גילי חסקיןבין משפט למשפח
"וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה" (ישעיהו , ה', 7).
אצל לא מעט אנשים אני שומע צהלות של שמחה, עם צליל של שמחה לאיד. אצל מרבית חברי ומרבית בני קבוצת ההתייחסות שלי, אין בכלל פקפוק לגבי אשמתו. לא אצלם ולא אצל מרבית העיתונאים. קל וחומר לא אצל שדולת הנשים. ולא רק אלו שהכריזו על קצב כפושע טרם משפטו. המונוליטיות הרעיונית הזאת מדאיגה אותי. היא אוחזת גם באילו שחונכו לחשוב עצמאית. כמעט כל עיתונאי או משפטן שהטיל ספק באשמתו של קצב נחשב הזוי, מיושן ואפילו מועל בתפקידו. כך גם לגבי בית המשפט. לו היה שם ויכוח בין כבודם, לו היתה נשמעת דעה חולקת, ולו דעה אחת, הייתי מרגיש יותר בנוח.
רבים, כמוני, התאכזבו מרה כשנבחר לנשיא. רובנו חשבנו שלתפקיד רם מעלה זה מגיע מישהו שהוא יותר מעסקן מפלגתי. העובדה שנבחר בעזרת התבעה קולקטיבית של חברי הכנסת של ש"ס לא הוסיפה לתדמיתו. כאשר קראתי ראיון עם נשיא המדינה שהמסר העיקרי שלו לעם ישראל הוא התבשילים של גילה, חשתי תחושה של החמצה. לא אהבתי את קצב ודווקא משום כך חשוב לי שיזכה למשפט הוגן. כדי להגן עליו מאנשים כמוני.
שמעתי על קצב רינונים במשך שנים. הרכילות ספרה על רומן לוהט בבית הנשיא. יודעי דבר המתיקו סוד חיזורים אגרסיביים אחרי כפופות למרותו. כאשר התעוררו החשדות, חשתי לרגע שמחה לאידו של מי שנדמה שהכוח העביר אותו על דעתו. הראיון המשתלח שלו בתקשורת, זמן קצר לאחר שהפרשה התפוצצה, עורר בי התנגדות קשה, אפילו כעס, כמו בקרב רבים. קצב לא ענה בזמן אמת לשאלות עיתונאים והקינה שלו על כך שלא ניתנה לו הזדמנות לשטח את טענותיו, היתה בחזקת דמעות תנין. ביטול הסדר הטיעון הנדיב שהוצע לו על ידי היועץ המשפטי נראה לי כצעד של אדם שרדיפת הכבוד שלו השתלטה על כולו. קצב רחש את הטינה הציבורית ביושר והריאיון השני, התוקפני, בו השתלח בכול העולם, רק הגביר את הסלידה הכללית כלפיו.
רוב אלו שדברו בעדו היו מקופחים מקצועיים או אנשי ימין סהרוריים, שהגיבו לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. ניתן היה לראות בדבריהם לא רק תמיכה בקצב אלא קריאת תיגר על מערכת המשפט בכלל. סיבה טובה לתמוך בה, בפסק הדין המנומק ובגזר הדין, ויחד עם זאת, אני חש שלא בנוח.
אני מאמין באמונה שלמה שאין עשן בלא אש. אני מאמין שקצב ניצל באופן מחפיר את כפיפותן של עובדותיו. אין לי כמעט ספק שהוא היה כוחני, גס, מתוחכם ואולי אפילו אלים. אם היה מורשע בהטרדה מינית, לא היה לי ספק שהדבר נעשה בדין. אבל לא השתכנעתי מזה שהוא אנס. למען הסר ספק, אונס נתפס בעיני כפשע חמור, אקט בוטה של אלימות, שאין לו מחילה. למרות זאת, אני מעדיף שכמה אנסים יתהלכו חופשיים, על פני שיורשע בדין חף מפשע. בניגוד לאמזונות מסוגה של מירב מיכאלי, אינני סבור שהלוחמה בפשע מיני היא אג'נדה נשית. כל גבר מאוים על ידי אונס, שהרי הנאנסת הפוטנציאלית יכולה להיות בתו, אחותו או אשתו. דווקא משום כך, יש להעניש עליו רק את מי שחטא בו ממש.
אריאלה ריגל הופמן התלהמה בתקשורת כשהכריזה שזהו משפט על כבוד האישה (היא גם נסחפה ברטוריקה של עצמה והחילה את אותו הדין גם על מפקד חיל הים, שבזמנו הפנוי, בבגדים אזרחיים, צפה במופע חשפנות). לא היה בנמצא מי שיזכיר לה שזהו לא משפט על כבוד, אלא משפט על אונס. על פשע שהוא שני רק לרצח.
בפרשת הסדר הטיעון, התגלה קצב לא רק כרודף שררה, אלא כטיפש, אבל הוא לא הואשם בטיפשות, אלא באונס. מהסתירות בין דבריו לבין אלו של סנגוריו, קצב תגלה כשקרן מועד, אבל במשפט צדק, תפקיד הנתבע לצאת זכאי ותפקידה של התביעה להוכיח, מעל ומעבר לכל ספק, את אשמתו. אני חושש שמשה קצב נענש על סגנונו הכוחני, על טיפשותו ועל שקריו, אך במקום להיענש בגינם, הוא הורשע באונס.
הכרעת הדין במשפט קצב מחזיקה 319 עמודים חד משמעיים. למען גילו נאות, לא למדתי היטב את כול פסק הדין, לעניות דעתי גם מרבית בעלי הטורים לא עשו זאת. אבל ממה שראיתי, הספקות ניתזים מכול עבר.
מה שהתחיל במתלוננת שהיועץ המשפטי לממשלה מצא בעיות קשות בגרסתה, הסתיים בהכרעה חד צדדית. מפסק הדין דומה שכל מילה שלה חקוקה בסלע. לכל סתירה שלה נמצא הסבר. לכול פער בין העדויות שלה או בינן לבין המציאות, נמצא פסיכולוג שסיפק הסבר. אצל קצב מנגד, לא הצליחו השופטים למצוא ולו מילת אמת אחד. לא אצלו ולא אצל העדים שלו.
הולדת הסיפור בחטא. א' מבית הנשיא ניסתה לסחוט את משה קצב. האחרון, בתמימות או בטיפשות, פנה ליועץ המשפטי וזה במקום להעביר את הנושא למשטרה, הדליף את העניין לתקשורת ובכך פתח מחול שדים שיצר אווירה בה התקשה הנשיא למצוא מי שיאמין לו. בשלב מסוים נכנסה לתמונה חה"כ שלי יחימוביץ', שמבלי שהמתלוננת טענה זאת, קבעה שמדובר באונס. למותר לציין שיחימוביץ' לא נפגשה עם קצב ולא טרחה לעמת את גרסתו עם זו של המתלוננת. היא גם לא ניסתה לבדוק עם המתלוננת אם נכונות השמועות שקיימה רומן לוהט עם קצב. אינני טוען שרומן הוא חלילה הצדקה לאונס, אבל עבר רומנטי מחייב שאלות חקרניות יותר. יחימוביץ', שהפכה באחת לחוקרת מומחית, לתובעת, לשופטת ותליינית גם יחד, הכריזה בתכניתו של רביב דרוקר שהיה אונס ושהיא מאמינה למתלוננת. לו הייתי במקום דרוקר הייתי שואל אותה אם נולדה התלוננת ששלי לא תאמין לה.
הפרקליטות קבעה ש"אין כל ראייה אובייקטיבית שתסייע לעדותה של א'", אך למרות זאת המשטרה הניחה שהיתה שם הטרדה מינית. אחר כך התחילו לחפש "שיטה" או דפוס פעולה. במקום לטפל בפרשת הסחיטה, החלה המשטרה לבלוש אחרי כל מי שעבדה תחת קצב בשנות עבודתו הציבורית ושכנעה אותן להתלונן נגד הנשיא. שיטת העבודה היתה "אנו מניחים שקצב אנס" ומכיוון שכך, אין צורך בעדים משכנעים, אין צורך בראיות חדות, ניתן לקבל סתירות בעדות המתלוננות ולקבל התנהגות מוזרה בלשון המעטה. דומה שמישהו סימן קודם כול את המטרה ואחר כך ירה את החיצים.
אינני חושד שמישהו ניסה לטמון לקצב פח בגלל עברו הפוליטי או בגלל גזענות חלילה. אני חושש שמא העיתונות ומערכת אכיפת החוק רואה מטרה קדושה בהתנקשות באישי ציבור, מבחינת "וטיהרת את הרע מקרבך". וכבר דובר על האינפלציה בהגשת כתבי אישום כנגד אישי ציבור. חלקם יצאו נקיים בדין, אך עם כתמים על שמם הטוב.
אני מאמין באמונה שלמה שלא היתה כאן קונספירציה, אלא שהעניין התגלגל ככדור שלג דורסני, או לייתר דיוק במדורה שהתקשורת לבתה בחוסר אחריות, תוך נקיטת עמדה ברורה. כמו בפרשת המחאה החברתית, התקשורת לא הסתפקה בתיאור האירועים, אלא יצרה אותם. בית המשפט, בשתי ההכרעות הודה שלקצב נערך "משפט שדה בבית המשפט של התקשורת". אולם הם הוסיפו שהדבר התאזן משום שגם הוא לא טמן את ידו בצלחת. אכן, בנאומיו התנהג קצב כבריון שכונתי ולא אמר את האמת, אולם אין כאן איזון, קצב הוא העומד לדין ולא התקשורת ולכן טענת התיק"ו כביכול פסולה. קצב ופרקליטיו התמודדו עם לינץ' תקשורתי שארך שנים. את הדבר הזה לא הכריז פרקליט סהרורי כיורם שפטל, אלא כבוד השופט בדימוס מישאל חשין, מי שהיה משנה לנשיא בית המשפט העליון: "היה ניצול לרעה של אמצעי התקשורת נגדו. אינני מבין איך שופטים יכולים לשבת עכשיו בדין. הכול מזוהם, הכול מטונף. צריך להיות על אדם כדי לשפוט את קצב בצורה נקייה". השופטים אינם בני אלים. לו היו מודים שהם בהשפעה, היו יכולים להקהות את עוקצה. ההכחשה הגורפת שלה, דווקא מחשידה אותם.
אכן, יותר מדי נשים דיווחו על התנהגות בלתי ראויה, גם אם בלחץ של החוקרים (ועל אמצעי החץ של המשטרה למדנו כבר מפרשת רמון), אך בסופו של דבר נותרנו עם א' מבית הנשיא שאפילו הפרקליטות נוכחה שהיא שקרנית וא' ממשרד התיירות עליה התבסס כתב האישום. א' המדוברת עבדה במשרד התיירות שנה בלבד ופוטרה לאחר תלונות על התנהגותה. המשטרה והפרקליטות בחרו להתעלם מעדויות של עובדים ששמעו אותה מצהירה שעוד תתנקם בשר. אכן, היה קשה להפוך את א' ממשרד התיירות למתלוננת אמינה הואיל ובמשך השנים האחרונות שמרה על קשר עם הנשיא בתקווה לעבוד עמו ואפילו כתבה לו מכתב חם ואוהב. א' מתגלית כטיפוס מבולבל מאד במקרה הטוב, נכלולי במקרה הרע. מצד אחד הבטיחה לנקום ומצד שני מרימה עשרות טלפונים ללשכת הנשיא בו מספרת לו בהתרגשות על לידת בתה, מזמינה אותו לברית המילה של בנה, מביאה את ילדיה לצילום בלשכתו. אצל המפלצת שאנסה אותה. שנתיים אחרי האונס כביכול, כשקצב לא היה בסביבתה והיתה משוחררת מאיומו כביכול, התראיינה למגזין "את" ושם, למרות שיכלה לשפוך את לבה, בחרה להלל את זה שכביכול התעלל בה. תמהני.
בפרשה בה התבטאו עיתונאים, פעילים פוליטיים וחברות שדולת הנשים, נשמעו קולות בודדים כמו של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן ופרקליט מחוז ירושלים עו"ד אלי אברבנאל, שטענו כי אין בתיק דבר. היועץ המשפטי הבין שעשה מעשה שלא יעשה, כאשר טרם המשפט, הודיע לתקשורת שמדובר באנס סדרתי, יזם עסקת טיעון, כדי להביא לסיום מהיר של הפרשה. הוא עצמו הסביר לציבור ובמקרה שלי גם שכנע, שבמקרה דנן יהיה קשה מאד להוכיח אונס. לאחר שקצב נסוג מעסקת הטיעון הנדיבה, אולי כתוצאה מיהירות ואולי משום שבאמת האמין שהוא חף מפשע, חלו שידוד מערכות והחרפה של המאבק. והמושג "אונס" שבקושי הוזכר קודם לכן תפס את המקום המרכזי בשיח הציבורי.
נחום ברנע, עיתונאי שאיננו שייך למעגל החברתי שברפלקס מותנה מסוכך על קצב, תמה בטורו ב'ידיעות אחרונות', מודע בחורה שהותקפה על ידי קצב בביתה ואחר כך גם נאנסה על ידו, נענתה להזמנתו ועולה לחדרו במלון כפי שעשתה א', שלא לדבר על כך שהתיישבה על מיטתו כשהיה בלבוש חלקי. מקהלת פמיניסטיות הגיבה בירי בהשלכת בליסטראות מילולית לעבר ברנע. מה זה אם לא טרור רעיוני?
לאחר שקצב נבחר לנשיא, התקשרה א' ללשכתו עשרות פעמים. היא הכחישה זאת במשפט והתברר ששיקרה. את השקר הזה הסבירו השופטים כטעות בשוגג. כדי להתגבר על הסתירות בעדות המתלוננת גויסו פסיכולוגים המסבירים התנהגות של נפגעת אונס. העובדה ששגתה בתאריכים הוצדקה בכך שנפגעות אונס אינן זוכרות. גם העובדה שלא זכרה בדיוק פרטים רבים, משמעותיים, פיזיים. ייתכן שהם צודקים, הכול ייתכן, אבל עדיין אינני מצליח להבין מדוע קבע השופטים כי "א' מהימנה עלינו לחלוטין". בסופו של דבר עמדו כאן מילה נגד מילה, סברה כנגד סברה והשופטים בחרו להאמין לה. לשאלה המטרידה מדוע הגיעה לבקר בבית הנשיא, זה שכמה שנים קודם לכן אנס אותה, הסבירה שבאה כדי "לטהר את האווירה". לשופטים זה נשמע הגיוני להפליא. לי פחות.
בניגוד למשפט של קפקא, שם יוסף ק' יודע שלא עשה כול דבר רע, אינני חושב שקצב צח כשלג. אך עיון בפרשה ובה משנראה לי כ"עדויות כבושות", מעלה בי השוואה עגומה בין השניים. רק קצב וא' יודעים מה היה באמת וכל השאר הן ראיות עקיפות שמסביב. משום כך הכרעת הדין הזו כל כך בעייתית. אני לא קובע כאן שקצב זכאי. אני טוען שתיאור העובדות כפי שהוא מופיע בהכרעת הדין קיצוני, מוגזם ויכול להיות שגוי. האשמת אזרח מספר אחד בישראל בפשע כה בזוי, ראוי שתיעשה על סמך ראיות מוצקות יותר.
ראו גם, באתר זה: הנשיא המורשע ושדולת הנשים
למאמרו של אמנון אברמוביץ': הגוונים נמחקו
למאמרו של קלמן ליבסקינד – פופוליזם בעליון
למאמרו של מנחם בן: הצדק לא נראה בפרשת קצב
למאמרו של עמיחי שאולי: ייחודה של המתלוננת א'.
למאמרו של אהוד פרלסמן – דנציגר נותר היחידי בסדום
למאמרו של יובל יועז: קצב עשוי לזכות
גילי אתה פשוט דפוק. עכשיו כול הגלאוניות והיחימוביציות ירדפו אותך, כול השמאלנים שהם אחים שלך לדיעה יוקיעו אותך, למה היית צריך את זה. כול מי שלא מיישר קו עם ה"פאשיזם השמאלני" דינו שימציאו לו שדים ויוציאו לו אותם מן הארון. חבל לי עליך. אוהב אותך ו מסכים כמעט לכול מילה.
הי גילי,קראתי את דבריך בענין קצב ואני לא לא יכול שלא להסכים עם העובדות .איני שייך לאלו אשר רוצים דם בכיכר העיר ואת קצב בבית הכלא.אבל בכל השנים הללו היה חסר לי דבר אחד , חסר היה לי את האומץ הציבורי שצריך ורצוי שיהיה לנבחרינו.כל שרציתי זה שיעמוד מול העם ויאמר סליחה , פשעתי , טעיתי ואני הולך הביתה מבית הנשיא טרם זמני.אני חושב ומניח שהפרשה הייתה נגמרת עם הרשאה בבית משפט וללא יום אחד בכלא.העליהום הציבורי נבע מחטא היוהרה שחטא בו קצב,חטא כאשר לא ביקש סליחה וחטא כאשר ביטל את עיסקת הטיעון.אגב גם בפרשת גלנט (אדם שאיני מכיר באופן אישי אבל גורם לך לסמוך עליו כמעט בעיינים עצומות),מה שהיה חסר לי זה רק שיעמוד מול המצלמות ויאמר טעיתי אני מתנצל ובואו נמשיך הלאה.אבל הוא לא השכיל לעשות זאת ובענין מטע הזיתים טען שזו טעות של קבלן הנטיעות,בענין הדרך שנפרצה לביתו טען שזו דרישה של מפקד היחידה לאבטחת אישים בצבא.כל שאנחנו ( אני ליתר דיוק ) דורש מנבחרי הציבור זה דבר מאוד פשוט , משהו שאני דורש מעצמי וגם מילדי. שידעו לקחת אחריות על מעשיים ואם צריך אז גם לשאת בתוצאות.
גילי, נכנסתי לאתר שלך. בשביל מה היית צריך לכתוב על הקצב?
דין יחסי מרות כדין אונס. האיש הזה הוא בושה למדינה שלנו
גלעד היקר
קראתי. כתוב היטב, רהוט, מנומק וזורם (אם כי ארוך).
אין לי שום דבר מיוחד להגיד כדי להתווכח איתך. לא במהות. אני מבין מה אתה חש.
מצד שני. ויש גם צד שני: אני קראתי את פסק הדין. נכון, זה לא חד וחלק, זה לא שחור לבן, אבל במשפט אונס הסיפור בסוף הוא למי מאמינים, לקצב או למתלוננות, ואני מבין מדוע האמינו למתלוננות. קצב נתן לשופטים את כל הסיבות שבעולם להאמין למתלוננות.
דבר נוסף: אל תשכח ש"אונס" זה לא מה שאני ואתה חשבנו שזה. אונס זה לא בני סלע עם סכין בשיחים. אונס, בהגדרתו בחוק, יכול להיות גם יחסי מין בחדר מלון, בין שר למזכירה, שלא הסכימה לגמרי, ולמרות שהדברים מעורפלים, הפעלת הסמכות, עצם קיומה של הסמכות, ויחסי המין שלא בתיאום מלא, הופכים את זה לאונס. האם זה נכון וראוי? אני לא בטוח. אבל אנחנו תחת מתקפה שנמשכת שנים מצד הלובי הנשי ולך תתחיל איתן…
דבר נוסף: חוץ מהמתלוננות שנחשפו, יש עוד כמה. ביניהן עוד א' אחת, ממשרד התחבורה. זו שחלה עליה התיישנות. היא האמינה מכולן. כשיש כל כך הרבה מתלוננות, לא יכול להיות שמדובר בקונספירציה. לא יכול להיות שמדובר בתפירת תיק. ולכן, בסופו של דבר, מה שמשחק נגד קצב, חוץ מהטפשות והשקרנות שלו, זו העובדה שאין לנו כאן סיפור עם עמוס ברנס (גם במקרה הזה אני לא בטוח שהוא לא רצח את רחל הלר), אין לנו כאן חף מפשע שהורשע על לא עוול בכפו, יש לנו, אולי, סיפור עם אדם רע, גס, אלים, שביצע מעשים מגונים בכפיה וניצל את סמכותו, והורשע בעבירה חמורה יותר. ולכן, זה לא בוער בדמם של מספיק אנשים.
ואחרי שאמרתי את כל זה: יש לך קייס, אני לא באמת יכול לסתור את דבריך, צריך אומץ כדי לכתוב ולחשוב אותם,
יישר כוח.
אני תוהה ,מדוע אתה גולש לכתיבה בנושאים שאינם קשורים בהדרכתך.אתה שולט בתכנים רבים באופק מובהק,הכתיבה שלך באקטואליה "מורידה" ממך הרבה
גילי יקר ברוך הבא,
חידה היא בעיניי איך בהתרוצצויות שלך מקוטב לקוטב (ומה שביניהם) יש לך כוח, ראש וזמן לקריאת ספרים, למידה, והרהורים רציניים בנושאים הלוקאליים שלנו. חשובים ככל שיהיו הם בוודאי מקבלים פרופורציות אחרות כשמשוטטים ברחבי העולם.
אך ראשית דבר, פלא-איש ידידי, אני חייבת לך התנצלות על שכה נשתהתה תשובתי לך:
לאחר שה"תזה שלי" בדינו של קצב (התואמת להפליא את זו שלך), נשתבשה לה בעת שליחתה אליך בג'יבריש- השתבש לו גם המחשב שלי כולו… לדאבוני לקח המון זמן עד ששוקם.
אתה בזמן הזה הספקת להיות ולחזור מאנטארקטיקה .
עניין קצב מאחורינו , ועכשיו, אנחנו (העם בישראל) עסוקים מאד בפאניקה של "הדרת-נשים", ובפוביה היסטרית מפני "החרדים". אני מהמרת שכמו בכל הנושאים הציבוריים ששחנו בהם, גם באלה אנחנו תואמים בדעותינו, וחושבים אחרת מאשר רוב חברינו, וקבוצות ההתייחסות שלנו.
עופות- משונים אנחנו. "מה-לעשות". בסוף ידירו אותנו מהלהקה…
ובקיצור- על קצב:
אני חושבת כמוך: האיש ואורחו, ועלילות אהבהביו מאוסים מאד בעיניי. אבל למרות הרשעותיו בדין אינני רואה בו אנס לא חד-פעמי ולא סידרתי. מקומו איננו בבית-הסוהר.
כל השגותיך, טענותיך והארותיך בנושא – כמו מראשי וליבי נחצבו. מסכימה עם כל מילה שכתבת.
צר לי על שבית המשפט הלך שולל אחר האווירה הציבורית-תקשורתית. רב הנזק מהתועלת.
הנזק העיקרי הוא דווקא לפמיניזם, לנשים נפגעות אונס ואלימות, למעמדה של האישה בישראל. הכישלון כאן הוא לא רק של פוליטיקאים, אנשי משפט, וכלי התקשורת – הוא עוד הוכחה לתרבות-העדר צמאת הדם שלנו.
זה יפה וחשוב והרואי להיאבק בשררה, אבל נדמה לי ששליחתו של קצב לכלא איננה "לתפארת מדינת ישראל". כך גם המניפולציות של עיתונאים, משפטנים, פוליטיקאים, ו…נשים.
בתשובתי המקורית לך, הרחבתי יותר, אך בינתיים, כאמור, פג תוקפו של הנושא המרגיז.
ברשותך, על משפט אחד שלך אני חולקת ללא פשרה. כתבת: "אני מאמין באמונה שלמה שאין עשן בלי אש…"
אמונה שלמה זאת שלך אין לה על מה לסמוך. יש-עשן-בלי- אש…
בימי חלדי, ובמיוחד בעבודתי העיתונאית, גיליתי הרבה מדי מקרים של "עשן בלי אש"!
האמרה העממית הזאת אין לה על מה לסמוך: יש אש שאינה מלווה בעשן, ויש הרבה, הרבה עשן שאין מאחוריו אש. מסכי-עשן כאלה מופרחים לעיתים קרובות ומשבשים את נכוחות ראייתנו, ואת בהירות השיפוט שלנו.
וחוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר.
שלך, בחיבה ובהערכה
עדנה
אם כך קצב זכאי והוא אינו צריך לשבת מאחורי סורג ובריח.
זה אבסורד שיושב בכלא מישהו שהואשם על לא עוול בכפו ולא משנה מה דעתנו האישית עליו.
אכן מסכימה עם יצחק,גילי לא מקפיד לעשות הגהות לכתיבתו,בחלק מהכתבות כן,וזה אכן בא לידי ביטוי.יותר קל לקרוא כתבה שעברה הגהה וקל להבין את הנושאים שלא תמיד מוכרים לכולנו.
גילי,נא לערוך הגהה לכתיבתך,חבל!!
זה שקצב היה מטרידן כפייתי אין לי ספק-אבל זה שלא מדובר כאן באונס מוכח מעל לכל ספק- אני בטוחה לגמרי- כשא' פנתה לעורכת הדין שלה היא אמרה לה- כדאי לך- שתינו נתעשר מכך!!!!האחד מטרידן כפייתי אבל לא אנס- השניה נוכלת לא קטנה!!!!!!!!אני אומרת – אפילו אם היה אונס-(-לא כ"כ ברור לי איך איש מבוגר יכול לאנוס פיזית בחורה אתלטית וחזקה)-אפילו אם היו איומים מצד קצב על פיטורין——-בסהכ המסקנה היא ששווה וכדאי להאנס ולסחוט את האנס- כך לפחות מתייחסים אלייך———–אבל מה נאמר על אלפי הנשים שמאויימות ולא שוכבות עם הבוסים שלהם- עם הבעלים שלהם-מי דואג לכבודן??????אחרי שהן מגורשות או מפוטרות???? מי מאכיל את ילדיהן??????הכי כדאי להאנס ובטח ע"י נשיא קטן ומזדקן וטיפשון-חוץ מזה גילי זה שאתה עדיין מחפש צדק בין כותלי בית המשפט??????מה פיתאום?????תפקידי עורכי הדין הוא להגן על לקוחות-וזהו!!!!!!ב99,9אחוזים התביעה מנצחת- כי יש לה יותר כסף- עורכי דין טובים יותר——או סתם מעצם היותה הראשונה לתבוע!!!!!!וכאשר מדובר בידועי שם – טיפשים או לא טיפשים-אנחנו במצב מאוד מאוד מסוכן- בדרך כלל רוצים למחוץ אותנו עד הסוף- או לתהילה – או לסקילה.— לכן גילי הכי טוב לטייל שם בארצות הקור ולשאוף עוד מעט אויר הרים צלול כיין—-עד כמה שהחיים יתנו לנו—–מתגעגעת- שלך- עופרה.
שלום גיל, קראתי את שכתבת ואני כמוך נוטה להאמין שלא היה אונס, אלא יחסים בהסכמה. אני סולדת מההתלהמות בענין קצב, ידענו כבר טעויות של בית המשפט לא פעם. ומקווה מאוד שלא ניווכח בעתיד שנעשה לו עוול איום ונורא.
מסכימה עם כל מילה
וחבל שמדינתינו שמחה להשמיץ את אחד מנשיאיה הטובים שהיו!
קראתי בעיון רב את הכתבה. אני מסכימה לכל מילה שכתבת!!! אין לי מילים ,פשוט ולעניין.
עם המסמך הכנה והמרגש הזה צריך ללכת עכשיו לכלא מעשיהו להוציא את קצב מיד.
במעריב פורסם ראיון עם א' מבית הנשיא. לאחר ההטרדה המינית הראשונה שוחחה עם בעלה ושניהם החליטו שמוטב זה ותפקיד בכיר בלשכה מעזיבת המשרה. היא המשיכה. אחר כך החליטה לסחוט.
אני חושב מה היה קורה לי עם מישהי שפעם התבדחתי איתה (אולי במילים קמת שוביניסטיות) ועכשיו היא מחליטה לסחוט אותי. איך אוכל להתגונן עם תקשורת כמו זו שהתלהמה באירועי קצב?
גם אותי הדהים ששופטינו לא העלו ספק ולוא במילה אחת של ה"צדיקות" א' ובמקביל לא קיבלו אפילו מילה אחת ממה שקצב דיבר.
נראה שהם קבעו מראש את תוצאות המשפט. ולמעשה – היה סיבוב אחד שקבע את התוצאה, והרי בית המשפט העליון דן בפרוצדורה ולא בתוכן, אז אישר את דברי השופטים כדי לא ליפול לפיהן של הפמיניסטיות שאינן כל כך מסכנות כפי שמכריזות על עצמן. הן דורסניות לא פחות מזכרים מיוחמים.
א.י.
גילי, חבל שלא עשית הגהה. גם בכתבות/מאמרים שלך נשמטות לפעמים אותיות ולפעמים יש הצלבת אותיות.
יצחק
גילי, יפה דרשת.
לחלק מההארות/הערות אין מענה מניח את הדעת – זו המציאות לטוב ולרע.
בפן המשפטי אני דווקא מניח לזכות שני ה"הרכבים " במחוזי ובעליון…תן להם קרדיט הם רואים את המיכלול.ואם נקבע – זה הדין ! ! ! – וכחברה עלינו לקבל זאת -אחרת אנחנו אבודים .
לחלק מהתהיות אפשר להשיב ,אך דווקא החשוב הוא ,שלחלקים אחרים אי אפשר להסכים הם מקוממים ,מרגיזים ואסור לאפשר שתיקה .עתה הגיע העת לגל השני של הביקורת -היכן היו כל הגיבורים /גיבורות כשהיה צריך אותן….(ולשלי, ודומיה …לא צריך לתת יותר מדי קרדיט – די אם נשאל היכן היא הייתה ,כ"שומרת" באותן שנים של "ליחשושים"?
אבל כשמסתכלים על החיים-30-40 שנה של פעילות – החיים הם כמו רחוב לו שתי גדות . היכן שאתה בוחר ללכת(דגש על בוחר)…זה המקום שיקבע את הדרך שתישפט לפיה או ע"י בני אדם,חברים,ציבור,או בימ"ש …
האדון קצב בחר את דרכו…ובחשבון גס וכולל (גם בלי לברור את הפרטים הכי קטנים)- הוא נדרש לפרוע את התשלום על כל שבחר לעשות ושם ישנם כל הסעיפים (טיפשות,יוהרה,כבוד מטומטם,מגיע לי,וכד).
אתה יודע ,זה פשוט לא נגמר…עדיין:
שאלת עצמך למשל מי (לכל הרוחות ) בעצם מימן את כל אלפי /מאות השקלים של ניהול כל המערכה שניהל(עו"ד /משפטנים/יועצים/מומחים/חוקרים וכד' ) ? – מי ומה טיב הדמות העלומה שמימנה אותו עד היום?
שאלת עצמך למשל ,במבט לאחור מה היה קורה -לו היה במקום כ"טיפש" רץ להתלונן על סחיטה…היה בשקט כ"חכם" נענה ומשלם לא' את ה- 100,000 ש"ח +מסדר לה איזה ג'וב – ומשתיק הכל באחת – האם זו בעצם הדרך הנכונה לנהוג = כאן הוא הגבר הנאנס ממש ! – מה מסקנה יש לחצי עולם המין הגבר ללמוד כ"שעור" להתנהגות בין המינים ?
תם ולא נשלם.
נ.ד.
"אם הוא היה כוחני, גס ואפילו אלים" זה לא מספיק? השפלה? דיכוי? סריטה בנפש? רק אם הוא חדר עונשו ראוי? זו חשיבה צרה ומאוד שטחית. כדאי להרהר לעומק של חוויה בה מתרחש אירוע אלים ומשפיל. של כל אדם.
האם אדם כוחני, גס אלים ושקרן צריך לשבת בגין אונס?
האם אונס הוא רק אקט מיני?
למרות שפרסמת את הדברים במקומות אחרים והגבתי, אז אני מגיב שוב – ברכות על האומץ! ואני מסכים לכל מילה, כמובן.