המדבר-מאפיינים גיאוגרפיים וחברתיים

כתב: גילי חסקין

ראה גם, באתר זה: מדבר סהרה.

"יש אנשים שאינם יכולים להיות במקום הזה,

צהוב להם מידי, שקט שאפשר להשתגע

יש אנשים שאלוהים גדול עליהם במדבר הזה

אנשים נבהלים כשהם שומעים את הכוכבים בלילות

אבל יש גם אנשים שנדבקים לשקט הזה

ואינם יכולים לשוב ולהיפרד ממנו

אלה, יישארו כאן".

חיים גורי

בטיולים רבים אנו פוגשים את המדבר ואף פעם איננו אדישים לגביו. המטייל בארגנטינה מתרשם מהקרחונים והמצוקים, בעיקר משום שהם עומדים בניגוד כה בולט למדבר הצחיח של פטגוניה. כך גם המטייל בפרו ובצפון צ'ילה, שחוצה את מדבר אטקמה (Atacama) הצחיח, בדרכו לתרבויות העתיקות שצמחו בעמקי הנחלים. בדרום אפריקה מבקרים את מדבר קלהרי (Kalahari) והטיול לנמיביה, כולו חוויית מדבר. כך גם מסע לאוזבקיסטן, לאזרבייג'ן ולחלקים אחרים של דרך המשי.

בטיולים למרוקו ובתוניסיה, אנו נוגעים במדבר סהרה. כך גם בטיול למדבר המערבי של מצרים.

ראו באתר זה:המדבר בתרבות;  נווה המדבר סיווה; טיול למדבר אטקמה שבצפון צ'ילה ; הטיול לואדי חומיימה בערבה הירדנית; טיול למדבר המערבי במצרים, טיול למדבר דניקיל באתיופיה ; ירדן – טיול לארץ אדום; אל מכתש רמון; פטגוניה – נופים ואנשים, טיול לנחל חתירה ; התרבות הנבטית ; תדריך לטיול בנמיביה

מהו מדבר

מִדְבָּר (ברבים: מִדְבָּרִיּוֹת. לעתים גם מִדְבָּרִים, מִדְבָּרוֹת) הוא אזור נרחב שהאקלים בו יבש וחם. בשל כך, ובעיקר בשל המחסור במים, התנאים בו מאפשרים מחיה לאוכלוסייה קטנה מאוד של צמחים ובעלי חיים, אם בכלל. במרבית המדבריות יורדים משקעים מעטים.

הגבול בין המדבר לאזור בעל אקלים אחר נקרא "קו הצחיחות". אין למדבר הגדרה אחת. הקושי להציג הגדרה אחת ויחידה גורר ויכוח גם בנוגע לתחום השתרעותו של המדבר.

ניתן להגדיר אזור כמדברי, אם יורדים בו פחות מ-200 מילימטר משקעים בשנה. כמות משקעים זו אינה מאפשרת חקלאות בעל – חקלאות המסתמכת על גשמים בלבד. המדבריות מכסים כרבע משטח היבשה בכדור הארץ. הם נפוצים יותר בחצי הצפוני של הכדור.

לפי התפישות השונות, השטח המדברי תופס 10-30% משטח כדור הארץ.

אם נכלול את האזורים הצחיחים למחצה, הגובלים בהם בדרך כלל, כמו האגן הגדול (Great Basin) שבאמריקה הצפונית, או האדמות הצחיחות המקיפות את הים הכספי באירופה, יעלה השיעור לשליש. אותם מדבריות למחצה, המכוסים לרוב שיחים נמוכים או עשב עונתי, מתמזגים במדבר האמתי באורח כמעט בלתי מורגש. כשהם מושקים או בעונות ברוכים בגשמים, יכולים כמה מדבריות למחצה, לקיים חקלאות ומרעה נאותים. אבל בהיעצר כשמים, כפי שקרה באזור האהל הגובל הסהרה, התוצאה היא רעב והרס מוחלט.

מכל מקום, רוב הגדרות המדבר. מתייחסות לשטח בו יש יחס שלילי בין המשקעים לבין התאדותם הפוטנציאלית – מאזן המים.

התכונות האקלימיות המאפיינות את המדבר הן: עננות מועטה, קרינה רבה של שמש, אַלְבֶּדוֹ ( Albedo) גבוה[1], היחס בין כמות הקרינה הפוגעת בפני השטח לקרינה המוחזרת) גבוה, רוחות חמות ויבשות, לחות נמוכה, מיעוט משקעים ושעור התאיידות גבוה. מדבריות העולם נחלקים לכמה קבוצות לפי סיבות היווצרות אקלימיות. מקובל להגדיר את המדבר כאזור אשר כמות המשקעים השנתית הממוצעת, פחותה מ-100 מ' בשנה. עונת הצמיחה קצרה ותקופת היובש ממושכת.  הכיסוי הצמחי נמוך בדרך כלל. במדבר מצויים בני שיח רבים ויש בו שפע  של מינים חד שנתיים.

במקרא נקרא המדבר בכמה שמות: 'מדבר', 'שממה', ישימון[2], ציה[3] או צָיוֹן[4]. עניינו של השם "מדבר" הוא מקום שאינו יפה ליישוב, אך גם שטח של מרעה בעל. הוראה שניה זו יסודה כנראה בשימוש השורש ד.ב.ר. בארמית, שמשמעו להנהיג. במאמר זה, כאשר אנו מדברים על מדבר, אנו מתכוונים ל-Desert ולא ל"מדבר" במשמעות המקראית של המילה, שהוראתה לעתים, "מקום בו מדבירים את הצאן".

ראו בהרחבה: המדבר בתרבות.

רבים מהמדבריות בעולם הן למעשה תוצאה של שינויים אקלימיים. כך למשל מדבר סהרה, המדבר הגדול ביותר בעולם, היה בעידן הקרח האחרון אזור גשום. כיום הוא מדבר הודות לאקלים המדברי בו. במקומות לא מעטים, נראים ציורים בני 10,000 שנה לערך, מן התקופה הנאוליתית, בהם מתוארות סצנות של ציד בסוואנה אפריקאית, עשירה בחיות בר.

ישנם בעולם כמה סוגים של מדבריות. נהוג למיין אותם לפי מיקומם:

1. המדבריות החמים:

רצועת המדבריות העולמית (מכונה גם חגורת המדבריות העולמית) היא כינוי לרצועת מדבריות בקווי הרוחב 20– 30, משני עברי קוו המשווה. מעליהם מצויה רמה ברומטרית גבוהה וזורם אליהם אוויר חם ויבש, שמקורו באזור קוו המשווה. הסיבה לכך היא, שבקו המשווה השמש נמצאת תמיד מעל הראש ותמיד חם באזורים אלה. האוויר מתקרר ונושא עמו אדי מים רבים מהים. הוא מוריד גשמים כבדים, שאופייניים לאזורי קו המשווה, אבל כשהמים יורדים בגשם, נותר האוויר יבש והוא מתפשט לצפון ולדרום ושוקע כאוויר חם ויבש במדבריות של חוג הסרטן וחוג הגדי – אותן רצועות מדבר גדולות, שמצפון ומדרום לקו המשווה[5]. עם מדבריות אלו נמנים הסהרה (ובשוליו מדבר סיני), מדבריות ערב, אירן, טהר (Thar) שבהודו וכן מדבר סונורה (Sonoran Desert) בדרום-מערב ארה"ב, מדבר קלהרי (Kalahari) ומדבריות במרכז ומערב אוסטרליה.  תופעה זו היא גורם עיקרי למצב האקלים בשטח הנגב והוא הגורם המרכזי לחום וליובש השרוי בו. זוהי הסיבה לכך שהנגב הוא אזור מדברי על אף קרבתו היחסית לים התיכון, אשר אמורה לגרום לכך שתנאי האקלים בו לא יהיו מדבריים לא תמיד יש במדבריות אלו חלוקה עונתית ברורה, והבדלי הטמפרטורה בין עונות השנה קטנים יחסית. הבדלים בין יום ולילה משמעותיים יותר.

2. המדבריות הקרים:

נוצרים כתוצאה ממיקומם במרכז היבשת וריחוקם מאוקיינוסים וממקורות מים אחרים, המספקים לחות. בדרך כלל מוקפים הרים, החוסמים את דרכי הרוח. מדבריות אלו מאופיינים בעונה קרה.  אם יש בהם משקעים, הם יורדים בדרך כלל כשלגים. מכיוון שהם במצב צבירה מוצק, אין הם שימושיים לצמחים ובעלי חיים. במדבריות אלו ניכרים הבדלים גדולים בין העונה הקרה לחמה.  כאילו הם מדבריות מרכז אסיה: גובי (Gobi), טקלה מקאן (Taklamakan) שמצפון לטיבט ומדבר טורקסטאן (Karakom), צפונית לאפגניסטן.

3.  מדבריות ארוגרפיים:

מוכרים יותר כ"מדבריות בצל הגשם".  הם נוצרים כי רכסי ההרים מונעים מרוחות נושאות לחות להגיע אליהם. מדבר צל גשם היא תופעה אקלימית, בה נוצר מדבר למרגלות רכס הרים גשום, אשר כמות המשקעים בו נמוכה יחסית לכמות הגשם בצדו השני של הרכס. לפעמים ההפחתה בכמות הגשמים היא כה גדולה עד אשר יורדים בצד הפחות גשום פחות מ-200 מ"מ גשם בשנה.

תופעה זו  נוצרת כאשר אוויר לח החודר מן הים \, אל היבשה, נתקל במחסום של רכס הרים (אורוגן) ומתחיל לצבור גובה במטרה לחלוף מעליו בתהליך המכונה "עננות אורוגרפית"[6]. עם הגובה יורד לחץ האוויר, ולכן במהלך הטיפוס מתקרר האוויר, במעלת צלזיוס אחת לכל 100 מטר, תהליך הנקרא קירור אדיאבטי[7]  [תהליך אדיאבטי הוא תהליך המתרחש בתוך מערכת, ללא מעבר חום או חומר בין המערכת לסובב אותה][8].

ככלל, אוויר חם הוא בעל יכולת לשאת כמות רבה יותר של אדי מים (לחות) מאוויר קר. ככל שטמפרטורת האוויר יורדת יכולת נשיאת הלחות שלו יורדת. כלומר, יתכן מצב שבו אוויר חם הנושא כמות רבה של לחות יתקרר עד כדי כך, שלא יוכל לשאת עוד את כל הלחות. המים מתעבים, וכשטמפרטורת הענן יורדת מספיק והלחות היחסית מגיעה ל-100% לחות, נוצרת עננות ממטירה. מעבר לקו פרשת המים,. כיוון שהאוויר קר הוא יורד במורד המדרון בצדו השני של הרכס. האוויר בשלב זה הוא יבש הרבה יותר, משום שרוב הלחות שבו התעבתה לעננים אשר הורידו גשם. בנוסף לכך גם הלחות המועטה שהוא נושא לא מתעבה לעננים .בגלל שהאוויר מתחמם עם ירידתו בגובה (כמעלת צלזיוס לכל 100 מ'), וכזכור כושר נשיאת הלחות של אוויר חם גדול יותר. עם הירידה בגובה עולה גם הלחץ של מסת האוויר וכתוצאה מכך היא מתחממת. תנועת האוויר כלפי מטה במורד הצלע המוסתרת מן הרוח מכונה אפקט פֶן (Föhn)[9].

האוויר מתחמם (חימום אדיאבטי) והמים המצויים בו מתאדים, כך נוצר בצדו השני של הרכס צל גשם. ההתחממות מביאה לתופעת התמוככות (Subsidence) [10] מן העבר השני של הרכס[11].

וכך כמות הגשמים במדרון ה"מרוחק" פחותה במידה ניכרת מזו היורדת על גבי המדרון הפונה לכיוון הים[12]. מבחינה בלשנית, השם "צל גשם" (באנגלית: Rain shadow), כשמו כן הוא: התצורה ההררית מטילה צל המונע (מסתיר) ירידת משקעים, בדומה לצל המסתיר את האור. כאילו הם מדבר פטגוניה, מדבר מוהאבי (באנגלית: Mojave Desert) שממערב להרי הרוקי בארה"ב[13], ומדבר סוריה .

בישראל דוגמא מובהקת למדבר בצל גשם הוא מדבר יהודה. האוויר הלח מגיע עם רוחות מערביות מהים התיכון. עם תנועתו הוא נתקל בהרי יהודה, ועל מורדותיהם המערביים יורדים מרבית המשקעים. כאשר האוויר חוצה את הרי יהודה הוא כבר יבש הרבה יותר, ועם ירידתו לכיוון ים המלח הוא מתחמם ונוצר צל גשם באזור מדבר יהודה. כך בעוד שבאזור ירושלים והרי יהודה יורדים בממוצע כ-600 מ"מ של גשם בשנה, במדבר יהודה עומד הממוצע על כ-100 מ"מ[14].

4. מדבריות לחופים שלאורכם עוברים זרמים קרים:

הזרם הקר מונע היווצרות עננים. כאלו הם מדבר נמיביה שבדרום-מערב אפריקה, המושפע מזרם הבאנגולה (Benguela Current) הקר, ומדבר אטקמה בפרו ובצפון צ'ילה, המושפע מזרם הומבולט (Humboldt Current)[15]. המים הקרים מצננים גם את האוויר. לדוגמה, הטמפרטורה הממוצעת בקאלאו (הנמל של לימה בירת פרו), הנמצאת בקו הרוחב 10° דרומית לקו המשווה, היא 18°C בלבד. המים הקרים גורמים לערפילים תכופים מצד אחד, ולעצירת גשמים מצד שני. זרם הומבולדט הוא הגורם הישיר להיווצרות המדבר הצחיח ביותר בעולם,

המדבריות משתרעים על פני סוגי מסלע שונים. התהליכים הגיאוגרפיים שמעצבים את נוף המדבריות ניכרים היטב בפני השטח. אפשר להבחין במדבריות שתבליטם חריף, מדבריות המכוסים בצרורות מדבריים (חמָדוֹת), מדבריות של חלוקים (צרירים), מדבריות חולות (ארג) ומדבריות אבק. ופופולריים במיוחד הם מדבריות החול, הידועים במיוחד בשולי מדבר טקלה מקאן (הדיונות של Donghuang, שבגאנסו, מערב סין), נמיביה, מרכז אוסטרליה[16]  וסהרה.

אזורים אלו מכונים "ימת חול "(גם ארג) . זהו היא אזור גדול של מדבר המכוסה בחולות נודדים, ומאופיין במיעוט צמחייה או בהיעדרה כליל. המונח הלועזי erg מקורו בערבית (עַרְק, عرق; "קרקע חולית") של תושבי הסהרה, שבדומה להרבה מונחים הקשורים למדבר השתרשו בספרות המקצועית, מפני שרוב החוליות בעולם נמצאות בסהרה ובחצי האי ערב. המונח מתייחס לאזורים מדבריים שמכילים יותר מ-125 קילומטרים רבועים של דיונות, ובהם החול מכסה לפחות 20% מהשטח הכללי.

ימות חול ושדות דיונות נוצרים על פי רוב במקומות שופעי חול יבש ומשוחרר כמו ואדיות, דלתה, מישורי הצפה, אגמים שיַבשוּ וחופים. כמעט כל ימות החול הגדולים ממוקמים עם כיוון הרוח לוואדיות יבשות, שלא יכלו לקיים צמחייה ולכן היו נתונות לסחיפה מתמשכת של הרוח. חול ממקומות כאלו נודד עם כיוון הרוח ונערם לדיונות גדולות במקומות בהם התנועה נחלשת ואף נעצרת בשל חסמים טופוגרפיים. נדידת החול עשויה להרחיק מאות ואלפי קילומטרים ממקום המוצא, ומשך התהליך אורך לפחות כמיליון שנים.

הגדול שבמדבריות העולם הוא מדבר סהרה המתפרש על פני 9,000,000 קמ"ר ומכיל מספר ימות חול. ימת החול הגדולה בעולם היא הרֻבּע אל-ח'אלי ('הרובע הריק') בחצי האי ערב ושטחה מגיע ל-650,000 קמ"ר. הדעה הרווחת היא שכ-85% מהחול הנייד בעולם נמצא בימות חול שגודלם עולה על 32,000 קמ"ר.

כל אחד מהמדבריות מהווה יחידה בפני עצמה, שהתפתחה בתנאים המיוחדים לה, ובדרך כלל אפשר למצוא בכל מדבר שילובים שונים של פני קרקע.

בגלל העדר הצמחייה יש יחסים דינאמיים בין השטח לכוחות המים והרוח.  אחת התמונות האופייניות למדבר אלו העמקים הצרים והתלולים בין ההרים ומניפות הסחף למרגלותיהם. אחרי שהחומר הדק הוסע נותר השריון המדברי (חמדה, צריר או ארג).  תדמיתם החולית של המדבריות באה בעיקר בשל הפופולאריות של הסהרה וערב. הם תמיד היו במרכז העניינים, קרובים למרכזי התרבות הים תיכוניים והאירופאים. הן השפיעו על המסחר, על תנועת כוחות לוחמים, על ההתיישבות האנושית ועל התרבות. סוחרים, חיילים וחוקרים הושפעו מתרבות ולשון המקומיים והביאו מילים ערביות לספרות המדעית.

החלקיקים שפוררו מהסלע ונסחפו יכולים להיות בגודל קטן, עד כדי כך שהרוח יכולה להסיעם.  מדובר בחול, לס או אבק שיכול לחצות גם אוקיאנוסים.  תנועת הזחילה/ ניתור של החול ועוצמה וכיוון הרוח יוצרים את הדיונות, החוליות.  לכן יש חוליות בעלות חתכים שונים.

ישנן דיונות שעברו נדידה והתייצבות במקום מסוים, בשילוב חוסר פעילות של הרוח.  בתנאים מסוימים נוצר על הדיונות קרום ביוגני של חיידקיים, טחביים ואצות שמגנים על הדיונה והיא יכולה להתייצב ולהתכסות בצמחיה עילית. במשטר רוחות רב כיווני יכולה להתפתח דיונת פירמידה עד גובה 400 מ' ובשל הימצאותה במקום אחד מאות שנים.  הן משמשות נקודות ציון לאנשי המדבר.

על ציר הזמן, יש התהוות שונה של מדבריות. יש את אלו שמתחוללים בפרקי זמן קצרים, עקב שנות בצורת, התערבות האדם (מידבּוּר) וקיימים שינויים איטיים עקב התקררות והתחממות כדור הארץ ולכן ניתן למצוא שרידי אגמים, מליחות, מאובנים המצביעים על ההיסטוריה של האזור. אזורים אחרים, כמו  צפון אנגליה עד מרכז אירופה כדוגמה הפוכה, היה פעם, לפני 250 מיליון שנה מדבר גדול, מכוסה דיונות, שהתאבן לאבני חול ונקבר תחת סלעים צעירים יותר[17].

הדיונות

ברוב המדבריות רק כ-20% משטחם מכוסה בדיונות. . מדבר ערב יוצא דופן כי הוא מכוסה בחול בשיעור של 30% משטחו. הסהרה מכוסה בחול, רק בחלקיו הצפוניים, אותו חלק בו פגשו שיירות הנוודים. [מדבר זה מכונה ערג בשפה הערבית]. מדבריות אלו, המכוסים בחלקם בחוליות, היו קרובים למרכזי התרבות הים תיכוניים והאירופאים. השפעתם הרבה על המסחר, על תנועת כוחות לוחמים, על ההתיישבות האנושית ועל התרבות, הפכה אותם למייצגי תמונת המדבר בקרב חלק ניכר של האנושות.  מסתבר שלפיכך, הדימוי של המדבר כאזור של חולות איננו מדויק.  רק חלק קטן יחסית משטחם אכן מכוסה בחולות נודדים, בשעה שרוב שטחם סלעי.  לדוגמא, בדרום-מערב ארה"ב, תופס שטחן של הדיונות, פחות מאחוז אחד משטח המדבריות.  כוחות המים והרוח מסירים את חלקיקי החול, מסיעים אותם בגיאיות ובערוצי הנחלים ומשקיעים אותם, לאחר מסע ארוך, באגני השקעה.

לאחר שהוסר החומר הדק, על ידי הרוח והוסע למקומות אחרים, נותרים שטחי מדבר אחרים כשהם מכוסים בסלעים, גושי אבן וחצץ.  כיסוי זה מכונה שריון מדברי, ובהתאם לאופיו ולמיקומו הגיאוגרפי מכונה חמדה, צריר או ארג.  את החלקיקים המושאים ברוח ניתן לחלק לשלש קבוצות:

א. חלקיקים שגודלם בין 2 מ"מ ל- 60 מיקרון, המרכיבים את החול.

ב. חלקיקים שגודלם בין 60 מיקרון ל- 10 מיקרון, הידועים כאבק מדברי או טין (סילט) ומוכרים בשם לס.

ג. חלקיקים שגודלם פחות מ- 10 מקרון – אבק מדברי דק, שבתנאים אטמוספריים מתאימים עשוי לחצות יבשות וימים.

הסעת הגרגירים הדקיקים מתבצעת כרחופת. הם מוסעים כאבק למרחק גדול (עד אלפי ק"מ). ללא מגע בקרקע ובמהירות הרוח כמעט. כך שחול מהסהרה עשוי להגיע לאמריקה.

גרגירי החול, שהם גסים יותר, מובלים למרחקים קצרים יחסית.  הם נעים על ידי גרירתם על פני הקרקע או התגלגלותם על פניה, מבלי שנותקו ממנה.  חלקיקי החול הבינוני והעדין נעים לעומת זאת, בקפיצות:  בהגיעה למהירות מסוימת, מסוגלת הרוח להרים חלקיקי חול מהקרקע ולהקפיצם לגובה של כמה עשרות ס"מ ולמרחקים קצרים. הקפצה כזאת גורמת לתגובות שרשרת בכל המערכת, כי כל גרגר הנוחת על קרקעית חולית גורם בסופו של דבר להקפצת כמה גרגרים נוספים.

בגלל תנועת הזחילה והניתור של גרגריו ברוח, מצטבר החול בצורת גלונים (מעין גלים קטנים), המכסים כל משטח של חול בלתי מלוכד.  תכונה נוספת המאפיינת את תנועת החול היא הצטברותו בערימות המכונות דיונות או חוליות. החוליות בעלות מגוון צורות רב, הנובע ממערכת היחסים הדינאמית בין עוצמת הרוח, כיוונה ותדירותה, לבין צורת ערימת החול והרכב חלקיקיה. בהכללה, אפשר להבחין במספר דגמים קבועים של מערכות יחסים כאילו: רוח חד כיוונית (בעיקר באזורי החוף), יוצרת חולית בעלת פרופיל א-סימטרי, כאשר שיפוע הצד הפונה אל הרוח מתון יחסית ואילו הצד החסוי ממנה תלול והזווית שלו בת º32 עד º33 מעלות.  דיונות אלו רוחביות, וקצב התקדמותן הוא ביחס ישיר לעוצמת הרוח וביחס הפוך לגובהן.  ככל שהדיונה תהיה גבוהה יותר, מהירות התקדמותה תהיה קטנה יותר. דיונות רוחביות רגילות מפתחות במהירה צורה של חצי סהר, המכונה דיונות "ברחאן". קרני הסהרון מתארכות בהשפעת הרוח ומצביעות על כיוון זרימתה. אך כאשר מתכסות דיונות רוחביות בצמחייה, משתנה מערכת היחסים בין זרימת האוויר לגוף הדיונה. הצומח מתבסס בדרך כלל בבסיסה ובצדדיה, ולכן פוחתת במידה רבה, תנועת החול באגפים. הדבר גורם לפיגור ניכר בתנועת החול שבשולי הדיונה, יחסית לתנועתו במרכז. התוצאה הסופית היא חולית בצורת U, כשהקרניים מצביעות על הכיוון ממנו נושבת הרוח. דיונות אלו נקראות גם דיונות פראבוליות והן אופייניות לאזורים חוליים עם כסות צומח.  במקרה של משטר רוחות דו כיווני, יש שני כיווני רוחות דומיננטיים בעונות שונות של השנה, הניצבים זה לזה. הרוח פוגעת בנוף החוליות בזווית חדה, מוטה בצד החסוי לרוח, ומוליכה חול במקביל לקוו הפסגה. בעונה הבאה פוגעות הרוחות בצדה השני של הדיונה, ותהליך דומה מתרחש בצדה השני. תהליך דו כיווני משולב שה גורם עם הזמן להתארכות הדיונה. בשל צורה זו, הדומה לחרב, מכונות דיונות אלו דיונות אורכיות או בערבית "סייף". חוליות אלו נמשכות לעתים לאורך ק"מ.  בתנאים מתאימים נוצר על הדיונות קרום ביוגני של חיידקים, טחבים ואצות, היוצר בקרה על מעבר המים, השפעת הרוח ותהליכים כימיים ופיסיקאליים, המתרחשים בתקופות של טל וגשם.  לכן, בתנאים אקלימיים מתאימים, מתייצבות הדיונות מהר, ומתכסות בסופו של דבר בצמחייה עילית העוצרת את המשך נדידתן. זו מערכת מאד עדינה ורגישה להפרעות. מספיקה תנועה של בני אדם על פני הדיונה, כדי להרוס את המרקם הביוגני ולשחרר את החולות לתנועה מחודשת.

מחזה שרב

"לפעמים את עיר
לפעמים את ארץ
לפעמים את לי חזיון שרב
רגע תראי
רגע שוב נסתרת
מתרחקת כאשר אקרב"

("לבבתיני", נעמי שמר)

תופעות אופטיות באטמוספרה, בהם מתגלה לצופה מראות שאינם מציאותיים, כגון משטחי מים, גופים מעוותים וכד'; נקרא גם "מִירַאז'" (בצרפתית: Mirage) או חזיון תעתועים. זוהי תופעה אופטית אטמוספירית שבה רואים בבואה אחת או יותר של עצם בנוסף לעצם עצמו. שמו הלועזי נגזר מהמילה הלטינית mirari שפירושה "להיות מודהם".

מקור התופעה בשבירה האור, הנגרמת על ידי מפלי טמפרטורה אנכיים אך בשכבה צרה מעל לקרקע. התוצאה – שכבות אוויר קרובות אך ברמות צפיפות שונות ולפיכך גורמי השבירה שלהם שונים. השינויים גורמים לכך שמסלול קרן האור שעובר דרך שכבות אלו אינו מתאר קו ישר ועקמומיותו תלויה במפל הטמפרטורה של האטמוספרה. יש שני טיפוסים עיקריים של מחזה שרב:

א. מחזה שרב תחתון: קורה למשל בתנאי שרב במדבר, כאשר השכבות התחתונות מחוממות במידה ניכרת ביחס לשכבות שמעליהן ולכן צפיפות האוויר שקרוב לקרקע נמוכה מזו שמעליו וקרני האור הנשברות עם יציאתן מהגוף תישברנה בעוברן בשכבות השונות בכיוון הפוך ומה שנראה זה הגוף בצורתו האמתית  בנוסף לבבואה מונמכת, ונוצרת אשליה של נווה מדבר.  בגלל חוסר היציבות בשכבות בעלות דרגות צפיפות שונות, נוצרות מערבולות בין השכבות הנמוכות החמות (כגון אלו מעל כביש אספלט) לבין העליונות הקרות, הכבדות יותר. מערבולות אלו יוצרות תמונה לא יציבה ומרצדת, לכן לעיתים הכביש נראה כאילו יש עליו מים.

ב. מחזה שרב עליון: צורה הפוכה היא כאשר השכבה התחתונה קרה יותר, לדוגמא, מעל משטח מים קרים בצהרי יום ואז הגוף הנצפה יראה לעיתים גבוה יותר .

תופעה כפולה ונדירה של מחזה שרב עליון ותחתון גם יחד מכונה " פָאטָה מוֹרְגָּנָה" (באיטלקית: Fata morgana) [18].  הואיל ולהופעתה דרושים תנאים אטמוספיריים מיוחדים, פאטה מורגנה היא תופעה אופטית נדירה באופן יחסי שמופיעה בדרך כלל למשך זמן קצר בלבד ומשתנה במהירות..

צומח המדבר

עקב מיעוט המים, המביא להפחתת מסת הצמחים, ברוב המדבריות גם אוכלוסיית בעלי החיים קטנה יחסית לזו שבאזורים אחרים. מיעוט הצמחים מביא להפחתת האנרגיה הניתנת לניצול על ידי המערכת האקולוגית כולה. מעבר לזאת, אוכלוסיות הצמחים ובעלי החיים שכן מצויות במדבריות הן בעיקר מינים טקסונומיים בעלי התאמות ייחודיות לחיים במדבר כמות הגשמים אינה מספיקה לקיים צומח, אלא בערוצים ובשקעים, המקבלים את מיה נגר מהרמות שמסביב ומצטברים בהם. הצמחייה המדברית מכונה "צמחיה קסרופילית, היינו "חובבת יובש". ומסתגלת לתנאי המדבר, בדרכים שונות:

1. הקטנת השטח הירוק והורדת ההתאיידות.
2. העמקת שורשים, אגירת מים באברים המוגנים על ידי קטיקולה (שכבת שעווה) – צמחים סוקולנטיים. קוציהם של הסוקלנטים הם למעשה עליהם, אך הם מתים ומשמשים הן להגנה מכנית הן להגדלת שכבת הגבול שלהם. הגדלת שכבת הגבול מאפשרת בידוד ומניעת התחממות יתר. ההטמעה (פוטוסינתזה) נעשית על ידי הגזע.
3. העמקת שורשים, וכך מצליחים הצמחים לאסוף את המים גם לאחר החלחול הראשוני.
4. הפרשת מלח הסופח אליו מים. צמחים אלו אוספים מלחים מהקרקע ואוגרים אותם בבלוטות מלח על פני עליהם. הבלוטות הלבנות מחזירות חלק ניכר מאור השמש והחום. .
5. עליהם של צמחים מדבריים רבים הם בשרניים, וכך היחס בין הנפח לשטח הפנים מאפשר להפחית את האידוי ולשמור יותר מים.

ראו בהרחבה:

אופירה גל – התאמה לתנאי מדבר;  ספרו של מיכה לבנה-  הסתגלות צמחים לתנאי מדבר

אבינעם דנין, מיכה לבנה (עורך), הצומח בנגב, ספריית פועלים:ישראל, 1977, תשל"ז

בעלי חיים במדבר פיתחו אסטרטגיות הישרדות רבות, ובהן: הקטנת ממדי גופם ביחס לאלו של בני מינם באזורים ארחים. המעטת ההפרשות נוזליות: יונקים מדבריים מטילים חומצת שתן, בדומה לעופות ולזוחלים, וגלליהם לרוב קטנים ויבשים. כך הם חוסכים במים. יונקים מדבריים מסוימים פיתחו אפרכָּסות רחבות במיוחד, כך ששטח הפנים שלהן גדול ומאפשר ליונק לסלק חום מגופו ביתר יעילות, בהתאם לכלל אלן, הגורס שככל שהאקלים חם יותר, האיברים החיצוניים גדולים יותר. יונקים מדבריים מסוימים, כגון דישון מקראי, יכולים להתקיים זמן ממושך ללא שתייה. את המים הדרושים להם הם משיגים מהמזון.

בעלי חיים מדבריים פועלים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב המאוחרות, ונוטות לחפש צל בצהריים. עיקרון זה נכון בעיקר לזוחלים אך גם ליונקים. מכרסמים אחדים, חיים במדבר, בתנאים ים תיכוניים. משל לאדם המתגונן מהגשם תחת מטריה ונשאר יבש. כך למשל הם נמצאים רוב שעות היום במאורה, אליה הביאו עלים ירוקים המעלים את הלחות.

ראו בהרחבה: אופירה גל, התאמת בעלי יים לתנאי מדבר

עמירם שקולניק, התאמה פיזיולוגית של יונקים לחיים במדבר, המדבר – עבר, הווה, עתיד, תל אביב, תשל"ז

ראו באתר זה: הסתגלות צמחים ובעלי חיים לתנאי מדבר (בהכנה).

נווה מדבר

הגדרה: אי של ירק, בתוך אזור מדברי, בו יצרו תנאים הידרולוגיים מיוחדים, אפשרויות לחקלאות שלחין. המונח איננו כולל גושי הרים גבוהים שבהם יורדים גשמים בהשפעה אורוגרפית, כגון ג'בל סינגר (Sinjar) שבצפון עירק, ג'בל אח'דר (Jebel Akhdar) בלוב וגם בדרום מזרח חצי האי ערב וגילף כביר (Gilf El Kebir) בדרום מצרים. כמו כן, איננו כולל את השטחים לאורך הנהרות הגדולים כגון הנילוס, הפרת, החידקל והאינדוס. אף שהם מכונים לפעמים "נאות מדבר נהריים".

מקורות המים של נווה המדבר קשורים באקוויפר המוליך מים מאזור גשום יותר, הנמצא במרחק מאות ק"מ מהנווה. ברוב נאות (מעניין שבעברית היחיד הוא נווה מדבר אך הרבים הן נאות מדבר)  המדבר המים נובעים במעיינות ותושבי הנווה מגבירים את אספקת המים על ידי קידוח בארות לתוך השכבות העמוקות יותר של המפלס.  מרבית הנאות נצרוץ בשקעים טקטוניים, שם מופיעים המים סמוך לפני השטח.

בנווה מדבר גדול שיש בו כמה ישובים, הם נתונים במערכת היררכית.  הישוב המרכזי, המוגן במבצר, משמש כמרכז עירוני, שבו מתנהל השוק העיקרי של הנווה.  שם הנווה מציין את הנווה כולו ולא את היישובים היחידים שבתוכו ושם היישוב הוא בדרך כלל שמו של הנווה כולו.  כלכלת הנווה מבוססת על חקלאות מאד אינטנסיבית.  הגידול בעל היוקרה הגדולה ביותר הוא התמר, בצלו מגדלים עצי פרי אחרים וגני ירק. התבואה נזרעת בשוליים. זה רק בנאות המדבר של המזרח התיכון וצפון אפריקה. בנאות מדבר במדבריות אחרים יש גידולים אחרים

ראו באתר זה: התמר.

אוכלוסייה

אוכלוסיית המדבר מורכבת משלושה טיפוסים בסיסיים:

1. ציידים מלקטים  2. מגדלי מקנה  3. חקלאים

לאוכלוסיית הנוודים – מלקטים שייכים שבטי בושמנים, קבוצות קטנות של פיגמאים החיים באזור מדבריות קלהרי – נמיביה. שבטי הבינדיבו (Bindibu) החיים במדבר גיבסון (Gibson) שבמערב אוסטרליה.

מגדלי מקנה נוודים , מצויים באזורים הצחיחים והצחיחים למחצה של "העולם הישן".  ביניהם שבטי הבדווים, התוארגים (Tuareg) שבמערב אפריקה, הטדה ) Teda()- קזחים ועממים מונגוליים החיים במדבריות אסיה התיכונה ואסיה הצפונית-מזרחית.  כלכלתם מבוססת על גידול בעלי חיים ומעט חקלאות למחייה. בעל החיים (גמל או סוס) משמש לתנועה ולהובלת משא, בשרו וחלבו למאכל, עורו וצמרו לביגוד ולמגורים. כמוכן, הוא מהווה "באנק" משפחתי. השבטים הנודדים מתרכזים בקבוצות גדולות משום הצורך לארגן ביעילות את הנדידה שהטווח שלה יכול להגיע ל- 2000 ק"מ בשנה. טווח הנדידה נקבע על פני בעלי החיים. הוא מצומצם יחסית אצל רועי צאן המצויים בשולי אזורים מיושבים, ורחב יחסית אצל רועי גמלים, המצויים גם באזורים צחיחים ביותר.

ראו באתר זה: ארץ השמים הכחולים

בעבר יצאו משבטי הרועים "אדוני המדבר" ותחום השפעתם כלל גם את אזורי "ספר המדבר", שהיו נתונים לאיום מתמיד של פשיטות שוד וביזה מצדם.  שבטים רבים התקיימו על הובלת שיירות בנתיבי המדבר הבין לאומיים: דרך המשי העתיקה מסין למזרח התיכון, הנתיבים הטראנס-סהריים ועוד. עם פיתוח רשת הכבישים והתחבורה הימית והאווירית ירדה חשיבותם של מובילי השיירות במידה ניכרת. החקלאות:  מוגבלת לנאות המדבר.

מדבור

 מִדבּוּר (desertification) פירושו הידרדרות של אזורים יבשים, יבשים-למחצה ואף פוריים, והפיכתם למדבר. זהו תהליך בו אזור יבש יחסית הופך להיות צחיח לחלוטין[19]. בדרך כלל מלווה התהליך בהתייבשות מאגרי מים ובהצטמצמות של מגוון הצומח והחי באזור. באזורי ספר המדבר תהליך זה גורם להתפשטות המדבר. תופעת המדבור מתרחשת בעיקר בשוליהם של מדבריות קיימים.

במקומות שונים בעולם מתרחשים תהליכי מדבור, הן בשל שינויים אקלימיים והן בשל מעשי האדם. השינוי הגדול ביותר מתרחש באזור הסאהל שמדרום לסהרה, שבו תושבי מדינות כמו סנגל ומאלי סובלים מבצורות תכופות יותר ויותר בשל התפשטות המדבר.

ראו באתר זה: טיול לסנגאל ; טיול למאלי

עת מכמה גורמים וביניהם שינויים באקלים ופעילות האדם. אחת מפעילויות האדם המביאות למדבור היא עיבוד של שטחים גבוליים, המדרדר בדרך-כלל את מצב האדמה; תופעה זו הולכת ומתרחבת בשל הדרישה הגוברת של אוכלוסיית האדם לשטחים חקלאיים. בשנת 1977 הקים האו"ם את ועידת האו"ם למלחמה במדבור (United Nations Convention to Combat Desertification) שנועדה ליצור שיתוף פעולה בנושא זה בין מדינות שונות, בעיקר באפריקה.

המדבור נגרם כתוצאה של ניצול יתר של הקרקע והרס משאבי הקרקע (למשל בעקבות רעיית יתר המביאה להרס הצמחייה), או חקלאות לא מתאימה – שימוש בגידולים חקלאיים לא מתאימים לאקלים ולקרקע הפוגע באיכותה של הקרקע. תופעה זו מתרחשת בעיקר במדינות העולם השלישי, שבהן שיטות חקלאות מערביות החליפו באינטנסיביות רבה את החקלאות המסורתית. כמו כן, תופעות של כרית יערות וחשיפת הקרקע לשמש, גורמים לקרינה חוזרת חזקה, להתחממות ולהתייבשות.

סיבה נוספת עליה מתמדת בטמפרטורת כדור הארץ מרחיבה את רצועת המדבריות העולמית. הגורמים להתנוונות הקרקע, אם כך, הם משולבים ונגרמים עקב פעילות האדם או גורמי הטבע, או שניהם.

במסמך משנת 1997, שנוסח לקראת ועידת כדור-הארץ ביוני אותה שנה, נכתב כי תהליך המדבור מאיים על רבע משטח כדור-הארץ. לפי הערכות של תכנית הסביבה של האו"ם (UNEP), פרנסתם של למעלה ממיליארד בני-אדם בלמעלה ממאה מדינות נמצאת בסכנה בשל המדבור, ההופך את האדמות החקלאיות ואדמות המרעה ליצרניות פחות.

מדבור אין משמעותו, רק שהמדבריות מתפשטים בהדרגה או משתלטים על אדמות סמוכות. טלאים של אדמה צחיחה עשויים להתפתח מאות קילומטרים מהמדבר הקרוב. בשלב מאוחר יותר, עשויים טלאים אלה להתפשט, להתאחד וליצור תנאים דמויי-מדבר. המדבור מחריף משברים סביבתיים אחרים, כמו אבדן המגוון הביולוגי והתחממות כדור-הארץ.

מרבית האזורים היבשים שנשקפת להם סכנה להפוך למדבר מלא שוכנים ליד חמשת אזורי המדבר העיקריים: מדבר סונורה בצפון-מערב מקסיקו והמשכו בתוך דרום- מערב  ארצות-הברית; מדבר אטאקמה, רצועה צרה בדרום אמריקה בין הרי האנדים והאוקיינוס השקט; שטח מדברי גדול המשתרע מזרחה מהאוקיינוס האטלנטי עד סין, לרבות מדבר סהרה, מדבריות ערב, מדבריות איראן והרפובליקות של ברית-המועצות לשעבר; מדבר תָאר (Thar) הגדול של הודו, הנמצא במדינת רג'סטן, ומדבריות טקלה מקאן וגובי בסין ובמונגוליה; מדבר קלהרי בדרום אפריקה; ומרבית אוסטרליה.

גם אזורים אחרים מעוררים כיום דאגה. 66 אחוז משטח הקרקע של אפריקה הם צחיחים או צחיחים-למחצה; "אסם המזון" של האימפריה הרומית בצפון אפריקה, אזור שפעם התקיימו בו 600 ערים, הוא כיום מדבר. בצפון אמריקה השיעור הזה עומד על 34 אחוזים; כ-40 אחוזים משטח היבשה של ארצות-הברית נחשבים פגיעים למדבור לפי הערכת משרד ניהול הקרקעות של ארצות-הברית. שטחים יבשים מכסים שליש משטח כדור-הארץ, בעוד המדבריות מהווים 7 אחוזים. פעילות למניעת המדבור מתמקדת במניעת יצירת תנאים דמויי-מדבר באזורים יבשים.

שבע שנים אחרי הוועידה של 1997, בוועידת המלחמה במדבור של 2004, נמסר כי 31 אחוזים מספרד נמצאים בסכנה של הפיכה למדבר, בעוד סין איבדה למדבר שטח של 92 אלף קמ"ר – שטח בגודלה של פורטוגל – מאז שנות החמישים. באותה ועידה הוחל בתכנית שנועדה לבלום את התופעה. אף על פי כן, נראה שתהליך המדבור מאיץ את מהלכו, וקצבו הוכפל מאז שנות השבעים.

פרופ' פנחס אלפרט, ראש החוג לגאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב, חקר את תופעת המדבור והשלכותיה על ישראל מההיבט האטמוספרי. אלפרט טוען, כי החגורה הסובטרופית שבה אנו נמצאים מתאפיינת במגמה של ירידה בכמות הגשמים. התופעה בולטת כמעט בכל מדינות הים התיכון, ובשנים האחרונות היו בָּצורות וגלי חום בדרום איטליה,, בדרום ספרד ובפורטוגל.  גם בטורקיה וביוון ניכרת מגמה של ירידה בכמות הגשמים. מהמחקרים שפרסמו אלפרט ועמיתיו בשנים האחרונות, תוך שימוש במודלים אקלימיים, עולה כי הירידה בכמות המשקעים נובעת מפליטת גזי החממה.  אמנם, גידול בשיעור גזי החממה באטמוספרה גורם, בממוצע, לעליית כמות הגשם בעולם; אך דווקא ברצועה הסובטרופית הוא מביא לירידה. "באזורי גבול המדבר המשמעות יכולה להיות חמורה. אפילו נסיגה של 50 עד 100 קילומטר בגבול המדבר תהיה משמעותית ליישובים רבים". אלפרט מאשר את התחושה הרווחת שפעם, בשנות השבעים, ירד גשם לאורך כל החורף, ואילו כיום יש התפרצויות חזקות של גשם, ותקופות אביביות ארוכות ביניהן."

באחד המחקרים בחנו אלפרט ועמיתיו את הנתונים האקלימיים מ-56 השנים האחרונות, מאז קום המדינה, ובפרט את מספר הימים החמים-במיוחד בקיץ. לנתון זה יש השלכה על החקלאות: צמחים מסוגלים לעמוד בתקופה של שלושה ימי חום, ובמקרים מסוימים גם בשישה עד שבעה ימי חום רצופים, אבל ב-20-30 השנים האחרונות נמדדו גם רצפים של למעלה מ-7-8 ימי חום ברציפות. "אנו רואים מגמת הקצנה גם בטמפרטורה וגם בגשם. שתי התופעות הללו גורמות להגברת המדבור ואופייניות לגבול המדבר – שאם כבר יורד פעם גשם, הוא יורד בחוזקה.

"אם ניקח לדוגמה את שכיחות הימים בחודש אוגוסט שבהם נמדדו בירושלים למעלה מ-35 מעלות, נראה שבשנות השישים והשבעים דובר על יום אחד כזה בשנה, ולעתים אף יום בשנתיים. בשנות השמונים והתשעים כבר גדל המספר לכמעט שלושה ימים בממוצע. ירושלים לא רחוקה מהמדבר, היא גובלת במדבר. אמנם יורדות בה כמויות גשם לא-מדבריות, 560-590 מילימטר בשנה, אבל אם הולכים 10-20 ק"מ מזרחה, נמצאים כבר בלב המדבר. בבקעת ים המלח כמות משקעים שנתית של 50 מילימטרים. ההתחממות הזאת תבוא לידי ביטוי בכך שמספר ימי השלג בירושלים ילך ויקטן, עד שהתופעה תיעלם לחלוטין. לפי עבודה שפרסמנו לפני כמה שנים, בתוך עשרות השנים הקרובות לא יהיה עוד שלג בירושלים – אם המגמה שאנחנו רואים במודלים, והמגמה של אפקט החממה ימשיכו להתקיים. היום מדובר על עלייה בטמפרטורות של בין 3-5 מעלות עד 2070. השלג יכול להיעלם בעקבות עלייה שנתית ממוצעת של מעלה אחת או שתיים[20].

ישנן שיטות שונות בהן ניתן לעצור את המדבור או לשחזר את המערכת כמו נטיעות מתאימות של צמחים או תוספת של גרגרי פלסטיק סופחי מים אל הקרקע.

מאמצים נרחבים לעצירת המדבור מושקעים במקומות שונים בעולם. לדוגמה, 21 מדינות החברות באיחוד האפריקאי משתפות ביניהן פעולה בפרויקט החומה הירוקה הגדולה שנועד לבלום את התפשטות מדבר סהרה דרומה, באמצעות נטיעת מיליוני עצים לאורך כ־7,000 ק"מ לרוחבה של אפריקה מסנגל במערב עד ג'יבוטי במזרח. פרויקט דומה של נטיעות בהיקף נרחב מבוצע גם בסין ונועד למנוע את התפשטות מדבר גובי דרומה.

הערות

[1] אַלְבֶּדוֹ (בלטינית: Albedo, לובן. נגזר מ-Albus, לבן) הוא גודל חסר ממד, המבטא את מידת ההחזריות של משטח או גוף. זהו היחס בין כמות הקרינה האלקטרומגנטית המוחזרת מגוף או משטח לכמות שפגעה בו. התוצאה, לרוב מבוטאת באחוזים בין 0% ל-100%, היא מושג חשוב בקלימטולוגיה ובאסטרונומיה. היחס הזה תלוי בתדירות הקרינה הפוגעת ובזווית הפגיעה

[2] דברים, ל"ב, 10; תהילים ע"ח, 40

[3] ישעיהו, מ"א, 18; הושע, ב', 5)

[4] ישעיהו כ"ה, 5

[5] https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7038

[6] עננות אורוגרפית (באנגלית: Orographic lift – עילוי אורוגרפי) היא תופעה מטאורולוגית של יצירת עננים המתרחשת כאשר מסת אוויר הנעה בכיוון אופקי נתקלת במכשול גאוגרפי טבעי כגון הר או רכס הרים. כתוצאה מכך, מוסטת תנועת האוויר כלפי מעלה. תנועה זו גורמת להתקררות מהירה שלו בתהליך אדיאבטי, וכתוצאה מכך נגרמת עלייה בלחות היחסית עד ל-100% וליצירת עננות אשר לעיתים יכולה להיות גם עננות ממטירה

[7] אותו תהליך העומד בבסיס הפעולה של מקרר ומזגן.

[8] https://www.britannica.com/science/adiabatic-process

[9] ההשפעה של רוח פן בולטת במרכז אירופה, אשר נהנה מאקלים חם יותר בשל רוח פן שנוצרת מהרי האלפים הדרומיים שכלפיהם נושבת רוח מהים התיכון. הרי האלפים הם גם מקור השם "פן", שבא מגרמנית ונגזר מהמילה הלטינית favonius – רוח מערבית מתונה.

[10] המילה העברית 'התמוככות' נובעת מהשורש מ-ו-ך, שממנו נגזר השורש נ-מ-ך

[11] התמוֹכְכות (באנגלית: Subsidence) היא תהליך שקיעת אוויר באטמוספירה ודחיסתו, תוך התחממות אדיאבטית והתייבשות, לרוב באזור נרחב. התמוככות מאפיינת אזור לחץ גבוה – רמה ברומטרית, המתבטאת ביציבות אטמוספירית, ומדכאת משקעים ועננות.

[12] https://www.britannica.com/science/rain-shadow

[13] מדבר מוהאבי מש תרע בתחומי המדינות קליפורניה, נבדה, יוטה ואריזונה. מקור שמו בשבט האינדיאני, מוהאבי, שישב במקום.

[14] מדבר בצל הגדם, מכון דוידסון, https://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/earth_sci/%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%91%D7%A6%D7%9C-%D7%92%D7%A9%D7%9D

[15] זרם הומבולדט (או זרם פרו) הוא זרם ימי קר באוקיינוס השקט, ליד חופה המערבי של אמריקה הדרומית. קרוי על שמו של המדען הגרמני שגילה אותו אלכסנדר פון הומבולדט.

1. [16] Wilson, I. 1971. Desert sandflow basins and a model for the development of ergs. Geographical Journal, v. 137, Pt. 2, pp. 180-199.

[17] לקריאה נוספת: אתר המדבריות של מדרשת שדה בוקר – אוסף מאמרים על מדבריות

[18] הביטוי "פאטה מורגנה" הוא תרגום לאיטלקית של שם הדמות האגדתית מורגן לה פיי, אחותו למחצה של המלך ארתור. הקשר לדמותה של מורגן נוצר לפני מאות שנים משום שלפי מספר מקורות התופעה נצפתה באופן תדיר במצר מסינה, סמוך להר אטנה, מקום משכנה של מורגן לה פיי לפי חלק מהאגדות

[19] שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, עמ' 536-537.

[20] מאמרה של מירה משולם (עורכת ומתרגמת): על המדבור כבעיה עולמית. שמעון בקלצ'וק, "כך נוצר המדבר, ירוק למורה, הצעה לפעילות לימודית", ירוק-כחול-לבן, מס' 24, פברואר-מרץ, 1999.

דוד לביא, "לך לך למדבר", ירוק-כחול-לבן, מס' 19, אפריל-מאי, 1998. אוריאל ספריאל, "שולי – המדבר לא עניין שולי", ירוק-כחול-לבן, מס' 24, פברואר-מרץ, 1999.