גילי חסקיןהיסטוריה של אתיופיה מהתקופה הפרהיסטורית ועד לעליית האיסלם
כתב וצילם: גילי חסקין
ראו גם, באתר זה: תעודת זהות של אתיופיה; הגיאוגרפיה של אתיופיה; תולדות אתיופיה בעת החדשה, תולדות אתיופיה בתקופה המודרנית;
מקור השם "אתיופיה"
הוא מיוונית ומשמעותו "פנים שרופות"/ על פי "ספר אקסום" וההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן, השם נלקח משמו של אתיופיוס, בנו של כוש בן חם. היוונים השתמשו במושג "אתיופיה" כמונח גאוגרפי שהתייחס לאזור סודאן וצפון אתיופיה היום.
הישות הדומיננטית באותם זמנים באזור הייתה ממלכת כוש וכך גם הייתה ההתייחסות היוונית בעיקר לכוש[1],
בשם "אתיופיה". השימוש הראשון בשם "אתיופיה" בהתייחסות לחבש, הייתה לאחר שהנצרות הוכרזה באימפריה החבשית כדת המדינה על ידי הקיסר אזנה ב-325 והשם "אתיופיה" הפך לשם הנוצרי של האימפריה, בייחוד לאחר כיבושה של ממלכת כוש על ידי חבש המתנצרת ב-340[2].
הוא מיוונית ומשמעותו "פנים שרופות"/ על פי "ספר אקסום" וההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן, השם נלקח משמו של אתיופיוס, בנו של כוש בן חם. היוונים השתמשו במושג "אתיופיה" כמונח גאוגרפי שהתייחס לאזור סודאן וצפון אתיופיה היום.
הישות הדומיננטית באותם זמנים באזור הייתה ממלכת כוש וכך גם הייתה ההתייחסות היוונית בעיקר לכוש[1],
בשם "אתיופיה". השימוש הראשון בשם "אתיופיה" בהתייחסות לחבש, הייתה לאחר שהנצרות הוכרזה באימפריה החבשית כדת המדינה על ידי הקיסר אזנה ב-325 והשם "אתיופיה" הפך לשם הנוצרי של האימפריה, בייחוד לאחר כיבושה של ממלכת כוש על ידי חבש המתנצרת ב-340[2].
שלא כמו בארצות אפריקה המזרחית האחרות, הטיול לאתיופיה, בעיקר בצפונה, הוא טיול בעל אוריינטציה היסטורית מובהקת.
טיול באתיופיה מתחקה, מטבע הדברים, אחרי ההיסטוריה הסוערת שלה. באגם טרנה, בהרי הסימיאן, בגונדאר, באקסום, בד'ראלטה וכמובן בללי בלה.
פרהיסטוריה
המקורות של כל העמים שמרכיבים את האוכלוסייה של רמת אתיופיה היו נושא למחקר ולדיון מתחילת שנות התשעים של המאה ה-20.
פלאו-אנתרופולוגים מאמינים שמזרח הבקע הגדול (העמק החוצה את אתיופיה מדרום מערב לצפון מזרח) הוא מקור המין האנושי. ב-שנות ה-70 חפר הפלאו-אנתרופולוג דונלד ג'והנסון Donald Carl Johanson)) באתרים בעמק נהר אוואש (Awash)
וגילה שלדי הומינינים מאובנים מן המין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, שגילו כ- 3.5 מיליון שנים, הידוע מהם היה שלד של נקבה הידועה בכינוי "לוסי".
וגילה שלדי הומינינים מאובנים מן המין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, שגילו כ- 3.5 מיליון שנים, הידוע מהם היה שלד של נקבה הידועה בכינוי "לוסי".
ראו באתר זה: תולדות האדם בעמק אולדובי
צוות בינלאומי בראשות טים וייט (Tim D. White, חפר באזור האוואש התיכון וגילה שם הומינינים עתיקים אף יותר, מגיל של 4.4 מיליון שנים, השייכים למין ארדיפיתקוס רמידוס ardipithecus ramidus)). אלו הם המוקדמים ביותר מן האבולוציה של האדם, שידוע בביטחון כי הלכו זקופים, אף כי מוחם היה עדיין בגודל מוח של קופי אדם. באזור האוואש (AWASH) התיכון נמצאו מאובני קופי אדם והומינינים החל
מגיל של כעשרה מיליוני שנים ועד לנציגים קדומים של המין האנושי המודרני מגיל של כ-150 אלף שנים.
מגיל של כעשרה מיליוני שנים ועד לנציגים קדומים של המין האנושי המודרני מגיל של כ-150 אלף שנים.
מחקר שנעשה לאחרונה בבלשנות היסטורית וארכאולוגיה לגבי התקופה הפלאוליתית העליונה וכן ניסיונות פענוח התרשימים הרחבים של האוכלוסיות הקדם היסטוריות באתיופיה של היום מעלים כי אוכלוסיות אלו דיברו שפות המשתייכות למשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, משפחת שפות הכוללת בתוכה את השפות האומוטיות, הכושיות, והשמיות, כל השפות האלו נמצאות בשימוש באתיופיה היום.
השפה הראשונה שהגיעה לאתיופיה, ככל הנראה לאחר האלף ה-14 לפנה"ס הייתה כנראה ממשפחת השפות האומוטיות (Omotic). דוברי שפה זו היגרו דרומה לתוך הרמות הדרום-מערביות והמרכזיות של אתיופיה, ולאחר-מכן היגרו גם דוברי השפות כושיות, שהתיישבו בשטחים בקרן אפריקה, כולל הרמות הצפוניות של אתיופיה. משפחת השפות האחרונה להגיע הייתה השמית, שהתפצלה מהשפות הברבריות ומהשפות המצריות, שתי שפות אפרו-אסיאתיות אחרות שהיגרו מזרחה לתוך אסיה הדרום מערבית (חצי האי ערב)
).
לפי ניתוחים ארכאולוגיים ובלשניים, החקלאות התבססה וגידלה דגן באזורים יותר יבשים. קבוצות אלו התיישבו גם בחלקים מהרמות הצפוניות מכוסי עשב שיושבו על ידם לפחות כמה אלפי שנים לפני התקופה הנוצרית. שעורה וחיטה הגיעו מהמזרח התיכון. כל העמים המוקדמים האלה החזיקו גם בעלי חיים מבויתים, שכללו בקר, כבשים, עזים, וחמורים. לכן, מסוף התקופה הקדם היסטורית, הוקמו תבניות חקלאיות של פרנסה המאפיינות את האזור עד ימינו.
מבוא להיסטוריה של אתיופיה
הרצף ההיסטורי, בן אלפיים השנים של אתיופיה, בא לידי ביטוי בשני ממדים. האחד הוא מערכת מוסדות השלטון ובראשם מוסד המלוכה (ולימים, הקיסרות) וכמובן גם האליטה הצבאית והאדמיניסטרטיבית הכפופה לו והשני הוא דת וכנסיה, שקיומן ופועלן השתלבו היטב בתולדות מוסד המלוכה. בנוסף למבנים החברתיים הללו התקיים בזירה ההיסטורית של אתיופיה, מגוון אנושי עשיר ביותר. אקלימה הנח ופוריותה של אתיופיה עודדו הגירות ויצרו פסיפס של עמים. באזור חיות קבוצות אתניות, לשוניות, דתיות
ולוקאליות, ששרר מתח רב בינן לבין המדינה, מוסדותיה וכנסייתה. פרופסור חגי ארליך מסביר שזהו הציר העיקרי של תולדות האזור. הפסיפס הלשוני האתיופי משקף בימינו, כמו בעבר, מגוון אתני, תרבותי ואזורי עשיר ביותר. מציאות זו, של קיום גמיש בין שפע של קבוצות מקומיות לבין מדינת על אחת, שהתנהלה בלשון האמהרית – היתה מיסודות קיומו של הרצף הפוליטי.
ולוקאליות, ששרר מתח רב בינן לבין המדינה, מוסדותיה וכנסייתה. פרופסור חגי ארליך מסביר שזהו הציר העיקרי של תולדות האזור. הפסיפס הלשוני האתיופי משקף בימינו, כמו בעבר, מגוון אתני, תרבותי ואזורי עשיר ביותר. מציאות זו, של קיום גמיש בין שפע של קבוצות מקומיות לבין מדינת על אחת, שהתנהלה בלשון האמהרית – היתה מיסודות קיומו של הרצף הפוליטי.
למרות המשברים שעברה אתיופיה, כמו בשורה דתית או תרבותית שונה, או גל הגירה גדול, הוכיחה החברה האתיופית, כושר עמידות ולמרות אתגרים חיצונים מאיימים כמו האסלאם שהקיף את את ארצה מים סוף ומעמק הנילוס, או לימים האתגר האירופי
המתיישב, לא נקטעה ההמשכיות של קיומה המדיני. מראשיתה של אתיופיה באלף לפני הספירה ועד למהפכה שהתרחשה בה ב-1974, עמדו מהלכי ההיסטוריה של אתיופיה, בסימן נצחונו של הישן על החדש.
הגעת העמים השמיים
במשך האלף ה-1 לפנה"ס, קבוצות דוברות שפות שמיות התחילו לעבור את ים סוף מדרום חצי האי ערב דרך החוף לכיוון הרמות. עוד לפני בוא המהגרים מחצי האי ערב כבר שכנו באזור עשרות קבוצות אתניות, שדיברו בשפות שונות. המהגרים הביאו עמם שפות ותרבויות שמיות, אך אלו לא דחקו את התרבויות הכושיתיות, אלא חיו לצדן ובמקרים רבים התמזגו עמן.ייתכן מאד שבין המהגרים השמיים היו גם גולי אשור.
בנבואת נחמה המופיעה בפרק יא'- בספר ישעיהו מפורטים שני כיווני הגליה:
האחד צפונה ומזרחה לעבר אשור, עילם, שנער וחמת והאחר מערבה ודרומה לעבר מצרים, פתרוס, כוש ואיי הים.
האחד צפונה ומזרחה לעבר אשור, עילם, שנער וחמת והאחר מערבה ודרומה לעבר מצרים, פתרוס, כוש ואיי הים.
יא וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. יב וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
פתרוס זוהתה עם דרום מצרים במעלה נהר הנילוס וארץ כוש עם אזורים דרומיים לאבו סימבל, בארצות סודאן ואתיופיה של ימינו. על פי נבואת ישעיהו, עתיד השם לקבץ מגלויות אלה את "נדחי ישראל" ואת "נפוצות יהודה".
מכול מקום, המהגרים האלה הביאו איתם גם את מערכת הכתב שלהם (כתב דרום-ערבי) ואדריכלות אבן עצומה. כור ההיתוך של המהגרים החדשים עם התושבים בני המקום ייצרו תרבות הידועה בשם פרוטו-אקסום.
הגורמים שהניעו את ההתנחלות הזאת אינם ידועים. עיר הנמל אדאליס, ליד מאסאווה (Massawa) המודרנית שבאריתריאה, הייתה הנמל האזורי העיקרי וקרוב לוודאי הכניסה העיקרית לפנים הארץ להגעת מהגרים חדשים מדרום מערב ערב.
הגורמים שהניעו את ההתנחלות הזאת אינם ידועים. עיר הנמל אדאליס, ליד מאסאווה (Massawa) המודרנית שבאריתריאה, הייתה הנמל האזורי העיקרי וקרוב לוודאי הכניסה העיקרית לפנים הארץ להגעת מהגרים חדשים מדרום מערב ערב.
מאות שנים טרם ספירת הנוצרים נהפכה רמת ההר האתיופית – בה צמחו תרבויות מקומיות אפריקאיות – לשלוחה של העולם השמי המזרחי. גלים של שבטים נודדים הגיעו מחצי האי ערב ואולי מקומות נוספים והוסיפו נדבך חדש לפסיפס האנושי שכבר היה
קיים כאן. מקורו של השם "חבשים" הוא בערבית ("الحبشة" – "אל-חבשה") ומשמעותו "ערב רב". הכוונה היא לשלל השבטים השמיים שהיגרו לאזור מחצי האי ערב, בעיקר מתימן, מהמאה ה-20 לפנה"ס ועד למאות הראשונות לספירה. על פי ההיסטוריון
אדוארד גלאסר (Eduard Glaser), השימוש הראשון בשם "חבש" היה ב-1460 לפנה"ס, מהיירוגליף "חבסטווי", שם שבו השתמשה מלכת מצרים חתשפסות על מנת לתאר את תושבי ארץ פונט[3].
המצרים קראו לפונט גם "טא-נטג'רו" (ארץ האלים), והתייחסו אליה כאל ארץ המוצא שלהם. אם מקבלים התייחסות זו כעובדה היסטורית, הרי שאתיופיה היא מקורה של ציוויליזציה עתיקה אפילו יותר ממצרים העתיקה
קיים כאן. מקורו של השם "חבשים" הוא בערבית ("الحبشة" – "אל-חבשה") ומשמעותו "ערב רב". הכוונה היא לשלל השבטים השמיים שהיגרו לאזור מחצי האי ערב, בעיקר מתימן, מהמאה ה-20 לפנה"ס ועד למאות הראשונות לספירה. על פי ההיסטוריון
אדוארד גלאסר (Eduard Glaser), השימוש הראשון בשם "חבש" היה ב-1460 לפנה"ס, מהיירוגליף "חבסטווי", שם שבו השתמשה מלכת מצרים חתשפסות על מנת לתאר את תושבי ארץ פונט[3].
המצרים קראו לפונט גם "טא-נטג'רו" (ארץ האלים), והתייחסו אליה כאל ארץ המוצא שלהם. אם מקבלים התייחסות זו כעובדה היסטורית, הרי שאתיופיה היא מקורה של ציוויליזציה עתיקה אפילו יותר ממצרים העתיקה
.
על פי המסורת, כאשר הומלך ב-975 לפנה"ס מנליק, הוא ייסד את ממלכת אקסום שעתידה הייתה לשלוט על האזור במשך אלפי שנים. על פי המסורת האתיופית, היה מנליק הראשון בנם של המלך שלמה ומלכת שבא (מלכה על ממלכת שבא הקדומה, המזוהה לרוב עם ממלכת סבא ששלטה בצפון אתיופיה ובתימן). שמה המקובל של מלכת שבא בפולקלור האתיופי הוא מָקֶדָה, אך כינוייה מתקופות שונות רבים ומגוונים)[4].
על פי הכברה נגשת – ספר היוחסין של קיסרי אתיופיה מהשושלת הסולומונית, מלכת שבא שמעה על שלמה המלך מסוחר ובעל אניות ששמו טמרין, טמרין סיפר למלכה על חכמתו ועושרו של שלמה. בעקבות כך אספה מלכת שבא כלים ואוצרות רבים, ובחרה כ-6,000 ילדים וילדות בני אותו גיל, אותם הלבישה בבגדי מלכים. המלכה שלחה מכתב לשלמה וסיפרה כי מסעה לממלכתו יימשך כשלוש שנים. כאשר הגיעה לירושלים, שהה המלך בביתנו, והיא חשבה שהוא שותה מים. המלכה הרימה את שולי
שמלתה וגרמה למלך לחייך. סיפור דומה כתוב גם בקוראן.
שמלתה וגרמה למלך לחייך. סיפור דומה כתוב גם בקוראן.
הכברה נגשת
האתוס האתיופי, הנכתב בדרך כלל כ הכברה נגסט[5] ממשיך ומפרט מה קרה בין שניהם: שלמה המלך הזמין את המלכה מקדה לסעודה יום לפני חזרתה לממלכתה, ודרש ממשרתיו להגיש לה אוכל מתובל, על מנת לגרום לה לצימאון. לאחר הסעודה הזמין המלך את המלכה לישון בארמונו למשך הלילה, והבטיח לא לגעת בה, בתנאי שלא תקח דבר ממנו או מארמונו. באישון לילה התעוררה מקדה והרגישה צימאון רב בשל האוכל המתובל. היא החלה לחפש מים בארמון וכאשר מצאה קנקן מים ושתתה ממנו, זינק המלך ממארבו, הפתיע אותה, וטען שמים הם הדבר היקר ביותר בממלכתו, וכי עליה לשלם תמורתם. המלכה חייכה על התכסיס ונעתרה לשלמה. מן המפגש הזה הרתה מלכת שבא, והמלך נתן לה את טבעתו, על מנת שתתן אותה לבנם המשותף לכשייוולד,
כדי ששלמה יזהה אותו בעתיד. מלכת שבא שבה עם פמלייתה לשבא, וילדה בדרך את מנליק, שבבגרותו שב לבקר את אביו שלמה, בירושלים.
כדי ששלמה יזהה אותו בעתיד. מלכת שבא שבה עם פמלייתה לשבא, וילדה בדרך את מנליק, שבבגרותו שב לבקר את אביו שלמה, בירושלים.
בכהונתו כמלך המשיך מנליק את שושלת אמו, השושלת הגעזית[6], שכן אמו הייתה המלכה ה-52 של ממלכת שבא, הממלכה הראשונה שהוקמה באתיופיה ובתימן, שמכונה גם בשם "ממלכת יקטן".
ממלכת אקסום
במהלך המאה הראשונה לספירה כבר התקיימה ברמה האתיופית, ממלכה שמרכזה בעיר אקסום (Axum). העיר, הנמצאת בצפון מחוז טיגרה, סמוך לגבול אריתריאה של ימינו, היתה למרכזה של מערכת שלטונית מסודרת, שהטילה את מרותה על מרבית הרמה הצפונית. אוסף כתבים שנכתב במאה ה-15 על ההיסטוריה האקסומית מצהיר שהשם "אקסום" נלקח משמו של אקסומווי שייסד את העיר אקסום והיה בנו של אתיופיס ונכדו של כוש בן חם בן נח.
המסורת האתיופית גורסת כי ממלכת אקסום הוקמה במאה העשירית לפנה"ס, אך הארכאולוגיה ממקמת את עלייתה של אקסום רק במאה הראשונה לפנה"ס. בשנות ה-90 של המאה העשרים, התגלו בצפון אתיופיה, שרידיה של ממלכה שמית עתיקה יותר מאקסום. ממלכה זו, המכונה "ד'אמט", הוקמה במאה העשירית לפנה"ס. במספר כתובות נזכר שמה בכפוף למלכיה בשם "מלכי ד'אמט וסבא משבט האגעזי". עדויות אלו מחזקות את הטענה שממלכת סבא שלטה באזור ושבט האגעזי שלט בה ובד'אמט, אך לא ברור אם הממלכה הייתה רק מחוז של סבא. שפת הגעז, היא שפה מקומית שהתפתחה משפתו של שבט האגעזי השמי, שהיגר לאזור אתיופיה במאה ה-20 לפנה"ס
–
מחצי האי הערבי הובאו גם סממנים של תרבות עירונית, חקלאות מפותחת, מלאכות, מסחר ימי, חוקי ירושת הבכור ומוסדות נוספים של תרבות ומנהל. בראש המערכת הזאת עמד מלך (נקרא כאן נגוס, כמו נוגש בעברית) ותחתיו שירתו פקידים ואנשי צבא. דרך נמל אדוליס, לא הרחק מהעיר מסווע של ימינו, התקיימו יחסים עם העולם הרחב: מצרים ההלניסטית, פרס הססנית, וממלכת ביזנטיון.
אקסום הייתה אימפריה ששלטה לא רק על שטחי אריתריאה וצפון אתיופיה של היום, אלא גם על חלקים מתימן ומערב הסעודית. אקסום באה במגע עם העולם ההלניסטי בימי התלמיים, שפתחו את המסחר בים סוף והחדירו בחופיו את התרבות ההלניסטית. באתיופיה נמצאו כתובות יווניות בצד כתובות בשבאית ובגעז. ממלכת אקסום נזכרת במפורש בספר מסעות יווני מן המאה ה-1 לספירה. ממלכת אקסום הגיעה למספר הישגים תרבותיים, כגון האלפבית האתיופי, (שהתפתח מהכתב הדרום ערבי) והחלה לטבוע מטבעות משלה בשנת 270 לערך. יותר מכך, בתחילת בנייתה של הממלכה, אובליסקים גבוהים הוקמו על מנת לציין את המלך וחדרים תת-קרקעיים נבנו, המפורסם שביניהם הוא האובליסק של אקסום. ממלכה זו הייתה פלוריליסטית ומדינה חשובה באופן תרבותי. בממלכה היו מגוון תרבויות שכללו בין היתר מצריים, סודאנים, ערבים והודים. ערי אקסום העיקריות כללו סבאים, יהודים, נובים, נוצרים ואפילו מיעוט של בודהיסטים[7
.
קבלת הנצרות
גם הנצרות חדרה לאקסו ם כתוצאה מהקשר עם העולם הרומי-מזרחי. במחצית הראשונה של המאה הרביעית (340) קיבל על עצמו הנגוס אזאנה את הדת הנוצרית. כנראה בהשפעת ההגמון הקופטי פרומנטיוס. על קבלת הנצרות מעידה הכרוניקה
החבשית: "צנפא-ארעד הוליד את אברהא ואת אצבחא. בימיהם, בהיותם באכסום, הופיעה הנצרות… אבי סלמא היה סוחר ואתו בא אבא-סלמא. חלק מעם חבש היה חי בימים ההם באמונה היהודית, ואחרים היו מקדשים את הנחש. אבא-סלמא למדם את דת-ישוע המשיח… התנצרותם היה בשנת 333 ללדת המשיח. אברהא ואצבחא בנו את אכסום…[8]"
החבשית: "צנפא-ארעד הוליד את אברהא ואת אצבחא. בימיהם, בהיותם באכסום, הופיעה הנצרות… אבי סלמא היה סוחר ואתו בא אבא-סלמא. חלק מעם חבש היה חי בימים ההם באמונה היהודית, ואחרים היו מקדשים את הנחש. אבא-סלמא למדם את דת-ישוע המשיח… התנצרותם היה בשנת 333 ללדת המשיח. אברהא ואצבחא בנו את אכסום…[8]"
לפי המסורת, על ידי שני נערים מצור שספינתם נטרפה ליד חופי אדוליס. כמאה שנה מאוחר יותר, הגיעו לאתיופיה תשעה כמרים מאזור סוריה והם שהפיצו את הנצרות. באותה תקופה, היינו, במחצית השניה של המאה החמישית, נאלצו המאמינים בדת הקופטית המונופיזיטית, לברוח מפני רודפיהם במזרח התיכון. המונופיזיטיות, שהתפצלה מהנצרות האורתודוכסית בוועידת כלקדון רואה בישו נשמה וטבע אלוהיים, שלתוכן התמזגה כליל, בלא הפרדה, אישיותו האנושית של ישו. אלוהותו של ישו האדירה גם את דמותה של מרים והיא נעשתה דמות מרכזית בנצרות האתיופית. המטיפים הנוצרים הנחילו לנוצרים החדשים כתבי קודש בשפת הגעז והפיצו את מוסד הנזירות ברחבי הארץ. מאז היו הכנסייה ומוסדותיה, גורם חשוב בעיצוב התרבות, החברה והחיים הפוליטיים של אתיופיה. כתבי הכנסייה האתיופית הדגישו את חשיבות הברית הישנה, לא פחות מאשר הברית החדשה וחיזקו בכך את זיקתה של התרבותה אתיופית אל התנ"ך. זיקה דתית זו קיבלה ממד פוליטי- לאומי כאשר אומצה הטענה שמוצאם של מלכי אתיופיה בוא מזרע שלמה המלך.
תפיסה לאומית זאת, סייעה לגיבוש נצרות ייחודית באתיופיה ויחד עמה גם תודעה היסטורית של "עם בחירה", דבר שזר לנצרות הכללית.
תפיסה לאומית זאת, סייעה לגיבוש נצרות ייחודית באתיופיה ויחד עמה גם תודעה היסטורית של "עם בחירה", דבר שזר לנצרות הכללית.
עיקרה של התורה הנוצרית הזאת לא נכפו על החברה האתיופית. להיפך, הדוקטרינה המיובאת נעשתה למעין מסגרת לשפע הערכים והמנהגים שהיו קיימים לפניה באזור. הנצרות האתיופית ספגה השפעות מכול עבר והטמיעה בתוכה מורשות שקדמו לה. כך למשל, בולטת מאד השפעתה של המורשת הפגנית והיא באה לידי ביטוי במקום הקדוש ובכוח שמעניקים האתיופים לסמלים ולרוחות. חשובה לא פחות היא השפעת היהדות, שבאה לידי ביטוי במנהגים כמו צום, מילה, כשרות וקדושת השבת. שפת הכנסיה עשירה בביטויים תנכ"יים כגון טהרה, גיהינום, מצוות, צום ועוד. כל כנסיה אתיופית היא העתק פשוט של מקדש שלמה המלך ובלב קודש הקודשים שלה, נמצא ה"תבות", היינו, תיבה המסמלת את ארון הברית. כל כנסיה אתיופית.
הנצרות האתיופית התפתחה בנפרד מזו האירופאית והושפעה ממנהגים של קהילות יהודיות ששכנו בחצי האי ערב, נעשתה למסגרת הערכית והנורמטיבית של הפרט והקהילה. התחזקות הקשר הפוליטי עם העולם הנוצרי בא לידי ביטוי
במעורבות פוליטית של מלכי אקסום בענייני המזרח התיכון, בעיקר בקונפליקט הביזנטי – פרסי.
במעורבות פוליטית של מלכי אקסום בענייני המזרח התיכון, בעיקר בקונפליקט הביזנטי – פרסי.
בשנת 523 פנה הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון לכלב[9] מלך אקסום וביקש ממנו לסייע לנוצרים שחיו בחיצי האי ערב, שם, טען, טבח בהם מלך ח'ימר[10], יוסף ד'ו נואס, שכנראה קיבל על עצמו את הדת היהודית[11]. הצי הביזנטי
נשלח לעבר ים סוף, בנוסף לחיילים חבשים מממלכת אקסום, הפלישה המשותפת הזו של אקסום וביזנטיון הצליחה וכוחות אלו הביסו והרגו את ד'ו נואס בשנת 524. חמיר הייתה כעת תחת שליטתה של אקסום.
נשלח לעבר ים סוף, בנוסף לחיילים חבשים מממלכת אקסום, הפלישה המשותפת הזו של אקסום וביזנטיון הצליחה וכוחות אלו הביסו והרגו את ד'ו נואס בשנת 524. חמיר הייתה כעת תחת שליטתה של אקסום.
הנציב אברהא[12], שהיה קצין בצבא החבשי, שלט שם ביד רמה עד שנת 570, ואפילו יזם פעולות צבאיות מצפון לח'מיר לאזור חג'אז, שם הוא נלחם כנגד שבט קורייש. על פי המסורת הערבית אברהא הגיע בכיבושיו עד לעיר מכה אך לא הצליח להרוס את הכעבה. המסורת האסלאמית קוראת למערכה זו בשם "חארב אל-פיל" או "מלחמת הפילים", משום שבלחימה זו הצבא החבשי של אברהא השתמש בפילים ללחימה.
לאחר מלחמת הפילים, תושבי חמיר החלו להתמרד כנגד השלטון החבשי, עם עזרה מהאימפריה הסאסאנית. המורדים מינו לעצמם מלך והמרד החל להתפשט ברחבי חמיר. בסופו של דבר מרד זה הצליח ושלטונה של אקסום בחצי האי ערב הסתיים בשנת 590, עם פלישת הפרסים לחיג'אז ולתימן[13].
שקיעת ממלכת אקסום
תהליך שקיעתה של ממלכת אקסום קשור להופעת האסלאם בחצי האי ערב וצמיחתו המדינית. הופעת האסלאם היתה אירוע מכונן בתולדות העולם. הדת החדשה הציעה למאמיניה מערכת ערכים כוללת, המטפלת בחייו של הפרט ובחיי הציבור וכן משליטה סדר אחיד על פני העולם. הכוח הרוחני של הדת החדשה, יחד עם כוחם הצבאי של בני המדבר, הקים אימפריה מוסלמית אדירה, שהתפשטה כחוח מלחמת המצווה. אולם הממלכה הנוצרית האתיופית אשר באקסום לא הושפעה תרבותית מצמיחתו של האסלאם ולא נטמעה בערכיו. האסלאם לא התעמת אם ממלכת אקסום. אולי משום שלא היה לו בתקופה זו כוח ימי ראוי, אולי משום שההעדפות השלו היו אחרות. יש הטוענים כי האסלם פסח על אתיופיה, משום שמלך אקסום בימיו של מוחמד, נעשה ידידו ואף עזר לו בשעת מצוקה. לפי המסורת המוסלמית פטר הנביא את אתיופיה מחובת הג'יהאד. לפיכך זכתה אתיופיה למעמד מיוחד של ארץ ניטרלית. למרות שבניגוד למעמד הייחודי הזה, קיימת מסורת אחרת הטוענת שהמלך החבשי התאסלם אך כמריו וחייליו בגדו בו וסילקוהו, לפיכך יש לאסור מלחמת קודש על אתיופיה ולהשיבה לחיקו של האסלאם. הך או כך, האימפריה המוסלמית לא אסרה מלחמה על אתיופיה ,אולם חצץ בינה לבין העולם הנוצרי האירופאי ומנע ממגע תרבותי ומסחרי ביניהם. בכך מיסד האסלאם את ניתוקה של אתיופיה ואת בידודה מן העולם הרחב. הקשר בין הכנסייה האתיופית לאחותה הקופטית באלכסנדריה הלך והתרופף.
במאה ה-8 איבדו האתיופים את מעמדם בים האדום ומלכיהם החלו לפתח אוריינטציה דרומית יבשתית. שבטי בג'ה פלשו לרמת אריתריאה ולרצועת החוף והתיישבו בה. אדוליס חרבה, אקסום ננטשה וגלי ההגירה מערב חדלו. הקיסרים האתיופיים התנתקו מקשרי החוץ המפרים ואיבדו בהדרגה את השליטה בהר. במהלך המאה ה-10 נעלמו כליל עקבותיה של מדיניות ממלכתית אתיופית. השפעת הנצרות על ההמונים התרופפה ונותרה ספונה במנזרים ובכנסיות בלבד. תקופת דעיכתה של אקסום ידועה בשם תקופת
החושך האתיופית. תקופה זו החלה בלחימה בין כוחות מוסלמיים ואקסומים, שבסופה איבדה אקסום את השליטה באזור חוף ים סוף. בשלב זה החלה אקסום להרחיב את שליטתה בשטחי אתיופיה דהיום, עד כי שטחה כלל כמעט את כל האזור שמצפון לנילוס הכחול.
[1] ממלכת כוש הייתה ציוויליזציה שהתרכזה בצפון נוביה (כיום צפון סודאן),
והייתה אחת מהתרבויות המוקדמות ביותר שהתפתחו סביב עמק הנילוס. המדינה הכושית הגיעה
לכוחה לפני שליטת המצרים הקדמונים . אנשי הממלכה נקראו בשם כושים. בירתה הדרומית הייתה
העיר מרואה.
והייתה אחת מהתרבויות המוקדמות ביותר שהתפתחו סביב עמק הנילוס. המדינה הכושית הגיעה
לכוחה לפני שליטת המצרים הקדמונים . אנשי הממלכה נקראו בשם כושים. בירתה הדרומית הייתה
העיר מרואה.
האזכור
הראשון בנוביה נזכר בזמן השושלת הראשונה של מצרים בשנת 2890 – 3100 לפנה"ס, המצרים
החלו לנוע דרומה וגילו את רובה של כוש. גילוי זה היה ברקע נפילת הממשלה המרכזית המצרית.
בערך בשנת 1500 לפנה"ס עבר האזור לשליטת מצרים הפרעונית תחת שלטונו של תחותמס
הראשון. במאה ה 11 לפנה"ס שלטון המצרים קרס
והוקמה ממלכה עצמאית סביב העיר נפטה בנוביה.
הראשון בנוביה נזכר בזמן השושלת הראשונה של מצרים בשנת 2890 – 3100 לפנה"ס, המצרים
החלו לנוע דרומה וגילו את רובה של כוש. גילוי זה היה ברקע נפילת הממשלה המרכזית המצרית.
בערך בשנת 1500 לפנה"ס עבר האזור לשליטת מצרים הפרעונית תחת שלטונו של תחותמס
הראשון. במאה ה 11 לפנה"ס שלטון המצרים קרס
והוקמה ממלכה עצמאית סביב העיר נפטה בנוביה.
[2] בעבר היה נהוג גם להשתמש בשם "הודו"
ככינוי לאזור חבש, במנותק מהאזור הגאוגרפי-יווני "אתיופיה". משום שהשם אתיופיה
שימש בעיקר ככינוי לממלכת כוש ולא לחבש, היה נהוג להשתמש בשם "הודו" לתיאור
חבש, כיוון שעל פי היוונים החבשים היו קרובים בצבע עורם להודים ולא לאפריקאים וכן קוטלגו
כעם ערבי
ככינוי לאזור חבש, במנותק מהאזור הגאוגרפי-יווני "אתיופיה". משום שהשם אתיופיה
שימש בעיקר ככינוי לממלכת כוש ולא לחבש, היה נהוג להשתמש בשם "הודו" לתיאור
חבש, כיוון שעל פי היוונים החבשים היו קרובים בצבע עורם להודים ולא לאפריקאים וכן קוטלגו
כעם ערבי
[3] ארץ פּוּנט, נקראה גם פוואנאט
על ידי המצריים הקדמונים, לפעמים היא נקראת גם טא נאטג'אר, שמשמעותו הוא ארץ
"האלוהים". היתה זו מדינה אגדית במזרח אפריקה. המקורות המצריים מספרים:
"והייתה המקור של הרבה מוצרים אקזוטיים, כמו זהב, שרפים ריחניים, שנהב, עבדים
וחיות בר" המידע על פונט נמצא ברישומים
מצריים עתיקים שנרשמו על ידי משימות מסחר לאזור זה.
על ידי המצריים הקדמונים, לפעמים היא נקראת גם טא נאטג'אר, שמשמעותו הוא ארץ
"האלוהים". היתה זו מדינה אגדית במזרח אפריקה. המקורות המצריים מספרים:
"והייתה המקור של הרבה מוצרים אקזוטיים, כמו זהב, שרפים ריחניים, שנהב, עבדים
וחיות בר" המידע על פונט נמצא ברישומים
מצריים עתיקים שנרשמו על ידי משימות מסחר לאזור זה.
האזכור
הקדום ביותר של משלחת מצרית שנשלחה לפונט אורגנה על ידי הפרעה סאהאר מהשושלת החמישית
(המאה ה-25 לפנה"ס). לאחר מכן, במהלך מלכותו של מאנטאהוטאף השלישי (בסביבות
שנת 1950 לפנה"ס), קצין הנקרא האנו, אירגן כמה משלחות לפונט, אך לא ידוע אם הוא
היה חלק מן המשלחות. המשלחת הידועה ביות נסעה ממצרים לפונט בתקופת שלטונה של המלכה
חתשפסות במאה ה-15 לפנה"ס. דיווח של הנסיעה הזו שרדה ונמצאת במקדש הקבר של חתשפסות
בדאיר אל-באהרי. נאהסי, הנזכר בדיווח, נחשב על ידי היסטוריונים בתור ראש המשלחת לפונט.
בהמשך נאמר שבזמן שהמשלחת הייתה בפונט היא נשלטה על ידי מלך הנקרא פאראהו ואשתו המלכה
אטי . טקסטים מצריים עתיקים קושרים את מיקומה של פונט עם הים האדום, אך אינם מסכימים
על מיקומו. המיקום הכי צפוי של פונט על פי החוקר קנט קיטצ'אן הוא האזור של אתיופיה
הצפונית, אריתריאה וצפון-מזרח סודאן. הנוכחות של טף בפירמידות של השושלת הרביעית בדאשאר
תומכת בתאוריה זו, משום שהדגן הזה גדל רק ברמות של אתיופיה ואריתריאה, מהן שופע נהר
הנילוס. עצי מור ממשלחות הסחר של המלכה חתשפסות נמצאים בפירמידת הקבר שלה בדאיר אל-בח'רי.
הקדום ביותר של משלחת מצרית שנשלחה לפונט אורגנה על ידי הפרעה סאהאר מהשושלת החמישית
(המאה ה-25 לפנה"ס). לאחר מכן, במהלך מלכותו של מאנטאהוטאף השלישי (בסביבות
שנת 1950 לפנה"ס), קצין הנקרא האנו, אירגן כמה משלחות לפונט, אך לא ידוע אם הוא
היה חלק מן המשלחות. המשלחת הידועה ביות נסעה ממצרים לפונט בתקופת שלטונה של המלכה
חתשפסות במאה ה-15 לפנה"ס. דיווח של הנסיעה הזו שרדה ונמצאת במקדש הקבר של חתשפסות
בדאיר אל-באהרי. נאהסי, הנזכר בדיווח, נחשב על ידי היסטוריונים בתור ראש המשלחת לפונט.
בהמשך נאמר שבזמן שהמשלחת הייתה בפונט היא נשלטה על ידי מלך הנקרא פאראהו ואשתו המלכה
אטי . טקסטים מצריים עתיקים קושרים את מיקומה של פונט עם הים האדום, אך אינם מסכימים
על מיקומו. המיקום הכי צפוי של פונט על פי החוקר קנט קיטצ'אן הוא האזור של אתיופיה
הצפונית, אריתריאה וצפון-מזרח סודאן. הנוכחות של טף בפירמידות של השושלת הרביעית בדאשאר
תומכת בתאוריה זו, משום שהדגן הזה גדל רק ברמות של אתיופיה ואריתריאה, מהן שופע נהר
הנילוס. עצי מור ממשלחות הסחר של המלכה חתשפסות נמצאים בפירמידת הקבר שלה בדאיר אל-בח'רי.
[4] בתנ"ך היא מופיעה בפשטות כ"מלכת
שבא", בכתבי יוסף בן מתתיהו היא נקראת ניקָאוּלה, ובתרבות האסלאמית היא מכונה
בּילְקִיס. עמנואל וליקובסקי זיהה את מלכת שבא כמלכה
המצרית חתשפסות.
שבא", בכתבי יוסף בן מתתיהו היא נקראת ניקָאוּלה, ובתרבות האסלאמית היא מכונה
בּילְקִיס. עמנואל וליקובסקי זיהה את מלכת שבא כמלכה
המצרית חתשפסות.
[5] . "כֶּבְּרַ נַגַשְׁתּ" (געז: "ክብረ ነገሥት", עברית: "כבוד המלכים") הוא האפוס
הלאומי האתיופי[1] הכתוב במקורו בגעז. האפוס מרחיב את אגדת שלמה המלך ומלכת שבא (היא
מכּדה) ומשלב אגדות רבות על נושאים ודמויות מן המקרא, הספרים החיצוניים, הברית החדשה
ומדרשי חז"ל. הספר בנוסח הכתוב הוא נוצרי מובהק, אבל לסיפור יש גם גרסאות יהודיות
הרווחות בעל-פה בקרב ביתא ישראל.
הלאומי האתיופי[1] הכתוב במקורו בגעז. האפוס מרחיב את אגדת שלמה המלך ומלכת שבא (היא
מכּדה) ומשלב אגדות רבות על נושאים ודמויות מן המקרא, הספרים החיצוניים, הברית החדשה
ומדרשי חז"ל. הספר בנוסח הכתוב הוא נוצרי מובהק, אבל לסיפור יש גם גרסאות יהודיות
הרווחות בעל-פה בקרב ביתא ישראל.
[6] . השושלת האגעזית היא שושלת מלכים שמיים ששלטו על שבא מ-1978 לפנה"ס
ועד 978 לפנה"ס. אם משלבים את תקופת שלטון השושלת יחד עם שושלת מנליק שיצאה ממנה
והענף שלה השושלת הסולומונית (ראו להלן), מקבלים שושלת ששנות שלטונה היו מהארוכות ביותר
בעולם. תקופה שתחילתה ב-1978 לפנה"ס וסיומה במהפכה האתיופית ב-1974, כלומר ששנות
שלטונם הם כ-3,952 שנים
ועד 978 לפנה"ס. אם משלבים את תקופת שלטון השושלת יחד עם שושלת מנליק שיצאה ממנה
והענף שלה השושלת הסולומונית (ראו להלן), מקבלים שושלת ששנות שלטונה היו מהארוכות ביותר
בעולם. תקופה שתחילתה ב-1978 לפנה"ס וסיומה במהפכה האתיופית ב-1974, כלומר ששנות
שלטונם הם כ-3,952 שנים
[7] S. C. Munro-Hay, Aksum:
An African Civilization of Late Antiquity, Edinburgh: University Press, 1991
An African Civilization of Late Antiquity, Edinburgh: University Press, 1991
[8] אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים – יהודי
חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג
חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג
[9] . כלב, מלך בשנים 520-540 לערך. הוא הקיסר האקסומי המתועד ביותר. פרוקופיוס
מקיסריה מכנה את כלב "הלאסטיאוס" כנראה גרסה שונה של שם הכתרתו אלה-אצבחה.
מקיסריה מכנה את כלב "הלאסטיאוס" כנראה גרסה שונה של שם הכתרתו אלה-אצבחה.
[10] חִמְיַר (ערבית: مملكة حِمير), ממלכה קדומה ששכנה בתימן של היום, ואשר נוסדה בשנת 115 לפנה"ס. ממלכה
זו הצליחה לכבוש את ממלכת סבא ב-25 לפנה"ס, את קתבאן ב-200 לספירה וגם את חצרמוות
ב-300 לספירה. ממלכה זו, שהצליחה לאחד את כל אזור תימן תחתיה, הייתה עסוקה בעיקר בהתמודדות
מול ממלכת סבא שהתמרדה נגד כיבושה, עד אשר הכיבוש הושלם ב-280. הרוב המוחץ של תושבי הממלכה היו ממוצא אפרו-ערבי.
זו הצליחה לכבוש את ממלכת סבא ב-25 לפנה"ס, את קתבאן ב-200 לספירה וגם את חצרמוות
ב-300 לספירה. ממלכה זו, שהצליחה לאחד את כל אזור תימן תחתיה, הייתה עסוקה בעיקר בהתמודדות
מול ממלכת סבא שהתמרדה נגד כיבושה, עד אשר הכיבוש הושלם ב-280. הרוב המוחץ של תושבי הממלכה היו ממוצא אפרו-ערבי.
[11] יוסף ד'וּ נֻוַאס (ערבית: يوسف ذو نواس) (460 – 525) היה המלך האחרון של ממלכת חמיר. הוא ירש את המלך רביח. כונה דו נואס בשל
התלתלים השחורים שעטרו את ראשו. החוקרים חלוקים בדיעה האם התגייר או שמא היה שותף לאמונה
מונותיאיסטית, שהושפעה מיהודים שהתיישבו בחמיר ונעלמה עם החרבת ממלכתו. כבר אביו הושפע
רבות מאמונתם של היהודים תושבי אזור מחייתו וקיימות דעות שניהל ממלכה ענקית שהשתרעה
על פני מרבית חצי האי ערב. בשנת 522 הוא כבש את הבירה ט'פאר, השמיד
חיל מצב אקסומי, טבח בנוצרים (ברובם חבשים) והעלה את כנסיותיהם באש, ושלח את צבאו לפגוע
בנוצרים בעיר נג'ראן.
התלתלים השחורים שעטרו את ראשו. החוקרים חלוקים בדיעה האם התגייר או שמא היה שותף לאמונה
מונותיאיסטית, שהושפעה מיהודים שהתיישבו בחמיר ונעלמה עם החרבת ממלכתו. כבר אביו הושפע
רבות מאמונתם של היהודים תושבי אזור מחייתו וקיימות דעות שניהל ממלכה ענקית שהשתרעה
על פני מרבית חצי האי ערב. בשנת 522 הוא כבש את הבירה ט'פאר, השמיד
חיל מצב אקסומי, טבח בנוצרים (ברובם חבשים) והעלה את כנסיותיהם באש, ושלח את צבאו לפגוע
בנוצרים בעיר נג'ראן.
[12] ידוע גם בכינוי הערבי אברהא אל-אשראם (أبرهة الأشرم) דהיינו "אברהא המצולק" ואברהא אל-חבשה (החבשי), היה גנרל אתיופי
נוצרי, כובשה ושליטה של דרום ערב מטעם ממלכת אקסום. יותר מאוחר הכריז על עצמו כמלך
סבא (תימן).[3][4] אברהא מפורסם בעיקר בשל ניסיון הכיבוש הכושל של מכה בשנה שבה נולד
נביא האסלאם מוחמד
נוצרי, כובשה ושליטה של דרום ערב מטעם ממלכת אקסום. יותר מאוחר הכריז על עצמו כמלך
סבא (תימן).[3][4] אברהא מפורסם בעיקר בשל ניסיון הכיבוש הכושל של מכה בשנה שבה נולד
נביא האסלאם מוחמד
[13] . חמיר לא נהפכה לעצמאית אלא סופחה על ידי הכוחות הפרסים של המלך כוסרו
הראשון לאימפריה הסאסאנית עד לשנת 638.
הראשון לאימפריה הסאסאנית עד לשנת 638.
אני רואה שאתה קיבלת שתיפת מוח מהממשל הנוכחי והגזעי השונא אמהריים שזה כולל אנחנו.ההיסטוריה שכתבתה זו העילה ל30 שנות מלחמה שהייתה באיתיופיה ולעלייתם לשלטון של הטיגריים ולניתוק של אריתריאה מאתיופיה ב1991 .איפה תמונת הארמון של פאסילדס בגונדר שעברת עליו חפיף בנוסך לקיסרים שבאו אחריו ובנו באותו אזור ארמונות?איפה קיסר מיניליק?ומה קורה לאם האמהרי המדוכה ולתיגרי המתפתחת בקצב מתורף ורוב ההכנסות של איתיופיה זורמות לשם כנקמה?אני יכול לשמוע רק ערבים ולפרסם כתבה על ישראל .איך זה נראה לך?
מלקו שלום
לא קיבלתי שטיפת מוח מאף אחד. אם אתה רוצה להציג תמונהש ונה של ההיסטורי ההאתיופית, אשמח לקרוא
אפילו לפרסם כאן
אני חייבת לציין שקראתי בשקיקה מלאה ופשוט נהניתי ,תרמת לי רבות לידע
וחשפת בפני היסטוריה פשוט מרתקת ,,,, חבל שאנשים לא מקבלים את ההיסטוריה כמו שהיא באמת ומחפשים לשכתב את ההיסטוריה ,אני גאה להיות חלק מתרבות כזו ומהיסטוריה של אתיופיה ,אשמח לקרוא עוד מאמרים כדוגמת זה אודה לך אם תוכל להמליץ לי על ספר שמתורגם לעברית .
בהחלט. יש את הספרים של חגי ארליך והגר סלומון, שיצאו בהוצא האוניברסיטה הפתוחה
כמו כן, יש הרבה מאמרים באתר שלי
הי מאמר מאלף איפה אפשר להשיג את הספרים של חגי אחריך והגר .
תודה מראש
נסי בספריית אוניברסיטת תל אביב
שכחת את הממלכה היהודית (שושלת הגדעונים) ששלטה בצפון אתיופיה בהרי סימן, שהחליטה להלחם כנגד ממלכת אקסום, עקב כוונת המלוכה לנצר את בית ישראל (יהודי אתיופיה) , ולבסוף הובסו בשנת 858 ע"י המלכה יהודית שהרגה את כל צאצאי המלוכה, שרפה כנסיות ומנזרים, הרגה כמרים ונזירים וחתרה להוציא את הנצרות מאתיופיה, עד היום נפוץ כינוי הגנאי יהודית-ג'ודית, יהודית השדה. שושלת הגדעונים שלטו על איתיופיה 75 שנה (858-933) לאחר מכן העניקו את השליטה לשבט אגאוו וחזרו לממלכה הצפונית בהרי סימאן, הממלכה היהודית התקיימה 1302 שנה (325 -1627) עד שבלסוף הובסה ע"י המדינה הנוצרית.
שאני מתכוון ביתא ישראל, אני מתכוון ליהודי אתיופיה שחיים בארץ, אלו שארית אותה ממלכה יהודית עתיקה שהשפיעה על הנצרות האתיופית אלפי שנים אחרי הופעתה (היהדות הייתה הדת המונותאיסטית הגדולה והחזקה ביותר לפני הופעת הנצרות באתיופיה), לכן יש סממנים יהודים רבים בנצרות וקשר חזק לברית הישנה (בנצרות האתיופית שומרים שבת, אוכלים חיות כשרות, מלים ביום השמיני באתיופיה, הכנסיה בנויה כמו בית מקדש ויש מגני דויד וכו)
יהודי אתיופיה גלו בתקופת בית ראשון ונוהגים כהלכות בית ראשון כפי שנהגו כמעט 3000 שנה בא"י עד ימינו.
ישנן מספר טענות מה מוצאם (שבט דן , שארית יהודה ולוי).
הגרו לאתיופיה עוד בתקופת בית ראשון והיו הדת המונותאיסטית הגדולה החזקה והעיקרית באתיופיה אלפי שנים.
יהודי אתיופיה – ביתא ישראל, ע"פ השערות מומחים מנו כ 250,000 לפני 150 שנה, סביר להניח שהגיעו לפני התנצרותם למיליונים באתיופיה, אותם 15,000 בארץ הם השארית של העם היהודי העתיק שישב בא"י בתקופת בית ראשון.
כל מי שטס לאתיופיה יכול שאול אנתרופולוגים בלשנים וחוקרים אתיופים רצוי אתיופים, כי פה בארץ אוהבים לחקור אבל לא לשמוע ומשום מה לא יודעים לקרוא באמהרית וגעז (היסטוריה באתיופיה רצוי להבין את השפות ולקרוא !!), יותר מזה החיים ממש פשוטים לחוקרים, כי ידוע שאתיופיה השתמרה כפי שהיא בלי ההשפעות מהקולאיניזים המערבי שלא הצליח לכבוש את אתיופיה, האיטלקים גורשו פעמיים בבושת פנים באתיופיה לאחר אינספור קרבות, הבריטים והצרפתים לא רצו להכנס ללחימה מול צבא סדיר כי לא היה משתלם וויתרו (אתיופיה הייתה אימפריה עצמאית עם שושלט קיסרים מיוחסים ששלטו 3952 שנה, עד שנת 1975 כאשר החונטה הצבאית האתיופית החליפה את שלטון הקיסר היילה סלאסי), לכן אתיופיה השתמרה כמו כפי שהיא.(והקיצוניות של יהודי אתיופיה עוד יותר שמרה את מסורתם, אצל יהודי אתיופיה אין פיקוח נפש דוחה שבת..מצוות וכו, מאות אלפים הקריבו חייהם אולי אף יותר בהיסטוריה האתיופית.
תודה על התייחסותך. לא שכחתי. קרא שוב
מיכאל,
אני שומע וקורה הרבה מאמרים כמו שלך על יהודי אתיופיה .
האם יש ספרים ומקורות שאתה יכול להמליץ לקריאה בנושא?
ישנה בפוסטים שלי רשימה ביבליוגרפית.
שלום גילי,
איך יתכן שהמלך מנליק, שחי ב- 975 לפני הספירה, היה בנם של שלמה המלך ומלכת שבא, כאשר שלמה המלך נולד בשנת 982 לפני הספירה; כלומר – מנליק נולד לשלמה כששלמה היה בן שבע…
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94
לפי הכתובים זה כן מסתדר אולי לא לפי התאריך, שלמה עלה למלוכה בגיל 12. בספר מלכים א' בפרק י' פסוק יג': "והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה וכו'… אומר רש"י במקום פרי בטן, זאת אומרת שהיית מעוברת ממנו… אבל לגבי התאריכים צריך לבדוק עיין באותו מקום ותעשה השוואה.
יהודי אתיופיה הם ממש אבל ממששש לא צאצאים של המלך שלמה ומלכת שבא. זו המצאה וסיפור שמפיצים לכולם…אבל לא!!
הכברה נגסת זו כרוניקה חבשית נוצרית שמקובלת שם באתיופיה, אבל ממש ממש לא נכונה ע"פ המקורות היהודיים. משמש את הנוצרים למכור את השקר והאענה שלראייתם הם חלק מישראל-למרות בהם בכלל לא מקיימים קשר או מצוות יהודיות.
במקורות שלנו-
אמרו חז"ל שלאחר שמלכת שבא באה לראות את חוכמת שלמה, הוא גייר אותה ונשא אותה לאשה. למפגש זה ישנן מספר התייחסויות *במקורות חז"ל, ביניהם "ספר הגלגולים" לרבי חיים ויטאל (תלמידו של האר"י הקדוש) ופירוש רש"י על ספר מלכים א' (פרק י פסוק יג)- המציינים כי מבני בניו של שלמה המלך היה נבוכדנאצר, שכידוע החריב את בית המקדש הראשון.
במדרש בספר **"סדר הדורות" (ב' אלפים תתקל"ה) אף מצויין שמעיבור זה, נולדה בת וממנה נולד נבוכדנצר. בהמשך, חזרה מלכת שבא לארצה ולמלכותה ונטשה את הגיור, כך שהתברר שלא היה לגיור תוקף אמיתי, ולפיכך הצאצא של שלמה ממלכת שבא היה גוי לכל דבר.
מעבר לעובדה שבמקורות היהודיים אין התייחסות כלל לדמותו של מניליק, גם הפרט אודות ארון הברית שנגנב לאתיופיה, מוטל בספק. כך, במקורותינו ישנה שיטה אחת בתלמוד לפיה ארון הברית גלה לבבל יחד עם הגלות שהוגלתה בכיבוש נבוכדנצר.
חוץ מהעובדה שבספרי רבנים ומקובלים גדולים מצויין שהצאצא של המלך שלמה ומלכת שבא הוא נבוכדנצר- גם הדברים של הקסים הגדולים שלנו אומרים את זה….ומפריכים את האגדה הנוצרית הכברה נגסת.
הרב מנחם ולדמן הכהן שליט"א, שעוסק שנים רבות בחקר ההסטוריה ובקליטתם של בני הקהילה בישראל, קיים בניר עציון כינוס בתאריכים יט'-כ' אלול תשד"מ (16-17.9.1984), יחד עם 11 קסים (כמעט כל אלו שהיו בארץ) וזקני הקהילה. הרב העביר מכתבים באמהרית לכל קס וקס, בבקשה אישית שיכתבו בכתב ידם- מהי דעתם על סיפור האגדה האתיופית-נוצרית. רובם שללו את אמיתותה של האגדה, וקס אחד אף כתב: "אני לא מאמין בזה, זה שקר. הם (הנוצרים) עושים זאת כדי להיקרא ישראל". להלן דבריהם של כמה מגדולי הקסים שנכחו בכינוס זה:
קס אבא יצחק יאסו זצ"ל כתב:
"שמעתי מאבותיי הגדולים שבאנו מירושלים בזמן נבוכדנצר, שלקח את אבותינו בשבי. חלק מתו, חלק נשבו והגיעו לאתיופיה". ובעל פה הוסיף: "ישנם שני סיפורים. האחד, הסיפור של שלמה המלך, מלכת שבא ומניליק. השני, בזמן מנשה ונבוכדנצר, היו הרבה שבויים והגיעו לאתיופיה דרך מצרים וסודן, ושם נלקחו בידי נבוכדנצר והתפזרו בכל אתיופיה".
קס אורי ברוך זצ"ל, מציין כי –"ההסטוריה של העדה ראשיתה עוד בימי חורבן בית ראשון. ממצרים, לתימן וסודן ונדידתם המשיכה עד אתיופיה. אלו הם אבות אבותינו, הפלשים" הוא מוסיף שכבר אז, נקראו על ידי בני המקום- "בית ישראל".
נוסף על אלו, קס הדנה טקויה זצ"ל (אביו של הרב יוסף הדנה, שיבדל לחיים טובים), מראשי וזקני כוהני העדה, הרחיב בנושא זה בספר שהוציא על תולדות יהודי אתיופיה, וכתב:
"אנחנו ביתא ישראל, קיבלנו מאבותינו, כי הגלות והכניסה של אבותינו אל מדינת אתיופיה לא הייתה פרי מעשיו או מעשיה של איש/ה אחד/ת כמו בסיפורה של מלכת שבא, ואף לא עניין של תקופה מסויימת שהיא גם קצרה בזמן כמו שמסופר אצל מלכת שבא…". בהמשך, מציין קס טקויה זצ מידע שנמסר לו מפי אבותיו, אודות הגעתם של יהודים לאיזור סודן, והשתכנותם באיזורים שונים באתיופיה.
(המקור לנ"ל הוא ספרו של הרב מנחם הכהן ולדמן: "יהודי אתיופיה ומורשתם")
מקבץ דבריהם של קסים גדולים אלו, מבטא את המסורת הרווחת בקרב יהודי אתיופיה-שהם גלו מירושלים והגיעו לאתיופיה ממצרים, דרך נהר הנילוס.
לצערנו, יש הטועים לחשוב, מחוסר ידע וחקר, שאנו משוייכים למלכת שבא, אך לא כך הדבר.
מעל לכל, חשוב שנזכור את דבריי אבותינו- הקסים ומנהיגי העדה, אשר חרפו נפשם בשמירה על מצוות התורה ובהקפדה יתירה שלא להתבולל וחלילה ליפול לנצרות בהיותנו באתיופיה. הם המקור החשוב למוצאנו שכן, זוהי מסורת שהם קיבלו מפי קסים וזקנים, שקיבלו אף הם מאבותיהם, איש מפי איש, ובה תיאור עקבי של היותנו מצאצאי השבטים שגלו, ללא שום אזכור למלכת-שבא כחלק מאיתנו. זאת, בפרט לאור העובדה שבמסורות חז"ל אין כלל התייחסות וקישור של מניליק ליהודי אתיופיה.
יתרה מכך, לא יעלה על הדעת, ללכת אחר האגדה האתיופית-נוצרית, כשם שהיהודים אינם מתבססים על הכרוניקה וטענותיו של ימח שמו וזכרו, כך אל לנו לקחת בחשבון אגדות אלו כבסיס לשורשינו היהודיים.
המקור לדברים שכתבתי על כך שאנחנו לא צאצאים של המלך שלמה ומלכת שבא- כתוב את זה בספר מלכים א פרק י' פסוק יג'- בפירוש רש"י על הפסוק הזה. זה ממש כתוב בפירוש ותראו רבנים שאומרים את זה.
למעוניינים להרחיב- אפשר לקרוא גם בספר של הרב מנחם הכהן ולדמן -"יהודי אתיופיה ומורשתם"
ובספר של הרב דוד שלוש: "נדחי ישראל יכנס-על יהדות חבש".
הספר של הרב-קס הדנה טקויה זצ"ל (אבל של הרב יוסף הדנה( כתב ספר בשם:
"מגונדר לירושלים: מוצאם, תולדותיהם וקורות חייהם של יהודי אתיופיה" ושם הוא גם מדבר על המקורות של יהודי אתיופיה כפי שסופר ועבר מדור לדור- מאבא לבן במשך אלפי שנים. וכמובן שאר הקסים גם מספרים את אותו הדבר.
בקיצור, אנחנו לא צאצאים של מלכת שבא והמלך שלמה, אלא חלק מקבוצת הגולים שגלתה כפ שמתואר בספר ישעיה.
ממש כתוב ומוזכר שם שגלו לכוש, הלא היא חבש-אתיופיה. הקסים אגב מתאר ממש את המסלול שעברו עד שהגיעו לאתיופיה, את מי פגשו וכו-באופן שמבהיר שאנחנו חבק מהגולים לאחר חורבן ביה"מק