התפרצות הר געש באיסלנד

כתב: גילי חסקין; ‏29/08/2022

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

ראו גם באתר זה: ארץ הקרח והאש.

למצגת תמונות מקיץ 2022

ב-6 באוגוסט, טסתי לאיסלנד. כבר שלושה ימים  קודם לכן, שמענו באמצעי התקשורת, על התפרצות הר הגעש Meradalir, שבעמק Geldingardalur, בחצי האי רייקאנס (Reykjanes), אשר באיסלנד. לא הרחק מנמל התעופה אשר בקפלויק (Keflavik). ההתפרצות הייתה אחרי כמה ימים של פעילות געשית מוגברת באזור: דווח על כ-10,000 רעידות אדמה – שתיים מהן בעוצמה של 5 דרגות לפחות.

מדד ההתפרצות הגעשית מציג את עוצמת ההתפרצויות בסקאלה לוגריתמית: כל יחידה מייצגת עוצמה הגדולה פי 10 מזו של היחידה הקודמת. באופן זה, התפרצות בעוצמה 6 תהיה חזקה פי 10 מהתפרצות בעוצמה 5. המדד מתחיל בערך 0 – המציין מצב בו אין התפרצות כלל ומתקיימת פליטה מועטה של טפרה (פחות מ-104 מטרים מעוקבים), ומסתיים בערך 8 – בו נפח הטפרה מגיע ליותר מ-1012 מטרים מעוקבים וגובה עמוד ההתפרצות עולה על 25 ק"מ. המדד אינו סגור ומאפשר ערכים גבוהים יותר, אם כי עוצמה בדרגה 8 היא הגבוהה ביותר הידועה מהתפרצויות היסטוריות.

בסולם זה, עוצמה של דרגה 1, היא התפרצות חלשה מאוד, כמוה מתרחשות רבות כל הזמן. ההתפרצות בפומפי, כמו גם התפרצות הר סיינט-הלנס בארה"ב ב-1981, הגיעו לדרגה 5, ששווה לעוצמתן של 1,600 פצצות אטום כמו זו שהוטלה על הירושימה[1].

הרי געש מופיעים בשלל צורות ועוצמות ובסוגים שונים של התפרצויות. כשהר געש מתפרץ, אין הרבה מה לעשות נגד נהרות הלבה, גשם האבנים הלוהטות וענן האפר האדיר הנפלטים מהם, אך בניגוד לרעידות אדמה, מופיעים פעם סימנים שעשויים להעיד מראש על התפרצות מתקרבת. להרי הגעש תפקיד חשוב בעיצוב פני הקרקע ובמחזור הסלעים, והם מילאו תפקיד מרכזי גם באחד מאירועים בהם הוכחדו תרבויות שלמות. כך למשל התפוצצות האי ת'רה  (סנטוריני), במאה ה-15 לפני הספירה, לפני הספירה, שהכחידה את התרבות המינואית .

התפרצות הר הגעש טמבורה (Tambora) באינדונזיה בשנת 1815 הגיעה לדרגה 7, הפיצוץ הכי חזק המתועד בהיסטוריה האנושית. הר הגעש פלט כמות כה גדולה של חומר וולקני לאטמוספרה, עד שנגרם מיסוך קרינת השמש ולהתקררות עולמית משמעותית למשך מספר שנים. שנת 1816 ידועה בהיסטוריה כ"שנה ללא קיץ", שבה ירד שלג במדינת ניו יורק שבארה"ב באמצע הקיץ, ושבה התרחש הרעב הכבד ביותר במאה ה-19 עקב יבולים רבים שכשלו. כל זה מתגמד לעומת התפרצות של הר הגעש טובה (Toba) באינדונזיה , לפני 75 אלף שנה, וכנראה שכמעט והביא להכחדת האנושות. התפרצות זו היתה בדרגה 8 ופלטה כמות אפר שמספיקה לכיסוי ארגנטינה בשכבה בעובי מטר. האפר שנפלט לאטמוספרה הביא לצניחה של כ-15 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הממוצעת העולמית למשך כעשור, לפגיעה קשה ברוב היצורים החיים, להכחדה של חלקם, ולצניחה במספר בני האדם עד למספר של כמה אלפים בודדים בכל העולם, עקב פגיעה באספקת מזון.[2]

אם מתלווה להתפרצות גם גשם, אזי נחשול המורכב מאפר געשי מעורב במים, הזורם במהירות עצומה , יוצר נהר בוץ הנקרא "להאר" (lahar). הלהאר עשוי להיות חם או קר, ועשוי להיגרם עקב זרם של חלקיקי אש וולקניים (פירוקלסטים), שממיס במהירות קרח ושלג על ההר. זרם זה, מסוגל להרוס כמעט כל מה שימצא בנתיבו ומתקשה כבטון.

התפרצויות הרי הגעש, מרתקות את המין האנושי מאז ומתמיד. מעוררות בו פליאה ומורא גם יחד. תרבויות רבות ראו בהתפרצויות הגעשיות, כמו ברעידות אדמה, ביטוי לזעמו של האל. אך יש גם מסורות קדומות אחרות, הבאות מעבר לעולם הים תיכוני. כך למשל, באיים הפולינזיים שבאוקיאנוס השקט, יש הר געש גדול המתפרץ מדי פעם. המסורת העממית מקשרת את ההתפרצות, לא לאלים, אלא לאישה זקנה ומכוערת, עטופה בצעיף שחור, עם אף של המכשפה מאגדת הנזל וגרטל. היא מתפרצת וזועמת ואז יוצאת התפרצות געשית.

בעת העתיקה, ראה הפילוסוף אמפדוקלס את העולם, כמחולק לארבעה כוחות יסוד: אדמה, אוויר, אש ומים, כאשר הרי געש הם ביטוי ליסוד האש. אפלטון גרס כי כמויות בלתי נדלות של מים חמים וקרים זורמים בנהרות תת-קרקעיים וכי בעומק כדור הארץ מתפתל נהר אדיר של אש, פיריפלגטון (Pyriphlegethon), המזין את הרי הגעש בעולם. אריסטו ראה באש התת-קרקעית תוצאה של חיכוך הרוח בסלע, כאשר היא חודרת מבעד למעברים צרים. הפילוסוף הרומי לוקרטיוס טען כי הר הגעש אתנה חלול, וכי האש התת-קרקעית הבוקעת ממנו מוזנת על ידי רוחות עזות המנשבות על פני הים. אובידיוס האמין כי הלהבות מוזנות באמצעות "מאכלים שמנים" וכי התפרצויות געשיות דועכות כאשר אוזל מקור ההזנה. ויטרוביוס טען כי גופרית, אלום (אבן מלח המורכבת מגופרת אשלגן וגפרת חמרן) וביטומן הם שמזינים את האש התת-קרקעית[3].

למרות זאת, היו שסברו, אפילו בעת החדשה, שכדור הארץ בנוי אחרת. כך למשל, אפילו במאה ה-19 האמינו שהוא חלול, או אפילו קפוא. כאשר לא היו הוכחות מדעיות שכנגד, התייחסו לטענה שכדור הארץ הוא חלול, כתיאוריה מדעית קבילה. במספר רב של תרבויות עתיקות (יוונים, נורדים, נוצרים ויהודים קדמונים) האמינו כי בתוך כדור הארץ שוכן הגיהינום (שאול, hell, Hades ושמות משמות שונים); בספרות הסוד היהודית (הקבלה, זוהר ועוד) יש תיאור על הירידה לתוך כדור הארץ ויש גם הטוענים כי שם מצויים עשרת השבטים האבודים.

גם במיתולוגיה הטיבטית ישנם אזכורים לתושבים של פנים כדור הארץ החיים ב'שהמבאלאה' (Shambhala, המקום שעל פיו נכתב הספר על העיר הסודית שנגרי-לה; (Shangri-La), שעיר הבירה שלה ידועה בשם אגארטא (Agharta) ואילו באגדות של אירופה המוקדמת ישנם סיפורים על "אנשים" או יצורים המתגוררים בתוך כדור הארץ ויוצאים דרך פתחים כדי לבצע פעולות שונות (בעיקר חטיפות של אנשים ונזק אך יש גם הקשרים חיוביים יותר).

גם בתקופת ימי הביניים האמונה בכדור הארץ החלול הייתה קיימת ואף הייתה נחלתם של מדענים ידועים, אפילו בעת החדשה. תיאורית 'כדור הארץ החלול' פותחה על ידי מדענים מפורסמים למדי. הראשון שביטא בכתב רעיון זה, היה האסטרונום  אדמונד האלי Edmond Halley)), שעל שמו נקרא השביט האלי. בסוף המאה ה-17 טען כי הקליפה החיצונית של כדור הארץ עובייה מספר מאות ק"מ ולאחריה יש שתי שכבות פנימיות יותר ולבסוף במרכז הליבה המוצקה; המרחקים של השכבות והליבה תאמו למרחקי כוכבי הלכת חמה, נגה ומאדים מגדור הארץ. ביניהן יש מספר כדורים פנימיים,, עליהם יש קטבים מגנטיים נוספים. הוא השתמש בתיאוריה זו כדי להסביר תופעות טבע שונות שלא היו מוסברות באותה תקופה כמו סטיות של המצפן מהצפון במקומות שונים וזוהר הצפון (שהוסבר על ידו כבריחת גז מהשכבות הפנימיות). בין שאר השערותיו, הציע את האפשרות שהאטמוספרה הפנימית בתוך כדור הארץ מוארת, או שמצויות בה שמשות קטנות. מאוחר יותר, הציע המתמטיקאי הסקוטי סר ג'והן לסלי (John Lesley) את קיומן של שתי שמשות, בתוך כדור הארץ להן קרא 'פלוטו' ו'פרוסרפינה', על שם אל השאול ואשתו במיתולוגיה היוונית.  המתמטיקאי והפיסיקאי השווייצרי לאונרד אוילר (Leonard Euler) החליף את תיאורית הכדורים של האלי בכדור חלול אחד, בתוכו נמצאת שמש שקוטרה 1000 ק"מ, המספקת אור לציוויליזציה מפותחת. הכניסה לתוך החלל הפנימי על פי התיאוריה הייתה דרך הקטבים.

התומכים ברעיון הסבירו כי תרבויות נוצרות על פני כדור הארץ אך לאחר שהן מגיעות לרמה טכנולוגית מסוימת הם נסוגים למערות ותעלות בקרום כדור הארץ שם התנאים יותר נעימים וקבועים; בהמשך הם נסוגים עוד פנימה ומיישבים את פני השטח הפנימיים של הכדור שם הם זוכים לתנאים נוחים וקבועים ולאור שמש המסופק ע"י שמש פנימית.

האמריקאי ג'והן סימס (John C. Symmes), שהיה קצין חיל רגלים בדימוס, היה אחד התומכים הנלהבים של התיאוריה והקדיש את חייו לנושא. ב-1818, הוא פרסם באמצעי התקשורת של ארצו: "כדור הארץ הוא חלול ומיושב בתוכו, מורכב ממספר כדורים מוצקים קונצנטריים…". הוא אפילו ניסה לגייס כסף, על מנת לממן משלחת שתחקור ותגלה את הפתחים, שנמצאו לדעתו בקטבים. הוא הזמין מדענים מפורסמים להשתתף במשלחת שתצא מסיביר על מזחלות שלג, אך הם סירבו לו.

לנגד עינו של ז'ול ורן, עמדה תיאורית 'כדור הארץ החלול' (Hollow Earth Theory), שהיוותה את הרקע המדעי לספרו "מסע אל בטן האדמה", שהחל בהר הגעש סנאפל (Snæfellsjökull), מכוסה הקרח, אף הוא באיסלנד. גיבורו של הספר, הפרופסור לינדברוק, ביטא תפיסה זו : "…גיאולוגים תהו תמיד על צורת מרכז האדמה, אך איש לא הצליח להוכיח את קיומם של גזים לוהטים שם. לדעתי מרכז האדמה אינו רותח; בפשטות, אין זה יתכן. ברם, אנו נלך ונראה בעצמנו…". וורן שם בפי גיבורי המשלחת הדמיונית, את התהייה: מה הם יגלו שם? האם פנים כדור הארץ הוא בליל מתכות נוזלי רותח? אולי הוא צונן וקר כירח? ואולי רוחשים בו חיים ממש כשם שרוחשים על פני כדור הארץ?

הרעיון של השמש הפנימית בא לידי ביטוי בתיאוריו את האור שנגלה לגיבורי ספרו:  "האור דמה לאור יום, אף שלא היה ניתן לראות כל שמש או ירח. היה זה אור לבן, אור לבן וקר…". בקטע שהושמט מהתרגום העברי, נזכר אחיינו, אקסל הצעיר, שנגרר למסע בעל כורחו, בתיאוריה המדעית החלופית אודות מבנה כדור הארץ – "…נזכרתי בתיאוריה של הסרן הבריטי (מן הסתם הכוונה לקצין האמריקאי סימס), שהשווה את כדור הארץ לכדור חלול ענק, שבתוכו האוויר היה מואר כתוצאה מהלחץ האדיר, בעוד שני הגופים השמימיים פלוטו ופרוסרפינה נעו במסלוליהם המוזרים. האם יתכן שהוא צדק?".

היום התיאוריות הללו נראות הזויות ועדיין, מסך כל התופעות הגיאולוגיות בעבר ובהווה, התופעות הגעשיות הן הדרמטיות, המהירות והמרשימות ביותר ולפיכך גם השפעתן המידית על הנוף בסביבתן היא הגדולה ביותר והעיקר, ניתן לצפות בהן תוך כדי התרחשותן, מה שלא ניתן לעשות במגוון גדול של תופעות, אותן יש לפענח מיליוני שנים אחרי שנוצרו.

בעוד היווצרות סלעי משקע באוקיינוסים, באגמים ובנהרות מתרחשת בדרך כלל בקצב של חלקי מילימטר עד מס' מילימטרים בשנה ותנועות טקטוניות של התרוממות הרים, השתפלות בקעים ותזוזות אנכיות או אופקיות על העתקים מתרחשות בקצב של מילימטרים עד סנטימטרים בודדים בשנה, באזורים של פעילות געשית, עשויים להתרחש על פני השטח שינויים מפליגים של מטרים ועשרות מטרים תוך דקות.

התפרצות הר געש היא אולי גולת הכותרת של טיול באיסלנד. אחז בנו ריגוש עז. לא היתה זו הפעם הראשונה עבורי: חזיתי ביורה הרותחת בהר הגעש ויקה ריקה אשר בדרום צ'ילה, במומבאצ'ו שבניקאראגואה, באלה ארטה שבאתיופיה ובסטרומבולי אשר בסיציליה, שם חוויתי מופע של חלקיקי אש (פירוקלסטיין), שנפלטו מההר ודמו למופע של זיקוקי דינור.

ב-2010, הדרכתי טיול באיסלנד, כאשר התפרץ הר הגעש אֶיְיַאפְיָאטְלָאיֶיקוּל  (Eyjafjallajökull); שהוראת שמו: 'קרחון הר האי', בדרום האי. מתחת לקרחון, במרכזו ממש, יש  הר געש פעיל, באותו שם, המתפרץ באופן תדיר יחסית מאז סוף עידן הקרח. ההתפרצות העלתה לאטמוספירה ענן אפר געשי שגרם להפרעות קשות בתנועה האווירית מעל צפון-מערב אירופה, טיסות בכל רחבי אירופה, מבריטניה וסקנדינביה, דרך אוסטריה ושווייץ ועד איטליה, צרפת וספרד, בוטלו. במשך שישה ימים שמי אירופה היו משותקים, והנזק שנגרם נאמד בכמיליארד ושבע מאות מיליון דולר (בדיחה שסופרה אז – מה היא בקשתה האחרונה של איסלנד לפני שתמות – שיפזרו את עפרה מעל אירופה). כשאפר מתחיל ליפול במהלך שעות היום, השמים מתמלאים באובך, וצבעם נעשה צהבהב, אך לפעמים האפר הנופל יכול להיות כל כך צפוף עד שהראות נעשית לקויה ואף בלתי אפשרית וצבע השמים נעשה שחור. איסלנד הוא שיאו של רכס געשי שעולה מהתהום, במקום בו נפרדים הלוחות האמריקאי והארואסייתי זה מזה. ב-1783 הייתה באיסלנד התפרצות גדולה מאוד שכיסתה את כל אירופה והגיעה אפילו עד אמריקה. האפר, שיצא מהר הגעש המכונה "לאקי", הקיף את כל העולם וגרם למקרי מוות מרובים באנגליה, כתוצאה מקשיי נשימה. בהתפרצות ההיא נכחדה כרבע מאוכלוסיית איסלנד כתוצאה משאיפת גזים רעילים ומרעב. פעמים רבות נגרמים הנזקים העיקריים לא דווקא מנחשולי הלבה הרותחת, אלא מגושי הקרח הנעים בעקבותיהם ודורסים ומוחצים כל מה שנקרה בדרכם. ליד מרכז המבקרים של שמורת סקפטפל (Skaftafel), מוצג חלק של גשר פלדה’ שנמחץ בכוח הקרח וכמובן באפר הוולקני המכסה את הכול – כמו בפומפי.

אחרי ההתפרצות הזו, כמו אחרי התפרצות הר הגעש אסקיה, ב-1975, היו תושבים רבים שנסו מאיסלנד, וחיפשו מקום יותר בטוח, שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט , אחת ולתמיד ובכול זאת, כפי שכתב דן אלמגור ,בשירו המפורסם ("לפתח הר הגעש"), רבים אחרים, שבו דווקא לבתיהם, למרגלות המדרונות אשר בגדו. בתקווה שההר ישקוט מזעפו.

הפעילות הגעשית  של אֶיְיַאפְיָאטְלָאיֶיקוּל ,משכה למקום אלפי סקרנים. היתה זו התפרצות המכונה על ידי הגיאולוגים "טיפוס הוואי", כלומר, הר הפולט בדרך כלל לבה חמה מאד וזרימה מאד (בעלת צמיגות נמוכה). כמעט ואין בו סיגים געשיים (אפר, גולות, פצצות) ואין בו התפרצויות והתפוצצויות. בתוך לוע כזה קיים אגם של לבה מותכת וזרימה. השתפכות הלבה היא קבועה למדי. כאלו הם מרבית הרי הגעש של איסלנד.  למרות זאת, נבצר מאיתנו להגיע. יום לפני שהגענו לאזור, נחסמה אליו הגישה מסכנת פליטה של גזים רעילים. לא יכולתי שלא להרהר בהר הגעש ווזוב שהתפרץ בשנת  79 לספירה; דבר שהביא למותם של אלפי אנשים שנשמו את הרעל הקטלני. זוכר את עצמי ואת המטיילים, מתבוננים בתסכול בתמרות העשן שעלו מן ההר, מנועים מלחוות את המפגש הדרמטי שבין הקור המקפיא, לאש השורפת. מפגש שנתן לאיסלנד את כינויו "אי הקרח והאש".

כמה דקות לאחר שהנושא פורסם בתקשורת, התמלאה תיבת הווטסאפ שלי בבקשות של מטיילים להגיע לשם, כדי לחזות בפלא. עברה בי תחושה של דה ז'ה וו. בעת הזו ממש, לפני שנה, חוויתי את אותו גל של התרגשות ואת אותה תכונה . כשהתפרץ הר הגעש, פגרדלשפאל (Fagradalsfjall) , בחודש מארס 2021,  סמוך מאד להתפרצותה נוכחית. הפעם הראשונה שהר זה התפרץ מזה כ-900 שנה אלפי תיירים נהרו אז לאזור כדי לצפות בהתפרצות, שהסתיימה כעבור שישה חודשים. אלא שאז ההתפרצות היתה בלתי סדירה. פעם אחת העפלנו אל נקודת התצפית ולא נותר לנו אלא לחלוק את אכזבתנו עם מטיילים אחרים, שנוכחו כמונו, שההר שקט מזעפו. פעם אחרת, כיסה ערפל את ההר. רק בפעם השלישית או הרביעית, הצלחתי לחזות בנחשולי הלבה האדומים, גולשים מהלוע, שהשתעל בעצבנות.

כעת התפרץ זו השנה השנייה ברציפות. רשת האינטרנט הוצפה בתמונות מאיסלנד נראית לבה נפלטת מסדק געשי. לשונות קרח גלשו וחרצו את נחשולי הלבה השחורים, בזרועות לוהטות.

כמה מטיילים נמרצים לחצו עלי לצאת ולחזות בפלא. חששתי. מדובר היה בלוח זמנים צפוף והייתי עייף מהובלת טיול עמוס. אך  בסופו של דבר, אחרי שאחד מהם אתגר אותי במילים "סומך עליך", לא יכולתי לסרב ואני מודה לו על כך עד היום.  יצאנו ב-13 באוגוסט, בשעות הערב. מזג האוויר היה עוין. הגשם לא חדל מלרדת. חשבתי לרגע לוותר, אבל התעשתי.  לאחר כשעה של נסיעה, הגענו למגרש החנייה, שהיה מוכר לי מההתפרצות של שנה שעברה, ובו חנו עשרות מכוניות. יצאנו לדרך באור אחרון, כשהעלטה יורדת לאטה. הרוח הקרה צלפה בפנים באכזריות. הלכנו תחילה בשביל שהוכשר על ידי האיסלנדים החרוצים. חלקו בעליה תלולה למדי. בדרך צפינו בנחשול הבזלת שגלש מההר בשנה שעברה. אחר כך פסענו שעה ארוכה בשדה לבה, מפלסים את דרכנו בין בולדרים קטנים. נחבטים בכפות הרגליים, מתבוססים בבוץ. מחליקים. לא תכננתי להגיע לכאן. לכן לא הבאתי מקלות הליכה שהיו מסייעים מאד וגם לא בירכיות, שמיטיבות עם ברכי הדואבות. פעמיים מצאתי עצמי מרוח בבוץ. נחבט מאבנים. נחבל באצבעות. החשיכה לא הקלה, בלשון המעטה. מכול עבר נראו אלומות אור, שקרנו מפנסי הראש של המטיילים, שספק האירו, ספק סנוורו. כעבור כמעט שעתיים של הליכה, קיבלו השמים גוון ורדרד, שהפך לכתום עז.

התקדמנו לאיטנו, מתעלמים מהגשם ומהרוק, טעונים באדרנלין, ובבת אחת, ללא הכנה מוקדמת, נחשפנו לפלא. הר הגעש מקיא את תוכנו הבוער. החומר ההיולי של כדור הארץ. לשונות אש התפשטו כמו ערוצי נחל באפיק פזרות. מתוך הקרקע עלו סילונות של אש, שהעיפו לשמים חלקיקים לוהטים. הכול בער. הטבע במלוא הדרו . צלליות המטיילים שצפו בחזיון, הוסיפו לדרמה. זה היה מחזה מרהיב ומבעית. הוד נורא. אני בדרך כלל ממעט להשתמש בסופרלטיבים כמו "מהמם", או "מדהים". אך המציאות גימדה את כולם. חוויה שומטת לסת. הוד נורא. פלא הבריאה.

הגשם לא חדל מלרדת, היינו ספוגי מים. אולם המראה של ההר המתפרץ, של היורה הרותחת, היה משכר חושים. כעבור ארבעים דקות החלנו את הדרך חזרה, שהפעם , כמו בשירו המפורסם של אבי טולידנו, היתה קשה וארוכה יותר. לעתים, היה קשה לאתר את השביל, למרות הסימון המשובח. כעבור שעתיים וחצי הגענו למגרש החניה, רועדים מקור, נכנסים למונית ומתחממים מהאוויר החם ומהזיכרונות הטריים. כאשר חלקנו את רשמינו עם הקבוצה, עוררנו את קנאתם של מטיילים אחרים וגם הם החליטו לחזות בפלא, ביום האחרון של הטיול. ההר אינו חלק מהטיול ולא מדובר בשעות עבודה נורמליות. הפצעים בכפות רגלי שנגרמו מהגרביים הרטובות ששפשפו אותם, עדיין הציקו, אך לבי לא אבה לשלוח את המטיילים לבדם. יצאתי עמם שוב. אחריות מעל הכול. בשעה 02:45 יצאנו מן המלון, לקראת 04:00 לפנות בקר, התחלנו ללכת. יחסית לחוויה הקודמת, היה זה "בית הבראה". האיסלנדים החרוצים כבשו בינתיים חלק ניכר מהדרך. חווית הבולדרים הצטמצמה לפחות ממחציתה. ההליכה באור יום, גם אם בטרם שחר, היתה נוחה עשרת מונים. כאשר פרסמתי את התמונות הקודמות, יעץ לי עמית שטראוס, צלם מדופלם מגבעת ברנר, לצלם את ההר ביום. כך, הסביר, רואים יותר פרטים. יתכן שלעצתו היה משקל מה בהחלטתי לצאת להר שוב.

החוויה הפעם נבנתה לאט לאט. כבר ממגרש החנייה נראתה פטריית עשן בשמים, שרמזה על הבאות. כעבור כחצי שעה החלו השמים לקבל גוונים של ורוד וכתום. רקע מופלא הצללית של תלי הגעש שנראו ברקע. חלפנו על פני נחשול הלבה שהתפרץ בשנה שעברה, שאדי קיטור עלו ממנו. לקראת 05:00 בבקר, יצא כדור שמש מעבר לעננים והוסיף לחזיון משנה דרמה.

אולם למעט עשן, לא נראה אפילו רמז לפלא אותו אנו עומדים לראות. כעבור פחות משעתיים של הליכה ניצבנו בנקודת התצפית וחזינו שוב בהר המתפרץ, שנראה כמו קדירה גדולה, שהלבה הרותחת מבעבעת וגולשת ממנו, כמו סיר ענק במטבחה של מכשפה. דופן ה"קדירה" נראתה כאילו שקופה ונראו דרכה עורקים של אש. נחשולים אדומים התפזרו מההר סביב סביב וחלקיק אש עפו אל על.

היוונים והרומים האמינו כי פעילותו של הר הגעש היא העבודות והפעילות של הפאיסטוס היווני או וולקנוס הרומי, וולקן, המוכשר והמכוער, היה האל של בעלי המלאכה, של הנפחים, של האש במעמקי האדמה. כאשר האל התרגז ורתח מכעס, מתחילה האדמה לגעוש ולפעול, הנפחים הגבירו את הלהבות ואז באה ההתפרצות.

פולחנו  של וולקן עתיק מאד ולפי המסורת נוסד על ידי רומולוס ורמוס. מסורת זו וכן דמיון השם 'וולקן' לשם 'ולכנוס', המופיע על כד ברונזה עתיק, שימשו יסוד להשערה שפולחנו הובא לרומא מאטרוריה. העובדה שהשם 'וולקן' נמצא גם בכרתים, נתנה מקום לסברה שמוצאו במזרח. במורדה של גבעת הקפיטול ברומא,  היה מוקדש מיתחם לוולקן – הוולקנלה – ובו עמד מזבח. כן היה לוולקן כהן מיוחד שהיה מקריב ב- 23 באוגוסט את הקורבן השנתי – הוולקאנאליה (Volcanalia). בטקס זה היו זורקים לתוך האש דגים חיים – סמל לדברים הנמצאים מחוץ לשליטתו של וולקן. בפולחן וולקן, כפי שהתפתח בתקופת הרפובליקה ובמיוחד בתקופת הקיסרות, ניכרת השפעתן של האמונות וההשקפות היווניות על הפייסטוס, והמשוררים של התקופה האוגוסטינית זיהו את שני האלים. הרומאים ראו בזמנם את הרי הגעש כסדנאותיו התת קרקעיות של האל וולקן. הם תיארו אותו עובד בסדנה תת קרקעית בהר געש אשר באחד האיים האיאוליים (בין סיציליה לאיטליה). הר געש זה היה פעיל  במיוחד ולכן זכה לכינוי "וולקן". השם התפשט והפך לגנרי – כינוי לכל הרי הגעש.

אמונה זאת הייתה מקובלת בקרב העם הפשוט, למרות שסביר שלא היו נאיביים. העובדה היא שכאשר התפרץ הוזוביוס בשנת 79, וכיסה את ערי קמפנייה באזור נאפולי, את פומפי, הרקולניאום, בוסקוריאלי, נאפולי עצמה, ואת עיר הנמל קסטרה לה מרה ועוד ערים נוספות, היה אדם אחד שהוא ניסה להבין את הסודות של הר הגעש. זה היה פליניוס הזקן. כאשר הוזוביוס פרץ בשנת 79, הוא היה מפקד הצי הרומי בעיר פוטסואלי 10 ק"מ מצפון לנאפולי, הוא לקח את הצי ונחת בסטאביאי  וטיפס על ההר, כדי לבחון את התופעה, הוא מעד ונפל לתוך הלוע ולא השאיר לנו מידע על פעילות ההרים, פליניוס הזקן כתב את ה'היסטוריה נאטורליס', שלא היה ספר מקורי אלא אוסף של תעודות וסיפורים, עבודה אנציקלופדית אדירה כדי לאסוף מידע רב שהיה מפוזר במקומות רבים.

המקרא מתאר היטב תהליכי התגעשות: "ויתגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו. עלה עשן באפו ואש מפיו  תאכל גחלים בערו ממנו. ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו וירכב על כרוב ויעוף וירא על כנפי  רוח. וישת חושך סביבותיו סוכות, חשרת מים עבי שחקים. מנוגה נגדו בערו גחלי אש. יראם מן  שמים ה' ועליון יתן קולו. וישלח חצים יפיצם פרח ויהמם. וייראו אפיקי ים ויגלו אפיקי ים ייגלו  מוסדות תבל, בגערת ה' מנשמת רוח אפו" (שמואל ב', כ"ב),. יש הסוברים כי פרשת סדום ועמורה (בראשית י"ח 24), מתארת למעשה פעילות געשית. (ראו ציור של ג'ון מרטין). "וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה–גָּפְרִית וָאֵשׁ". כאשר התבוננתי במחזה רב הקסם ומטיל המורא, חשבתי שהאסוציאציה המקראית אינה נטולת היגיון.

הקור היה מצמרר, גלי החום עלו מההר. לא לחינם מכונה איסלנד "אי הקרח והאש". לא לחינם מספרת המיתולוגיה שלה על מאבקים איתנים בין ענקי הכפור וענקי האש. חשבתי על המין האנושי, שחי על קרום דק מעל אוקיינוס רותח ובכול זאת מקדיש אנרגיה למלחמות. הפעם, באור יום, המראה היה פחות עצמתי מאשר בלילה, אך, ניתן היה לראות יותר פרטים. התבוננו מכושפים במחזה המופלא והמבעית. הרהרתי בגיהינום של דנטה, בתופת של פלובר. היה משהו מהפנט בחזיון, עד שהשמש עלתה מולנו וגם הרודן המתקתק שעל זרועי, דחק בנו לחזור למציאות.

הערות

[1] https://www.hayadan.org.il/will-a-super-volcanic-eruption-lead-to-the-extinction-of-humanity-1004173

[2] https://www.hayadan.org.il/will-a-super-volcanic-eruption-lead-to-the-extinction-of-humanity-1004173

[3] המובאות מהעולם הקלאסי, מתוך ויקיפדיה