שונית האלמוגים

צילום פיש אפינס

כתב: גיל חסקין

תודתי נתונה לכול האנשים הטובים, שסייעו לי להגיע אל חלק מהאתרין בהם צללתי וסייעו לי להבין את שונית האלמוגים: טובה ונבות ברונובסקי ממועדון הצלילה "פיש, אנד פינס" שבפּלָאוּ וביל אקר, ידידם מהאי יאפ, שאירחו אותי ברוחב לב. תודה לניסו קדם מצוות 'אדמה-מסעות וטיולים', שתרם את כרטיסי הטיסה, למיקרונזיה ולאילן וורד מחברת Wild Drive שסייע בעידו, בעצה ובשרות מסור.

ראו גם כתבה על צלילות במיקרונזיה, שהתפסרמה במגזין האלקטרוני של מסע אחר

שונית האלמוגים כמקום חיות

אין כמו האלמוגים לסמל את היופי והחן בעולם התת-ימי הטרופי. אולם, לא יופי בלבד מייצגים אותם פרחים חיים. הם מציגים בפנינו אורחות חיים מופלאים, של קיום יחד של בעלי חיים וצמחים ואריכות ימים שאין דומה לה. האלמוגים מייצגים אבולוציה ארוכה, של לפחות חצי מיליארד שנים של חיים בים. אילו חזרנו באיזו מכונת זמן דמיונית, לצלול בים התטיס הטרופי, לפני מאתיים מיליון שנה, קרוב לוודאי שהיינו מוצאים בו נוף תת-ימי כמעט זהה לזה של ימינו. אך גם בימינו, האלמוגים המתרבים ברבייה אל-מינית שצאצאיה נשארים צמודים יחד, ליצור מושבות ענק. מושבות אלו, שבהן ממשיכות מולקולות הדנ"א להתחלק במשך אלפי שנים, מבלי שחלים בהן שנויים גנטיים כלשהם, ומתקרבות בכך הכי קרוב שאפשר לחיי נצח.

סיכום זה לא יכול היה להיכתב ללא הספר הנפלא: "שונית האלמוגים" (1994) שנכתב על ידי יוסי לויה ורמי קליין. תל אביב: הוצאת משרד הביטחון.

רבים מהמטיילים נהנים לצלול או לשנרקל. יש הטסים במיוחד לחופשות צלילה ויש המקפידים לשלב בחופשה השנתית באילת ביקור במצפה התת ימי ומתרשמים מסרטי טבע וצילומים תת מימיים. לא כולם יודעים ששוניות אלמוגים הן מהמערכות האקולוגיות המורכבות והעשירות בעולם, לא כולם יודעים ששוניות האלמוגים מגנות על אזורי החופים מפני סערות וגלים, לא כולם יודעים שהשוניות מהוות בית לכמיליון מינים של דגים וחסרי חוליות שרבים מהם משמשים לנו למאכל, וחמור מכך, לא כולם יודעים שרבות משוניות האלמוגים נתונות בסכנת הכחדה.

שונית אלמוגים היא בית גידול ימי נפוץ בימי והאוקיינוסים בעולם. אלו הן הסביבות הימיות העשירות והמורכבות ביותר באוקיינוסים, והן מבתי הגידול המרהיבים והמרתקים ביותר הקיימים על פני כדור הארץ. הצורות המופלאות והצבעים הרבים בשונית האלמוגים מגרים את דמיון המתבונן. בשונית נחשפים לעינינו שלל מיני אלמוגים בעלי צורות וצבעים מגוונים. בין הסדקים והמבוכים שהם יוצרים, חיים מינים רבים של כוכבי ים, סרטנים, חלזונות, סוסוני ים וצדפות, ובמים שוחים מאות מינים של דגים בשלל צורות וצבעים. זהו למעשה אחד המנים הטבעיים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ, שנוצרו על ידי יצורים חיים. מלבד יער הגשם הטרופי, אין עוד סיבה הדומה בעושר ובמגוון המינים, לזו של שונית האלמוגים.

שוניות האלמוגים שוכנות על קרקעית הים, במים חמימים ומוארים היטב. הן נוצרות על ידי בעלי חיים הנקראים אלמוגים, המסוגלים לבנות שלד חזק מגיר. האלמוגים, שהם המרכיב העיקרי בשונית, כמוהם כאין ספור ארכיטקטים קטנים שחברו יחדיו במשך אלפי שנים, ליצור את המבנה הסבוך של השונית.

כמשתמע משמה, שונית האלמוגים בנויה בעיקר מאלמוגים. אך מלבדם, חיים בצמידות לשונית, מינים רבים של בעלי חיים וצמחים, המקיימים ביניהם יחסי גומלין שונים.  כמו כן, השוניות משמשות לעתים כמקום מחיה לבעלי חיים ימיים כגון דגים, קיפודי ים ולמרגלותיה, גם כוכבי ים.

טיול לאוסטרליה, לפולינזיה, לחצי האי סיני, לפיליפינם , לסרילנקה, לתאילנד, לברזיל, להונדורס, לקולומביה ולקוסטה ריקה, כולל פעמים רבות את שונית האלמוגים

צילם גילי חסקין

ראו מצגות:

בורה בורה מתחת למים

האי פונהופי במיקרונזיה

האי יאפ במיקרונזיה

האי פלאו

צלילה באיי סימיליאן שבתאילנד

האי טיראן

פרננדו דל נוריניה בברזיל

גילי צולל בפרננדו דל נורוניה – ברזיל

שנת 2008 הוכרזה כשנת השונית הבינלאומית. ההכרזה היא יוזמה של ארגון IYOR לחקר ולשימור שוניות האלמוגים בעולם, ומטרתה לעודד מודעות לערכן ולחשיבותן של שוניות האלמוגים.

ראו באתר זה: איי סימיליאן – יומן הצלילות

אלמוגי האבן

במרבית שוניות האלמוגים בנות זמננו, אלמוגי אבן (Stony coral) הינם המרכיב העיקרי של השונית, בעוד שבשוניות אלמוגים עתיקות יומין, בתקופות גיאולוגיות קדומות יותר, שלטו אצות גירניות מסוגים שונים, ובעלי אחרים ( Tabulate coral)), שאינם שייכים לסדרת אלמוגי האבן ונכחדו במהלך הזמן מפני כדור הארץ. שונית האלמוגים נתונה להשפעתם של תהליכים דינמיים, המנוגדים זה לזה ,של בניה והרס, תמותה והתחדשות, גיוס של יצורים חדשים ותפוצה של אחרים.

האלמוגים הם בעלי חיים מושבתים המורכבים מיחידות קטנות הנקראות פוליפים. הפוליפ הוא גוף דמוי שק חלול, המזכיר שושנת ים. הפוליפ הוא יחידת חיים עצמאית המכיל את כל מערכות החיים הדרושות ליצור חי כדי להתקיים. מערכות אלו כוללות נשימה, תזונה, הפרשה ורבייה. מבנה גופו הפשוט מעיד על דרגה התפתחותית נמוכה מבחינה אבולוציונית. במושבה אחת של אלמוג ניתן לעתים לספור אלפי פוליפים הצמודים זה לזה. מושבת אלמוגים מתחילה את חייה כפוליפ קטן ויחיד, בקוטר מילימטרים ספורים בלבד. פוליפ זה מנץ פוליפ נוסף וכן הלאה והמושבה גדלה. מושבות אלמוגים מסוגלות לגדול ולהגיע לממדים של מטרים אחדים ולגיל של מאות שנים!

האלמוגים (Anthozoa) הם בעלי חיים פרימיטיביים, מחלקה במערכת הנבוביים[1] (שתי המחלקות האחרות הם הידרתיים ומדוזות). פירוש השם המדעי: ANTHOS = פרח; ZOON = חיים. תפוצתם כלל עולמית. הם חיים מאזורי הכרית ועד מעמקי הים. גם גודלם מגוון: יש ביניהם שגודלם אינו עולה על מילימטרים אחדים ויש ענקים, שקוטרם מגיע למטרים אחדים.

אלמוגים הם יצורים טורפים. הם ניזונים מזואופלנקטון ולשם כך הם מצוידים בזרועות ציד. הזרועות האלה מכילות תאים צורבים, שמטרתם לשתק את הטרף ולהמיתו. האלמוגים מגלים תוקפנות זה כלפי זה וגם כלפי יצורים אחרים. הם יכולים לדחוק מינים המאיימים להורגם, באמצעות זרועות ציד מיוחדות, או באמצעות חוטים דקים. חוטים אלה נשלפים מחלל העיכול של הפוליפ, נכרכים סביב מזון או רקמת אלמוג שכן ומעכלים אותה תוך זמן קצר.

אלמוגים אחרים מיצרים להגנתם חומרים כימיים מיוחדים. חומרים אלה דוחים יצורים אחרים ושומרים על מרחב המחיה של בעל החיים המייצר אותם. החוקרים מנסים למצוא בהם חומרים אנטיביוטיים או חומרים המסוגלים לעכב גידולים סרטניים. מחקר חדש מראה לראשונה כי אלמוגים פועלים באופן אקטיבי כדי להשיג יותר מזון ויותר חמצן.

למראית עין, אלמוגים נראים כעצמים דוממים, התלויים לחלוטין בזרמי הים שסביבם כדי לקבל מזון וחמצן. אך האם באמת כך הדבר? צוות חוקרים מאוניברסיטת MIT שבארה"ב וממכון וויצמן הישראלי ביצע ניסוי, בו נבדקה תנועת המים במרחק של עשרות מיקרומטרים מפני שטח האלמוג. בניסוי, פוזרו חלקיקי פלסטיק זעירים במים, סמוך לפני השטח של האלמוג. לאחר מכן, צולמה תנועת החלקיקים באמצעות מצלמה וידאו מהירה (עד 1,000 תמונות לשנייה), המחוברת למיקרוסקופ. בניתוח התוצאות נחשפו כיוונים שונים של זרימת המים, והתוצאות הפתיעו את החוקרים. נמצא שהמים נעים על פני השטח של האלמוג במערבולות. המערבולות אינן נוצרות באופן מקרי, אלא על ידי האלמוג עצמו. הוא עושה זאת בעזרת מיליוני שערות, שאורכן מיקרונים בודדים, המכסות את פני השטח שלו. על ידי תנועה אחידה ומחזורית של השערות האלה מצליח האלמוג להזיז באופן אקטיבי את המים הקרובים אליו. הימצאות השערות האלה, הנקראות סיליה ((cilia, ידועה שנים רבות אך עד כה חשבו שהן יוצרות זרימה אחידה ומקבילה לפני השטח, שאולי מסלקת משקעים אך לא עוזרת להביא מזון מתוך עומק הים אל האלמוג. המחקר הראה שלא כך הדבר. על ידי ערבול המים מצליח האלמוג לקבל יותר חומרי הזנה וחמצן וכן לסלק מעליו פסולת, באופן מהיר יותר. במחקר נבחנו שישה סוגים שונים של אלמוגים, ונמצא שכולם פועלים באותו האופן. אור שפירו, החוקר הישראלי שהביל את המחקר אומר שאומנם אי אפשר להסיק מכך שכל סוגי האלמוגים פועלים באופן דומה, אך נראה כי מי שיש לו שערות סיליה יוצר בד"כ זרמים כאלה. השמירה של שערות הסיליה במשך 400 מיליון שנים של אבולוציה מצביעה על כך שליצירת המיקרו מערבולות האלה יש יתרון אבולוציוני משמעותי.

ראו גם: טיול בפונהופי שבמיקרונזיה

צילום: גילי חסקין

רביית האלמוגים

כמו אצל כול יצור חי, תלוי המשך הדור באלמוגים, ביכולת שלהם להתרבות, להפיץ את צאצאיהם ולייסד מושבות חדשות. לתהליכי הרבייה המינית והאלמינית באלמוגים, חשיבות ראשונה במעלה, בכול הקשור בתפוצה ובהתפתחות של שוניות אלמוגים. תהליכי הרבייה באלמוגי האבן מגוונים מאד ומרתקים, הן מבחינה ביולוגית והן מבחינה אסתטית. אלמוגים הגדלים באזורים שונים בעולם מגלים דפוסי רבייה שונים, בעלי משמעות אקולוגית שונה. ברבייה המינית מעורבים תהליכים של יצירת תוצרי מין, נקביים וזכריים, הפרייה הדדית ויצירת תוצר חדש, השונה בהרכבו הגנטי מאלמוג ההורה. משך התפתחותם של תאי המין נע בין מספר שבועות בתאי הזרע למספר חודשים בתאי הביצית.

אלמוגים עשויים להיות דו-ביתיים Gonochoric)) או "הרמפרודיטים" Hermaphroditic)). מרבית אלמוגי האבן הינם הרמאפרודיטים סימולטניים, כלומר, מפתחים אשכים ושחלות, בו זמנית, באותה מושבה ובאותה עונת רבייה. מוכרות שלוש דרכים לרבייה מינית באלמוגים: מרבית האלמוגים מתרבים על ידי שחרור של תאי ביצה ושל תאי זרע למים, וההפריה נעשית במים. הפרייה מוצלחת מביאה להתפתחות פגית Planula)) ריסנית, בעלת כושר שחייה ותפוצה למרחקים. ישנם אלמוגים בהם ההפריה נעשית בתוך חלל הפוליפ והפגית מתפתחת בתוכו עד שהיא משתחררת למים ואילו באלמוגים אחרים כמו, למשל, במרבדן הצהוב, נעשית התפתחות הביצים המופרות על פני המושבה.

אחת התופעות המופלאות ברביית אלמוגים התגלתה בשוניות האלמוגים בצפון מזרח אוסטרליה: למעלה מ-140 מינים של אלמוגי אבן משחררים למים תאי רבייה בצורה מתואמת ומתוזמנת, וכל זאת בלילה אחד או בשני לילות בשנה בלבד! כל זה קורה באותו מועד אף בשוניות המרוחקות מאות קילומטרים זו מזו. רבייה זאת מתרחשת באביב האוסטרלי (בחודשים אוקטובר או נובמבר), כשבוע לאחר הירח המלא. הסיבה לתופעה היא שבתקופה זאת טמפרטורת המים ותנודות הגאות והשפל הם המתאימים ביותר להבטחת ההישרדות של הפגיות המתפתחות. לאחר ליל הרבייה ההמונית, פני האוקיינוס השקט באוסטרליה מתכסים בכתמים גדולים של תאי רבייה, הצפים על פני המים ונראים כמו כתמי שמן גדולים.

הפגיות נסחפות עם זרמי הים ומתיישבות בסופו של דבר בשונית. שם הן עוברות תהליך של שינוי, הנקרא "מטמורפוזה" Metamorphosis)) – תהליך שהופך אותן מיצורים חופשיים ליצורים נייחים הצמודים למצע.

לאחר שהתיישבו בשונית הן מתחילות לבנות את שלד הפוליפ הראשוני. פוליפ זה מנץ פוליפים נוספים עד יצירת המושבה הבוגרת וחוזר חלילה. לאלמוגים יש גם צורת רבייה אל-מינית: חלקים מן האלמוג נשברים ומתפתחים למושבות חדשות.

האלמוגים יכולים לבנות שלד חזק בזכות חיי שיתוף בין הפוליפים באלמוג לבין אצות חד-תאיות. אצות אלו נפוצות אך ורק בים וגודלן נע בין 8-10 מיקרון. האצות נמצאות בתוך שכבת התאים הפנימית של האלמוג (גסטרודרמיס) והן מעניקות לו חלק מן הגוונים המרהיבים שלו. שיתוף הפעולה הזה הוא סוד הקיום של שוניות האלמוגים.

כיצד מתקיים שיתוף הפעולה בין האלמוג והאצות? האצות מבצעות תהליך פוטוסינתזה. את הסוכרים הנוצרים בתהליך, הן מעבירות לאלמוג ומסייעות לו לבנות את שלד הגיר. בתמורה האצות מקבלות הגנה וזוכות להשלמה של חומרי מזון חיוניים. האצות שבאלמוגים הן מן היצרנים הראשונים בשונית.

לאצות החד־תאיות המכונות זואוקסנטלות (מיוונית "חי צהוב"), המצויות בתוך רוב האלמוגים וחיות עמם בסימביוזה, חשיבות רבה בתהליכי התזונה ובניית השונית. כל האלמוגים בוני השונית מכילים זואוקסנטלות, ולכן במקומות שבהם האצות אינן יכולות להתקיים, למשל בשל מחסור באור, לא תיווצרנה שוניות. עקב כך מצויות שוניות האלמוגים בעיקר בחגורת המים העליונה (עד עומק מרבי של 70-90 מטר), למרות שאלמוגים הרמטיפים אחדים נמצאים גם בעומק רב יותר, של כ־150 מטר.

רוב האלמוגים הבונים את שונית האלמוגים, והמכונים "אלמוגי אבן", הם מסדרת האלמוגאים (Scleractinia). שלדי האלמוגים יוצרים בשונית את המבוכים הרבים, המספקים גומחות אקולוגיות רבות. בנוסף לאלמוגי האבן קיימת קבוצה שונה, הנקראת אלמוגי שמונה או "שמונאים". הם מהווים את אחד המרכיבים העיקריים  בשונית ויש להם חשיבות אקולוגית רבה ביותר. בקבוצת השמונה נציגים רבים השוניםז ה מזה בתכונותיהם, וללא ספק הם הססגוניים והמרהיבים שבאלמוגי השונית. אלמוגים אלו מצטיינים בצורות שונות, יש ביניהם דמויי מניפות, פרגולים, נוצות וצורות רבות אחרות.

אין ספור של יצורים חיים מוצאים בהן משכן, הגנה, מסתור ומזון. בנוסף לחסרי החוליות הרבים החיים בה, יש בשונית קבוצות רבות של דגים – דגי יום ודגי לילה, דגים צמחוניים ודגים טורפים, דגים גדולים וקטנים, וכולם בעלי צורות וצבעים למכביר. לדגים תפקיד אקולוגי חשוב ביותר בשונית, והם מצטיינים באורחות חיים מעניינים ומרתקים.

שונית האלמוגים היא בית גידול צפוף ומורכב, וגדלים בה יצורים רבים, ובהם גם כאלה המהווים תחרות על מקום ההתיישבות לאלמוג, כגון אלמוגים אחרים, ספוגים ואצות. כאשר מתפנה מקום על פני המצע כתוצאה מתמותה של הדייר הקודם או כתוצאה מגורם פיזיקלי כלשהו, הוא הופך מיידית למקום התיישבות פוטנציאלי. לפיכך, קיימת בשונית תחרות עזה בין יושביה על משאבים, ובמיוחד על מקום להתיישבות ולהתבססות. תחרות בין אלמוגים, כמו בין בעלי חיים אחרים, מתקיימת כאשר בני אותו המין, או מינים שונים, זקוקים לצורך מחייתם למשאבים דומים, המוגבלים בסבתם מבחינה כמותית. שונית האלמוגים הינה בית גידול צפוף ביותר, ובין האלמוגים השולטים בה ישנה קרבה פיזית הדוקה, עד כי לעתים הם גדלים ומטפסים זה על זה. מאחר שזמינות המקום הפנוי להתיישבות, על גבי המצע, מוגבלת, זהו הגורם העיקרי עליו מתחרים האלמוגים. אלמוגים מסוגים שונים מגלים יכולת ורמת תוקפנות שונות, כשאלמוגים שכנים מגיעים לידי מגע זה עם זה. האלמוג המצטיין ברמת תוקפנות גבוהה יגרום ברוב המקרים, נזק לאלמוג הנחות ממנו. הנזק יבוא לידי ביטוי בתמותה חלקית או מלאה של האלמוג הנחות וכיסויו באצות.

ראו באתר זה: טיול לאי יאפ שבמיקרונזיה

צילום: פיש אנד פינס

המרכיבים השונים של שונית האלמוגים

1. מושבות אלמוגי האבן
2. מושבות אלמוגים רכים (רפיונאים).
3. אצות גירניות.
4. חסרי-חוליות ישיבים (סרטנים, תולעים, רכיכות, ספוגים, אצטלנים).
5. מכרסמי הגיר – דגים, קיפודי-ים ורכיכות הקודחות בו.
6.  ריבוא היצורים התלויים בה (דגים, סרטנים, חלזונות וצדפות).

השונית הינה בית גידול דינמי, הלובש ופושט צורה במהלך הזמן. התהליכים בה קשורים בבניה וגדילה מחד, והרס ובליה מאידך. את שונית האלמוגים ושוכניה מאפיינים שינויים יומיים, עונתיים ושנתיים. בעלי החיים מחלקים ביניהם את מרחבי השונית ומתחרים על משאבים מוגבלים, כגון מזון ומקום. כתוצאה מכך מתפתחות אסטרטגיות חיים מגוונות ויחסי גומלין מורכבים. חיי השיתוף, או סימביוזה הינו מושג מפתח בהבנת המורכבות של שונית האלמוגים, שאחד מביטוייה הוא מגוון המינים הגדול ביותר, הידוע בסביבה ימית. שונית האלמוגים מהווה מיקרוקוסמוס של חברות בעלי חיים, השונות ונפרדות זו מזו, אך מקיימות מארג מורכב וסבול של יחסי גומלין אקולוגיים.

סימְבְּיוֹזָה (symbiosis, מיוונית – לחיות ביחד), היא סוג של יחסי גומלין בין מיני אורגניזמים שונים בהם מינים שונים נמצאים בצמידות, חיים בשיתופיות ותלויים אחד בשני. סימביוזה קיימת בין מינים מממלכות שונות או מאותה הממלכה: בין צמחים ובעלי חיים, בין חיידקים וצמחים, בין פטריות וצמחים ובין בעלי חיים ובעלי חיים אחרים.

לפי קביעת האקדמיה ללשון העברית, החלופה עברית למילה סימביוזה היא צַוְתָּאוּת (בלי ניקוד: צוותאות). המושג הוכנס לשימוש בשנת 1879 ומאז פשט ולבש צורה. כיום נהוג לחלקו, בהתאם למערכת יחסי הגומלין, לשלוש קטגוריות עיקריות, המציינות את מאפייני הקשר, העשויים להתהוות בין פרטים ממינים שונים הנמצאים בצמידות פיזית:

מוטואליזם ( Mutualism), הלומר, הדדיות: כששני המינים מפיקים תועלת מן הצמידות. דוגמה למוטואליזם היא דג הנקאי אשר מנקה את דגי השונית מטפיליהם; דגי השונית זוכים להפטר מטפיליהם והנקאי זוכה לארוחה דשנה. דוגמאות נוספות הן החזזית והמיקוריזה.

קומנסליזם Commensalism)), בעברית "סמוכנות"[2]:  הוא צורה של חיי צמידות המועילה לאחד בלי להזיק לאחר. בקוֹמֶנְסָליזם קיימים שני צדדים: מפיק התועלת (קומנסָל או סְמוּכָן)

המארח של הקומנסל (פונדקאי), אשר לא מפיק תועלת מן השיתוף ולא ניזוק. הקומנסל נהנה מהפונדקאי ללא גרימת נזק. דוגמה לקומנסליזם היא אפיפיטים, הנפוצים ביערותה גשם הטרופיים. האפיפיטים הינם צמחים הגדלים על צמחים אחרים אך אינם מזיקים להם. אורח חייהם המיוחד מאפשר להם להגיע אל האור מבלי לגדול בקרקע, בעזרת שורשי אוויר מיוחדים הם קולטים את המים מהאוויר הלח שסביבם, ואת המלחים הם קולטים מאבק ומעפר המצטבר בחריצים שבקליפות העצים. דוגמא נוספת היא עץ וצמח מטפס במקום בו יש שפע אור ומים).

פרזיטיזם (paratism) כלומר, טפילות: כשאחד המינים מפיק תועלת מן הסימביוזה בעוד האחר ניזוק ממנה (לדוגמה: עץ וצמח מטפס במקום בו יש תחרות על האור בין צמחים שונים). בפָּרָזיטיזם קיימים שני צדדים:

מפיק התועלת (טפיל)  והמארח של הטפיל (פונדקאי), אשר ניזוק מניצולו של הטפיל. הטפיל גורם נזק לפונדקאי כאשר הוא מנצל אותו. דוגמה לפרזיטיזם היא הפרעושים הנטפלים לכלבים וחיות אחרות; הפרעוש ניזון מדם החיה ומוצא מחסה בפרוותה, בעוד שאל החיה מוחדרים בזמן שאיבת הדם חיידקים מזיקים.

בשונית האלמוגים אנו מוצאים אין ספור דוגמאות למערכות יחסי גומלין בין יצורים שונים. כפי שהוזכר לעייל, בניית השונית עצמה היא תוצאה של סימביוזה הדדית בין האלמוגים לבין האצות. בשונית האלמוגים לובשת הסימביוזה צורות רבות ומגוונות, המגיעות לעיתים לרמות תחכום גבוהות ומערכת יחסים מסובכת בין האורגניזמים השותפים. תופעת הסימביוזה, הנפוצה מאד בשונית האלמוגים, הינה אחד הגורמים החשובים, המאפשרים ומקיימים את מגוון המינים הגבוה בשונית, בדומה ליער הגשם הטרופי. ישנן דוגמאות רבות ליחסי גומלין הדדיים בין יצורים בשונית, הקשורים בתזונה, הגנה ועוד. מאידך, דוגמא לטפילים, כגון חד תאים ומיקרואורגניזמים אחרים (חיידקים), מוצאים במדה רבה אצל דגי השונית. קיומם של טפילים אלו, יוצר במקרים רבים, קשרי גומלין בין בעלי חיים המתמחים בסילוקם ובין בעלי חיים הנהנים מ"שרות" זה.

טיול צלילה בפלאו

צילופ: פיש אנד פינס

דגים

מרבית הדגים בשונית הם דגי גרם Bone fish)), אך לדגי הסחוס  Cartilage fish)), יש חשיבות רבה, במיוחד לכרישים המהווים את טורפי העל בשונית. אחד היצורים החיוניים לקיומה של שונית האלמוגים הוא הכריש, שטורף את הדגים הגדולים, הטורפים את הדגים הקטנים, המנקים את השונית ומאפשרים לפוליפים לקבל חמצן ולגדול. הכחדת הכריש מביאה להתרבותה דגים הגדולים, המשמידים את הקטנים ואז אין מי שינקה את השונית.

שונית האלמוגים מעניקה מקום משכן ומחסה לחברות הדגים המגוונות ביותר הקיימות בעולם. מלבד למגוון הטקסונומי העצום, מצטיינים דגי השונית ביופי רב, צבעים מגוונים ואורחות חיים מורכבים. חלוקת משאבי השונית בין הדגים השונים מעניינת במיוחד והיא נעשית במרחב ובזמן. אופן ההזנה של הדגים הוא בעל השפעה גדולה על סביבתם. אסטרטגיית התזונה של הדגים בשונית מגוונות מאד, החל בצמחונים וכלה בטורפים. פעילות הדגים מתחלקת על פני היממה. כאשר ישנה תחלופת אוכלוסיות בין היום ללילה. כמו כן מוצאים דוגמאות רבות לקיומם של חיי שיתוף עם יצורים אחרים בשונית. בנוסף להתנהגות התזונה המגוונת, מגלים דגי השונית, דפוסים של התנהגות רבייה מורכבים להפליא, כוללים היבטים שונים של חיזור, חילופי זוויג, טיפול בצאצאים ועוד.

חיי השונית

שוניות האלמוגים מעלות שאלות רבות, הקשורות בהיווצרותה של מערכת חיים כה מורכבת. השוניות הן כמו נווה מדבר בתוך האוקיינוסים, ונופיהן התת-מימיים מזכירים יערות צפופים וזעירים. שונית האלמוגים היא בית גידול כה צפוף ומורכב עד שאין בה מקום שאינו תפוס בבעלי חיים או באצות. לכן, המקום והמזון הם משאבים מוגבלים, והתחרות עליהם עזה. כאשר יצור מת, מקומו נתפס מיד על ידי יצורים אחרים.

שוניות אלמוגים מופיעות אך ורק בימים טרופיים וסוב-טרופיים, בהם שוררים תנאים סביבתיים מתאימים, המאפשרים גידול מתמשך. בין הגורמים הסביבתיים העיקריים המאפשרים את התפתחות השונית, כלולים עוצמת אור, טמפרטורת מי הם, מליחות המים, פעילות הגלים, משטרי זרימה, משטרי גאות ושפל, נוכחות או חוסר משקעי סחף יבשתיים, זמינות נוטריינטים (חומרי מזון חיוניים כמו תרכובות של חנקן וזרחן), טופוגרפיה של קרקעית הים (צורתה ועומקה) והאירועים הגיאולוגיים הפוקדים את האזור. תנאים אלו ידועים כתנאים האביוטיים (בתנאים הפיסיקליים והכימיים) של בית הגידול. בנוסף, מוצאים כי לתנאים הביוטיים, כלומר לתנאים הקשורים ליחסי הגומלין שבין היצורים השונים לבין עצמם, כגון תחרות, טריפה, מחלות, סימביוזה, וכדומה, יש תפקיד נכבד בעיצוב הנוף החברתי של השונית.

צלילות באי יאפ

לחצים והפרעות

שונית האלמוגים נתונה במשך התפתחותה ללחצים והפרעות, צפויים ובלתי צפויים, הקשורים בסביבה הביוטית והא-ביוטית. הסביבה האביוטית מציגה בפני השונית הפרעות אקולוגיות ולחצים פיזיקאליים כגון מפץ או פעילות גלים, סערות רבות עצמה, שינויי טמפרטורה קיצוניים ומשטרי גאות ושפל חריגים מן הרגיל. השונית והיצורים החיים בה רגישים לשינויים בטמפרטורת המים, בתנאי התאורה ובתנאי המליחות. כמויות של חול, או כל חומר סחף אחר הנוחת על האלמוגים, גורמים להם למוות. ואכן שוניות אלמוגים לא יתקיימו במים הקרים של האוקיינוסים הצפוניים, באזורים של מים עמוקים ללא תאורה מספקת ובפתחי נהרות, המזרימים חומרי סחף ומים מתוקים אל הים.

בסביבה הביוטית השונית נחשפת ללחצי תחרות, מחלות, וטריפה בקרב בלעי חיים המלווים אותה. כמו כן, "התפוצצות אוכלוסין" המתרחשת במינים של דגים, חלזונות, כוכבי ים  ואחרים, בתנאי סביבה מסוימים, עלולה לערער את שיווי המשקל האקולוגי בשונית.  בנוסף

השונית נתונה ללחצי הרס ובליה על ידי יצורים שונים, "קודחים" או "רועים".

הפרעות אלו משפיעות על התפתחותה של השונית ובמיוחד על הרבה ומגוון המינים המאכלסים אותה. לעתים ההפרעות הפיכות ומסתיימות בהחלמת השונית ולעתים הן בלתי הפיכות וגורמות לכך שהשונית שמנה את הרכבה, ובמקום האלמוגים ובעלי החיים המלווים אותם, שסבלו מתמותה המונית, מתכסה השונית באצות ולא מצליחה להתאושש. כמו אימפריות גדולות בהיסטוריה, גם שוניות האלמוגים קמו ונפלו. בעת הכחדות המוניות או בתקופות קרח על פני כדור הארץ, נעלמו שוניות אלמוגים אך הן שבו לשגשג לאחר מכן.

אחת המרשימות שבשוניות האלמוגים מצויה לאורך החוף הצפון מזרחי של אוסטרליה: "שונית המחסום הגדולה". רוב שוניות האלמוגים הן בתצורה האופיינית המכונה אטול. כל אי דומה לסוללה אלמוגית נמוכה בעלת צורה של טבעת מקוטעת, שרוחבה לעתים כמה עשרות מטרים ולפעמים כמה קילומטרים. לפרקים מתרחבת הסוללה ותופחת לאי בתוך הטבעת. בתוך הסוללה נמצאת הלגונה, בריכה פנימית של מי ים שעומקה כ-70-50 מטר בממוצע. לעתים קיימים איים נוספים בתוך הלגונה. איי טואמוטו שבפולינזיה הצרפתית מהווים את הריכוז הגדול ביותר של איים מסוג זה. סוג הנוסף של שונית אלמוגים נוצר כאשר משטחי אלמוגים מורמים. דוגמה: האי מקטה בקבוצת איי טואמוטו.

יחסים סימביוטיים

חיי שיתוף (סימביוזה) בשונית הם המפתח להצלחתה של מערכת החיים הזאת, והם מקיימים בה את מגוון המינים הגבוה. השיתוף קיים לא רק בין האלמוגים לבין האצות שלהם, אלא גם בין רבים מיצורי השונית האחרים. כך הם משיגים דברים שלא היו מצליחים להשיג לו חיו כל אחד לבדו, כגון: מקום מחיה, מזון, הגנה, ניקוי מטפילים ועוד.

בתופעת הסימביוזה מוגדרות דרגות שונות של יחסי גומלין בין השותפים: בסימביוזה הדדית שני השותפים מרוויחים מן הקשר; בסימביוזה קומנסלית רק שותף אחד מרוויח ואילו השני לא ניזוק; ובסימביוזה טפילית שותף אחד מרוויח ואילו השני – ניזוק.

יצירת סימביוזה בין יצורים מחייבת הכרה הדדית בין הסימביונט – המתארח – לבין הפונדקאי – המארח. ההכרה בין השותפים בקשר מתבססת על מנגנונים ביוכימיים והתנהגותיים מורכבים.

שליש ממיני האלמוגים האחראים לבניית השוניות בעולם עומדים בפני הכחדה, כך עולה מהמחקר העולמי הראשון שנועד להעריך את סכנת ההיכחדות של האלמוגים. "לא מדובר רק בעובדה שקרוב לשליש מכל האלמוגים בוני השוניות נמצאים בסכנה, אלא גם בכך שאנחנו עלולים לאבד חלקים גדולים של המערכות האקולוגיות האלה תוך 50 עד 100 שנים", אמר אלכס רוג'רס מהאגודה הזואולוגית של לונדון, אחד מ-39 המדענים שלקחו חלק בהערכה.

"המשמעויות של זה הן מטלטלות – לא רק מבחינת קיום מגוון החי והצומח, אלא גם מבחינה כלכלית". ערכן הכלכלי של שוניות האלמוגים בעולם מוערך ביותר מ-30 מיליארד דולר לשנה מתיירות, דייג ושימור חופים.

המחקר מראה כי אלמוגי השוניות נמצאים בסכנה גדולה יותר מכל קבוצת בעלי חיים אחרת על פני האדמה, למעט דו-חיים. המחקר שבדק 704 מיני אלמוגים קובע שלפני שנת 1998, רק 13 מתוך 704 המינים נחשבו למינים בסכנת הכחדה. היום מספר המינים בסכנה מגיע ל-231. נהוג להעריך שכרבע ממיני בעלי החיים הימיים תלויים בשוניות האלמוגים לקיומם. מינים מסוימים של דגים חיים בריף במשך כל חייהם, ומינים אחרים משתמשים בריף כבתי גידול לצאצאים. לכן, המסקנה ההגיונית היא שאם השוניות ימותו, גם הדגים לא ישרדו.

מה פוגע בשוניות האלמוגים?

מעבר לאיומים הטבעיים שנסרקו לעייל ואחרים, כמו רעידות אדמה והתפרצויות וולקניות, האיום הגדול ביותר על השוניות נובע מפעילות בני האדם:

דיג יתר ושיטות דיג הרסניות– דגים ופירות ים הופכים ליותר ויותר פופולריים בצלחת שלנו. הסקרנות האנושית דוחפת אותנו לנסות עוד ועוד מינים, ומסעדות היוקרה לא חוסכות במאמצים להגיש לסועדים דגים נדירים. דיג יתר של מינים מסוימים באזור שוניות אלמוגים עשוי להביא, בקלות רבה למדי, לפגיעה באיזון האקולוגי ובמגוון המינים בים. בכך לא מסתכמת הפגיעה של הדיג בשוניות האלמוגים. שיטות דיג שונות שנועדו לתפוס כמות גדולה של דגים בבת אחת הן הרסניות עבור שוניות האלמוגים. שימוש בדינמיט ליד שונית אלמוגים הורג מינים רבים ומביא לשבירת שוניות האלמוגים השבירות. גם השימוש בציאניד, שהוא לא חוקי אך למרבה הצער נפוץ, בעיקר במדינות עניות יותר, הרסני.

תיירות לא אחראית – שוניות האלמוגים הן אטרקציה תיירותית ומושכות אליהן תיירים מכל העולם שבאים לצלול, לשנקרל או לשוט בסירה, רצוי כזו עם רצפת זכוכית, ממנה ניתן לצפות בכל היופי הזה. תיירות כזו, אם היא נעשית בצורה לא מבוקרת, עשויה לפגוע בשוניות. זהו בדיוק המקרה בו פיתוח יתר פוגע בסופו של דבר גם בתיירות, שכן שונית שנפגעה תאבד מהאטרקטיביות שלה בעיני התיירים, שיעדיפו לנסוע למקום בו השוניות עדיין שמורות היטב.

זיהום – שוניות אלמוגים זקוקות למים נקיים בשביל לגדול. זיהומי נפט, שופכין וזיהומים תעשייתיים, שמוזרמים לים פוגעים פגיעה חמורה בשוניות. המצב חמור במיוחד במקומות בהם יש פיתוח מואץ לצד החוף, שכן כמויות הפסולת המוזרמות לים במקומות אלה, במישרין או בעקיפין, גדולות במיוחד.

סחר לאקווריומים – לפי הערכות, קרוב לשני מיליון אנשים ברחבי העולם מחזיקים אקווריום ימי. ברוב האקווריומים האלה שטים דגים שנתפסו בטבע. התחביב הזה מגלגל הרבה מאוד כסף בשנה, והסוחרים שרוצים להגדיל את הרווחים לא מהססים לדוג דיג יתר של מינים מבוקשים ולהשתמש בציאניד שהורג מינים רבים.

התחממות גלובלית – האיום המדובר ביותר בשנים האחרונות הוא התחממות כדור הארץ. ההתחממות הגלובלית גורמת לעליית הטמפרטורה בים. זו מצידה גורמת לאצות שחיות באלמוגים להתרחק, דבר שמביא להלבנת אלמוגים.

בשני העשורים האחרונים התרבו הדיווחים על הופעת מחלה בשוניות אלמוגים הקרויה הלבנת אלמוגים. הלבנת אלמוגים נובעת מפגיעה במערכת הסימביוטית אלמוג-אצה. האצות הן צבעוניות, ופגיעה בהן גורמת לאלמוג להיראות לבן, ומכאן שם המחלה. ללא האצות האלמוג יכול עדיין לצוד באמצעות זרועות הציד שלו, אבל הוא למעשה מורעב, ונמצא בסכנת מוות.

הלבנת האלמוגים מתרחשת באופן מחזורי על פני השנה. שוניות שנראות בריאות בחורף יכולות להיות לבנות לגמרי עם בוא הקיץ, ונראה שחלק מנגנוני המחלה קשורים לטמפרטורת המים. חלק מהאלמוגים מצליח לשרוד את תקופת החום ועם התקררות המים הם מחדשים את הסימביוזה עם האצות, ונראים בריאים עד לגל הבא של המחלה. חלק מהאלמוגים מת בעקבות ההרעבה הקשורה במחלה. הלבנת האלמוגים מקושרת להתחממות מי הים בכלל ולהתחממות העולמית בפרט. בתקופות בהן התחממות המים ארוכה יותר המחלה ארוכה וקשה יותר.

אפילו עלייה של טמפרטורה אחת בלבד יכולה להשפיע על יכולת ההישרדות של הריף. במשך השנים התרחבה מאוד התופעה של הלבנת אלמוגים, ופגעה במערכת האקולוגית בים. היום המחלה נפוצה בכל שלושת האוקיינוסים הגדולים, והיא פוגעת בשוניות האלמוגים בכחמישים מדינות ברחבי העולם.

צילום: פיש אנד פינס

[1] הנבוביים הם בני על-מערכה המאגדת בתוכה אלפי מינים, שרובם חיים בים. המוכרים ביותר בהם הם האלמוגים, מבנה גופם פשוט-יחסית,  המורכב משתי שכבות של תאים – חיצוניים: אקטודרמיס ופנימיים: האנטודרמיס. הראשונה עוטפת את חיצוניות הגוף ואילו הפנימית מרפדת את חלל העיכול, חלל מרכזי, הפתוח לסביבה בפה המוקף בזרועות-בחנינים. כל הנבוביים הם טורפים הנזונים מיצורי פלנקטון בעיקר, אך הגדולים שבהם בולעים גם דגים ויצורים גדולים יותר. לא מעטים מהם, בעיקר אלה החיים באזורים הטרופיים מציגים בפנינו קיום יחד של בעלי חיים וצמחים כאשר הצמחים מספקים מזון שייצרו בפוטוסינתזה, ובעלי החיים שנזונים ממנו.

[2] מילולית: לאכול מאותו שולחן