מדבר סהרה

 

המטייל הישראלי נחשף לסהרה בטיוליו במרוקו, בתוניסיה ובעיקר במדבר המערבי במצרים.  "סחרה" (صحراء كبرى) בערבית, מדבר.  מקור השם דווקא אבן (כמו כיפת הסלע: "קובת א סחרה").  זהו המדבר הגדול ביותר בעולם.  הסהרה נקראת בערבית "צחראא כוברא", המדבר הגדול.  הסהרה, משתרע לכל רוחבה של צפון אפריקה, על פני למעלה משמונה מיליון קמ"ר, מהים התיכון והרי האטלס עד קו רוחב °16 בדרום. גיאוגרפים ערביים קראו  לסהרה "ים".  דיונות החול הם הגלים.  סיג'ילמסה היא נמל והגמל ספינת המדבר.

 

הסהרה הוא המדבר הגדול בעולם.  שטחו:  8 מליון קמ"ר.  לשם המחשה: שטח ארה"ב כולה 10 מליון  קמ"ר.  אורכו 5,000 ק"מ, מתחיל באוקיאנוס האטלנטי במערב ומסתיים באוקיאנוס  ההודי במזרח.  רוחבו  1,500 ק"מ.  החלק הגדול נמצא באלג'יר (3 מליון קמ"ר),  מצרים ולוב (1 מליון קמ"ר), סודן (3 מליון קמ"ר), מרוקו 700,000 קמ"ר).  הסהרה היא מדבר מוסלמי, חלקים ממנו הם מדבר ערבי (תושבים המוגדרים כערבים – כך גם בארפוד). הגבול הצפוני הוא בהרי האטלס והדרומי אזור הסוונה, בקו רוחב º16 מעלות.  הסהרה משתרעת בתחומיהן של 11 מדינות (מרוקו, סהרה הספרדית, מאוריטניה, מלי, אלג'יר, תוניס, לוב, ניג'ר, צ'ד, סודן, ומצרים).

 

הסהרה נחשב לאחד המדבריות הקדומים ביותר, התשתית הבונה אותו הוא פרה קמברית,  הבנויה מעיקרה מסלעים קריסטליניים, מתוך בסיס זה מתנשאים אזורי לבה ענקיים היוצרים מעין רכס מרכזי במרכז הסהרה.  הגדולים בגושי לבה אלה הם מאסיב  א'חג'ר, בגבולה הדרומי של אלג'יר, המוקף רמות גבוהות ופסגתו בהר הגעש הכבוי  טחת –  2918 מ'.  צפונה ממנו נמצא מסיב אז'ר, שגובהו מעל  2,000 מ'. מאסיב טיבסטי  בצ'אד ובו הרי אמי-קוסי –  3415 מ'; הפסגה הגבוהה ביותר בסהרה. וכן מאסיבאנדי בגבול המזרחי של צ'אד.  משרשרת המאסיבים הזאת, יוצאות דרומה שלוחות של מסיבים קטנים כמו: אדראר,  במאלי, אייר, – בניג'ר , וג'בל מארה בסודן.  באזורים שבין המאסיבים מצויים אגנים פנימיים עצומים כגון טנזרופט (Tanezrouft) באלג'יריה, וטנרה  (Tenere) בניג'ר.  האוכפים שבין המאסיבים מכוסים  בסלעים פליאוזואים, הידועים בשם אבן-חול נובית.   מצפון לרכס המרכזי יש מספר גדול של רמות מישוריות המכוסות בחמאדות (טרשים  או סלע חשוף), כמו רמת חמדה אל חמרה בלוב, וחמדה די דרע במערב אלג'יר.  בחלק  מן השקעים והרמות מצוי כיסוי של "רג" – (חצץ דק) הנקרא בחלקו המזרחי של  המדבר בשם סריר.   מצפון למאסיבים הללו יש שטחים גדולים מאד של אבן חול וגיר. החולות (ארג')  תופסים רק כ-20% משטחו של המדבר.  שני מדבריות החול הגדולים נמצאים באלג'יר והם הארג המזרחי והארג המערבי.  שטחי החול העצומים מהווים מכשול כבד לתנועה, אך מאידך, יש בהם ברכה משום שהם מחלחלים (אקויפר) ולכן יש באלג'יריה מי תהום גבוהים ונאות מדבר גדולות. בעבר היתה תקופה ירוקה בסהרה והיו בו ישובים (תק' הקרחונים).  עדויות לכך  יכולים לשמש גיאיות עמוקים ורחבים, היוצאים מן הרכס המרכזי ומבתרים את אזורי  הרמות בצפון ובדרום הסהרה.  ואדיות אלה מעידים על קיומה של תקופה גשומה  שהיתה כנראה בפלייסטוקן.  מים זורמים בואדיות בשיטפונות בהפסקות של שנים ביניהם, נשפכים אל המלחות.  בצפון תוניס ובאלג'יר נוצרו בשקעים גדולים ימות  מלוחות שבגדולה בהן היא שוט מלע'יר באלג'יר, הנמצאת ברום של 30 מ'.  ימות  אלה הופכות בתקופת היובש למליחות.  נחלים רבים הם נחלי אכזב (כמובן שיש נחלים רבים שהעמקים שלגדותיהם היו ערש תרבויות), שהזרימה בהם מהירה ופתאומית, כזו שיכולה לשאת גושי סלע ענקיים, חול, בוץ ועוד. לרוב מע' הניקוז לא מגיעה לים אלא לשקעים היכולים להפוך לאגמים עונתיים.

משטר הרוחות והאקלים של כה"א הם שגורמים להיווצרותו של המדבר.  האזור נמצא תחת רמה ברומטרית קבועה אשר אינה מאפשרת גשם.  הרי האטלס מהווים מחסום לגשם מן האטלנטי.  רק בשוליים הצפוניים של המדבר מופיע גשם לעיתים, אך  כמותם אינה עולה על  100 מ"מ גשם בשנה.  כאשר יש גשם, החום מאדה אותו מיד,  ואין סיכוי לקיומו של מאגר מים.  במרכז הסהרה נמדדו הטמפ' הגבוהות בעולם.  החודשים החמים ביותר בצפון הם מאי-אוגוסט ובהם מגיעה הטמפ' היומית ל-45º  מעלות, אך נמדדו גם טמפ' קיצוניות של º50. ההתקררות בלילות ניכרת ובגבהים של מעל 2500 מ', מופיעים קרח וקרה.  תנועת האוויר לכיוון דרום-מערב מערב, יוצרת רוח חזקה ויבשה הנקראת חרמטן.  שינויי טמפ' ולחות משפיעים על תהליכי הבליה שמפוררת את הסלע וסוחפת אותו ורק הבדלים בתבליט משפיעים על  ומהירות הזרימה.

משטר הרוחות, התבליט וסוג החומרים שהושקעו (סדימנט) קובעים את מיגוון התופעות שמשפיעות על תנועת החול והאבק.

גם בסהרה הדרומית וגם בצפונית קיים צומח "מפוזר" המהווה כסות רצופה  למדי על כל השטח. רק בסהרה המרכזית (בין 18-30º מעלות) קיים מדבר מוחלט ובו  צומח רב שנתי מכונס – כלומר מוגבל למקורות הרטיבות, עמקים, שקעים ואפיקי  נחלים.  יש חגורה ברוחב של º2 מעלות בדרום הסהרה המרכזית (אלגי'ראית-לובית) שהיא  שממה, מדבר א-ביוטי ללא כל צומח או חי.

במדבריות הארג, המהוות ים של חולות הצומח השולט הוא מלענו-דוקרני, ובמקומות  נוחים מופיעים שיחים כמו שרביטן, רותם,רתמה, החמאדות הם בד"כ חסרות צומח  פרט לערוצים כמו: חמדת המדבר, פגוניה דביקה וכן סלקיים רבים.  באפיקי הנחלים ובשקעים גדלים עצים לא מעטים, כמו מיני שיטה, שיזף , אשל,  כסיה, זקום מצרי, תפוח סדום וסלוודורה פרסית. יש הרבה מאד צמחים חד שנתיים, המופיעים לאחר הגשם כל המרחב של המדבר מאוכלס ב- 1200 מינים – על כל  מליון קמ"ר, יש 150 מינים, לעומת 1000-28000 באירופה.  המספר הנמוך ביותר בעולם, למעט  האזור הארקטי.   מבחינה פיטוגיאוגרפית שייכת הסהרה הצפונית לעולם הסהרו הערבי, לממלכה  ההולאורקטית ומאוכלסת בסוגים שמוצאם הוא ים תיכוני לרוב.  בסהרה הדרומית משתרע האזור הסודאני, שהוא חלק מן הממלכה הפליאוטרופית.   בנאות המדבר גדלים בעיקר תמרים.

 

איזור זואוגיאוגרפי הנקרא סהרו-סינדי, רבים מבעלי החיים שבו, הסתגלו ליובש ומסתפקים בלחות שבמזונם.  ביניהם הדישון, הראם, צבאים, וכבש הרעמה.  מבין הטורפים –  אופיאני הפֶנֶק, שועל הנגב ושועל מצוי.  מבין אוכלי החרקים -קיפוד מדברי,  עטלפים, מכרסמים – דורבן, ירבועים, גרבילים, מריונים.  עופות: יען, חגלת  הסהרה, כרוון, שרקרק, תחמס מצרי, עורב חום עורף.  כמו כן מצויים דורסי יום  ולילה, המסתפקים בנוזלים שבטרפם.  יש עופות הזקוקים למים ועוברים מרחקים  גדולים להשגתם כמו הקטות, יונת הסלעים ועוד.  מן הזוחלים מצויים החרדון,  חרדון הצב, הכח, זעמניים למיניהם, פתניים וצפים. מהחרקים יצוינו ארבה המדבר  והשחרוריות.

בכל הסהרה הגדולה חיים בסה"כ כ- 5 מליון נפש.  כולם גרים בנאות  המדבר, כמו ארפוד, או כל מצרים או לוב.  הגורמים הגדולים באוכלוסיית הסהרה הם הברברים של מרוקו ומאוריטניה.  הבולטים ביותר הם השבטים הטוראגיים בניגריה, ניג'ר, אלג'יר, והם שולטים בכל מערבו של הסהרה. הטוראגים נודדים במרכז הסהרה ובסביבות המסיבים של אייר ואחג'אר שבניג'ר ובאלג'יר ואילו המאורים (קבוצות של נודים ומגדלי מקנה), נודדים בין מרוקו לסנגל במערב הסהרה.  שבטי הטדה (או הטיבו) הם עירוב ברברי -כושי ומתרכזים בעיקר בנאות המדבר שבין  פזאן בלוב לבין ימת צ'אד.  השבטים הערבים, אשר הופיעו באזור במאה השביעית, לעתים במקומם של הברברים,  תופסים את אזור צפון הסהרה.  הם בחלקם נוודים ובחלקם שוכני נאות מדבר.   קבוצות קטנות של כושים נמצאים בעיקר בנאות המדבר של דרום הסהרה.  תושבי הסהרה מתפרנסים מחקלאות המתקיימת בנאות המדבר, כך בזיז, ובתאפיללת חיים חקלאים, המגדלים את שדותיהם בצפיפות רבה ובאיכות גבוהה, אך למעשה מאז ומתמיד היה המסחר לעורק הראשי של החיים.  המסחר מתבסס על הדרכים הקבועות והיחידות החוצות את הסהרה; דרכים היסטוריות לאורך נאות המדבר.  הנאות מבוססות על ריכוזים של מי תהום גבוהים המאפשרים את קיומן של בארות.  בחלק מן האתרים הוקמו ערים ממש, כמה מעריה החשובות של הסהרה נמצאות באלג'יר.  רוב האוכלוסייה חיה בעמקי הנהרות.  בשנים האחרונות מתגלים מחצבים חשובים בסהרה, נפט בלוב מצרים תוניס ובאלג'יר, עפרות ברזל, נחושת במאוריטניה, גז טבעי בלוב ובאלג'יר, פוספטים בריו דה אורו (סהרה ספרדית).  הדבר עשוי לשנות את מפת ההתיישבות של הסהרה.  הדרכים העיקריות הן מנמתחות אלג'יר מן העיר קולון דה שאר לטימבוקטו, מתוניס  לניג'ר.  גילוי מי התהום בלוב שינה לגמרי את מפת ההתיישבות בסהרה, אם נוסיף לכך את צינורות הנפט הזורמים מן המדבר אל הים התיכון, ואת פרוייקט שקע קטרה במצרים,  שאם יופעל ישנה מאד את  התנאים.  כך עולה שאלת פילוסופית המדבר כבן חלוף?

מקורות המחיה העיקריים הם גידול מקנה וסחר חליפין (מלח, בשר, צמר,  גרעינים וכדומה) וכן חקלאות בהשקאה בנאות המדבר. קיומה של האוכלוסייה הנוודת  והקבועה תלוי בקיומם של מי תהום ואלה נמצאים בתנאים טופוגרפיים מוגדרים:  בתוך השקעים והאגנים ובשולי שטחי החולות ולאורך הנחלים.  ריכוז מי התהום הביא להתהוות של קבוצות של נאות מדבר ואילו השטחים שביניהם ריקים מאדם.  אספקת המים לנאות המדבר היא בעיקר מבארות ארטזיות, מעינות ונחלים. אחרי מלחמת העולם ה II-מנוצל המדבר לכלכלה המודרנית:  נפט  (אלג'יריה, תוניס, לוב ומצריים); ברזל ונחושת (מאוריטניה ואלג'יריה); מנגן (אלגיריה); גז טבעי (לוב ואלג'יר), פוספטים (סהרה הספרדית) ואורניום (ניז'ר).  התמורות במדינות הים תיכוניות הן  מהירות; ובמדינות שבדרום הן איטיות ביותר.

הובלת שיירות היתה מאז ומתמיד התמחות של הערבים (המסורת מספרת אפילו על נווטי שירות עיוורים).  בזכות מיומנותם הצליחו לחדור אל אפריקה.  איבן בטוטה, טייל מוסלמי יליד טנג'יר במאה ה -14, שנשלח ע"י הסולטן המרנידי אבו  עינן למסע חוצה סהרה (כפי שמרקו פולו בן זמנו קשר קשרי מסחר במזרח  הרחוק[1]. זה  היה החלק האחרון של עולם האיסלאם אותו עדין לא הכיר.  מסיג'ילמסה, עיר השיירות שבדרום מרוקו,  יצא במסע של  25 יום למאלי של היום.   שם מצא מוסלמים שחורים (שירות הסחר מהמאה ה- 8 אסלמו את אפריקה השחורה) ואלפי עבדים אפריקאים עובדים במכרות המלח.  גם היום מופעלים מכרות המלח בעבודות כפיה של אסירים  פוליטיים במלי.  עדיין משווקים מלח בשירות גמלים בעיקר דרומה לאפריקה השחורה  שמעבר לנהר ניג'ר.  נקודת המפגש בין אפריקה השחורה לבין השיירות חוצות הסהרה היתה טימבוקטו.  באמצע המאה ה  16 היתה עיר של  50 אלף  תושבים ו 3 אוניברסיטאות גדולות.