מכתב תנחומים למשפחתו של עוזי ורד

 

01/09/02; כ"ד/אלול/תשס"ב

 

לחנה, נירית, מושי, דני ובני ביתם שלומות!

לפני מספר ימים הגעתי מטיול ארוך בדרום אמריקה ולדאבוני הרב שמעתי על המוות שפקד את ביתכם.  עוזי הלך מאיתנו בטרם עת. צעיר בגופו וברוחו. אמנם, בשורת האיוב היא בעיקר שלכם, אך לצער שותפים רבים.

קשה לכתוב משהו שאיננו בנאלי, במיוחד לאור העובדה שכבר יותר מעשרים שנה אינני חי בכפר ביל"ו, ובכל זאת, אני סבור שעוזי איננו רק אדם אלא גם מותג.  אני זוכר אותו כשכן חדש, איש צעיר בהרבה ממה שהנני כיום, כשאני, הפעוט, אינני יכול לסלוח לו על שתפס את מקומם של שישו וזיווה שכטמן.  אני זוכר אותו כנהג "אגד" בימים שאוטובוס הרשים אותי יותר ממטוס סילון, ואחר כך כמדריך תיירים, שהצליח בדמותו הצברית, לשווק לנוסעיו את דמות הישראלי של פעם.  את זה שרצינו שיהיה כאן.  אחר כך מקים משרד נסיעות ולימים מקיים קשרים חובקי עולם.

 

לא עקבתי אחרי כל מהלכיו, למרות שזהו העשור השלישי שלי בעולם התיירות.  תחומי העיסוק שלנו השיקו זה לזה רק לעתים רחוקות, אך הייתי פוגש בו לעתים והתרשמתי מכך שהיתה לו ראייה לטווח ארוך.  עוזי חשב יצר ויזם, אך בעיקר צפה למרחוק, וכפי שהתנגן השיר באוזני אלו שליוו אותו בדרכו האחרונה: הוא עשה זאת בדרכו שלו ("He did it in his own way").

נחמת מה על מותו ללא עת נמצא בכך שמלאך המוות פקד אותו באחד הרגעים שאהב, בכסא המטוס, כוסית משקה בידו, בדרכו להגשמת חלום נוסף.

 

יהא זכרו ברוך,

 

גילי חסקין

 

 לקריאה נוספת: כתבה שנכתבה לאחר הלווייתו של עוזי, במגזין האלקטרוני של NRG