאטמן. לפי התפיסה הבודהיסטית הסלף הוא אשלייה של יישות, שהיא ריק הבודהא אומר שאין גרעין קבוע של קיום. אנחנו מורכבים מחמישה גורמים. אף אחד מהם לא כולל את מושג ה"עצמי" אנו מורכבים מ: א. גוף, ב. חישות, ג. רגשות. ד. פרה דיספוזיציות- נטיות מוקדמות, הרגלים. ו-Mind – מחשבה. אני מרגיש "גילי", הבודהא אומר שיש גוף שגילי קורא להם "שלי", תחושות שגילי חושב שהם שלו, נטיות ומחשבות, שגילי קורא להם "שלי". אך אין גילי. גילי הוא תולדה של הקונסטרוקציה של החמישה האלה – תבנית.

 

 

הדרך לשחרור נחלקת ל"דרך הימין" – שהיא זהה למעשה לדרך היוגה והבהקטי, שמשמעה התמסרות, למשל "הארי קרישנה". ב"דרך השמאל", שבה חל שינוי של כל הערכים: במקום שיטת היוגה – ההתרחקות ההדרגתית של החושים ממושאיהם, ההפנמה וההתרכזות ב"אני" – בא כאן ה"בהוגה" – (Bhoga) היינו, "התענוג", שמגיע לשיאו במעשה ההזדווגות המינית. זוהי בעצם טנטרה גבוהה, שחורה, "הפוך על הפוך". מסיבות מובנות זוהי גם הדרך של הוגה המודרנית.

 

אופיינית לשיטות אילו היא לא רק האמונה שאפשר להגיע למטרה הנכספת בדרך ישירה – באמצעות השבעות וטקסים מסתוריים אלא גם בדרך הארוטיזציה של הסימבוליקה והטכניקה המיסטיות. הדמויות האלוהיות הרבות שבפנתיאון הבודהיסטי מתארות כזכר ונקבה שזיווגם מסמל את ההתגברות על הניגודים הקוטביים שבעולם ואת חוויית האחדות השלמה.

ההולכים בדרך הוג'ריאנה נהגו להזדווג עם נשים שסימלו את עקרון הנקבה לגביהם. הקצה האחד של אסכולה זו היה שיטה סמלית-מסטית בעוד שהקצה האחר התנוון להפקרות ולאנטינומיזם שלא נרתע גם מטקסים עם גופות מתות וכד'.

האמנות הטיבטו-בודהיסטית ידועה בפסלים המרובים של דמויות בודהא, אלים ושדים, הנמצאים בחיבוק מיני עם ה"נוקבא" שלהם .(Yab-yum)

 

 

כדי שהדימויים (פסל, ציור, או חפץ), יהיו יעילים, יש לקדשם או לנסוך בהם עוצמה, כלומר יש לאחדם עם טבעו ועוצמתו של האל. איחוד זה מתבצע בטקס מיוחד והופך את האיקון או החפץ הפולחני למכשיר יעיל להענקת עוצמה ליוגי. מטרת היוגה הטנטרית והטקסים הקשורים בה היא שהיוגי יגיע לעוצמתו. הזדהות זו מושגת הדרגתית על ידי תרגול של מדיטציה עם החזייה (Visualization)  ומחוזקת בטקסי חניכה (Initiation) והענקת כח, על ידי מדריכו הרוחני  (Guru) של היוגי. האיחוד הסמלי עם האל מתבטא גם בטקסי הגשת מנחה – עוגת שעורה, גוש חמאה, או פרח. המגיש לאל את המנחה מתחלק בה עמו כך מתבצע סמלית, איחוד טקסי (סמייה) בינו לבין האל.

הרעיון ב"איחוד", בסופו של דבר, מתחבר למצב שבו היוגי רוצה למחוק את האגו שלו. קיימים שני איחודים: הראשון, הוא להטמיע תכונות שהדמות מייצגת בגוף. השני, לאחד את האגו עם הדמות המסויימת ואז, בהוראת המורה, למחוק הן את הדמות והן את האגו, דבר שעלול להוביל לפיצול אישיות.

 

 

עוגות המנחה העשויות מקמח שעורה או חמאה, הן תחליף לבשר ודם הרשומים בספרות הטנטרית, כגון בשר ודם שהיו מצווים להקריבם לאלים זועמים.

קורבנות המנחה מצויירים בטנקות כאיברי חושים, המוגשים לאל בקערת-גולגולות הנקראת קאפאלה (Kapala), מסמלים וויתור על החווייה הארצית של העולם, המועברת על ידי החושים ונטילת חלק באלוהי, כלומר ההמרה של החווייה הגסה בחוויה מזוככת.

גורו: הווג'ריאנה מייחדת חשיבות עליונה למורה-מדריך, "גורו" או "לאמה". כל הטנטרות, בייחוד אלה של היוגה העליונה, דורשות התמסרות מוחלטת ובלתי מותנית למורה הנבחר. הוא לא רק אמצעי מרכזי בהתקדמות התלמיד למצב של בודהא, אלא מזוהה לעיתים עם בודהא עצמו. כמו ייתר הדתות המיסטיות, חורגת גם בטנטרה האמת מעבר להבנה אינטלקטואלית ולכן אינה ניתנת להקנייה על ידי הבנה אינטלקטואלית גרידא. צריך לתפוס את האמת באינטואיציה. דבר זה מחייב עזרה מצד גורו, שכבר חווה את האמת.