טיולים מומלצים לחודש יוני, בארצות קרובות

כתב: גילי חסקין

יוני. בארצנו הקטנטונת וצרובת השמש זהו כבר קיץ של ממש. אפילו רוחות החמסין שככו ומפנות את מקומן לימי שרב כבדים. באירופה ובצפון אמריקה זהו חודש נעים. עוד לא חם ממש, כפי שיהיה ביולי ואוגוסט ועדיין לא מוצף, כפי שיהיה בחודשי הקייץ, בהם האתרים העמוסים מתפקעים מרוב תיירים. כך למשל כאשר ביקרנו בעמק אאוסטה (Aaosta) שבאלפים האיטלקים, הצימרים היו ריקים ובמסעדות שיוועו למבקרים. חודש אחר כך, בקושי מצאנו מקום להניח את ראשנו ובילינו שעות ארוכות בתור לכל מקום.

זוהי עונה נפלאה לטיול בארה"ב, קנדה, אירופה, צפון אוסטרליה, אסיה התיכונה וארצות האנדים שבדרום מאריקה. ובכל זאת, פרו רחוקה, כמותה גם אלסקה, לכן העדפתי להתרכז כאן בכמה יעדים קרובים.

זוהי עונה נפלאה לכל ארצות הים התיכון. הכוונה לאגן הצפוני שלו, מספרד ועד לטורקיה. את מרוקו וטוניסיה הייתי דוחה לאפריל בשנה הבאה, כשבאגן הצפוני עדיין קר וגשום. בחודש יוני השאלה איננה לאן לנסוע אלא לאן לא לנסוע.

 אגן הים התיכון

אגן הים התיכון הוא כינוי כולל לארצות שסביב הים התיכון; ים שהוא גורם משמעותי בקביעת דמותן של הארצות שמסביבו. למטייל הישראלי נדמה לעתים, כי אגן הים התיכון, הקרוב כל כך הביתה, דל באטרקציות נופיות ותרבותיות; זוהי טעות נפוצה. אגן הים התיכון תחום סביב סביב בשרשרות מרשימות של הרים גבוהים, כמו הפירינאים, שהינם רכס מיוער ומשמשים כגשר וכסכר בין צרפת לבין ספרד; האלפים המהווים כמשל וסמל להרים מושלגים, שרשרות הרי האטלס הנישאות מעל המדבר בצפון אפריקה, האלפים הדינאריים שבקרואטיה והרי הדורמיטור המבותרים שבמונטה נגרו (יוגוסלביה). המשקעים הרבים יחסית, חלחלו בין שכבות סלעי הגיר המקיפות את הים התיכון והעשירו אותן במערות נטיפים מרשימות ביוון, יוגוסלביה וספרד. במקומות אחדים מזדקרים מעל הים הררי גרניט, ובמקומות אחרים גולשות אליו דיונות חוליות. באזור זה יש חופים ישרים כמו במרוקו ומפורצים כמו ביוון. כמו כן עשיר ים נפלא זה באיים שונים ומגוונים: האי ג'רבה הטוניסאי המדברי, לעומת האיים התרָקיים המיוערים בצפיפות בצפון הים האיגאי; האיים הקיקלדיים הקרחים, הבוהקים בלבן, מול איי דלמטיה המוריקים, שגגות הרעפים של בתיהם צובעים אותם בגוון אדמדם. מלטה השקט מול פלמה דה מיורקה הסואן. תרבותו של הים התיכון, היא כביכול תרבות קרובה ומוכרת; גם זו טעות שכדאי לשורשה. מעטים המכירים את התרבות הקטלונית שבסרדיניה ,את העמים הלאזיים שבהרי הפּוֹנטוֹס שבטורקיה, את האלבנים או אפילו את אורחות חייהם של תושבי קורסיקה. בטיולי בארצות  הים התיכון, היו פעמים רבות שחשתי הרבה יותר רחוק, מאשר באיי האוקיינוס השקט. כך למשל הרגשתי במדינת הנזירים הר אתוס – ההר הקדוש בצפון מזרח יוון, שהכניסה אליו מותרת לגברים בלבד, כך חשתי ב"שמורת הטבע" ההיסטורית של מנזרי טור איידין שבדרום מזרח טורקיה, שם מדברים עדיין ארמית; בפסטיבל התמרים בנאות המדבר של הסהרה או במחנה צוענים ליד גרנדה שבספרד.

אקלים הים התיכון איננו מיקשה אחת: בים התיכון יש אזורים גשומים להפליא כמו מפרץ קוטור שבדרום יוגוסלביה וגם אזורים צחיחים כמו חופה המדברי של מצריים. ובכל זאת, ים תיכון הוא אפוא מושג מתחום האקלים, דהיינו, קיץ חם ויבש וחורף גשום. ים תיכון הוא גם מושג מתחום החקלאות; גידולי "שבעת המינים" ובעיקר גפן וזית, שניהם מייצרים את הנוזלים המשמעותיים ביותר בתפריטו של אדם, יין ושמן.

דומה כי הים התיכון מציג מגוון אתני ותרבותי מן הגדולים עלי אדמות. יוגוסלביה לשעבר), על חמשת עמיה והמיעוטים החיים בה היא אולי דוגמא קיצונית, אך כמעט כל ארץ ים תיכונית, עשירה במספר עמים: היוונים שיש בהם גם וולכים, אלבנים ותרקיים, שונים בתכלית מן האיטלקים, שגם הם רחוקים מלהיות מיקשה אחת – יש מעט מאד מן המשותף בין יושביה חמי המזג של אנדלוסיה לבין האירופאים האלגנטיים של ברצלונה. טורקיה שלאחר חילופי האוכלוסין, הינה מדינה הומוגנית למדי, אך גם בה ישנם לאומים שאינם טורקיים, כמו ארמנים, יוונים, ערביים וקווקזים. בספרד לעומת זאת, מדגישים העמים השונים את ייחודם והעובר מקסטיליה לקטלוניה, חש כאילו עבר לארץ אחרת. מרוקו מנסה להפגין כלפי חוץ חזית אחידה, אך תחת פני השטח, לוחשת גחלת התסכול של הברברים והיא דומה למעשה תשבץ מורכב ומגוון. גם אם איטליה, צרפת וספרד שלטו תקופת מה בצפון אפריקה והשפעתן ניכרת בה, שייכים צדיו הדרומי והצפוני של הים התיכון, לשני עולמות שונים ורחוקים. [ארץ ישראל משתלבת היטב באזור רב גוני זה בהיותה תופעה פנומנית שיש בה ערבים, דרוזים, צ'רקסים וארמנים וגם היהודים יושביה הם קיבוץ גלויות של שבעים עמים ושבעים לשונות].

בליל העמים והתרבויות שסביב הים התיכון, אשר צמחו בגומחות התרבותיות הרבות שמסביבו, מצאו את ביטויים הייצירתי במבנים מדהימים שזכו לשם עולמי; לא בכדי כוללת רשימת "שבעת פלאי תבל" אתרים מן האגן המזרחי של הים התיכון. חלק עצום מהמבנים שפרסמו את האזור, כמו המגדלור של אלכסנדריה, מקדש ארטמיס באפסוס (ומקדשו של הורדוס בירושלים), חרבו לחלוטין; אך אגן הים התיכון עדיין עשיר בשכיות חמד החל מהפירמידות אשר בגיזה, הערים הרומאיות המושלמות כמעט לחופה של צפון אפריקה, המדרסות של פס, מסגד קורדובה וארמון אלהמברה שבאנדלוסיה, הכנסיות הקתוליות באיטליה, הערים היווניות בסיציליה, המצודות הוונציאניות בקרואטיה; מסגדיה וכנסיותיה של איסטנבול ועוד ועוד.

יותר מכל אזור אחר, יש בים התיכון ובארצות שלחופיו, מעין הרגשה של בית. יש משהו דומה באווירה, בריחות ובטעמים, לאלו המוכרים מארצנו הקטנטונת ומוכת הסערות: הגוון הכהה של האנשים, השמש החמה, הקולניות, תנועות הידיים, הקשר הבלתי אמצעי בין בני אדם ואפילו הנורמות הבלתי מלוטשות של סדר, נימוסים והליכות. השמש, החופים, כפרי הדייגים ואתרי התרבות שבארצות הימה"ת, יחד עם הקרבה למרכזי האוכלוסייה באירופה, הפכו את הימה"ת לגורם מושך תיירות מדרגה ראשונה בפרוש האלף השלישי, כאשר המרחקים הולכים ומתקצרים; כאשר יבשות אקזוטיות נמצאות לפתע בהישג יד, אני מוצא את עצמי שוב ושוב ממליץ על ארצות הים התיכון. חבל ארץ כמעט שכן. משול לאותו גיבור שיצא לחפש את האושר במרחקים, רק כדי לגלות שהוא נמצא על סף ביתו.

נופש בטורקיה

טורקיה, שלפני גל המטיילים הגדול, של אמצע שנות ה-80 נחשבה כארץ מפגרת, שפניה רק לתייר הקשוח, ומסוגלת להציע בעיקר אתרים ארכיאולוגיים, לחובבי היסטוריה מושבעים. מאז שהטורקים הבינו את הפוטנציאל הכרוך בתיירות הנופש, שינתה טורקיה את פניה במהירות. נסללו כבישים חדשים, נבנו שדות תעופה ובעקבותיהם כמות עצומה של בתי מלון ובמקביל להם צצו, כפטריות אחרי הגשם, חנויות לתיירים, משרדי נסיעות ואתרי נופש.

הנופשים נענו לאתגר ובאו בהמוניהם, בטיסות שכר, שמגיעות כמעט היישר אל אתרי הנופש. אתרי הים האגאי, ובעיקר הים התיכון, מספקים כל מה שהתייר חפץ: מאות ק"מ של חוף נהדר, מפרצים חבויים, חורש ים תיכוני המגיע עד קוו המים, כפרים ציוריים והווי של דייגים. התייר שמעוניין במעט יותר מאשר שמש ובירה יכול לגוון את טיולו בביקור באתרים ארכיאולוגיים או בטיולי רגל הנמצאים לעתים במרחק קצרצר מאתרי הנופש. התחממות היחסים בין טורקיה ויוון ושחרור המטייל הישראלי מהצורך בוויזה מאפשרים שילוב של טורקיה עם איי יוון הסמוכים. במרחק קצר נמצא עולם אחר, שמוסיף צבע לטיול המגוון בלאוו הכי. כך למשל אפשר להפליג מאייבליק הטורקית אל לסבוס היווני, מצֶ'סְמֶה שליד אזמיר אל כיוס, מקושדאסי אל סמוס, מבודרום לקוס, ממרמריס לרודוס ומקאש לקסטלוריזו.

אכן, טורקיה של העשור האחרון, אינה מאירה פניה לישראלים כבעבר, אך יש להניח שאחרי עידן ארדואן, ישובו הישראלים לפקוד אותה בהמוניהם.

בירת הריוויירה הטורקית היא אנטליה ומרבית הטיסות מגיעות לשם, אך ניתן לטוס גם לבודרום, לאיזמיר ובעיקר לדלמן הסמוכה לפטייה. בודרום (Bodrum) הינה השער לביקור בקאריה הקדומה, אנטליה ניצבת בלב מישורי פאמפיליה ודלמן (Dalaman) ניצבת בלב האזור המרהיב ביותר בחופי טורקיה – ליקיה. דלאמאן הינה עיר מנומנמת שלא מציעה לתייר דבר, למעט שדה התעופה. המיקום – בין מרמריס לפטייה – הוא נקודת זינוק נפלאה לאתריה של ליקיה, המעוטרים בחגורת הרים יפהפייה. התהליכים הגיאולוגיים עיצבו את גוש ההרים בצורת מדרגות, היורדות אל הים התיכון בתבליט תלול וחריף. המדרונות הגולשים אל הים מכוסים בחורש ים תיכוני טיפוסי ואילו ההרים הגבוהים יותר מיוערים באורנים ובאלונים. ששת הנחלים הזורמים מן ההרים משקים את המישורים והעמקים הקטנים, בדרכם אל הים. דרך החוף עוברת למרגלות הצוקים הגולשים עד לקוו החוף ומעצבים מפרצים קטנים עתירי צדפים מרוסקים וחופי ים קסומים. נוסף לנופיה המרהיבים, עשירה ליקיה באתרים היסטוריים-ארכיאולוגיים, יותר מכל אזור אחר, העושים את הביקור באזור לשילוב מושלם של תרבות ונופש.

מזרח טורקיה.

מזרח טורקיה הוא לב ליבה של אנטוליה – עולם של נופי פרא וערש התרבות באזור. זהו אזור מרתק, עם אוצרות של תרבויות עתיקות ופולקלור חי ונושם. הטיול עובר בחבלי ארץ מגוונים – מהרי הטאורוס המזרחיים, דרך הלוונט שבלבו אטנקיה (אנטיוכיה העתיקה), שולי מסופוטמיה, הרי האנטי טאורוס, הרי הגעש ששיאם הר אררט, השוליים של הקווקז הקטן ורמת ארמניה, גבולות גיאורגיה ואזרביג'אן, המדבר הסורי, יערות עבותים קניונים עמוקים, נהרות שוצפים, חברו יחד כדי ליצור את הפינה היפה ביותר בכל המזרח התיכון. בלב הנופים, שניגודיהם אינם ניתנים לשיעור, צמחו תרבויות מפותחות; חלקן נמוג בערפל ההיסטוריה, חלקן הותירו עקבות עם מותן, כמו למשל פסלי הענק של מלכת קומגנה (Komagne), מנזרים ופסיפסים ביזנטיים, הכנסיות הנטושות של ארמניה הגדולה, שרידי תור הזהב של גאורגיה בתקופת המלכה תמר, מצודות מרשימות של נסיכים כורדיים ומבני קבר של סלג'וקים. מזרח טורקיה הינו אזור שבכפריו חיים רועי צאן, במרומי הריו מתגוררים אורגי שטיחים וחוטבי עצים, דייגים פורשים רשת באגמיו כמו בחופי הים השחור הנושקים מצפון, מעבר להרים. מכאן פורץ החידקל את דרכו דרומה אל מישורי חרן ואל מסופוטמיה וכאן מתחילה להתרומם מדרגת ההר הענקית שצדה האחד אסיה ומשנהו – אירופה.

חודש יוני הוא החודש האידיאלי לביקור בהרי הפונטוס, שם הרי הדיוריט גולשים אל הים השחור והיערות העבותים מלבישים את הכל בכסות ירוקה. הרכס כולו מקבל בחודש זה תוספת איכותית משמעותית בזכות פרחי הרודודנדרום הפורחים בוורוד מרנין.

יוון

יוון הינה ארץ יפה, בדרומו של חצי האי הבלקני. ארץ הררית מבותרת, בעלת נוף פראי, חופים מפורצים, עמקים המעובדים מזה אלפי שנים ומאות איים שאין אחד הדומה למשנהו.

יוון נחשבת למולדת התרבות המערבית. כאן נולדו המיתולוגיה, התיאטרון והשירה, התופשים, עד היום, מקום בתרבותנו. ביוון נולדו המשחקים האולימפיים, במקדשיה נוצקו תכנים וסגנונות בנייה. פסליה עיצבו את אידיאל היופי המשמש כמופת עד ימינו. ביוון העתיקה התפתחו הפילוסופיה, הרטוריקה והדמוקרטיה. כאן נולדה ההערצה לגוף האדם. כאן למדו להפוך גוש שיש ליצור כמעט חי ונושם. קשה להגזים במספר המושגים הממלאים את חיינו ואת שפתנו, אשר לידתם ביוון.

כאשר גייסות רומא כבשו את יוון, התברר להם כי הפרא הרומי נכבש על ידי תרבותו האצילה של הנכבש. שנים רבות מאוחר יותר, כאשר אנשי הרוח של הרנסנס שאפו להתנער ממה שכינו "חשכת ימי הביניים", הם חזרו, כמובן מאליו, לאידיאל עתיק יומין – תרבות יוון הקלאסית.

עבור אירופה, יוון היא הבסיס, הראשית, מקום ממנו התחיל הכול. מכל פינה נבטת ההיסטוריה: שדות קרב מפורסמים, מקדשים עתיקים, תיאטראות ויצירות אמנות. יוון היא ארצם של אפלטון וסוקרטס, פידיאס ופריקלס, הומרוס ואלכסנדרמוקדון. מכאן יצאה בשורת ההלניזם, חזון של תרבות כלל עולמית. יוון היא ארצם של אלי האולימפוס – זאוס, פוסיידון, אפרודיטה והרמס, שרוחם עדיין מרחפת בין גבעותיה ובמרומי פסגותיה. המטייל ביוון, גם אם איננו יוצא לדרכו כשהוא חדור תחושה היסטורית עמוקה, מוצא את עצמו, פעמים רבות, נפעם מהעובדה, שבשביל האבנים שבו הוא הולך, פסעו לפניו גדולי עולם. מכל פינה ניבטת ההיסטוריה: שדות קרב מפורסמים, מקדשים עתיקים, פסלים ויצירות אומנות.

למרות שבמרחביה מתנוססים מקדשים קלאסיים במלוא הדרם, ואלפי יצירות של פסלייה גודשים את המוזיאונים שלה, יוון מציעה הרבה יותר מאשר מבט חוקר אל התרבות הקלסית. יוון מציעה למטייל בה ים כחול, חופים שטופי שמש, ושפע של נופים מהממים: מפסגות מקדוניה בצפון עד כפרי כרתים בדרום; מחורשות הזיתים של קורפו ועד לחופי הזהב של רודוס. יש בה קניונים עמוקים הפוערים סדקי ענק בנוף, מפצים צרים ומפותלים, צוקים הנופלים בתלילות אל הים, אגמים חבויים ועוד.

יהיה זה מוגזם לטעון, כי הנוף המרשים, הוא זה שהוליד מאורעות היסטוריים רבי השפעה, אך לעתים דומה כי היוונים הקדמונים בחרו בתפאורה טבעית דרמטית, כרקע להופעתם על בימת ההיסטוריה האנושית. יוון היא ארץ נהדרת, אידיאלית לנופש, כמו גם לטיול מעמיק: הרריה מכוסים ביערות עבותים, אייה עטורים בבתים הבוהקים בלובנם, ומנזרים ביזנטיים עתיקים, הומי נזירים בלבוש שחור, דבוקים אל קירות קניוניה.

היוונים של היום כוללים מספר גורמים אנושיים, שבעבר ראו אותם כ"ברברים" – סלאבים, אלבניים, קוצוולאכים, פרנקים ועוד. גורמים אלו שומרים, במידה גדלה והולכת, על צביונם הלאומי המיוחד. זהו פסיפס אנושי רב גוני, החי בכפרים ציוריים, מנזרים מבודדים ונמלי דייגים ססגוניים.

תושביה הכפריים של יוון עדיין מיישמים את שיטות החקלאות העתיקה, הטברנות שלה מדיפות ניחוח מגרה וצלילי בוזוקי נשמעים ברחובותיה. יוון היא ארץ מלאת שמחת חיים; יוון היא אגן הים התיכון במיטבו. כל אילו ניתנים בשפע רב, קרוב מאד לארצנו מוכת הסערות. יוון היא דוגמא לארץ בה מסיימים את הטיול, על מנת לחזור שוב. פעם לעתיקות הפלופונז, פעם למנזרי מטאורה, פעם לנחלים השוצפים של אפירוס ופעם לאיי יוון.

דלמטיה

דלמטיה (Dalmatia) היא חבל ארץ חבל ארץ יפהפה, לחוף הים האדריאטי, בין חצי האי איסטריה בצפון לבין מפרץ קוטור (Kotor) במונטנגרו של ימינו. זהו חבל ארץ הקרוי על שם עם אילירי שחי כאן בעבר, ומשלב עולם של ניגודים. הרים נישאים, נהרות שוצפים, אגמי מים שקופים, מערות נטיפים, איים ירוקים ובעיקר תרבות ששרדה או לייתר דיוק צורפה ברוחם ובכוחם של היוונים, הרומאים, הוונצינים, העות'מנים, שוב הוונצינים, האוסטרים והגרמנים. כל כובש הצליח להטביע במשהו את חותמו במקום והתוצאה היא חווייה ארכיטקטונית, אמנותית, מוזיקאלית וקולינארית. מיליוני תיירים צבאו על האזור לפני מלחמת העצמאות של קרואטיה ורק בשנים האחרונות החלו בהדרגה לשוב אליה. בדלמטיה אפשר להינות, בצד אתרי הנופש הידועים וחופי הנודיסטים, גם משרידים רומאיים, ארמונות וונציינים, חווילות אוסטרו-הונגריות ומשפע של מאכלים, החל מכבש הסובב בתנור עצים ליד המסעדה וכלה בעוגת קרם שניט, עתירת טעם וקלוריות.

אחת החוויות הים תיכוניות המובהקות הינה שייט בין אייה של דלמטיה. איים אלו הם שרידים של שרשרת הרים ששקעה. אין צורך לבקר בכל האיים. אפשר להסתפק בכמה מהם. אפשר להפליג במעבורת נוסעים רגילה, שמועדיה ותדירותה עולים לקראת הקייץ ופוחתים לקראת החורף. מומלץ מאד לצאת מזדאר לאיי קורנאטי הצחיחים יחסית שהוכרזו כשמורת טבע. זהו ארכיפלג (קבוצת איים), שכולו איונים ומצוקים, מערות ומינהרות המהווים מבוך אמיתי של סלעים ומים. ג'ורג' ברנרד שאו  כתב כי האל ייצר את איי קורנאטי מדמעות, מכוכבים ומנשימה". מומלץ עוד יותר לצאת לכמה ימים לאי חוואר,  לטייל לאורכו, לבקר בעיירות הדייגים, ובעיקר בעיר חוואר שלבתיה גוון זהבהב והיא ניחנה ביופי מכושף. מחוואר ניתן להפליג במעבורת לאי קורצ'ולה לטבול בחופי הזהב שבו ולסייר בעיר הנושאת שם זה. עיר מקסימה שמתארה כשל ביצה ורחובותיה תוכננו כעורקי עלה, המאפשר לרוחות הנעימות לצנן את העיר וסוכר את הכניסה בפני הרוחות ההרסניות. מוזיאוניה וכנסיותיה של קורצ'ולה הינם חווייה אמנותית מרגשת. אפשרות נוספת היא להפליג מחוואר קודם כל לאי ויש ולהינות מחופיו המופלאים החבויים במפרצונים נסתרים. מקורצ'ולה קצרה הדרך למילייט, שהוא קודם כל פנינת טבע אמיתית. במערבו של האי, שהוכרז כשמורת טבע ישנו חורש צפוף ובמרכזו אגם שצבע מימיו כחול עז ובלבו אי קטן ועליו מנזר בנדקטיני. זהו אי יפהפה שמומלץ להקדיש לו כמה ימים, לטיולי אופניים, קטנועים, רגל ושייט לאיונים שמול חופו הצפוני.

אפשר גם לשכור יכטה פרטית ולצאת להפלגה מרייקה זדאר  ספליט, או דוברובניק.. טיול מומלץ, המפליג מרייקה אל האי הצפוני קרק שהוא לטעמי פחות אטרקטיבי, אך שקט להפליא וקל להימלט בו משאונם של התיירים. סימן ההיכר של העיר קרק היא מגדל הקתדרלה וכיפתו הבצלית משהו. יש בה מצודה וונצינית ושרידים רומאיים. העיירה ורבניק מזרחית לקרק מרשימה הרבה יותר. זוהי עיר ימי ביניימית משומרת להפליא, השוכנת על צוק, ובה סמטאות תלולות ורחובות מקושתים. לאחר לילה בקרק ממשיכים אל האי ראב ואל העיירה בשם זה. הסיור מתמקד בגראד –  החלק העתיק של העיר ובו כנסיות, ארמונות ומוזיאונים. ניתן לצאת מן העיר בפינתה הצפונית-מערבית של כיכר כריסטופר הקדוש אל היער, המוביל אל בית הקברות וממנו אל הים. במעגן  פועל בית קפה, ולידו עוגנות כמה סירות דייג קטנות שיישמחו לקחת אתכם, תמורת תשלום נמוך לאורך חופי האי. ספינות אלו מאפשרות מבט על החופים ממרחק קטן בהרבה ממה שאפשרה הסירה עמה הגעתם לראב.

התחנה הבאה היא העיירה נובאליה  שבאי פאג הנמצא דרומית-מזרחית לראב, ולאחר התרגעות קלה להמשיך אל העיר זאדאר שעל חוף "הייבשת". זאדאר היא עיר מעניינת שמשמרת במתארה את התכנון הרומי ובה שרידים רומאיים וכנסיות ביזנטיות. מומלץ להאריך את השהות בזאדאר ולצאת למספר שעות אל הקניון הענק של פקלניצה ולערוך בו טיול רגלי בין שעתיים ליומיים. גם למי שאיננו חובב הליכה מושבע, מומלץ להיכנס אל פתח הקניון ולהינות מיפי בריכות המים וממראה המטפסים המנסים להתמודד עם קירותיו התלולים. האי דוגי אוטוק מצטיין בשקט מופלא ובנוף מדהים. מומלץ להתרכז בחלקו הדרומי שהוא שמורת טבע. את הלילה הבא אפשר לבלות בוודיצה שעל החוף הקרואטי וליהנות ממראהו של הנמל בשקיעה. ביום המחרת מפליגים מספר  ק"מ דרומה ונכנסים אל שפכו של נהר קרקא אל הים. נכנסים למפרץ ארוך, חוצים אגם רחב ידיים ועוגנים במרינה של הכפר סקרדין וממנה מפליגים אל הפארק הלאומי קרקא, אל מערכת האשדות והמפלים האחרונה של הנהר, שתחילתו בהרים,. כדאי מאד לצאת למסלול הליכה רגלי מסומן. הדרך מזמנת נוף נהדר, טחנת קמח המופעלת בכח המים ועוד. ניתן לצאת משם בשייט לאגם גבוה יותר ואל אי במרכזו. לאחר סיור בכפר סקרדין שבים לנהר ומפליגים עמו אל העיר הקרואטית שיבניק המפורסמת בקתדרלת יעקב הקדוש זוהי שכיית חמדה ארכיטקטונית ואמנותית. מן הבולטות בחוף הדלמטי. הכנסייה מצטיינת בארכיטקטורה המיוחדת שלה. היא בנוייה כולה מאבן, ללא תומכות עץ, דבר הבא לידי ביטוי במערך הקשתות ובתקרה. אם כי נקודת המשיכה העיקרית שלה הן עבודות הפיסול היפהפיות של האמן יורי דלמצ'יק שלאות הערכה על פועלו כינתה אותו העיירה "יורי שיבנצ'יק". על הקיר החיצוני של האפסיס דמויות נטורליסטיות של קדושים ושל אזרחי העיר השייט ממשיך אל עיירת החוף פרימושטן הבנוייה על לשון יבשה החודרת לתוך הים ומצטיינת באריטקטורה וונצינית מרשימה ובשפע של מסעדות דגים. את השייט הנ"ל נסיים בעיר טרוגיר שהיא בעצם עיר-מוזיאון השוכנת באי קטנטן שחובר לייבשה. שכיות החמדה של טרוגיר הן מתקופת הזוהר שלה בימי הביניים המאוחרים, תחת שלטונה של וונציה. טרוגיר היא פנינה אמיתית ומשום כך הוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר שימור בעל חשיבות עולמית

קורסיקה

קורסיקה, או קורס (Corse) כפי שהיא נקראת בצרפתית, הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון. שטחו 8,722 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה 240,000 תושבים. האי שוכן בין הים הליגורי לים הטירני, מצפון לאי סרדיניה, מעבר למפרץ בוניפציו, וכ- 170 קילומטרים בלבד מדרום לצרפת.

הים התיכון הוא כאמור מארג צפוף ומגוון של נופים, עמים ותרבויות. נסיעה בארצות הים התיכון כרוכה בדרך כלל במעברים קיצוניים ממקום למקום. אבל גם טיילים ותיקים, אלו שהסכינו לשוני הבלתי אפשרי כמעט בין אזור לאזור, נפעמים כשהם מגיעים לקורסיקה. דומה כי האי הזה נתלש משהו מההוויה הים-תיכונית. להבדיל מנופי הים התיכון, הגירניים ברובם, קורסיקה הוא אי של גרניט, שנופיו המיוערים מהווים שילוב מוזר בין נופי ההר הגבוה של סיני לנופי לב אירופה.

האי קורסיקה הוא ההררי והמגוון ביותר מבין איי הים התיכון. מכמה בחינות, נדמה שמדובר לא באי קטן יחסית, אלא ביבשת, שכן יש בו מכל וכל, כמו למשל: קו חוף באורך של כאלף קילומטרים; הרים שכיפותיהם נותרות מושלגות עד חודש יולי; שמורת טבע עתירת ממדים ("הפארק האזורי הטבעי של קורסיקה"), קרקעות ביצתיות, מדבר לא מיושב (De'sert des Agriatese); קניונים עמוקים; חורשים ויערות המורכבים משמורות יער נהדרות ומחורשים ים-תיכוניים צפופים ונמוכים יחסית, המכונים בצרפתית מאקי (Maquis).

קורסיקה איננה נמצאת בדרך כלל לאורך נתיבם הכבוש של התיירים. מבין גלי המטיילים הפוקדים את חופי הים התיכון ואתריו, רק רסיסים נוחתים באי הזה, למעט השכנים, צרפתים ואיטלקים. האחרונים חיבבו תמיד את המחוז, שמרגישים כי נגזל מהם; הצרפתים, שבעבר התייחסו אל האי כאל אזור נידח, גילו לאחרונה את קסמו, ופוקדים אותו בהמוניהם. האי קרוב יחסית לצרפת ובנוסף לכך, יחד עם כמה איונים הסמוכים לו, הוא מחוז צרפתי לכל דבר.

נופי קורסיקה הם הם רכסים רמים ומבותרים להפליא, הרי גרניט שנקיקים שוצפי מים וקניונים גרניטיים חורצים בהם חריצים שהולכים ונעשים צרים ככל שעולים בהם. בתוכם שוכנות בריכות טבעיות ענקיות, הנראות מרחוק כטיפות של אזמרגד, המנקדות בכחול עמוק את היערות הירוקים.

במקומות רבים ניתן לנסוע בנוחות יחסית עד לגובה שמעל היער ולפסוע בין הבולדרים הענקיים, שהתגלגלו מן הפסגות. הנופים מקנים תחושה של אזור "לא מתורבת", אך בשום פנים לא נטוש. ההרים זרועים כפרים ססגוניים, שצביונם האירופי רק מוסיף לתחושת הבלבול שהאי משרה על המבקרים בו.

כל היופי ההררי הזה נוחת באחת אל חופים, שדומני כי הם היפים ביותר בים התיכון. בשום מקום אחר באגן הים התיכון אין כאלה מפרצים עגולים, שבהם החורש הצפוף יורד עד לקו המים ממש. בכמה מקומות מזדקרים עצי אורן ענקיים, שהגלים מלחכים את גזעיהם. החופים היפים יותר, נמצאים לדעתי במערב ובדרום, שם יש מפרצים רבים ובהם סלעים וצוקים גבוהים. החופים המזרחיים של האי, לעומת זאת, מישוריים ונמוכים. המראה שם פחות דרמטי, אך ניתן למצוא שם רצועות חוליות יפהפיות.

אמנם קורסיקאים רבים משתעשעים לעתים בחלומות על עצמאות, אך רק מעטים תומכים במפלגה הבדלנית "חזית השחרור הלאומית של קורסיקה (Front de Liberacion National de la Corse), שראשי התיבות של שמה – F.L.N – מרוססים תכופות בצדי הדרכים. קבוצות אלו אמנם אינן מצליחות לפגוע בשלוות האי, אך פוגעות בתדמית של קורסיקה בעולם ומבאישים את ריחה בבית "האחות הגדולה" – צרפת – או "היבשת", כפי שמכנים אותה כאן. אפילו לשכות התיירות של צרפת, הפזורות ברחבי העולם כולו, אינן נלהבות להמליץ על האי הסורר. הצרפתים, לעומת זאת, במיוחד הצעירים שבהם, מצביעים ברגליים ומגיעים. כחצי מיליון תיירים מגיעים הנה מדי שנה. הם נהנים מאקלים נוח בחורף ובקיץ ומנוף פראי, מהיפים שיש באירופה.

פרובאנס

מחוז פרובאנס שבדרום מזרח צרפת משתרע מהנהר רון (Rhon) ועד לגבול האיטלקי. גבולו הצפוני עובר מצפון לאורנג' ((Orange, בשולי האלפים, משם הוא יורד אל הים התיכון. ייחודו באורח חיים ים תיכוני, שפיתח מסורת, שפה וספרות משלו. השפה הפרובנסאלית כמעט ואיננה מדוברת יותר, אך היא תרמה לעולם מורשת ספרותית עשירה. היא היתה שפת הטרובאדורים של ימי הביניים, בה תיארו בזמר את אהבותיהם של האבירים. זו היתה גם שפתו של פדריק מיסטראל (Ferderic Mistral) השם "פרובאנס" נגזר מהמילה הרומית 'פרובינקיה', ואכן האזור זרוע במונומנטים רומאיים מרשימים. הרומאים הם לא היחידים שהתמקמו באזור המעבר הפורה הזה. קדמו להם ליגורים, פיניקים, יוונים וקלטים, שאף הם הטביעו באזור את חותמם. מאוחר יותר שלטו כאן ויזיגותים, בורגונדים, אוסטרוגותים ופרנקים, שהוסיפו למרקם התרבותי המורכב של המקום.

פרובאנס, שבצרפת הים תיכונית, היא ארץ של ניגודים והשלמות. הוא מצוי בין הים להרים; בבקר אחד אפשר להחליק על מדרונות מושלגים ולטבול במי הים התיכון. להשתזף פה ולהיצלות שם. בפרובאנס ישנם אתרים גדולים, עם עוצמות של ארכיטקטורה ומושגים בתרבות העולמית, אך בנוסף להם ישנה הפרובאנס שמעבר לאתרים. זוהי ארצם של גיבורי הקלנוע ז'אן דה פלורט, ומרטין גר, דמויות שהעבירו דרך סיפורן האישי המרתק גם את אווירתו של המקום. "אסור" לוותר על פנינים כמו התיאטרון הרומי באורנג' ובארל, על אביניון עם ארמון האפיפיור ועל הכפר המדהים בו-דה-פרובאנס, אך חשוב גם להוסיף את עדרי הצאן שבשדות, את הנחלים, החורשים והכפרים התלויים על הגבעות. פרובאנס יפה כמו ציור של ואן גוך שישב בארל ולא ידע את נפשו מעצמת היופי. סזאן לעומתו העדיף את אקס דה פרובאנס האלגנטית  פרובאנס הוא אכן מחוז היופי והאמנים. פרובאנס ובעיקר הריביירה היא שם נרדף למותרות, לזוהר ויעדו האולטימטיבי של החוג הנוצץ. פרובאנס היא גם כפריים פשוטים המעבדים את שדותיהם בשיטות מסורתיות, שבילים מרוצפים באבנים ושרידי עבר אילמים.

המטייל הישראלי השכיל להבין שצרפת איננה יעד לטיול אחד, אלא עולם ומלואו שיש לחזור אליו שוב ושוב. מתברר שגם את פרובאנס כדאי לאכול במנות קטנות: טיול לביצות הקאמרג, טיול לפרובאנס העילית שלמרגלות האלפים, או לסיור לאורך הרון

אומבריה

מדינת המגף שבדרום אירופה נחשבת לאחד היעדים המבוקשים ביותר בעולם, שנייה רק לספרד, ולא בכדי. חצי האי האפניני, שפלת הפו,  הרי האלפים ואיי הים התיכון הסמוכים הינם קומבינציה בל תאומן של נופים פראיים, שרידים היסטוריים רבי רושם, כפרים ציוריים, חופי ים נפלאים, אוכל משגע ועם חם ולבבי המזכיר בקולניות ובספונטאניות שלו, את הישראלים, לטוב ולרע. העם האיטלקי הוא הרבה יותר מצעקנים חושניים ומנופפי ידיים. העם הזה העניק לעולם את הקייסרות הרומית, את דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, את דנטהומקיאבלי ,  את הדת הקתולית, את הפיצה והפיתוחים שנעשו מן הפסטה,  את ורדי ונאברוטי, את פליני וסופיה לורן, את בוקצ'יו ופאזוליני,  את המאפיה, את הדולצ'ה ויטה  וכמובן את החוש המרשים לסגנון. מכאן יצאו האטרוסקים, הסמנידים,  הלוגומברדים,  והלטינים.  כאן בנו צאצאיהם של רומולוס ורמוס המיתייםאת עירם האגדית ששלטה על העולם במשך מאות בשנים. כאן אימץ הפרא הרומי את התרבות הקלאסית היוונית והעניק לה נופך משלו. תרבות שחזרה והופיע באיטליה, בייתר שאת, כעבור אלף שנים, בתחייה תרבותית מחודשת שהעניקה לה את שמה, כבר בפי מחולליה –  "תרבות הרנסאנס"

איטליה רחוקה מלהיות מקשה אחת. עבור רבים מתושבי עמק הפו שבצפון , החלק שמדרום לנפולי מיותר ויכול מבחינתם לשקוע בים. עבור תושבי סיציליה , מילנו הצפונית היא מרכז סנובי, קר ומנוכר. הרי הדולומיטים דומים באווירתם לאוסטריה יותר מאשר לקאלאבריה, הפיידמונטועמק אאוסטה  מושפעים בעיקר ממרכז אירופה. לסיציליה ניחוח כמעט צפון אפריקאי, גבעות טוסקנה נמצאות מעבר לטווח השפעתו של העולם המערבי ואומבריה שומרת על צביון אותנטי ייחודי.

מאז ימי ה"גרנד תור" הסיור הגדול; הווריאציה הקודמת של התרמילאות, מה שהיה פרק כמעט הכרחי בחינוכם של בני טובים אירופאים במחצית השנייה של המאה ה-18  ובתחילת המאה ה- 19 העלו מבקרים באיטליה השערות מהשערות שונות באשר לסוד קסמה המכשף של הארץ. קסם מיוחד זה יוחס לנשי איטליה, לאמנות, להיסטוריה, ואפילו לאוויר.

כל טייל מוצא לעצמו את איטליה שלו. את הפן המדבר אל לבו. הליכה בין הצוקים המושלגים, שיטוט בכפרים, רביצה בחופים, מסעדות לאניני טעם, עם יין מקומי משובח, או התפעמות אין קץ מגאוניותם של האומנים. ממוזיאון הפסיפסים בנפולי, דרך האומנות המדיביאלית בעיירות הקטנות ועד לגאוני הרנסאנס טינטורטו, טיציאן,  רפאל, קראווג'ו ולברניני גדול האדריכלים של תקופת הברוק

יש לי סימפטיה מיוחדת לחבל אומבריה הפחות מפורסם משכנו טוסקנה, אך טומן בתוכו מראות מרשימים ותרבות עשירה. אומבריה מכונה בפי אוהביה  לבה הירוק של איטליה" זוהי ארץ של גבעות מוריקות, עמקים ואגני נהרות, שבה גדלים עצי דולב ערמון וצפצפה מרובים. כרמי הזית צובעים את הגבעות בגוון אפרפר וכרי המרעה שבעמקים נראים כתשבץ של כתמים בצבעי ירוק וצהבהב. אומבריה התפרסמה בעמק קליטונו הפורה, ששדות המרעה שלו נודעו כבר בימי קדם, באגם טראזימנו ובנהרות רבים, לרבות הנהר  טיבר שלגדותיו שוכנת רומא. טיול זה מתחקה אחר חורבות האטרוסקים העם הקדום של אטרוריה  ממציאי הקשת בבנייה, מועל היד והאמפיתיאטרון. עם שמוצאו לא ברור אך מיהר לאמץ לא מעט מן התרבות היוונית, דבר הניכר בממצאים הרבים שנמצאו בקברים. בימי הביניים הוקמו כאן, על שרידי הישובים האטרוסקים – ערים ציוריות המשקיפות על נוף מבותר. אומבריה היא ארצו של פרנמיצקוס הקדוש אחת הדמויות המשמעותיות בנצרות הקתולית. מופת לבחירה בדרכי צניעות ועבודת קודש. ציירי אומבריה (שהידוע שבהם הוא פייטרוואנצ'י, המכונה "פרוג'ינו" – מורהו של רפאל), הביעו ביצירותיהם המעודנות את השלווה שהישרה עליהם האזור. הטכניקה שלהם מאופיינת ביכולת רישום גבוה ובצבעים רכים. דמויות הנשים המרבות להופיע בציורים מצטיינות בקווים עדינים וחינניים, המשווים להם מראה מלאכותי כמעט.

כל הייתר

בשל קוצר היריעה הפלינו כאן את טוסקנה, סיציליה, סרדיניה והפיידמונט שבאיטליה, האיים הבליאריים בספרד, איי יוון, הפירנאים שבין צרפת לספרד, האלפים האיטלקיים, טיולי הג'יפים שביוון ההררית, אוצרות התרבות של מערב טורקיה, חבל לנגדוק שבדרום צרפת ועוד אתרים, עליהם נמליץ בסתיו שיבוא עלינו לטובה.