כיבוש הספר  בארצות הברית

כתב: גילי חסקין, ‏07 אפריל 2022

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

ראו באתר זה: ההתפשטות הטריטוריאלית של ארצות הברית; תולדות יוטה

המלצות לטיול בארצות הברית – חלק א'; המלצות לטיול בארצות הברית – חלק ב' 

קשה להבין את ההתפתחות הייחודית של ארצות הברית לאשורה, ללא הכרת הסְפַר האמריקאי.  היו כמובן גורמים חשובים נוספים, שעיצבו את הסגולות המיוחדות של העם האמריקאי  ובהם תהליכי ההגירה, התיעוש, העיור, המעבר מחברה חקלאית נחשלת יחסית, לחברה מתועשת ועוד.

סְפַר הוא מונח פוליטי וגאוגרפי המציין אזור בסמוך לגבול או מעבר לו, אשר רמת השליטה או ההשפעה התרבותית, החברתית והפוליטית בו, שונה מאשר באזורים אחרים. החברות המתפתחות באזורים אלה קרויות "חברות ספר". המילה "סְפַר" (Frontier) מציינת  איזור מעבר לגבול, ללא ריבונות אחרת וללא גבולות. [השימוש העברי  בביטוי "יישובי ספר" אינני מתאים כי אלה היו בעצם יישובים לאורך קו גבול מוסדר ובתוך המדינה]., בארצות הברית המוני  "סְפַר" אינו  ציון לאתר פיסי אלא רעיון ותהליך המתרחש בספר. היא אינה מציינת סוף וסייג, אלא מתקשרת בתודעה עם אזור של שפע, הקורא לטובים, לאמיצים ולמוכשרים, לנסות בו את מזלם. לספר האמריקאי אין גבולות ברורים וקבועים, אלא הוא נע בהתמדה. הספר לא היה רייק מאדם. ישבו בו ילידי אמריקה, "אמרינידים", שכונו "אינדיאנים", אך אלו גורשו, פעמים רבות הולכו שולל. גם אלו מהם שניסו להיות "בני תרבות", לקבל את הדת הנוצרית ולאמץ את השפה האנדלית, נושלו מאדמותיהם. אך אלו לא נחשבו. ה"ספר" התייחס להשפעת האזור שבו עדיין לא התיישבו תושבים ממוצא אירופי על ההתיישבות. במובנים רבים, מסמל הספר לאמריקני, התחלה דווקא. ככל שהחלוצים נעו אל תוך אזור הספר הם השתנו בצורה משמעותית כתוצאה מהמפגש[1].

300 מתוך 400 השנים של התיישבות אדם הלבן באמריקה הצפונית עמדו בסימן של תנועה מתמדת. בעיקר בכיוון מערב, בניסיון ליישב את הקרקע הבתולה ואת המשאבים הטבעיים. "המערב הפרוע" הפך מושג הקשור בז'אנר מסוים של סרטי קולנוע ומעורר את התעניינותם של צופים ברחבי העולם. אולם גם חוקרים ואנשי ספר עוסקים בשחזורו ובהבנת חשיבותו של "המערב" בתולדותיה של ארצות הברית. בעוד שגבולותיה של הארץ נעים מערבה, נע עמם אותו אזור ספר שבין השטחים המיושבים, לבין אלו שטרם יושבו בידי הלבנים.

ארנון גוטפילד מבחין בכמה שלבים של התקדמות האוכלוסייה לעבר הספר: בשלבי ההתיישבות הראשונים הגיעו לשם אנשים שלא בקשו להתיישב, אלא רק לנצל את הטבע. הם הגיעו בודדים. ללא משפחות. היו ביניהם ציידי פרוות, מחפשי זהב, סוחרים, בוקרים, אך גם מיסיונרים וחוקרי טבע. הגל הזה גילה את הנהרות, את העמקים הפוריים את דרכי התעבורה וגם מיפה את האזורים החדשים. חלוצים אלו החלו את הקשרים המסחריים עם הילידים. בעקבותיהם הגיעו חוואים שבאו לכבוש את הטבע. הנחלות נמכרו במחיר זעום ולאלה אשר התיישבו כאיכרים, הם נמסרו חינם, להוציא את דמי הרישום וההעברה. אלו כבר באו עם משפחותיהם, עיבדו את הקרקע באמצעים פשוטים יחסית, לעתים אפילו פרימיטיביים, , בראו את היער, זרעו וקצרו. הם גידלו כמה חזירים ופרה והתפרנסו במידה רבה מן הצייד. לאחר שמכרו את החלקות המשופרות, עברו הלאה. בעקבותיהם הגיעו מתיישבים חדשים, מצוידים טוב יותר, בכלי עבודה משופרים וממוכנים. הם בנו בתי קבע, טחנה ובית ספר. בינתיים קם ועלה מעמד של 'מתיישבים-נודדים'. אלה רכשו נחלות, כרתו את היער, הכשירו את הקרקע ולאחר שנים אחדות מכרו אותן למתיישבים. הם עצמם המשיכו לעבור לאזורי הספר, על מנת לשוב ולהכשיר נחלות חדשות ולמוכרן. אחרי האיכרים באו סוחרים ואומנים. אלו בנו תחנות מסחר, שנעשו ברבות הימים לעיירות מחוז ומרכזי סחר. התהליך התרחש שוב ושוב בכל ספר[2].

בשלבים הראשונים של כיבוש המערב, השתמשו החלוצים בסוס, בשור ובספינות נהר. עגלת הקרון הובילה משפחות על ציודן בדרכים לא סלולות, במעברי האפלצ'ים ועל פני השפלות המרכזיות. בין השנים 1790 ל-1820 נסללו דרכים באורך של אלפי ק"מ ונמתחו גשרים מעל הנהרות הגדולים. החל מ-1810, הוקלה ההגירה מערבה על ידי שיפורים שבאו בתחבורה. מ-1807 ואילך, היו ספינות קיטור מפליגות בנהרות הגדולים. הימות הגדולות והיובלים המזרחיים של המיסיסיפי שימשו דרכי שיט נוחות לכיוון המערב. ב-1817-1825 נחפרה תעלת אירי (Erie Canal), שקישרה את הימות הגדולות לנהר ההאדסון (Hudson River), הזורם מצפון לדרום ונשפך לאוקיינוס האטלנטי.

ליד ניו יורק. תעלה זו, שמוצאה בחוף המזרחי של ימת אירי, ליד העיר בפאלו, ניצלה את התוואי של עמק המוהוק (Mohawk) הנשפך לנהר האדסון. נהר האוהיו (Ohaio), יובלו הגדול של המיסיסיפי במזרח היה מן הדרכים החשובות, שהובילו מתיישבים אל המערב. בצדו המערבי של המיסיסיפי זורמים נהרות גדולים וארוכים, שמוצאם בהרי רוקי במערב, אך הם קשים לשיט. לצדם נמתחו שבילים ונתיבים שהובילו את החלוצים אל המישורים הגדולים ואל האגנים ההרריים שבמערב. נהר המיסיסיפי עצמו היה עורק התחבורה הראשי של ארצות הברית. מספר רב של ספינות קיטור היו משייטות עליו בין שטחי התיישבות החדשים לבין העיר ניו אורלינס.  עד מהירה ירדה חשיבותן של הנהרות והתעלות ואת מקומם תפסה מסילת הברזל . בשנות החמישים של המאה ה-19 החלו הרכבות לחצות את הרי האפלצ'ים ובשנות השישים התפשטה רשת מסילות הברזל על פני השפלות המזרחיות. ב-1869 הושלמה מסילת הברזל שחיברה בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי. עד מהירה ניתן היה להעביר במהירות את תוצרת היער, המכרות והחקלאות, של שטחי ההתיישבות במערב, אל השוקים שבאוקיינוס האטלנטי ובמערב אירופה.

המערב נכבש במהירות לא רק בשל בואם של המוני מהגרים ובעזרתם של אמצעי תחבורה משתפרם והולכים, אלא גם הודות לציוד חקלאי חדיש. הסדנאות שבצפון-מזרח למדו להכין מכשירים חקלאים משוכללים. כך התקינו מחרשות ברזל, שיכלו לפלח את הקרקעות המכוסות עשב, של השפלות המזרחיות. כשהגיעו המתיישבים למישורים הגדולים, יכלו להתמודד עם תנאי היובש, בעזרת מקדחים משוכללים לחפירת בארות. המים נשאבו על ידי גלגלי רוח והישקו את הבקר והשדות. הבטון ומכונות הבניה אפשרו הקמת סכרים גדולים לאצירת המים. המצאה חשובה היה חוט התייל, שאפשר לפקח על עדרי הצאן והבקר ואף להקים משקים חקלאיים בתוך שטחי המרעה. חוט התייל תחם את אזור המרעה והגן על משקים אלו מפני בעלי החיים[3].

למדיניות הממשלה היתה אמנם השפעה על ההגירה לספר, אבל היחיד הוא אשר בחר את כיוון תנועתו ומטרותיה ובחירה זו היתה חופשית מהתערבות ממשלתית ישירה. במשך למעלה מ-300 שנה נעו אפוא המוני חלוצים-מתיישבים מערבה, בחפשם אחר עושר, אדמה זולה, זהב, פרוות והרפתקאות. הסביבה החדשה הציבה בפניהם אתגרים גדולים. ניסיונם האישי או ההיסטורי לא הכין אותם להתמודדות הזאת. המוסדות, הערכים והמסורות אשר הכתיבו את סדרי החיים בחברות האירופאיות צפופות האוכלוסין, שעושרן הטבעי היה מוגבל, לא הכשירו את המהגרים למציאות החדשה ולא התאימו לאזורים שאופיינו בשפע רב, מחסור בידיים טובות ואיתני טבע[4].

מדובר בעיקר בצאצאי המתיישבים הראשונים, אלו שנולדו לתוך המציאות האמריקאית ולא הכירו את החיים באירופה. שלא כמו הוריהם, החלוצים הללו פנו להרפתקה וחיו בחופשיות שרק הטבע הגביל. התייחסותם לחברה הייתה שוויונית ודמוקרטית (הם לא הכירו מעמדות חברתיים, כמו הוריהם). יחד עם זאת , הם יצרו חברה שמעצימה את האינדיבידואל וחופש הפרט.

הספר היה בעל חשיבות כה מכריעה לחייה של ארצות הברית, עד כי יש לראות במלחמת האזרחים, מלחמה על שליטה בספר המערב ההתיישבות בספר שינתה את אופיים של הצפון והדרום, ולכן כל פשרה שהגיעו אליה הצדדים בקשר להתפשטות לספר לא החזיקה מעמד. הפשרה ענתה על צורכי החברות כפי שהיו קיימות בעת הפשרה, אך ההתפשטות שהפשרה נועדה להסדיר, שינתה את החברות עצמן. בשל כך חדלה הפשרה לענות על צורכיהם של שני הצדדים, ונוצר הצורך בגיבוש פשרה חדשה בין נציגי הצפון והדרום בסנט. תהליך זה חזר על עצמו מקבלת החוקה ועד מלחמת האזרחים. הספר השפיע על תהליך זה של מחלוקת, פישור ומחלוקת מחודשת בכך שההתפשטות המתמדת של ארצות הברית אל תוכו יצרה שינוי מתמיד במאזן הכוחות בין המדינות ללא העבדות, בצפון, ומדינות העבדות, בדרום. שינוי מתמיד זה ועלייתו הדמוגרפית והתעשייתית של הצפון הביאה לניסיונות של מדינות הדרום להגביל את כוחן של מדינות הצפון במוסדות הפדרליים ולבסוף לפרוץ מלחמת האזרחים.

אפשר לראות גם את מלחמת העצמאות של ארצות הברית, כאירוע שנגרם בתגובה לכך שבריטניה סגרה את הספר בפני האמריקאים[5].

הגיבור האמריקאי הוא ה"פיוניר" (Pioneer ), החלוץ האמריקאי. הוא מתאפיין ביוזמה, סקרנות, עצמאות, סתגלנות, אי תלות ויכולת התמודדות. עקרונית, דבר אינו מגביל את התפשטותו למעט כוחות הטבע. החברה בה הוא פועל מעלה על נס את האינדיבידואליזם, חירות האדם והשוויון, חסר המעמדות. כל אדם נבחן לפי הישגיו בפועל ולפי התמודדותו עם האתגרים.

"רוח הספר", יצרה חברה חדשה. להבדיל מהחברה המסורתית של המדינות הוותיקות, שם שלטה שכבה אריסטוקרטית שלא מאמידים, שלט במערב שוויון זכויות בחברה ובמדינה.

ישוב הספר בארצות הברית, התבסס על התיישבות של פרטים, שקיוו לשפר את מצבם ואת מעמדם, ביחס לזה שהיה בעולם הישן. בין הסיבות אפשר למנות את היעדר הביטחון הכלכלי, פגעי טבע שגרמו לאובדן הכנסה, סביבה לא אוהדת.  מבחינה כלכלית, דתית או פוליטית. אפשר להוסיף לכך את התקווה לשיפור מעמד חברתי או כלכלי, הצימאון להרפתקה והמשיכה המיסטית אל הבלתי נודע. רוב המהגרים האמינו ש"שם" יצליחו יותר. בתיאורים מופיע הספר כמקור של שפע, ועתיר יופי. מקום שיעניק לבאים אליו בריאות ועושר. לרבים ההי הספר מבחינת בריאה מחדש., המזכירה את החזון הציוני "לבנות ולהיבנות בה". התנועה לעבר הספר לא היתה מסודרת והיא התקדמה לכול כיוון שבו זוהתה הזדמנות. הציידים, הכורים, ההרפתקנים והחוואים, שחיפשו הזדמנות לשפר את מצבם, ישיבו כך יבשת שלמה. התנועה מערבה כיסתה בכול שנה רצועה שרוחבה היה -40-160 ק"מ, בהתאם לתנאים ולאילוצים.

אחד המיתוסים הקשורים לכפר הוא של סיפור ההצלחה האולטימטיבי. הסופר הורשו אלג'ר (Horatio Alger), סופר בן המאה ה-19 , שהיה פופולרי בזמנו. הוא כתב ספרים על צעירים אמריקאים בני המעמד הנמוך המצליחים לשפר את מעמדם החברתי והכלכלי, בעזרת כוח הרצון בלבד. בעולמו של אלג'ר אין משמעות רבה למעמד, לגזע או למין, וגם לא למכשולים שהם יכולים להציב בדרכו של אמריקאי שרוצה לקדם את עצמו. כדי להצליח, לפי אלג'ר, אדם צריך רק להציב לעצמו מטרה ולהתמיד בה. גיבורו היה נער יתום, קורבן להתעללות, אבל הוא הקפיד על מידותיו הטובות. בשלב מסויים הוא מתנער והולך מערבה. בסופו של דבר הוא נהיה לתעשיין גדול או פוליטיקאי מצליח. סיפוריו של אלג'ר השפיעו רבות על הלך המחשבה האמריקאי של מהגרים צעירים, ונטען כי תרמו רבות לחוסר הסולידריות של האמריקאים עם עובדים, עמיתים לעבודה, חברים וכו'. "מודל ההזדהות למעלה", עם המיעוט (הזעום) העשיר והמצליח, בשילוב עם האמונה כי כל אחד יכול להצליח באמריקה, תרמו רבות לביקורת על החלום האמריקאי כמודל מדומיין אשר משרת את בעלי האינטרס ומותיר את יתרת העם בתאוות צריכה ואינדיבידואליות מבודדת. את "הקפיצה" משיג הגיבור של אלג'ר בזכות אופיו הטוב וחינוכו הכפרי-אמריקאי. זהו ניסיון לקשר בין אתוס מסורתי לבין מציאות אורבנית, אחרת, שלפי המסר בסיפור עדיין משמרת את העיקרון של "מי שנמצא למעלה גם ראוי להיות למעלה". האמריקאים האמינו במהלך דברים זה, אך לאמיתו של דבר, הצליחו רק מעטים לזכות בהצלחה נוסח אלג'ר.

רובם המכריע של אלו שהלכו מערבה, היו גיבוריה של טרגדיה. בבדידות הנוראה של הטבע העוין רבים מאד גוועו ברעב, קפאו מקור, התנוונו בשל שתייה מופרזת. הסיפור האמריקאי האמיתי הוא אפוס של כישלון, בתהליך התיישבות במישורים הגדולים, בערבות ובהרים. אך היו שעמדו בתלאות והצליחו. אותם מעלים על נס. לפיכך נעשו המושגים "אמריקה", "סְפַר" ו"הצלחה" כמעט זהים בתודעה האמריקאית. המופת האמריקאי נשאר זה של המיתוס הספרותי – המצליחן, האינדוודואליסט, שהערכים הפוריטאניים והפרוטסטנטים הם נר לרגליו. אחת היצירות החשובות של הספר האמריקאי הוא המיתוס שלו. אחת התרומות הוא הדימוי העצמי של האמריקאים כאינדיווידואליסטים ללא חת.

אכן, בסגידה לאינדיבידואליזם קיים פרדוקס. האמריקאים תמיד העריצו את המצליחן, את האינדוודואליסט ומיתוסים רבים התפתחו סביב נושא זה. בעוד המציאות האמריקאית אופיינה דווקא בשיתוף פעולה ובעזרה הדדית. סיכוייו של היחיד לשרוד בסביבה העוינת, היו קלושים. ההתיישבות בספר היתה הצליחה בעזרת התארגנות וולונטרית של אזרחים. למרות זו ההזדהות הקולקטיבית של האמריקאים, הוא עם הגיבור העומד באתגרים בזכות עצמו[6].

בתודעה האמריקאית, נתפש הספר כמקום שבו ניתנת לכול אחד הזדמנות מעשית ומידיות להצלחה כלכלית וחברתית ומבחינה זו שימש הספר כשסתום ביטחון פסיכולוגי, שמנע רדיקליזציה חברתית. המסר של המערב, הפתוח להתנחלות, משמעו שאין צורך במהפכות כשגורל כל אחד תלוי בעצמו, אם רק יעז וילך לספר, מובטח לו הסיכוי לשפר את מצבו. אולם התנועה מערבה לא התקיימה בדרך כלל בעתות של נסיגה כלכלית, אלא דווקא בזמנים של שגשוג כלכלי. החלוץ נזקק להשקעה נכבדה כדי לעבור מערבה. מציאות המנוגדת למיתוס. מתברר כי דווקא כשעלו מחירי החיטה באירופה, הסתמנה תנועה גדולה יותר למערב וכשעלו מחירי הכותנה, היתה תנועה גדולה יותר לספר הדרומי-מערבי [7]. הספר קשור בשינוי הערכים שחל בחברה האמריקאית ומקובל לראות בו את המעבדה בה הפכו יוצאי אירופה לאמריקאים ברוחם, בהשקפת עולמם ובאורח חייהם. בספר עלה וצמח הטיפוס האמריקאי החדש, הגאה בתרבות ארצו, בהישגיה ובערכיה וחדל לראות באירופה את כור מחצבתו וחדל ללכת בדרכיה ולקבל את מנהיגותה.

לספר היתה השפעה מכרעת על החשיבה האמריקאית. בעיות ההישרדות, הקיום וההגנה היו משותפות לתושבי הספר. חשיבותו של הפרט בחברת של הספר נקבעה על פי יכולת ההישרדות שלו. מי שלא הצליח לעמוד בקשיים שהציב המערב, מי שהפסיד – היה נחות. ארנון גוטפריד מצביע בין התפיסה הזאת, לבין הגישה האמריקאית של "אבוי למנוצח". כך למשל, במשחק הפוליטי האמריקאי, המפסיד אינו זוכה להזדמנות נוספת[8]. הקרב המתמיד להישרדות בתנאי הספר, הציב במוקד המחשבה האמריקאית את היחיד, את חובותיו ואת זכויותיו. ההסכם בין האינדיווידואליסטים להגנה על קניינן, היה ליסוד האידיאולוגיה המדינית האמריקאית[9].

רוח זו שקמה בספר, השפיעה גם על המזרח ופעלה את פעולתה גם בו. לאורך ההיסטוריה האמריקאית כולה, עיני הכול היו ממוקדות בספר. יש טענה שתהליך הספר השפיע על תהליך הדמוקרטיזציה באמריקה. אמנם, גם במרכזי הספר התקיים ריבוד חברתי, כלכלי ופוליטי ברור, אבל בתקופה זו עולה חשיבותם של בעליה רכוש המועט בכפר ובעיר. עלייתם מסמלת את התמורה הפוליטית והחברתית שאירעה בארצות הברית.

ה"מערב" וה"ספר" הם שני שמות למושג גיאוגרפי-היסטורי אחד. המערב אינו אזור אחד, אלא שורה של אזורים. בתחילה היה זה הפיידמונט, שממערב ליישובי החוף האטלנטי וממזרח להרי האפלצ'ים. מאוחר יותר היו השפלות המרכזיות שממזרח למיסיסיפי, בחזרת "המערב". לאחר מכן הגיע תורם של המישורים הגדולים המשתרעים ממונטנה ועד טכסס (ואילו השפלות המרכזית הפכו להיות "המערב התיכון". ההרים, הרמות ההרריות, הרמות הבין הרריות ועמק קליפורניה, היו אף הם "המערב", כל אחד בתורו[10].

הייעוד הגלוי

עם תום מלחמת העצמאות האמריקאית ואשרור החוקה ב-1789, החלה ההתרחבות מערבה, במה שהוצג על ידי התעמולה האמריקאית כ"הייעוד הגלוי" (Manifest Destiny) -שמטרתו לייסד מדינה שקצותיה יגיעו לשני האוקיינוסים. היה זה שם לאמונה שהייתה נפוצה בארצות הברית במאה ה-19 שלפיה ייעודם האלוהי של האמריקאים הוא להתפשט מערבה על-מנת להפיץ את ערכיהם שכוללים דמוקרטיה, חופש, קפיטליזם, ואף פרוטסטנטיות על חשבון הקתוליות[11].

פי שנכתב לעיל, הייעוד הגלוי הוא למעשה התוצאה של האמונות איתן באו המתיישבים בעידן הקולוניאלי, וסלידה מהאמונות הרווחות באירופה באותה התקופה, אותן הם עזבו. המקור העיקרי לכך הוא המורשת הפוריטנית בארצות הברית (שכן הפוריטנים ראו עצמם כאנשים שנבחרו על ידי האל להנהיג את שאר העולם), אך בעיקר לדרשה המפורסמת של ג'ון ווינטרופ (John Winthrop) "עיר על גבעה" (City upon a Hill) בשנת 1630, בה הוא קרא להקמת קהילה מוסרית, שתהווה דוגמה זוהרת לעולם הישן[12]. האינטלקטואל והסופר תומאס פיין (Thomas Paine), חזר בספרו המשפיע "הגיון הישר" (common sense) משנת 1776, על הרעיון, באומרו שהמהפכה האמריקנית מעניקה הזדמנות ליצור חברה חדשה, טובה יותר: "יש בכוחנו להתחיל את העולם מחדש. מצב כזה, הדומה להווה, לא היה קיים מאז ימי נוח ועד ימינו. יום ההולדת של העולם החדש בידינו…"[13].

הצייר האמריקאי (ממוצא פרוסי), ג'הון גאסט (John Gast) , נתן ב-1872 ביטוי אומנותי אלגורי לרעיון הייעוד הגלוי'.  בתמונה נראית 'קולומביה', האנשה של ארצות הברית. בדמות אשה (כמו הדמות הנשית בפסל החרות), כשהיא מביאה אור מהמזרח אל המערב, מותחת כבל טלגרף ומחזיקה בידה ספר, בדרך לכיבוש הספר. אמריקה מפנה את גבה לערי המזרח וצועדת מערבה, יחד עם הרכבות ושיירות הכרכרות, כשגם חיות הבר וגם ה"אינדיאנים", ניגפים בפנייה. כך השכיל בציור אחד, לבטא רעיון ותהליך.

אמריקנים רבים הסכימו עם פיין, והאמינו שארצות הברית החלה ניסוי מיוחד של חופש ודמוקרטיה ברמה היסטורית. תיאורו של הנשיא אברהם לינקולן, בהודעתו לקונגרס ב-1 בדצמבר 1862, לפיו ארצות הברית היא "התקווה האחרונה והטובה ביותר על פני כדור הארץ", הוא ביטוי נודע לרעיון.

רעיונות הייעוד הגלוי היו תמיד חלק מהתרבות האמריקנית ולא מדיניות ספציפית. מקור האמונה הוא באמונות השונות של המהגרים מהתקופה הקולוניאלית, שבהן עליונות העם האנגלו-סקסי, אימוץ הערכים המשותפים וה"אמריקניים" כדוגמת דמוקרטיה ופרוטסטנטיות וסלידה מהערכים האירופאיים הנוגדים להם, והאמונה שלפיה זרמים קטנים בנצרות הפרוטסטנטית אמורים להוות דוגמה לשאר עמי העולם.

לאתוס "הייעוד הגלוי" יש קשר הדוק עם הספר. אתוס שהגדרותיו השתנו מתקופה לתקופה. במאה ה-17 באו הפוריטאנים לארץ הפראית, כדי לחיות בחופש דתי, כדי היות "אור לגויים" ולהביא את בשורת הנצרות לילידים. במאה ה-19, היה "הייעוד הגלוי", כיבוש היבשת מאוקיינוס אל אוקיינוס, מתוך הכרה שרק כמדינה יבשתית אדירה, תוכל ארצות הברית לקדם את רעיונות הדמוקרטיה והנצרות[14].

תחושת "הייעוד הגלוי"  גרסה שלארצות הברית ישנה זכות בסיסית, שמקורה אלוהי, להנחיל את האידיאלים האמריקנים, על כל השטחים שעד לאוקיינוס השקט ו"לתרבת" את תושביהם הקתולים, דוברי הספרדית. השאיפה האמריקנית הזאת גרמה לקונפליקטים עם כל שכנותיה, החל בבריטים שבקנדה ובאורגון, וכלה במקסיקנים שבדרום מערב.

המונח "הייעוד הגלוי" נאמר לרוב בהקשר של התרחבות ארצות הברית החל ממלחמת  1812 [שפרצה בין הייתר, בשל רצונה של ארצות הברית להתרחב אל מה שנקרא "הטריטוריה הצפון מערבית" ((Northwest Territory, כיום שטחיהן של המדינות אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, מישיגן וויסקונסין),][15] ועד תחילת מלחמת האזרחים האמריקנית, התרחבות שבמהלכה ארצות הברית הגדילה את שטחה פי שלושה, והפכה ממדינה שגבולה המערבי הוא נהר המיסיסיפי, למדינה שגבולה המערבי הוא האוקיינוס השקט.

בעוד רבים רואים את עיקר אמונת 'הייעוד הגלוי', כהתפשטות על פני אדמות נוספות ביבשת, ישנם רבים אחרים שטוענים שהדבר יכול להתבטא גם בתפקיד שארצות הברית ממלאת בעולם. העיתונאי ג'ון או'סאליבן (John O'Sullivan), תומך מוצהר של המפלגה הדמוקרטית ומי שטבע בהמשך את המושג "הייעוד הגלוי", השתמש לראשונה בביטוי "הייעוד הגלוי" ב-1839, בכתבה תחת הכותרת "סיפוח" ובה תמך בסיפוח רפובליקת טקסס לארצות הברית, לא רק מכיוון שטקסס חפצה בכך, אלא גם מכיוון שזה "הייעוד הגלוי שלנו (האמריקנים) להתפשט ביבשת שניתנה לנו על ידי השגחה עליונה". הוא כתב על "הייעוד השמיימי" של ארצות הברית בהתבסס על הערכים שאמצה, כמו שוויון, צדק מצפוני, מימוש עצמי, והייעוד "לקיים אצילות מוסרית וגאולת האדם על הארץ".

ב-27 בדצמבר אותה השנה, השתמש או'סאליבן פעם שנייה בביטוי, בכתבה שלו בעיתון שלו שנקרא "חדשות הבוקר של ניו יורק", ובה עסק בסכסוך בין ארצות הברית לבריטניה, בדבר השליטה על "טריטוריית אורגון". (Territory of Oregon) . הפעם הוא משך תשומת לב רבה הרבה יותר מבפעם הראשונה..

ראו באתר זה: התפשטותה של ארצות הברית אל המערב.

הוויכוח על אורגון היה נקודת השיא של המושג 'הייעוד הגלוי'. או'סאליבן תמך בשליטת ארצות הברית על כל השטח: "דרישתי היא חלק מזכות הייעוד הגלוי שלנו להתפשט ולהחזיק את כל השטח שניתן לנו על ידי השגחה אלוהית לפיתוח הניסוי של חירותנו והסמכתנו על ידי הממשל הפדרלי שלנו".[16] רעיונו של או'סליבאן היה שקיים חוק עליון לפיו על האדם לקדם את הדמוקרטיה, ומכיוון שבריטניה לא תקדם את הדמוקרטיה באורגון, על ארצות הברית לשלוט באזור.

רעיון הייעוד הגלוי היא אחת הסיבות שלא ניתן היה להתיר למדינות הדרום לפרוש מן הברית. ארצות הברית מצומצמת לא תוכל למלא את הייעוד שהטיל עליה הבורא. לימים, כשארצות הברית הפכה לאימפריה, שימש לה רעיון זה כצידוק. דובר אז במתן עזרה "לאחינו החומים הקטנים" כגון הפיליפינים, כדי להבא להם את בשורת הקדמה והדמוקרטיה. לעתים הוא התנגש בנטייה מקבילה וסותרת להתבדלות של אמריקה, אבל פעמים רבות ניצח. בשתי מלחמות העולם היה ייעודה של ארצות הברית "להבטיח את העולם לדמוקרטיות" ולהילחם את המלחמה "שתסיים את כול המלחמות". כך הוצג תפקידה של אמריקה בווייטנאם, להיות "שוטר הדמוקרטיה". הרעיון לא היה תמיד מגובש וברור. לעיתים הוא התגלם בסיסמאות מעורפלות ומיזג אידיאלים משיחיים עם צידוקים עלובים, אך מרבית האמריקאים האמינו ותמכו בו[17].

נשמתו של הספר

ההיסטוריוגרפיה האמריקנית קשורה באופן ישיר לחברה האירופאית ומשום כך, עד סוף המאה ה-19, סברו מרבית ההיסטוריונים שהבנת ההיסטוריה האמריקאית קשורה בהבנת הרקע האירופאי שלה וראו את התפתחותה כהמשך ישיר למוסדות, לערכים ולרעיונות שרווחו באירופה. היא נבחנה במושגים אירופאים. ההיסטוריון האמריקאי פרדריק ג'קסון טרנר (Frederick Jackson Turner), קרא תיגר על התיזה הזאת, כשבשנת 1893 פרסם את המאסה: "משמעות הסְפר בהיסטוריה האמריקאית" (The Significance of the Frontier in the American History)   ובו טען שההתפתחות האמריקאית היא תופעה ייחודית. התזה שלו לא התעלמה מכך שרבים מיסודות החברה והמימשל האמריקאים הגיעו מאירופה, אבל הדגיש שהערכים הללו, קיבלו אופי ייחודי מובהק, על חציית הרי האפלצ'ים והניתוק הפיסי מאזור החוף המזרחי[18]. אליבא דטרנר,  גרעינה של ההיסטוריוגרפיה האמריקנית הוא תהליך כיבוש הסְפר (חזית ההתיישבות) באמריקה, תזה הידועה כ"תזת הספר" (Frontier Thesis).

המושג " סְפַר " הינו מושג גיאוגרפי- קצה גבול ההתיישבות, שלאחריו (שלא כמו באירופה) משתרע שטח שומם, פתוח ולא נגוע של אדמה חופשית. אולם טרנר התייחס למושג "סְפר", לא כאל מושג גאוגרפי גרידא (קצה גבול ההתיישבות, שאחריו משתרעת שממה), אלא לתפיסת עולם, שבבסיסה אתוס ההתפשטות אל שטח חופשי וחסר גבולות, שאפיינה את המתיישב באמריקה וממשיכה לעצב את המחשבה האמריקאית[19]. לדבריו, ה"סְפַר" הוא דרך מחשבה, הלך הרוח של אדמה חופשית וחסרת גבולות, אותה דרך שאפיינה את המתיישב באמריקה. טרנר גולל למעשה את תולדות ההתיישבות האמריקאית וטען שהיא השורש של ההיסטוריוגרפיה האמריקנית- תהליך כיבוש הספר באמריקה[20].

טרנר סקר את תקופת ה"ספר" מתחילת ההתיישבות בראשית המאה ה-17 ועד סוף המאה ה-19. בתקופה זו גובש רעיון הדמוקרטיה, כהסכם בין אנשים חופשיים והפך את ארצות הברית למודל ומופת להתאגדות החלוצים למטרות משותפות, תוך שמירה קפדנית על עצמאותם. הוא כתב: "עד היום ההיסטוריה אמריקנית הייתה, במידה רבה, ההיסטוריה של יישוב המערב הגדול. קיומו של אזור ובו אדמה חופשית, המיתון המתמשך והתקדמות ההתיישבות האמריקנית מערבה, הם שמסבירים את ההתפתחות האמריקנית". לדבריו, הספר האמריקני שונה מזה האירופי, למשל, בכך שהוא עובר באדמות חופשיות המיושבות בדלילות רבה. הספר, על פראותו וראשוניותו, הוא השולט במתיישבים. הסביבה חזקה בו מן האדם. על האדם לקבל את תנאי הקיום בספר, ולהתמודד עימם. יתר על כן, אם מלכתחילה היה הספר במהותו אירופי, והתבטא בהתיישבות האירופית בחוף האטלנטי, הרי שככל שנעה תנועת ההגירה עוד ועוד מערבה, היא הפכה להיות פחות אירופית ויותר אמריקנית וחופשית במהותה. שהרי הספר אפשר למהגרים ממוצאים שונים להתחבר לחברה רב-לאומית – שינוי עמוק ומשמעותי לעומת החוף המזרחי, שנשלט ברובו על ידי מאפיינים אנגלופיליים מובהקים. ועוד: טרנר טען כי האפקט המשמעותי ביותר של הספר הוא בקידום הערכים הדמוקרטיים. הספר מייצר אינדיבידואליות, ומכאן שהוא גם מייצר נוגדנים לסוגי שלטון שאינם תואמים את הערכים האינדיבידואליים[21].

טרנר התייחס לאמריקה כדוגמה לתהליך התפתחות דרמטית של האנושות, שנולדה מחדש ביבשת החדשה, בפרק זמן קצר. הספר במזרח המיושב היה מסחר ותעשייה, יזמות והמצאה טכנולוגית; בצפון המערב התיכון ,היה הספר התמודדות חקלאית; בדרום ובמערב התגבש הספר בצורת המערב הישן של אמריקה, כהתמודדות של בוקרים וכורי זהב מול אינדיאנים ואיתני הטבע.

מאז ניתוחו של טרנר נתפס הספר כמעצב תרבות חדשה, ובמסגרתה הטיפוס האנושי ששם התואר "אמריקני" נגזר ממנו: אינדיבידואליסט, דמוקרטי, בעל יוזמה, תחרותי, הרפתקן. את העימותים התרבותיים שהתחוללו בספר, ראה טרנר כגורם עיקרי בעיצוב דפוסי הממשל, בחיזוק הפדרליזם, ביחס לשאלת העבדות, ויותר מכך – ביצירת אתוסים, דמויות והלכי רוח המהווים את יסודות התרבות האמריקנית

"תזת הספר" היוותה כלי פרשני, היסטוריוגרפי וסוציולוגי ששימש חוקרים במשך דורות לחקור את תולדות אמריקה לאורו והיווה בסיס לכמות גדולה מאוד של מחקרים כגון הקשר שבין אינטרסים אזוריים לפוליטיקה גלובלית, השתייכות אידאולוגית וריבוד חברתי. התזה נושקת לתזות אחרות דומות הקשורות למשל לטבעו של הגזע האנגלו-סקסי לחירות ודמוקרטיה, או לתפקידה של הנצרות הפרוטסטנטית בפיתוח הקפיטליזם ("האתוס הפרוטסטנטי ורוח הקפיטליזם", של מקס ובר")[22] או הקשריה לדרוויניזם חברתי[23]. דוגמה להשלכה של התזה היא הגדרתו של ג'ון פיצג'רלד קנדי את חקר החלל כ"סְפר החדש" (New Frontier)‏[24].

ולטר פרסקו וב (Webb), מחסידיו של טרנר, בחיבורו "הספר הגדול" משנת 1952, הציג את גם את גילוי העולם החדש, כהיסטוריה של ספר אחד גדול. לשיטתו, מגלי הארצות הגדולים וביניהם קולומבוס, יצאו ממציאות כללית סטאטית במערב אירופה ותרמו לכלכלת העולם הישן אדמה והון ובכך שינו את היחס בין משאבים אלה וכוח העבודה. תמורה שגרמה להתעוררות כלכלית, שאפשרה את התפתחות החברה הקפיטליסטית המודרנית[25].

יש לציין כי התיזה גררה ביקורת רבה. העדפתו את ההסבר ההיסטוריוגרפי התלוי בגורם יחיד – הספר והשאיפה לכבשו, מבלי לתת את הדעת על רכיבים נוספים, כלכליים, פוליטיים ואנושיים, שהניעו תופעות שונות, שהוא כורכן יחדיו בהסבר יחיד, קוסם ומשכנע ככל שיהיה. התיזה של טרנר מתעלמת מהתהליך החשוב של ההגירה, שהתחולל לאורך כל ההיסטוריה האמריקאית. היסטוריונים טענו שהתיזה שלו פשטנית, כוללנית, נאיבית ולאומנית. כך למשל, יהושע אריאלי, טען כנגד טרנר שהשוואתו את הספר ופיתוחו לרעיון הדמוקרטיה והתפתחותו היא לא נכונה, שכן הכמיהה ל"שטח חופשי" הייתה כלכלית וההוכחה לכך היא בתיעוש והאורבניזציה של ארה"ב בשנים שלאחר מכן, שרמסו זכויות דמוקרטיות בשם הקפיטליזם[26].

טרנר פרסם את התזה שלו בשנת 1893. הדין וחשבון של מפקד האוכלוסין של שנת 1890 הבליט את העובדה כי אזורי הספר נעלמו כליל. "השטח הבלתי מיושב", נאמר שם, "נפרץ על ידי גופי התיישבות בודדים, עד כדי כך שכמעט אין לומר שיש כאן איזה קו גבול שהוא". טרנר טען כי משמעה של קביעה זו הוא סיומה של תנועת ההגירה ההיסטורית הגדולה אל אזורי הספר.

בשלהי המאה ה-19, הסתיימה תקופת ההתנחלות והחלה תקופה של התפתחות כלכלית כלפי פנים ושל התעצמות מדינית כלפי חוץ. אם כי, כיבוש הספר כרעיון, הוא חלק חשוב מהאתוס האמריקאי. לספר, במובן הרחב, היה תפקיד גם בהיסטוריה של המזרח התיכון, הודו-סין, אפריקה ועוד. מרבית טיעוניו של טרנר הופרכו במהלך השנים, אבל גם מתנגדיו מודים שיש לרדת לעומקה של תופעת הספר האמריקאי, כדי להבין את ההוויה האמריקאית לעומקה.

אמנם תושבים מהמזרח הביאו את מוסדותיהם החברתיים איתם מערבה, אך תהליך זה נמשך בהסתגלות והתאמה של אותם תושבים לתנאי המחיה במערב. הסתגלות זו יצרה את אותו טיפוס אנושי חדש שמתאר טרנר, ובהדרגה הביאה התעצמותו הדמוגרפית לדומיננטיות שלו גם בפוליטיקה של הברית.

גם אם נתנגד לטענה שהתהליך הארוך של כיבוש הספר, הוא הגורם העיקרי בעיצוב האומה האמריקאית, ברור הוא שחוויית הספר היתה בעלת השפעה מתמשכת וחשובה על חיי האמריקאים. תהליך הספר הפך, במובנים רבים, להיות עברם המשותף של האמריקאים. כאשר האמריקאי מתרפק על עברו, הוא מתרפק על חוויית הספר. רבים מן הגיבורים, האירועים והדרמות , המהווים רקע משותף לאמריקאים, מקורם בספר[27].

לספר היתה השפעה על חברות ומדינות. הוא עיצב את הצביון של החברה האמריקאית ואת מערכת הערכים שלה ובמדה רבה השפיע על החברה המערבית כולה.

הערות

[1] ארנון גוטפלד, ממושבות למלחמת אזרחים, היסטוריה אמריקנית עד 1861, הוצאת האוניברסיטה המשודרת, תל אביב, 1986, (להלן: ממשובות למלחמת אזרחים), עמק עמ' 98-101

[2] ממושבות למלחמת אזרחים, עמ' 104-105

[3] הגיאוגרפיה של ארצות הברית עמ' 54-56

[4] ארנון גוטפלד, ממושבות למלחמת אזרחים, היסטוריה אמריקנית עד 1861, הוצאת האוניברסיטה המשודרת, תל אביב, 1986, (להלן: ממשובות למלחמת אזרחים), עמק עמ' 98-101

[5] ממושבות למלחמת אזרחים", עמ' 104

[6] ממושבות למלחמת אזרחים, עמ' 15

[7] ממושבות למלחמת אזרחים", עמ' 104

[8] ממושבות למלחמת אזרחים, עמ'80-82

[9] שם, עמ' 13

[10] הגיאוגרפיה של ארצות הברית, עמ' 56

[11] את המונח טבע העיתונאי ג'ון או'סאליבן בשנת 1845 (אף שהאמונה עצמה החלה הרבה קודם לכן), בכתבה שכתב במגזין תחת הכותרת "סיפוח". המונח כוון לתוכנית של רפובליקת טקסס להצטרף לאיחוד ארצות הברית, תוכנית שהמפלגה הדמוקרטית תמכה בה, בעוד המפלגה הוויגית (ממנה עתידה לצאת ולהתפתח המפלגה הרפובליקנית) התנגדה לה, כשדוברים בולטים מהמפלגה, כדוגמת אברהם לינקולן, טענו שעדיף לשפר את הכלכלה האמריקנית בשטחים הנוכחיים במקום להפיצה על שטחים נוספים.

[12] Squiers, A. (2018). The Politics of the Sacred in America: The Role of Civil Religion in Political Practice. New York: Springer. p. 62-63.

[13] Thomas Paine, common sense (מצוטט בויקיפדיה)

Foner, Philip. "Thomas Paine". Encyclopedia Britannica. Retrieved January 9, 2021.

[14] Mountjoy, Shane (2009). Manifest Destiny: Westward Expansion. Infobase Publishing. p. 19.

[15] מלחמת 1812 (באנגלית: War of 1812) הייתה מלחמה שהתנהלה החל מאמצע שנת 1812 עד לתחילת 1815, בין ארצות הברית לאימפריה הבריטית. המלחמה פרצה בשל כמה סיבות: רצונה של ארצות הברית להתרחב אל מה שנקרא "הטריטוריה הצפון מערבית" (Northwest Territory, כיום שטחיהן של המדינות אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, מישיגן וויסקונסין), מגבלות סחר שהטילו הבריטים על הסחר עם האימפריה הצרפתית הראשונה בשל המלחמות הנפוליוניות שהתנהלו באותן שנים בין בריטניה וצרפת, גיוס בכוח של מלחים אמריקאים בעלי אזרחות בריטית לצי הבריטי, תמיכתם של הבריטים בשבטי האמריקאים הילידים נגד ההתפשטות האמריקאית מערבה, ובשל מה שהאמריקאים ראו כפגיעה בכבוד הלאומי שלהם.

[16] McCrisken, Trevor B., Exceptionalism: Manifest Destiny (accessed 2008-05-20), in Encyclopedia of American Foreign Policy, Vol. 2, p. 68. Charles Scribner's Sons, New York (2002)

[17] ממושבות למלחמת אזרחים, עמ' 104-105

[18] ממושבות למלחמת אזרחים, עמ' 12-13

[19] המסה פורסמה לראשונה כסיכום הרצאתו של טרנר בכנס, בגיליון כתב העת Proceedings of the State Historical Society of Wisconsin וב-Annual Report of the American Historical Association. ב-1921 נדפסה שנית כפרק הראשון בספרו של טרנר The Frontier in American History.

[20] יהושע אריאלי, משמעות ה"ספר"- (פרונטיר) בהיסטוריוגרפיה האמריקנית", אתר האינטרנט טקסטולוגיה

[21] אורי קציר, "שובו של הבאפלו", מגזין IMAGO

[22] מקס ובר, האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם, עם עובד, 1984

[23] דרוויניזם חברתי הוא מונח שמתייחס למגוון תאוריות שצצו בשנות ה-1870 במערב אירופה וצפון אמריקה, תאוריות שלקחו את המושגים ברירה טבעית והישרדות הכשירים ביותר מתחום הביולוגיה, וניסו להשתמש בהם גם בתחום הסוציולוגיה, הכלכלה והפוליטיקה. לטענת התאוריות הללו, יש הקבלה בין התפתחות המינים הביולוגיים, המתרחשת תוך תחרות בין מינים שונים על משאבים טבעיים, ובין התפתחותן של אומות או קהילות תוך תחרות ביניהן.

[24] נאומו של קנדי בפני הוועידה הדמוקרטית עם קבלת מינויו כמתמודד לנשיאות, 15 ביולי 1960

[25] Wilbur R. Jacobs  (Author), John Walton Caughey (Author), Joe Bertram Frantz (Author) ,Three Historians of the American Frontier Turner, Bolton, and Webb,  Three Historians of the American Frontier  1982

Wilbur R. Jacobs  (Author), John Walton Caughey (Author), Joe Bertram Frantz (Author)

[26] יהושע אריאלי, היסטוריה ופוליטיקה, עם עובד, תשנ"ב 1992 – פרק שלישי: משמעות ה"ספר" (פרונטיר) בהיסטוריוגרפיה האמריקנית

[27] ממושבות למלחמת אזרחים,