מהו קולוניאליזם?

מבוא לקולוניאליזם

כתב:  גילי חסקין; ‏‏24 דצמבר 2017

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

הקולוניאליזם הוא תופעה שנוכחת בחלקי תבל רבים. לפיכך, קובץ זה רלוונטי מאד לטיול באמריקה הלטינית, בהודו, בדרום מזרח אסיה, באוסטרליה, ניו זילנד, פולינזיה, אפריקה  קנדה וארצות הברית.

המילה "קולוניאליזם", מעוררת בדרך כלל אסוציאציות שליליות. הוא מתייחס למערכת יחסית אי שוויונית. כאשר מישהו ממדינה, ארגון, מגזר באוכלוסייה, חברה כלכלית או אפילו אדם פרטי, מואשם ב"התנהגות קולוניאלית" הוא מתכוון בדרך כלל לשלול את הלגיטימציה של הפעולה המדוברת. הבעיה בשימוש הנפוץ במונח זה, שהוא יוצר טשטוש בנוגע למשמעו ההיסטורית של המונח[1]. מאמר זה נועד להביא להיכרות טובה יותר עם הקולוניאליזם האירופאי בראשית העת החדשה.

קוֹלוֹנְיָאלִיזְם הוא תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים – באסיה, באפריקה ובאמריקה, בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה[2]. קולוניה היא מרחב שחי עבור המטרופולין ולא עבור עצמו.  מקור המונח 'קולוניאליזם', במילה הלטינית "Colonia", שפירושה 'מושבה'. ברומא העתיקה התייחסה המילה ליישוב אזרחים רומאים בשטחי האימפריה הרומית, כדי להבטיח שליטה טובה יותר בשטחים אלו. ההתיישבות בשטחים מעבר למולדת האנשים, מעבר לאזור הליבה, היתה ידועה מימי קדם והיתה אחד הגורמים העיקריים להפצת התרבות על פני כדור הארץ. כאילו היו המושבות הפיניקיות במערב הים התיכון; המושבות היווניות הקדומות באסיה הקטנה, "מאגנה גרקיה" (Magna Graecia)[3] והים השחור, מושבותיהן של ערי המסחר האיטלקיות בימי הבינים במזרח התיכון וההתיישבות הגרמנית באירופה התיכונה, למן המאה ה-12 ואילך. למרות זאת, המונח נוטה להתייחס לכיבושים מערביים בעיקר מהעת החדשה ולא לכיבושים האימפריאליים הקודמים.

הקולוניאליזם הוא היאחזות מכוונת של חלק מחברה מסוימת, בשטח שהוא מחוץ לתחומיה הגיאוגרפיים, כדי ליצור באותו שטח, בסיס לפעולתה הכלכלית, המדינית, או הצבאית של החברה כולה[4]. ההיסטוריון הגרמני יורגן אוסטרהמל (Osterhammel) מציע בספרו "קולוניאליזם" את ההגדרה הבאה: "קולוניאליזם הוא יחסי שליטה בין רוב מקומי (או רוב שהובא לאזור בכוח) ובין מיעוט של פולשים זרים. ההחלטות היסודיות שמשפיעות על חיי העמים הנשלטים, נקבעות ומיושמות על ידי השליטים הקולוניאליים, כדי להשיג אינטרסים, שנקבעים לרוב במטרופולין רחוק. בעודם דוחים פשרות תרבותיות על האוכלוסיות הנשלטות, משונעים השליטים הקולוניאליים בעליונותם ובזכותם לשלוט"[5].

הקולוניאליזם החל כבר בסוף המאה ה-15 והגיע לשיא מרוצו במאה ה-19. הקולוניאליזם האנגלי-צרפתי- הולנדי יצר פרולטריון חיצוני. "העולם השלישי" הוא פרולטריון של המוקד האירופאי. הפיגור בפריפריה הוא הצד השני של ההתפתחות הכלכלית המערבית. נושאיהם של רוב תהליכי ההתיישבות היו תושבי אירופה, והשתלטותם על השטחים שכבשו ועל האוכלוסיות שחיו שם, התאפשרה על ידי עליונותם המדעית והטכנית (ובמקרים אחרים בעזרת חיידקים שתושבי הארצות הנכבשות לא היו מחוסנים מפניהם).

קולוניאליזם ואימפריאליזם

מונח שנהוג להשתמש בו, כמעט כמילה נרדפת לקולוניאליזם הוא "אימפריאליזם". למעשה, מדובר בתופעה רחבה יותר, שהקולוניאליזם הוא רק חלק ממנה.  המושגים "אימפריאליזם" ו"קולוניאליזם" נקלטו בשפות האירופיות במחצית השנייה של המאה ה-19, למרות שאימפריות וקולוניות התקיימו משלבים מוקדמים הרבה יותר בהיסטוריה, אף הן  בהקשרים דומים של כיבוש לצורך יצירת בסיסי כוח צבאי- פוליטי- כלכלי.

בתקופה הקולוניאלית מעצמות בעיקר אירופיות, השיגו שליטה בשטחים אחרים בעולם והפכו אותם למושבות שלהן – באמצעות תהליכים כלכליים, פוליטיים, צבאיים ותרבותיים. תהליך זה של התפשטות טריטוריאלית של אומה אחת על שטחי מדינות אחרות נקרא "אימפריאליזם"  ומדיניות השְלִיטָה של המעצמות על הקולוניות נקראת "קולוניאליזם". המונח 'קולוניאליזם' מתייחס לרוב לא רק לאספקטים כלכליים, אלא גם לאספקטים תרבותיים ודתיים הנלווים לכיבוש. כמו כן, ניתן להשתמש במונח "אימפריאליזם" כמעין מילה נרדפת ל"קולוניאליזם". אימפריאליזם הוא מדיניות של הרחבת השפעתה וכוחה של מדינה באמצעות קולוניזציה, או שימוש בכוח צבאי או אמצעי אחר. הדגש הוא על מידת ההשפעה וההבדל מקולוניאליזם מתבטא בכך שמעצמה אימפריאלית יכולה להשפיע ואף לשלוט על מדיניות של מדינות אחרות גם מבלי שתכבוש אותן בהכרח כיבוש פיזי. הכיבוש הקולוניאלי הוא למעשה רק אחד האמצעים להשגת השפעה אימפריאלי. וההשפעה הפוליטית והכלכלית הזאת יכולה להגיע אפוא מעבר לגבולות של אימפריות קולוניאליות[6].

רן אהרונסון מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית  מסביר כי כיבוש ושליטה בשטח בו יושבת אוכלוסייה אחרת, בלי שהשלטון מלווה בהתיישבות רבת ממדים של העם הכובש והשולט – זה אימפריאליזם. אם לאימפריאליזם מתלווה התיישבות רבת ממדים של הכובש השולט, זה קולוניאליזם[7].

האימפריאליזם האירופי והמדיניות הקולוניאלית יצרו את היסודות להתפתחות לא שוויונית של מדינות העולם, ותוצאת השליטה האירופית היא חלוקת העולם למדינות מפותחות ולמדינות פחות מפותחות. מדובר בעולם שאין בו שוויון, היחסים בין הצפון לדרום, אף פעם לא היו יחסים הדדיים, אלא שליטה של הצפון הגלובלי העשיר, על הדרום העני. הנימוק הכלכלי הוא אחד מכמה נימוקים לאימפריאליזם. אבל חשוב להדגיש כי הצפון היה עשיר והדרום עני עוד לפני ההתפשטות האימפריאלית וזה מה שאפשר לחזק להשתלט על החלש. ייתכן והאימפריאליזם החליש את החלש וודאי שחיזק את החזק, אך לא תמיד. האימפריאליסט שיפר לא במעט את השטח הנשלט ואת תושביו, ואף שתושבים של העם השולט מתעשרים, לא תמיד הממשל האימפריאלי במרכז מתעשר מעצם השליטה בשטחים. לעיתים הסיבה להשתלטות היא ביטחונית ולעיתים לשם יוקרה.

יש כמה עמדות וכמה גישות לגבי אימפריאליזם, קולוניאליזם והקשר ביניהם כך למשל, האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (Great Soviet Encyclopedia) במהדורתה משנת 1953, הגדירה את הקולוניאליזם בהקשר שעבוד צבאי או כלכלי של מדינה הנמצאת במצב תלות, ורואה בכך ניצול חייתי. גישה זו תואמת את תפיסתו של לנין, כפי שהביע בחוברת  "אימפריאליזם: השלב העליון של הקפיטליזם (1916)". לטענתו, היות שלא נשארו מקומות להשקיע בהם באירופה, הייתה יציאה אל טריטוריות בעלות משאבי טבע שונים .לפיכך, האימפריאליזם הוא המשך ישיר של רעיונות קפיטליסטיים והמלחמה שפרצה ב-1914 היא ביטוי למצב זה.

המושגים 'קולוניאליזם' ו'אימפריאליזם' לעתים מתחלפים זה בזה.

אימפריאליזם:

המונח אימפריאליזם נטבע בשנות השלושים של המאה ה-19 בצרפת והתייחס להתפשטות הנפוליוניות[8]. מונח זה משמש לציין דרכים מובחנות של התנהגות אגרסיבית של מדינות מסוימות כנגד אחרות; במיוחד ניסיונות לכונן ריבונות רשמית על משועבדים. למרות שמקור המילה "אימפריאליזם", במילה "אמפריום" שהוראתו "שליטה" (דבר שהדריך את מובילי האימפריאליזם הרומי), במקרים רבים, האימפריאליזם הוא גם אמונה בערכן של מושבות; מדיניות של התפשטות והשפעה של מדינה [9].

מן הסתם, מניעים של גאווה וכמיהה למעמד ולעוצמה הם שהניעו את המעצמות למעין תחרות לכיבוש טריטוריות. המדינות המערביות חשות עליונות על מדינות הדרום מצד אחד, אך חסרות ביטחון אל מול המעצמות השכנות מצד שני.

היו מדינות שבהם האינטרס הכלכלי היה מינורי מבחינת האימפריאליזם שלהם כמו באיטליה ורוסיה שם השיקולים הפוליטיים, שיקולי יוקרה ושיקולים גיאו-אסטרטגיים קדמו לדחף ההתפשטות על רקע כלכלי. האימפריאליזם הוא פעולה שלטונית מרכזית ולכן תמיד היא מנוהלת על ידי קבוצה קטנה של פוליטיקאים, אינטלקטואלים וסוחרים שהתוו את הקו[10].

הגישה באותה תקופה הייתה שהעמים באפריקה ובמזרח הם עמים נחותים, ללא תרבות וללא ערכים. גישה זו מכונה "דרוויניזם חברתי". אחד ההוגים שהשפיעו על גישה זו היה הרברט ספנסר (Herbert Spencer), מחבר הספר "שרידותם של החזקים "[11] ("Survival of the fittest). תפיסתו השפיעה באופן ישיר על המעצמות האימפריאליסטיות.

תאוריה היסטורית  -פוליטית גורסת כי האימפריאליזם הוא למעשה המשך ישיר של הקולוניאליזם שהחל במאה ה-15. תאוריה זו טוענת שהקולוניאליזם היה השלב הראשון של האימפריאליזם, השלב שבו התרחשה אירופניזציה – הטמעת התרבות האירופית על ידי קבוצות פריפריאליות בקולוניות. השלב השני היה יישום המרקנטליזם, שמשמעו הגדלת הייצוא והקטנת הייבוא באותה מושבה, ולאחר מכן הוצאת העושר מתוכה אל המעצמה השולטת[12]. השלב השלישי, לפי תאוריה זו, הוא השלב האימפריאליסטי, שבו הקולוניות משועבדות לטובת המעצמה.

קולוניאליזם:

הקולוניאליזם הוא בניית מושבות של מדינה בטריטוריה זרה ושמירתן במצב של תלות [13].

הקולוניאליזם הוא ייסוד ואחזקה, לזמן מתמשך, של שליטה על עם זר שכוחו נלקח ממנו או ששועבד[14]. כפי שהגדיר הסוציולוג הבריטי תומס הודג'קין (Thomas Hodgkin): יחסי תלות ונחיתות מורכבים בין טריטוריה אסייתית, דרום אמריקאית, או אפריקאית, לבין מעצמה אירופאית[15]. ביסוד המציאות הקולוניאלית עומדים יחסי אי שוויון ממוסדים בין רוב מקומי נשלט, למיעוט אירופאי שליט. השליטים משוכנעים בעליונותם ובזכותם לשלוט וההחלטות העקרוניות הנוגעות לחיי הנשלטים, מתקבלות בידיהם ומשרתות את האינטרסים שלהם[16]. כפי שהגדיר הסוציולוג הצרפתי ז'ורז' בלנדייה (George Balandier), שהתייחס לאפריקה, אך דבריו נכונים לגבי כל מקום אחר: במציאות קולוניאלית נוצרים יחסי תלות ממוסדים של הרוב המקומי (שחור/מלוכסן/ הודי) במיעוט הלבן. המיעוט האירופאי "משפיע" על האוכלוסייה המקומית באמצעות כוח פיזי רב לאין שיעור מגודלו הממשי. כוח זה גורם מטבעו לעיוותים חברתיים. "מיעוט" פעיל זה, מבסס את שליטתו על עליונות חומרית שאינה מוטלת בספק, על מערכת חוקים מפלים ועל אידיאולוגיה גזענית, המצדיקה את עליונות הלבנים על נחיתות המקומיים[17].

מדובר למעשה בתהליך הדרגתי שבו אירופה מתפשטת בשליטתה ברחבי העולם, בהתבסס על האידיאולוגיה שערכיי המערב הם  האמת הנעלה והנכונה ביותר ושיש להפיצם בכל העולם.

ראו באתר זה: הקולוניאליזם ההולנדי באינדונזיה

המטרה העיקרית של המעצמות הקולוניאליות היתה להשיג רווח כלכלי, פוליטי וצבאי גדול ככל האפשר. למעצמות הקולוניאליות היו יתרונות ועדיפות על פני מדינות העולם הלא מפותח, שכללו עדיפות טכנולוגית, מבנה כלכלי ואירגוני מתקדם, אמצעי תחבורה מתקדמים – כל אלה גויסו ונוצלו על ידי המעצמות הקולוניאליות כדי להשתלט על שטחים באזורים מפותחים פחות,  מעבר לים.

כמו כן הקולוניאליזם נותן ביטוי של מרכז ופריפריה, למרות שרוב אוכלוסיית העולם נמצאת בפריפריה ומרבית הייצור של המוצרים, מהם נהנים במרכז, מיוצרים בפריפריה, עדיין המרכז הוא המנצל השולט.

קולוניאליזם הוא שליטה על האחר שנתפס נחות יותר ומכאן ההצדקה לאותה השליטה. הקולוניאליזם מסיט חברה שלמה מקו ההתפתחות ההיסטורית שלה ומבצע בה מניפולציות מבחוץ, שמשנות אותה לפי הצרכים והאינטרסים של השליטים הקולוניאליים. המשמעות של קטיעת רצף התפתחותי של חברה, היא שמאותו הרגע אין לה יותר היסטוריה, מכאן הקושי לשחזר את הסממנים המסורתיים , לאחר השלטון הקולוניאלי.

אחד המאפיינים המרכזיים של הקולוניאליזם האירופי המאוחר הוא הסתירה בין רעיונות הנאורות, הדמוקרטיה, החירות והשוויון שחרתו המעצמות על דגלן בנוגע לאזרחיהן באירופה, ובין האלימות, הדיכוי והגזענות שאפיינו את שליטתן מעבר לים.

ראו באתר זה: הקולוניאליזם הצרפתי בהודו סין.

הגזענות והקולוניאליזם שזורים אחד בשני, גזענות מצדיקה קולוניאליזם, והקולוניאליזם מעמיק את הגזענות. הגזענות והקולוניאליזם הזינו זה את זה: הגזענות עיצבה את נימוקיהם של התומכים בהשתלטות הקולוניאלית ושימשה הצדקה לגיבוש מדיניות קולוניאלית שהתבססה על כפייה ואלימות, והמפגשים הקולוניאליים עיצבו את הרעיונות האירופיים בנוגע לגזע וליחס לאחר.

בתקופה הקולוניאלית חל תהליך של גידול אוכלוסייה ניכר בקולוניות, בעיקר באפריקה ובאסיה. הגורמים לגידול הדמוגרפי נבעו משיפור מערכות התחבורה, פיתוח ערי הנמל והתייעלות בנגישות ממקום למקום – שהביאו להגברת זמינות המזון ולהוזלתו. במקביל – כתוצאה משיפור שירותי הבריאות, מתן חיסונים, טיפול בחולים והכשרתם של רופאים מקומיים – חלה ירידה בשיעורי התמותה. מכיוון ששיעורי הילודה לא ירדו בקרב האוכלוסייה המסורתית, הואץ עד מאוד גידול האוכלוסייה בקולוניות. אזורים מסוימים אף החלו לסבול מצפיפות יתר.

הפטרנליזם הינו מושג בלתי נפרד מהקולוניאליזם. המתיישבים הבוגרים והשקולים שולטים על הילידים הסוררים והכפוי טובה, ומכאן שהפטרנליזם מחזק את העליונות המערבית. כשהאדם הלבן התפשט מחוץ ליבשת הוא בין היתר בקש להפיץ את הנצרות בה הוא ראה כעליונה, הוא ראה לעצמו חובה לנצר אוכלוסיות שונות. מעבר להפצת הדת, היתה גם הפצה של תרבות המערב. הנחות בדבר עליונות תרבותית היתה קיימת בתרבויות רבות (יוון, עם ישראל, אינקה), אך בקולוניאליזם המודרני משתקף השילוב בין עליונות תרבותית להתפשטות טריטוריאלית והקשר האידיאולוגי שביניהן. במהלך המאה ה-19, גם עמים לא אירופאים, שעברו תהליכי מודרניזציה, ראו באימוץ השיח הקולוניאלי, מעין כרטיס כניסה למועדון המכובד של מדינות בעלות תרבות[18]. הדוגמא הטובה לכך היא יפן בתקופת הרסטורציה של מייג'י.

ראו באתר זה: הרסטורציה של מייג'י

אחד הביטויים המרשימים להתבוננות האירופים בילידים ,מצויה ביצירותיו של רודיארד קיפלינג Rudyard Kipling 1865-1936))[19]. רבים מסיפוריו חושפים טפח ממחשבתם של לבנים על שחורים, בעיקר שירו "משא האדם הלבן" (The White Man’s Burden) משנת 1899, שנכתב לציון יובל לשלטונה של המלכה ויקטוריה[20]. נראה כי המשורר והסופר שזכה בפרס נובל הזדהה בכל ליבו עם עמדתם של אלו שסברו, כי ההשתלטות של הלבנים על ארצות רחוקות, מוצדקת ומוסרית.

מצדדי הקולוניאליזם כנושא לפיד התרבות האירופית ומסירתה לעמים המשועבדים, מציינים את התמורות החיוביות שהביא הקולוניאליזם לעמים המשועבדים. עם אלו ניתן למנות את החינוך, את הבריאות, התרחבות הפעילות הכלכלית והתעסוקה בחקלאות ובהפקת המחצבים (שלא נעשתה קודם), בניית יישובים עירוניים וכן ערי נמל, פיתוח תשתיות ודרכי תחבורה והתפתחות המסחר. טענה נפוצה נוספת, האופיינית לקולוניאליזם המאוחר של המאות ה-19 וה-20, היא שהקולוניאליזם הביא להכנסת הקדמה לאזורים הכבושים, בעקבות אימוץ המנהגים האירופים המודרניים.

לדעת שוללי הקולוניאליזם, טענות אלו נובעות מהשקפת עולם אירופוצנטרית, המעמידה את התרבויות האירופיות גבוה יותר בהיררכיה תרבותית מעל אלו המשועבדות. הם מדגישים דווקא את השפעותיו השליליות של הפרויקט הקולוניאלי האירופי: הכיבוש הקולוניאלי מוטט חברות ותרבויות מקומיות. המציאות הקולוניאלית חוללה זעזועים מרחיקי לכת באורחות החיים של החברות המקומיות. בראש ובראשונה מותם של עשרות מיליונים כתוצאה מהכיבוש, המחלות והשעבוד. הכיבוש הקולוניאלי היה בדרך כלל אלים והרסני: במקומות מסוימים כמו באמריקה הספרדית, הוא הגיע לדרגה של רצח עַם, שם מתו כ-90% מהאמרינידים תוך חמישים שנה מאז הכיבוש.

ראו באתר זה: קולוניאליזם באמריקה הלטינית.

סחר העבדים, שבמסגרתו הועברו למעלה מעשרה מיליון אפריקאים לחיי עבדות קשים באמריקות ובאיים הקריביים, ומיליונים נוספים מתו במהלך הסחר, נמנה גם הוא עם מחיר הקולוניאליזם.

ראו באתר זה: טיול לחוף הזהב בגאנה.

הקולוניאליזם גרם לאובדנם של קבוצות אתניות ושבטים רבים ולפיזורם של רבים ברחבי העולם. הניצול הכלכלי של הפריפריה המשועבדת בידי המטרופולין האירופי וכן השעבוד הפוליטי הביאו ליצירת תלות של האזורים הקרויים כיום 'העולם השלישי' בידי העולם הראשון. לבסוף, הפצת התרבות האירופית הביאה להיעלמותן של תרבויות שלמות – בין אם כתוצאה מהשמדתן המכוונת בשם הנצרות, על ידי הטמעתן בתרבויות האירופיות או על ידי הכחדת אוכלוסייתן השלמה[21].

העיתונאי הבריטי אדמונד מורל (Edmund Dene  Morel), שיצא בראשית המאה ה-20, למסע בין לאומי נגד שלטונו האכזר של המלך הבלגי לאופולד השני בקונגו, פרסם ב-1903 מסה חריפה בסגנונה בשם "משא האדם השחור" (The Black Man's Burden) ובה, כאנטי תזה לשירו המפורסם של קיפליג, יצא בתקיפות כנגד הכיבושים הקולוניאליים[22].

פרחאת עבאס (Ferht Abas), אינטלקטואל שגדל באלג'יריה הקולוניאלית, התייחס להתיישבות הצרפתית באלג'יריה, אך דבריו נכונים גם לגבי ההתיישבות האנגלית, ההולנדית, הגרמנית ועוד. הוא טען שאת הקולוניאליזם יש להבין משתי נקודות מבט שונות. עבור הצרפתים, הקולוניאליזם הוא עסק כלכלי וצבאי, שקיבל מיסוד מנהלי ופוליטי מתאים. עבור האלג'ירים, הקולוניאליזם הוא מהפיכה ממשית, הדחת עולם עתיק של אמונות, רעיונות ואורח חיים קדום בשלמותו. הוא מעמת עם שלם עם שיוני פתאומי. אומה שלמה נאלצת, ללא הכנה, להסתגל או לחדול. מצב זה מחייב להוביל לחוסר איזון מוסרי ומוחשי, שאינו רחוק מהתפוררות מוחלטת"[23].

החמורים שבמעשי ההשתלטות האירופים התרחשו הרחק מן העין הציבורית בעיקר באזור אוקיאניה. יבשת אוסטרליה העצומה שימשה את הבריטים כמושבת עונשין (החל משלהי המאה ה-18), ומרבית הילידים האבוריג’ינים נטבחו. יתרתם גורשו לטריטוריה הצפונית, הנושקת לקו המשווה והאקלים בה חם מאוד כל השנה. ניו זילנד סופחה לכתר הבריטי ב-1840 באמצעות הסכם ויתור על האדמות, שעליו חתמו ראשי הצ’יפים המאורים. בכ-15 השנים האחרונות מנסים המאורים להשיב לעצמם את האדמות, כולל בדרכים אלימות.

ראו בהרחבה, באתר זה: המאורים ומפגשם עם אירופה.

בקרב ילידים בני יבשות שונות נוצרו הפרות איזון חריפות. התזונה השתנתה באורח קיצוני וגרמה למחלות (אלכוהול, פחמימות, שומנים רוויים, מוצרי חלב). המבנים החברתיים נהרסו והחברה כולה התערערה. ילידים הפכו לבעלי הישגים נמוכים (under achievers) לעומת מערביים, ולכן נדחקו לשולי החברה .

לדעת רבים, הפיגור הכלכלי- חברתי של מדינות רבות בעולם השלישי הוא תוצאה של השלטון הקולוניאלי הממושך, אשר לנגד עיניו עמדה מטרה מרכזית אחת והיא: ניצול מקסימלי של השטחים והעמים שהיו נתונים לשליטתו, בהתאם לצרכיו.

קולוניאליזם תרבותי:

גישה היסטוריוגרפית המושפעת מהתיאוריה הפוסט-קולוניאלית, באמצעות שיח המבקש להדגיש את ההיבט התרבותי של הקולוניאליזם, כנרטיב חלופי לאלו שהתמקדו בלאומיות ובגורמים כלכליים. תחום מחקר זה צמח בהשפעת ספרו של אדוארד סעיד “אוריינטליזם”, בו הוא טען בין היתר כי כל שיח הוא בהכרח אידיאולוגי וכדי להבינו יש להבין את המסגרת בה הוא התקיים. על פי הגדרתו, אוריינטליזם הוא השיח שבו השתמש המערב כדי לתאר את האחר המזרחי, שאת חולשתו הוא קשר עצם היותו אחר. המערב למעשה יצר את השיח בנוגע למזרח כדי להדגיש את עליונותו שלו וכדי להצדיק את ההשתלטות הקולוניאלית עליו. הפוסט קולוניאליזם הוא קודם כל טענה, שהאומות של שלוש היבשות הלא מערביות (אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית) נתונות במידה רבה, במצב של כפיפות ליבשות המערביות – אירופה וצפון אמריקה. הפוסט קולוניאליזם הוא גישה אקטיבית המערער על הפער הזה שביין היבשות וממשיל בדרך אחרת, לא צבאית כמובן, את המאבקים האנטי קולוניאליים. גישה זו אינה מסתפקת בזכותם של עמים הללו לרווחה חומרית, אלא גם לעצמאות של תרבויותיהם, ךךא תלות בתרבות המערבית. הפוסט קולוניאליזם שואף לשנות את דרכי החשיבה של בני אדם ואת התנהגותם וליצור יחסים צודקים ושוויוניים יותר בין עמי העולם[24].

מאמר זה חולק לכמה מאמרים, מסיבה טכנית. להמשך קריאה, ראו: העידן הראשון של הקולוניאליזם.

הערות

[1] רות ג'יניאו, הקולוניאליזם האירופאי, אידיאולוגיה, מדיניות, התנגדות, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב , 2012 (להלן הקולוניאליזם האירופאי), עמ' 9-10

[2] ויקיפדיה

[3] . מאגנה גרקיה הוא אזור ההתיישבות היווני בדרום איטליה מהמאה ה-8 לפנה"ס. הוא כולל את התחום בו מוגדרים היום המחוזות הבאים של איטליה: בזיליקטה (Basilicata), שנקראה בעבר "לוקניה" על שם העם ששכן בה, קלבריה (Calabria), פוליה (Puglia) וחלק מקמפניה (Campania). בתחילה הוקמו מושבות בחוף הדרומי של איטליה למהגרים חסרי קרקע אשר חיפשו מקום חדש להתנחל בו. במרוצת הזמן המושבות הפכו לערי חוף והיו לתחנות מסחר לסוחרים מיוון ארץ האם לבין התושבים ב"יוון הגדולה". החשובות שבמושבות הפכו לערים, אשר קרויות היום בשמות: בארי, ברינדיזי וטאראנטו. המתיישבים הביאו לחצי הדרומי של האי האיטלקי את התרבות היוונית, ושרידי המבנים מאותה תקופה מצויים באזור עד היום.

[4] אין לערבב בין המושגים 'קולוניאליזם' ו'קולוניזציה' (שעיקריה הגירה של קבוצות תרבותיות מובחנות לשטח חדש והקמה על-ידם של מערכים יישוביים חדשים בשטח זה), אשר למרות השורש האטימולוגי המשותף ויחסי הגומלין התכופים בין התופעות, אין ביניהן כל זהות מבנית.

[5] Jürgen Osterhammel, Colonialism, A Theoretical Review, Princeton, Marcus Wiener Publishers, 1997, Pp 16-17/

[6] הקולוניאליזם האירופאי, עמ' 10

/   [7] הקולוניאליזם – אתר מט"ח.

[8] המונח השתרש עוד יותר בתקופת שלטונו של לואי-נפולאון (1850-1872)

[9]מילון אוקספורד.

[10]  יעקב עיון, שורשיו התאורטיים של האימפריאליזם. http://www.e-mago.co.il/Editor/history-339.htm

[11]  בעוד התאוריה של דרווין התרכזה במישור הביולוגי, ספנסר הרחיב את רעיון הברירה טבעית גם להתפתחות העולם הפיזי, התודעה האנושית וכן לאלמנטים חברתיים ופוליטיים – ויל דיוראנט, 'הרברט ספנסר', בתוך גדולי ההוגים, חייהם ודעותיהם, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1963

[12] מרקנטיליזם הוא תורה כלכלית הגורסת כי עושר ושגשוג האומה תלוי במידת ההון שצברה וכי הנפח של הסחר העולמי בלתי ניתן לשינוי. האופן הטוב ביותר להגדיל את ההון (שנמדד על ידי כמות מטילי הזהב והכסף) הוא יצירת מאזן מסחרי חיובי, קרי הגדלת הייצוא והקטנת הייבוא. על פי התורה המרקנטיליסטית הממשלה יכולה לממש יעדים אלו באמצעות ניהול מדיניות כלכלית פרוטקציוניסטית: עידוד הייצוא והקטנת הייבוא על ידי מיסוי, מכסים ומכסות. מדיניות כלכלית כזו מכונה בדרך כלל מערכת מרקנטיליסטית.

מרקנטיליזם הייתה הגישה השלטת בכלכלה העולמית בראשית העידן המודרני (למן המאה ה-16 ועד למאה ה-18) וחפפה להיווצרות מדינות הלאום. המדיניות המרקנטיליסטית הובילה להתערבות משמעותית של הממשלה בכלכלה ובמהלך תקופה זו גובשה המערכת הכלכלית המודרנית. מבחינה גלובלית, היווה המרקנטיליזם גורם ראשון במעלה לפרוץ מלחמות רבות בין מדינות אימפריאליסטיות למדינות אירופאיות אחרות. אימפריות אירופה כבשו בתקופה זו קולוניות רבות בעולם החדש במטרה לנצל את משאביהן, הטבעיים והאנושיים, ונלחמו זו בזו על השווקים החדשים שנפתחו בפניהן. אחת התופעות האופייניות לתקופה הייתה גזל הזהב (תוך חיסול האוכלוסייה האינדיאנית) מכל השטחים שנכבשו באמריקה הלטינית במטרה להגדיל את אוצרה הלאומי של ספרד (ויקיפדיה)

[13] מילון  Oxford  .

[14] Encyclopedia of Social Sciences

[15] H. Johnston, History of Colonialism of Africa, Cambridge University press, 1899 p. 354

[16] נעמי חזן, נורית השמשוני יפה, אלה קרן, צמיחת המדינות החדשות באפריקה, יחידות 2-3, קולוניאליזם ודה קולוניזציה באפריקה, , האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2002 (להלן: צמיחת המדינות), עמי 11-13,

[17] הוא התייחס לאפריקה, אבל דבריו תקפים לכול מקום: Nkruma K. Toward Colonialism Freedom, London, Heinmann, 1962, p. 4

[18] הקולוניאליזם האירופאי, עמ' 12.

[19] . קיפלינג נולד בבומביי שם שירת אביו האנגלי, ובגיל שש נשלח להתחנך באנגליה. בריאותו מנעה ממנו להתגייס לצבא ולכן שב להודו ב-1882 וכעבור כמה שנים החל לסייר בעולם, עד שהתחתן והתיישב בוורמונט, ארה”ב. בראשית המאה ה-20 התיישב באנגליה.

[20]  ר' קיפלינג, משא האדם הלבן, בתרגומו לעברית של צור ארליך, 2015

[21] ראו בהרחבה: ג'רארד דיאמונד, רובים, חיידקים ופלדה: גורלותיהן של חברות אדם (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר), תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2002.

[22] https://en.wikisource.org/wiki/The_Black_Man%27s_Burden

[23] מצוטט ב-צמיחת המדינות החדשות באפריקה, עמ' 12

[24] רוברט יאנג, פוסט קולוניאליזם-מבוא, תל אביב, רסלינג, 2008, עמ' 7-14.