נורווגיה – סיור באיי לופוטן

 

                       

 

'סקנדינביה' הינו כינוי כללי לשלושת ארצות הצפון של אירופה – דנמרק, שבדיה ונורבגיה. במובן הרחב של ההגדרה כלולות במונח 'סקנדינביה' וארצות הצפון שתי מדינות צפוניות נוספות – איסלנד ופינלנד.  תושבי חבל ארץ זה היו ידועים במשך מאות בשנים בשם 'נורמנים' ( = NORTHMEN אנשי הצפון), או הוויקינגים (= VIKINGS אנשי המפרץ).  זהו עם עתיק, אשר מופיע גם בכתבי היסטוריונים רומאים, אם כי מעולם לא היה נתון תחת השפעת רומי.  הנורווגים, השבדים והדנים הם צאצאיהם של הוויקינגים, (מילולית: אנשי המפרץ), שיצאו מכאן למסעות של תגליות וכיבושים. הם גילו את גרנלנד והגיעו עד לוינלנד שבצפון אמריקה.  בחיפושם אחר נחלה, הם שלחו זרועות אל אנגליה (ויליאם הכובש), אל צרפת (נורמנדי), אל סיציליה ואל רוסיה.  המוצא המשותף של שלושת העמים השוכנים היום בשלושת מדינות הצפון יצר מכנה משותף ולו אספקטים רבים: חברתיים, תרבותיים, היסטוריים, כלכליים, וכמובן גיאוגרפיים.

 

מבחינה תיירותית, נורווגיה היא היהלום שבכתר הסקנדינבי. היא לטעמי הארץ היפה ביותר באירופה, מבחינת הנוף כמובן.  בזכות ההרים, בזכות הקרחונים ובעיקר בזכות הפיורדים: מפרצים מזוגזגים באורך כולל של 20,000 ק"מ, אשר נוצרו מנסיגתם של הקרחונים אל הים.  אלו לשונות ים ארוכות החודרות עמוק לתוך היבשה ומכניסות צבע כחול עמוק, כצבע עיניהם של הויקינגים, לתוך שפע הירק של היערות, המהווים את התגשמות חלומה של הקרן הקיימת.  צפיפות האוכלוסין בנורווגיה היא רק 10 אנשים לקמ"ר, מה שהופך אותה למקום אידיאלי לנופש ולטיולי טבע. הטיול ה"קלאסי" בסקנדינביה כולל את קופנהגן בדנמרק, שטוקהולם בשבדיה, ואת אוסלו, ברגן ואזור הפיורדים בנורווגיה, התופסים את החלק הארי של הטיול.   להלן המלצתי הספציפית:

 

                              

 

איי לופוטן (Lofoten) הם שרשרת של איים קטנים, הרריים ומיוערים, המשתרעים לאורך 150 ק"מ, מכיוון צפון מזרח לדרום מערב, ומופרדים מהיבשת על-ידי פיורד ווסטפיורד (Vestfjord), שכשמו כן הוא – רחב ידיים (80 ק"מ).  בין איי לופוטן לאיי ווסטרלן (Vestralen) שמצפונם, מפריד מיצר הארפטסונד, שרוחבו 1-3 ק"מ.  המיצר ידוע לשמצה משום סערות החורף המתחוללות בו, ועם זאת מהווה מוקד משיכה למבקרים בשל מפרציו היפים.

 

בלופוטן ארבעה איים מרכזיים: Moskenes ,Vestvågøy ,Austvågøy, ו- Flakstad , שיחד עם שבעה איים בגודל בינוני, הסמוכים אליהם, נראים מרחוק כגוש אחד גדול.  האיים העיקריים מוקפים במאות איונים סביב סביב, וכאמור, הם מחורצים מאד, בדומה לחוף הנורווגי, ע"י פיורדים ומפרצים.  שטחם הכולל של האיים הוא 1,214 קמ"ר ומספר תושביהם 80,000.  רובם ככולם חיים ביישובים קטנים, שמספר תושביהם אינו עולה על כמה מאות.

 

אם הייתי צריך להצביע על מקום אחד בלבד; לביקור בנורווגיה, הייתי מצביע, ללא היסוס, על איי לופוטן.  אלו הם איים סמוכים לחוף, קלים לגישה, ברכב, במטוס או בספינה, ויכולים להוות מדגם מייצג ומשופר של כל הטוב שבנורווגיה: הרים מושלגים, צוקים נשגבים המזדקרים בתלילות מעל הים, שלל פרחים, להקות ענק של ציפורים, כפרים יפיפיים והווי של דייגים.  האיים הקטנים הללו מוקפים בפיורדים, השולחים אצבעות ים כחולות עמוק עמוק לתוך ההרים.  הנוף מרשים הן ממעוף הציפור והן במבט מלמטה, כאשר מקיפים את אחד האיים בדרך צרה, המתפתלת בינות להרים החדים כסכין.  אפשר להקיף את האיים בסירה, ברכב או – מיוחד יותר – בטיול אופניים ארוך, כפי שעושים נורווגים רבים.

 

                                

 

במקרים רבים, מתנשאת מעל למים חומת סלע בצורה שאכן מכונה "חומת לופוטן", המתנשאת לגובה אנכי של  1,000 מ' מעל פני המים.  הקרחונים, שגלשו כאן מספר פעמים בעידן הגיאולוגי האחרון, החליקו את הצוקים והעניקו להם מראה חלק ומשוייף להפליא.  ההרים נראים פראיים עוד יותר מהאלפים, עם פסגות מחודדות ומושלגות ועמקי קרחונים רבים, שקורעים בחומת ההרים פתחים ומעברים רבים.  מכל עבר, לעתים בגובה רב, נראים מפלי מים, הזורמים בשצף קצף ונופלים ברעש רב ומפזרים ענני רסס לכל עבר. הנוף היפהפה הזה, הוא גם טבע קשה מאין כמוהו. הים מכאן וההרים מכאן ועמקים קטנים, שדומה וצרים מלהכיל גם את האוכלוסיה הדלילה. האוכלוסיה יושבת סביב הגדולים שבמפרצים.  במקומות רבים הקרקע חמוצה וטובענית, והתושבים עובדים קשה כדי להוציא את לחמם מן הארץ; ליתר דיוק, מן הים.

הכפרים הינם אטרקציה לא פחותה מזו של ההרים שמסביבם.  אלו פניני ארכיטקטורה של בתי עץ צבעוניים, הבנויים סביב ובתוך לשונות הים, החבויים בין הצוקים הקרחים, ושולחים אצבעות עץ לתוך המים. דוגמא נפלאה לעם החי בנופיו.  בכל כפר כמעט, נראים מתקני ענק בנויי עץ להמלחת דגים, ובכפרים הגדולים קיימים מפעלים להקפאת דגים ולשימורם, לייצור שמן דגים וקמח דגים.

סביבת האיים עשירה בשני מיני דגים: מליח (herring) ובאקאלה (cod).  המליחים נאכלים בצורות מגוונות בבקר ובערב, בעיקר בפרוסות כבושות, ואילו הקוד, הנקרא כאן "טורסק", מבושל בצורה מיוחדת: מניחים פרוסות דג במים רותחים, מכבים את האש ומניחים לו לשרות במים 12 דקות.  מאכלים טיפוסיים נוספים הם כבד קוד, הנאכל כשהוא נא, סנפירי סוס-ים, ואומצות מבשר כלבי ים. גם גסטרונומיה היא עניין של גיאוגרפיה…

התחבורה בין היישובים, מתנהלת בעיקר באמצעות סירות.  במקרים מסוימים מדובר במעבורות המפליגות במועדים קבועים, ובמקרים רבים יש להמתין בשלווה כדרך הנורווגים: לשבת על הרציף מכורבלים במעיל, להתבונן בשמים המאפירים ובשחפים הנאבקים על שאריות דגים המושלכות למים, למצוץ קוביית סוכר אגב לגימת קפה מר ללא חלב, ולהרגיש כיצד השלווה הזאת נספגת.

 

                                 

 

מקור העושר העיקרי של האיים הוא זרם מים המגיע מים ברנץ, בחודשים ינואר – מרץ, ומביא עמו אל ווסטפיורד עשרות אלפי דגי קוד [בקלה – בלטינית Merlucius, מילולית: זאב הים. דג גדול למדי (אורך 50-100 ס"מ), שוכן קרקעית, חי בעומק בינוני וניזון מטרף].  דגים אלו גדלים בים ברנץ, ובהגיעם לבגרות מינית, בגיל  7-10, הם נודדים לכאן ומושכים לאיי לופוטן דייגים רבים מרחבי נורווגיה כולה, היוצאים ללכדם בדוגיות קטנות בגודל של קליפת אגוז, כמו גם בספינות מודרניות המצויידות במכשירי ראדאר וסונאר, ויוצרים כאן פסטיבל דייג של ממש.

מסורת הדייג העתיקה הניבה את אחת התופעות המרנינות ביותר והיא ה-רורבואר (rorbuer) – בקתות העץ האדמדמות הזעירות ומזופתות-הגג, הפזורות סביב הכפרים ובמרבית המקומות, בנויות על כלונסאות עץ, בקוו המים ממש.  בכל הכפרים נראים בתים צבעוניים, בקתות דייגים, ומתקני ענק לייבוש דגי הבקלה, ובמרביתם מפעלים לעיבוד מוצרי דגים, וברציפי כולם עוגנות סירות לאין ספור; אך בכל זאת, אין כפר דומה למשנהו.  כל כפר מצא את דרכו המיוחדת לחיות בשלום עם הנוף נורא-ההוד שמסביבו; להשתלב בין שחור המצוקים, כחול המים ו"עשבי האש" השוזרים את הכל בשוליים ורודים.  המפורסמים שבין הכפרים הינם נוספיורד (Nusfjord) וסונד (Sundubs), שניהם נמצאים ברשימת האתרים השמורים של ארגון אונסק"ו.  כפרים מופלאים, הנראים למרחוק כמו קוביות משחק שהוטלו על ידי ילדים, שצבעיהם ומיקומם משווים להם מראה כמעט סוריאליסטי.  אך למרבית הפלא, למרות היותם אטרקציה לתיירים, ולמרות שחלק מן הבקתות מושכר לנופשים וחלק מהמפעלים הפכו לבתי קפה, הם עדיין מקום חי ונושם, שמרבית הפוסעים בין רציפיו הינם דייגים קשיי יום, שבפניהם ניכרות אצבעותיו החזקות של הים.  במספר מקומות, בעיקר בחופו המערבי של האי  Flakstad מתרחק ההר מן הים, ולעיני הנוסע נפרש מפרץ חולי רחב ידיים, ובו נראים בלונדיניים חיוורי-עור, כשהם משתזפים עירומים למחצה, מצפון לחוג הארקטי.  השמש החמימה, החול הזך, וצאצאי הוויקינגים הטובלים בים, עלולים להטעות תיירים ים-תיכוניים עתירי פיגמנטים ולגרום להם להשליך את בגדיהם ולפתוח במירוץ אל הים; מרוץ הנקטע באיבו עם מגע המים הראשון; "גולף" או לא, המים מקפיאים.

ביתר המקומות, הדרך מתפתלת במירווח הצר להפליא שנותר בין ההרים לים, כשמעבר לכל סיבוב ניבט מראה קסום של עמק ירוק, איון זעיר או כפר, בו מחוגי הזמן עצרו מלכת בראשית המאה.  במספר מקומות, הפך מפעל פרמיטיבי לייצור שמן, רחוב כפרי, חווה לגידול כבשים או מספנה ישנה, למוזיאון קטור (Open air museum).  בכפר ריינה (Reine), למשל, השתמרה תחנת סחר, בדיוק כשם שנבנתה ב- 1743.  עולם ההולך ונעלם.

 

                                 

 

חודשי יוני-יולי הינם התקופה החמימה ביותר, ומשום כך האידיאלית לביקור.  סיבה נוספת הינה שמש חצות הלילה, הנחשבת לאטרקציה גם עבור תושבי הערים שבדרום.  כידוע, באזור זה, השמש איננה שוקעת כלל בין סוף מאי לאמצע יולי.  בחודשים אלו השמש נראית בשעות הלילה ככדור אדום המשייט בסמוך לים.  המראה יפה במיוחד לקראת חצות, כאשר השמש דומה לכדור אש המאדים והולך, משייט בשמיים זוהרים בזהוב, מתקרב למים כמטחווי זרת, ומתחיל בדרכו האיטית למעלה.

לילות החורף הם קודם כל ארוכים וחשוכים, אך לעומת זאת מפורסמים בזוהר הקוטב, המופיע בשמיים בלילות קרים ובהירים במיוחד.  זוהר הקוטב (בלטינית: Aurora Borealis) הוא תופעה מטאורולוגית-אופטית: אור קר וחיוור, הקשור קשר הדוק למגנטיות של כדור הארץ מזה, ולאירועים שמשיים – מזה.  גונו של זוהר הקוטב הוא ירוק צהוב בדרך כלל, כשלעיתים מתגלים בו גווני אדום ואפילו גווני כחול סגלגל.  זוהר הקוטב מופיע בדמויות ובצורות המזכירות קשת, קרניים, כתר ועוד.  אף שאורו של הזוהר חלש מאורו של הירח, הרי שמי חורף בהירים המוארים לפתע במין ענן זהר בגוון ירוק אדמדם, הינם מראה מרתק ומסעיר.

בירת האיים היא סבולבאר (Svolvær), הנמצאת ב ,Austvagoy-האי הגדול ביותר, ובה כ- 4,000 תושבים.  העיר מוקפת מים מכמה צדדים, היוצרים מרחוק תחושה מוטעית של אי.  בצדה האחר פרושה סבולבאר למרגלותיו של הר שחור וקודר-משהו (שאולי צורת פסגתו העניקה לו את השם המוזר:"הר העז"), ואפילו מטפסת על מדרונו.  עיר זו היתה מרכז לחילופי סחורות החל מהמאה ה- 17, וכיום הינה המרכז המנהלי, התרבותי והמסחרי של האזור, ובסיס ליציאה לביקורים באיים.  בפרברי העיר התיישבו אומנים ואמנים רבים, ושיוו לה גוון בוהמי משהו.  בגלריית Svinoy מוצגות יצירותיהם של אומנים רבים שמצאו השראה בלופוטן.  קרוב מאד לעיר, ממש מול הרציף, נמצא האי הקטן Gunnarholm, בו קבור הצייר הנורדי גונר ברג, שנולד בסבולבאר ב- 1864.  קל להבין מדוע הם באו דווקא לכאן: מראה להקות השחפים הנוסקות אל סירות הדייגים, שצבעיהן זוהרים במיוחד דווקא בימים אפרוריים של סתיו, כשמעט העצים ששרדו נצבעים בכתום מלנכולי, מעוררים כמעט בכל אדם רצון להתבטא בפרץ של יצירה.  בקאבלוואג (Kabelvag) הסמוכה קיים מזה שנים רבות בי"ס לאמנות, וכן מוזיאון קטור ובו בקתות דייגים משנת  1789, וכן "בורסת" דייגים משוחזרת מהימים היפים, בהם דגים היו מטבע עובר לסוחר.

הדרך מסבולבאר דרומה, אל או (מבטאים כמו את האות האנגלית "או" –O) טוענת לכתר "היפה ביותר בנורווגיה";  הדרך עוברת מאי לאי, המחוברים במרבית המקומות בגשרים מרשימים, כאשר המעבורת האחרונה שנותרה הוחלפה ב- 1990 על ידי מנהרת ענק.  בצידי הדרכים פורחים גיאופיטים, סחלבים ונוריות צהובות; פה ושם נראות מושבות של צפורי ים, בולטת במיוחד הסולה הצפונית, ועל סלעי הענק המזדקרים מעל הים מקננים אלפי שחפים.  מפעם לפעם נראה שלט קטן המכוון הולכי רגל לטפס בשביל תלול אך בטוח, לתצפית זו או אחרת, ומכל מקום מובטחת תצפית נהדרת.  איי לופוטן הם ארצם של שיכורי הטבע והמכורים לנוף.  אין כאן יצירות ארכיטקטוניות או מבני ענק ידועי שם, למעט הכנסיה של ווגן (Vågan), שהיא כנסיית העץ הגדולה ביותר בצפון, שמדי שבוע מתקבצים בה מרבית מבקרי העיר ליהנות מקונצרט טוב, רצוי של הקומפוזיטור הנורווגי גריג, הנחשב למלחין הלאומי.  הטיול המפורסם ביותר בלופוטן הינו שייט אל טרולפיורד, היוצא מצדו המערבי של מיצר רפטסונד.  זהו הפיורד היפה ביותר בו בקרתי.  מפרץ צר להפליא המתעקל בין הרי ענק מאיימים, המעיקים על הסירה מכל עבר.  השייט הקל והנוח הוא בספינת הדואר והטיולים "הורטיגרוטן", העוברת בפיורד זה במסעה הארוך (11 יום), בין ברגן לקירקנס (על גבול רוסיה) ובחזרה.  דרך מעניינת יותר היא לשכור סירת דייג ולצאת בחברת בעליה אל מתחת לצוקים, למרגלות המפלים.  הכפר ריינה (Reine), שמוזכר בכתביהם של ז'ול וורן ואדגר אלן פו, הינו גם מקום קסום, עטור בצוקים מחודדים, וגם נקודת מוצא לשייט אל האיים הדרומיים הקטנים, המהווים גן עדן לחובבי ציפורים; שניהם מקומות נידחים ומופלאים, שלעומתם נראים יתר האיים כמרכז העולם המודרני.

 

                               

 

מבין המינים הרבים המקננים באיים, זכו לפרסום מיוחד האלקות ,האוריות ,ופפינים (Puffins) – שלושה מינים מסידרת האלקאים, שהמשותף להם הוא צבעי השחור והלבן; הפרנסה מן הים (סרטנים, רכיכות, דגים וכו); חד-פרצופיות מינית; קינון בלהקות על דרגשי סלע; ושותפות מלאה בין ההורים בכל הקשור לקינון ולטיפול בצאצאים.  כמו כן נראים שחפים, שחפיות ועיטמים לבני זנב.  האחרונים הינם דורסים ימיים, המוכרים לנו גם מארצנו, אם כי כאן, הרחק מה ,D.D.T-הוא מצליח לחיות ללא מפריע ולהתרבות בנקל.  מעבורות קטנות וספינות דייגים משייטות מריינה אל האי הקטן ווארוי (Varoy) שמדרום מערב.  בקצהו הדרומי נמצא הכפר המבודד מוסטד (Mostad), ומעליו מזדקר בתלילות, כמו כתר שחור, המוסטדפייל (Mostadfjel) – מצוק המשמש כגן עדן לציפורים.  למעלה ממיליון (!) ציפורים, בעיקר תוכוני-ים, קורמורנים, אוריות ועיטמים-לבני זנב , מתרבים כאן בין מאי לאוגוסט.  אפשר להגיע אל אזור הקינון בשייט בן 20 דקות, היוצא מן הכפר.  בווארוי ניתן לראות את הדוגמאות האחרונות בעולם לכלב מגזע נדיר, בעל שש אצבעות, שגודל, טופח ואולף במיוחד לצייד תוכוני-הים.  מווארוי ניתן וכדאי להפליג אל האי הסמוך והקטן יותר רוסט (Rǿst) העשיר בציפורים אף הוא.  במספר מקומות ניזונה אוכלוסיה שלמה מביצי פפינים. כמה גברים מזדקנים יוצאים אל מעל הצוק בו מקננות הציפורים, קושרים ומאבטחים חבל, כאשר המיומן שביניהם, או אדם שיורד לפי סדר שנקבע מראש, גולש בזריזות, תוך פרפור מקפיא דם בין שמיים וארץ, אל דרגש סלע, אגב הפחדת עשרות הצפורים המקננות בו, ומלקט את הביצים, כשהוא מלווה ברעש של צרחות ונפנוף כנפיים.  לאחר שמלא את הסל עד תום, הוא קושר אותו לחגורתו ומטפס בקלילות אל חבריו הממתינים למעלה.  כל אחד מקבל את ביצת בכורי הלקט שלו וממהר לנעוץ בה את שניו, ולאכלה טרייה כפי שהיא. 

השייט לצוקים המצופים כמעט בציפורים היתה גיחה לעולם אחר. סביב הסירה חגו מאות צפורים ברעש חזק; התחושה דמתה יותר להשתתפות בסרט "צפורים" של היצ'קוק.  תחושת אפסות נעימה ומרגשת כאחד.  אתה, אדם קטן, יצור מיותר ואולי בלתי רצוי, בתוך עננים של צפורים.

למידע נוסף: האתר של לופוטן.