האיים הקנריים – המלצות לקריאה לקראת הטיול (ואחריו)

כתב: גילי חסקין; 02-01-25

ראו : אלבום תמונות מהאיים הקנריים. יוני 2022

קרנבל בטנריף. 2022

אלבום תמונות מטיול לאיים הקנריים, מארס 2014.

אלבום תמונות מקרנבל בטנריף, מארס 2014

אלבום תמונות מקרנבל בלנזרוטה. מארס 2014

להרצאה על האיים הקנריים

האיים הקנריים (Las Islas Canarias) הם קבוצת איים ייחודית באוקיינוס האטלנטי, מול חופי צפון-מערב אפריקה. נמצאים בקו רוחב 28° ; מעט צפונית לחוג הסרטן. הם שייכם לספרד, אבל קרובים פי עשרה לחוף מרוקו (115 קילומטרים), מאשר לחוף ספרד (1150 ק"מ).

הארכיפלג מורכב משבעה איים: טנריף (Tenerife), לה פלמה (La Palma), לה גומרה (La Gomera), אל איירו (El Hierro), שמרכיבים את מחוז סנטה קרוס דה טנריפה, ומנגד, גראן קנריה (Gran Canaria), פוארטוונטורה (Fuerteventura) ולנסרוטה (Lanzarote) ועוד שישה איונים שמרכיבים את מחוז לאס פאלמס (Las Palmas).

האי טנריף הוא הגדול ביותר (2,059 קילומטרים רבועים). אל איירו (El Heiro) הוא הקטן (268.51 קילומטרים רבועים) והמערבי ביותר. המרחק מהאי המערבי למזרח, הוא 500 ק"מ ולקרבה לאפריקה יש משמעות גדולה לגבי האקלים וכתוצאה מכך גם לגבי הצמחייה.

שטחם הכולל של שבעת האיים, ביחד עם ששת האיונים הקטנים יותר, הוא 7,447 קילומטרים רבועים. אורך החופים הכולל של האיים הקנריים  הוא 1,583 קילומטרים .האיים מציעים חופים מגוונים, החל מחולות זהובים בלנסרוטה ועד חופים שחורים מטוף בטנריף ואל היירו.

האיים ידועים במזג האוויר הנוח שלהם לאורך כל השנה, עם טמפרטורות ממוצעות של 20–25 מעלות צלזיוס. משום כך הם מכונים "אביב נצחי". מכיוון שהם מציעים שמש כמעט כל השנה, הם הפכו ליעד נופש נודע. אולם יש בהם הרבה יותר:  יש בהם הרי געש, אזורים צחיחים לצד יערות עבותים, עצי דרקון ענקיים ושפע של גנים בוטניים. כמו כן קיימות בהם יערות מחט ויערות סובטרופיים. הנוף ההררי המבותר מצטיין במספר רב של חרוטים געשיים. יש בהם ערים יפות, כפרים ציוריים, אדריכלות ייחודית ופולקלור מעניין. : התרבות הקנרית מושפעת מתרבויות אירופה, אפריקה והאיים עצמם, וגם מעט מהגואנצ'ים (Guanches) – תושביהם הילידים של האיים.

השם "האיים הקנריים" היה מוכר בתקופה הרומית. מקורו של השם נותר מעורפל. לדברי הגיאוגרף פליניוס הזקן, השם "קנריה" (Canaria), נובע מהמילה "קאנס" (Canes) שהוראתה כלבים, היינו, "אי הכלבים", שם שניתן להם בשל ריבוי הכלבים שבהם והתייחס בתחילה רק לגראן קנריה.

יש הטוענים שלא מדובר בכלבים, אלא בכֶּלֶב יָם נְזִירִי יָם תִּיכוֹנִי (שם מדעי: Monachus monachus)  שהוא כיום אחד היונקים הנדירים בעולם.

הסבר אחר טוען שהתושבים המקוריים, הגואנצ'ים (Guanches) העריצו את הכלבים וחנטו אותם. יש הטוענים שהם העריצו את האל המצרי אנוביס (Abubis), שראשו ראש תן. מכול מקום, האיים לא נקראים על שם הציפורים הקנריות, נהפוך הוא, הן נקראות על שם האיים; כמו האורן הקנרי.

הסופר הספרדי מיגל דה אונאמונו (Unamuno) תיאר בתחילת המאה העשרים את הנופים הפראיים של גראן קנריה (Gran Canaria), כ"סערה שהתאבנה",.

המשורר הספרדי אנטוניו דה ויאנה (Antonio de Viana) כתב במאה ה-16, בספרו: Antigüedades De Las Islas Afortunadas:

"באוקיינוס האטלנטי, בין נחשולים מגוונים

שוכנים צוקים גבוהים וחסונים

בסלעים החומים, ובחופים חוליים, הם לא נכנעים לגלים,

האיים של קנריה, טנריף

פלמה, גומורה, איירן, לנסרוטה,

פוארטוונטורה, קרובים כל כך לאפריקה,

מרחק שמונים ליגות מחופיה,

ומקאדיס מאתיים וחמישים.

בצפון מזרח, דרום מערב, מערב ומזרח, בהם רוחות טובות נושבות" .

מספר התושבים כ-2 מיליון. כ-4.5% מאוכלוסיית ספרד). האיים הקנריים הם אחת הקהילות האוטונומיות של ספרד. [ספרד מחולקת ל-17 קהילות אוטונומיות (Comunidades Autónomas) ולשתי ערים אוטונומיות (Ciudades Autónomas). כל אחת מהקהילות האוטונומיות נהנית ממידה מסוימת של שלטון עצמי, כולל פרלמנט משלה וממשל מקומי] מרביתם המוחלטת של התושבים באיים רואים עצמם כחלק בלתי נפרד מהאומה הספרדית. השפה המדוברת באיים היא ספרדית כמובן, כשהמבטא קצת שונה ומושפע בעיקר מקובה, ונצואלה ופורטו ריקו.

לקראת הטיול ריכזנו חומר לקריאה.

מבוא כללי לאיים הקנריים.

האיים הם תוצאה של פעילות וולקנית שנמשכה מיליוני שנים. הר הגעש טיידה (Taide) שבטנריף הוא הפסגה הגבוהה ביותר בספרד ואחד מהר הגעש הגדולים בעולם. ראו "וולקניזם".

האי טנריף נחשב לאחד מהמקומות הטובים באירופה לצפייה בדולפינים ובלווייתנים. לאורך כל השנה אפשר לראות במים שמקיפים את האי דולפין בקבוקי (שם מדעי: Lagenorhynchus), ראשתן גדול-ראש, או לווייתן זרע (שם מדעי: Physeter macrocephalus) ונתב גדול סנפיר (שם מדעי: Globicephala melas) , המכונה גם "ליוויתן פיילוט" (Pilot whale). לצד אלה אפשר לראות מינים נוספים בהתאם לעונה. הלווייתנים והדולפינים שוחים בסמוך לחוף, מה שמבטיח סיכויי צפייה גבוהים במיוחד. סיורים לצפייה בלווייתנים ובדולפינים יוצאים לרוב מדרום-מערב האי, בעיקר מקוסטה אדג'ה (Costa Adeje), ארונה (Arona) וסנטיאגו דל טיידה (Santiago del Tiede).

ראו באתר זה: ליוויתנים.

מיסטיקנים רבים רואים באיים הקנריים שרידים ליבשת אטלנטיס האבודה. המיקום של אטלנטיס לפי אפלטון היה "מעבר לעמודי הרקולס" (המצר של גיברלטר), מה שמרמז על מיקום כלשהו באוקיינוס האטלנטי. למרות ההיעדר של ראיות מוצקות, הקישור בין האיים הקנריים לאטלנטיס ממשיך לעורר השראה. חוקרים, סופרים ותיירים מגיעים לאזור בעקבות הסיפור המרתק. מקומות כמו האיים הקנריים, האיים האזוריים ומקומות אחרים באוקיינוס האטלנטי נתפסים כסמלים של מסתורין.

ראו באתר זה:  יבשת אטלנטיס האבודה.

הגואנצ'ים (Guanches) היו התושבים הילידים של האיים הקנריים, לפני הכיבוש הספרדי במאה ה-15. הם היו חברה פרימיטיבית יחסית, עם תרבות ייחודית ואורח חיים מותאם לתנאי האיים. הם   צאצאים של שבטים ברברים מצפון אפריקה, משבט האמזיג (Amazigh), שהגיעו לאיים כנראה במאה הראשונה לספירה או מוקדם יותר. הם הגיעו לאיים בסירות פשוטות, ייתכן כתוצאה מהגירה מכוונת או כתוצאה מסחיפה ימית.

רבים מהם גרו במערות טבעיות באיים או בבתי אבן פשוטים. הם היו חברה חקלאית ופסטורלית ("רעייתית"): גידול תבואה, בעיקר שעורה וחיטה. גידול עזים שסיפקו להם בשר, חלב ועור. השתמשו בעורות בעלי חיים לתפירת בגדים פשוטים.  כיוון שלא היה באיים מתכת, הם ייצרו כלים מאבן, עץ ועצם ליצירת כלים,.

דתם של הגואנצ'ים הייתה פוליתאיסטית, והם סגדו לכוחות טבע כמו השמש והכוכבים. הם האמינו בקיום אלוהויות מקומיות, כשבכל אי הייתה אלוהות מרכזית: לדוגמה, באי טנריף סגדו לאצ'מאן (Achamán), שהיה אחד האלים המרכזיים במיתוס של הגואנצ'ים, .נחשב לאל השמיים והבריאה, ולעיתים תואר כאל העליון, הבורא של כל הדברים. הוא סימל כוח שמימי ובלתי נראה, אשר שלט על כל היבטי הקיום, בדגש על הטבע והחיים. הוא ייצג סדר והרמוניה, בניגוד לכוחות הכאוס שהיו קשורים לדמויות אלוהיות אחרות.

במיתולוגיה הגואנצ'ית, אצ'מאן היה היריב של גואיוטה (Guayota), השטן או רוח הרשע. על פי האמונה, גואיוטה חי בתוך הר הגעש טיידה (Teide), והיה אחראי להתפרצויות געשיות ולכאוס. אצ'מן, בתור האל הטוב, היה זה שהגן על בני האדם מפני כוחותיו ההרסניים של גואיוטה, ושמר על הסדר בעולם. פולחן לאצ'מאן כלל תפילות וטקסים שהתקיימו בטבע, בעיקר באזורים גבוהים. הגואנצ'ים ראו בהר טיידה השמיימי, כסמל לקשר בין השמיים (מקום משכנו של אצ'מןא) לבין הארץ. לכן נחשב למקום מקודש. לא הוקדשו פסלים או מקדשים מפוארים לאצ'מאן, מכיוון שהגואנצ'ים האמינו שאלים עליונים אינם זקוקים לייצוג פיזי.

החברה הייתה מחולקת למעמדות ברורים, ולעיתים נוהלו על ידי מנהיגים מקומיים שנקראו מנסיי (Mencey).

הגואנצ'ים דיברו בשפה שמקורה בברברית. כיום אין שפה מדוברת של הגואנצ'ים, אך כמה מילים נשמרו בשמות מקומות ובמסורות מקומיות.

הספרדים החלו את כיבוש האיים הקנריים במאה ה-15. טנריף, האי האחרון שנכבש, נכנע ב-1496. הגואנצ'ים התנגדו לכיבוש אך נכנעו בסופו של דבר בשל הפערים בטכנולוגיה, נשק ומחלות שהביאו הספרדים. רוב הגואנצ'ים הושמדו בעקבות מלחמות, שיעבוד ומגפות. אלה ששרדו נטמעו באוכלוסייה הספרדית המגיעה.

רבים משמות האיים והמקומות באיים הקנריים, כמו טיידה (Teide) וטנריף, מקורם בגואנצ'ים.

כמה ממסורות המוזיקה והריקוד באיים קשורות לשורשים של הגואנצ'ים. מאכלים כמו גופיו (Gofio), קמח קלוי שהיה מרכיב בסיסי בתזונתם, נשארו פופולריים באיים עד היום.

ניתן לבקר באתרים ארכיאולוגיים בהם נמצאו מערות מגורים, כלים, מומיות וציורי קיר : מערות קובה דה לה אוסיטה (Cueva de los Verdes) בלאנזרוטה.

מוזיאון הטבע והארכיאולוגיה (Museo de la Naturaleza y Arqueología) בסנטה קרוס דה טנריף.

מעניין במיוחד הפארק האתנוגרפי של גוימאר (Güímar) שבטנריף. מדובר במערכת מורכבת של טראסות. שהאנתרופולוג וההרפתקן הנורווגי תור היירדאל (Thor Heyerdahl 1914-2002) טען שהם פירמידות עתיקות.

ראו: תור היירדאל.

סביר להניח שהיו אלו טראסות משוכללו. גם אם הסבר זה אינו משכנע, באייםה קנריים, תרבות הטראסות מפותחת מאד.

ראו באתר זה: הטראסות

האיים הקנריים היוו תחנת עצירה אסטרטגית, חיונית ומשמעותית ביותר עבור הספינות שיצאו מספרד לכיוון אמריקה הדרומית, במיוחד בתקופת המסעות הטרנס-אטלנטיים של עידן התגליות (המאה ה-15 והלאה).

הם היו התחנה האחרונה לפני הכניסה לאוקיינוס האטלנטי הפתוח. הספינות יכלו לעצור באיים כדי להצטייד במים מתוקים, מזון ואמצעים נוספים להמשך המסע הארוך. תנאי מזג האוויר והחופים של האיים סיפקו מקום בטוח לתיקון אוניות במקרה של נזקים. מקום שבו ספינות יכלו להמתין לתנאים טובים לחציית האוקיינוס.

האיים הפכו לצומת מסחרי שבו יכלו סוחרים ומתיישבים  לאסוף סחורות מיוחדות ולסחור בהן. חלק מהמשאבים המקומיים של האיים, כמו סוכר וגידולים טרופיים אחרים, היוו גם סחורה חשובה. בתקופה הקולוניאלית, האיים הקנריים היו נקודת מעבר עבור עבדים שהובאו מאפריקה כדי להישלח לאמריקה.

ראו באתר זה: העבדות.

האיים שימשו כנקודת ניסוי לגידולים חדשים, כמו קני סוכר, שהובאו מאפריקה או מהמזרח התיכון. גידולים אלה המשיכו בהצלחה לאמריקה הדרומית.

ראו באתר זה: קנה הסוכר ותעשיית הסוכר.

גידול הגפן ותעשיית היין

האיים הקנריים, הם בעלי היסטוריה עשירה של גידול גפן וייצור יין. התנאים הייחודיים של האיים, הכוללים קרקע וולקנית פורייה, אקלים מתון וחשיפה רבה לשמש, תורמים לייצור יינות יוצאי דופן עם טעמים ייחודיים.

הגפנים באיים הקנריים מגודלים לעיתים קרובות בשיטות מסורתיות המותאמות לתנאי הקרקע והאקלים.

הקרקע הוולקנית מספקת מינרלים רבים שמעשירים את טעם היין.

את הגפנים מגדלים בשיטת לָאגֶ'רוֹס: גידול גפנים במכתשים קטנים באדמה, המוגנים על ידי קירות אבן נמוכים, שיטה זו מגינה על הגפנים מרוחות חזקות ושומרת על לחות הקרקע. באיים הקנריים, המונח הנפוץ הוא "Hoyos" (משמעותו "מכתשים" או "בורות"), המתאר את הבורות הקטנים שנחפרים בקרקע הוולקנית כדי לשתול את הגפנים. בורות אלו מוקפים בקירות אבן נמוכים הנקראים "Zocos", המגנים על הגפנים מרוחות ומסייעים לשימור לחות הקרקע.

האיים הקנריים מציעים זני גפנים מקומיים וייחודיים, כגון מאלבאסיה (Malvasía), המוערך במיוחד לייצור יינות מתוקים וארומטיים. יינות אלו היו מפורסמים במיוחד בתקופת הרנסנס ונצרכו בבתי אצולה ברחבי אירופה. היינות מהאיים הקנריים ייצאו במאות ה-16 וה-17 לבריטניה, צפון אמריקה ואפריקה. עד היום יינות האיים מבוקשים בשוק הבינלאומי.

בשנים האחרונות, תיירות היין באיים הקנריים הפכה לפופולרית. מבקרים יכולים לסייר בכרמים וביקבים, לטעום יינות מקומיים וללמוד על ההיסטוריה והתרבות של גידול הגפן והיין באיים.

ראו באתר זה: גידול הגפן ותעשיית היין

האיים שימשו גם כנקודת מעבר תרבותית, שבה רעיונות, טכנולוגיות ושיטות עבודה ספרדיות הועברו למושבות באמריקה.

האיים הקנריים היו חלק חשוב מאוד מהמערכת האימפריאלית הספרדית ותרמו להצלחת המסעות הטרנס-אטלנטיים ולפיתוח האימפריה הספרדית באמריקה.

הדוגמא המובהקת ביותר היא קריסטובל דה קולון (כריסטופר קולומבוס), שבמסעו הראשון לגילוי העולם החדש בשנת 1492, עצר באיים הקנריים (באי לה גומרה) כדי להצטייד במים ובאספקה. "ביתו" של כריסטופר קולומבוס Casa de Colón)). נמצא בעיר לאס פאלמאס דה גראן קנריה, באי גראן קנריה. ברובע ההיסטורי של העיר, וֵגֵטָה (Vegueta). זהו מבנה קולוניאלי יפהפה ששוחזר ושומר היטב. הבית שימש כאחוזת המושל בתקופתו של קולומבוס, וכאן ככל הנראה עצר קולומבוס במהלך אחד ממסעותיו. כיום, המבנה משמש כמוזיאון המתמקד במסעותיו של קולומבוס, בהיסטוריה הימית ובקשר בין האיים הקנריים לאמריקה.

ראו באתר זה: כריסטופר קולומבוס וגילוי אמריקה, מסעותיו הנוספים של קולומבוס; קולומבוס בראי ההיסטוריה

מריה תרזה דל טורו אי אלאיסה (María Teresa del Toro y Alayza), אשתו של משחרר אמריקה הדרומית, סימון בוליבר, הגיעה מהאי גראן קנריה. הם נישאו בשנת 1802 במדריד, ספרד. זמן קצר לאחר נישואיהם, בשנת 1803, מריה תרזה מתה  ממחלת קדחת צהובה בוונצואלה. מותה של מריה תרזה היה אירוע מכונן בחייו של סימון בוליבר. הוא החליט שלא להינשא שוב ולעד להקדיש את חייו למאבק למען עצמאות אמריקה הלטינית. למרות הנישואין הקצרים, מריה תרזה נותרה דמות משמעותית בחייו של בוליבר.

ראו באתר זה: סימון בוליבר.

בלאס פאלמאס דה גראן קנריה, בירת האי גראן קנריה, נולד ב-10 במאי, הסופר בניטו פרס גלדוס (Benito Pérez Galdós). פרס גלדוס נחשב לאחד מגדולי הסופרים בספרות הספרדית, במיוחד בז'אנר הריאליסטי. הוא ידוע בזכות היכולת שלו לתאר את החברה הספרדית במאה ה-19 בצורה חדה ומדויקת. בין יצירותיו אפשר למנות את סדרת הרומנים "אפיזודות לאומיות" ("Episodios Nacionales"), שמספקים תיאור היסטורי של ספרד במאה ה-19. כמו כן, כתב רומנים ריאליסטיים כמו "דוניה פרפקטה" ("Doña Perfecta"), "פורטינטה וחסינטה" ("Fortunata y Jacinta") ו-"מיאו" ("Miau").

בניטו פרס גלדוס תרם רבות להבנת התרבות והחברה של זמנו והוא עדיין נחשב לדמות מפתח בספרות הספרדית.

ראו באתר זה: בניטו פרס גלדוס.

הקורידה (Corrida de Toros), הידועה גם כלחימת שוורים, הייתה בעבר חלק מהתרבות באיים הקנריים, בדומה לחלקים אחרים של ספרד. הקורידה הגיעה לאיים הקנריים יחד עם הכיבוש הספרדי במאה ה-15. היא שימשה כחלק מהחגיגות והמסורות שהביאו המתיישבים הספרדים לאיים. בעיר סנטה קרוס דה טנריפה, למשל, נערכו לחימות שוורים בזירות שהוקמו במיוחד לכך. גם בערים גדולות אחרות, כמו לאס פאלמאס דה גראן קנריה, היו זירות קורידה בתקופות מסוימות.

במהלך המאה ה-20 פחתה הפופולריות של הקורידה באיים. בשנת 1991, פרלמנט האיים הקנריים העביר חוק להגנה על בעלי חיים, שהפך את האיים הקנריים לאזור הראשון בספרד שאוסר באופן מלא על לחימת שוורים. עדיין, בסיור יש לקורידה מספר איזכורים:

ראו מחול המוות הספרדי.

הקרנבל באיים הקנריים (Carnaval de Canarias) הוא אחד מאירועי התרבות הגדולים, הססגוניים והחשובים ביותר בספרד. הקרנבל נחשב לאחד מהקרנבלים הטובים באירופה, ומושפע מאד מהקרנבל בריו דה ז'ניירו.

הקרנבל נחגג בכל האיים הקנריים, אך הוא המפורסם ביותר בשתי ערים מרכזיות:

סנטה קרוס דה טנריפה (Santa Cruz de Tenerife);

לאס פאלמאס דה גראן קנריה (Las Palmas de Gran Canaria):

הקרנבל מתקיים בדרך כלל בפברואר או מרץ, בהתאם ללוח השנה הליטורגי, ומקדים את תקופת הצום הנוצרי (לנט). החגיגות נמשכות כשלושה שבועות, אך אירועים מסוימים מתחילים אפילו מוקדם יותר.

ראו  באתר זה: שורשי תופעת הקרנבלים.; מאפייני הקרנבלים בעולם הרחב

הקרנבל מתאפיין בתחפושות צבעוניות ומורכבות, עם אלמנטים של פנטזיה, הומור וסאטירה.

• תהלוכות (Romerías ו-Cabalgatas) מסורתיות מתקיימות ברחובות, עם ריקודים, מוזיקה וליווי של עגלות מקושטות.
• מופעי מוזיקה בסגנונות לטיניים כמו סלסה, רגאטון (Reguetón)[1] ומוזיקה קובנית.
• קבוצות מקומיות, הנקראות "מורגאס" (Murga), מבצעות שירים סאטיריים על נושאים חברתיים ופוליטיים.
• קבוצות ריקוד כמו "קומפארסאס" (Comparsas) מציגות מופעי ריקוד בסגנון קריבי.
• אחד האירועים המרכזיים הוא בחירת מלכת הקרנבל (Reina del Carnaval), שמוצגת בשמלה מפוארת ומורכבת. השמלות מעוצבות בצורה יוצאת דופן, משובצות בנוצות, אבנים נוצצות וחומרים אחרים, לעיתים במשקל של עשרות קילוגרמים.

אחת האטרקציות הבולטות בלאס פאלמאס, היא תחרות הדראג קווין (Gala Drag Queen) שמושכת קהל רב בזכות התלבושות יוצאות הדופן והביצועים המרהיבים.

תחרות השירים והתחפושות: קבוצות מקומיות משתתפות בתחרויות הכוללות שירה והצגת תחפושות.

טקס סמלי המציין את סיום הקרנבל הוא שריפת הסרדין (Entierro de la Sardina), המסמלת את סיום החגיגות הפרועות של הקרנבל ואת המעבר לתקופת התענית הנוצרית (Lent), שבה מאמינים קתולים אמורים להתמקד בטיהור רוחני, סגפנות וריסון עצמי. האקט של שריפת הסרדין נחשב גם לסמל של טיהור – "שריפת החטאים" והתחלה חדשה. האש נתפסת כגורם מטהר בתרבויות רבות, ובמקרה זה, היא משמשת לסמל סיום עידן ולהכנה לתקופה של הצום, שהי בעלת אופי רוחני יותר.

הסרדין, דמות סמלית ומשעשעת, משמשת גם כאמצעי לביטוי סאטירה וביקורת חברתית. במהלך התהלוכה, לעיתים מופיעות דמויות מלוות בתלבושות המייצגות פוליטיקאים, דמויות ציבוריות או נושאים בוערים בחברה. בתהלוכה היתולית שורפים סרדין ענקית (בדרך כלל בובה), כסמל לפרידה מהחגיגות וחזרה לשגרה.

המשתתפים בתהלוכה לבושים כמו אבלים היתוליים, כמרים ודמויות אחרות, בתוספת של הומור וסאטירה. המוזיקה, הריקודים וההתנהגות ההומוריסטית יוצרים ניגוד משעשע לאווירת ה"לוויה".

הקרנבל משלב בין השפעות אירופאיות, קריביות ואפריקאיות, ומייצג את ההיסטוריה הרב-תרבותית של האיים הקנריים. הוא מושך תיירים מכל העולם ותורם רבות לכלכלה המקומית.

במהלך הקרנבל פועלים שווקים עם אוכל מקומי, מזכרות ותלבושות.

ראו באתר זה: הקרנבל בטנריף.

חגיגות קורפוס כריסטי (Corpus Christi) באיים הקנריים הן מסורת נוצרית קתולית עתיקה, הנחגגת בכבוד רב ובאופן ססגוני ומיוחד, בעיקר בערים ובכפרים ברחבי הארכיפלג. האירוע מתקיים לכבוד חג הלחם והיין הקדושים (המהווים סמל לגופו ודמו של ישו), והוא ידוע במיוחד בזכות השטיחים האמנותיים הייחודיים שעשויים מפרחים, חול וצבעים טבעיים.

קורפוס כריסטי נחגג ביום חמישי שלאחר יום ראשון של חג השילוש הקדוש (Trinity Sunday), כלומר כ-60 ימים אחרי חג הפסחא. אם החג נופל באמצע השבוע, החגיגות הציבוריות והאירועים המרכזיים בדרך כלל מתקיימים בסוף השבוע שלאחר מכן.

חג קורפוס כריסטי הגיע לאיים הקנריים יחד עם הכיבוש הספרדי במאה ה-15, והפך לאחד האירועים החשובים בלוח השנה הדתי. המסורת של יצירת שטיחי הפרחים התפתחה בהשפעת חגיגות דומות בספרד ובאירופה (מנחות מתכלות), אך ניכרת בה ייחודיות מקומית בזכות השימוש באבק הוולקני הייחודי לאיים.

לה אורוטבה (La Orotava) שבטנריף, ידועה בחגיגות קורפוס כריסטי כאחת המרהיבות ביותר באיים הקנריים. הרחובות מרוצפים בשטיחים מרהיבים עשויים מפרחים ועלי כותרת צבעוניים. בכיכר העיר המרכזית, שטיח ענק נוצר מאבק וולקני בצבעים שונים שמקורו מהר הגעש טיידה לעיתים השטיחים מתארים סצנות מהברית החדשה, סמלים דתיים או אלמנטים מהתרבות המקומית.

חגיגות נערכות גם בסנטה קרוס דה טנריף וביישובים אחרים באי, שם מתקיימות תהלוכות דתיות ושטיחים קטנים יותר מקשטים את הרחובות. תהלוכות ושימוש בשטיחי פרחים מתקיימים גם בערים כמו לאס פאלמאס דה גראן קנריה וארוקאס, עם דגש על הפאר הדתי.

החגיגות מתחילות שבועות לפני היום המרכזי, עם תכנון ועיצוב השטיחים, שנועדו לכבודו של ישו ולתהלוכה הדתית שבה נושאים את המונסטרנצה (Monstrance), מיכל דקורטיבי שמכיל את הלחם הקדוש. הם סמל ליופי, טוהר ולכבוד.

בתהלוכות משתתפים כמרים, ילדים שלבושים בתלבושות חגיגיות, מקהלות ותושבים מקומיים. התהלוכה נעה לאורך השטיחים, כשהלחם הקדוש מונף בגאון במרכז התהלוכה. במהלך התהלוכות נשמעות תפילות ושירים דתיים, שמשרים אווירה חגיגית ורוחנית.

חגיגות קורפוס כריסטי באיים הקנריים הן מפגן מדהים של אמנות, אמונה ושיתוף קהילתי. השטיחים הצבעוניים, התהלוכות והתפילות יוצרים אירוע מרגש שמחבר בין מסורת דתית לבין התרבות הייחודית של האיים, ומעניק חוויה בלתי נשכחת למקומיים ולמבקרים כאחד.

ראו באתר זה: חגיגות קורפוס כריסטי.

להלן רשימת ספרים שעוסקים, או קשורים לאיים הקנריים, אשר כוללים סיפורת, היסטוריה, גאוגרפיה ותרבות:

סיפורת ורומנים

Daína Chaviano, 'The Island of Eternal Love

"אי האהבה הנצחית", הו רומן שמתאר סיפור אהבה בין-דורי, חלקו מתרחש באיים הקנריים.

Victoria Hislop, The Island

רומן היסטורי מרתק המתאר חיי משפחות על אי, אשר מושפע ממוטיבים המזכירים את האיים הקנריים.

Rafael Arozarena, Mararía

רומן ספרדי קלאסי, המתרחש בלנזרוטה ומתאר את חייה של מרריה ואת האווירה הקנרית.

בהקשר זה חשוב להזכיר את המשורר, הסופר והעיתונאי פדרו גרסיה קבררה (Pedro García Cabrera) שנולד ב-19 באוגוסט 1905 באי לה גומרה שבאיים הקנריים, ומת  ב-20 במרץ 1981. הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בשירה הספרדית של המאה ה-20, במיוחד בהקשר של ספרות האיים הקנריים.

קבררה גדל בסביבה כפרית בלה גומרה, מה שהשפיע רבות על יצירתו ועל הקשר העמוק שלו לטבע ולים. הוא עבר לטנריף כדי ללמוד, ושם החל לכתוב שירה ולעסוק בעיתונאות. מאוחר יותר הצטרף לחוגי האוונגרד הספרדיים והחל לפתח סגנון ייחודי. בתקופת מלחמת האזרחים בספרד (1936–1939) קבררה היה מעורב פוליטית כתומך ברפובליקה הספרדית, ובשל כך נעצר ונכלא על ידי המשטר הפרנקיסטי. תקופה זו הותירה חותם עמוק ביצירתו והשפיעה על הנושאים שבהם עסק, כגון חירות, צדק ועמידות רוחנית. קבררה היה ידוע ביצירתו הייחודית ששילבה בין נושאים חברתיים, פוליטיים, וטבעיים, עם זיקה עמוקה לנופי האיים הקנריים ולחוויות החיים שם. כתיבתו של קבררה נעה בין סגנונות שונים, בעיקר סוריאליזם, רומנטיקה וליריקה,

קבררה ראה את הים כסמל לחירות וכמקום של חיבור בין האדם לעולם. נופי האיים הקנריים מופיעים בשירתו כחלק בלתי נפרד מתפיסת עולמו. שיריו מתארים לעיתים קרובות את המאבק לחופש ואת התקווה לשוויון וחירות. למרות זיקתו העמוקה לשורשים המקומיים שלו, קבררה חיפש להביע רעיונות אוניברסליים על האדם, החיים והקיום.

בין יצירותיו הבולטות:

"La soledad sonora" (הבדידות הקולנית): ספר שירה מוקדם שבו הוא משלב בין הרהורים פילוסופיים לנופי האיים הקנריים.

"Hombre en el mar" (אדם בים): יצירה סמלית שבה הים הופך לדמות מרכזית המייצגת את מאבקי האדם.

"Días de exilio" (ימי גלות): אסופת שירים שכתב בגלותו, שבהם הוא משקף את תחושות האובדן והתקווה לצד חוויות של עמידות אישית.

"Poemas de la Macaronesia (שירים ממקרונזיה )

פדרו גרסיה קבררה הותיר חותם עמוק על הספרות הספרדית והקנרית. יצירתו ממשיכה להוות השראה ליוצרים רבים, במיוחד לאלה המחפשים לשלב בין המקומי לאוניברסלי. הוא נחשב לאחד הקולות החשובים ביותר שהביעו את רוח האיים הקנריים והעניקו לה ביטוי בשפה לירית וחווייתית.

בשנים האחרונות, שמו זוכה להוקרה מחודשת באמצעות תרגומים, מחקרים ספרותיים, ואירועים תרבותיים המוקדשים ליצירתו.

משורר וסופר חשוב אחר הוא קרלוס פינטו גרוטה (Carlos Pinto Grote) שהיה גם סופר ורופא. נולד ב-9 ביולי 1923 בסנטה קרוס דה טנריפה שבאיים הקנריים, ונמת ב-3 במארס 2015. הוא נחשב לדמות מפתח בשירה ובתרבות של האיים הקנריים, ותרם רבות לקידום הספרות המקומית בזירה הלאומית והבינלאומית.

פינטו גרוטה היה בעל אישיות רב-תחומית: לצד קריירת הכתיבה, הוא עסק ברפואה ושילב את עבודתו המקצועית עם עיסוקיו הספרותיים. לאחר שסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת מדריד, חזר לטנריף, שם המשיך לעבוד כרופא, ובמקביל פיתח את פעילותו האמנותית.

הוא היה מקורב לתנועה הספרותית באיים הקנריים, אך יצירתו חצתה את גבולות האזור וזכתה להערכה גם ברמה הלאומית והבינלאומית. פינטו גרוטה היה חבר באקדמיה המלכותית הספרדית לשפה (RAE), דבר שהעיד על מעמדו הבכיר בעולם הספרות.

כמו סופרים רבים מהאזור, נופי האיים, הים, והתרבות המקומית שימשו השראה מרכזית ביצירתו. השירה של פינטו גרוטה מאופיינת בליריות עמוקה, בשפה עשירה ובמחשבה פילוסופית. רבים משיריו חוקרים את מושג הקיום, הזמן והמוות, לעיתים דרך פרספקטיבה אישית. הוא כתב על אהבה במובניה השונים – כרגש אישי, כקשר אוניברסלי וככוח מחייה.

בין ספריו הבולטים ניתן למנות:

"El mar no se repite" (הים אינו חוזר על עצמו): יצירה פואטית שבה ניכרת אהבתו לים ולנוף האיים.

"Los rostros de Eros" (הפנים של ארוס): ספר שירים המתמקד באהבה, תשוקה וקשרים בין בני האדם.

"Elegías de octubre" (אלגיות אוקטובר): אסופה המבטאת הרהורים על החיים והזמן.

סזאר מנריקה

אחת הדמויות האיקוניות של האיים הקנריים הוא סזאר מנריקה (César Manrique),  שהיה אמן, אדריכל, ופעיל סביבה. נולד ב-24 באפריל 1919 בארסיפה (Aricife), באי לנזרוטה שבאיים הקנריים. הוא למד אמנות באקדמיה המלכותית לאומנויות יפות בסן פרננדו שבמדריד, שם נחשף לאמנות המודרנית האירופית. במהלך חייו התגורר בניו יורק, שבה הושפע מאמנות האבסטרקט ומהפופ ארט, אך בסופו של דבר בחר לשוב ללנזרוטה, האי שבו נולד.

עם שובו, הקדיש את חייו לעיצוב האי ולשימורו. מנריקה היה חסיד של שילוב בין טבע ואמנות. הוא האמין שהאדם והטבע צריכים לחיות בהרמוניה, והדבר בא לידי ביטוי ביצירותיו האדריכליות: שימוש בחומרים טבעיים כמו אבן געשית; ניצול של נופי הטבע הקיימים, תוך שמירה על מינימליזם עיצובי; יצירת חללים שמשתלבים בטבע, ולא משנים אותו.

מעבר ליצירתו האמנותית, מנריקה היה פעיל סביבתי בולט. הוא נאבק בפיתוח תיירותי לא מבוקר באיים הקנריים, ודגל ביצירת תיירות בת-קיימא שמשמרת את המורשת הטבעית והתרבותית של האזור. בזכות פועלו, לנזרוטה הוכרזה כביוספרה מוגנת על ידי ארגון אונסק"ו בשנת 1993.

נהרג ב-25 בספטמבר 1992 בתאונת דרכים. הוא נחשב לדמות מפתח בעיצוב פני האיים הקנריים ובקידום אדריכלות שמשלבת אמנות, סביבה וטבע.

מנריקה אחראי לכמה מהפרויקטים האייקוניים ביותר באי לנזרוטה:

ג'אמוס דל אגואה (Jameos del Agua): חלל תרבותי שנבנה בתוך מנהרה געשית, המשלב בריכה, גנים ומערה טבעית.

הקרטרו דל לוהר (El Mirador del Río): נקודת תצפית מרהיבה, שנבנתה בשילוב מלא עם הצוק הטבעי.

קרן סזאר מנריקה (Fundación César Manrique): ביתו לשעבר, שהוסב למוזיאון המציג את חייו, אמנותו ופועלו האקולוגי.

אחד הפרסומים המפורסמים ביותר שקשורים לשמו הוא: "Lanzarote: Arquitectura Inédita" (לנזרוטה: אדריכלות ייחודית). הפרסום המקורי עובד לאנגלית: César Manrique", Lanzarote: Architecture and Landscape"

ראו מאמר של ד"ר רמי דברת, ב"גו טרוול": טיול בעקבות סזאר מנריקה.

ספרי עיון

Peter Stone, Canary Islands: A Cultural History

ספר היסטורי המתאר את ההתפתחות התרבותית וההיסטורית של האיים הקנריים.

Oliver Berry, The Canary Islands: Tenerife, Gran Canaria, Fuerteventura, Lanzarote, La Palma, La Gomera, El Hierro and La Graciosa" מאת

מדריך גיאוגרפי המתאר את האיים בצורה מפורטת.

Michael Dumper, "Conquest and Colonization in North Africa and the Canary Islands"

Eduardo García-del-Rey, Field Guide to the Birds of the Canary Islands

מדריך לאוהבי צפרות המתעניינים בפאונה המקומית.

"The Canary Islands: A Natural History", David Bramwell & Zoë Bramwell

ספר עיון על ההיסטוריה הטבעית של האיים הקנריים, כולל ביולוגיה וגיאולוגיה.

The Rough Guide to the Canary Islands

מדריך טיולים מקיף המכסה את כל האיים ומומלץ למטיילים.

"Walking in the Canary Islands" Paddy Dillon,

מדריך טיולים רגליים המציע מסלולים באיים הקנריים.

צילום: גילי חסקין

הערות

[1] רגאטון (Reguetón ) הוא סגנון מוזיקלי שהתפתח במקור בפוארטו ריקו בשנות ה-90, ונחשב לתערובת של מוזיקה לטינית, היפ הופ, דאנס, רגאיי והשפעות קריביות ואפריקאיות.

המילה נגזרת מהמונח "רגאיי" (Reggae), המוזיקה הג'מייקנית שהשפיעה רבות על התפתחות הז'אנר.

הסיומת "-טון" מתווספת בספרדית כדי לציין משהו גדול או כבד יותר, כלומר "רגאיי גדול" או "רגאיי עוצמתי".