סגנית שר הביטחון (דליה רבין) והעצרת

דליה רבין והעצרת לזכר אבא.

כתב: גילי חסקין;  29 באוקטובר 2001

מוסף 'הארץ' האחרון הקדיש שלושה עמודים שלמים לסגנית שר הביטחון, גב' דליה רבין-פילוסוף, בהם ניתנה לקוראי העיתון אפשרות לעמוד על דעותיה של הפוליטיקאית הטרייה בנושאים שונים.  אודה, קשה לי לשפוט באובייקטיביות את דבריה של מי שנבנתה מהשכול באופן כל כך בוטה, אך אני סבור שראיון עיתונאי איננו תכנית לשבת עם יהורם גאון וככזה הוא חייב להיות יותר נוקב.  במקרה הנ"ל היה צריך לשאול את גב' רבין, מה בעצם תרמה לפוליטיקה שזיכה אותה בתפקידה הרם. איזו נדוניה היא מביאה עמה בנוסף לשם המשפחה?  עבר של עשייה ביטחונית?  משנה מדינית סדורה?  גדודי מצביעים?

גברת רבין הצעירה נתלית באילנות גבוהים של נסיכים אחרים, כגון בני בגין, דן מרידור ויעל דיין, אך אלו, להבדיל ממנה, מרפקו דרכם לצמרת בעמל רב וחשוב מכך, הם הביאו את המצביעים שלהם.  דליה רבין היא החותם היחידי שהטביע בפוליטיקה אמנון שחק, "התקווה הלבנה", המועמד מטעם החבר'ה והשולחן במסעדת 'אולימפיה'.  כאשר הצטופפה, בחדר סגור, רביעיית ראשי הממשלה בכוח, של 'מפלגת המרכז', דאג שחק לאנשיו.  מצד אחד, לאורי סביר, בשל כישוריו המוכחים בתחום הדיפלומטי, ומצד שני, לדליה, "הבת של", שעד אז לא הוכיחה אפילו יכולת עשייה פוליטית זעירה.  גברת רבין, המתיימרת לשאת את מורשת אביה, לא הצטרפה חלילה למפלגתו ולא הפשילה שרוולים כדי להיבחר, אלא באופן ציני ואופורטוניסטי, הצטרפה למפלגה מתחרה במפלגה שבראשה עמד אביה, והריצה מועמד, שברקורד הציבורי שלו לא היה אפילו רמז לכך שהוא מתאים להיות ראש ממשלה.  מועמד שלאחר הרצח הריץ את ביבי נתניהו, והדבר היחידי שניתן היה לומר עליו, שהוא אולי בָּחיר (אלקטורלי) יותר מהמועמד של מפלגת העבודה.  "מפלגת ארבעת כיווני האוויר", כפי שכינה ביבי נתניהו את היצור הפוליטי המוזר הזה, הוכחה כבלון נפוח, אך בדבר אחד הוכיחה את עצמה, קידומה של גברת רבין לתפקיד הבכיר של סגן שר הביטחון, בתהליך שכבר כונה "נפוטיזם שלאחר המוות". חבל מאד שבאותו ראיון, במקום לשאול את גב' רבין על עמדתה לגבי שמעון שבס ואיתן הבר, שזוהי רכילות עם רמת עניין שולית ביותר, לא שאלו אותה מדוע ניסתה בתחילה להצטרף למר"צ ופתאום הגיעה להיות נושאת דברו של הסמן הימני במפלגת העבודה.  ראוי היה לשאול אותה מדוע התנגדה בכזאת נחרצות לממשלת אחדות בראשות אהוד ברק ומיהרה לתמוך בממשלת אחדות בראשות אריק שרון.  לדעתי ראוי היה לשאול אותה אם איננה סבורה שעיקר תרומתה היא בהענקת עלה תאנה מסוג פּרֶסִי לממשלתו של שרון, שגם הוא היה מבין המסיתים והמדיחים וגם הוא מן הסתם יהפוך ל"חבר", בכוחו של דיסוננס.

שאלת השאלות, שקולה לא נשמע, הוא מיקומה של דליה רבין בעצרת לזכרו של יצחק רבין ז"ל. ראוי להזכיר לה ולציבור, כי העצרת איננה לזכר אבא של דליה. משפחת רבין יכולה לעשות עצרת כזו בביתה או בקרב חוג לחברים. העצרת הינה לזכר ראש הממשלה רבין.  מן הראוי לתת לנציג המשפחה לשאת דברים בטקס, אך אין להניח למשפחה, וודאי שלא לפוליטיקאית בעלת אג'נדה אישית מובהקת, לקבוע את אופיו של הטקס.  לטעמי, זוהי עזות מצח וחנופה לציבור.  יצחק רבין לא נרצח במהלך שוד.  יצחק רבין נרצח בשל דרכו המדינית.  זהו רצח פוליטי ממדרגה ראשונה ולכן העצרת לזכרו חייבת להיות פוליטית.  עצרת לאיש ולדרכו.  יש מספיק אנשים שמעוניינים להשכיח את העובדה שרבין נרצח כתוצאה של הסתה של אנשים במערכת הפוליטית, ומשום כך ישאפו לטקס דביק של אחדות מזויפת.  אפשר היה לצפות מגברת רבין, שדיברה בצדק על כך שהחברה הישראלית לא הפנימה את הרצח ולא למדה ממנו דבר, שתשביע את הציבור לזכור ודבר לא לשכוח. אך משום מה, כאשר נרצח השר רחבעם זאבי – מקרה מזעזע בפני עצמו – מצאה לנכון רבין הצעירה, לדבר דווקא על החברות העמוקה בין אביה ובין 'גנדי' עליו השלום.  "חבר" הוא כינוי מוזר מעט לאדם שקרא להעמיד את רבין לדין בגין פשעי אוסלו, קרא לו "בוגד" וניצב על הבימה הארורה ההיא בכיכר ציון.

בזיכרון הפוליטי הקצר נשאר האיש, אך דרכו נשכחת, וגרוע מכך, מיטשטשת החרפה שהביאה לרציחתו.  ומי מנצח על המלאכה?  בתו, הגברת דליה רבין.