קווינסלנד – המדינה הירוקה של אוסטרליה

כתב: גילי חסקין

ראו באתר זה: אולורו – ההר והחלום, טסמניה ואוברלנד טרק.

קשה לספר או לכתוב על "טיול באוסטרליה". כל פינה היא משבצת שונה כל כך אחרת מבחינת הנוף, האקלים, הצמחייה והאווירה. כל אחת מהן תורמת מצבעה ומאופייה לתשבץ הכל כך מגוון של אוסטרליה.

מעבר לשונות הגיאוגרפית, אוסטרליה היא מדינה בעלת שלטון פדרלי, המורכב משש מדינות ועשר טריטוריות[1].  במקורן היו מדינות אוסטרליה, מושבות בריטיות נפרדות, שהתאחדו ב-1901. הסמכויות השונות הנתונות למדינות מוגנות על ידי חוקת אוסטרליה[2]. לטריטוריית הבירה האוסטרלית אין מושל או מנהל, והיא בשליטת המושל הכללי. לכל מדינה יש פרלמנט דו – בתי, פרט לקווינסלנד בה בוטל הבית העליון בשנת 1922.

בשל המרחק הרב של אוסטרליה מישראל ובעצם ממרבית המקומות מהם יוצאים התיירים, נהוג לשלב בטיול מספר מדינות, אם כי כמה מהן יכולות להיות יעד טיולי בפני עצמן, כך למשל קווינסלנד, (Queensland) שבצפון מזרח המדינה. הוראת השם היא "ארצה של המלכה". אני הייתי מחליף ל"הארץ המוריקה". זאת הארץ הירוקה ביותר באוסטרליה. אולי גם הכחולה מכולם. ארץ של יערות גשם טרופיים, מפלי מים, חופים חוליים, איונים, לגונות במגוון של צבעי כחול, ריפי אלמוגים ובעיקר ירק מכול סוג שהוא. חציית קווינסלנד ממזרח למערב, עוברת משוניות אלמוגים, לחופים, לגונות, יערות גשם, שדות רחבי ידיים של קנה סוכר ובמזרח רכס הרים, Great Dividing Range, שמפלי מים ניגרים ממנו מזרחה ושמעבר לו, נפרשים המרחבים האוסטרליים לתוך האאוטבק (Outback) , כפי שמכונה כאן המדבר האוסטרלי הלוהט. קווינסלנד מציעה כמה טרקים שנכללים ברשימה המיוחדת של מסלולי ההליכה האוסטרליים. אלו הם טיולים רגליים ארוכים המאפשרים למטייל לחוות את יערות הגשם ואת ההרים מבלי להפריע לסביבה הטבעית. קווינסלנד מכונה "בירת השמש של אוסטרליה" . היא נהנית מ-300 ימי שמש בממוצע שנתי. זהו יעד נהדר לטיולים ולספורט אתגרי: צלילה, גלישת רוח, גלישת גלים, טרקים באורך שונה, רכיבה על סוסים, גלישת צוקים, באנג'י, צניחה חופשית, סנפלינג, ורכיבה על גבי אופניים.  זהו אינו מדריך לקווינסלנד כמובן. יש בה כמאתיים שמורות טבע שבמרביתן לא היינו כמובן, אלא רק התרשמות ראשונית.

מדרווין (Darwin) שבקצה הצפוני של אוסטרליה, טסנו כשעתיים דרומה-מזרחה ונחתנו  בעולם אחר. היער היובשני למחצה והמדבר האדמדם, המחורץ על ידי רצועות דקות של נחלים, של הטריטוריות הצפוניות, התחלף ליער גשם טרופי, עבות. הכול כאן רענן ונושק אל הים. בצפונה של קווינסלנד נמצא חצי האי כף יורק(Cape York) , הפונה לכיוון גינאה החדשה ומצדיו נמצאים מפרץ קרפנטריה (Carpentaria) וים האלמוגים – חלק מן האוקיינוס השקט. ספרות הנוסעים מדווחת על שמורות טבע, מפלי מים, מפרצים, ציורי קיר שיצרו האַבּוֹרִיגִ'ינִים ((Aboriginals. יש בו שטחים נרחבים, ריקים מנוכחות אנושית, אשר בעונה הגשומה הופכים לפתע לנהרות גועשים, בלתי עבירים. אך את הנסיעה הזאת, הנחשבת להרפתקנית ומסעירה, הכנסנו לרשימת היעדים אליהם נגיע בטיול הבא….כנראה בחודש יוני, כולל פסטיבל הריקוד האבוריג'ני המתקיים בלורה (Lora).

ממצאים מעידים כי האַבּוֹרִיגִ'ינִים הגיעו לאוסטרליה ולקווינסלנד בערך לפני כ- 40,000 שנה,  מדרום-מזרח אסיה. יתכן שעברו בחרבה, בתקופת הקרח. בהיעדר כתב, לא ידוע הרבה על חיי הילידים טרם בואו של האדם הלבן, למעט המידע שמספקים לנו ציורי הקיר ושרידי התרבות החומרית, למשל אצל קהילת יאראבה (Yaraba) שמדרום לקיינס.

בין המתיישבים לאבוריג'ינים בקווינסלנד פרצה מלחמה, המכונה גם "מלחמת ההשמדה". מעריכים שכ-1500 אירופאים ובני בריתם (סינים, מלזיים) נהרגו בעימותים במהלך המאה ה-19. מספר קטן יחסית ל-30,000 הרוגים אבוריג'ינים. האירוע הטראומטי ביותר, מנקודת מבט אירופאית, הוא הטבח לגדת נהר נוגואה (Nogoa) בשנת 1861, בו נהרגו 19 אירופאים על ידי אבוריג'ינים. אירוע שזכה להנצחה יותר מאשר 24000 אבוריג'ינים, שנטבחו על ידי משטרת קויינסלנד, בין השנים 1859 ל-1897.

מה שברור הוא, שהשתלטותם של הלבנים על האדמות, הינו אתוס רווי בטרגדיה. מעטים מהם שרדו את מעשי הטבח המזוויעים, שבסיומם הילידים נותרו ללא אדמותיהם. הם כונסו בשמורות שנוהלו על ידי מיסיונרים וחיו שם כאסירים. מטורף ככל שיישמע, רק בשנות ה-80 של המאה ה-20 קיבלו האַבּוֹרִיגִ'ינִים את הבעלות על אדמותיהם. לא לגמרי. הבעלות הזאת מותנית בגישה חופשית של הרשויות לצורך כריית מחצבים. בשולי החברה בקווינזלנד חיים גם אנשי הקאנאקה (Kanaka), שנחטפו בשנות ה-60 של המאה ה-19, מאייהם שבדרום האוקיינוס השקט, כדי לעבוד בתנאי עבדות במטעי הסוכר. חטיפת העבדים הפכה לתעשייה של ממש שנקראה "בלקברידד" (blackbirded). כ-60,000 מהם הובאו לאוסטרליה בכפייה. מרביתם הוחזרו לבתיהם, כשהסחר נאסר בראשית המאה ה-20. מעטים מהם נותרו, בעיקר בחופים  שמצפון לרוקהמפטון (Rockhampton).

בשנת 1824 נוסדה מושבת העונשין ברדקליף (Redclife), לחוף מפרץ מורטן (Moreton) , צפונית לבריזבן (Brisbane), בירת הפרובינציה. בשנת 1825 הועברה המושבה דרומה לבריזבן  ושמשה כמושבת עונשין עד 1839, עת הפסיקו לשלוח פושעים למושבה. החל מ-1842 הגיעו למושבה מתיישבים חופשיים, וב-1859 נוסדה מושבת קווינסלנד, שתוך חצי מאה, הפכה לחלק מאוסטרליה. מוזר ככל שישמע, עדיין, ראש המדינה של קווינסלנד היא מלכת בריטניה, אליזבת השנייה כמו של כלל אוסטרליה.

זוהי מדינה המתבססת בעיקר על חקלאות וכמובן תיירות ויש לה הרבה מה להציע. נחתנו בקיינס (Cairns). עיר המשמשת כבסיס ליציאה לטיולים באזור. מרבית המטיילים מגיעים כדי לשנרקל או לצלול בבארייר ריף (Great Barrier Reef), שונית האלמוגים הגדולה בעולם, או לצאת לטיולים של ספורט אתגרי. מהצעירים שהתגודדו בבית ההארחה בו לנו, למדנו שהעיר היא מרכז בילוי ונודעה במסיבות הסוערות שמתקיימות בה. איחרנו להגיע בשלושים שנה. האתר המפורסם ביותר של קווינסלנד הוא כאמור, מערכת שונית האלמוגים, הגדולה ביותר בכדור הארץ.

שונית זו מורכבת מכ-2,900 שוניות נפרדות ומ-900 איים המשתרעים לאורך 2,300 קילומטרים, על פני שטח של כ-344,400 קילומטרים רבועים. כגודל שטחה של גרמניה. ניתן לצפות בשונית מהחלל החיצון, והיא המבנה הגדול ביותר בכדור הארץ שנבנה על ידי אורגניזמים – פוליפי אלמוגים (Coral Polyps). זהו בית גידול עבור מארג ביולוגי נרחב של חיים. מדי שנה מבקרים בשונית כשני מיליון תיירים. על אף שרבים מביקורים אלו מוסדרים, מספר גדול של אתרים פופולריים, הסמוכים לחוף, ניזוקו מפעילות התיירים. איומים סביבתיים אחרים על השונית והמערכת האקולוגית שלה. שונית האלמוגים החלה להתפתח בעקבות נדידתה של אוסטרליה צפונה, לפני כ-60 אלף שנה.

אירופאים פגשו בשונית זו לראשונה, כאשר החוקר קפיטן ג'יימס קוק, עלה על שרטון באזור ב-11 ביוני 1770.

ראו באתר זה: קפיטן קוק ומסעותיו.

לאורך החוף פזורים איים טרופיים קטנים, בהם ניתן לשכב על החוף או לטייל בין העצים לבין המים. אפשר גם לשחות כמובן במים התכולים ועם מזל, לראות שם צבים, עופות ודגים. מרבית האלמוגים הלבינו, כתוצאה משינויי האקלים; איכות המים נפגעת ממי נגר, שינויי אקלים המלווים בהלבנת אלמוגים ואם לא די בכך, התפרצויות מחזוריות של כוכבן קוצני  שנקרא גם "כוכב ים כתר הקוצים" [3] , עושה שמות באלמוגים. בניגוד לרוב כוכבי הים אין לכוכבן צורת גוף מחומשת כי אם צורה מרובת זרועות (8–21) הנושאות קוצים חדים, ומכאן התוספת לשמו – קוצני. הכוכבן ניזון מאלמוגים, ומהווה אחד הטורפים העיקריים שלהם. הוא מהווה איום על שונית המחסום הגדולה . למרבה המזל, חילזון טורף בשם חצוצרת הים, טורף אותו ומשמש כמדביר ביולוגי להגנה על השונית[4]. יודעי דבר מספרים, שסביב האיים הדרומיים המרוחקים, ניתן עדיין לחוות את שונית האלמוגים הססגוניים של פעם. כך למשל,Lady Elliot Island , אי טובל הירק, שנמצא בקצה הדרומי של השונית, עם מושבות של צבי ים והרבה עופות.

האטרקציה העיקרית באזור היא שמורת דיינטרי (Daintree) שמצפון לקיינס, אשר בחצי האי קייפ טריבוליישן (Cape Tribulation), היינו "כף המצוקה". את השם הלא מזמין הזה, טבע קפיטן קוק, לאחר שספינתו נתקעה בשונית האלמוגים, שלימים קיבלה את שמה של ספינתו של קוק –  אנדבר (Endeavour). נקודת המוצא האידאלית היא פורט דאגלאס (Port Douglas), שהיא עיירת נופש קטנה, השוכנת לאורכו של חוף רחצה ענק ומוקפת בסביבה ירוקה. למרות חנויות היוקרה, נשמרה בעיר האווירה הקלילה, התרמילאית משהו.

יצאנו לקניון מוסמן (Mossman) המיוער להפליא, הנמצא בבעלותם של ילידי אוסטרליה, הקוקו יאלאנג'י (Kuku Yalanji). זהו קניון מרשים להפליא. למרבה הצער, רבים החושבים כך. המקום עמוס לעייפה. יש לקנות כרטיסים ולהמתין לתור לנסיעה באוטובוס את הקניון. לאחר נסיעה קצרה, מתפזרים ביער וגולשים אל קניון נהדר, המתחתר בסלעי גרניט ויוצר בריכות שחיה יפות.

המשכנו לנהר דיינטרי, אותו חוצים במעבורת כבלים. אוסטרליה יודעת לפתות ולמכור. מבלי שהתכוונו מצאנו את עצמנו שטים בנהר, מתבוננים בעופות מים , בצמחיה הצפופה והעיקר, צפייה בתניני ענק של מים מלוחים. אחד מהם, הידוע בכינויו Scarface ("פני צלקת"), מגיע לאורך של כ-7 מ'. ניכר על המדריך שלנו שהוא מכיר את התנינים בשמותיהם. תניני המים המלוחים של אוסטרליה, נחשבים לגדולים בעולם. ראינו גם ציפורים המקננות ביער, סמוך לקוו המים ונחש מים.

המשכנו בנסיעה צפונה, כשהכביש דומה למנהרה ירוקה, מעת לעת יצאנו בדרך עפר מזרחה, כמו למשל לכייף קימברלי (Kimbereley), כדי לצפות ביער הגשם הטרופי, המגיע עד לקוו המים ממש. זהו אחד המקומות הבודדים בעולם, בו הג'ונגל פוגש את האוקיינוס. כאשר נכנסים למעבה היער שומעים קקופוניה של ציוצי ציפורים, קרקור של צפרדעים ולעתים גם זמזום של חרקים. יש כאן הרבה אפשרויות. ניתן לצאת למסלולי הליכה מודרכים, לצפייה לילית בבעלי חיים, לחתור בקיאקים ולרכוב על סוסים. הלכנו בשבילי יער, עם עצים הגדלים בצפיפות ובעיקר לגובה רב, עם שורשי אוויר, מטפסים… השביל מתפתל בין עצי ענק למנגרובים, החיים בקוו הגאות והשפל.

הזמן כאן "טס". הייצר הטוב אומר להתפרקד על החוף במפרץ הפרה (Cow Bay) , לשכב תחת חופת העצים המסוככת על החוף, לעצום עיניים, להתמכר לליטופה של הרוח ולהאזין לרחש הגלים. מראש רכס אלכסנדרה Alexandra)), נשקפת תצפית יפה. האזור זרוע מלכודות תיירים ברמות שונות. במקום מסויים ניתן לטפס לראשי העצים, או לחוות אטרקציה כזו או אחרת, לכמה יזמים יש יער טבעי פרטי, בהם ניתן לצפות בעופות הקזוארי (Cassoway) המיוחדים והמפורסמים של אוסטרליה, או לפחות לנסות לצפות בהם.

זהו עוף גדול מאד. גובהו יכול להגיע כמעט לגובהו אדם בוגר (עד 1.80 מ'). הוא שייך לקבוצת "חסרי קרין" [5], שרירי התעופה שלו מנוונים, וכנפיו קטנות יחסית למשקל גופם העצום. דומה להפליא לאמו (Emu) האוסטרלי ולניינדו (Ñandú) הפטגוני ובמידת מה ליען האפריקאי, אולם דמיון זה אינו נובע מקרבת משפחה, אלא מאבולוציה קונוורגנטית[6]. התנאים הסביבתיים הדומים, גרמו לבעלי חיים ממוצא גנטי שונה, לפתח מורפולוגיה דומה. אמנם, הקזוארים, בניגוד לעופות הגדולים, הם שוכני יערות עבותים. אבל גם שם, הם מצויים בדרך-כלל ליד נתיבי מים, מסוגלים לפלס את דרכם בזריזות בסבך ואף לשחות היטב. הקזוארים שייכים לסדרת העופות הקדומים חסרי שיניים, שבה כלולים בין היתר גם האמו, היען והקיווי. נוצותיו שחורות ופרועות, כשפס אדום עובר בין הבטן לצוואר. ראשו וצווארו בצבע כחול-סגול, על צווארו תלויים קפלי עור אדומים ומראשו מזדקרת עצם דמוית קסדה, שמסייעת לקזואר לפלס את דרכו ביער. הקזוארים ניזונים מצמחים, פירות ובעלי חיים קטנים כדוגמת נחשים, צפרדעים וחלזונות. לקזואר תפקיד חשוב במארג החיים של יער הגשם הטרופי. הוא מסוגל לפזר את גלעיניהם של למעלה משבעים עצים, שהם גדולים מכדי ששוכני יער אחרים יוכלו לעכלם ולהפיצם. הוא בולע את הפרי בשלמותו ומפריש אותו בערימה גדולה של לשלשת, המשמשת כדשן ומעודדת את צמיחת הגלעין. הקזוארים טריטוריאליים; ואם פולש נכנס לטריטוריה של קזואר, הוא ינסה להפחידו על ידי סימור נוצותיו, הגבהת גופו ושריקה. אם הפולש לא בורח, העוף המפוחד עשוי לתקוף אותו בעזרת טפריו וקסדתו.

הדרך מתפתלת בדרכים הרריות ומיוערות, לעתים בתוך "מנהרה" טבעית ירוקה, לעתים צופה על הים ולעתים להרים המשוננים שפסגת תורנטון (Thornton) היא הגבוהה שבהם. 1375  מ'  לא נשמע מרשים, אך כשמדובר בגובה יחסי, כשהר כזה מזדקר מעל החוף, הוא מעניק לאזור מראה דרמטי. באזור שפע של מסלולי הליכה, חלקם על גבי שבילים מוגבהים, מרוצפי עץ, החוסכים מהמטייל את הדשדוש במים ובבוץ. ליד Noah Beach, מסלול הליכה יפה שנקרא Marrdja Boarwalk. המסלול מאפשר מבט קרוב ובלתי אמצעי לתוך יער הגשם, על שלל המינים הרב שחי בו. ההליכה מתחת לחופה גדולה של עצים, אפלולית וקרירה. אכן, אין כאן תחושה מראית ומבודדת כמו ביערות הגשם של ברזיל או זאיר, אבל אפשר לראות כאן את יער הגשם בזמן קצר ובמאמץ קטן.

מדרום לקייפ טריבוליישן – Dubuji Boardwalk מסלול הליכה יפהפה, האורך כשעה, בתוך יער גשם נפלא. כל מסלול כזה נגמר ביער של מנגרובים, החיים במימי האפסיים שבין הגאות והשפל ובחוף רחצה נהדר. בקייפ טריבוליישן עצמו נפרס חוף נפלא ומעליו נקודת תצפית יפה. המלצתי החמה היא ללון כאן. זהו אזור עשיר ומגוון מכדי להקצות לו יום אחד בלבד. בעלי רכב שטח, יכולים לנסוע מכאן צפונה, במסלול בלומפילד (Bloomfield Trask) הדרמטי, לבקר במפל בלומפילד (Bloomfield Falls) ובקהילה האבוריג'ינית ווג'אל ווג'אל (Wujal Wujal). למי שזמנו קצוב, עצתי להתחיל בקייפ טריבוליישן, להקדיש זמן למסלולי ההליכה ולהתחיל להדרים.

אטרקציה תיירותית נוספת היא רכבת מצועצעת משהו, אל  קורונדה (Kuruanda), שהחלה את דרכה כעיירת כורים וכיום עיירה ציורית. אורך המסילה, מקיינס לקורונדה, 34 ק"מ. הרכבת מטפסת כ-300 מ' גובה, בנוף של יערות גשם טרופיים, גבנוני הרים, מפלי מים וקניונים. מכיוון שמדובר באטרקציה תיירותית, הרכבת נעצרת בדרך פעמיים ומאפשרת תצפיות מרהיבות אל היערות חרושי הקניונים שלמרגלותיה. המסע, בקרונות ההיסטוריים עצמם, לאחר שעברו שיפוץ, אורך כשעתיים ומלווה בהסברים. הנחת המסילה הסתיימה ב-1891. לפועלים לא היה פנאי ליהנות מן הנוף. הם חצבו תעלות בידיים חשופות, החליקו על פני מדרונו תלולים ובנוסף לעבודה הקשה, בשמש היוקדת, נאלצו להיאבק במחלות וביצורים ארסיים.

העיריה עצמה, מלאה באטרקציות לתיירים. לעניות דעתי, מעבר לטעם הטוב. גן הציפורים וגן הפרפרים – יקרים מאד. בגן הפרפרים יש גם סיורים מודרכים. הרמה בינונית למדי, המחירים מרקיעי שחקים. העיירה הומה בתיירים חמושים במצלמות, רובם בקבוצות רעשניות ובהררים של סחורה תיירותית ברמה נמוכה. מזכירה קצת פארק שעשועים ברמה נמוכה. הבנתי מחברים שאחרי הצהרים, כשנחילי התיירים נוהרים חזרה למלונותיהם, המקום הופך להיות נעים ורגוע. הסיור המוצלח לטעמי הוא שיט בנהר המקומי, הכולל הסברים ברמה טובה. שטנו בנהר כ-45 דקות, תנינים של מים מתוקים ובעיקר את היער הטרופי במלוא הדרו. הסירה מתקרבת למקומות מחייה של צבי מים מתוקים, שם מפזר המדריך פירורי לכם, כדי לקבץ אליהם את הצבים ולאפשר לתיירים לצלם אותם. שמירת טבע זה לא….

השוטטות לאורך גדת הנהר, יפה במיוחד.

האטרקציה העיקרית היא הרכבל חזרה, המאפשר מבט ממעוף הציפור, על יער הגשם. שיוט רך, רגוע ומענג מעל הצמרות. הרכבל עוצר במספר תחנות, מהן ניתן לרדת וללכת ביער וכן לצפות בקניון שלמטה. אותו קניון שראינו בבקר מצדו השני. מכאן הוא מרהיב יותר. לסיומו של יום, נסיעה להתאוששות בחוף המרהיב של מפרץ הדקלים (Palm Beach), הנמצא במרחק של 26 ק"מ מדרום-מזרח לקיינס, שבנוסף להיותו חולי ונעים, הוא גם מוצל…קשה בגולה הדוויה.

דרומה ומערבה משם מתנשאת רמת את'רטון (Atherton Tableland). זהו אזור בגובה של 1000 מ', עם טמפרטורות "שפויות", המתאפיין נוף של מצוקים, אגמים בגדלים שונים ושפע של מפלי מים. זהוה אזור בו יער הגשם נמוג לתוך האאוטבק (Outback), אזור הספר האוסטרלי. האזור הזה היה לאחד היעדים המבוקשים באוסטרליה, בתקופת "הבהלה לזהב" בשנות ה-70 של המאה ה-19, על הפשיעה שנלוותה אליה. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, חווה האזור בהלה לבדיל, אם כי בממדים קטנים יותר. באותם שנים נעשתה כריתת יערות פראית, לצורך הנחת מסילות ברזל והכשרת השטח לגידולים חקלאיים. הילידים, בני שבט נגאדג'ונג'י (Ngadjonji), ניסו להתנגד לפלישה, אבל הוכרעו על ידי כוחם העדיף של הלבנים, שהיו מצוידים, כמו במקומות רבים אחרים, ברובים, פלדה וחיידקים. באזור מאריבה (Maribe) נמצאת שמורת הביצות ווטלנדס (Wetlands) ובה הזדמנות לשוט ולצפות בתנינים, וולבי (wallaby), חיית כיס הדומה לקנגרו וציפורים רבות. לא הרחק מזם נמצא ערוץ הגרניט (Granite Gorge) ובו תצורות סלע מרהיבות. המקום האידיאלי לשהות בו ולצאת ממנו לסיורים בסביבה, הוא העיירה השמורה והמטופחת יונגאבורה (Yungaburra), שנראית כקפסולה של זמן. דומה והזמן עצר שם במאה ה-19, כפי שמלמדים בתיה היסטוריים. נמליץ כאן על שמורת הלועות הגעשיים (Crater Lakes National Park) ובה שני אגמים כחולים, שקטים כמראה, המזמנים מראות יפים של השתקפות. אגם איצ'אם (Eacham) נהדר לרחצה ולצפייה בצבים ובעופות מים. דרומית למאלנדה (Malanda), נמצא "ציר המפלים (Waterfall Circuit ) המפורסם, המתאים לסיור בעיקר בעונה הגשומה (דצמבר-מארס) וקצת אחריה. זהו ציר שאורכו 16 ק"מ והוא עובר לאורך כמה מפלים שוצפים, ציוריים להפליא. הגדול שבמפלים הוא מילה מילה (Milla Milla Waterfall). גם מפלי זילי (Zillie Falls), ומפלי אלינג'ה (Ellinjjaa) משובבי נפש ביופיים. בין העיירה אתרטון לריבנשו (Ravenshoe) עובר הכביש בשמורת היפיפאמי(Mnt. Hypipamee Crater) . זהו לוע יפהפה של הר געש ולו מראה סוריאליסטי כמעט. מסלול הליכה קצר ויפה, של כחצי ק"מ לכל כיוון, עובר ליד מפל דינר (Dinner Fall) ומגיע אל הלוע. לא הרחק מרייבנשו , נמצא מפל מילסטרים (Millstream Falls), שהוא רחב ומרשים להפליא. מדובר בגיחה של יומיים שלושה, שכולה נופים מרהיבים.

אחת הפנטזיות של כל אוסטרלי הוא שיט בין איי וייטסאנדיי (Whitsunday), שהקופירייטרים המוצלחים של קווינזלנד מכנים אותם "מזון לנשמה". מדובר בארכיפלג של איים, שהם בעצם פסגות של הרים ששקעו ועוטרו באלמוגים. זהו פלא טבע שכולו פנטזיה של צבעי כחול, ירוק, צהוב  וכל מה שאפשר לדמיין ביניהם. כאשר הגיע לכאן קפיטן קוק ב-1770, הוא כתב שהמעבר בין האיים הוא "כולו נמל אחד ארוך ובטוח". יאכטונרים אוסטרליים מדווחים שקוק הגזים. גלי הגאות יכולים ליצור תנאים מסוכנים לכלי שיט קטנים, בפרט כשהם מלווים ברוחות. האיים הם שמורות טבע ויש בהם יערות גשם מרשימים, הנושקים לקוו המים, לעתים מפרידים בין עושר העצים לשפע האלמוגים, רצועות צהבהבות של חול עדין.  האיים הגדולים מרושתים בשבילי הליכה נפלאים ובגבעות שנשקף מהם נוף מרהיב. לאורך האי סאות' מול (South Molle) למשל, יש רצועת חוף יפה, עטורה בעצים ועליהם שוכנים עופות רבים. גם מי שמוכן להקדיש כמה ימים לפלא הטבע הזה, חייב לבחור. זה יכול להיות לונג איילנד(Long Island) , הוק(Hook Island) , האי ווסטאדיי, המילטון  (Hamilton Island)ועוד. האי לינדמן  (Lindman Island)   מרוחק יותר. אך אחרי הפלגה של כמה שעות, מגיעים לשפע רב מאד של מפרצים מבודדים ולמסלולי הליכה נהדרים. באי גדלים הרבה "עצי דשא" (Grass trees) פוטוגניים להפליא, אנדמיים לאוסטרליה המוכרים גם בשמם המדעי Xanthorrhoea. אלו למעשה כדורי קוצים עגולים, על גבי גזע דק. מאונט אולדפילד (Mt. Oldfield) אינו גבוה במיוחד, 210 מ' בלבד, אך מי שמטפס לפסגתו, זוכה לנוף מרהיב. החוף של וויטהאבן (Whitehaven) הוא קשת חולית החובקת מפרץ, שכולו כתמים של כחול ונחשב נחשב לאחד הטובים בעולם.

דרומה משם נמצאת בריסביין, בירתה שטופת השמש והקוסמופוליטית של קווינסלנד. מדריך "לונלי פלנט" מכנה את העיר בהתלהבות "תמצית נפלאה של אוסטרליה". במקום אחר הוא מכתיר את העיר בתואר דרמטי עוד יותר: "לאס וגאס של אוסטרליה" תמהני. לדעתי כוחה של אוסטרליה, אינו בערים, מנקודת מבט של תייר כמובן. מי שיש לו כמה שעות פנויות, יכול לצאת לטיול רגלי במרכזה של בריסביין. במיוחד ברחוב George שלאורכו כמה מבנים עתיקים (בסטנדרטים אוסטרליים) כמו למשל, בית הפרלמנט אשר נבנה בשנות ה 60 של המאה ה 19. תיירים לא מוותרים על טחנת הרוח הישנה והמצפה ב- Wickham Terrace. אתר נעים לביקור הוא פורטיטוד וואלי (Fortitude Valley), ובו מוסדות תרבות, שפע של בתי קפה, מסעדות וחנויות. בית העיריה הוא מבנה מהודר ומרחבת התצפית שבמגדל השעון, נשקף נוף יפה של העיר ובקומת הקרקע שלו נמצא מוזיאון בריסביין. מרכז התרבות של קווינסלנד, הנמצא בפינת הרחובות Melbourne ו- Grey, הוא מתחם מקסים ביופיו. שם נמצאת גלריית האמנות של קווינסלנד, בה מוצגת תערוכות קבועות ומתחלפות. סמוך לה, נצא מוזיאון קווינסלנד. במקום תצוגות של שלדי לוויתנים. אזור הנופש מספר אחד הוא Gold Coast. שעה וחצי נסיעה, דרומית לבריסביין. שילוב של מבנים גבוהים, חוף, מסעדות וחנויות. המקום  מושך אליו שני מיליון תיירים בשנה. לעניות דעתי, אפשר גם בלעדיו.

מומלץ לצאת ליום של סיור באי מורטון (Moreton), השוכן במפרץ בשם זה. זהו אי חולי המזכיר להפליא את האי פרייזר (ראה להלן), אבל פחות מתויר. 90% משטחו הוא שמורת טבע ויש בו מגוון רב של עופות. ממאונט טמפסט (Mnt. Tempest), הנחשב לגבעת החול החופית הגבוהה בעולם, נשקף נוף מרהיב. זהו טרק באורך של שלושה ק"מ. שווה מוקדם בבקר, או לקראת שקיעה. סמוך לחוף המערבי שקועות במים, האניות הטרופות של טאנגאלומה (Tangaluma), שהוא אתר צלילה פופולרי. גם לשנירקול. סמוך לו, יש , בכפר הנופש טאנגלומה (Tangaluma), מדי ערב מאכילים את הדולפינים. זוהי אינה בדיוק שמירת טבע, אבל הזדמנות צילום נהדרת. הסיור כולל נסיעה ברכב 4X4, בחולות וביער, סנד בורדינג (Sandboarding), עם אפשרויות לשנרקול, לקיאקים ועוד. בחודשים יוני-ספטמבר, אפשר לצאת לשיט בעקבות ליוויתנים. לִוְיָתָן גְדוֹל-סְנַפִּיר[7] הוא מין לווייתן מזיפות, המשתייך למשפחת לווייתני הענק. אוכלוסייתם הצטמצמה באופן ניכר בעקבות ציד, וכיום הוא נחשב למין מוגן ברוב חלקי העולם.

ראו באתר זה: הלווייתנים.

גופו חסון מאוד, וצבעו נע בין כחול לשחור ומוכתם לעיתים בכתמים לבנים או אפורים. הסנפיר הקדמי המוגדל ,שחלקו לבן, הוא אולי המאפיין הבולט ביותר של המין, ואורכו יכול להגיע עד 5 מטרים – כשליש מאורך הגוף כולו. הראש אינו סימטרי ומכוסה בליטות וגבשושיות רבות, חלקן בשל טפילים ימיים. ללווייתן גדול-הסנפיר, כמו לכל לווייתני הענק, בין 12 ל-36 תלמים אורכיים המתחילים בתחתית הראש ומסתיימים בטבור. נראה כי תלמים אלה מאפשרים ללווייתן לפעור את פיו לרווחה במהלך האכילה. זהו לווייתן גדול ממדים: אורכו של פרט בוגר נע בין 10 ל-16 מטרים ומשקלו הממוצע הוא כ-27 טונות. נקבות גדולות מעט מן הזכרים.  למרות גודלו, הלווייתן גדול-הסנפיר אקרובטי למדי, והוא ידוע בקפיצותיו החינניות מהמים, בסנפירו הקדמי הגדול ובשירתו המורכבת. יצורים מלכותיים אלו מגיעים בחורף האוסטרלי למפרץ הרווי (Hervey Bay)  הם שוהים שם מספר חודשים, טרם שיצאו במסעם דרומה, אל המים הקרים והעשירים יותר במזון. שיט ליווייתנים הוא בדרך כלל עניין משעמם למדי. הצופים שהתייאשו מלמצוא את היצור המרהיב , מתייאשים ומשתעממים. עד שרואים משהו: זנב העולה אל על, זינוק צד מעל המים. מצב הרוח משתנה באחת, מעומק הגרונות נשמעות, מלאות התפעלות. למרבה המזל, הליווייתנים של הרווי ביי, התרגלו לנוכחות הסירות ומכיוון שהם יצורים סקרניים, הם מתקרבים אליהן מאד, להנאת הצופים.

האי פרייזר (Fraser) בחוף הדרום-מערבי של מדינת קווינסלנד באוסטרליה, הינו יעד תיירותי נחשק.. אך למרות פרסומו הרב, לא ראינו כאן הרבה מטיילים. אמנם, בית ההארחה שלנו היה מלא, גי'פים נסעו במהירות לאורך החוף, אבל לא נתקלנו גודש של תיירים, כפי שניתן היה לצפות מיעד כה פופולרי. האי שוכן באוקיינוס השקט, בערך 300 קילומטרים צפונית לעיר בריסביין. המקום נחשב כאי החול הגדול בעולם – שטחו הוא 1,840 קילומטרים רבועים.  זהו אי שהחל להיווצר לפני 7,000,000  שנה. ייחודו בכך שמי תהום היורדים בלבה של אוסטרליה, מחלחלים דרך שכבות של אבן חול, עד לאקוויפר, שמביא אותם אל מתחת לאי וכאן הם נובעים. יצאנו מבריסביין,  במשאית קטנה, 4X4, אל  עיירת הנופש ריינבו ביץ' (Rainbow Beach), שמהווה בעצמה יעד נהדר למטיילים.  מטיילים רבים ממשיכים עוד שעתיים צפונה, אל עיירת הנופש הרווי ביי (Harway Bay) ומשם מפליגים אל מלון Kingfisher, הנחשב לטוב באי. אחרת, אפשר להסתפק בנסיעה עד ריינבו ביץ'. במקום כמה מסעדות, חנויות וסוכנויות המציעות טיולים לדיונות יפהפיות ולמקווי מים מתוקים. המפרץ הרחב (Wide Bay), חבוק בשדרה של עצי אורן, הצמוד לצוקים אדמדמים. מראה שהעניק למקום את שמו "הקשת בענן". מהמגדלור ב- Double Island Point נשקף נוף מרהיב. המסקנה שלי היא להגיע לכאן יום קודם לביקור המתוכנן ולצאת לסיורים בג'יפים בסביבה. סיורים אלו זולים בהרבה מאשר הסיורים באי פרייזר. הם לא יכולים לבוא במקומם, אבל הם תוספת מעניינת. מכאן, חצינו במעבורת את המצר הצר והגענו אל האי ששמו בפי האוברג'ינים משבט הבוטצ'ולה ( (Butchulla, הוא "ק'גארי" (K’gari), שמשמעותו "גן עדן". לפי סיפור עם אבוריג'יני, לאחר שיצרו האלים את בני האדם, הם חיפשו מקום לשכן את ברואיהם. האלה ק'גארי התאהבה ביופייה של הארץ שנוצרה ולא רצתה לעזוב, ולכן שליח האלים ינדיגיה (Yendingie), הפך אותה ל"אי גן העדן".

האירופאי הראשון שגילה את האי היה ג'יימס קוק, ששט עם ספינתו לאורך חופי האי בין 18–20 במאי 1770. הוא קרא לאי "ראש אינדיאני" (Indian Head), משום שסלע גדול, וולקני בולט אל הים, נראה לו מרחוק כראש של אדם. חוקר בשם מתיו פלינדרס (Matthew Flinders), שעל שמו נקרא רכס הרים, צפונה לאדלייד, שט לאורך האי ואף ניסה למפות אותו, בשלהי המאה ה-18. השם פרייזר הוא על שמה של סקוטית בשם אליזה פרייזר, ששטה באוקיינוס השקט, ב-1836, יחד עם בעלה ג'יימס פרייזר, שהיה גם הקפיטן של ספינתם "טירת סטירלינג" (Stirling Castle). הספינה נסחפה, ג'יימס נהרג, ואליזה ניצלה הודות לאַבּוֹרִיגִ'ינִים. האי נקרא על שום הזוג פרייזר, למרות שהאַבּוֹרִיגִ'ינִים שהו באי כבר לפני יותר מ-5,000 שנים. כבאותו אופן נקרא סלע הענק אולורו, על שם המושל איירס. הימה הגדולה ביותר באפריקה נקראת על שם המלכה ויקטוריה וצ'ומולוגמה, הר הגבוה בעולם, נקרא על שם המנהל הבריטי של מחלקת המדידות ההודית באמצע המאה ה – 19. אין ספק שהאדם האירופאי הוא במרכז העולם. לימים, גילו האוסטרלים את הפוטנציאל הכלכלי שיש באי והחלו לחטוב עצים בלתי חדירים למים, הנקראים "סאטינאי" (Satinay), שהיה מבוקש מאד על ידי בוני סירות ועצי הקאורי (Kauri) הגבוהים, המוכרים מניו זילנד. לשם כך, הם גרשו מכאן את תושביו האבוריג'ינים. למרבה המזל, – האי הוכרז ב- 1992 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

באי פרייזר, יש למעלה ממאה אגמי דיונות (מקווי מים מוקפים חול). זהו ריכוז האגמים השני בגודלו באוסטרליה, אחרי טסמניה. האגמים המתוקים שבאי הם מהנקיים והצלולים בעולם. הידוע והמתויר שבהם  הוא אגם מקנזי (Mackenzi). אגם בירבין (Birrabeen) נופל ממנו ביופיו אך מעט. אגם וואבי (wabby) שהוא האגם העמוק ביותר באי ומוקף ביער ודיונת חול ענקית שיורדת בחדות אל המים. חופי החול שלהם עשויים מצורן דו-חמצני, טהור כמעט לחלוטין. כנראה שהמים התרכזו על פני שכבה דקה של עלים המונעת חלחול. ישנם מבקרים, בעיקר אוסטרליים, המתייחסים לאגמים הללו כמו לספא טבעי. הם שוהים בתוך החול עתיר המינרלי, מתוך אמונה שיביא מזור למכאובים בגוף ומשרים את שערם במים, כדי שיתרככו. בנוסף לדיונות, לגלים ולחוף הים, מרבית האי מכוסה ביערות ובהם מגוון עצים, שרכים נדירים  ושיחים ייחודיים והוא מזמן אפשרויות לטיולים רגליים ביערות הגשם.

החוף המזרחי של האי, המכונה גם "חוף 75 המיילים". זהו  חוף  חולי לבן, כליל יופי.  אם כי הרחצה בים מסוכנת, בשל זרמים חזקים ובשל נוכחות רבה של כרישים. המטיילים מסתפקים בהליכה לאורכו, בשכשוך רגליים במי הפלגים ובביקור באתרי נוף, כמו סלעי אבן חל אדומים, שבבואתם משתקפת במים. בנוסף לכך ידוע האי כגן עדן לדייגים ואפשר לראות אותם בהמוניהם ניצבים על קו המים – שהוא גם "הכביש הראשי" של האי, עם מהירות מותרת של 80 קמ"ש – בשעות הדמדומים עם חכותיהם וממתינים לדגים.

אחד הנחלים הגדולים באי, אלי קריק (Eli Creek), הוא נחל עם מים צלולים, הנשפך אל החוף המזרחי אפשר להיכנס כמאה מטרים לתוך הנחל על רציף עץ מיוחד ומשם להיסחף חזרה אל החוף עם הזרם.  ראש אינדיאני Indian head-הוא צוק גבוה הממוקם על החוף וממנו נשקפת תצפית מרשימה. ניתן להתבונן במעוף הציפור גם בג'יפים הרבים המתחפרים בחול.

ברחבי האי נפוץ הדִּינְגּוֹ [8] המכונה "כלב הבר האוסטרלי". רגליו גבוהות, ומראהו הכללי דומה לכלב מבוית. צבעו בדרך כלל צהוב אדמדם ולפעמים שחור מעורב בצהוב. אורכו הממוצע של גופו הוא 1.2 מטר מהאף לקצה הזנב, גובהו כ-58 ס"מ ומשקלו הממוצע נע בין 13 ל-20 ק"ג. לדינגו חוש ריח מפותח בעזרתו הוא מוצא את טרפו. ניזון מזוחלים כגון נחשים ולטאות, ממכרסמים כגון ארנבות וחולדות, ומיונקים כגון חיות כיס בגדלים שונים וכן מחזירי בר וכדומה. למעשה זהו אינו כלב בר, אלא מובר, היינו, פליט תרבות. הדינגו הגיע לכאן מדרום – מזרח אסיה, עם המתיישבים האַבּוֹרִיגִ'ינִים, ברח והתפרא. תוך 2,000 שנה הצליח לחסל מין של זאב מקומי. נחשב למזיק בקרב החוואים באוסטרליה בשל טריפת כבשים, עיזים ועגלים, ואף על פי שהוא מוגן בחוק, מושמד על ידם במספרים גדולים. קיימים מספר דיווחים על טריפת בני אדם באוסטרליה על ידי הדינגו. ב-1980 התפרסם סיפורה של לינדי צ'יימברלין (Lindy Chamberlain) שזעקה "כלב דינגו חטף לי את התינוקת". אוסטרליה לא ידעה את מה שהיא יודעת כיום והאם הורשעה בבית משפט בדרווין ‘ברצח בתה אזריה (Azaria) בת החודשיים,. רק בעקבות מותו של ילד בן תשע, מבריסביין, שהותקף על ידי דינגו, בשנת 2001, הוכח שהדינגו מסוכנים לבני אדם. בתגובה הורתה ממשלת קווינסלנד להמית שלושים מתוך כ-160 כלבי הדינגו של האי פרייזר, מעשה שגרר גינויים מארגונים ירוקים ומהתאגדויות של האוברג'ינים. העובדה המצערת בהשתלשלות עניינים זו, שמי שהוביל לתוקפנותם הגוברת של הכלבים היו התיירים, שבמשך שנים האכילו את הדינגו וגרמו להם שלא לפחד מבני אדם. עקב ריבוי מסיבי עם כלבים מבויתים הוכרז הדינגו על ידי איגוד השימור העולמי כפגיע. מכיוון שזהו אינו "כלב הבר האוסטרלי", כפי שהוא מוצג לעתים בברושורים, אלא בעל חיים פולש וצאצא של חיה מבויתת, ומכיוון שנוכחותו גורמת נזק לחיות הבר, לא ברור לי מדוע שומרים עליו. לתלונתי בנושא השיב המדריך המקומי, שגם על צפרדע רעילה (cane toads), ילידת דרום אמריקה, שהובאה לאוסטרליה מהוואי ב-1935, כדי לחסל את החיפושיות המזיקות בשדות קנה הסוכר, מגינים הארגונים ירוקים, בטענה שהיא "אינה אשמה"…מכול מקום, האי פרייזר הוא אחד המקומות המעטים במזרח אוסטרליה בהם נותרו כלבי דינגו טהורים, ולכן חל איסור על הכנסת כלבים מסוגים שונים לאי על ידי מטיילים, כדי שתימנע התרבות בין-גזעית ביניהם.

קיימים באי  למעלה מ-250 מיני עופות. עופות דורסים נפוצים הם עיטם, בז נודד ושלך. עופות נוספים הם שקנאי, שחפית, שחף, צופית בוהקת, שלדג וקקדו. זן נדיר יחסית שחי באי הוא תוכי הקרקע, שכבר נכחד בחלקים אחרים של אוסטרליה. היישוב היחיד באי הוא העיירה יורונג (Eurong) בדרומו, בה מצויים מספר חדרי מלון ואכסניות ומעט שירותים שונים לתיירים.

התושבים האוברג'ינים, בני שבט הבוצ'ולה, היו מתקבצים באי מדי חורף, ומספרם הגיע לכמה אלפים. אולם בעקבות ההשתלטות האלימה של האירופאים על האי, הלך וירד מספרם, ובשנת 1890, מנו כ-300 איש בלבד, רוב הילידים שנותרו, עזבו את האי עד 1904, והועברו למיסיונים נוצריים בקווינסלנד. האי זכה לפרסום עולמי, לאחר שבשנת 1935 נסחפה אליו האנייה "מהינו" (Maheno), בעקבות סופת ציקלון. אנייה זאת נבנתה ב-1905 בסקוטלנד, כאניית נוסעים מפוארת שנועדה לחציית ים טסמן. הוראת שמה בשפה המאורית הוא "אי". במלחמת העולם הראשונה היא הושטה לאירופה, הוסבה לאניית בית חולים ושירתה את דיביזיית "אנז"ק" בקרבות  גליפולי. אז נאמר שהבריטים נלחמו עד טיפת דמם האחרונה של… האוסטרלים והניו זילנדים….בסיום המלחמה שבה האניה לשמש כאניית נוסעים. עד שב-1935 האניה הוכרזה כמיושנת, נקנתה על ידי חברה יפנית, במטרה לפרק אותה ולהתיך את המתכות המרכיבות אותה. היא הושטה לאוסקה, כשהיא קשורה בשרשרת לאנייה אחרת. בעקבות הציקלון, נותקה השרשרת והאנייה נסחפה לכאן.  בתקופת מלחמת העולם השנייה שימשה האנייה שנתקעה באי כמטרה נייחת לאימוני ההפצצות של חיל האוויר האוסטרלי. מאז נהרסו חלקים רבים באנייה, היא העלתה חלודה, ושלוש מקומותיה נקברו מתחת לחולות. כיום השרידים החלודים הבולטים בגונם האדום מעל החול, הם אטרקציה תיירותית. ב-1961 הציעה ממשלת אוסטרליה ליישב באי פרייזר את תושבי האי נאורו (Nauro), אי עצמאי קטן שכריית זרחן דלדלה את משאביו. אולם כורי העצים שבפרייזר הצליחו לעצור את התהליך. אפשר להפיק את המקסימום מהאי ביממה, כולל לינה זולה יחסית בחוף Eurong וליהנות מחויה מרוכזת של חולות, יערות, אבן חול אדומה, אגמים ונחלים של מים מתוקים.

לא הספקנו את הכול. גם לא את כול המקומות החשובים. הערוצים, מפלי המים, היערות ובעלי החיים האנדמיים של יאנגלה (Eungella), עם סיכוי טוב לראות ברווזנים (פלאטיפוס), בנהר הקסום ברוקן ריבר (Broken River).  רווזן או פלטיפוס (Platypus)[9] הוא אחת האטרקציות של עולם החי האוסטרלי. זהו מין יונק ייחודי, בעל פה הדומה למקור ומטיל ביצים. הברווזן מוגדר מאובן חי, והוא בין היונקים המיוחדים בעולם: הוא שייך לסדרת בעלי ביב שכיום רק הוא והקיפודניים נמנים עליה. בני סדרה זו מטילים ביצים במקום להמליט גורים, אך מניקים את הוולדות, וטמפרטורת הגוף שלהם נמוכה בהרבה משאר היונקים. גופו של הברווזן, כמו גם זנבו השטוח, מכוסים בפרווה חומה וצפופה שלוכדת בחובה שכבה מבודדת של אוויר המסייעת בשמירה על חום הגוף. הברווזן אוגר בזנבו עתודות שומן, בדומה לשד הטסמני. בין אצבעות רגליו פרושים קרומי שחייה, הבולטים יותר בכפות רגליו הקדמיות. קרומי השחייה מתקפלים כאשר הברווזן מטייל על קרקע יבשה. הזכרים והנקבות מתחילים את חייהם עם דורבן בעקב רגליהם האחוריות, אך רק בזכרים מתפתח הדורבן ובלוטות ארס המחוברות אליו. הזכרים משתמשים בארס כחלק מקרבות החיזור ולא כאמצעי הגנה או תפיסת טרף, לכן ארס הברווזן מיועד לגרום כאב ולא מוות. אצל בני האדם הארס גורם לכאב רב שאינו ניתן להשכחה באמצעות מורפיום. הוא נמנה גם על הקבוצה הנדירה של יונקים ארסיים. חי באוסטרליה וסביבתה בלבד.

הברווזן נתגלה לראשונה לאירופאים באוסטרליה בשנת 1798. המושל השני של ניו סאות' ויילס, קפיטן ג'ון האנטר, שלח לממלכת בריטניה הגדולה, חתיכת עור של ברווזן ורישום בדמותו .בתחילה המדענים הבריטיים היו בטוחים כי מדובר במתיחה[10].

שמו האנגלי של הברווזן, "Platypus", נגזר מן המילים היווניות "פלאטיס", כלומר רחב ושטוח), ו ו"פוס", כלומר כף-רגל, ויחד – "כף רגל שטוחה"

(המושג פלאטפוס מוכר לרבים מהילדים הנולדים עם כף רגל שטוחה ללא הקער). שם הסוג נגזר מן המילה היוונית "אורניתורינקוס", כלומר "מקור ציפור", ומשמעות השם הספציפי של המין בלטינית "דמוי-ברווז".

אטרקציה חשובה אחרת שהחמצנו היא הפארק הלאומי קארנאברון (Carnavron) הטרשי שעוצב באבן חול. ערוץ קארנברון (Carnavron Gorge) מתחתר בין מצוקים המתנשאים לגובה אנכי של מאתיים מטרים. זהו נאת מדבר מרהיבה ובה גדלות קזוארינות דקיקות, אקליפטוסים וצמחים אחרים ולאורכו בריכות עמוקות בהם טובלים ברווזנים. מי שזמנו בידו, מרחיק מכאן אל הארץ צרובת השמש שבאאוטבק המיתי של אוסטרליה. זוהי החצר האחורית של אוסטרליה, ולה סלעים שגונם כענבר, חרוצים על ידי נהרות עטורי אקליפטוסים ושמים שמאדימים לקרת שקיעה ומעטרים את העננים ברקמה של אש. הנהרות הללו תפשו מקום חשוב באתוס האוסטרלי של כיבוש הספר. ידוע במיוחד הוא נהר קופר (Cooper River), עליו כתב אלן מורהד, ספר בשם זה; המתעד את מסע משלחת שחצתה את היבשת, במסע מיתי, מדרומה לצפונה[11].

מאונט אייזה (Mt. Isa), היא עיירה רבת הוד וקסם המוקפת בצוקים אדמדמים של אבן חול מוכתמים בגושים ירוקים של צמחי טריאודיה (Triodia). זהו סוג של עשב גדול רב שנתי וחובב יובש, האנדמי לאוסטרליה ומשתרע על פני כחמישית  מכלל היבשת. זהו צמח כדורי שקוטרו כמטר  הוא ידוע גם בכינוי "עשב דרבן" ובעיקר בכינוי "ספיניפקס" (spinifex), למרות שאין קשר בינו לבין עשב הספיניפקס המצוי רק בחופים החוליים של היבשת. לטריאודיה יש משמעות אקולוגית רבה למדבריות האוסטרלים. למעשה ההימצאות שלו מונעת מהמדבריות הללו להפוך לגרסה נוספת של מדבר סהרה האפריקני. העיירה הציורית נודעת במכרות העופרת, שניתן כיום לסייר בהם, בריכוז גדול של מאובנים, דרכם אפשר לשחזר בעלי חיים פרהיסטוריים שעברו מן העולם  ואת רוח האאוטבק, החברית, מנומנמת, המרוחקת ת"ק פרסה ושנות דור מבריסביין הרועשת והקוסמופוליטית. אטרקציה נוספת, לחובבי טבע מושבעים, היא הפארק הלאומי הינצ'יברוק איילנד (Hinchinbrook) שכולו הרי גרניט הפורצים בעצמה מתוך הים. חופו המערבי מכוסה יער טרופי עבות וחופו המזרחי עתיר חופים חוליים בצדם גדלים ריכוזים גדולים של מגרובים. מסלול תורסבון (Thorsborne Trail) , או "מסלול החוף המזרחי", נחשב לאחד הטרקים היפים באוסטרליה, אורכו 32 ק"מ, הוא עובר לצדם של מפלי מים מרהיבים, חוצה ערוצים ובריכות טבעיות ונפגש בבעלי חיים רבים, מוולבי ועד תנינים.

תם ולא נשלם. יש הרבה לאן לחזור.

הערות

[1] שלוש טריטוריות בייבשת עצמה ושבע טריטוריות חיצוניות. בטריטוריות נתונות הסמכויות לממשל הפדרלי.

[2] בראש כל מדינה עומד מושל הממונה על ידי המלכה אליזבת השנייה. המושלים של הטריטוריות השונות ממונות על ידי המושל הכללי של אוסטרליה.

[3] שם מדעי: Acanthaster planci

[4] קוצי הכוכבן, העשויים מגנזיום קלציט, מגיעים לאורך חמישה ס"מ ומכילים רעלנים הנקראים ספונינים. הקוצים מגנים על הכוכב מפני טורפים ומזיקים אחרים, כגון האדם. קוצים אלה יכולים להסב לאדם כאבים עזים, גירודים ולפעמים אף לגרום לבחילה והקאות. זרועות הכוכב יכולות להתנתק מהגוף במקרה הצורך, ולהתחדש לאחר מכן.

הכוכבן ניזון מאלמוגים, על ידי הוצאת הקיבה דרך הפה, וטריפת רקמת האלמוג. עיכול הרקמה נעשה מחוץ לגוף הכוכבן תוך שימוש באנזימים שונים המסייעים בפרוק המזון והחשת תהליך העיכול. תוך 24 שעות הכוכבן מצליח לטרוף מזון השווה בגודלו לקוטר גופו. לאחר הטריפה נותר מהאלמוג שלד לבן בלבד. הכוכבן מעדיף אלמוגים הגדלים מהר ולכן יעדיף את ה-Acropora וה-Montipora וימנע מאלמוגים אחרים כמו ה-Porites. ישנם אלמוגים כמו ה-Poccilopora וה-Stylophora שפיתחו מנגנוני הגנה נגד הכוכבן בעזרת סימביוזה עם סרטנים מסוימים. לדוגמה, ה-Trapezia נצפה כאשר הוא חותך את רגלי הים של הכוכבן ובכך מרחיק אותו מהאלמוג.

[5] " קרין, או "שדרית" – רכס אורכי מרכזי ענקי שבו נאחזים שרירי חזה גדולים במיוחד, המורידים את הכנף כלפי מטה ובכך נושאים במרבית מאמץ התעופה.

[6] אבולוציה קונברגנטית התפתחות נפרדת, עצמאית אבל דומה של איברים פונקציונליים במינים או בסוגים של בעלי חיים שאינם קרובים זה לזה (לטינית: ereregrevnoc)

[7] שם מדעי: Megaptera novaeangliae

[8] שם מדעי: Canis lupus dingo

[9] שם מדעי: Ornithorhynchus anatinus. משתייך למשפחת הברווזניים והוא המין היחיד בסוגו והיחיד החי במשפחה, אף שבעבר היה סוג נוסף – האובדורודון (Obdurodon).

[10] כך למשל, ג'ורג' שאו (1751–1813), בוטניקאי וזואולוג אנגלי, פרסם את התיאור הראשון של בעל החיים הייחודי בכתב העת "Naturalist's Miscellany" בשנת 1799, ובו טען כי קשה שלא להטיל ספק באמינות הגילוי. גם הרופא והמדען הבריטי רוברט נוקס (Robert Knox) האמין כי ייתכן ומדובר בפחלוץ שהוכן בידי מספר אסייאתים. גופו של הברווזן נראה כגופה של חיה דמוית-בונה שנתפר לה מקור של ברווז. שאו אף ניסה לבדוק השערה זו, ובעזרת מספריים ניסה למצוא תפרים בגוף הברווזן.

[11] אלן מורהד, נחל קופר, הוצאת עם עובד