היסטוריה של כרתים בימי קדם

 

 

כתבו: אריה אלאלוף וגילי חסקין

 

 

ראו: אתרים ביוון

ראו באתר זה: התרבות המינואית; תולדות יוון בעת העתיקה; מדריך למטייל ביוון; המלצות לטיול בכרתים; מסע בעקבות ניקוס קזנצאקיס

 

 

 

צילום: אלון, טרוול – טיולי שטח גיאוגרפיים.

 

כרתים נושבה לראשונה בתקופה הניאוליתית, באמצע האלף הרביעי לפנה"ס. המקום היחידי בכרתים בו נשתמרו שרידי התקופה הזו על כל שלביה הוא קנוסוס, שעומק שכבותיו הניאוליתיות מגיע כדי שבעה מ'. המתיישבים הראשונים הגיעו (דרך הים כמובן), ממזרח או מדרום, אולי מאנטוליה. מתוך השוואות בקרמיקה ובצלמיות נראה שהמתיישבים הראשונים הגיעו לכאן באותה נדידת עמים שבאה מאסיה הקטנה ויישבה גם את יוון, ואחד הסימנים הבולטים לתרבותם הם כלי חרס שחורים שצבעם אחד. (בתרבותם של התושבים הראשונים מזהים כנראה שלב פרי-קראמי קצר). הם התפרנסו מחקלאות. נחשפו שרידי בעלי חיים מבויתים ותבואות מתורבתות. כמו כן וכן טוו וארגו אריגים.

התושבים חיו בכפרים בשטח הפתוח, לפעמים על גבעות נמוכות כמו בקנוסוס ובפאיסטוס, ואולי חיו במערות בתקופות מסוימות בשנה. הם בנו בתים מחומרים פשוטים – תחילה בנויים כולם מלבנים מיובשות בשמש, אחר כך עם יסוד מאבן. קבריהם נמצאים מחוץ לישובים, לפעמים במערות או במחסי סלע, דבר המעיד על תרבות מפותחת יחסית. מקדשים במערות מילאו תפקיד חשוב במשך כל התקופה., אולם בהמשך הגיעה הקדרות הניאוליתית לרמה גבוהה בחומר הממורק כהה, לעתים עם קישוט חרוט של דגמים גיאומטריים פשוטים ממולאים בלבן. היו להם גם כלים מאבן ומעצם, ראשי חצים מעצם, להבי אובסידיאן, כלי קיבול וראשי אלות מאבן. מופיעות דמויות נשים מאבן ומחרס, תכופות עם אחוריים וירכיים מודגשים.  בסוף האלף הרביעי התפרסה ההתיישבות על פני כל כרתים ואף לאיים נדחים בסביבותיה. בסופה של התקופה הניאוליתית מצויים באי שברים של כלי אבן מצריים וסימני מתכת ראשוניים. נראה אפוא שבתקופה זו התקיימו יחסי סחר עם מצרים של ראשית התקופה השושלתית המצרית.

בשלב התת-ניאוליתי הכרתי, המצוי בעיקר במרכזו של האי, ניכרת זיקה גדולה לראשית התרבות החומרית של האיים הקיקלדיים, וכנראה שמשם מוצאה של תרבות זו. בתרבות הקיקלדית הקדומה ניתן להבחין ביסוד ע'סולי משל התרבות הכלקוליתית הארצישראלית. ראיות לכך באות מתוך הקבלות כלי חרס, כלי אבן, עיטורים. דרכי קבורה ועוד. אפשר להסביר זאת על ידי מציאותו של ציבור ארצישראלי בתוך תנועת הנוודים שהביאה את המתיישבים הראשונים לאיים הקיקלדיים ומכאן לכרתים, סמוך לשנת 3000 לפנה"ס.

 

צילום: אלון – טרוול

 

נקראת התרבות המינואית, על שם המלך האגדי מינוס. חולקה על ידי סיר ארתור אוואנס, חופר קנוסוס, למינואית לקדומה, תיכונה ומאוחרת, שכל אחת מהן נחלקת ל-I, II, III.  לעתים יש אפילו תת חלוקות עדינות עוד יותר. החלוקה נעשתה לאור החפירות בארמון בקנוסוס, תוך השוואה לאתרים אחרים בכרתים. יש קצת בעיות, במיוחד במזרח כרתים, ששם סגנונות הקרמיקה שמרניות יותר מאשר בקנוסוס, אך בסך הכול, אישרו 75 שנות מחקר ארכיאולוגי בכרתים את קביעתו המקורית של אוואנס. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, הציע הארכיאולוג היווני הבולט נ. פלאטון, שיטה כרונולוגית המבוססת על מאורעות היסטוריים של תקופה. לפי זה חולקה התקופה לארבע תקופות:

א.       קדם-ארמונית Prepalatial (מקביל בערך למינואית קדומה של אבאנס),

ב.       פרוטו-ארמונית (תקופה הארמונות הקדומים),

ג.        ניאו-ארמונית .

ד.       פוסט ארמונית.

בחלוקה ניכרת יש בעיה מחקרית:  בעוד רוב האתרים המינואיים נהרסו ב-1450 לפנה"ס, הרי ארמונות קנוסוס שגשגו עוד 70 שנה, כך שהמושג "אחר-ארמוני" מבלבל.

התאריכים המוחלטים מתבססים על השוואות כרונולוגיות עם מצרים (קרבון 14 פחות מדויק).

 

 

סביב 3000 לפנה"ס חל המעבר מהתקופה הניאוליתית לתקופה המינואית הקדומה, כתוצאה מחדירה הדרגתית של מתיישבים חדשים, שוב כנראה מהמזרח, שהביאו אתם טכניקות של עיבוד נחושת.  הוקמו הרבה ישובים חדשים. האומנויות והמלאכות הגיעו לדרגה גבוהה. חידושים בטכניקות ובסגנון של הקרמיקה. זו  עשויה ביד, אך הרבה יותר מיומנת בצריפה, וצורות אופייניות כמו פך עם חדק-מקור. כלי פיגרוס (על שם  אתר במערה ליד נירוחאני שנחפר ב-1918) כוללים גביעים עם בסיס ארוך, ממורקים. לראשונה גם קרמיקה צבועה. כלי איוס עם דגמים המורכבים מפסים צרים באדום או חום על רקע צהבהב, ערוכים בשלל דגמים, לפעמים מצטלבים. נמשכת קבורה במערות, אך לראשונה מופיעים גם קברים בנויים. בקברים של מוכלוס נתגלו תכשיטי זהב מרובים. יש בהם דמיון לתכשיטים שנתגלו ביוון גופא, של אוצרות טרויה ושל קברי המלכים באלאג'אהויוק שבאנטוליה.

שני אתרים מתקופה זו נחפרו ביסודיות: מירטוס (פורנו קוריפי) בחוף הדרומי הוא ישוב מרוכז, עם אזורי מגורים מוגדרים היטב, מטבחים, חדרי מחסנים וחדרי מלאכה, אולם ללא בתים מוגדרים בנפרד. ואסיליקי במזרח כרתים, מצביעה תכנית הישוב על מבנה פחות קהילתי-חברתי. כבר מזמן הכירו באיכות של הארכיטקטורה של "הבית על הגבעה" של אתר זה.  יש לו חצר מערבית מרוצפת, והקירות הפנימיים מטוייחים בטיח צבוע אדום.  לאחרונה מתברר כי אין זה בית אחד אלא שנים, שניהם מן המחצית השניה של EMII. בתי המגורים גדולים, כולם ישרי זוויות ולהם הרבה חדרים וחצרות. ואסיליקי אמורה לבשר את אורח החיים של תרבות הארמונות באלף הבא. מחפירות הקברים בני תקופה קדם-ארמונית זו, מתקבלת תמונה של חברה מגובשת יותר, המעודדת בעלי מלאכה מתמחים, המייצרים פגיונות מברונזה, תכשיטים מזהב, עבודות שנהב, חותמות, כלי קיבול מאבן – תכופות מעודנים ביותר, הידועים. גבר המגע עם חו"ל ועמו השפעות מבחוץ. מושבה מינואית נוסדה באי קיטרה שמדרום לפלופונז.

 

 

לפי אוואנס MMIB-MMII. מקובל כי יסוד הארמונות של הברונזה התיכונה בקנוסוס ופאיסטוס חל בחלק המאוחר של MMII. יש עדות מלאה יותר על חיי עיר באתרים העיקריים, ומוכרות וילות פרטיות במליה ובחמריזי. מקדשי פסגה, כמו בהר יוקטאס מעל קנוסוס ובפאייסטוס מעל פאלאיקאסטרו, החלו למלא תפקיד בחיי הדת של המינואיים. המשכיות ושינויים בשיטות הקבורה, שיפורים בקראמיקה, הכנסת האובניים. כלי החרס משובחים. עולים גם על אילו שיבואו מאוחר יותר. עידון בתעשיית המתכת, תכשיטים, חותמות, עם מעין כתב היירוגליפי. האלמנט הבולט והמרשים ביותר בהתפתחותה של התרבות המינואית התיכונה הוא ציורי הקירות. תמשיחי הקיר עשויים בסגנון נטורליסטי עשיר ונושאיהם שאובים מנופי הייבשה והים. ישנם חילוקי דעות לגבי מקורה של אמנות הפרסקו הכרתית. דומים להם נמצאו בארמונות אללח' שבסוריה הצפונית (כיום בשטחה של תורכיה), שם מצא סייר ליאונרד וולי, ציורי קירות הדומים לאלו של כרתים.

 

סמוך לשנת 2000 לפנה"ס הופיע לראשונה כתב הירוגליפי באבני החותם. היה זה כתב בעל מספר רב של סימנים. כתב הברות עם יסודות לוגוגראמתיים (מצייני מלים) וסימניו הם ציורי עצמים (חיים או דוממים) – הוא "כתב החרטומים הכרתי", שתעודתו הידועה ביותר היא לוח חומר עגול (כנראה מהמאה ה-18 לפנה"ס), שבו הוטבעו הסימנים בחותמות (הדיסקוס מפייסטוס). כתב זה עדיין לא פוענח.

 

מגעים בינלאומיים: חרפושיות מצריות בכרתים, וקראמיקה כרתית במצרים, יוון, האיים והמזה"ת. התקופה המינואית התיכונה תחילתה בזמן השושלת ה-11, 2000 לפה"ס בקירוב. בסביבות 1700 חרבו הארמונות בקטסטרופה גדולה, כנראה רעידת אדמה.

 

צילום: גילי חסקין

 

 

רעידת האדמה בקנוסוס, בסוף התקופה המינואית התיכונה, מסמנת את המעבר מתקופה זו לתקופה המינואית המאוחרת. בשלב א' של התקופה המינואית המאוחרת הגיעה תרבות האי לשיאה. בנייני אותו זמן, כגון "הארמון הקטן" ובתים הסמוכים לארמון בקנוסוס, מעידים על רמתה של מלאכת הבניה.

אחרי החורבן הגדול נבנה הארמון מחדש, ולתקופה זו שייכים רוב המבנים ששרידיהם נראים כיום, וגם הווילות המקיפות היום את הארמונות, ובתי החווה המפוזרים ברחבי האי. החדרים העיקריים היו מכוסים בציורי פרסקו. בקנוסוס ובאיה טריאדה צוירו באותו זמן פרסקאות משובחים. בצד ציורי הנוף שלפי הסגנון הישן ובצד פרסקאות התבליטים שהגיעו לשיאם בתבליט "המלך הכוהן" מופיע בתקופה המינואית המאוחרת סגנון חדש של ציור דמויות אדם. כמה סימני היכר המבדילים בין תקופה גדולה זו בתולדות כרתים ובין התקופה המינואית התיכונה,  אפשר לתלותם בהשפעה הבאה ממצרים. כך אפשר להסביר את המוטיבים של קופים, חתולים בעת צייד, פפירוס, ואגודות החבצלות. במצרים נראים אנשי כרתים, מצוירים על קירות קברים, כשהם נושאים מנחות.  מערכת המים והניקוז היו יעילות. המחסנים הגדולים המלאים כדי אכסון מעידים על שפע כלכלי ועל מערכת מתוחכמת של חלוקה מחדש של העושר.

החל מ-1600 ניכרת השפעה חזקה של כרתים על יוון היבשתית, והיא משאירה את חותמה במה שנקרא התרבות המיקנית. השפעתה על האיים הקיקלאדיים בולטת עוד יותר, ומניחים שהיו מושבות כרתיות באחדים מהם, כגון קואה ומלוס, והדוגמה הטיפוסית ביותר למושבה כרתית היא העיר המינואית באקרוטירי שבטרה (סנטוריני). יש גם השפעה חזקה, אולי אף התיישבות בפועל, ברודוס וקוס, ואילו אתרים באסיה הקטנה, למשל מילטוס וטרויה, היו עמוק בתוך תחום המסחר המינואי. בשוליים הגיעו מוצרים מינואיים לאיים הליפאריים במערב ולקפריסין, ללבאנט ולמצרים במזרח. היתה למינואים אז כנראה אספקה בלתי מוגבלת של נחושת (מטילי נחושת מאיה טריאדה ומזאקרוס, מכלולים מלכותיים של כלי ברונזה בקנוסוס, מליה וטיליסוס). בעבר סברו כי הנחושת הגיעה מקפריסין (קיפריס), כיום סבורים שמאטיקה. ואילו לגבי הבדיל יודעים עוד פחות. אולי אנגליה, אולי בוהמיה.

הקראמיקה המצוירת איננה עוד המדיום האמנותי העיקרי, אם כי הקרמיקה מטיפוס "הסגנון הימי" מעולה. האמן החדשן עבר לפרסקות, דבר המעיד על עושר. ואומנים יצרו כלים יפים באבן ובמתכת, קישוט כלי חרס ועיצובם, המחקה תכופות כלי מתכת, נעשה חוזר על עצמו, בניגוד למגוון של קודם.  מבחינה טכנית יש כלי חרס משובחים. נושאי התרבות המינואית – מהמאה ה-17 ועד המאה ה-15 השתמשו בכתב המזכיר מעט את כתב החרטומים שהוזכר לעייל, אלא שסימניו – שמספרים 77 – היו מסוגננים בצורות גיאומטריות יותר. כתב הברות (ליניארי (A) שטרם פוענח. ברור הוא שהלשון בה כתובים טכסטים אלו אינה יוונית, הודו אירופאית או שמית. כתב זה מופיע על לוחות טין לא צרופים מאיה טריאדה, חניה, מירטוס (פירגוס), פאלאיקאסטרו, טיליסוס וזקרוס  וגם על פיטוסים גדולים, גלגל אבניים ולוחות הקרבה ממערות קדושות וממקדשים.

סביב 1500 הרסה התפרצות געשית את תרה ויושביה ובכרתים הבחינו בכך בודאי. אולם יש לחפש הסבר אחר לחורבן של כרתים כ-50 ש' מאוחר יותר. יש שכבת שרפה של האתרים המינואיים בכל כרתים ב-LMIB (סביב 1450), וסוג ההרס מתאים להרס בידי אדם.

 

מסבה לא ברורה, הושפעה קנוסוס פחות מהרס זה מאשר אתרים אחרים. נזקיה תוקנו במהרה והחיים נמשכו עוד כמה דורות, ככל הנראה תחת ניצוחם של היוונים המיקניים שגרמו או ניצלו את האירועים שהביאו לירידה ביתר כרתים.  בתקופה זו מופיע כתב בעל 88 סימנים, בעל מבנה דומה לקודם ומשתמש בחלק מסימניו. ארכיונים בכתב ליניארי B (יוונית מיקנית) הבאים במקום ליניארי A, מראים בברור שקנוסוס היא המרכז המנהלי של האי.  סביב 1380 נהרסת גם קנוסוס.

 

אחרי ההרס הנרחב של אמצע המאה ה-15, לא נושבו מחדש לעולם רבים מהאתרים.  כאלה למשל מוכלוס והוילות הגדולות בנירו-חאני, סקלאבוקאמבוס ו-ואתיפטרו. לפעמים חלה במאות ה-13-14 התיישבות מופחתת בבתים קודמים שנוקו והתקנו לשימוש מחדש, אך לא נערכה בניה חדשה, כמו באיה טריאדה ובטיליסוס. מדי פעם נוסדו ישובים חדשים כמו בחונדרוס ליד ליאנוס. העיר חאניה שגשגה (כלים מיובאים מקפריסין מעידים על קשרים בינלאומיים) ודומה שהפכה למוקד הכוח באי. נמצאו מקדשים מתקופה זו, ובהם צורות נחש ודמויות חרס של נשים עם זרועות מורמות וחצאיות חרוטיות. יש כאלה בקנוסוס, גואורניה, איה טריאדה ומירופוליס שליד גורטין. שיטת קבורה חדשה.

האפוסים של הומרוס, שנרשמו סביב 700 לפנה"ס, מתארים אירועים מן התקופה ההרואית במאה ה-13 לפנה"ס. אולם התערבבו בהם גורמים מהדורות המאוחרים יותר, ואין תאור אורחות החיים שם בבחינת תאור מוסמך של התקופה.

 

תקופת המעבר התת מינואית היתה תקופה סוערת, וחלה תנודת אוכלוסין אל מפלטים בהרים דוגמת קרפי מעל לסיתי.  יודעים מעט, אך יש המשכיות כלשהי מהברונזה לברזל.

מתחיל עיון חדש.  המסלולים התרבותיים של הציביליזציות המינואית והמיקנית איבדו את שליטתם, ואט אט החלו להתפתח היסודות שיעצבו את כרתים בעולם ההלניסטי.  לומדים לעבד ברזל לכלי עבודה חקלאיים ולנשק.

בסוף האלף השני ובראשית האלף הראשון לפנה"ס החלו הדורים לנצל את התנאים המופרעים באי ולהסתנן אליו מן הפלופונז. זה שבט דובר יוונית בדיאלקט מיוחד. הומרוס מדבר על אוכלוסייה מעורבת הכוללת דורים ואטאוקרטים. תהליך זה, שנשלם רק במאה ה-7 לפנה"ס הוא "תקופת החושך" בכרתים. הישובים הפרוזים שבחוף נעזבו, והאוכלוסייה עברה לפנים הארץ, לישובים בהרים שהיו בדרך כלל מבוצרים.  פלישת הדורים היתה הדרגתית, גלים גלים, ולא גרמה לחורבן פתאומי או לקרע תרבותי חד. בתרבות ההלנית בכרתים שרדו יסודות רבים מהתקופה הקדומה. נותר בכרתים גם חלק גדול מהאוכלוסייה הקודמת, דוברת השפה המינואית. הדורים פשטו בהדרגה בכל רחבי האי, כנראה בדרכי שלום. הדורים הביאו לעליית הפוליס, עיר מדינה, ולמוסדות החברתיים הכרוכים בה.

הכרונולוגיה של תקופה זו עודנה מבוססת על קרמיקה, בעיקר כדי קבורת אפר וכלי מנחות קבורה ביחד אתם.  היו הבדלים מקומיים בדרכי הקבורה, אך שרפת גופות הפכה לנוהג הרגיל, עם קברי משפחה רב דוריים חצובים בסלע או בנויים מאבן ובהם מקומות לכדי האפר. קראמיקה עם קישוטים גיאומטריים. יש גם ציורים על חרס כמו ציפור.

במ' ה-8 נכרת בקרמיקה השפעה של החוף המזרחי של הים התיכון, ובכרתים צמחה אחת התרבויות האגאיות הראשונות ה"ממוזרחות". ההשפעה המזרחית בולטת במיוחד בדמויות ברונזה ובמגינים פולחניים ממקדש זאוס במערת אידה.  אלה, חלקם מוצגים במוזיאון הראקליון, מיוחסים לחבורת אומני ברונזה מהמזרח.  אותה טכניקה מיושמת בתכשיטי זהב מקבר בטקה, חלק מבית הקברות הצפוני של קנוסוס. כדי הקבורה מקושטים בנושאים מזרחיים בגוונים מלאי חיים של אדום וכחול על רקע לבן.

האי חולק בין הרבה ערים-מדינות, כל אחת מהן בנויה להגנה על גבעה, עם אספקת מים ועם קרקע חקלאית בסביבה.  היו מלחמות על קרקע, בעיר שלטו קוסמוי –  גופים קטנים (פחות מ-10 אנשים) שנבחרו מדי שנה בתור אדמיניסטראטורים.  ובשעת הצורך הם כיהנו גם כמצביאים.  בדררוס היתה באמצע המאה ה-8 אגורה ולידה מקדש קטן לאפולו דלפיניוס. במאה הבאה נשבעים צעירי דררוס לשמור על תקנון התנהגות מפורט, שבראשו חובת הנמנות לפוליס.

סביב 750 אומץ כתב שמי לשפה היוונית, ומאז מהוות כתובות אמצעי מועיל לארכיאולוגים.

 

כרתים מלאה תפקיד שולי בהיסטוריה היוונית הקלאסית. היא לא השתתפה במלחמות היוונים בפרס, וכמעט שלא השתתפה במלחמות של ערי הפוליס היווניות זו בזו. האופי המלחמתי והאומץ המסורתי של אנשי כרתים הפכו לסחורה מבוקשת רבים מבני כרתים שימשו כשכירים בצבאות אחרים ונודעו כקשתים מעולים. כמו כן היתה כרתים מנותקת מן השגשוג הקצר של אתונה במ' ה-5. המשיך לשלוט הדגם השמרני והאריסטוקראטי של החברה הדורית כרתים היתה מפוצלת לערי מדינה רבות, שלחמו תכופות זו בזו. ופעמים התערבו גם גורמי חוץ במלחמות אלו.

הסגנון הדדלי בפיסול, הנקרא על שמו של הפסל האגדי דדאלוס, מקורו אולי בכרתים, והוא מילא תפקיד מוביל בפיסול היווני הארכאי.  יש בו יסודות מצריים כמו העמדה הקדמית הנוקשה, ושיער דמוי ויג.

ניצחונותיו של אלכסנדר הגדול והשאיפות האימפריאליות של ממשיכיו הביאו שגשוג לאי. למרות פיצולה המדיני הצליחה כרתים לשמור על עצמאות גם מול הממלכות ההלניסטיות. המשטר החברתי בערי כרתים היה דומה מאד למשטר בספרטה. לפי המסורת למד ליקורגוס את חוקיו בכרתים. בדומה לספרטה נחלקו התושבים לשלושה מעמדות:

כבר במאה ה-6 לפנה"ס לא היו מלכים בכרתים. את מקומם תפסו עשרה פקידים נבחרים, שנעזרו במועצת זקנים. אסיפת האזרחים יכלה, בדומה לאסיפה הספרטנית – לאשר הצעות שהובאו בפניה או לדחותן. אך לא לדון בהן. מקור חשוב לידיעת חוקי כרתים הם לוחות האבן שנתגלו בגורטין.

אנשי כרתים היו מבוקשים גם כסוחרים, והתשלום על שרותיהם הביא עושר לאי. הכנסה פחות מכובדת אך מתועדת היטב היתה שוד ים. בגדול, הביא ארגונו מחדש של העולם בעקבות אלכסנדר לעליית חשיבותם של נתיבי הים, ובמסגרת זו גם של כרתים. בפנים נמשכו המלחמות הפנימיות, ובמהלכן עלו לגדולה קנוסוס, ליטוס, גורטין וקידוניה (חאניה). התמונה הסתבכה עם התערבותן של מעצמות מבחוץ:  מקדוניה וספרטה, מצרים ורודוס ופרגמון.  בהדרגה נעשתה רומא מעורבת בכרתים – תחילה כעושה שלום בין הערים הנלחמות זו בזו, אחר כך במאבקה לדכא את שוד הים מבסיסים באי.  באמצע המאה ה-2 לפנה"ס, נעשתה יוון היבשתית חלק מן האימפריה הרומית. תמיכת בני האי במיתרדטס מלך פונטס עוררה עליהם את חמת רומא.  הרומאים שלחו משלחת צבאית זניחה לכרתים ב-71 לפנה"ס, אך שנתיים אחר כך פלש לאי קציליוס מטלוס (שנקרא בעקבות זאת בכינוי "כרתיקוס") עם 3 לגיונות.  בכל זאת זה לקח לו 3 שנים כדי להכניע את האי.

 

כרתים עם הבירה גורטין הפכה לחלק מן הפרובינקיה הפריטוריאנית, שאוגוסטוס איחד אותה עם קירנה בצפון אפריקה. היא נוהלה בידי פרוקונסול שמשל בעזרת מועצת הפרובינקיה ומערכת מדיאסטראטים שנודעה שוב בשם קוסמוי. קנוסוס הפכה לפרובינקיה רומית בתאריך לא ברור, אך לא יאוחר מ-27 לפנה"ס.  האי עלה על הנתיב שקישר את רומא עם האימפריה שלה במזרח. היא נטלה חלק בתרבות הים התיכון המזרחי, שהועברה לאורך נתיבי הסחר, ונהנתה מזמן הכיבוש ועד למאה ה-7 לספירה משלום ושגשוג, שהתבטאו בתפרוסת הרחבה של ישובים באזורי השפלה והחוף כמו גורטין, קנוסוס ויראפיטמה (יראפטרה). סמלי הדבר כי לאטו, השוכנת על גבעה שאין לכבשה כמעט ליד קריסטה, מעבירה בתקופה זו את חשיבותה ל-לאטו-פרוס-קמארה, כיום איוס ניקולאוס במפרץ מירבלו. דגם ההתיישבות כלל גם וילות מבודדות וחוות שלא נודעו כמותן בתקופה ההלניסטית רוויית הקרבות.  הרבה אתרים, כמו מוכלוס, נושבו לראשונה מאז תקופה הברונזה.  היה זה אולי הפעם היחידה בתולדות אי, שכיבוש זר לא היה מלווה במצב מתמיד של מרידות.