שוויץ – טיול בצרמאט | גילי חסקין

טיולים באזור צרמאט

אם אתם מפנטזים על חופשה אלפינית כנסו גם לאתר www.smilinghouse.ch

שוויץ, הארץ האלפינית שבמרכז אירופה, נחשבת לדעת רבים לארץ היפה ביבשת. טיול לשוויץ הוא פנטזיה של יופי. השילוב של הנופים הדרמטיים של האלפים, הנופים הרכים יותר ורומנטיים לא פחות של הרי היורה, המשבצות הירוקות – חומות של המישורים החקלאיים בתווך, העיירות המדייוואליות, הטירות הקסומות, כל אלו יוצרים תמהיל שהופך את שוויץ לארץ אידיאלית לטיול ולנופש. אם נוסיף לכך את האסתטיקה, את השוקולד, את רמת השירות, את הטיפוח, נקבל ייעד טיול אידיאלי. אכן, המחירים. זו הנקודה הכואבת בשוויץ. יקר. אפילו יקר מאד. אבל אי אפשר שהכול יהיה מושלם. אחד היתרונות הרבים בטיול בשווייץ הוא שאפשר להתמקד באזור אחד, לצאת ממנו לטיולים ברכבלים, ברכבות שיניים, ברגל ועל גבי אופניים, ללא צורך לשכור רכב ולהימנע מהעלויות הכרוכות בכך. השהות במקום אחד, מאפשרת להצטייד במוצרי מזון ולאחסנם במקרר ואגב כך לחסוך בהוצאות הכלכלה.

אחת ההמלצות שלי היא העיירה צרמאט (Zermatt), שהיא לעניות דעתי אחת מעיירות הנופש היפות בעולם. יצאתי לסייר בצרמאט בחודש מאי האביבי, כאורח של לשכת התיירות השווייצרית. לחודש מאי יתרון ברור והוא כמות השלג הגדולה מחד ותחילת הפריחה מאידך. אולם בתקופה זו מרבית השבילים מכוסים בשלג כבד. מגרעת נוספת היא שהשבועיים הראשונים של מאי, כמו שלושת השבועות הראשונים של נובמבר, מוקדשים לשיפוצים, כך שקווי רכבל ופוניקולור לא מעטים, סגורים.

הדרך הנוחה ביותר להגיע לצרמאט היא ברכבת היישר מנמל התעופה של ציריך.

ראו באתר זה: טיול רכבות בשוויץ

הרכבת נוסעת דרום מערבה לכיוון ברן Bern)) הבירה. נציגי חברת התיירות השוויצרית התלוו אלי לנסיעה. כעבור חצי שעה מגיעים ל-Lenzburg. במקום מבצר מדיוויאלי יפהפה [אפשר לנסוע מלנצבורג 20 דקות ל-Hallwel. במקום אגם ובתוכו מבצר נהדר]. הדרך עוברת למרגלות הרי היורה המפורסמים. הרי היורה הם רכס הרים המצוי צפונית-מערבית להרי האלפים בשטחן של צרפת ושווייץ. השם "יורה" נובע מהמילה "jor" שמוצאה בקלטית והומרה ל"juria" הלטינית, ומשמעותה: יער. טענה אחרת גורסת כי השם נובע מהמילה הסלאבית "+

Gora" , שפירושה הר.‏ בניגוד להרי האלפים הבנויים מסלעי תהום, הרי היורה בנויים מסלעי גיר והן עשירות במאובנים. תצורות אלו, שהגיאוגרף אלכסנדר פון הומבולדט כינה אותן "גיר היורה". הן הבסיס לשמו של תור היורה בעידן המזוזואיקון, שהחל לפני כ200 מיליון שנים והסתיים לפני כ-145 מיליון שנים. סלעים מתור זה נחקרו לראשונה בהרי היורה. הרי היורה יוצרים קשת הררית שאורכה 360 ק"מ. הרכס גבוה יותר בחלקו הדרומי ושתי הפסגות הגבוהות ביותר בתחומו (1717 ו-1718 מ') מצויות בשטח צרפת. הרכס הוא אחד המקומות הבודדים בעולם בו נמצאים מכתשים, אם כי אינם יפים כמו מכתשי הנגב.

הרכבת נוסעת בשפלה השווייצרית (Schweizer Mittelland) החוצצת בין הרי האלפים מדרום-מזרח והרי היורה מצפון-מערב. השפלה מכסה כ-30% משטחה של שווייץ, נופה שטוח עד גבעי והיא שוכנת בגבהים של 400 עד 700 מטר. השפלה היא האזור המיושב ביותר בשווייץ ושוכנות בה כל הערים הגדולות במדינה. באזור זה ממוקמים גם המרכזים הכלכליים, התעשייתיים והתחבורתיים של המדינה.

אחריOften רואים את המבצר המרשים Arburg, מזכרת אילמת ומרשימה לימי הביניים וממשיכים לנסוע בנוף של הרים ירוקים, שלמרגלותיהם משבצות צבעוניות של גידולים חקלאיים. מעת לעת מתגלים מרבדים צהובים של קנולה. אין הכוונה לריבועים קטנים, אלא לשדות רחבי ידיים, זוהרים בצהוב. מדרום מזרח לנו, ברכס הגבעות שלמרגלות האלפים, נמצא עמק אמנטל (Ammental), שם מייצרים את הגבינה המחוררת המפורסמת. ככה זה, צריך להחליט בעיקר לאן לא נוסעים. כעבור שעה וחצי לערך מגיעים לברן (Bern) הבירה. מבט יפה מעל הגשרים, שעל נהר Aare. אזור הרכבת אינו מלבב, אבל זו עיר יפה, שמצדיקה יום טיול. נסיעה דרומה – מזרחה. בדרך חוצים שוב את הנהר. חולפים על פני העיירה Thun, שבה מבצר יפה ולחופה אגם בשם זה ובו משייטות ספינות תיור. תעלה מביאה את הספינות עד תחנת הרכבת, כך יכולים המבקרים ללכת היישר מהרכבת אל הספינה. כאן לראשונה מתחילים לראות את האלפים. מכאן אפשר לראות את היונגפראו, אחד ההרים המרשימים באירופה, כשהוא בולט בקרניו המושלגות. נסיעה לאורך האגם (מדרום- מזרח לו) עד ל-Spiez. כאן ניתן להחליף רכבת אל אינטרלאקן, הנראית מצדו השני של האגם. נסיעת הרכבת מכאן לאינטרלאקן וללוצרן נחשבת לאחת האטרקטיביות בשוויץ. רכבת אטרקטיבית אחרת, יוצאת מכאן דרומה-מערבה אל אתר הסקי המפורסם גשטאד Gstadd) ), העמק הירוק רוסיניה ((Rossinière ועד למונטרה Montreux)) שלחוף אגם ז'נווה (Lac Leman).

בהמשך הדרך, נוסעים באזור חקלאי, זרוע בתי חווה יפים, בנויים עץ. הרכבת נכנסת למנהרה ארוכה החוצה את הרכס הצפוני של האלפים. נכנסנו למנהרה במזג אוויר קודר, נסענו 30 ק"מ במהירות של 200 קמ"ש והגענו ל-Visp, הנמצא בעמק המפריד בין רכסי האלפים הצפוני והדרומי. נכנסנו בחורף ויצאנו בקיץ. לייתר דיוק, בשיאו של אביב. השמים היו כחולים, השמש זרחה והעננים לא הסתירו את הפסגות המושלגות. מכאן החלפנו רכבת ברכבת נופית אל צרמט (Zermatt). כאן ניתן לפתוח את החלונות ולהתבונן בנופים. בקרון מחיצות פלסטיק שקופות המפרידות בין חלון לחלון כדי שמשב הרוח לא יפריע לשכניך לתא. פתחנו את החלונות משני הצדדים והחלנו להתרוצץ, חסרי מנוח, מחלון לחלון. פטר מארחי מחברת הרכבות, שמכיר את השטח היטב, הכין אותנו למראות והורה לנו לאיזה חלון להגיע, חמושים במצלמה. נסענו בנוף של הרים גבוהים ומושלגים, בנויים מסלעים מטמורפיים, בתוך עמק ירוק זרוע כפרים ציוריים. דרך החלון נשקפה חקלאות מסורתית של טראסות, כפי שמוכר במקומות אחרים, רבים בעולם. כאן מגדלים גפנים לייצור יין משובח. בקטע מסוים המסילה החלה לטפס בהרים, נעזרת בשרשרת מיוחדת. המסלע התחלף לגרניט, ההרים הפסגות נהיו גבוהות יותר ומכל מקום זרמו מפלי מים. פטר הצביע על הר גבוה, שתושביו חיים על מדרון צר והלעיט אותנו בבדיחות של מורה דרך, על התושבים שנקברים בעמידה, על הפרות שכתוצאה מהמדרון התלול, פיתחו רגליים ימניות קצרות מהשמאליות ועוד הלצות שנראו לו משעשעות. הומור שווייצרי.

כעבור כשעה של נסיעה בארץ הפלאות נגלה לפנינו קצהו של המאטרהורן (Matterhorn) המיתי, אחד הגבוהים והמרשימים בהריה של שווייץ. עוד חמש דקות של נסיעה ואנו בעיירת הסקי צרמאט (Zermatt), השוכנת בעמק מוריק, בגובה של 1620 מ' מעל פני הים ונחשבת לישוב הדרומי בעולם, בו תושביו מדברים גרמנית. צרמאט היא אולי עיירת הנופש הידועה ביותר בשווייץ, חבויה למרגלות המאטהורן ומוקפת הרים שגובהם יותר מ-4000 מ'. הדרך לצרמט סגורה לכלי רכב ממונעים ולמעט תושביה, ניתן להגיע אליה רק ברכבת. זהו גן עדן לסקי בחורף ולטיולי רגל בקיץ. מספר תושבי צרמאט הוא 5000, אבל בעונת התיירות מתאכסנים בה, בו זמנית, עוד 30,000 תיירים.

הרחוב הראשי של צרמאט מזמין שוטטות ברחוב הראשי ובו חנויות מעוצבות, קונדיטוריות עתירות פיתויים ובתי קפה. אבל העדפתי לפנות מיד אל Gornergrat Bahn- רכבת נופית המטפסת בעזרת גלגלי שניים אל גורנרגראט (Gornergrat), אטרקציה תיירותית מפורסמת מאז 1898.

אתר הרכבת: www.gornergrat.ch.

הרכבת, עמוסה במטיילים החלה לטפס בתלילות, חיש קל יצאה מעבר לקוו העצים ונסעה בנופים מכושפים ביופיים. מכול עבר צצו פסגות מושלגות ומעל כולם בצבץ ראשו של המאטרהורן. עצרנו בגובה של 3089 מ' מעל פני הים, כשהכול מסביבנו מכוסה בכמויות גדולות של שלג. אפילו הבקעות שמסביב, הידועות במראן הירוק והרענן בקיץ, היו מכוסות במעטה של לובן. הפנורמה שנשקפה מלמעלה היתה מרהיבה. הרים גבוהים, פסגות משוננות, מצוקים, והכול מכוסה בשלג לבן וצח. לנגד עינינו נשקף מאסיב רוסה(Rosa) , שמעליו מזדקרת פסגתו של הדופורספיצה Dufourspitze)), לרום של 4634 מ'. זהו הגבוה שבהרי שווייץ והשני בגובהו באלפים. סמוך מאד לגבול האיטלקי ולקרחון המרהיב גורנרגלטשר (Gornergletscher ( שגלש מההר, משוסע בפסים שגוון כחלחל בקע מהם.

תחנת הרכבת הינה נקודת פתיחה מצוינת לטיולים רגליים, לכול גיל ומאמץ. אלא שחודש מאי הוא אביב רק בבקעות ואילו בהרים עדיין חורף. בוססתי בשלג, למקום הגבוה ביותר בו ניתן היה להגיע, כדי להתבונן בפנורמה המכושפת. מסביב, עיגול מושלם, 360° של הרים מושלגים. 29 פסגות שגובהן עולה על 4000 מ' מעל פני הים, והמרשים בכולם הוא כמובן המאטרהורן שקרקסים קרחוניים שייפו את צדעיו והוא מתנשא לגובה של 4478 מ'. המאטרהורן שהאיטלקים קוראים לו "מונטה צ'רבינו" (Monte Cervino) , הוא אמנם לא ההר הגבוה ביותר בשוויץ, אך לטעמי הוא המרשים ביותר. פסגתו החרוטית המשוננת, הנישאת לרום של 4478 מ', סמוך לגבול האיטלקי, נחשבת לאחד הסמלים הלאומיים של שוויץ. במקום קפיטריה. מיקום נפלא לאכול מרק גולש, שמחירו כמעט עשרה אירו…. יקר להחריד, אך טעים ובעיקר במקום.

כשעה לאחר שהגעתי, נפרדתי מהנוף וירדתי ברכבת. לאורך הציר עוצרת הרכבת בחמש תחנות, שניתן לשוטט בהם (יוצאים ונכנסים מהתחנה בעזרת הכרטיס). עצרתי בתחנת Riffelberg. ממנה נשקף לא רק נוף עתיר לובן, אלא גם עמק קרחוני מוריק שצרמאט יושבת בחלקו העליון. כאמור, קשה לשוטט בתקופה זו של השנה. בעונת הקיץ, ניתן ללכת במסלולים רבים. בחודשים יולי – ספטמבר אפשר וכדאי להקדיש לרכבת הזאת יום שלם, כולל עצירה בתחנות ויציאה לטיולים רגליים. המסלול היחיד שפתוח בעונה זו, לאחר חורף מושלג מאד, היה מתחנת Findelbach (1774 מ'), הצופה אל העיירה, דרך שבילי יער המושלגים בשוליהם, עד לעירייה הנראית כריכוז של קוביות ממשחקי ילדים, עם נחל העובר במרכזה, רחוב ראשי מטופח וכנסיה בעלת גג מחודד, הבולט בגונו הירקרק. הליכה דרך החצרות המטופחות והבתים שווילונותיהם רקומים בלבן ועציצים אל אדני חלונותיהם, עד למלון Romantikhotel Julen, הסמוך לכנסיה שמעל העיר. המלון אשר ברחוב Riedstrasse 2, הוא מלון אלפיני טיפוסי, בנוי עץ ומעוצב בקפדנות. בלובי אח בוערת ובקבלה צוות אדיב להפליא. החדרים לא גדולים אך נוחים ומטופחים. אין במלון ג'קוזי ופינוקים אחרים, למעט באר ומסעדה מצוינת. במקרר משקאות קלים ללא תשלום ועל השולחן עוגות ופירות יער. החסך היחיד לטעמי הוא ערכה להכנת משקאות חמים. עד שעה 17:00 לערך שוטטתי בחולצה קצרת שרוולים, אך כשיצאתי שעתיים מאוחר יותר לאכול ארוחת ערב, שרר בעיירה קור מקפיא[1]. במסעדות מגישים פונדו ומנות טיפוסיות אחרות, שהידועה שבהן היא הרוסטי Rösti)) – מנה של תפוחי אדמה קצוצים ומטוגנים, האפויים בגבינה ומעליהם בשר מעושן. הצמחונים והכשרים יכולים להחליף את הבשר בעגבניות. היין הלבן מעודן וטעים. מנה אחרונה, מוס שוקולד, חלב ולבן, עם נגיעת נענע. מעשה אומנות ממש.

שעות הבקר קרירות במיוחד. יצאתי אל הרחובות הגבוהים, ממזרח למלון, מהם נשקף נוף מרהיב של המאטרהורן, שפסגתו המושלגת מוארת באור רך של בקר. לאחר ארוחת בקר מפנקת במיוחד. פגשתי את לריסה מלשכת התיירות המקומית, שהגישה לי תשורה נאה: משקפי שמש שהתגלו בהכרחיים כבר אמש. הלכנו, דרך הרחובות העתיקים של העיירה, לאורך הנחל שמימיו בצבע תורכיז המלמד על מקורם בהפשרת קרחונים, אל תחנת הרכבל Matterhorn Glacier Paradise. בימים כתיקונם מטפסת הרכבת עד לגובה של 3883 מ', לתחנה הנחשבת לגבוהה באירופה. במקום מסעדה החצובה בתוך הקרחון ממש. מכאן נשקף נוף עוצר נשימה על האלפים השוויצרים, האיטלקים והצרפתיים. מכאן מטפס שביל החוצה את הקרחון וכעבור כחצי שעה מגיעים ל-Brethorn , בגובה של 4000 מ'. הפסגה, קצת ממעל, מיתמרת לגובה של 4164. המקומיים טוענים בחיוך שביום יפה ניתן לראות מכאן את הים התיכון, מסופקני, אבל רואים את המונטבלאן (Mont Blanc), הגבוה שבהרי האלפים (4840), במרחק נגיעה ממש.

לרוע מזלנו, בשל עבודות שיפוצים, הובילה אותנו הרכבת רק עד לתחנת Trockener Steg, בגובה של 2939 מ'. התחנה נמצאת בשדה קרח ענקי, מכל עבר נשקף רק לבן בוהק ורק מצד מזרח נראה העמק הקרחוני המוריק ממנו באנו. בקרונית עלו עמנו מעט נופשים ובעיקר מחליקיים, שלקחו עמם את המגלשים שלהם ויצאו מהתחנה היישר אל המדרון. מהתחנה שלמרגלותינו נראו קרוניות המטפסות אל ההר. נראה מפתה, ללא ספק. לריסה הסבירה לי שהרכבל הזה מיועד לגולשים בלבד. שאין צ'אנס ייתנו לעלות לאדם ללא מגלשיים. למרבה הצער לא ניתן לשכור מגלשים במקום. לפני שהתחרטתי מדוע לא שכרתי מגלשיים, רק כדי שיתאפשר לי לעלות ברכבל, החלטתי לנסות את מזלי ואת כוח השכנוע שלי. ירדתי לתחנה, מלווה במבטה הספקני, הלא מאמין של לריסה, שהצטרפה אלי מטעם לשכת התיירות המקומית. שוחחתי עם המפעיל וזה, לאחר שהתרשם מהלהט שלי, התייעץ עם הבכיר ממנו ואפשר לנו לעלות למבטה התמהה של לריסה. הפעם עלינו במושב פתוח, מתבוננים בהשתאות בנוף הנפתח מרגע לרגע. ירדנו בתחנת Furggsattel, בגובה של 3365 מ'. מרבית הגולשים יצאו מכאן בשעטה לעבר המדרון ואנו הסתפקנו בתצפית נהדרת על הפסגות המשוננות של האלפים האיטלקיים ועל בקעת אאוסטה שמצפון להן.

ראו באתר זה: טיול בעמק אאוסטה

שבנו לתחנה ממנה ירדנו ברכבל אל Furi. למותר לציין שבעונה חמה יותר, כשהמדרונות חופשיים משלג, אפשר ללכת לשם ברגל. זהו כפר קסום ובו בקעות פזורות ביער דליל, צופות אל נוף מלא הוד קדומים. ניתן לצאת גם למסלול טבעתי החוצה בדרכו גשר תלוי שנמתח על פני קניון שהתחתר בסלע הדיוריט השחור. המסלול אורך כשעה וחצי. ניסיתי את מזלי, אך מצאתי את עצמי מתבוסס בשלג שהגיע עד לברכי. התנחמתי במרמיטות שעברו על פני במהירות ובארוחת הצהרים הדשנה שאכלנו במסעדת Furri שבמקום. לאחר מנה של חטיפי נקניקים וגבינות, הוגשה לנו מנה של קאסצ'ניטה ((Käseschnitte, המורכבת מטוסט מטוגן, אפוי בגבינת Raclette מקומית. המהדרים יכולים לבקש את המנה בתוספת פרוסות של בשר חזיר מעושן וביצת עין. לא נותר לנו אלא לשטוף את הכולוסטרול ביין אדום. ישבנו במרפסת שטופת השמש, התבוננו בתפאורה של ההרים המושלגים, ששום מסעדה לא היתה מסוגלת לתת, אכלנו עוגת שזיפים מקומית מעוטרת בקצפת. החיים מזמן לא נראו יפים כל כך. מכאן יצאנו לשעה הליכה לערך, בשביל יער נהדר, מתבוננים בשלוגיות שהולכות ונמסות ובמרבדי הכרכומים שתפסו את השטח שהתפנה. לאורך הדרך ראינו פרחי אביב נוספים, בשלל צבעי סגול וצהוב. לאורך הדרך פזורים בתים עץ קטנים, מקורים בלוחות של צפחה. ליד כל בית אסם, הנראה כבית מוקטן, הבנוי על עמודים קטנים, ועל לוחות צפחה, המונעים כניסתן של חולדות.

מוזיאון צרמאט הוא מבנה מודרני, בנוי זכוכית, שבנוי כפי שהיתה צרמאט במאה ה-19. המוזיאון מוקדש להרים שמסביב ומתמקד בתיירות שהחלה להגיע הנה החל מסוף המאה ה-18, בעיקר מאנגליה. בעקבות הנופשים החלו להגיע גם מטפסים לא מעטים, שניסו לטפס אל המאטרהורן. ההר גבה מחיר לא פשוט וכדי להפסיק את המנהג החדש, פרסמה המלכה ויקטוריה צוו האוסר על אזרחי הממלכה המאוחדת לטפס על פסגות האלפים. האיסור רק דרבן את ההרפתקנים ומטפסים רבים המשיכו להגיע, עד שמשלחת אנגלית בראשותו של אדוארד ווימפר Edward Whymper)) כבשה את הפסגה ב-14 ביולי 1865 ושמה את האיסור ללעג. בקיץ 2015 יציינו בצרמט 150 שנה לטיפוס המיתי וייערכו אירועים רבים. לאחר מכן ביקרנו ב- Chalet Freidnheim, שם אשה צעירה ונאה בשם מרים, מכינה גבינות. נכנסנו למחסן הקירור המיוחד, שם היא מאכסנת את גבינותיה שאפנו את הריח החריף וזכינו לטעום מגבינותיה, עתירות הכולסטרול.

בתקופה שבין יוני לספטמבר, כדאי להקדיש לצרמאט יום נוסף ולנצל אותו לטיולים בסביבה. כך למשל, עליה בפונקולר, אל Sunnegga, בגובה של 2289 מ', שם ניתן לצפות במרמיטות רבות ובעיקר באגם Leisee, החלק כמראה, שבבואת המאטרהורן משתקפת במימיו. אפשרות נוספת היא עליה ברכבל אל Schwarzsee, בגובה של 2583 מ' וגם שם אגם אלפיני נהדר ולצדו קפלה קטנה. זוהי נקודת יציאה למסלולי הליכה רגליים, כמו למשל שביל המאטהורן (Matterhorn Trail), או Larch Path. ניתן גם לצאת למסלול מעגלי של תשעה ימי הליכה , הנחשב לאחד היפים באלפים.