גילי חסקיןאין ספק כי הסיפור הלוהט ביותר של מלאכת הרכבת הקואליציה הוא הברית בין יאיר לפיד לבין נפתלי בנט. דומה שכל מה שאפשר לומר בשבחה, כבר נאמר. נכון לעכשיו, השניים שומרים אמונים זה לזה, בניגוד מרענן לסטנדרטים שהיו מוכרים במסדרונות הפוליטיקה של פעם. נראה שמדובר בדור חדש של צעירים נאים, מצליחנים, שלא חיפשו ג'וב אלא ייעוד. מנהיגים שמוכיחים שהערך חשוב מהכיסא, שהמילה חשובה מהג'וב. בתחילה, ניסה נתניהו, בכול דרך אפשרית, לפתות את לפיד להיכנס לממשלתו, אך זה סירב להשאיר את בנט מדמם על הגדר וכעת גומל לו בנט על נאמנותו. השנים מפגינים סטנדרטים שונים ממה שראינו אצל שאול מופז מחד ושמעון פרס מאידך. גם לא אצל אהוד ברק ששם ללעג את בוחריו כשהצטרף לממשלת נתניהו.
אם ציפי לבני, שסירבה להיכנס לממשלת נתניהו עם 28 מנדטים וזחלה אליה עם ששה, היא הפוליטיקה הישנה, הרי לפיד ובנט, הנאמנים להבטחותיהם, הם הפוליטיקה החדשה במיטבה. אם פרץ – שעזב את מפלגת העבודה על רקע סירובה של יחימוביץ' להכריז שלא תיכנס לממשלת נתניהו וכעת זוחל לאותה ממשלה – מסמל את העבר – הרי שבנט ולפיד מסמלים עתיד וורוד יותר. יאיר לפיד, שהשוויון בנטל הוא דגלו, אינו מוכן למכור את ערכיו בנזיד עדשים ומוכיח שגם אם אין לו השקפת עולם מוצקה בתחומים רבים, הוא הגיע לפוליטיקה מתוך תחושה של שליחות. הבוחרים מצדם, מגיבים מתשואות, אם נשפוט מתוך הסקרים. הם אוהבים אותם כאלו. אידיאליסטיים ונאמנים. גם להבטחותיהם לבוחר וגם זה לזה. גם אני. ובכול זאת אני חש תחושה חמוצה של אי נוחות. אני מתבונן בשנים משלבים ידיים וחש כאבל בין חתנים.
אכן, לפיד סרב להיכנע בנושא כל כך חשוב לו, לבוחריו וגם למדינה. ובכל זאת, חורה לי שהוא, מי שהכריז על עצמו כ"מרכז" – כאילו שאפשר להכניס סיכה ברווח האידיאולוגי שבין שלי לביבי – כורת ברית עם הקיצוני שבקיצונים, שמיצב את עצמו הרחק הרחק ימינה. לא רק ימינה לבוחרי לפיד, אלא ימינה מנתניהו. בן הברית של לפיד איננו רק קצין מילואים ב"מגלן" והייטקיסט מצליח, אלא מי שעמד בראש מועצת יש"ע; מי שהבטיח שלא יאפשר את פתרון שתי המדינות; מי שהציע סיפוח חד צדדי של הגדה המערבית. "סיפוח שטחי C" נחשב לניסוח יותר מעודן, אבל הוא בעצם אותו הדבר. חמור מכך, זה אומר סיפוחן של ההתנחלויות בלבד, והמשך של שליטה על תושביהם הפלסטינים, שימשיכו לחיות כך, ללא זכויות אזרח. לפיד עצמו היטיב בימים שלפני הבחירות לחשוף את האמת שמאחורי החיוך. לפד עצמו הזהיר, גם אם לא במילים אלו, שלא להתפתות למראההזעיר בורגני של בנט ולקרוא את חזונו בדמות קנטוניסטים ברוח דרום אפריקאית. שימו לב שדרישת הסף של בנט להיכנס לממשלה, לפני שאלת הגיוס, היא הוצאתה של ציפי לבני מהתהליך המדיני, כדי שלא תקדם אותנו חלילה לעבר הסדר. סכנת השלום מפחידה את בנט יותר מאשר השוויון בנטל.
אפשר לטעון שהסדר עם הפלסטינים לא נראית באופק ושלום עם סוריה נראה רחוק מתמיד. אבל אנו חיים במזרח תיכון מלא הפתעות. איש לא חזה את ביקור סאדאת וגם שרון עצמו לא היה מאמין שתהיה התנתקות. ברק אובמה בדרך ארצה. הוא מגיע כדי להניע את התהליך המדיני. מה יאמר לו הציר לפיד -בנט?
העיתונות מלאה בדיווחים שאיראן מתקרבת לפצצה גרעינית. שהם מצאו מצבורי אורניום משל עצמם, שהם מסכנים את שלום העולם, אבל קודם כול את חיינו. לא נראה שאובמה עושה משהו נחוש בנידון ואם יחליט לעשות, ניאלץ לבחור בין בושהר לבין יצהר. המשטר בסוריה עומד להתמוטט ומי שיתפוס את מקומו, סביר להניח שלא ניחן בשיקול הדעת של משפחת אסד. גם הרומנטיקנים שבין אנשי השמאל מבינים שלא מדובר באביב ערבי, אלא בהשתלטות של קבוצות מסוכנות, מרביתן דוגלות באידיאולוגיה מוסלמית קיצונית וקיימת סכנה שהנשק הכימי של סוריה ייפול לידיהם. חוזה השלום עם מצרים עומד על כרעי תרנגולת. המשטר הרגיע לאחרונה את מתנגדיו ששיתוף הפעולה החקלאי עם ישראל פסק. שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי ויחסי תיירות פסקו מזמן. הרוחב המצרי רוצה לראות את הסכם השלום מבוטל והמנהיגים מסרבים רק משום שהם חוששים למתוח את יחסיהם עם המערב. מדינות אירופה, שפעם ראו בנו אי דמוקרטי, גינה מטופחת בג'ונגל, מתייחסות אלינו כאל מדינה מצורעת. השטח הפלסטיני מתחמם ואינתיפאדה שלישית נראית באופק. קיצוני המתנחלים פורעים בערבים (אחד מהם הוא בנה של ח"כ סטרוק, מאנשי בנט), אנשי "תג מחיר" משתוללים ולא נראה היה שהממשלה הנוכחית נגדם בנחישות המתבקשת. איני טוען חלילה שנתניהו וממשלתו אחראים לרעות החולות הללו, אבל ברור שהן דורשות התייחסות מידית.
על אף אחד מהנושאים הללו לא יכולה להיות הסכמה בין בנט ללפיד. נאומה של ח"כ רות קלדרון אודות היהדות ריגש גם אותי, אך לא נגע בחיבור הלא פשוט שבין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. בנט מעוניין במדינה שהיא יותר יהודית ופחות דמוקרטית. אני מניח שיאיר לפיד חושב אחרת. בטוח שגם בוחריו. מעניין יש לעופר שלח לומר על כך.
לפיד ותומכיו מדברים על כך שהשיח החדש הוא השיח החברתי. כמו שלי יחימוביץ', הם טוענים שהציבור עייף מהדיון על שטחים, התנחלויות ופלסטינים. שהנושאים הבוערים הם מחיר הקוטג', מעמד הביניים הנשחק ועוד. נניח לרגע לנישואים האזרחיים, עקרון חשוב לא פחות מאשר גיוס חרדים. עקרון שלפיד תומך בו ובנט לא ייתן לכך יד.
לשיטת לפיד ותומכיו, הנושאים הבוערים הם הנושאים החברתיים. מחירי הדיור, יוקר המחייה. אותם נושאים שהניפו האזרחים המוחים בקיץ שעבר – מחאה שלפיד עצמו כינה "מרד העבדים". לשיטתו, לפיד אמור, לזנוח את הנושאים המדיניים – ביטחוניים שהוזכרו לעייל ולטפל בחלוקה נכונה של התקציב. כאילו שמישהו ישים לב לכול אלו כשייפול כאן הטיל הראשון. אבל, לפיד טוען שקיבל מנדט לשנות את סדר העדיפות של הממשלה. האמנם?
מגזין "כלכליסט" פרסם כי ממשלת נתניהו משקיעה בתושב התנחלות 70 אחוז יותר מבכל אזרח ישראלי אחר, כולל באזורים מוכי מצוקה חברתית. יובל שטייניץ, שר האוצר של נתניהו אפילו התפאר בכך בדצמבר 2012, בראש חוצות. בנט מבטיח להגדיל את ההשקעה חסרת ההיגיון הזאת עוד יותר.
אחת הסיבות להשקעה המאסיבית וחסרת התקדים בהתנחלויות היא העלות האדירה של תחזוקן, המנוגדת להיגיון הכלכלי שמנחה את מדיניות הממשלה בכל חלק אחר של הארץ. תפיסת עולמו של נתניהו מבוססת בדרך כלל על מבחן הכדאיות הכלכלית. ואכן, לאורך השנים פעל במרץ להקטנה דרסטית של הוצאות הממשלה ולקיצוץ עמוק בשירותים החברתיים. אולם שכשמדובר בהתנחלויות, הגישה שלו שונה לחלוטין. העלות הגבוהה של החיים בהתנחלות נובעת, בין היתר, מהפריסה הגיאוגרפית המרווחת של היישובים בשטחים, שמוקמים בכוונה תחילה כדי לחלוש על שטחים גדולים ככל הניתן. זוהי צורת התיישבות בלתי יעילה מבחינת כלכלית. אלא שאפילו אם משווים מועצות אזוריות משני עברי הקו הירוק, עולה שהמועצות האזוריות ביהודה ושומרון מקבלות יותר מהמדינה. בנט תומך בך והוא אפילו בעד הכשרת המאחזים הבלתי חוקיים, דבר שישים ללעג ולקלס לא רק את האג'נדה החברתית, אלא גם את המערכת המשפטית.
זכותה של ממשלה לקבוע סדר עדיפויות. השאלה היא אם לפיד ובחוריו יכולים לחיות עם סדר העדיפויות הללו. בחודש בו שטייניץ התהדר בכפל התקציב ליהודה ושומרון, דיווחה המועצה למען שלום הילד כי רף הילדים החיים בעוני במדינת ישראל, חצה לראשונה את קוו ה-900,000. הממשלה משקיעה בהתנחלויות הברה יותר מאשר במעמד הביניים שלפיד רוצה לייצג. האם לא ברור לו שדבר אחד בא על חשבון הדבר השני?
כפי שאמרה שלי יחימוביץ': "הגענו למצב מופרך שבו, בחסות האחים לפיד-בנט, כל בעיותיה של מדינת ישראל – פערים עצומים בין עוני לעושר, התרסקות מעמד הביניים, שלום ובטחון – הכול ייפתר אם רק יגוייסו יותר חרדים לצבא. בחסות ה'שוויון בנטל' אפשר להתעלם כליל ממחוללי אי השוויון הבוטים והקשים ביותר בנטל".
גם על השוויון בנטל, הדגל האידיאולוגי היחידי שהניף יאיר לפיד, אין הסכמה. בנט רואה בלימוד תורה נכס אסטרטגי חיוני לעתידו של עם ישראל. לפיד לא. בוחריו של לפיד וודאי שלא. בנט רוצה לגייס את מי שאינו לומד תורה. ומה עם מי שלומד תורה? האם מובן מאליו שיילמד במקום לשמור? האם בוחרי לפיד היו רוצים להפלות את לומדי התורה המסורים על פני לומדי הטכניון המסורים לא פחות?
ישיבות ההסדר של מצביעי בנט נכנסו לנעלי הנח"ל ובניו משרתים רק 14 חודש בצבא, ובעוד יתר בני ישראל משרתים שלוש שנים. את כל זה שכחו בעת הדיון ב"שוויון בנטל" ולא לחינם קראו לקבוצת המתגייסים הקטנה מתוך העולם החרדי – "נח"ל חרדי". סביר להניח שהם ישרתו פחות זמן. ועוד לא דיברנו על כך שהבנות ממשפחות "הבית היהודי" כלל אינן הולכות לצבא, אם הצהירו שהן דתיות.
גם אם נתניהו ימצמץ קודם וגם אם יעדיף את הציר החדש על בפני שותפיו ה"טבעיים", גם אם לפיד ובנט ייכנסו יחדיו לממשלה, על מה הם בדיוק הם יסכימו?
גילוי נאות אני לא נאיבית. זה בעוכרי, אני יודעת , אבל אני לא .
אני לא מאמינה בפוליטיקה אחרת . אני לא מאמינה שהשילחות הציבורית האלטוריסטית היא זו שהביאה את בנט ולפיד אל הפוליטיקה. צריך מידה לא מבוטלת של נאיביות כדי להבין שפוליטיקה היא לא בהכרח הרטרמפולינה להון עצמי ..אבל כוח ושררה הם שניים מאוד אפיליים אפילו על נסיכי חברתינו הקפיטליסטית .
באותה נשימה אני לא מאמינה להצהרות פרלמינריות לבחירות, ומזכירה לכולנו שתוקף ברית פוליטית קצר מחיי המדף של קוטג'.
אם יאלצו ישבו . אם יאלצו יסכימו . זה ילחץ את ידו של זה מתחת לשולחן , מאחורי וילון , במבואת המעשנים , בעמדת המשתנות , הכל יהיה כשהיה .
ורק עוד מילת הרגעה: כמי שאינה נאיבית וכופרת מיסודה , אני מסרבת להיבהל גם מנבואות הזעם על איחוד כל הרוע האיסלאמי הכלל עולמי לשמד אפוקליפטי על ישראל.
נכון , תמיד יש קוזאק . נכון , תמיד יהיה פוגרום , אבל יאללה אפשר מדי פעם לנשום.
קראתי את המאמר – מעניין
אותי מעניין בעיקר מי יביא שלום !! והאם יהיה שלום ?
גילי היקר, נהנתי לקרא את הכתבה, כמו כל הכתבות המעניינות שלך. אני חייבת לציין שבנט פרסם שלא על כל נושא הם מסכימים ,רבים הנושאים שיש עליהם הסכמה ועל חלקם אין. וזה יפה לראות שיש שיתוף פעולה גם עם חילוקי דעות. נקווה שזה אכן יועיל לציבור ושהם באמת הגיעו לכנסת מתוך שליחות .
אני חולקת על דעתך גילי בנושא ישיבות ההסדר ושירות הבנות. ראשית בנות ממשפחות הבית היהודי משרתות בחלקן בצבא, גם כלוחמות נכון שהן לא רבות אבל יש. כמו כן משרתות בשירות לאומי כשנתיים ותורמות רבות לחברה, מה שהבנות החרדיות לא עושות בכלל. גם בני ישיבות ההסדר עושים שירות משולב , רובם משרתים ביחידות קרביות מובחרות ,ומשרתים במילואים עד גיל מבוגר יחסית. ואת זה לא אני אמרתי אלא רבים ממפלגות מרכז ושמאל. הנח"ל החרדי הוקם לחרדים ולא לבני הציונות הדתית.
הסיפה של המאמר שלך לגבי שיווין בנטל יכולה לקבל את החיזוק הבא. בני שמשרת בשיריון מספר שישנם בני ישבות הסדר שמתגייסים בגיל מאוחר יש להם ילדים. הצבא בא לקראתם ביציאות שבת וגם המשכורת היא בגובה לפי שקלים. הכל מסחרה