טיול למקדוניה

מסע בארצו של אלכסנדר מוקדון

כתב וצילם: גילי חסקין

; ראו גם, באתר זה: טיול לאלבניה

תולדות מקדוניה בעת העתיקה   ; מקדוניה בימי הביניים; גיאוגרפיה של מקדוניה ; גיאוגרפיה והיסטוריה של הבלקן

ראו גם באתר זה : האם הקדושה – תרזה  שנולדה במקדוניה

כתבה שלי שהתפרסמה (יוני 2015 ) ב- YNET : מה יש לעשות במקדוניה ?

מקדוניה היא ארץ קטנה, חבויה בין בולגריה, אלבניה וסרביה. שוכנת בפרשת דרכים בין מזרח למערב, אסלאם ונצרות, דרום וצפון, תורכיה ואירופה.. זוהי ארץ יפה עם הרים גבוהים ועמקים פוריים, קניונים עמוקים, אגמים גדולים, נהרות, יערות עבותים ומפלי מים שוצפים.  כובשים רבים עברו דרכה, תרבויות שונות הטביעו בה את חותמן. אם נוסיף לכך את הכפרים הציוריים, אתרי מורשת עולמית, אוצרות אמנות וארכיאולוגיה, ועם חביב וגאה, נקבל תמהיל תיירותי מושלם.

מקדוניה היא תערובת של הרבה ישן מול מעט חדש. ברחובות מקרטעות מכוניות רוסיות ואירופאיות בגרסה יוגוסלבית, או פולקקס וואגן "חיפושית" חבולות, שזה להן העשור הרביעי על הכביש ומולן, נעים בגאווה ג'יפים חדשים ומאובזרים, שדומה והניילונים הוסרו מהם זה עתה. בסופיה נבנו מבנים הדורים לגדת הנהר ונפתחו כמה בתי קפה בליהוק אירופאי, אך מרבית תושבי מקדוניה חיים בבתים ישנים, מקורים בגגות רעפים אדומים, המעניקים להם חזות נאיבית ואפילו רומנטית.

בעבר הרחוק נמצאה מקדוניה הרחק מנתיבם הכבוש של התיירים. המטיילים היחידים שהגיעו למקדוניה היו כאילו שנאלצו לעבור בה, בדרכם מיוון לאוסטריה, או כמה משוגעים לדבר, ביניהם מעט ישראלים, שהתבקשו להכיר את יוגוסלביה מלפני ומלפנים. המצב הולך ומשתנה. העולם מתחיל לגלות את הפינה החבויה הזאת . למרבה הצער, אין למקדוניה את המשאב העיקרי המושך תיירים. אין לה חוף ים, אבל יש לה יש לה שלוש ימות: דויראן Dojran), פרספה (Prespe) ואוכריד (Ohrid), ששטחן הכולל הוא הוא 477 קמ"ר ויש בהם פוטנציאל תיירותי לא מעט.

ראו באתר זה: רגע של זהב במקדוניה

מקדוניה קיבלה את עצמאותה ב-1991, עם פירוק יוגוסלביה. ביוון, שחלקה הצפוני הוא מקדוניה ההיסטורית, סירבו להסכים לכך שמישהו ינכס לעצמו את השם ההיסטורי "מקדוניה", לכן הוחלט כי מקדוניה תתקבל לאו"ם בשם המסורבל משהו "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה"."The former Yugoslav Republic of Macedonia" (נקרא לעתים בקיצור: FYROM).

מקדוניה נחשבה שנים רבות לאחות הזנוחה של הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה. סלובניה, התחככה באוסטריה והשתדלה להידמות למדינות האלפיניות שמצפונה ולא בכדי דווקא שם החל התהליך שהוביל להתפוררות יוגוסלביה. היתה זו פדרציה, עם שש רפובליקות (ושני אזורים אוטונומיים), חמישה עמים, ארבע שפות, שלוש דתות, ושני אלפביתיים  מדינה מלאכותית, עם חיבור בלתי טבעי, פרי הנסיבות הפוליטיות שנוצרו לאחר מלחמת העולם הראשונה. סרביה היתה מדינה חשובה בבלקן, אימפריה בעברה ואולי הנדבך החשוב ביותר באיחוד היוגוסלבי. לקרואטיה היתה נגיעה וונציאנית ארוכת שנים והיא חשה את עצמה קרובה יותר לאחותה האיטלקית שמעבר לים האדריאטי. מקדוניה, ביחד עם מונטנגרו הזעירה ובוסניה-הרצגובינה המוסלמית השתייכה לאזורים הפחות מפותחים ביוגוסלביה לשעבר. הרפובליקות בעלות המנטליות הכול כך שונה, עם הפערים הכלכליים והתרבותיים הכול כך גדולים, החזיקה מעמד בזכות אישיותו הממגנטת של יוסיפ ברוז טיטו. הסתלקותו של זה מהעולם והתמורות שחלו בגוש המזרחי בעשור האחרון של המאה העשרים, החישו את התפוררות המדינה לרסיסה הטבעיים. מקדוניה סבלה מקשיים כלכליים חמורים לאחר שקיבלה את עצמאותה, כאשר השוק היוגוסלבי הפנימי התמוטט והסובסידיות מבלגרד הפסיקו להגיע. כדי לשנע סחורות, בעיקר תוצרת חקלאית למערב אירופה, תלויה בסרביה, שנתיב מסילת הברזל שלה עובר דרכה, דבר שמשפיע לרעה על רווחיות היצוא.

פריצתן של המלחמות היוגוסלביות והסנקציות שהוטלו על סרביה ועל מונטנגרו גרמו לנזק גדול לכלכלת המדינה, כיוון שבסרביה נמצאו 60% מהשווקים של מה שהיה פעם יוגוסלביה. האמברגו שהטילה יוון על הסחר על הרפובליקה המקדונית בשנים 1994-1995, תרם את שלו לכלכלה המעורערת. עם סיום המלחמה הבוסנית בנובמבר 1995 וההסרה של האמברגו היווני הייתה רווחה מסוימת, אבל תחילתה של מלחמת קוסובו ב-1999 והמשברים האלבניים ב-2001 גרמו לאי יציבות נוספת בכלכלת המדינה. הכלכלה המקדונית התאוששה מאז באיטיות, למרות שהאבטלה הנרחבת, השוק האפור, השחיתות והמערכת המשפטית הבלתי יעילה באופן יחסי גורמים לקצב גידול נמוך ולבעיות משמעותיות. לרפובליקה עדיין יש את אחד מהתוצרים המקומיים הגולמיים הנמוכים באירופה.

האלף השלישי נראה טוב יותר. תושבים רבים טוענים שדווקא פירוקה של יוגוסלביה, והאילוץ שנכפה עליה לעמוד ברשות עצמה, אילצו את תושביה וקברניטיה, למרפק את עצמם למעלה. השינויים אינם מהירים דיים, אבל הם מתרחשים ובאים לידי ביטוי, גם בתיירות.

זוהי ארץ קטנה, שטחה כ-25000 קמ"ר; קצת יותר גדולה מישראל, אבל קומפקטית. יש בה רק שני מיליון תושבים, כך האזורים הכפריים שלה כמעט וריקים מאוכלוסייה וניתן לטייל שם בנוחות ולחוש קצת טבע פראי.

ניתן להבחין בשלושה אזורים גיאוגרפיים: במערב מתנשאים הרים גבוהים ולמרגלותיהם אגמים גדולים. כאן נמתח הרכס הדינארי (Dinaric range). צעיר מבחינה גיאולוגית ולכן פניו מבותרים. במקדוניה יש אחד עשר הרים שפסגותיהם מזדקרות לגובה של למעלה מ-2000 מ'. ההר הגבוה ביותר הוא Mount Korab, שפסגתו, בגובה של 2,764 מ', יוצרת את הגבול בין מקדוניה לאלבניה. האזור פעיל מבחינה סיסמית והיו בו בעבר רעידות אדמה הרסניות, האחרונה שבהן ב-1963 כאשר סקופיה נפגעה קשות מרעידת אדמה חזקה, שבה נספו למעלה מאלף בני אדם.

הנוף ההררי דרמטי והכל הכול עטוף באינספור יערות צפופים, עם אלפי סוגים עצים, שיחים ומטפסים, שאף גורם מסחרי או נדל"ני טרם הספיק להרוס.

במזרח מתרוממים הרים מיוערים, וביניהם פרושות עיירות נידחות, ואילו במרכז – נמתחת שפלה פורייה וגדולה שבמרכזה זורם נהר הוורדר (Vardar), הנשפך אל הים האגאי, לא הרחק מסלוניקי. האזור המאוכלס ביותר הוא השפלות המרכזיות ובו חקלאות של טבק וענבי יין. כאן גם נמצאת  סקופיה, בירת מקדוניה, שבה גרים כשליש מאוכלוסיית המדינה.

במקדוניה חיים קצת יותר משני מיליון בני אדם, אבל יש בה מגוון אתני גדול. למעלה מ-60% הם מקדונים, רבע הם אלבנים ובנוסף חיים שם בני קבוצות אתניות קטנות, כמו טורקים, צוענים, סרבים, בוסנים, ולאכים ואחרים. מאז הקמת מקדוניה, שוררת מתיחות בין התושבים ממוצא מקדוני, שהם ברובם נוצרים אורתודוקסים, לבין האלבנים שהם ברובם מוסלמים סונים.

המקדונים טוענים למוצא עתיק. עם הודו-אירופי שהתיישב באזורי הבלקן לפני יותר מ-3,000 שנה, בעת הפלישות של הדורים ליוון, שהיו  לאחד היסודות האתניים של יוון הקדומה. מצפון מערב להם, לחוף הים האדריאטי, התיישבו האילירים. במזרח אכלסו התרקים,  את מה שלימים הך לבולגריה ואילו במרכז, התנחלו  המקדונים. כמו שכניהם, הם היו ערב של שבטים המדברים שפה דומה, שעם הזמן התגבשו לעם בעל זיקה וזהות משותפים.

האזור שבו שוכנת כיום מקדוניה, היה בעבר תחת שליטתן של מספר מדינות עתיקות ואימפריות לשעבר. העמים התראקים הצמיחו את ממלכת פאיוניה הצליחה לחדש ימיה כקדםPaeonia)), ששגשגה כאן במקביל ליוון בתקופה הקלאסית, אך האזור עלה על בימת ההיסטוריה כשעבר לשליטתה של ממלכת מוקדון העתיקה (שבמקור הייתה במקדוניה היוונית של ימינו. במאה הרביעית לפני הספירה הצליח פיליפוס השני להפוך את המרחב המקדוני למדינה. הוא קיבל חינוך יווני והכניס את ארצו לתהליך של עיר ובניית מוסדות מדינה וצבא חזק.

מכאן, לא בדיוק מכאן, אלא מהחלק המקדוני הנמצא ביוון, יצא גדול בניה של מקדוניה, הלוא הוא אלכסנדר מוקדון, "אלכסנדר הגדול". יוון העתיקה היתה אוסף של ערי מדינה, שלעתים נלחמו זו בזו, שכולן יחד וכול אחת לחוד, התבוננו בבוז את ה"ברברים" שמחוץ להם. שר ההיסטוריה חמד לו לצון והטיל את מלאכת איחודה של  יוון, על פיליפוס הגדול; מלאכה שהשלים אחריו, בנו אלכסנדר.

לאחר ששלטו בה מספר שליטים מקומיים, נתקלה מקדוניה בכוח העולה של רומא. בין הכוחות היריבים פרצו שלש מלחמות, עד שידה של רומא גברה. כדי לחסל איום פוטנציאלי, חילקו הרומאים את מקדוניה למחוזות והגלו חלק גדול מהאוכלוסייה. מקדוניה לא חזרה יותר להיות מה שהיתה, אבל היא השתלבה במה שכונה "השלום הרומאי".

לאחר שרומא הפכה לנוצרית והחלה תקופת ביזנטיון, במאה החמישית לספירה, עבר מרכזה של מקדוניה לסלוניקי, לשנים רבות. מקדוניה היתה חלק משמעותי  מהאימפריה הביזנטית, שבאחת מתקופות השיא שלה, נשלטה על ידי ששושלת שהגיעה מכאן וכונתה "השושלת המקדונית". לאחר אפיזודות בולגרית וסרבית, הגיעו התורכים העות'מניים. ההיסטוריוגרפיה המקומית מציגה את התקופה הזאת כתקופה של דיכוי, אך המציאות מורכבת יותר. לאחר קונגרס ברלין ב-1878 והשתלטות האימפריה האוסטרו הונגרית על מרבית שטחי הבלקן, היו המקדונים היו העם הנוצרי האחרון שנשאר בשליטה מוסלמית, למעט ארמניה ובחצרות אירופה דנו פוליטיקאים על הבעיה המקדונית", כחלק מהסיבוך של הבלקן שממנו כך צפו, תיפתח הרעה.

במלחמת הבלקן הראשונה שפרצה ב-1912, לחמה "הליגה הבלקנית" (שכללה את בולגריה, סרביה, מונטנגרו ויוון) נגד תורכיה. וכתוצאה ממנה איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל הטריטוריות שלה באירופה. מקדוניה השתחררה מהעול הזר, אלא שלא הצליחה לחדש ימיה כקדם. אדמתה חולקה בין כמה מדינות: יוון קיבלה מחצית מהשטח, כולל חופי הים האגאי; בולגריה קיבלה את הרי פירין, ואילו סרביה את כל השאר. עם הקמת יוגוסלביה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפך מה שנותר, לרפובליקה המקדונית,  בתוך הפדרציה היוגוסלבית. עם התפוררות של זו, לאחר שבעה וחצי עשורים, הפכה מקדוניה למדינה עצמאית שבתוקף הנסיבות הפוליטיות, נאלצת להסתפק בשם "רזה" מכפי שהיתה רוצה.

למקדוניה מורשת תרבותית עשירה באמנות, אדריכלות, שירה ומוזיקה ויש בה אתרים ארכאולוגיים רבים. בכל שנה נערכים במדינה פסטיבלים בנושא מחול, קולנוע ומוזיקה. במקדוניה יש שילוב בין סגנונות אדריכליים עתיקים וחדשים. רוב המנזרים המקדוניים, השתמרו בצורה מלאה עד היום. היא נודעת בתמשיחי קיר ביזנטיים יפים ביותר, רובם מהתקופה שבין המאה ה-11 למאה ה-16. מאות רבות של תמשיחי קיר שרובם השתמרו, במצב טוב למדי, כמה מהם נחשבים ליצירות מופת . יש במקדוניה אוסף של איקונות, ולן חשיבות דתית ואומנותית. האיקונות של אוכריד, נחשבות לאחד האוספים היקרים ביותר בעולם, ולו חשיבות דתית ואמנותית.

קברניטי המדינה הצעירה והעניה ראו שעליהם להוביל קדימה מדינה עניה במחצבים , עם כלכלה מאד מצומקת, המבוססת בעיקר על חקלאות ומעט תעשיית טכסטיל. אם לא די בכך, גם שיעורי אבטלה עצומים שהגיעו ל-40%. לכן לא נותר להם אלא לנצל את הנופים המרשימים ואת אוצרות התרבות שלהם, כדי לפתח תיירות שתזרים מטבע זר לקופת המדינה המדולדלת.  לכן החלו לקרצף ולמרק את הערים המרכזיות, בכל אחת מהן שיפצו רחוב אחד מרכזי שהפך למדרחוב מודרני בסגנון אירופי, משופע בחנויות ובבתי קפה, בעיקר, בנו בתי מלון כדי לשכן בהם את האורחים.

טיול בסקופיה

מומלץ בחום–  מדריך מקומי מעולה בסקופיה. ידען, שוטף. חייכן. מסור. מתאים להדרכה בכול מקדוניה:

Alexandar Avramovski                                                              

Tel: +38970995178

aleksandar.avramovski@yahoo.com

הבירה סקופיה איננה להיט. סקופיה התפתחה על קוו התפר שבין הנצרות המערבית, של רומא, והנצרות המזרחית של ביזנץ ולימים בין הכנסייה הסלאבית לבין האסלאם המערבי המתון יחסית, בגרסתו האלבנית. על קוו הרקיע של העיר חולשת מצודה ביזנטית,  ולרגליה המוזיאון היהודי המספר על בו ניתן ללמוד על הקהילות היהודיות בבלקן. חייהן ומותן.  עם השנים התפתחו לאורך הנהר ואדאר, שכונות מגורים וכיום נבנים בה בנייני פאר ומונומנטים הבונים  את האתוס הלאומי. צדו הדרומי של הנהר מיושב בנוצרים ובו כנסיות לרוב. על ראש ההר מתנוסס צלב ענקי. כאן גם נמצא ביתה של האמא תרזה, שנולדה וגדלה בסקופיה, ויצאה מכאן להושיע את עניי העולם. לגדתו הצפונית של הנהר, יש אופי מוסלמי יותר. הוא מאוכלס באלבנים, בני המיעוט הלאומי הגדול. זהו החלק העתיק של העיר ובו נמצא הבאזאר (Bazaar). ובו סמטאות בעלות חזות תורכית, מספר מסגדים, פונדקים ישנים, בתי קפה מעלי עשן נרגילות  ודוכנים לממכר קבאב וכאן ניצב בגאון פסלו של סקנדרברג  – הגיבור הלאומי האלבני.

בחלק הנמוך שלו ניצבת הכנסייה העתיקה של סקופיה, ובה מסך איקונות מגולף מעץ, בן המאה ה-19 ואילו  במעלה הגבעה, מתנשא מסגד עתיק, מהמאה ה­ 16, שצריחיו הגבוהים מתנשאים מעלה. משל לעליונות המוסלמית על הנוצרית בתקופה העות'מנית.

עדיין, קיים פער בין הפוטנציאל שיש לעיר לבין מצבה העכשווי. גשר האבן ולו 13 הקשתות, שעומד על תילו מאז המאה ה-15, יכול ליצור אוויר נהדרת, אך הכול זקוק לשיפוץ ולמירוק.

במרחק של חצי שעת נסיעה מסקופיה, נמצא אחד מאתרי הטבע היפים במקדוניה. זהו קניון מטקה (Matka Canyon), שמימיו שוצפים באון בין קירות הסלע. נהר טקה, שהוא  אחד משני המקורות העיקריים של נהר וארדאר. סכר שנבנה בראשו, יצר אגם מרשים, המזכיר מעט פיורד נורווגי.

בדרך דרומה, כדאי לעצור בטטובה (Tetova) שהיא העיר בעלת האוכלוסייה האלבנית הגדולה ביותר במקדוניה. היא שוכנת לרגלי הרי סאר (Sar) המרשימים. העיר מזכירה קצת מעט את  טורקיה, עם רחובות הומים, שווקים והרבה חנויות לממכר תכשיטי זהב. במרכזה ניתן למצוא מסגד יפה, שנבנה במאה ה­ 16, ובו ציורים קיר מעניינים, למרות האיסור האיסלאמי על ציור. המסגד מכונה "המסגד המצויר".  לא הרחק משם נמצא Arabati Baba Teke , מרכזם של דרווישים  – מיסטיקנים מוסלמים.

דומה ואת השיא הנופי של מקדוניה ניתן לראות בשמורת מברובו (Mavrovo National Park), הנמצאת לא הרחק משם. האלפים הדינריים מתקרבים כאן לגובה 3,000 מטר. רכס ביסטרה (Bistra), בלבה של השמורה הוא מושך אליו מטיילים רגליים ורכובים.. יש בו גיאיות החורצים את שולי ההרים, כפרים תלויים, אוהלי רועים וכרי דשא. למרגלותיו שרוע אגם מלאכותי יפה, שצבעו התכול משתלב נהדר במאסה הירוקה הסובבת אותו.

בתחום השמורה, נמצא הכפר היפהפה גליצניק (Galičnik), התלוי על פסגות ההרים הצופות אל עמק נהר רדיקה. במרבית ימות השנה הכפר ריק יחסית, למעט רועים הנוטים את אוהליהם בשוליו ומציעים למכירה גבינות עזים מעשי ידיהם. אולם מדי שנה, בחודש יולי, מגיעים צאצאי הכפר, חלקם גם ממרחקים, כדי להינשא בו ומשום כך הוא מכונה גם "כפר החתונות".

בשולי שמורת מברובו נמצא מנזר יוהן ביגורסקי (St. Jovan Bigorski), שמיקומו מרהיב במיוחד. תלוי על מורדות ההרים, מעל קניון הרדיקה (Radika) וניכר עליו שנבנה  בהשראת  מנזרי הצוקים שבהר אתוס שבצפון יוון.  האחים פילפובסקי, בני הכפר הסמוך, עמלו מספר שנים במהלך המאה ה-19 וגילפו מסך איקונות נפלא ובו אלפי דמויות מעץ, כולל שלהם עצמם. צריך לראות בכדי להאמין. לא הרחק מהמנזר, מצדו השני של העמק, חרוץ קניון עמוק ויפה. לאחר כמה מאות מטרים של הליכה בתוך נקיק, אפשר להגיע למפל דאף (Daf), הנחשב לאחד היפים במקדוניה. משמורת מברובו יוצאת דרך יפה לאורך נהרות רדיקה ודרין (Drin)אל ימת אוחריד, הנמצאת במרחק של שעתיים נסיעה דרומה משם וממנה נשקפות תצפיות מרהיבות.

בדרך דרומה, אל אוכריד, עוברים בעיר  דבאר (Dabar), ומכאן אפשר להמשיך אל שמורת מברובו (Mavrovo) או לחצות את הגבול לאלבניה. מרבית תושביה ממוצא אלבני, שחשים את עצמם אלבנים ולא מקדונים. גם כאן ניצב פסל גדול של הגיבור סקנדרברג – מושא ההזדהות האלבנית ומסביבה ניצבים מסגדים ושוררת בה אווירה של באזאר טורקי.

מרבית המבקרים מתרכזים סביב היימות של אוכריד ופרספה, ביניהן מפריד רכס גליציצ'ה ,ובשיאו תצפיות פנורמיות מרהיבות (בראש ההר יש מערכות של דרכים לרכבי שטח, הולכי רגל וכן אתר סקי ורכבל הפועלים בעונת החורף בלבד). המקום הוכרז כשמורת טבע שמופיעה ברשימת אונסק"ו כאחד מערכי הטבע החשובים בעולם, משום שחיים בה מינים אנדמיים רבים של צמחים ובעלי חיים.

ימת  אוכריד (Orhid) נחשבת לאחת הימות ובתי הגידול העתיקים ביותר בעולם. זוהי הימה העמוקה בבלקן (288 מ') ושטחה 358 קמ"ר. לחופה הצפוני של היימה, במוצא הנהר דרין, שוכנת שטרוגה (Struga) היא עיר גדולה יחסית במונחים מקדוניים (20.000 תושבים), שהאטרקציה העיקרית שלה היא הליכה לאורך הנהר ולאורכה של הטיילת. בנקודת היציאה של הנהר מהאגם נמתח גשר להולכי רגל, עליו מתקיים פעם בשנה פסטיבל המשוררים. גרפומנים וחובבי עט ברחבי תבל מגיעים לכאן, כדי לקרוא משיריהם, מעל שצף המים ונופה של היימה.

העיר אוכריד שוכנת לחופיה הצפוניים של היימה ולאורך הדורות היתה אתר נופש מרכזי, לאלו שהיו להם האמצעים לשם כך. המלך פיליפוס, אביו של אלכסנדר מוקדון, בנה כאן במאה הרביעית לפני הספירה מצודה על ראש ההר מעל האגם, ששרידיה הולכים ונחשפים.

הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, שנולד לא הרחק מכאן, במאה השישית, בנה בעיר כנסיות לרוב.  כאן למעשה נולדה הנצרות הסלאבית. כאן גם נוצר  הכתב הקירילי. אוכריד היתה מרכז דתי ורוחני רב חשיבות במהלך התקופה הביזנטית . במאה העשירית פעלו באוכריד לא פחות מ-365 כנסיות, שבזכותן זכתה לכינוי "ירושלים של הבלקן". מהן נותרו היום על תילן ארבעים כנסיות. גם כיום זהו האתר הקדוש והחשוב ביותר למקדונים ואחד החשובים לנצרות המזרחית.

החלק העתיק של העיר, ובו רחובות מתפתלים, סמטאות עיוורות וכנסיות קטנות, בנוי על צלע ההר ומשקיף על העיר והיימה. הוא מוקף בחומה שלה  18 מגדלים וארבעה שערים ויש בו סמטאות ציוריות וכנסיות מרתקות. בסמוך נחשף תיאטרון רומי עתיק, ובקיץ פועלים בו פסטיבלים למוזיקה.

לאורך חופי היימה, נמתחת ריוויירה רבת רושם, שלאורכה נבנו מלונות רבים בכל הרמות. זהו אתר הנופש העיקרי של תושבי מקדוניה, הנמלטים לכאן מחום הקיץ, לצד התיירים הרבים המציפים את העיר. בחודש אוגוסט, מדי שנה, מתקיימים באוכריד פסטיבלי מוזיקה, המשתמשים בתיאטרון הרומאי ובכנסיות העיר כתפאורה מרהיבה.

חופו של האגם משך אליו מתיישבים כבר בתקופה הניאוליתית, היינו, תקופת האבן החדשה, לפי 9000 שנה,. במפרץ העצמות  (Bay of Bones), נתגלו שרידים של אתר בו חיו אנשים בבקתות מחומר ועשב, שנבנו על כלונסאות ומשטחים מעל המים.

ליד הכפר אלשאני (Elšani) שמדרום לאוכריד, ניתן לבקר בשחזור מרשים, הממחיש את חיי התושבים בתקופה הפרהיסטורית. בתוך הבקתות שחזור של החיים בהן ומלאכות היד, שיצרו תושביהן.

בחלק הדרומי של היימה נובעים המעיינות המזינים אותה. מאות נביעות פזורות על אזור של עשרות אלפי מטרים רבועים, ויוצרות לגונות מרהיבות, מהם זורמים המים אל היימה. מומלץ בחום סיור בסירת משוטים בין הנביעות והצמחייה העשירה שהתפתחה סביבן. השייטים מתבלים את הסיור באגדות ובשירה. כמה מהם כבר הספיקו ללמוד מילים רבות בעברית. מעל הנביעות נבנה המנזר היפה של הקדוש נחום (Sveti Naum), שהתיישב כאן  במאה ה­9 לספירה. נחום הקדוש היה שותפו של קלמנט הקדוש מאוחריד (Clement of Ohrid), שחברו יחד להביא את הנצרות אל הבולגרים לייסד את הזרם האורתודוכסי הסלבי וליצור את הכתב הקירילי. לאחר שחינך מלכים ורוזנים, בא נחום הקדוש לבלות את שארית ימיו כנזיר מתבודד לחופי האגם. במנזר נשתמרו ציורי קיר, מן המאה ה-11, המספרים את סיפורו . בחצר האגם משוטטים טווסים הפורסים לראווה את זנבותיהם הצבעוניים. מרבית המבקרים מבלים את זמנם בשוטטות בטיילת שלחוף האגם ובה דוכנים לממכר מזכרות ושיפודי בשר על גחלים.

אוכריד הוא אתר פופולרי, אבל ימת פרספה (Prespa) יפה לא פחות ובלתי מתויירת לחלוטין. היימה נמצאת בגובה 950 מטר, בשטחן של שלוש מדינות – אלבניה, יוון ומקדוניה, וקרויה על שם פרספונה, בתה של דמטר, אלת האדמה היוונית, שנחטפה על ידי האדס, אל השאול. בלבה של הימה ישנם איים ועליהם כנסיות, מבצרים עתיקים ומושבות קינון של עופות.

העיר השניה בגודלה היא ביטולה (Bitola) הנמצאת בדרום מערב מקדוניה ובה חיים כמאה אלף תושבים. בתקופה העות'מנית היתה זו עיר מרכזית. שניה בחשיבותה במקדוניה, אחרי סלוניקי, בבית הספר לקצינים שהיה בה למד מוסטפא כמאל אתא טורק; אביה של טורקיה המודרנית. בעיר, שגשגה קהילה יהודית, בעיקר של מגורשי ספרד דוברי לאדינו, שמנתה כ-7,000 נפש, שכינו את העיר בשמה היווני "מונאסטיר", שהוראתו, אדמות מנזר. מיקומה על קוו החזית במלחמת העולם הראשונה פגע בה מאד. העיר ספגה הפגזות רבות, נהרסה וירדה מגדולתה. עזיבת הטורקים כרתה את מטה לחמה העיקרי והעוני אילץ רבים מיהודייה להגר מכאן.

במרכז העיר עובר מדרחוב שירק סוקק (Širok Sokak), שהוא עורק החיים העיקרי שלה. משני צדיו בתים עתיקים שנבנו במאה ה-19, במגוון של סגנונות אירופאים. ובאורח פלא שרדו את המלחמות. בתי הרובע היהודי נמצאים באזור הבזאר שמצפון לנהר דראגור (Dragor), החוצה את העיר.

במלחמת העולם השנייה באפריל 1943, העמיסו הנאצים את כל אנשי הקהילה – 4000 נפשות ואיתם עוד 3,000 יהודי סקופיה, לרכבות שהובילו אותם לטרבלינקה באישורו של בוריס מלך בולגריה, שסיפח את מקדוניה לממלכתו.  . בית הקברות היהודי הינו שריד אילם לרקמת חיים שהיתה ואיננה עוד. שער ברזל כחול המעוטר במגן דויד גדול נפתח לשדה ירוק ובו פזורות מצבות מנותצות. סמוך לביטולה נמצא האתר הרומי הראקליה (Heraclea) ובו פסיפסים עשירים בצבעים ובהם סצנות מן המיתולוגיה היוונית. חובבי הטבע יוצאים מביטולה לטיולים בהר הר באבה (Baba) החולש על העיר, ופסגתו הגבוהה ביותר, פֶּלִיסְטֶר Pelister)), המכונה גם "הקיר האדום", היא השלישית בגובהה במדינה. כאן עובר קוו פרשת המים בין הים האדריאטי לים האגאי. בראש ההר יש שני אגמים בעלי אופי אלפיני המכונים "עיני פליסטר", בשל צורתם ונשקף ממנו נוף מרהיב. בשטח ההר שוכן פארק הלאומי המיוער בעצים מחטניים ובו מגוון בעלי חיים כגון דובים, איילי בר, זאבים, חזירי בר ומספר מינים של עופות דורסים. סביב הרכס אפשר לגלות עמקים נעלמים, כפרים ציוריים ופלגי מים.

באזור פרילפ (Prilep), הסמוכה לביטולה, תלויים כמה מנזרים על צוקים מבודדים. אחד המנזרים המעניינים שבהם הוא מנזר טרסקבצץ' (Treskavec) ששוכן בהר זלטוברב (Zlatovrv), כשמונה קילומטרים מצפון לפרילפ (Preilep). זהו מנזר מהמאה ה-12, שבו חי היום נזיר בודד. בפנים המנזר יש תמשיחי קיר ביזנטיים מרשימים להפליא. הנוף מרהיב ממש. גם במנזר של המלאך מיכאל (St. Arhangel Mihail Monastery)  ניתן להתרשם מציורי הפרסקו ומספרי התפילה העתיקים.

למרגלות ההר, בדרך לאוכריד, נמצא מלובישטה (Malovishte), שנחשב לאחד הכפרים היפים במקדוניה, אם לא היפה שבהם. הכפר המתאפיין בבנייה מסורתית מן המאה ה-19, מזכיר יותר מוזיאון קטור, מאשר כפר חי ונושם, אך יש בו שקט וקסם לא מבוטל.

אזור ההרים שבמזרח המדינה, כמעט שאינו מתויר. רכס רודופסקה (Rhodope Mountains), זקן יחסית, מבחינה גיאולוגית  ותהליכי הבלייה שייפו אותו למשעי והקנו לו חזות מעוגלת ומתונה יחסית. יש בו יערות רחבי ידיים וכפרים נידחים, שהחיים אמנם לא נעצרו, אבל הואטו עד מאד. זוהי כבר "מקדוניה מתקדמים". נקודת המוצא לביקור באזור היא העיירה קריבה פלנקה (Kriva Palanka), הנמצאת כ­10 ק"מ ממעבר הגבול לבולגריה. השם פלנקה מקורו משם יחידות צבא רומאיות – פלנקה, ואכן העיירה התחילה כמחנה צבאי, השומר על מעבר ההרים בין בולגריה למקדוניה. קריבה פלנקה היא עיירה ענייה ובעלת מראה מוזנח, המקום היחיד שכדאי לבקר בו, הוא המנזר שלידה ­ מנזר אוסוגובסקי (Osogovski), שנחשב לאחד היפים והעתיקים במקדוניה כולה. אמנם, המבנה הנוכחי נבנה רק במאה ה-18, אבל הוא הוקם לראשונה כבר במאה ה­ 10.  אוסוגובסקי היה הנזיר הנוצרי הראשון באזור זה, תלמידו של סנט רילה מבולגריה, על שמו קרוי המנזר המפורסם שם.

קרטובו (Kratovo), שמדרום לו, היא עיירה נידחת, השוכנת בלועו של הר געש כבוי וייתכן ששמה נובע מהמילה Crater, שהוראתה לוע.  זהו אזור געשי, עשיר במתכות, אותן כרו כבר בימי קדם. בימי הביניים הייתה הכרייה בידי כמה משפחות עשירות, שהקימו מגדלי אבן גבוהים ומרשימים, כדי לאחסן בהם את אוצרותיהם וכדי להרשים את שכניהם. 13 מגדלים עדיין עומדים על תילם והעתיק בהם ניצב מאז מהמאה ה­12. בין המגדלים נחפרה רשת של מנהרות מסתור. כמה גיאיות חורצים את סלעי הטוף הרכים ועליהם נמתחו כמה גשרים רומאיים ועות'מניים. בכמה בתים שבלב העיירה חיו יהודים, עד מלחמת העולם השניה. מעל לעיר ניצב אור גדול , מושא גאוותם של המקומיים, הטוענים שגילו מגיע ל-600 שנה.

העיירה מלוכלכת ומצב התחזוקה איננו מזהיר, בלשון המעטה, אבל הגשרים, המגדלים והסמטאות המפותלות, על רקע הלוע המיוער שמסביב, מקנים לעיירה חזות מיוחדת במינה.

לא הרחק מהעיירה נמצא האתר המגאליתי קוסב קאמן (Cocev Kamen), שנחשב לאחד החשובים בעולם. זהו מעגל  למעשה זהו מעגל האבנים העתיק והגדול בעולם. אבני ענק הפזורות על הגבעות סביב, יוצרות מעגל אבנים ענק, בקוטר קילומטר, המזכיר בצורתו את סטונהג' שבאנגליה, אבל גדול ממנו בהרבה ועתיק ממנו. האתר נבנה סביב סלע גדול במות פולחן, ציורי סלע וסמלים מסתוריים, שגילם למעלה מ­ 6000 שנה.

האקלים של מקדוניה מאופיין על ידי קיץ וסתיו חמים ויבשים לעומת חורף קר עם שלגים עזים. העונות האידיאליות לטיול הן האביב המאוחר (מאי-יוני) והסתיו. הכבישים ריקים יחסית, אלא שהשלטים כולם כתובים קירילית. למרות שהם רחוקים מלהיות אוטוסטרדות, רבים מהם מתפקדים ככבישי אגרה.

האוכל המקדוני הוא איננו חוויה גסטרונומית, אלא שילוב טעים למדי, של המטבח היווני לבולגרי, עם נגיעה טורקית. לפני כל ארוחה יגישו לשולחן ממרח הפלפלים האדום. לצדו ישימו כמה בורקסים שמנים, ממולאים בגבינה בולגרית וממרחים נוספים על בסיס ירקות. לצדם, מגישים לבן פשוט ו"שופסקה" – צלחת של ירקות טריים ללא תיבול, חתוכים גס, ובהם מלפפונים, גזר, עגבניות, כרוב ועוד, שמעליהם מפזרים לעיתים גבינת צאן מגוררת. המנה האולטימטיבית היא דגים טריים, אך גם נתחי בשר או עוף, הצלויים על הגריל, או תבשילי קדירה. באגף הקינוחים מזכירים המקדונים את אמריקה של ראשית שנות השמונים, עם בלינצ'ס, העוטף בתוכו גלידה, בננה והרבה קצפת. בחלק מהמסעדות מופיעות להקת  נגנים בסגנון מסורתי, באחרות מצטרפים אליהם גם רקדנים של ריקודי עם. הבילוי הנפוץ בערבים הוא שתייה בצוותא בפאבים הרבים הפועלים בכל עיר גדולה. כמעט כולם מותר לעשן. תענוג למעשנים שחשים באירופה כמוקצים מחמת מיאוס.

גם מבחינת "שופינג", אין למקדוניה הרבה מה להציע. למעט עבודות יד, גבינות וריבות. אבל כפיצוי מקבלים נוף מרהיב, אתרים עתירי תרבות ותושבים גאים ומכניסי אורחים.