המדבר המערבי במצרים

 

 

 

קרא גם: מאמר כללי על המדבר

ומאמר קצר על מדבר סהרה.

 ראה גם כתבה מקוצרת במגזין הוירטואלי של YNET – בביתו במדבר.

כתב: גילי חסקין

 

צילם: ארז , אקו – טיולי מדבר.

 

תודתי לאברהם שקד שהפנה אותי למובאות: "מדבריות מה סוד קסמם"? מסע אחר און ליין

 

"למה להשקיע 20 מיליון דולר, כדי להגיע לירח, כאשר אפשר לראות את אותו הנוף כמעט, בהרבה פחות?".  אכן, לא הייתי על הירח ודומני שגם הקופירייטרים המצריים, שהגו את ההשוואה הזאת, גם הם לא היו, אבל היא נראית לי מוצלחת.

זהו מקום אחר. מסע שונה בתכלית מכל מה שהכרתם.  מי שלא היה ראה וחווה – לא יבין. המרחבים האין סופיים של המדבר המערבי, חציית דיונות ענקיות (שחלקן מתמרות ל- 100 מ' גובה אנכי!! ), פטריות קירטון מרהיבות שפוסלו על ידי שליחיו המעודנים של הטבע (מים ורוח), נאות מדבר מרתקות ומסתוריות ולילות קסומים תחת שמי מדבר הסהרה – הגדול והמרשים במדבריות תבל.

מצרים היא קודם כל ובעיקר עמק הנילוס.   ארץ זו מושכת מיליוני תיירים מדי שנה שנוהרים אל הניגוד המטורף שבין הכחול המתפתל והמרנין של הנילוס, הרצועה הירוקה שמשני צדיו ושכיות החמדה שנבנו משני הגדות.  ארץ החיים במזרח וארץ המתים במערב.  במקום בו שוקעת השמש שוכנים דיירי השאול ולכבודם בנו המלכים היכלות מוות מפוארים וחצבו קברים שצבעיהם בוהקים עד היום.  מקדשי המזרח הם המקום בו עבדו לאלוהיהם.

עמק הנילוס הוא אמנם טיול מופלא, אבל מצרים היא יותר מכך:  יש בה את אלכסנדריה הים תיכונית, את חופי ים סוף ובעיקר את המדבר.  המדבר המזרחי, שמבנהו הרי גרניט, דומה במידת מה לחצי האי סיני, המוכר לנו מהטיולים של פעם.  המדבר המערבי שונה בתכלית. הוא ברובו רבדות גירניות בוהקות בלבן, ללא גשם כמעט ומשום כך ללא גיאיות.  זוהי שממה רבת הוד שחד גוניותה מופרע לעתים קרובות על ידי פינות חמד מעוררות השתאות.

 

 

המדבר המערבי של מצרים הינו קצהו של הסהרה, שהנוסעים הקדמונים כינוהו ים החולות. הגדול במדבריות תבל, ששטחו כשטחה של ארצות הברית וחולקות אותו אחת עשרה מדינות. המדבר שבמשך שנים היה החייץ בין אירופה לבין אפריקה, שניצב כחומה בפני הסוחרים שחמדו את זהבה של הייבשת השחורה ולא הצליחו לעמוד בפני חומת השממה, עד שבאו הערבים, רכובים על גבי גמליהם והצליחו לחצות את המדבר בדרך למחוזות העושר והעבדים.

צפונותיו של המדבר המערבי לא היו מוכרות עד לפני מספר שנים.  עבור הישראלים למשל, הצטמצם הידע על המדבר לאל עלמיין, עיירה קטנה היושבת בשולי המעבר הצר שבין שקע קטרה הטובעני לבין החולות. נתיב צר שבו התחוללו במלחמת העולם השנייה קרבות עזים, שם נעצרה התקדמותו של רומל, המצביא הגרמני שכונה "שועל המדבר".

במדבר המערבי יש הרבה יותר מאשר לוחות גיר וים של חול.  יש בו ים תצורות נהדרות שהרוח פסלה באבן החול; יש בו מליחות, שהטבע פיסל בהן ביד אמן; שדות של בולבוסים, (כינוי לכדורי אבן גיר שבלבם גוש גדול של קווארץ), מישורים מכוסים באבני צור, מערות נטיפים, ואפילו לווייתנים.  לא חיים כמובן, אלא מאובנים, שגלגלותיהם הבוהקות חושפות שניים בתוך אוקיינוס החולות. קובץ של שלדי ענק, המרשימים כמעט כמו אחיהם הזוקפים את זנבם באוקיינוס.

יש במדבר עצים מאובנים שתחמוצות ברזל חלחלו אליהם והחליפו את הרקמות החיות;  יש בו נאות מדבר, אבל אמיתיות. לא נאות מדבר "לייט" כמו עין גדי שלנו, שמגיעים אליה בכביש נוח, ברכב ממוזג אוויר, בשעה של נסיעה מירושלים.  אלא מחוז של כיסופים, יעד לשיירות ולחולמים.

 

 

נאות המדבר של מצרים, המכונות גם "העמק החדש" ('אל ואדי אל-גדיד), להבדיל מעמק הנילוס, המכונה כאן "העמק הישן", הנן איים ירוקים בים חדגוני של סלעים וחולות, שהביקור בהם הינו פרס למאמץ ארוך של נהיגה, בתנאים שלא תמיד הינם קלים. כל נאה כזאת ולא משנה כרגע אם זו בחריה דח'לה או פרפרה, היא מצרים בזעיר אנפיין, עם דקלים, שדות מעובדים כגני ירק, פלחים לבושיי עבאיות, רווקים המרימים את המים מהתעלות בעזרת סאקיה ואפילו שרידים עתיקים של התיישבות אנושית. דומה שאין דבר מסעיר יותר ממאבקו של האדם בצייה, מהיכולת שלו לחיות עמה, לנצל כל טיפה ולהוציא מאדמתה את לחמו. הנעימה שבין נאות המדבר היא פרפרה, שהיא גם הקטנה והפחות מפותחת שבהן. הנאה נמצאת על רכס קטן עליו בנוי כפר החומר (קצר פרפרה), המוקף בוסתנים וניזון ממעיינות חמים.  בנאה יושבים בדווים משבטי התרבין, המזיינה והחשיבה, שכבר מזמן הפכו ליושבי קבע. התיירות, גם אם מגיעה במשורה, נתנה את אותותיה על נאות המדבר. כך קמו להם בתי מלון אכסניות ונאת המדבר של בחריה מתהדרת בדיסקו בלב המדבר. כאן אפשר לקטוע את תלאות המסע ולהתמכר לקצת פינוקים. אולם נאת המדבר, מרעננת ככל שתהיה, היא יוצא הדופן ולא המעניין. היא הדובדבן בעוגה שלא תמיד מרוחה בקצפת. האמת היא, שספק אם יש בייחוד האקזוטי של הנאות, כדי לפצות על תלאות הדרך. מי שייסע לכאן בכביש, במיוחד עבור הנאות, חזקה עליו שיתאכזב מעט. מי ייהנה, מי שישכיל מלהוציא את המיטב מן הדרך. העיקר הוא הישימון, שבניגוד לתדמיתו, הוא מלא עצמה ויופי. בין נאות המדבר משתרעים להם "המדבר השחור ו"המדבר הלבן" עתיר היופי. מקום נהדר לצאת אליו, לאחר הצפיפות היחסית של הנאה.

 

אנשים רבים יראים מן המדבר. המקרא מונה במדבר איומים רבים. פורענויות שיש בהן סכנה רבה לאדם – רעב, צמא, חום וחיות טורפות.  הוא משמש שם נרדף למקום מקולל: "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למוטת שם אנחנו ובעירנו, ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה.  לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות" (במדבר, כ', 5-6).  אין בו עצי פרי, ולעומת זאת, חיים בו בעלי חיים חורשי רע:  "הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם" (דברים, ח', 15).  המדבר מתואר.כארץ ישימון, שאיש לא ישב בו: "הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת–בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם" (ירמיהו, ב', 5). הבאים אל המדבר מסתכנים ברעב וצמא: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ;  עִיר מוֹשָׁב, לֹא מָצָאוּ. רְעֵבִים גַּם-צְמֵאִים- נַפְשָׁם, בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (תהילים, ק"ז, 4-5). אליבא ד'כותבי המקרא, ההולך אל המדבר, גם מסתכן בנפשו: " וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר, וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה, וַהֲמִתִּיהָ, בַּצָּמָא" (הושע, ב', 5). יושבי המדבר שרויים במחסור והם העלובים שמחוץ ליישוב: "בְּחֶסֶר וּבְכָפָן, גַּלְמוּד:  הַעֹרְקִים צִיָּה–אֶמֶשׁ, שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה. הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי-שִׂיחַ;   וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם…. בֵּין-שִׂיחִים יִנְהָקוּ;  תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ". (איוב, ל', 3-4, 7). המדבר מתואר לעתים כארץ צלמוות" (ירמיהו, ב, 6) וגם כארץ  חשוכת אור: "הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר-יְהוָה, הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה" (ירמיהו, ב', 31). ניכר כאן שילוב של שתי סביבות, שהן מחוץ לתחום חייו של אדם, והן המדבר והשאול. בספרות המסופוטמית עובר מסע הנפש אל העולם התחתון, דרך המדבר. תפיסה דומה נרמזת במקרא, כשהמדבר מובא כניגודו של גן עדן:  "כִּי-נִחַם יְהוָה צִיּוֹן, נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-יְהוָה" (ישעיהו, נ"א, 30). לעתים מתואר המדבר  כמקום נורא: "וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא" (דברים, א', 19), נשמע ממנו |לייל ישימון" (דברים, לב, 10). מקום צחיח זה משמש כסמל לחורבן של חורבן: "יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְהוָה מִמִּדְבָּר עֹלֶה, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ. הוּא יִשְׁסֶה, אוֹצַר כָּל-כְּלִי חֶמְדָּה (הושע, י"ג, 15).  כאשר תבוא המארה על ארץ המזרע, עונשה יהיה להפוך למדבר: " וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה, צִיָּה כַּמִּדְבָּר" (צפניה, ב', 13). המדבר הינו מקום כה רע, עד שהוא משמש כמשל לדברים רעים: "טוֹב, שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ-מִדְבָּר מֵאֵשֶׁת מדונים (מִדְיָנִים) וָכָעַס" (משלי, כ"א, 19).

 

למרות זאת, משולב בתודעה המקראית גם יחס חיובי למדבר, שמקורו בגעגוע כמעט נוסטלגי, על עברו של עם ישראל. שהרי במדבר נצרף הציבור הזה לעם.

 כמה מנביאי ישראל מזכירים את המדבר כשעת זיכוך לאומה, בשחר תולדותיה. הושע וירמיהו ממשילים את ישראל לאהבת נעוריו של האלוהים, שהלכה אחריו בארץ לא זרועה: "לכן הנה אנוכי מפתיה והלכתייה המדבר ודברתי על לבה" (הושע, ב', 16), "כענבים במדבר מצאתי ישראל" (הושע, ט', " 10), או  "אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות" (הושע, י"ב, 5).

במדבר נתגבשה האמונה הישראלית, ניתנו עשרת הדיברות, המשפטים והחוקים ונכרתה הברית בין העם לאלוהיו. ספר דברים מדגיש פעמים רבות כי במדבר זכה על ידי להשגחה מיוחדת של האלוהים. לעתים, בתרבות העברית, אשר עוצבה במדבר, יש אליו יחס רומנטי: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה" (ירמיהו, ב', 2).  מצדה, יותר מאשר סמל למלחמה עד הסוף, הינה מופת בכל הקשור לחיים במדבר. 

בספר ירמיהו מתוארים הרכבים, בני המדבר, שכנראה יצרו קשר עם בני ישראל, כבר בתקופת יציאת מצרים. המלך יהויקים ריצר עמם קשר. מתברר שהם רואים את החיים במדבר, לא כארץ גזירה, אלא כמצב אידיאלי: :

וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית-הָרֵכָבִים, גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן–וְכֹסוֹת; וָאֹמַר אֲלֵיהֶם, שְׁתוּ-יָיִן.  ו וַיֹּאמְרוּ, לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן:  כִּי יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר, לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם.  ז וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה, לָכֶם:  כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ, כָּל-יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם.  ח וַנִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, לְכֹל, אֲשֶׁר צִוָּנוּ:  לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן, כָּל-יָמֵינוּ–אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ, בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ.  ט וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים, לְשִׁבְתֵּנוּ; וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע, לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ.  י וַנֵּשֶׁב, בָּאֳהָלִים; וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ (ירמיהו, ל"ה 5-12).. 

כך גם מרד בר כוכבא, שכתב גט שנמצא במערות, מלמד על אנשים השכילו לבנות במדבר תרבות אלטרנטיבית. המדבר נתפש כמקום זיכוך החטא, כבר בימי המקרא נתפש המדבר כמקום מקלט לאנשי מצוק מרי נפש, למורדי חברה ולמחפשי מפלט. על רקע זה יש להבין את דברי ירמיהו:  "מי ייתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי" (ירמיהו, ט', 1).

אין לנו בארצנו הקטנטונת חווייה אמיתית של מדבר, גם לא מקום אמיתי כדי להימלט אליו משלמת הבטון והמלט. אכן אין לנו ברירה לתוך הארץ הקטנה הזאת נדחקים 7 מיליוני בני אדם ויחד עמם חקלאות והתיישבות, תעשייה וצבא, דברים שאין ציונות בלעדיהם, אך הלב, לעתים רוצה הרבה יותר. מה נותר למטייל לעשות?

מתברר שיש. הוא איננו חייב להמריא אל מדבר טקלה מקאן הנורא שבאסיה התיכונה וגם לא לחצות את צפונה של מכסיקו, כפי ראה במערבונים. הוא יכול לחצות את הגבול לטאבה אשר במצרים, תוך 5 שעות לכל היותר, להיות בקהיר וכבר למחרת לצאת מערבה, עם ריח של הרפתקה באוויר.

 

אפשר לנוע בין נאות המדבר ברכב רגיל, אך במקרה שלנו הדרך האי העיקר. לשם כך נוסעים בג'יפים, בדרכים קשות עבירות לעתים, כשאנו מובלים בידם האמונות של הישאם, איש תיירות מצרי שלפני 14 שנה הציץ לראשונה במדבר, טעם מטעמו והשתכר. בעזרתו של הישאם ובעזרת מדריך ישראלי חובב טבע ואדם, אפשר לגלות כמה מצפונותיו של המדבר. מעבר לדיונות ולחמאדות, יש שם עולם ומלואו.  כפי שכתב מבקר האמנות האמריקאי, ואן דייק, בספרו "המדבר" (1901), שנכתב לאחר מסע של שנתיים במדבריות, ממסע ששינה אותו לחלוטין:  "זוהי ארץ זועפת של פסגות מבוקעות, עמקים קרועים לגזרים ורקיע לוהט.  בכל צעד וצעד ירמוז לך הפראי, המתריס, המתגונן.  כל דבר במדבר נראה כלוחם בכוחות ההרס.  יש כאן מלחמה בין כוחות ומאבק לקיום, שאין כמוהו לפראות ולאכזריות בשום מקום אחר בטבע". במקום אחר הוא משתפך: "עולם לא אוכל לספר לכם את גדולתם של הרים אלה, לא את הדר הצבע שעוטף את החולות הלוהטים שלמרגלותיהם". אנטואן דה אכזופרי, בספרו "הנסיך הקטן" מתרפק:  "סוד יופיו של המדבר, העיר הנסיך הקטן, שהוא צופן אי שם בחובו מקור מים חיים".

המדבר מאפשר לחוש תחושה בראשיתית.  הנוסע האנגלי דאוסון בורר, שסייר במדבר סיני בתחילת המאה ה-19 כותב:  "אכן זו, בחלקים רבים, שממה שפראותה מרתקת, שהדרה בלתי ניתן לתיאור….  כאן הוא המקום, חשבתי, שבו מוצאת נשמתו של האדם הגאה או הנואש את אושרה המוחלט".

אברהם שקד, מדריך טיולים ואיש מדבר, אסף ציטוטים של נוסעים ויוצרים, המתרשמים מן המדבר. כך למשל,  צ'ארלס דאוטי, שנדד במדבר ערב בשנות ה-70 של המאה ה-19 והשכיל להעביר תחושות עוצמת כוחות הטבע, שגרמו לו להרהורים מטאפיזיים:  "מה חייך הקטנים והתפלים, אם לא מקרה מצער בחיי היקום הגלום?".  הסופר הכרתי ניקוס קזנצאקיס, לאחר מסע קדחתני של חיפוש רוחני, חווה במדבר תחושות של קדושה:  "אף לא קול אחד, שום סימן למים או לעשב ירוק.  בדידות אנושית עשויה מחול ואלוהים".  ה' מ' פילד, שסייר בסיני, למד לא לפחד מהמדבר ולאחר שחדל לחוש מאויים, השכיל לשמוע סולם עשיר של קולות:   "צליל חלול, כי היא נושבת על פני עולם שקט וחסר תנועה.  קולות אחרים הם קולות סופת רעמים פתאומית יללת שועל, אך בעיקר קול דממה דקה".

ואן דייק שאל את עצמו רטורית: "שממה של חום עז וקור, יובש ושברי ענן, רוחות וברקים, סערה ומוות. מה היה יכול לגרום לגזע כל שהוא של בני אדם לדבוק בהם באהבה?". כנראה שרק מי שטעם מקסמי המדבר, יכול להבין זאת. 

טיול במדבר המערבי הינו גם מאבק של הג'יפ בדיונה סרבנית, תצפית מרהיבה מראש הר, סלעים מבורזלים, מטאוריטים שנפלו מן החלל, שמים בוערים באדום של שקיעה, ארוחה שבושלה על מדורה ולילה זרוע כוכבים.

 

 

 

 הערה חשובה: ישנן אפשרויות רבות לטיול במדבר המערבי, החל מסיור בן 15 יום, עם 12 ימים ללא מקלחת וכלה בטיול בן 11 יום, שבו מגיעים למלון בנאת מדבר מדי 3-4 ימים. בטיול הצפוני משלב את שרידי הצבא הפרסי של קמביזס, שנתקע כאן לפני למעלה מ-2500 שנים