התסיסה האויגורית בשינג'יאנג

כתב: גילי חסקין

ראו קודם, באתר זה: האויגורים; דרך המשי. גיאוגרפיה הסטורית של תורכסטן

המחוז האוטונומי ש'ינג'יאנג שבאסיה התיכונה, נמצא, מבחינה מדינית, בצפון – מערב סין. זהו לבו של טיול לדרך המשי. המוז הזה הינו מקור לאספקת נפט, פחם ומתכות צינור תחבורתי לסחורות גישה אסטרטגית למדינות רבות (המחוז גובל ב-8 מדינות). הוא משמש גם גם מגרש הניסויים הגרעיניים של סין. כל אלו, בנוסף להיותו חמישית משטחה של סין, הופכים את המחוז לנכס אסטרטגי ממדרגה ראשונה שעליו הסינים מעוניינים לגונן. הם נחושים להפוך את שינגיאנג' לחלק אינטגראלי מסין. משום כך, הדרך הצפונית, זו המחברת בין אורומצ'י וקשגר נכבשה על ידי הסינים בראשית האלף השלישי. אלף וחמש מאוד קילומטרים של אספלט. מקשגר יוצאת זרוע נוספת של שליטה אסטרטגית סינית, דרך הקארקוראם , שהוא  אחד הרכסים הגבוהים בעולם,; מחברת את קשגר דרך העמקים העליונים של האינדוס, עם איסלאמבאד בירת פקיסטאן . הציר הצפוני, שעובר דרך קוצ'ה ואקסו וקורלה הפך להיות מחרוזת של ערים סיניות הצומחות מהר מתוך המדבר, מאבדות את הייחוד האוייגורי. בדרום, בדרך המשי המסורתית, המקיפה את המדבר מצדו הדרומי, מתקיימות עדיין הערים האייגוריות. ילדים ואנשים אינם מדברים את הסינים. הטורקית האויגורית היא השפה. תיירים לא מגיעים בהמוניהם ונוכחות הסינים מצטמצמת לבעלי מקצוע ואנשי צבא.

המתח בין האויגורים לסינים הינו נושא חשוב בטיול לסין ובעיקר בטיול ל"דרך המשי".

למרות שסין השקיע סכומי כסף נכבדים בפיתוח כלכלתו ותשתיתו של האזור, טוענים האויגורים, בכול הזדמנות, שהמשרות הטובות נשמרות לבני האן, כמו גם ההזדמנויות העסקיות. מקומות עבודה רבים בקשגאר מוצעים באתרי האינטרנט של מחוז שינג’יאנג שבמערב הרחוק של סין. לכן, תיאורטית, מחפשי עבודה בעיר העתיקה הזאת לא היו צריכים להתאמץ במיוחד כדי למצוא עבודה. המרכז התרבותי של קשגאר מחפש כוריאוגרף מנוסה, למשרד המחוזי של המפלגה הקומוניסטית בעיר דרוש נהג, ובאזור הסמוך דרוש עובד ארכיון. ואולם, למציעי המשרות האלה ועוד עשרות משרות בעיר יש תנאי אחד: הן לא מיועדות לאויגורים, המוסלמים הדוברים שפה הקרובה לטורקית והמהווים כ–90% מאוכלוסיית העיר. אפליה זו, הנפוצה בכל האזור, היא רק אחת מההשפלות שסופגים 10 מיליון האויגורים החיים בסין, הרואה בהם אנשים שאינם ראויים לאמון ושנוטים לקיצוניות דתית. אויגורים מסולקים מתעשיית הגז והנפט המשגשגת במחוז, המשרות בנמל התעופה נשמרות לבני האן, ונהגי משאיות שעל תעודת הזהות שלהם כתוב שהם אויגורים, אינם יכולים להשיג את הרישיון המאפשר להם לשנע דלק – חוק בלתי כתוב המבוסס על החשש שמכליות נפט וגז יכולות להפוך בקלות לנשק. הסינים אינם סומכים על האויגורים  ויש להם השפעה הרסנית על החיים בשינג’יאנג. האויגורים מוגבלים ביציאה מסין ומתקשים מאד לקבל דרכון. הסיבה לכם היא חשש סיני שאויגורים גולים יוציאו את דיבת הארץ רעה. אויגורי שמצליח להימלט לקזחסטן, יוסגר לסין, מתוקף הסכמים בין המדינות.

בשנת 1966 הכריז מזכיר המפלגה הקומוניסטית מאו טסה טונג, על מהפכת התרבות; במסגרת מהפכה זו, שהשלב האקטיבי שלה המשיך עד למותו  שנת 1976, נעשה ניסיון אלים להעלים את כל הערכים המסורתיים השונים ובכללם הדת מהתרבות הסינית. כמובן שהאויגורים, שעבורם הדת מהווה את אחד הבסיסים לזהותם, נפגעו מרדיפות אלו. הרדיפה על בסיס דתי לא הפסיקה עם מותו של מאו, ועד היום צצים איסורים על חופש הפולחן, הפוגעים באויגורים (לדוגמה איסור על קיום צום הרמדאן, איסור על קיום הפולחן הדתי – חגיגות, טקסים תפילות וכו').

הדיכוי היה והינו גם תרבותי, החל מאיסור על הפעלת בתי ספר אויגורים, בתי תרבות, הוצאות לאור, דרך איסור על כתיבת שירה וספרות אויגורית, שימוש בביגוד מסורתי וכלה באיסור על שימוש בשפה האויגורית.

המשטר הסיני רודף ומקפח את האויגורים במשך 60 שנים, ובכל תקופה עושה זאת בטענות שונות. בשנות חמישים והשישים הם נקראו "לאומניים אתניים", בשנות השבעים והשמונים "קונטרבולוציונרים", בשנות התשעים "בדלנים" ויום "טרוריסטים".

למרות שעל פי החוק יש לאויגורים אוטונומיה, הם עדיין מנהלים מאבק חלוקה על משאבים כיוון שהם רוצים יותר שליטה בהקצאת המשאבים שלהם. הסינים, עם מסורת ארוכה של ארבעת אלפי שנות מאבק נגד נוודים ועמים מסביב, מציפים את הנוודים בסינים האנים. , דבר שהפך את היחסים למתוחים יותר.

הממשל הסיני הינו משטר אלים המפר זכויות אדם באופן שיטתי. באופן מוצהר הממשל הסיני מציג את האינטרס הריכוזי והאחדותי של הרפובליקה הגדולה בעולם, כדבר שנותן לגיטימציה לתשלום מחיר של היחידים, גם אם מדובר במיליוני יחידים.

בתוך מציאות זו מתקיים קונפליקט בין שתי תרבויות: זו הרואה את המדינה כמהות הכול ומנסה לייצר אינטגרציה לאומית, וזו הרואה בלאומיות האתנית את בסיס זהותה. לא רק. האויגורים רואים את עצמם קודם כל כמוסלמים. אצל הסינים, לעומת זאת, אין לדת חלק בניהול מדיניות פנים או חוץ בשנת 1990 התרחשה התקוממות בהשראה אסלאמית צפון מערבית לקשגר. הממשל הסיני החליט לעצב מחדש את המדיניות כלפי שינג'יאנג והאויגורים. התחילה תנופה אדירה של פיתוח כלכלי וחילוץ משאבי הטבע בחבל הארץ והובאו בני האן רבים מאוד למחוז על מנת לאייש את המשרות החדשות. על אף שמטרת המדיניות הייתה להחליש את הלאומנות ולהקל על האינטגרציה, בפועל היא יצרה קיטוב הולך וגובר. הוא אינו שונה באופן מהותי מהקונפליקט של הממשל הסיני עם מיעוטים אחרים. אולם בשונה מהטיבטים ומהמונגולים, בקרב האויגורים קמו, ככל הנראה בהשפעת ארגוני הטרור הבינלאומיים האסלאמיים, קבוצות המנסות להילחם במשטר הסיני באמצעים אלימים. זהו מאבק לאומי בעל פנים רבות הכולל גם מציאות של טרור, אך חשוב להדגיש שבהיקפים לא גדולים עד היום.

הסינים מגיבים לאיום זה באלימות ובדרכים נוספות של רמיסת זכויות המיעוט. כמו בטיבט גם כאן הסינים משתמשים במגוון של אמצעים לדיכוי ההתנגדות. חלק מהאמצעים הם אלימים, חלק אחר הוא ניסיון ליצור את האינטגרציה של המיעוט לתוך החברה הסינית על ידי יישוב של אוכלוסייה סינית בחבל הארץ וניסיון לשכנע את האוכלוסייה שהמשטר הסיני הוא המשטר הטוב ביותר בעבורם כמו גם התרבות הסינית. אויגורים רבים משוכנעים גם שבייג’ין שואפת לחסל את שפתם ותרבותם – מאז 2004 נדרשים בתי הספר באזור ללמד כמעט כל נושא במנדרינית. השלטונות טוענים שמדיניות זו נועדה לסייע לאויגורים להשתלב במדינה, שבה המנדרינית היא השפה השלטת, אך רבים מטילים ספק בכך. “בתי בת ה–17 מדברת סינית די טוב, אך היא לא יכולה לקרוא עד הסוף יצירה ספרותית אויגורית”, אומר פקיד ממשלתי באורומצ’י. “אני חושש שבעוד דור, בני עמנו לא יידעו קרוא וכתוב באויגורית”.

הכעס האויגורי הוביל לחיכוכים בשנות ה-90 המוקדמות והתפרץ בפברואר 1997. בדלנים מוסלמים בעיר יינינג,  הסמוכה לגבול הקזחי, קיימו  הפגנה הקוראת למימוש זכויות המיעוטים (כפי שהן מנוסחות בחוק הסיני) וכינון ממשל עצמי, כמו גם היכולת לכוון את הכלכלה המקומית של המחוז האוטונומי. כוחות המשטרה הגיבו להפגנה באלימות וירו לעבר המפגינים, הדבר הוביל לשלושה ימים של התפרעויות שיצרו תגובות הולכות ומחריפות של המשטרה. ההערכות המינימאליות נקבו במספר של תשעה הרוגים ומאות פצועים. מאות אויגורים נאסרו בשל מעורבותם במהומות. שלושה הוצאו להורג ביום המשפט והייתר נאסרו לתקופות ממושכות. בתגובה פוצצו בדלנים אויגורים שלושה אוטובוסים באורומצ'י, הרגו תשעה נוסעים ופצעו רבים נוספים.

חודש לאחר מכן פעילים אויגורים הטמינו שלוש פצצות שהרגו תשעה אזרחים ופצעו קשה 68 אזרחים נוספים. זהו המקרה היחיד הידוע בו פעילים אויגורים פגעו באזרחים. פעולות נוספות התרחשו בהמשך, כולן נגד כוחות משטרה, צבא ומנהיגים פוליטיים יחידים. באפריל אותה שנה, תקף המון נזעם כלי רכב של שירות בתי הסוהר, שהסיע כמה ממורשעי פברואר ונגרמו אבדות בנפש. ב-2001 פשטה המשטרה החשאית הסינית על מסגדים תת קרקעיים בקורלה וכמה מנהיגים נשפטו ונאסרו אחד מהם הוצא להורג.  הסינים עכבו לחקירה עשרות אלפי תושבים מוסלמים, סגרה מסגדים רבים ואסרה על הפעלת בתי ספר דתיים, בשם המלחמה בטרור – כך נכתב בדו"ח של ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" שפורסם ב-7 ביולי 2003 : "על אויגורים רבים נגזר עונש מוות והם הוצאו להורג על עבירות לכאורה של 'בדלנות' או 'טרור', אם כי לא ניתן לקבוע את מספרם המדויק", מציין הדו"ח. בייג'ין אסרה, על פי הדו"ח, על נוהגים דתיים מסוימים בחודש הרמדאן, סגרה מסגדים רבים ובתי ספר דתיים עצמאיים, הגבירה את הפיקוח הרשמי על כוהני הדת המוסלמים, ועיכבה לחקירה או עצרה מנהיגים דתיים שהחשיבה כלא פטריוטים, או כחתרנים. בדו"ח נכתב כי "ברמה הנוכחית של דיכוי, חל צמצום נרחב באפשרויות הביטוי העצמאי של הזהות התרבותית והדתית של האויגורים בסין".

בהמשך ניצל השלטון בבייג'ין את אירועי ה-11 בספטמבר, להפעלת לחץ נוסף על הבדלנים האויגורים בעודם מציגים אותם כשלוחי אל קעידה. הם כלאו אלפי בדלנים אותם הגדירו כ"טרוריסטים איסלמיים", תוך הסכמה שבשתיקה מצד וושינגטון ומחאה רפה משאר העולם כמו כן החריפו הסינים את הדיווח העיתונאי על העניין האויגורי.

סין הכריזה כי הקבוצות הבדלניות ובהן האויגורים הינן ארגוני טרור. ארה"ב והאו"ם הכניסו גם הן חלק מהארגונים (אלו הקוראים להקמה של מדינה אסלאמית בתורכסטן) לרשימת ארגוני הטרור. חשוב לציין כי קיימות עדויות על קשר של אחת הקבוצות ל"אל קעאידה". הדוחות השונים והעיתונות תיארו עוד כמה התנגשויות אלימות ובראשן ניסיון התססה של המחוז לקראת המשחקים האולימפיים בסין בניסיון למשוך תשומת לב עולמית לסכסוך. ככלל, רוב האירועים האלימים התחילו במחאה אויגורית שקטה או אלימה והמשיכו בהתפרצות של פוגרום, בעידוד המשטרה, של בני האן באוכלוסיה האויגורית.

זמן קצר לאחר שארה"ב פתחה במלחמה בטרור ב-2001, החלו לזרום דיווחים על כך שסין, שתמכה במלחמה בטרור, ניצלה אותה כתירוץ לדיכוי האויגורים. אולם, בייג'ין מכחישה האשמות כי היא מנסה להשיג מטרות נוספות מלבד עצירת מה שהיא מכנה "שלושת הכוחות": בדלנות, טרור וקיצוניות דתית. אויגורים רבים תומכים במתן אוטונומיה רבה יותר לאזור. חלקם שואפים להקים מדינה עצמאית שתיקרא מזרח טורקסטאן. בייג'ין מאשימה את הפעילים למען העצמאות בשרשרת פיצוצים ומהומות מאז שנות ה-80, אף שלדברי פקידים, בשנים האחרונות לא היו אירועים כאלה.

ביולי 2009 פרצו מהומות אתניות בשינג'יאנג', ושיתקו את הבירה אורומצ'י. חבורות אספסוף של אויגורים ובני האן נלחמו אלו נגד אלו ברחובות, באירועים נהרגו שלפחות 156 איש. בעקבות כך, אלפי שוטרים חבושי קסדות ומצוידים באמצעים לפיזור הפגנות זרמו לעיר. ראש המפלגה הקומוניסטית בעיר הבטיח להוציא להורג את העומדים מאחורי מעשי ההרג. גולים אויגורים שהיו באותם ימים, בקשר טלפוני עם קרובי משפחה בשינג'יאנג מסרו לעיתון הגרמני "דר שפיגל", תיאורים קשים של המצב באזור. לדבריהם, מניין ההרוגים האמתי היה גבוה בהרבה מהמניין הרשמי, ועמד על כ-800 הרוגים.. פרץ האלימות אילץ את נשיא סין דאז, הו ג'ינטאו, לקטוע באופן מביך את מסעו לאיטליה, שבה היה אמור להשתתף בפסגת הג'י-8. מנהיג המפלגה הקומוניסטית באורומצ'י, לי ז'י, אמר שרבים נעצרו. לדבריו, כל אלה שביצעו פשעים בזדון יוצאו להורג, והוסיף שכוחות הממשלה ידכאו ביד קשה כל התקוממות. יותר מ-1,100 איש נפצעו במהומות. עדיין לא ידוע כמה מההרוגים והפצועים הם אויגורים וכמה בני האן, או מי עמד מאחורי מעשי ההרג. לדברי לי, שתי הקבוצות אחראיות למעשי האלימות. ב-8 ביולי 2009 יצאו לרחובות כאלף סינים בני האן, כשהם חמושים באלות ובסכיני קצבים, וניסו לתקוף מוסלמים ואויגורים. בתגובה, פיזרה המשטרה את ההמון בירי גז מדמיע. המהומות שפרצו ביום זה נתפש כאירוע האלימות החמור ביותר על רקע אתני זה עשורים, גבו את חייהם של לפחות 156 בני אדם והממשלה הטילה עוצר בניסיון לעצרן. חרדה וכעס ניכרו אתמול בעיר. בכמה מהרבעים התחמשו בני האן – המשתייכים לקבוצה האתנית הגדולה במדינה – בגזעי עץ ואתים כדי להגן על עצמם. אחרים הצטיידו בבקבוקי מים רבים, מחשש שהאויגורים ירעילו את המים. האלימות הקשה אירעה למרות נוכחותם של כוחות צבא וכוחות משטרה לפיזור הפגנות, ולמרות הדיווחים על מעצרם של יותר מ-1,400 בני אדם ביום ראשון. הממשלה אף ניסתה למנוע את התפשטות הידיעות על העימותים על ידי האטת שירותי הטלפונים הניידים והאינטרנט וחסימת "טוויטר", ואף צנזרה את הרשתות החברתיות ואתרי החדשות בסין. פעילי זכויות אדם במדינה סיפרו ל"הארץ" כי גם אתרים המזוהים עם המחוז או עם המיעוט האויגורי המורד, כגון אתר האוניברסיטה המקומית, נחסמו לגלישה מסין ומחוצה לה על ידי השלטונות. כמה מרצים וסטודנטים מאוניברסיטת שינג'יאנג הוסיפו כי הם חוששים לשוחח עם עיתונאים זרים בעקבות הפיקוח ההדוק של הממשל עליהם. בממשלת סין האשימו מנהיגים אויגורים גולים בהתססה, והתקשורת הסינית הממלכתית דאגה ליצור תמונה חד-צדדית כשסיקרה אך ורק את סבלם של סינים ממוצא האן.

מנהיגי אויגורים גולים טוענים כי האלימות פרצה אחרי ששוטרים סינים תקפו הפגנה שקטה של אויגורים, שדרשו למצות את הדין עם רוצחיהם של שני אויגורים בחודש קודם לכן לעומת זאת, סין מיהרה להאשים את הגולים האויגורים באלימות. לדבריה, ההפגנה השקטה התפתחה למהומות אלימות כשקבוצות של אויגורים הסתובבו ברחובות העיר, היכו והציתו מכוניות וחנויות של סינים ממוצא האן. הסינים טוענים שדאע"ש פעיל בקרב האויגורים. דובר משרד החוץ הסיני, צ'ין גאנג, אמר  כי "שימוש באלימות, הפרחת שמועות ועיוות העובדות הוא מה שפחדנים עושים משום שהם מפחדים מיציבות חברתית וסולידריות אתנית בשינג'יאנג". צ'ין האשים במיוחד את הגולה האויגורית ראביה קאדיר, החיה כיום בארה"ב. לדבריו, קאדיר עומדת מאחורי האלימות והיא ביצעה פשעים המסכנים את הביטחון הלאומי. צ'ין הדגיש כי יש ראיות נגד קאדיר, אך סירב לפרטן. בתוך כך, כ-200 נשים אויגוריות יצאו לרחובות וקראו לשחרור בניהן ובעליהן מידי המשטרה. הנשים אמרו כי המשטרה פשטה על שכונתם בדרום , ערכה חיפוש בבתים ובגופם של הגברים, לבדוק אם יש עליהם חתכים או סימני מכות ועצרה רבים מהם. המהומות הן סימן מדאיג נוסף לכך שהפיתוח הכלכלי המואץ אינו מפיג ואולי אף מעצים את האיבה בקרב מיעוטים אתניים, הסובלים מקיפוח עקב זרימת מהגרים סינים ממוצא האן לאזורים הנחשבים למולדתם.

בעימותים הקשים שהתחוללו בשינג'יאנג בין המוסלמים האויגורים לבין הסינים בני האן, המשתייכים לרוב האתני בסין, נהרגו 184 בני אדם ונפצעו יותר מאלף. מדובר בתקריות האתניות האלימות ביותר שהתרחשו בסין בעשורים האחרונים. שני הצדדים טענו כי מניין הקורבנות גבוה יותר. למרות המתיחות והחלטת הרשויות בסוף השבוע להטיל עוצר בעיר אורומצ'י ולסגור את המסגדים שבה, התקיימו תפילות בכמה מהם ו-5 אנשים שהשתתפו בהן נעצרו על ידי המשטרה. 

על אף הקושי לגלות נתונים סטטיסטיים מדויקים שמקורם בסין, לארגוני זכויות האדם ידוע על אלפי מעצרים של אויגורים על רקע דתי או בחשד לחברות בארגוני טרור בשנים אלו ועל למעלה ממאתיים הוצאות להורג של עצורים אלו. חלק גדול ממעצרים אלו נעשה על ידי מליציות שהקים הממשל הסיני הפושטות על הכפרים והערים בלילות, עוברות מבית לבית ועוצרות אנשים שיש בבתיהם סממנים דתיים. במקביל קיים הממשל הסיני לפחות קמפיין אחד בשנה לאכיפת החוקים האנטי דתיים.

ראש ממשלת טורקיה רג'פ טייפ ארדואן אמר "קשה לנו להבין כיצד ממשלת סין נותרה כמשקיפה מהצד", אמר ארדואן, "אנו דורשים מהממשל הסיני, שיחסינו עמו משתפרים, להפגין רגישות".

לאור המוצא הטורקי של האויגורים, זהותם האסלאמית והמיקום האסטרטגי של מחוז שינג'יאנג, הרווח העצום שיכולה טורקיה להפיק משחרור תורכיסטן המזרחית הינו ברור. טורקיה המוסלמית קשורה מבחינה לשונית ודתית לאויגורים, והלאומנים בטורקיה רואים את מחוז שינג'יאנג כגבול המזרחי של התפשטות העם הטורקי. אלפי מהגרים אויגורים חיים כיום בטורקיה. ארדואן קרא לשלטונות הסיניים לפעול כדי למנוע הרג נוסף" "בהתבטאות פשוטה, האירועים בסין הם רצח עם. אין טעם לפרש אותם בדרך אחרת", אמר ארדואן.  ארדואן משתמש במושג "רצח עם", על אף כי ברור שלא נעשית השמדה שיטתית של האוכלוסייה האויגורית. עושה רושם שמניעיו של ראש ממשלת טורקיה אינם הומאניים כלל ועיקר, כי אם פוליטיים.

הטענה שסין מבצעת רצח עם במיעוטים שונים בשטחה עולה חדשות לבקרים, אלא שלמרות שמתקיים בסין דיכוי קשה  של חלק מהמיעוטים במדינה על ידי השלטונות, אין ולא היה בשום שלב של מאבק זה הרג שיטתי של האוכלוסייה האויגורית, מאפיין הכרחי בהגדרה המורכבת של רצח-עם. בקונפליקט הזה קיימים מאפייני דיכוי ברורים של המיעוט האויגורי על-ידי הממשל הסיני בדרכים שונות, ואף מופעלת אלימות ללא הצדקה במקרים רבים. אך כינוי התרחשויות אלה "רצח-עם" הוא שגיאה קשה במקרה שלפנינו אין ולא היה בשום שלב של מאבק זה הרג שיטתי של האוכלוסייה האויגורית בסין בכלל ובשינג'יאנג בפרט. הניסיון של המשטר הסיני הוא שילוב של האוכלוסייה ברפובליקה הסינית על-ידי יצירת מנגנוני שילוב ארוכי טווח (כלכליים, חינוכיים, חברתיים) . אמנם, מדובר בכפייה של השילוב על האוכלוסייה באמצעים של דיכוי תרבותי ואלימות ישירה, אך אין כאן ניסיון להשמדתה של אוכלוסיית המיעוט.

הטורקים מלבים את האש בשינג'יאנג' על ידי תמיכה באויגורים והסינים מנסים לחשוף את הקשר בין הטורקים למדינה האיסלמית[1]. מאידך, טורקיה ניסתה לשפר את יחסיה עם סין, הנחשבת למעצמה הכלכלית השנייה בחשיבותה בעולם. ביוני 2009 ביקר הנשיא עבדוללה גול בסין וחתם על עסקות בשווי 1.5 מיליארד דולר, זאת לפי דיווחי התקשורת הטורקית. לעומת זאת, כעבור מספר שנים, קרא שר התעשייה הטורקי להחרים סחורות סיניות, במחאה על התקריות האלימות בשינג'יאנג, אולם דובר רשמי אמר כי מדובר בעמדתו האישית של השר ולא במדיניות ממשלתית .

במהלך 2015 הוציאה סין אזהרת מסע לסינים הנוסעים לטורקיה. תיירים בעלי מראה מזרח אסייתי הותקפו באיסטנבול, בשל הדיכוי הסיני של שינג'יאנג'. למדינה האיסלמית מגיעים לא מעט מתנדבים מנאות המדבר שלמרגלות רכס הקארקום. הם ממירים את החילוניות הסינית בבשורת האיסלאם. הם מוניעם על ידי שנאתם לכיבוש הסיני, שמנצל את משאבי ארצם, משפיל אתה שאיפות הלאומיות שלהם ומפורר את תרבותם.. הם מוציאים את תסכוליהם הדתיים-לאומיים, בלחימה בשורת המדינה האיסלמית. אירועים אלו מציבים את הסינים והטורקים על מסלול התנגשות. הסינים רואים בהתערבות הטורקית בענייני הפנים הסיניים ועוד במחוז העשיר ביותר במחצבים בסין, פגיעה באינטרסים הכלכליים של סין וניסיון לפגוע בהתפשטות הכלכלית הסינית לאסיה התיכונה, אזור שטורקיה רואה כמרחב השפעה פאן טורקי[2].

במארס 2014 בוצעה מתקפת טרור איומה ביונאן שבדרום סין, כשקבוצה של כעשרה מחבלים, בהם שתי נשים, נכנסה לתחנת רכבת עמוסה ביונאן והחלה לדקור ללא הבחנה את הנוסעים בסכינים ובמצ'טות.  הרגו 29 בני אדם ופצעו יותר מ-140.  תמונות שהועלו בהמשך לאינטרנט הציגו מראות זוועה של גופות ההרוגים. "ראיתי שני תוקפים, שניהם גברים. הם רצו ודקרו את כל מי שיכלו", סיפר צ'או יונאו, תלמיד בן 16, והמשטר הסיני מיהר לרמוז ש"בדלנים מהמערב" ביצעו את המתקפה. ליד זירת הפיגוע במצאו השוטרים כרזות עם סיסמאות הקוראות לעצמאות "מזרח טורקסטן". החשד המידי נפל על "התנועה האיסלאמית של מזרח טורקסטן". התנועה נמצאת ברשימת ארגוני הטרור של מועצת הביטחון של האו"ם. הפיגועים הללו  עלולים ללמד על שינוי מדיניות של המחתרת האויגורית.

 סין החלה להבין שהיא הולכת ונכנסת לעידן חדש של טרור: לא עוד פיגועים "קטנים" שמבצעים בני המיעוט האויגורי במחוז העיקרי שבו הם חיים, שינג'יאנג, אלא גם התקפות גדולות ורחוקות יותר, במחוזות הנמצאים מאות קילומטרים משם. בקרב אזרחים סינים בני האן, הקבוצה האתנית המהווה את הרוב בסין (91%), וגם בקרב האויגורים עצמם, יש החוששים כי זו תחילתו של עימות רחב, ממושך ובעיקר קטלני יותר.

בקונמינג, בירת מחוז יונאן שבדרום-מערב סין, מאות קילומטרים משינג'יאנג, חברים בקהילה האויגורית סיפרו  כי הם חשים שחושדים בהם. "רק אותי בדקו כבר שלוש פעמים מאז הפיגוע ההוא", סיפר לסוכנות הידיעות רויטרס, עובד מסעדה אויגורי. "השוטרים מכוונים את האקדחים שלהם אלינו. אנחנו לא יודעים מה באמת קרה".

 תושבים ברובע דשויין שבקונמינג, שם חיים רבים מהאויגורים, סיפרו ששעות אחרי ההתקפה נכנסה המשטרה לשכונה ועיכבה עשרות אנשים לתשאול. כמה גברים אויגורים טענו כי נחקרו במשך שעות, אולם אמרו כי לא הותקפו. משפחה אחת משינג'ינאג אמרה כי המשטרה פרצה לביתה ואיימה עליה בנשק. "המצב מתוח מאוד עכשיו, אפשר להרגיש את זה", אמר צעיר בן 24 שסירב להזדהות, "למרות שאנשים לא אומרים או עושים שום דבר, הם בוהים בנו כל הזמן".

התקשורת בסין מתחה ביומיים האחרונים ביקורת על האופן שבו כלי תקשורת זרים סיקור את מתקפת הטרור האיומה בקונמינג, ועל כך שרמזו . בדברי הפרשנות שלהם כי מדיניות סין היא שמקדמת עימות עם הקיצונים, במקום להתמקד בסכנת הקיצונים עצמה. ממשלת סין אומרת כי לאויגורים יש חירויות דת, תרבות ושפה נרחבות.

 לפי שעה אין סימנים לפעולות נקם נגד אויגורים בקונמינג, אבל חלק מבני ההאן הסינים שם השמיעו את זעמם. "צריך לשלוח אותם כולם חזרה ולא לתת להם להיכנס לקונמינג לעולם", אמרה יאנג ג'ינג במתפרה שלה, השוכנת מול מסעדה אויגורית. "הם מלאי שנאה". אחרים אמרו כי הפיגוע ישנה את הגישה של התושבים. "אי אפשר להאשים בזה את כל תושבי שינג'יאנג, "אמר לי באוצ'נג, "אבל החשדות גוברים ולפעמים, גם אם אנחנו לא רוצים, התחושות בלב שלנו משתנות"[3].

ממשלת סין האשימה אנשים מקרב המיעוט האויגורי בביצוע פיגוע בכיכר טיאנאנמן המפורסמת במרכז בייג'ין. בפיגוע, שנחשב בתחילה לתאונה, התנגש רכב שטח בקהל שהתאסף בכיכר, גרם למותם של שניים ולפציעתם של 38 נוספים. גם שלושה בני אדם שהיו בתוך הרכב, שעלה בלהבות, נהרגו. המשטרה הפיצה בקשה לקבלת מידע על שני חשודים עם שמות אויגורים. כבר לפני כמה חודשים הודיעו כוחות הביטחון הסיניים כי הם מנסים למנוע מתקפות של אויגורים מחוץ לשינג'ינאנג. הפיגוע הזה, אם אכן הגיע מקרב האוכלוסייה האויגורית, עלול לאשש את השערתם של פרשנים כי מדיניות הדיכוי המופעלת נגד האויגורים גורמת להתנכרותם ולהתגברות הקיצוניות בקרבם. לפני כארבע שנים, המתיחות גברה והציתה מהומות שגרמו למותם של 200 בני אדם באורומצ’י בירת המחוז. ממשלת סין האשימה במהומות מסיתים מבחוץ, בהם חברים בתנועה הבדלנית שלטענת בייג’ין קשורה לתנועת הג’יהאד העולמית. אמנם היו כמה התקפות על שוטרים וחיילים סינים בשנים האחרונות, אך רוב המומחים אומרים כי האיסלאמים הקיצונים הרבה פחות מאורגנים ומסוכנים ממה שהם מוצגים על ידי סין הרשמית.

באוגוסט ירו שוטרים סינים למוות בתריסר גברים אויגורים בפשיטה על מה שתואר ”מרכז תחמושת חשאי” לא הרחק מקשגאר. כמה ימים לאחר מכן נהרגו עוד תריסר אויגורים בעת שהתפללו בחווה ליד העיירה יילקיצ’י. השלטונות סיפרו שהגברים לקחו חלק ב”פעילות דתית לא חוקית” והתאמנו לבצע פיגוע טרור, אך לא מסרו פרטים נוספים. התקשורת הסינית הממלכתית תיארה את התקריות האלה ואחרות כ”פיגועי טרור”, אך ארגוני גולים טוענים שמדובר בהפגנות שקטות שדוכאו באכזריות רבה.

תושבים מקומיים אומרים שהתקריות האלה לובו על ידי המציאות היומיומית העגומה: האפליה הממוסדת, ההגבלות האוסרות על צעירים מתחת לגיל 18 להיכנס למסגדים, והקשיים שאיתם נאלצים אויגורים רבים להתמודד כשהם רוצים לקבל דרכון. “הממשלה חייבת להבין שההחלטות שמתקבלות על ידי השלטונות המקומיים מערערות עוד יותר את היציבות”, אמר יאנג שו, פרופסור ללימודי מרכז אסיה באוניברסיטת לנז’ו, שהתייחס בדבריו, בין השאר, לחוקים האוסרים על נשים לחבוש כיסוי ראש מוסלמי ועל צעירים לגדל זקן. אולם, מומחים אומרים כי הגזרות הדתיות רק מגבירות את הדבקות בדת. “לפני חמש שנים לא יכולת לראות ברחובות אורומצ’י אף אשה עוטה רעלה. אך המצב השתנה”, אומר אקדמאי סיני מאוניברסיטת שינג’יאנג, המתנגד למדיניות של הממשלה באזור. “גידול זקן ובקשה מהאשה לכסות את שיער ראשה הפכו בעיניהם של רבים לפעולות התרסה נגד השלטון”. בראשית שנת 2017, ישבו כמה נשים אויגוריות במסעדה ואחת מהן התריסה כי בתור נשים מוסלמיות, הן חייבות לכסות את זרועותיהן בשרווילים. מאן דהוא כנראה הלשין והנשים הללו הגיעו לביתה סוהר. ישבו ישנם איסורי דת רבים המעוגנים בחוק. אפשר לפטר עובדי מדינה אם הם מצטרפים לתפילות יום שישי, וסטודנטים באוניברסיטה האויגורית מספרים שלעתים קרובות בעת חודש הרמדאן, הם נדרשים לאכול ארוחת צהריים בקפטריה. בערים בכל האזור מוצבים שלטים האוסרים תפילות בפומבי, ומצלמות וידאו מוצבות מול פתחיהם של מסגדים. המדיניות הזו נוצרה מחשש שהאסלאם הקיצוני, המערער את היציבות באפגניסטאן ובפקיסטאן השכנות, יזלוג לשינג’יאנג. חשש זה איננו בלתי מבוסס, בהתחשב בקרבת המחוז לשתי המדינות האלה שהפכו למקום מקלט לג’יהאדיסטים מכל העולם המוסלמי, כולל אויגורים.

על אף האלימות הגוברת, פרשנים סבורים שההנהגה לא תשנה בעתיד הקרוב את מדיניותה. הנשיא שי ג’ינפינג הבטיח להמשיך במלחמה נגד מה שתיאר כטרור וקיצוניות דתית. אם תמשיך במדיניותה הנוכחית ולא תקלוט את שורשי הסיבות לכאבם של האויגורים, בייג’ין עלולה לגרום לדור שלם להפוך לקיצוני, אומר ניקולס בקלין, חוקר מטעם ארגון זכויות אדם המתגורר בהונג קונג. “מחוז שינג’יאנג תקוע במעגל קסמים של דיכוי ההולך וגובר אך מוביל לעוד ועוד אלימות”.

מיליטנטים אויגורים גולים מנסים לקדם את הקמתה של מדינה עצמאית לאויגורים בחבל העשיר בנפט, שגובל בפקיסטן, אפגניסטן ומרכז אסיה. הם מתכוונים לקרוא לה "מזרח טורקסטן". מאז שנות ה-90' האשימה סין את החמושים האויגורים בשורה של פיגועי טרור נגד אזרחים סינים, ורמזה כי הם קשורים ל'אל-קאעידה'. מנגד, אחרי עימותים קטלניים בין אויגורים לבני ההאן בשינג'יאנג ב-2009 טענו ארגוני זכויות אדם כי סין מנצלת את התמיכה שלה במלחמה שהכריזה ארה"ב על הטרור העולמי כדי להצדיק את מבצע הדיכוי שלה נגד האויגורים.

יש להזכיר כי בפברואר 2016 הוסיפה סין את שמה לרשימה שהולכת וגדלה של מדינות ברחבי העולם אשר החליטו לקחת אמצעי מניעה מוגברים בניסיון להפחית את הסיכויים להתקפות הטרור של האיסלאם הקיצוני. היחס הסיני לאיסלם ולמנהגיו חסר סובלנות, כשהאויגורים משתמשים בנשק האיסלם, כדי להשיג עצמאות טריטוריאלית. כמו חלק גדול מארצות בעולם, סין הכריזה על מלחמת חורמה כדי לוודא שהאיסלאם אינו משתלט בארצם. בין הצעדים שנקטה סין:

• הרמדאן הוא מוחרם ומסעדות סיניות חייבות להישאר פתוחות במהלך כל התקופה הזו. פגישות תפילה מוסלמיות ומנהגים דתיים אחרים אסורים בבנייני ממשלה, בבתי ספר וברשויות העסקים באזור שינג'יאנג בסין. פעילות דתית ופולחנים מעכשיו מוגבלים מלהתקיים בבתי פולחן ובמסגדים. קנסות 4,880 $ יוטלו על משתמשים בטלפונים ניידים שישתמשו באינטרנט כדי להפיץ מסרים החותרים תחת אחדות לאומית, יציבות חברתית או להסית לשנאה אתנית.
• לנשים אסור לבוש רעלות (בורקה) אסורות, החוקים החדשים שלהם מבוססים על כמה מדינות אחרות, כמו צרפת ובלגיה אשר חוקקו איסורים מבוססים דומים על חששות בטיחות הציבור.
• אסורה נסיעה בתחבורה ציבורית לגברים עם זקנים ארוכים, גם הסינים סבלו בעבר מפיגועים שהתבצעו על ידי בעלי זקנים ארוכים שהיו מחופשים לנשים עם בורקה שמסתירה חגורת נפץ לצורך פיגועי התאבדות. סין תשלם עד 8,000 $ עבור מי שיביא מידע על שכניהם המוסלמים והמזוקנים שלהם.
• מסעדות אסלאמיות בסין חייבות למכור אלכוהול וסיגריות. פריטים אלה חייבים להיות מוצגים למכירה גם במסעדות. החוק הה כבר נכנס לתוקף בעקבות דיווחים של כמה לקוחות שאינם מוסלמים אשר הותקפו כאשר ביקשו אלכוהול מבעלי המסעדות המוסלמיות. חלק מהלקוחות הלא-מוסלמים הותקפו גם כאשר ביקשו חזיר בארוחה[4].
• מוסלמים לא יכול ללבוש בגדים או סמלים הקשורים לקיצוניות. אין דגלי דאעש או סטיקרים ומדבקות.

באפריל 2017 דווח כי הרשויות בסין פרסמו רשימה של שמות אסורים כחלק מפעילות המפלגה הקומוניסטית נגד דת, כך על פי רדיו אסיה החופשית. האיסור תקף למחוז שינג'יאנג, שם חיים כחצי מ–23 מיליון המוסלמים בשטחה של סין, ומשמעותו הוא כי הרשויות ימנעו חינוך והטבות ממשלתיות מילדים שיקבלו מהוריהם שמות אלו. שמות כמו איסלאם, קוראן ומכה, כמו גם התייחסויות לסמל הכוכב וחצי הסהר, אינם קבילים על פי החלטת המפלגה הקומוניסטית של סין. על פי ההחלטה, ילדים עם שמות אלו לא יקבלו מסמכי רישום החיוניים לקבלת שירותי רווחה, בריאות וחינוך. רשימת השמות המלאה טרם פורסמה ועדיין לא ברור בדיוק מה נחשב לשם דתי. ארגוני זכויות אדם מיהרו לגנות את האיסור החדש, הכולל עשרות שמות שבכירים במפלגה הקומוניסטית רואים כבעלי סממנים דתיים. איסור זה הוא הצעד האחרון בשורה של תקנות חדשות המגבילות את חופש הדת בסין בשם המאבק ב"קיצוניות דתית", כך על פי סופי ריצ'רדסון, האחראית על סין מטעם ארגון משמר זכויות האדם. "מדיניות זו היא הפרה בוטה של הגנות מקומיות ובינלאומיות על הזכות לחופש אמונה חופש ביטוי", הוסיפה.

ביוני 2017 אישרו הרשויות בשינג'יאנג תקנות המגבילות את חופש הדת במחוז. אלו כוללות בין היתר היתר לאסור על נשים העוטות רעלות להיכנס לתחנות רכבת ונמלי תעופה וקריאה לצוות המקומי באתרים אלו לדווח עליהן למשטרה. כמו כן אוסרות התקנות החדשות על גברים לגדל "זקנים לא רגילים". בערים מסוימות בשינג'יאנג אושרו בעבר איסורים על עטיית רעלות וגידול זקנים ארוכים, אך התקנות החדשות תקפות לכל המחוז[5].

ההגבלות הדתיות הינן רק חלק מהסיפור. די בכך שהשלטונות יגלו כי אויגורי מקיים קשר ולו חברי בלבד, עם אזרח מערבי, כדי לכלוא את האויגורי, ללא משפט. כידוע, לאויגורים ניתנה זכות הלביא לעולם שלושה ילדים, אלא שלאחרונה העלו הסינים את פרק הזמן המינימלי בין הולדת הילד הראושן לילד השני, משלוש שנים לחמש. אויגורית שתחרוג ולו במספר חודשים מפרק זמן שה, תיקנס בסכומים גבוהים ועלולה לאבד את מקום עבודתה. קשגר, שהיתה דוגמא לעיר מסורתית שלווה באסיה התיכונה, הפכה למקום הנתון כמעט תחת משטר צבאי. שוטרים ומחסומים בכול מקום. יש לשער שהלחץ הסיני יביא לתגובה אויגורית. העוצמה הסינית תמחץ אותה, אך חיי האויגורים הופכים לבלתי אפשריים.

[1] צור שיזף, דעאש – מסע אל מפתנו של השטן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2016, עמ' 272.

[2] שם, עמ' 317.

[3] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4494809,00.html

[4] http://www.blindspotreport.com/china-declares-all-out-war-on-islam/

[5] https://www.haaretz.co.il/news/world/asia/.premium-1.4043633