גילי חסקיןכתב: גילי חסקין
לאלבום תמונות מהאי הצפוני של ניו זילנד.
לאלבום תמונות מהאי הדרומי של ניו זילנד.
קישורים למאמרים באתר, גלול למטה
שני איים לניו זילנד
השיר של דליה רביקוביץ'. פורסם ב"אהבה אמיתית", במחזור "סוגיות ביהדות בת זמננו", מחזור שירים מחאתי- פוליטי.
לאפריקה לא כדאי עכשיו לנסוע
מגפות, רעב, הגוף האנושי אינו עומד בזה.
אכזריות. באנשים הם מצליפים בפרגולים.
באסיה דברים מסמרי שיער,
לכודים בביצות, לכודים בהרים.
הגוף האנושי אינו עומד בזה
אין לו כוחות חיות מספיקים.
ואני על נאות דשא ירביצני
בניו זילנד.
שם כבשים עם צמר רך
רך מכל צמר
רועות בדשא.
אנשים ישרי לב נוהגים שם את הצאן,
ביום ראשון הם מבקרים בכנסיה
לבושים בטעם שקט.
כבר אין עוד טעם להסתיר
אנחנו ניסיון שלא עלה יפה
תוכנית שנשתבשה,
כרוכה ברצחנות רבה מדי,
מה לי מאלה, ומה לי מאלה
צורחים עד לגרון ניחר
ומפצלים חודה של שערה.
מכל מקום רצחנות רבה מדי.
לאפריקה לא אסע
ולא לאסיה
ולא אסע בכלל.
בניו זילנד
על נאות דשא
אנשים טובי לב
יפרסו לי מלחמם.
ניו זילנד היא ארץ של ניגודים מרהיבים ונופים עוצרי נשימה. כאן, בקצה העולם, תגלו יופי טבעי שאין שני לו – מקום בו הרים מושלגים, פוגשים חופים טרופיים, ויערות עד עתיקים משתרעים לצד שדות געש פעילים. נופים דרמטיים בכל פינה. ניו־זילנד מצטיירת לעתים קרובות כגן עדן עלי אדמות. הנופים הירוקים והמרהיבים שכיכבו בסרטי "שר הטבעות", בעלי החיים הייחודיים, החופים הארוכים שמהם אפשר לראות דולפינים ולווייתנים, איכות הסביבה שזוכה כבר שנים לדירוג העולמי הגבוה ביותר – כל אלה מאששים את הקביעה הנחרצת שאין ארץ יפה, בטוחה ושלווה מניו־זילנד. אבל גם בשלווה הזאת ניתן למצוא עוולות, סדקים, סודות לא נעימים ומקומות אפלוליים, כפי שמתברר מהמהומות של המאורים, הדורשים את השבת הצדק ההיסטורי.
האלפים הדרומיים מתנשאים לגובה מרשים, עם פסגות מושלגות המשתקפות באגמים צלולים כבדולח. הפיורדים המפורסמים, כמו מילפורד סאונד (Milford Dound), או דאטפול סאונד (Doubtful Sound), החודרים עמוק לתוך היבשת ויוצרים נוף דרמטי של מצוקים תלולים הצונחים למים העמוקים.
הפעילות הגעשית המתמשכת יצרה נופים כמעט סוריאליסטיים של בריכות תרמיות צבעוניות, גייזרים מתפרצים ומעיינות חמים טבעיים. באזור רוטורואה (Rotorua) תוכלו לחוות את הכוח הגעשי במלוא עוצמתו – מבעבוע הבוץ החם ועד להתפרצויות מרהיבות של גייזרים.
3,000 הקילומטרים של קו החוף מציעים מגוון עצום של נופי חוף: מפרצים שקטים עם חול זהוב, חופים שחורים געשיים, וצוקים דרמטיים הניצבים מול האוקיינוס השקט. בחופי הצפון יש לגונות טורקיז ומפרצים טרופיים, בעוד שהחופים המערביים הם דרמטיים יותר: עוצמה פראית של גלים וצוקים.
היערות המקוריים של ניו זילנד, המכונים "בוש" על ידי המקומיים, הם בית לעצי קאורי (Kauri) ענקיים בני אלפי שנים. מסלולי הליכה רבים חוצים את היערות העבותים, מאפשרים למטיילים לחוות את הטבע, הבלתי נגוע כמעט ולפגוש מינים ייחודיים של צמחים ובעלי חיים שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם.
בזכות הבידוד הגיאוגרפי, ניו זילנד מהווה בית למינים אנדמיים רבים. הקיווי חסר הכנפיים, סמלה הלאומי של המדינה, הוא רק דוגמה אחת למגוון הביולוגי המדהים. כאן תוכלו לצפות גם בדולפינים משחקים במפרצים, בלווייתנית נודדים, ובמושבות של אריות ים.
עם ארבע עונות מובחנות, כל תקופה בשנה מציעה חוויה ייחודית. האביב מביא פריחה מרהיבה, הקיץ מושלם לחופים, הסתיו צובע את הנוף בשלל צבעים, והחורף מציע אפשרויות סקי מעולות באלפים הדרומיים.
בניו זילנד אפשר להכיר את התרבות העשירה של המאוריים, תושביה המקוריים של הארץ. המסורת המאורית משולבת בחיי היומיום של המדינה – החל מטקסים מסורתיים כמו ה"האקה" (Haka ) המפורסם, דרך אמנות גילוף מסורתית, ועד לשפת המאורי שהיא שפה רשמית במדינה. ניו זילנד היא מקום בו מסורות עתיקות פוגשות תרבות מודרנית בהרמוניה מושלמת. השילוב בין התרבות המערבית והמאורית יצר זהות תרבותית ייחודית המתבטאת באמנות, במוזיקה, באוכל ובאורח החיים של הניו זילנדים.
המלצות לקריאה
להמלצות באתר "מסע אחר און ליין".
מאמרים וכתבות באתר זה:
יומן הטיול בניו זילנד. חלק א' ; יומן הטיול בניו זילנד חלק ב'. יומן הטיול בניו זילנד חלק ג'.
תכנון מסלול לניו זילנד. האי הצפוני. תכנון מסלול בניו זילנד – האי הדרומי
תולדות המאורים בניו זילנד ; המאורים והמפגש עם אירופה. התרבות המאורית בניו זילנד
יחסי המאורים עם הפאקהא וממשלת ניו זילנד , עולם החי של ניו זילנד; מסעו של אבל טסמן; מחקרו של קפטן קוק בניו זילנד , הגיאוגרפיה של ניו זילנד ; החקלאות בניו זילנד
נושאים כלליים:
מבוא לקולוניאליזם; הקולוניאליזם המוקדם; הקולוניאליזם המאוחר, תופעות געשיות – מושגי יסוד; מבוא לוולקניזם, תופעת הקרחונים, ההגירה הפולינזית אל האוקיינוס השקט ; גילוי מרחביו של האוקיינוס השקט ; פולינזיה – דת ומיתולוגיה; שמאניזם , טורפי הים, אלבטרוסים.
דרווין ביקר בנו זילנד, במסגרת מסעו באניית המחקר "ביגל" (Beagle)
בנובמבר 1835 הגיעה ה"ביגל" לטהיטי. האי הקסום כבש את ליבו של דרווין, וכאשר התברר לו שעל הספינה להמשיך בדרכה אל ניו זילנד, צר היה לו מאד להיפרד מן המקום. אך גם בניו זילנד לא התעכבו ימים רבים, ודרווין היה מאושר לעזוב את האיים "המשעממים", כהגדרתו.
ראו באתר זה: דרווין – תולדות חייו ומסעו ב"ביגל".
חוויה ניו זילנדית
רודיארד קיפלינג כינה את ניו־זילנד לפני מאה שנה "המפלט האחרון". חוויה ניו־זילנדית שכתבה שפרה הורן, בוחן באופן מרתק את הקביעה הזאת, ומציע תשובות לשאלות האם היא זה כך עדיין? ואיך מתמודדים תושביה עם התדמית והמוניטין בהשוואה הבלתי פוסקת לאוסטרליה?
ספר הוא ספר מסע המתאר את חוויותיה של המחברת בניו זילנד. שפרה הורן, סופרת ישראלית, מתעדת את מסעה דרך הנופים המרהיבים, התרבות המקומית והמפגשים עם תושבי המקום.
הספר משלב תיאורי נוף ציוריים עם תובנות אישיות ותרבותיות על החיים בניו זילנד, כולל התייחסות לתרבות המאורית המקומית והאופן שבו היא משתלבת בחברה המודרנית של ניו זילנד.
ספרי קתרין מנספילד
נמליץ לקרוא את ספריה של קתרין מנספילד (1888-1923 Katherine Mansfield ); שם העט של של קתלין בישם, סופרת אנגלייה ילידת ניו-זילנד. היא אחת הסופרות החשובות והמשפיעות ביותר בספרות ניו זילנד, ואחת מהכוחות המרכזיים של הסיפור הקצר במאה ה-20.
נולדה: ב-14 באוקטובר 1888, בווילינגטון, ניו זילנד.
מנספילד גדלה במשפחה בורגנית בניו זילנד, אך עברה לאנגליה בגיל צעיר, שם פיתחה את כשרונה הספרותי. חייה היו מלאים במורכבויות רגשיות, חיפושים אישיים, ואירועים דרמטיים, דבר שהשתקף בעבודתה הספרותית.
מתה ב- 9 בינואר 1923, בגיל 34 בלבד, בצרפת, כתוצאה ממחלת השחפת.
מנספילד התמקדה בעיקר בסיפורים קצרים, המצטיינים בעומק פסיכולוגי ובזכות הסגנון הלירי המיוחד שלה. והיא נחשבת לאחת מאמניות הז'אנר. מנספילד שאבה השראה מסופרים בני זמנה, כגון צ'כוב ווירג'יניה וולף, אך פיתחה סגנון ייחודי משלה. היא התמקדה ביצירת רגעים "קטנים" אך משמעותיים, ובחקר פנימי של הדמויות, לעיתים תוך שילוב של נוף וטבע כרקע דרמטי יצירותיה מאופיינות ברגישות גבוהה, תיאורים מדויקים של החיים היומיומיים, ושפה עשירה. הסיפורים שלה עוסקים לרוב בדמויות נשיות, מערכות יחסים מורכבות, ומעמדות חברתיים.
ספרה המפורסם ביותר הוא : "The Garden Party" (מסיבת הגן): אחד הסיפורים המפורסמים ביותר שלה, שבו מתוארת חברה גבוהה המתמודדת עם שאלות של מעמדות חברתיים ומוות. פורסם לראשונה ב-1922, הסיפור נחשב לפסגת יצירתה, והוא דוגמה מרהיבה ליכולתה ללכוד רגעים קטנים ויומיומיים שמכילים משמעות עמוקה. הסיפור נחשב לקלאסיקה ומלמד רבות על רגישותה הספרותית והחברתית של קתרין מנספילד, והיכולת שלה לשלב ביקורת חברתית עם רגש עמוק.
"Bliss" (אושר): סיפור העוסק במתח בין החיים הפנימיים של הדמויות לבין המוסכמות החברתיות.
"Prelude": סיפור אוטוביוגרפי למחצה המתאר את חוויות ילדותה בניו זילנד.
.
טנגי (Tangi)
דרמה פואטית שכתב הסופר הניו זילנדי ויטי איהימארה (Witi Ihimaera)
הספר פורסם בשנת 1973. הוא הרומן הראשון שנכתב באנגלית על ידי סופר מאורי הספר הוא אבן דרך משמעותית בספרות המאורית ובספרות הניו זילנדית בכלל, והוא מביא אל קדמת הבמה את התרבות, המסורות והערכים של המאורים, הילידים של ניו זילנד.
העלילה עוקבת אחר סיפורו של תמאיה (Tama), נער מאורי צעיר שחוזר לכפר ילדותו לאחר מותו של אביו. הסיפור מתרחש במשך שלושה ימים שבהם מתקיים "טנגי", טקס הלוויה המסורתי של המאורים. הספר מתמקד בחוויית האובדן, כאשר תמאיה נאבק להתמודד עם מותו של אביו. האבל איננו רק אישי אלא גם קהילתי, שכן הטנגי הוא לא רק טקס פרטי, אלא אירוע שבו כל הקהילה משתתפת. התמה המרכזית של הספר, היא התמודדות עם פרידה דרך תמיכה קהילתית ושמירה על המורשת.
הרומן הוא סיפור אישי אך אוניברסלי, המבטא את הכאב שבאובדן לצד הכוח של אהבה, זיכרון ושייכות. הכותב חוקר את הקשרים בין אנשים ומשפחות בקהילה המאורית ואת האופן שבו המסורת משמשת עוגן בשעת משבר. הטבע ממלא תפקיד מרכזי בספר, ומשקף את האחדות בין המאורים לסביבתם. הנופים המרהיבים של ניו זילנד אינם רק תפאורה, אלא גם ביטוי לערכים ולרוח של הדמויות.
"טנגי" הוא חלון לעולמם של המאורים – הוא מתאר את טקסי הלוויה המסורתיים, הסיפורים המיתולוגיים והקשרים הרוחניים שהם חלק בלתי נפרד מחייהם. איהימארה מצליח להמחיש את החשיבות של מסורת זו ,כדרך להעניק משמעות למוות ולחיים.
"טנגי" הוא לא רק יצירה ספרותית, אלא גם תיעוד של מסורת תרבותית שאיימה להיעלם בעקבות השפעת הקולוניאליזם. הספר הפך לאבן דרך בספרות המאורית בכך שהוא הציג את עולמם של המאורים דרך נקודת מבט פנימית ומכבדת, והעלה את התרבות המאורית לתודעה הבינלאומית.
ספר זה ורומן נוסף של איהימארה, "וונעו" (Whanau, 1974), זכו להערכה רבה ולפרסים. מאז עוטר איהימארה בפרסים רבים.
וויטי איהימארה נולד ב-7 בפברואר 1944 בגיזבורן (Gisborne)), שבאי הצפוני של ניו זילנד, גדל בקהילה מאורית מסורתית ב-1971 סיים חוק לימודיו באוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון. באנגליה כתב את קובץ הסיפורים שלו פואונאמו, פואונאמו" (Pounamu, Pounamu) בשנת 1972, שנחשב לקובץ הסיפורים המאורי הראשון שראה אור.
"פואונאמו" הוא השם המאורי לג'ייד (ירקן), אבן יקרה ובעלת משמעות רוחנית עמוקה בתרבות המאורית. הקובץ, ששמו נבחר מתוך הכרה בערך של אבן זו כמייצגת את העושר התרבותי והמורשת המאורית, כולל 15 סיפורים קצרים.
לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת אוקלנד ובאוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון, עבד כדיפלומט במשרד החוץ של ניו זילנד, אך במהרה החל להתמקד בכתיבה.
בשנת 1982, איהימארה הרחיב את השפעתו האמנותית אל מעבר לספרות, כאשר כתב את הליברית (libretto) לאופרה "וואיטוהי" (Waituhi), המבוססת על הרומן "וונעו". המוזיקה לאופרה נכתבה על ידי המלחין הניו זילנדי רוס האריס (Ross Harris).
האופרה "וואיטוהי" ממשיכה את התמות המרכזיות של "וונעו", כשהיא חוקרת את הקשרים בין אנשים, את הערכים של קהילה מאורית מסורתית, ואת האתגרים הניצבים בפניה בעידן המודרני. היא שואבת השראה מחיי הכפר המאורי ומעבירה את הקונפליקטים התרבותיים, הרגשיים והחברתיים דרך מדיום המוזיקה והתיאטרון.
ויטי איהימארה (Witi Ihimaera) הוא אחד הסופרים החשובים והמשפיעים בניו זילנד, שהפך לדמות מרכזית בהצגת התרבות המאורית והקול שלה בזירה הספרותית הבינלאומית.
ב- 1986 ראה אור הרומן השלישי המטריארך (The Matriarch), וב-1987 בהיותו קונסול ניו זילנד בניו יורק השלים את הרומן רוכב הליוויתנים (The Whale Rider)., שעובד לסרט "לרכוב על הלוויתן".
ב-1994 יצא לאור ספרו הקהילה המאורית, תוך התמקדות במערכות היחסים, המסורות והחוויות האישיות.
"Bulibasha: King of the Gypsies" : רומן שעוסק ביריבויות משפחתיות בקהילה כפרית מאורית ומתאר את המתח בין המסורת והמודרניות.
איהימארה שואב השראה מהמיתולוגיה המאורית ומהחוויות התרבותיות של עמו, תוך שילוב של ריאליזם עם אלמנטים מיתיים. ספריו מתמקדים לעיתים קרובות בנושאים כמו זהות אישית, מאבק תרבותי, השפעת הקולוניאליזם ויחסים בין-דוריים.
לרכוב על הלווייתן (Whale Rider)
סרט דרמה המבוסס על נובלה משנת 1987, בבימויה של ניקי קארו.
הסרט, מספר על מסורת עתיקה של שבט מאורי. לפי המסורת, מנהיג קדמון הגיע לכפר על גב לווייתן, והנהגת השבט עברה לבן הבכור במשך אלף שנים.
פאיקיה ("פאי") נולדה תאומה, אך אחיה, שנועד להיות היורש, מת בלידה. אביה פורוראנגי, שאינו משלים עם המצב, עוזב לגרמניה ל-12 שנה, בעוד פאי גדלה אצל סביה. סבה קורו, המתקשה לקבל שאין יורש זכר, מקים בית ספר למנהיגים עבור בני הכפר.
פאי, שנאסר עליה להשתתף בלימודים בשל היותה אישה, לומדת בסתר אצל דודה את אומנויות הלחימה המסורתיות. כאשר הסב מאתגר את תלמידיו למצוא שן לווייתן שהשליך לים כמבחן מנהיגות, אף אחד אינו מצליח. פאי מוצאת את השן, אך הסב נותר מאוכזב מכישלון התלמידים.
בסיום הסרט, כשלווייתנים נסחפים לחוף, פאי מצליחה לרכב על הלווייתן המוביל ולהחזירו לים, ובכך מוכיחה את יכולתה להנהיג. הסרט מסתיים בחגיגה מסורתית על סירת המנהיג, כשפאי מתקבלת כמנהיגה החדשה של השבט, ממשיכה את המסורת העתיקה בדרכה הייחודית.
"פעם היו לוחמים" (Once Were Warriors)
סרט דרמה ניו זילנדי משנת 1994, המבוסס על ספרו של אלן דאף. הסרט מציג את סיפורה של משפחת הוי (Heke), משפחה מאורית המתגוררת בפרבר עירוני באוקלנד.
הסרט מתמקד בבת' ואמילי הוי וחמשת ילדיהם. ג'ייק, האב, הוא אדם כריזמטי אך אלים, שמבלה את זמנו בשתייה בפאב המקומי. בת', אשתו, מנסה לשמור על המשפחה מאוחדת למרות האלימות הביתית הקשה שהיא חווה.
הסרט מתאר באופן חזק ובוטה את ההשפעות של עוני, אלימות במשפחה, והניתוק מהמסורת והתרבות המאורית. הוא מעלה שאלות קשות על זהות תרבותית, טראומה בין-דורית, והישרדות.
הסרט זכה להצלחה בינלאומית ונחשב לאחד הסרטים החשובים בקולנוע הניו זילנדי. הוא היה פורץ דרך בכך שהציג את המציאות הקשה של חיי המאורים העירוניים, נושא שכמעט ולא טופל בקולנוע עד אז.
