חתונת מוחמד ומורל – הזכות לאהוב והתקינות הפוליטית

חתונת מוחמד ומורל – הזכות לאהוב וסכנת ההתבוללות

20.08.2014

חתונתם של מורל מלכה ומוחמד מנסור ב-17 לאוגוסט הוציאה שדים רבים מהבקבוק. לא יאומן איך שני אלמונים, תושבי יפו, מוציאים כל כך הרבה אנשים מביתם. למרות שכבר היו מקרים רבים של נישואים בין יהודיות למוסלמים – כמעט ולא ההיפך – החתונה הזאת משלהבת יצרים כבר כמה ימים. אנו אנשים חופשיים, במדינה חופשית. לכן לא ברור לי מאין לקחו המפגינים את החוצפה להתערב בהחלטה כה אישית וכה פרטית. לא ברור לי איזה עניין מצאו גזעני הימין ומטורפי הדת להשתלח בזוג הצעיר.

מאידך, מאותה סיבה ממש, אין לדעתי כול צורך באיחולים לבביים משרת הבריאות. הרי מדובר בעניין פרטי. במקביל לפרץ הגזענות של הימין, מתחולל כאן טירוף מערכות של השמאל. הזוג הזה, שמצפים לו לדעתי חיים קשים במיוחד בארץ שלנו, הופך לאיזה מופת שיש להלל. כל מי שרואה את עצמו כנאור משבח את החלטתם, שבמציאות שלנו היא לעניות דעתי, החלטה אומללה.

השיא היה שלאחר ששר האוצר יאיר לפיד סיפר שלא היה אוהב את העובדה שבנו היה מתחתן עם גויה, הגדירו אותו יוסף פריצקי וטהרנים אחרים כ"גזען". לא פחות. לפיד, למרות שגינה בתוקף את המפגינים נגד הזוג, הוגדר כ"גזען", רק משום שמעדיף שבנו יינשא ליהודייה.

מדובר בצדקנות, בהתחסדות ובחוסר שיפוט.

חונכתי וחינכתי לאהבת האדם. לשוויון ערך האדם. אני מאמין בשוויון זכויות ובשוויון הזדמנויות. לגברים, לנשים, לאשכנזים, לספרדים, לדתיים, לחילונים, לערבים, ויהודים.

יחד עם זאת, אדם איננו אי. אני לא רק פרט, אלא חלק מקולקטיב. חלק מעם עתיק יומין, שיש לי עניין ורצון שימשיך להתקיים לעד. לו היינו שומרים על גודלנו היחסי, כפי שהיה בתקופת הבית השני, היינו מונים כיום למעלה מ-200 מיליון. הרגו בנו במשך דורות. ערכו בנו פוגרומים. היינו קורבנות לקנאתם של משכילים וליציריהם של גזענים חמומי מוח. החל מהאימפריה הרומית, דרך ביזנטיון שכונתה "אדום הרשעה", הצלבנים בדרכם לארץ ישראל, גזרות ת"ח ות"ט, "סופות בנגב" ולבסוף השואה. יותר משהרגו בנו, הצליחו לגנוב את נשמותינו. במשך שנים, נאלצו יהודים, להמיר את דתם. בצוק העתים נאלצו להתאסלם או להתנצר. למעלה ממחצית יהודי ספרד בימי הביניים ושיעור דומה של יהודי גרמניה בתקופת ההשכלה, אבדו לעם היהודי. ייתכן שעדיף היה לחיות בעולם ללא דרכונים, ללא גבולות, ללא סמלים וללא המנונים, אבל דומה וכבר ניסינו את הדרך הזאת. רצינו להיות אזרחי העולם וזה הגיב באפליה מחד וברצח מאידך. ייתכן והעולם בשל לשינויים כאילו, אבל איני רוצה להיות הראשון שינסה את השיטה החדשה.

יש לי עניין וצורך עז בהמשך קיומו של העם היהודי. זוהי הסיבה היחידה להקמתה של מדינת ישראל. לכן, אצטער מאד עם אחד מבני יינשא לגויה. אבין את בחירתו באהבה, אבל ארגיש החמצה אדירה אם נכדי לא יהיו יהודים. האם בשם התקינות הפוליטית עלי להתכחש לכך?

ייתר על כן, נישואים לערבי יהיו מבחינתי טעות חמורה פי כמה. שהרי אם בתי תינשא לגוי אירופאי ותגדל את ילדיהם כיהודים בארץ ישראל, סביר להניח שהם יהיו חלק מהאומה שחיה כאן. אולם אם תינשא לערבי ותתאסלם, כפי שעשתה מורל, ילדיה, נכדי, יחדלו להיות חלק מהעם היהודי. במקרה כזה, החלטה של בתי לא תהיה רק בעלת ממשמעות רומנטית, אלא רחבה ועמוקה הרבה יותר. היא היתה מחליטה להתנתק מאתוס שלם, שראשיתו ביציאת מצרים, המשכו בתנ"ך, המשנה, הגמרא, ספרות הגאונים, רש"י, הרמב"ם, מגורשי ספרד, משה מנדלסון ועד מרטין בובר.

זה גזעני?

יתר על כן, אנו והערבים, יכולים להיות חברים כפרטים, אבל למרבה הצער, כולנו עדיין חלק מקולקטיב. אנו שני עמים בעלי שאיפות ורצונות מנוגדים. אפילו מקוטבים. הקוממיות שלנו היא הנכבה שלהם. לו תבקש בתי להינשא לערבי, לא ארצה שנכדי ישתייכו לעמו של האויב.

איך הם ירגישו שייפול חייל? אולי בן דודם. מה יקרה כשיפלו רקטות על ערי ישראל. האם יקללו בלבם אתה יורה או שירקדו על הגגות? סמי מיכאל נדרש לטרגדיה הזאת של זוגות מעורבים, בספרו "חצוצרה בוואדי", כבר לפני ארבעה עשורים.

אני חושב שזוג שבוחר במציאות המזרח תיכונית להינשא ולהקים בית, בין שני העמים האויבים, לוקח על עצמו סיכונים עצומים. אני מסכים שזו זכותם ומוכן להיהרג על זכותם לעשות זאת. אבל האם אני חייב לאהוב זאת?

יאיר לפיד לא הציע לאסור עליהם להינשא, לא הציע לנדות אותם, לא להפלות אותם. הוא גם לא גינה אותם חלילה. הוא רק הביע צער, על מה שהיה קורה במקרה הפרטי שלו.

גם זה אסור? האם פלורליזם אינו אומר גם הכלה של תחושות צער כמו אלו שהביע לפיד, שבמקרה הזה, דומות להפליא, או אפילו נופלות בעצמתן מאלו שלי.

האם זהות לאומית ואפילו השתייכות לעם היא גזענות?

מי שיקרא לזה כך, יפספס את המאבק האמיתי