קובה – המלצות לקריאה

כתב: גילי חסקין; פברואר 2000

להרצאה על קובה:

לאלבום תמונות מ-2016.

לסרטון על קובה.

קובה, האי הגדול ביותר בקריביים, שוכנת בין הים הקאריבי לבין האוקיינוס האטלנטי הצפוני. נמצאת בין  מקסיקו, ארה"ב, ג`מייקה, איי הבהאמס והאיטי.

קובה הינה מדינה מאוד אינטנסיבית ומעניינת, שונה מכל מקום אחר. קיפאון היחסים עם ארה"ב, שהחל בשנת 1961 והאמברגו (סנקציות כלכליות) שהפעילה ארצות הברית לאחריו, בהחלט מורגשים ברחוב הקובני ונדמה כי הזמן בה עצר מלכת. ניתן  לראות את תושבי המקום מסתובבים ברחוב ביום ובלילה בביטחון מעורר קנאה ועל אף העוני השורר במדינה, יש תחושת ביטחון במשך כל שעות היממה ובעיקר ברחובות התיירותיים ואזורי הבילוי, בזכות מאות שוטרים הפזורים בעיר.

למרות משפטו האלמותי של כריסטופר קולומבוס, בו רשם כי קובה היא "המקום היפה ביותר שבן אנוש ראה", העניין העיקרי של קובה אינו בנופיה. אמנם, יש בה נופים גירניים במערב (באזור ויניאלס)  ושמורות יפות במזרח (לא הרחק מברקואה), אבל העיקר הוא ארכיטקטורה וניחוח נוסטלגי; מכוניות אמריקאיות עתיקות משנות ה-50; בניינים קולוניאליים צבעוניים בהוואנה העתיקה; אווירה של ערים שנעצרו בזמן.

יש בה תרבות עשירה: מוזיקת סלסה וסון קובני ברחובות, מועדוני ריקודים אותנטיים, סיגרים קובניים איכותיים ואמנות רחוב מרשימה. קובה מאפשרת מפגשים עם תושבים מסבירי פנים ולבביים והצצה לחיים תחת משטר קומוניסטי, כל זה בשילוב עם תרבות ה"קסה פרטיקולר"  (Casa Particula) – אירוח בבתים פרטיים

בנוסף לערים הספרדיות הקולוניאליות, ניכרות בקובה  בה השפעות אפריקאיות, שבאה לידי ביטוי לא רק בקלסתרי התושבים, אלא גם אתרים מתקופת המהפכה הקובנית ומורשת המלחמה הקרה הדבר המיוחד ביותר בקובה הוא השילוב הנדיר בין כל המרכיבים האלה, שיוצר חוויה שקשה למצוא במקומות אחרים בעולם. זוהי מדינה שמציעה מסע בזמן לצד חוויות עכשוויות מרתקות.

ביבליוגרפיה מומלצת:

מדריך "מטרופוליס" על הוונה.

אפרים דוידי, צ'ה גווארה – סיפורו של מהפכן, הוצאת רסלינג.

בספר מנסה לפצח את דמותו של האיש שעומד מאחורי המיתוס? מאחורי ההתעניינות העולמית הבלתי פוסקת בדמותו? זה שהיה זה מכבר לאייקון פופולרי הן בעולם השלישי והן במערב הקפיטליסטי, זה שהיה למעין ישו-מודרני אשר דמותו הכריזמטית מתנוססת בגאווה על חולצותיהם של בני נוער בכל רחבי תבל.

"כל חייו הציבוריים של המהפכן הקובני-ארגנטינאי ארנסטו צ'ה גווארה (1928-1967) לא ארכו יותר משלוש עשרה שנה. מתמיכה נלהבת בממשלה נבחרת שחפצה לחלק את האדמות לאיכרים העניים בגואטמלה בתחילת 1954 ועד להירצחו בבוליביה ב-1967, היה צ'ה גווארה: רופא שטיפל במחלות מדבקות, מומחה לרפורמה אגררית ולמדיניות חקלאית, גולה, מובטל, רופא וחוקר, צלם רחוב בעיר מקסיקו, עיתונאי, רופא של כוחות הגרילה בקובה, לוחם גרילה מן השורה, מפקד חיל החינוך, מספר שתיים במהפכה הקובנית, שגריר נודד של המהפכה הקובנית, שר התעשייה, נגיד הבנק המרכזי, אידיאולוג בעל שם עולמי, לוחם בקונגו ובבוליביה. הוא גם התחתן פעמיים, היה אב אוהב לחמשת ילדיו, לא שכח לרגע את משפחתו בארגנטינה, כתב ספרים וקרא רבים עוד יותר, נפגש עם ידידים, שתה מאטה לרוב ועישן אינספור סיגרים קובניים. אין פלא שבאמריקה הלטינית לא קוראים לגיבורנו "צ'ה גווארה" אלא "הצ'ה גווארה". (מתוך אתר האינטרנט של עברית").

פידל קסטרו, " צ'ה גווארה בזיכרונותיו של פידל קסטרו", הוצאת רסלינג.

"ספר זיכרונות ותעודות המשרטט את דיוקנו של אחד המהפכנים הגדולים של המחצית השנייה של המאה ה-20. ומי מתאים יותר מפידל קסטרו לכתיבה על צ'ה גווארה, האדם והמהפכן? חברותם ההיסטורית שינתה את פניה של אמריקה הלטינית והשפיעה השפעה גדולה וממושכת על העולם כולו. לפיכך מבחר זה של כתבים, ראיונות ונאומים מפיו של פידל הוא הדבר הקרוב ביותר לביוגרפיה פוליטית קלאסית ואותנטית שראתה אור עד כה ושעשויה לראות אור בעתיד. כאשר רואיין פידל קסטרו בשנת 1987 לכבוד יום השנה העשרים לנפילתו של צ'ה בבוליביה, הוא אמר ש"עדיין נותרו פרקים רבים של הסיפור הזה שלא נכתבו. מה שחסר הוא מי שיכתוב, שהרי לאלה המסוגלים לכתוב אותם אין זמן לעשות זאת". לדברי קסטרו "מזה עשרות שנים אני מתקשה להשלים עם העובדה שצ'ה איננו עוד. אני חולם עליו לעתים קרובות. אני חולם ואני מנהל שיחות עמו. שיחות ארוכות, שיחות מפורטות. אני מוסר לו דין וחשבון והוא נותן לי את דעתו. עבורי הוא חי". (מתוך אתר האינטרנט של הוצאת רסלינג).

מאנה אדוארדו , שנותי, קובה‏, זמורה ביתן.

אדוארדו מאנה הוא גולה קובני בפריז. הוא חיבר תסריטים, מחזות ורומנים רבים, שזיכו אותו בפרסים יוקרתיים. הביקורת כותבת: "רומן אוטוביוגרפי קצבי, שבו חושף המחבר את זיכרונותיו מהילדות ומהאי קובה בשנות ה-30 ומתאר את התקוות שפידל קסטרו הפיח באנשים לפני שגנב את המהפכה. עדות מיוחדת במינה."

פדרו חואן גוטיירס, הטרילוגיה המלוכלכת של הבאנה, תרגם משה רון, הוצאת עם עובד.

"פדרו חואן, מאצ'ו בשנות הארבעים שלו ואינטלקטואל שסר חינו בעיני השלטון, מנסה לשרוד בהבאנה של שנות התשעים, מקום קשה שלא נותר בו דבר לשאוף אליו פרט לאוכל, אלכוהול ומין. בלשון בוטה, חסרת עכבות ואפילו גסה, בלי שמץ תקינות פוליטית, בכישרון תיאור דייקני ובחוכמת מספר טבעי הוא מוסר אפיזודה אחר אפיזודה. יחד הן מצטרפות לדיוקן מזעזע של העוני המחריד שאליו התדרדרה החברה הקובנית, ובעיקר של התפוררות הסולידריות החברתית ושפל המדרגה המוסרי הנובעים מן העוני הזה. וכל זה על רקע היצריות התוססת האפרו –קריבית שחיה תמיד מעכשיו לעכשיו, וכמעט אינה יודעת לא את האשמה ולא את הבושה.
במקום הריאליזם הסוציאליסטי של הספרות מטעם המשטר, מציב גוטיירס את "הריאליזם המלוכלך" שלו, שמהדהדות בו מסורות היספניות ותיקות כמו אלה של הרומן הפיקרסקי, וה"קפריצ'וס" של גויא.מעבר לייאוש ולמסכת הציניות, הוא מתעד מאבק נואש על שפיות דעת וצלם אנוש, ועולה ממנו קריאת תיגר חזקה ונוקבת נגד השעבוד, הדיכוי והשחיתות".
ראו הוזהרתם: לא לאניני טעם או לרכי הבטן". (מתוך ביקורת הספרים של אתר עם עובד)  הספור סמי מיכאל כתב עליו: "מה שעשה הנרי מילר לארצות הברית בין שתי מלחמות העולם, עושה ביתר שאת פדרו חואן גוטיירס בזמן הזה למולדתו קובה, ברומן 'הטרילוגיה המלוכלכת של הוואנה'."

ירון אביטוב, הלילה של סנטיאגו, סיפורי אהבה קובניים, הוצאת אסטרולוג.

"אחת לחודש, בפייסטה של 'נוצ'ה סנטיאגרה', לובשת סנטיאגו דה קובה חג, וההמונים יוצאים לרחובות לשיר, לרקוד, לשתות וגם להתאהב. סיפורי 'הלילה של סנטיאגו' מתארים את ההווי הקובני המיוחד הזה: רקדנית בקרנבל הנקרעת בין שני מתופפי קונגה המקנאים לה; גיבן המוצא אהבה ב'ליל כל הניסים'; מחלק לחמניות שמחלק את אהבתו במנות קטנות; קובני החי במיאמי ויחסיו הטעונים עם עברו ועם אחותו הקטנה; גנב אופניים רדוף שדים; נהג משאית זקן שנתקע בעלייה ועושה את חשבון חייו לאחור; שני קוטפי קוקוסים קשישים הנאבקים על אותה טריטוריה; נערה שחתנה נטש אותה והיא מגדלת רולים בשיער; אישה רעבה שמצמיחה סיר פלא על הראש; חזירה שהמאהב שלה נשחט; כלב המשתין על פסל של צ'ה גווארה; צ'יקה שיום הולדתה נחוג פעמיים בשנה; מכונית הנגררת על – ידי גורר שיכור בדרך לשום מקום. אלה ואחרים הם גיבורי סיפורי 'הלילה של סנטיאגו', שכמו נכתבו בידי סופר קובני, אבל מחברם הוא ישראלי, ירון אביטוב, ששהה בשנים האחרונות בקובה ולמד את תרבותה. הסיפורים אנושיים ומצחיקים, ססגוניים ומוזרים, בעלי גוון חברתי רגיש, נקראים בשטף, ומאירים בחום את העם הקובני על שלל דמויותיו: מחלקי מים, ספסרי דלק, מאכערים לכל דבר ועניין, ורקדניות זקנות, שהבמה שלהן היא הרחוב. סיפורי 'הלילה של סנטיאגו' כתובים בחלקם כאגדות, בתערובת ססגונית של ריאליזם ופנטסיה – ומעניקים לקורא צוהר נדיר לתרבות הקובנית ואורחותיה. עם זאת, איכויותיהם אינן קשורות בהכרח רק למקום ולזמן, שקפא בקובה על שמריו ומנציח עולם הולך ונעלם, והוא יכול להזכיר הווייה שהייתה קיימת בארץ עם קום המדינה – הוויית עוני של חולמי חלומות. "תמימות היא שם המשחק בקובה", כותב אביטוב באחד הסיפורים, "הזרים סבורים בטעות שהקובנים תמימים, והקובנים סבורים בטעות שהזרים תמימים, ונשאלת רק השאלה מי יתפכח ראשון וכמה זמן זה ימשך". (מתוך אתר האינטרנט של "סימניה).

סוראייה לין, הבת הקובנית , בתרגום עפרה אביגד, הוצאת מודן, 2004.

רומן היסטורי סוחף על טרגדיה משפחתית, על שתיקה, וגם על הקשבה ללב והתחלות חדשות. זהו הספר השני בסדרת הבנות האבודות, שזוכה להצלחה כבירה ברחבי העולם.

"אסמרלדה דיאס וכריסטופר דאטן התאהבו זה בזו ברגע שנפגשו לראשונה. היא בת למשפחה מכובדת ועשירה בקובה של שנות החמישים. הוא בנו של בעל חברת מסחר גדולה בלונדון. הקשר בין שתי המשפחות נועד להיות עסקי בלבד, שכן אסמרלדה תינשא  עם בן למשפחה מכובדת ותישאר בקובה, קרוב למשפחתה האהובה. אבל אחרי שהכירה את כריסטופר לא נותרת לה ברירה, והיא נאלצת לבחור את הבחירה הקשה מכול – בין אהבה למשפחה. כמה עשורים לאחר מכן, קלודיה, אשת עסקים לשעבר שמתחילה לאהוב את חייה מחדש אחרי שנה קשה של שינויים ופרידות, מקבלת קופסה שנועדה לסבתה האהובה ובתוכה שני פתקים. בעקבות הירושה המסתורית, היא יוצאת למסע חיפוש אחר שורשיה ומגיעה לקובה. שם היא מגלה ארץ שונה ויפהפייה, וגבר שגורם לה להרגיש מה שמזמן לא הרגישה.

סיפורם של שני הזוגות נפרשׂ על פני יבשות ושנים, מתמזג על רקע החופים המרהיבים, הבתים הצבעוניים והאוכל המשובח של קובה, ומגולל בפנינו סיפור נוגע ללב על כוחה של האהבה להניע ולרפא" (אתר האינטרנט של הוצאת "עברית").

לואיז פאלר, רומן בהוואנה, תרגום: אירנה קנטורוביץ', שלגי הוצאה לאור, 2021.

גרהאם גרין, האיש שלנו בהוונה, הוצאת ידיעות אחרונות

"האיש שלנו בהוואנה הוא ספר ריגול וסאטירה פוליטית על– זמנית, שראה אור ב– 1958 . העלילה נחשבת לאחת “המעשיות המשעשעות” של גרין, ומתרחשת בהוואנה בתקופת שלטונו של באטיסטה. במרכזה, מוכר שואבי אבק בשם וורמולד, שנענה להצעה מפתה להפוך למרגל של שירות הביון האנגלי, לספק קצת מידע, ובתמורה ליהנות מהכנסה צדדית מכובדת. אבל כשהדוחות הבדויים שהוא שולח הופכים למשהו ממשי, העניינים מסתבכים והוואנה הופכת למקום מסוכן. בתקופת מלחמת העולם השנייה הצטרף גרין לשירות הביון האנגלי ומונה בלונדון למחלקה שעסקה בריגול נגדי בחצי האי האיברי. בעת ההיא שמע על מרגלים גרמנים ששהו בפורטוגל ושלחו לגרמניה דוחות בדויים שנועדו להגדיל את הכנסותיהם. בין המרגלים הללו היה גם “גרבו”, הסוכן הכפול מספרד שסיפק למעסיקיו הגרמנים מידע בדוי על רשת סוכנים שהוא כביכול מפעיל ברחבי אנגליה. אותו גרבו שימש ככל הנראה השראה לגיבור ספרו זה של גרין". (אתר האינטרנט של הוצאת ידיעות".

בנוסף, נמליץ לקרוא את ספריו של ארנסט המינגווי, כמו "הזקן והים", שפורסם בשנת 1952. הנובלה היא יצירת מופת שזיכתה את המינגווי בפרס פוליצר ותרמה לזכייתו בפרס נובל לספרות ב-1954. יצא לאור בעברית, בהוצא גדליה גפני, 1966.

הסיפור מתמקד בסנטיאגו, דייג קובני זקן שלא הצליח לתפוס דג במשך 84 ימים. ביום ה-85 הוא יוצא להפלגה רחוקה לבדו ומצליח לתפוס דג מרלין ענק. מתפתח מאבק הרואי בין הדייג הזקן לדג העצום, הנמשך שלושה ימים. לאחר שמצליח סוף סוף ללכוד את הדג, כרישים טורפים אותו בדרכו חזרה לחוף.

הנושאים המרכזיים ביצירה: בדידות וידידות (דרך מערכת היחסים בין סנטיאגו לנער מנולין), מאבק ללא שנאה, ניצחון שהוא גם תבוסה, נוכחותה מוות בלב החיים; המאבק בין האדם לטבע; כבוד, נחישות וכוח רצון; הזדקנות וחוסן נפשי.

סגנון הכתיבה של המינגווי מתאפיין בתמציתיות ופשטות, תוך שימוש במשפטים קצרים וברורים. היצירה נחשבת לאחת הדוגמאות המובהקות של סגנונו הייחודי. הספר תורגם לשפות רבות והפך לקלאסיקה עולמית המשפיעה על קוראים עד היום. הוא נלמד במוסדות חינוך רבים ונחשב לאחת היצירות החשובות בספרות המאה ה-20

"איים בזרם" הוא רומן שהתפרסם בשנת 1970, לאחר מותו של ארנסט המינגווי. הספר התפרסם תשע שנים לאחר התאבדותו של הסופר, לאחר שאשתו מרי ערכה את כתב היד. הסיפור מתמקד בתומס הדסון, סופר אמריקאי המתגורר באי בימי מלחמת העולם השנייה. העלילה משלבת מספר נושאים, כמו הסיוע למאמץ המלחמתי בחיפוש אחר צוללות גרמניות באזור הקריביים. נושא מרכזי הוא מערכת היחסים המורכבת עם שלושת בניו של הגיבור, שבאים לבקר אותו. כסופר, מתמודד עם שאלות של יצירה וזהות. הספר משקף נושאים רבים שאפיינו את כתיבתו של המינגווי: גבריות וקשיחות; יחסי אבות ובנים, אומץ מול פחד, בדידות וניכור.

חשוב לציין שהספר נחשב ליצירה פחות מלוטשת בהשוואה לספריו האחרים של המינגווי, כיוון שלא הספיק לערוך אותו באופן סופי לפני מותו. למרות זאת, הספר מהווה תעודה מעניינת על התקופה האחרונה בחייו של הסופר ומשקף נושאים שהעסיקו אותו.

ספרים נוספים:

• פדרו חואן גוטיירז, "קובה: סיפור אהבה" , תרגום: טל ניצן, הוצאת כנרת זמורה, 2006.
• פאקו איגנסיו טאיבו השני, "צ'ה גווארה: הביוגרפיה" , תרגום: עמנואל לוטם, הוצאת מטר, 2001.
• וולקר סקירקה , פידל קסטרו: ביוגרפיה,תרגום: גדי גולדברג, הוצאת דביר, 2002.
•  יורם קניוק, הוואנה בלוז" ,הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
• ליאונרדו פדורה, אדיוס המינגוויי , תרגום: טל ניצן, ידיעות ספרים.
• אנה מננדס , בקובה הייתי רועה גרמני , תרגום רחל אהרון, ספריית פועלים
• פדרו גוטיירס , הטרילוגיה המלוכלכת של הבאנה – ספריה לעם
• ג'וליה אלוורז, המוזה והבת , הוצאת מודן. רומן ביוגרפי היסטורי על עולמן של נשים חזקות ומשפיעות באמריקה הלטינית.
• חוסה ברנרדו , הנשים החכמות של הוואנה, תרגום: ענבל שגיב-נקדימון, זמורה ביתן.
• רֶיְנַלְדוֹ אָרֵנָס, לִפְנֵי שֶׁיֵּרֵד הַלַּיְלָה – אוטוביוגרפיה, תרגום רמי סערי, הוצאת כרמל.

לקריאה באתר זה:

מסע בארץ מתעוררת. קובה מזווית אישית, הגיאוגרפיה של קובה, קומנדנטה צ'ה גווארה, קובה בתקופה הקולוניאלית,  מאבקה של קובה לעצמאות;  תולדות קובה, ממלחמת העצמאות ועד למהפיכה. המהפכה הקובנית, הפלישה למפרץ החזירים, משבר הטילים בקובה,  תולדות קובה מאז משבר הטילים. , הדת האפרו-קובנית. גידול קנה הסוכר ; קולומבוס וגילוי אמריקה. הקולוניאליזם הספרדי באמריקה; גידולים חקלאיים באזור הטרופי ;השמדת הילידים באמריקה , הכיבוש הספרדי של אמריקה; ההבדלים בין צפון אמריקה לדרומה