גילי חסקין
יומן הטיול במרכז יוון – חבלים ורדוסיה ואבריטניה
כתב: גילי חסקין
תודתי ליזהר גמליאלי על הליווי הטלפוני, על המידע ועל המסירות.
ראו כתבה במזגזין האלקטרוני של YNET – סתיו ביוון ההררי
ראו גם: מבוא לטיול ביוון. טיול ליוון – חומר עזר למטייל
ראו באתר זה: טיול לצפון יוון
לאלבום תמונות מצפון יוון – אוקטובר – נובמבר 2020
אתונה. עיר אפורה ממבט ראשון. אבל המפגש עם האקרופוליס שלה, הוא רב עצמה. מרימים את הראש מאזור פלאקה ועל המצוק ממעל, כמו כתר בוהק בלובנו, מתנוסס הפרתנון, מקדשה של האלה הבתולה אתינה ולידו הארכיתיאון, הפרופיליאה ומקדש ניקה אפטרוס. זוהי אחת היצירות האדריכליות המפורסמות של העולם. הפסל האומן פידיאס, בן המאה החמישית לפני הספירה, בנה את הקומפלקס האדיר הזה, תחת שלטונו של פריקלס, ששיקם את העיר והוביל אותה לשיאה. השנים הביאו לעולם את מה שנחשב לנכסי צאן ברזל של התרבות האנושית. אתונה בימי גדולתה.
ראו באתר זה: האקרופוליס של אתונה.
אתונה של ימינו היא עיר ים תיכונית, מאובקת, בעלת אופי לבנטיני משהו, שעברה בשנים האחרונות מתיחת פנים ויש בה לא מעט רחובות "שיקיים" עם מסעדות, פאבים, בארים ובתי קפה. רובם מאוכלסים על ידי מקומיים. קירות רבים מכוסים בגרפיטי, דבר המעניק לה חזות צעירה וצבעונית. בית המלון שלי, בנאלי ככל שיהיה, נמצא סמוך לסטואה של אטאלוס. מבנה הלניסטי מרהיב, שבנה אטאלוס מלך פרגמון, במאה השנייה לפני הספירה. מכול מבט חשים את משק כנפי ההיסטוריה.
הטיול הפעם נועד להיות טיול אחר. כמעט ללא היסטוריה קלאסית. חשובה ומרתקת ככל שתהיה. אבל הפעם, אנו מתמקדים בהרים.
יצאנו צפונה מזרחה, למרגלות רכס הפרנסוס (Parnassus), בואכה תרמופילאי. אי אפשר שלא להיזכר בקרב תרמופילאי שנערך במצר היבשתי הה, בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא של שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית, שמנה בין 250 ל-360 אלף. במשך שבעה ימים הצליחו היוונים להדוף את התקפות הפרסים, עד שיווני בן המקום גילה לפרסים דרך הררית דרכה יכלו לאגף את הצבא היווני ולבסוף גם להביסו. לאונידס ו-300 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. כאשר הוזהר שחצי הפרסים יכסו את השמש, השיב בקור רוח: "אם כך, נילחם בצל"… קרב, הגבורה הזה של מעטים מול רבים, שהונצח בסרט 300", הפך למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב. על האנדרטה שבמקום נחרטו המילים: "הו עובר אורח, הודע נא ללקדימונים כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לחוקיהם". הם אינם עמנו עוד, אך ההרים הללו מהווים זכר לגבריותם.
דלפי הוא אתר פאן הלני חשוב מאין כמותו. זה היה מבחינת היוונים הקדמונים מרכז העולם. טבור העולם. אתר מקדשים שסימלו טבור. יש לו מיקום מרהיב, ומבני אוצר רבי עצמה שהציבו ערי מדינה שונות. המקום ידוע בייחוד משום ששם שכן האורקאל – מגיד העתידות – במקדשו של אפולו – אל האמת. האל דיבר אליהן מגרונה של הפית'יה שבדרך כלל העבירה את המסר בצורה המשתמעת לשתי פנים. לכאן הגיעו המיישבים, שיצאו לחפש לעצמם נחלה במרחק. אפשר לטעון בחיוך, כי , המקדש, היה "מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היוונית.".
ראו באתר זה: דלפי.
נסענו על ההרים, למטה, משמאל הבהב כחול בוהק, התפתיתי לרדת לשם ותוך כמה רגעים נחתנו על הכחול המרהיב של מפרץ גלקסידי (Glaxidi), שהוא חלק מהמצר הקורינטי לא הרחק מכאן נמצא נפקטוס (Nafpaktos), שנקרא בעבר Lepanto. מולו התחולל קרב לפנטו, בו הכניעה הברית הקדושה, שהונהגה בידי ז'ואן מאוסטריה, את הצי העות'מני ב-1572 והאחרון איבד את שליטתו בים התיכון.
אגם מורנוס (Mornos), הוא מאגר מים מלאכותי האוגם את מי נהר קצר בשם זה. האגם, שסכירתו הושלמה בשנת 1979, שולח זרועות ארוכות מפותלות לתוך ההרים ולכן זכה לכינוי "אגם התמנון". לשונות מים בוהקות בצבע כחול עמוק, שקרני השמש משחקות בו ויוצרות ממנו עשרות גוונים של כחול. מעליו כפרים התלויים על מדרונות, מצוקים תלולים, פריחה של רקפות סתווניות ומה לא. אט אט, השמים מצהיבים, האופק מקבל גווני כתום עז, קרני שמש צובעות בגוונים תואמים גם את שולי האגם. על ההרים הגולשים אל האגם פרחו חלמוניות יפות שזהרו בצבע צהוב ומכאן שמם. קשה לעמוד בפני הקסם. לינה בכפר לידוריקי (Lidoriki), במלון פשוט יחסית, כשהגענו לא היו אורחים כלל. המלון נראה נטוש. עד שאחד הזקנים הבחין באסנת כשהיא משוטטת אבודה ברחוב, והזעיק למענה את בעל המלון. להפתעתנו, קיבלנו שירות VIP והעיקר, מיקום עוצר נשימה ממש, המביט ממעוף הציפור אל האגם המאפיר בהדרגה.
הבקרים קרים. האוויר צונן. הסתיו מורגש במלוא עוצמתו. בשעה 07:00 עדיין חשוך. נסענו דרך כפרים רבי קסם כמו לפקדיטי (Lefkaditi) וסאקיה (Sakia) שמצפון לאגם, כשמימיננו, ממזרח, המאסיב האדיר של פלאקה אגיוס (Plaka Gionas). לצד הדרך מצוק גירני אימתני. במקום אחר קפלה קטנה, לצד הדרך איקונין של הבתולה והילד.
משם ניסינו להגיע לחבל אבריטניה, לאחר סיבוב בכפרים המכושפים של הרי Oiti, שהם שלוחה של הרי הפינדוס. מוזר ככל שיישמע, יוון היא המדינה השנייה בהרריותה באירופה ביחס לשטחה, אחרי שוויץ, יוון מתהדרת ב- 36 פסגות שגובהן מעל 2000 מטר. הר ורדוסיה (Vardousia) מתנשא לגובה של 2,495 מטר מעל פני הים. למרגלות הרכס, פזורים כפרים מאורכים, הבנויים לאורך השלוחות. בכל כפר ככר רחבת ידיים הנקראת "פלטיאה". דולב גדול גזע בולט בגאון במרכז הכיכר. המילה פלטיאה, הוראתה ביוונית "רחבה" וזהו גם מקור שמו של הדולב – פלטינו – שגזעו רחב במיוחד. הכפרים מתאפיינים בניקיון ספרטני. בכל כפר יש רהט ובו מים זורמים באין מפריע, ספסלים מחוץ לכפר המאפשרים לזקנים לשבת עליהם אחר הצהרים, כך שהשמש תחמם להם את הגב. נחל מורנוס מנקז חלק מהרי ורדוסיה. הנחל נובע ליד הכפר Mavrolithari, שהוא לטעמי ליד היפה שבכפרים באזור. זהו כפר שקשה להכיל את החן בו הוא מעוצב. בכול כפר טברנות פשוטות, מרפסות עטורות פרחים, בתים טובלים בירק. עצים בתחילת השלכת. עוד כפר ועוד כפר. ירדנו אל העמק, שבינו לבין הרכס, מפריד קוו העתק ולאורכו פזורים מעיינות חמים. לא לחינם נקרא המעבר האסטרטגי שבו התרחש הקרב המפורסם "תרמו פילאי", שהוראתו "השער החם". טבילה במעיינות החמים והופ, אנו בחבל אבריטניה (Avritania).
כפרים יפהפיים חבויים בחמוקי ההרים, שפע של עצי ערמון, אולמוס, טיליה ובעיקר דולב, המצהיבים בהדרגה, יערות ירוקי עד של עצי אשוח ממעל. קסם יווני. פניה ימינה, לא ברור לאן. נוסעים בעקבות… חרטום המכונית ומגיעים לכפר מאורך, בשם Megali Kapsi, שנראה כקוביות שהושלכו במשחק ילדים. לאורך הכפר משוכה טיילת מאורכת וממנה נשקף מראה יפה על בתי הכפר המוצלים ועל הרכס שעדיין מואר, כשהירוק הרענן שלו, עומד להפוך לצהוב. לצד הכביש פורחות עשרות רקפות בצבע ורוד עז. הימים קצרים בסתיו. אנו עוזבים בצער את המקום, ואצים לכפר הגיוס ניקולאס (Agios Nikolaos), לפנסיון הנהדר של לינה, לשם הגעתי לפני למעלה מעשור, כמדריך טיולים עם קבוצתי. מיקום יפהפה בצל עצי אגוז המלך, חדרים נהדרים, מסעדה רומנטית, האש בוערת באח והעיקר אווירה אלפינית-ים תיכונית.
חבל אבריטניה (Evritania) שוכן בחלקו הדרומי של רכס הפינדוס. הגיאולוגיה השתוללה כאן ועד עתה ניכרים התלאות שעבר האזור, בעיקר בסלעי מחדר, הבולטים בצבעם הכהה, בשכבות סלע מקומטות כצנפות, או זקורות בניצב לקרקע. הנוף השולט הוא מצוקים תלולים, נהרות גועשים היוצרים קניונים מפותלים ונקיקים נסתרים שבתוכם שופעים מעינות. האזור דרמטי, מרהיב ומפתיע את כל מי שציפה לראות ביוון נוף ים תיכוני.
בנוסף להרים, האזור עשיר בצמחיה. לגדות הנחלים נמצא ערבות נחלים, הרדופים ובעיקר עצי דולב מזרחי, שבתקופה זו של השנה צבעם הופך לצהוב. לא מדובר בשורה דלילה, כמו זו שמעוררת את התפעלותנו בנחל שרך, אלא על שטחי ענק, הנראים מלמעלה כמשטח רחב ידיים. גבוה מהם ניתן לראות עצים רחבי עלים כמו שדר, טליה, אולמוס ואגס סורי. גם מקומם של העוזרדים אינו נפקד. מעבר לגובה של 800 מ' מעל פני הים, מפנים רכי העלים את מקומם ברושים, ערערים, בעיקר אשוחים ולמרבה הפתעה, גם ארזים. הם מכסים את הגבהים בשמיכה כהה, הולכים ומתנמכים ככול שעולים בגובה, עד שנעלמים בגובה של 1,700 מ'. זהו הטימבר ליין (Timber Line), היינו קו העצים. זוהי הטונדרה האלפינית, שנראית מרחוק כנוף קירח ומקרוב מנוקדת בצמחים זעירים.
תושבי האזור הובילו את ההתנגדות לעות'מנים, מאבק שלובה על ידי הכנסייה. חלק מן הפקידים לא היו טורקים, אלא בני הבלקן שעשרים שנה קודם לכן נגזלו ממשפחותיהם בשיטת ה"דוושירמה" וזכורה עד היום כטראומה בארצות הבלקן. כאן פעלו ה"קלפטים", מילולית "קלפט" (klepht) הוא שודד דרכים, גנב (מכאן 'קלפטומניה'), אבל בהשאלה, הפך הכינוי, מושג ללוחם חרות.
בזמן מלחמת העולם השנייה פעלו כאן הפרטיזנים, שהסתתרו ביערות ובמערות. ידועה המיוחד "המערה vשחורה" (Mavri Spilia). הגרמנים התמודדו עם הלוחמים על ידי הרג שיטתי של שכבת גיל גברית באזור. יוון גאה בפרק זה של ההיסטוריה שלה, החל ב"אוחי" (לא) המפורסם שהשיב ראש הממשלה יואניס מטאקסס (Ioannis Metaxas) למוסוליני וכלה במאבק מזויין בגרמנים עצמם. בכפר קוריסחאדס (Korishades) נמצא מוזיאון ההתנגדות היוונית. לא חלף זמן רב מאז הניצחון ופרצה כאן מלחמת האזרחים בין "שחורי הכומתות" לאדומי הכומתות". מאבק מר שתואר היטב בספרו של ניקוס קזנצאקיס, "פאפא ינארוס". חלק ניכר של תושבי האזור לחמו בצד הקומוניסטי, לתחושתם, יוון לא הכירה להם את חסד הקרבתם ובגדה בהם.
עם הזמן רבים עזבו אל הערים, לרכוש השכלה ומקצוע מכניס. הכפרים התרוקנו. אולם בסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים החלו התושבים שבגרו בינתיים, לשוב לנחלת אבותיהם. אל הכפרים. החזרה מתאפיינת בעיקרה בשיקום בתי הילדות והפיכתם ל"צימרים" משפחתיים. אני זוכר את טיולי בג'יפים בשנות ה-90. היינו חוצים כפר ובו שלוש אלמנות ושני זקנים ואילו כיום, פורחת בהן התיירות.
ארוחת בקר לצד האח המבוערת. בשעה 09:00 הגיע ידיד הוותיק תאודור. חצינו בג'יפ שלו את מעבר ההרים krikeliotis ,שגובהו כ-1,500 מ' והוא חלק מרכס בשם זה שהוראת שמו "ציפור שיר" ופסגותיו מגיעות לגובה של 2,100 מ'. גלשנו לנחל ולאחר לגימה של קפה שחור מבושל, בסגנון ישראלי, יצאנו להליכה בקניון פנדה וורחי (Panda Vrehi). זהו מעוק צר וגבה, עם קירות סלע זקופים. הגיאולוגיה העבירה את שכבות הסלע טראומה רצינית והן נראות מפותלות ומיוסרות ממש. כפות רגלי צבו מקור, הלכנו במים לאיטנו, עד לקטע בו זורמים מפלי מים רבים, שהעניקו למקום את שמו, פנדה וורחי, שמשמעו, "תמיד גשם". מתוך שכבות הטרוורטין שעל הסלע, מתוך שפע של שערות שולמית, הגיחו קילוחי מם דקים והתיזו רסס לכל עבר.
החזרה תמיד מהירה יותר. הליכה של כרבע שעה לגשר תלוי מעל הקניון, תצפית על קירות הסלע הזקופים. בצד אחד מוצל ואפלולי. בצד השני שטוף שמש. חזרנו מצד אחר, מבט על כפרים מבודדים שעד לפני כשלושים שנה הגיעו אליהם רק בהליכה. תאודור הראה לנו את הכפר בו חי סבו, מנותק מכול מקום. שם נולדה אמו שהיתה קומוניסטית ונלחמה כפרטיזנית נגד הגרמנים. עצרנו בכפר Castanias, בבית קפה נפלא, שבנו בני זוג שמאסו בחיי הכרך באתונה. אחרי שטעמנו מעוגות שוקולד נפלאות. המשכנו בדרכנו, מתפעלים בנוף המבותר, צופים בכפרים התלויים על המצוקים, בדרכים המתפתלות. בהמשך עצרנו לתצפית מעל המנזר המופלא פרוסוס (Prousos), המבודד הבנוי על מדף סלע תלול ומזדקר מעל המצוק. המנזר, ששמו הרשמי הוא Panaghia Prousiotissa, נבנה בשנת 829 על ידי הנזירים הגיעו לכאן מפרוסה שבאסיה הקטנה (לימים בורסה) ומכאן כינויו המפורסם. בכנסיית המנזר שמור איקונין של הבתולה הקדושה. האמונה העממית מייחסת לו כוחות ריפוי ויש לו סגולה לנשים הרות. המהווה מקום עליה לרגל לחולים רבים מרחבי יוון.
לא מסיימים יום בחבל אבריטניה, ללא חוויה קולינרית עם הרבה אווירה. ביום המחרת נסענו לכפר פידקיה (Fidakia), שהוראת שמו "נחשים קטנים" והוא שמור כמוזיאון אדריכלי קסום. שבילי אבן מובילים דרך בתי הכפר, שמכסים אותו ערפילים. ההליכה בשבילים המרוצפים והמטופחים, בתי האבן, החתול המטנף בפינה, שפע הירק, דמו לפסיעה בארץ אגדות.
המשכנו למספר תצפיות על אגם קרמסטון (Kremaston). זהו האגם המלאכותי הגדול ביוון. הוא נוצר כתוצאה מבניית סכר ב-1965, שעצר את הילוכם של ארבעה נהרות (Acheloos, Agrafiotis, Tavropos and Trikeriotis.). כמות המים שהאגם אוצר היא 3.5 קילומטרים מעוקבים. האגם שולח זרועות לתוך ההרים שמסביב ויוצר מראה רב רושם…
נסיעה ארוכה בדרכים מתפתלות, בין הרי הפינדוס הדרומיים, שפסגותיהם מגיעות לגובה של 2000 מ' מעל פני הים. דרך הרים מיוערים וכפרים השוכנים על מדרונותיהם. הערוצים והנחלים מתנקזים כולם לנחל אגראפיטוס (Agrafiotis), הנשפך בסופו של דבר לאגם קרמסטון, ממנו באנו. יפה במיוחד הוא הכפר א-גראפה (Agrafa), שהוראת שמו "לא רשום".
כפר חבוי בגיא הררי לבל תשזוף אותו עיני העות'מנים. היתה זו תקופה של חמש מאות שנה, בה יוון נשלטה על ידי שלטון זר. איך מספרים על השלטון העות'מני. זהו מגרשם של הנראטיבים, יזהר גמליאלי ידידי הטוב, שהוא "פילהלני" מוצהר, היינו, חובב יוון, ידגיש מן הסתם את חוקי האפליה נגד הנוצרים, את המיסוי הכבד – מסי גולגולת ומסי קרקע – שהוטל על המקומיים ובעיקר את שיטת הדוושירמה (Devshirme), הידועה לשמצה. מערכת החינוך היוונית מתארת בצבעים קודרים כיצד היו קורעים את הנערים הצעירים מחיק משפחותיהם ומגייסים אותם בכפייה. אני, שרואה את העולם במשקפיים יותר טורקיות, מציין שחלק מהם קיבל חינוך גבוה באיסטנבול והשתלב באדמיניסטרציה העות'מנית. כל המשרות היו פתוחות בפניהם, כולל משרת הווזיר הגדול. כדי לתת תמונה מלאה, יש להזכיר מערכת הדרכים שנסללה, על הגשרים שניבנו. לתפיסתי, העות'מניים מצצו את לשד הבלקן אך בו בזמנית גם פיתחו אותו. יזהר גמליאלי יטען מן הסתם, כי את הפיתוח עשו למען עצמם. דבר המזכיר דיון תלמודי לגבי שלטון הרומאים בארץ ישראל.
כמו בבדיחה היהודית המפורסמת, כנראה שכולם צודקים. במרכז הכפר יש מונומנט לזכרו של הגיבור המקומי והלאומי, את'נסיוס דיאקוס (Athanasios Diakos), שהוביל מרד כנגד העות'מנים. הוא החל את דרכו כנזיר במנזר יוחנן המטביל. קצין טורקי שהתרשם מיופיו, הראה בלו עניין חשוד, הוא רצח את הקצין, נמלט והפך ללוחם חרות. אז קיבל את הכינו "דיאקוס", על שם הכפר בו נולד. הוא שירת תחת פיקודם של מנהיגים "קלפטים" מקומיים ואפילו אצל עלי פאשה מיואנינה, מושל מטעם העות'מנים שמרד בהם. בסופו של דבר הוביל כוח משלו, שב-22 באפריל 1821, נתקל בכוח עות'מני עדיף במספר ובתחמושת בפיקודו של המצביא חורסיד פח'ה (Hursid Pasha). אנת'סיוס הפצוע הובא בפני עומר וריאוניס (Omer Vryonis) המפקד הטורקי רם הדרג וזה הציע לו להצטרף לצבאו. אנת'סיוס השיב בגאווה " נולדתי יווני ואמות יווני". הברירה האחרונה שניתנה לו היתה בין התאסלמות למוות. מצמרר ככל שיישמע, הוא שופד על ידי כידון שפילח את קרביו והפך להיות לאחד מסמלי העצמאות היוונית. עד היום, כל ילד יווני, יהיה שיוכה הפוליטי של משפחתו אשר יהיה, יודע לדקלם: Eleftheria i Thanatos, מילולית: "חרות או מוות", סיסמא קליטה בת תשע הברות, דבר שבא לידי ביטוי בתשעת הפסים שבדגל דגל היווני. זהו גם שם ספרו המפורסם של ניקוס קזנצאקיס.
By Dionysios Tsokos – History of Modern Hellenism
בשעת לילה הגענו אל מלון נברוס (Nevros) שמעל אגם פלסטירס (Plastiras), מבלי לדעת לאיזו סביבה הגענו.
המבט מהחלון אל האגם בטרם שחר, היה מזכך ממש. גוש כהה בצבע אפור שהלך והתבהר לאיטו. קרני אור אלכסוניות צבעו את שולי האגם בגוון ורדרד, מרגע לרגע התחלפו צבעי המים מאפור לכחול. כדור שמש מבעיר את האגם, שמימיו , הפכו לפתע לשילוב של כחול וכתום. כעבור רגע, השמש הגיעה מעבר לעצים, כדור אש הוסיף עוד גורם לדרמה, עוד קצת אור והקסם פג.
זהו אגם מלאכותי, שנוצר כתוצאה מסכירת נהר טברופוס (Tavropos) ושטחו 24 קמ"ר. האזור סבל מהצפות של נהר ובשנת 1929 הציע הגנרל ניקולס פלסטירס (Nikolaos Plastiras), שנולד באזור, להקים את הסכר ולהיטיב את איכות החיים של התושבים. הרעיון קרם אור וגידים לאיטו ורק בשנת 1960, חנך פלסטירס, שהפך בינתיים לראש ממשלה, את האגם שנקרא על שמו. סביבת האגם הפכה לאתר תיירות ומי האגם משקים את העיר הסמוכה קרדיצה Karditsa)). גוף המים המכושף הזה נחשב לאחד מחמשת האגמים היפים ביוון. הזרועות הכחולות ששולח האגם לתוך ההרים הגבוהים, המדרונות המיוערים בצפיפות, עצי האשוח שצבעם ירוק כהה כרי הדשא שגונם ירקרק, היקנו לאזור את הכינוי "שוויץ של ייוון". לא אוהב את ההשוואות הללו. פלסטירה. היום כולו הוקדש לתצפיות על האגם, להליכה שליווה לאורכו ולביקור בכפרים ציוריים התלויים למורדות ההרים המיוערים. בין היתר, גם יום המחרת היה עוד יום יפהפה, עשיר בהרים ועתיר בכפרים, בנוף רב הוד, משוח בגווני סתיו.
אך הספקנו להתרגל ונאלצנו בלחץ הזמן , לעזוב את מלון נברוס המשובח, ולהיפרד מהצוות החביב . חלק מהדרכים משובשות ולכן נסענו דרך "כף התקווה הטובה", תוך הקפת האגם ממזרח, כולל נסיעה על הסכר שיצר אותו. הגענו לעיר המחוז קדריצה וממנו ל- Pyli, שהוראת שמו "שער". המקום זכה לשמו בדין: מעבר צר בתוך קניון זקוף ומרשים, שמים זורמים בו. עצרנו ליד עצי הדולב הענקיים, הלכנו לאורך הנחל הזורם, טיפסנו על גשר גיבנת עות'מני, התבוננו במפלים הקטנים ושאפנו את היופי.
כוס קפה משובח, כמה רגעים של שלווה והלאה, נוסעים בכביש המתפתל על רכס גבוה. הנוף נהיה דרמטי יותר פרוע יותר. ההרים גבוהים יותר, חרוצים בנחלים עמוקים יותר וצבעי השלכת הולכים ובוערים, ככל שעולים בגובה. מחוז חפצנו היה אתר הסקי פטרולי ( (Petrouli, אך 15 ק"מ לפני שהגענו אליו, לא יכולנו להתאפק ועלינו אל הכפר אלאטי ( (Elati, שהוא אחד הכפרים היפים שראינו בייוון.
שוטטנו בין בתי האבן והגינות המטופחות, המוקפים בכתר של הרים גבוהים. עצרנו במלון מקומי, שבעליו כיוון אותנו לתצפית מרשימה מעל הכפר. נשמנו את ריח האשוחים, ונהנינו לחוש את השרירים מתאמצים לאחר ניוון של נסיעה ארוכה. בסוף המעלה טפסנו על דרגש אבן ענק שנקרא Kokkinos Vrachos. לנגד עינינו נשקף הכפר ממעוף הציפור ובהמשך, העמק הירוק והכפרים התלויים על מורדות ההרים.
ארוחת צהרים באחת המסעדות המטופחות שבפלטיאה (הכיכר המרכזית) והמשך נסיעה. באתר הסקי רק חלפנו. זהו מקום מרהיב, מטופח, המציע אפשרויות רבות לטיולים רגליים, או על גב סוסים. המשכנו לנסוע בגובה של 1,200-1,300 מ' מעל פני הים, כשאיננו חדלים להתפעל מצבעי השלכת. צבע העצים הפך מירוק צהבהב לצהוב עז. לעתים דומה היה ששלהבת אש אחזה בצמרות. רק לפני שבוע התפעלו מכמה נקודות צהובות של שלכת שהושלכו על העצים על ידי הסתיו וכעת, היער כולו בוער .
למרות השעה המאוחרת, לא יכולנו להפסיק ולצלם בפרץ של רכושנות, כאילו יכולים לשאת עמנו את ההוד הזה הביתה. אולם לאור היום היו דרכים משלו לאותת לנו לעצור. עצרנו בכפר Anilio, שהוראת שמו "ללא שמש" ואכן, הוא מקבל את קרני האור הראשונות בשעות הצהרים. קיבלנו חדר עלוב למדי בכפר זניח, במחיר שעלה לי חדר מטופח, במלון בוטיק בלב איסטנבול. כבר סיכמנו שמזל חשוב משכל…למרבה ההפתעה, הכפר ידוע במסעדות המשובחות שבו. ניסינו ואישרנו.
מכאן, אפשר לנוסע מערבה, לאי לפקדה,
ראו באתר זה: האי לפקאדה – חלום יווני.
או , לחילופין,
מזרחה, לכפר ההררי מצובו, למנזרים התלויים של מטאורה ומשם להר אולימפוס.
ראו באתר זה: טיפוס לפסגת האולימפוס
מנזר וארלאם – מטאורה. צילום:גילי חסקיןראו באתר זה: טיול לאולימפוס
הפעם בחרנו , לחצות את הרכס, בואכה צומרקה.
להמשך קריאה: ראו טיול באפירוס שבצפון יוון
