מבוא לטיול בעמק יזרעאל

כתב: גילי חסקין

התכנים בהם עוסק מאמר זה, יעלו בהרחבה זו או אחרת, בסיורים:

סיור בעקבות ההתיישבות הציונית בבקעת יקנעם; סיור בעקבות וינגייט, פרשיות הגנה והתיישבות בעמק חרוד, טיול ממרחביה למשמר העמק; בית אלפא וסביבתה (בהכנה). סיור בעקבות דבורה, ברק וססרא.

מבוא

עמק יזרעאל הוא עמק גדול הנתחם על ידי הרי הגליל התחתון בצפון והרי השומרון בדרום ונמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. שטחו כ-405 קמ"ר. הגדול בשברי המשנה של בקע ים המלח (בעבר: "השבר הסורי-אפריקאי"). לפני היווצרות בקע ים המלח, הרי השומרון, הרי נצרת והרי הגליל היו מחוברים ברצף לגוש אחד. עמק יזרעאל הוא הגדול בעמקי ארץ ישראל, ומכאן כינויו "העמק". נקרא על שם העיר יזרעאל, ששכנה בו , במרומי גבעה, משקיפה על מרחביו. בשם "יזרעאל" התמזגות המילים "יזרע-אל", כי העמק מהווה אזור מצוין לגידול תבואה^[1].

בערבית מכונה העמק "מארג' בן עאמר" , או " סַהְל זִרְעין".

שיר העמק

"באה מנוחה ליגע

ומרגוע לעמל

לילה חיוור משתרע

על שדות עמק יזרעאל

טל מלמטה ולבנה מעל

מבית אלפא עד נהלל"

את "שיר העמק" או בשמו המקובל "באה מנוחה ליגע, כתב נתן אלתרמן, כאחד מארבעה שירים, שהוזמנו עבור פסקול הסרט "לחיים חדשים" שהפיקה בארץ קרן היסוד בשנת 1934, הסרט מתאר את מפעל ההתיישבות בארץ. הסרט נקרא במקור "הארץ המובטחת" ("לחיים חדשים"), הוא צולם בארץ ישראל ומטרתו הייתה להציג את החיים בארץ ישראל במטרה לעודד גיוס כספים בידי נדבנים יהודים החיים בגולה. ההתיישבות בעמק יזרעאל הייתה סמל חשוב באתוס הציוני. לפיכך, הוזכרו חיי החלוצים בעמק במהלך הסרט.

מפיקת הסרט, מרגוט קלאוזנר, מחלוצי הקולנוע בישראל, פנתה אל דניאל סמבורסקי , שעלה לארץ כשנתיים קודם לכן, על מנת שיכתוב וילחין שיר לסרט. סמבורסקי כתב לחן ומילים, וכך זה התחיל: ("הָבָה נֵשֵׁב פֹּה בַּחֶדֶר/שִׁיר אֶחָד עוֹד פֹּה נָשִׁיר/ פֹּה בַּחֶדֶר כָּל הַחֲבֵרִים
פֹּה בַּחֶדֶר יַחַד נָשִׁיר" ), אך לבסוף הוא ויתר על המילים ופנה לאלתרמן שיכתוב אותן, בסרט מופיע סמבורסקי בכבודו ובעצמו, בסצנה שצולמה בקיבוץ גבעת ברנר, נראים חלוצים רבים יושבים ואוכלים בחדר האוכל הקיבוצי, כאשר לפתע נשמעת קריאה של חלוצה, "חבריה הקשיבו, דממה ביזרעאל". סמבורסקי, מלחין השיר, נראה יושב, מנגן על הפסנתר, שר את שיר העמק ומלמד את החלוצים את השיר. בהמשך, נראים חלוצים שעסוקים בפעולות יומיומיות שרים חלקים מהשיר. השיר מופיע בסרט עם שני הבתים הראשונים בלבד,

בבית הראשון מוזכרים קיבוץ בית אלפא, שהוקם במזרח עמק יזרעאל ונחשב כקיבוץ הראשון שהוקם על ידי 'השומר הצעיר', ומושב נהלל הנחשב למושב העובדים הראשון, הבית השני מהלל את הארץ ושדותיה ואת העמק. הבית השלישי נוסף שנה לאחר מכן, בנובמבר 1935 נורה ונהרג סמל משה רוזנפלד ששירת במשטרה הבריטית והיה מפקד תחנת המשטרה בשאטה. הוא נרצח בגלבוע עת היה במרדף אחר הכנופיה שהנהיג עז-א-דין אל קסאם. תושבי העמק היו מזועזעים מהרצח, כך גם אלתרמן עצמו, הוא חש שהשיר שכתב על עמק יזרעאל רגוע ממדי מדי והוסיף את הבית השלישי להנצחתו של רוזנפלד ז"ל:

"אופל בהר הגלבוע

סוס דוהר מצל אל צל

קול זעקה עף גבוה

על שדות עמק יזרעאל

מי ירה? ומי זה שם נפל?

בין בית אלפא ונהלל"

"שיר העמק" הוא בעל מספר הביצועים הרב ביותר מכל השירים העבריים, ולאורך השנים זכה לביצועים של אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, הגבעטרון, הפרברים, באקו"ם רשומים מעל ל -100 ביצועים לשיר^[2].

שיר העמק בביצוע המקורי

גיאוגרפיה

העמק הוא חלק מסדרה של עמקים הנמשכים מבקעת הירדן בדרום-מזרח עד מישור חוף עכו בצפון מערב. סדרה זו כוללת את עמק בית שאן (עמק המעיינות), עמק חרוד, בקעת יקנעם (או בקעת מגידו)^[3] ועמק זבולון. יחד הם יוצרים פרוזדור טופוגרפי רחב ידיים, המקשר את הים התיכון עם בקעת הירדן, תוך שהוא מנתק את הרי הגליל מרכסי הכרמל, גבעות רמת מנשה, רכס הר אמיר, השומרון והגלבוע. את עמקי הצפון תוחמים מתלולים טופוגרפיים חריפים. כמעט כל עמק מוקף הרים. התבור וגבעת המורה הם שלוחות מהגליל. הגלבוע והכרמל הם שלוחות מהשומרון. במערב עובר עמק יזרעאל, במעבר צר, בין הגליל והכרמל, אל עמק זבולון. במזרח הוא משתפל במתינות , בין הגליל ובין הגלבוע, אל בקעת בית שאן (כיום: עמק המעיינות), שהיא חלק מבקעת הירדן.

סדרת עמקי הצפון היא פרוזדור טקטוני מובהק – רצועה ששקעה בין קווי העתק כסעיף של בקע הירדן. עובדה זו מסבירה את עוצמתם של המתלולים הטופוגרפיים המתנשאים מעל מישורי העמקים^[4].

הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל מתחלקת לשני אזורים עיקריים – בקעת מגידו ועמק חרוד: "טל מלמטה ולבנה מעל מבית אלפא עד נהלל". בנוסף לאלו גם בקעת כסולות וחבל תענך מהווים שלוחות של העמק ממזרח.

את מישור העמקים הצפוניים חוצה קוו פרשת מים רדוד. קוו זה נמשך מקיבוץ יזרעאל לעפולה ומכאן צפונה, לכפר איכסאל, שלמרגלות הרי נצרת. קוו זה מחלק את העמקים לשתי מערכות ניקוז ראשיות: מערכת נחל קישון (הזורמת לצפון- מערב, אל מפרץ חיפה) ומערכת נחל חרוד (הזורמת לדרום-מזרח, לירדן) ונחל תבור (הזורמת מזרחה, לירדן). מבחינה טופוגרפית ומורפולוגית אין כמעט ביטוי לקוו פרשת המים הזה.

העמק המזרחי ( עמק חרוד ) נחשב זה מכבר כיחידה גיאוגרפית עצמאית , ולפחות קו הגבול בינו וכין שאר חלקי העמק ברור ; זהו קו פרשת המים הארצי , החולף מעפולה דרך רכס יזרעאל לעבר הגלבוע . כל האזור שממזרח לקו זה מתנקז לנחל חרוד ועימו אל הירדן . במרחק קצר מזרחה מקו זה מצוי גם קו גובה אפס, (0) ומאזור כפר יחזקאל ומזרחה אנו מצויים מתחת לפני הים . גם תכונותיו של אזור זה — צורתו הצרה והמוארכת , קרקעותיו והיותו שוכן בצל הגלבוע — היקנו לו מאפיינים פיסיים עצמאיים, לרבות השוני האקלימי . כלל המאפיינים האלה הביא להתפתחותה של יחידה גיאוגרפית שונה מאלו שבעמק המערבי,

בקעת מגידו היא הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל, צורתה כמשולש בין הכרמל, הרי השומרון והר תבור ושטחה כ-380 קמ"ר. הבקעה מנוקזת על ידי נחל קישון אל מפרץ חיפה. הקרקע שטוחה ואטומה ומורכבת ברובה מאדמת סחף – תנאים אלו היוו בעבר קרקע פורייה להתהוות ביצות ושיטפונות עד להקמת מפעלי הניקוז עם תחילת ההתיישבות בעמק בתחילת המאה ה-20. אל בקעת מגידו מצטרפים בקעת כסולות מצפון וחבל תענך מדרום.

יחידה נוספת היא עמק ג 'נין (עין גנים ) יוצר גם הוא יחידת נוף משנית בדרום העמק . זוהי מעין אצבע רחבה ומוארכת , החודרת בין הרי שומרון והגלבוע ויוצרת תא שטח עצמאי , שזיקתו מופנה לעיר שבשוליו — ג'נין . היותו אזור ערבי של כפרים חקלאיים קטנים מפרידה אותו משאר חלקי העמק במובן האנושי והכלכלי, למרות שיוכו אליו מבחינה פיסית .

מאפייניו הפיסיים של עמק יזרעאל הם ברורים ויוצרים קווי הפרדה חדים בינו ובין החבלים הגובלים בו. עמק יזרעאל נתחם על ידי עמק זבולון ומפרץ חיפה במערב, הגליל התחתון בצפון, הר תבור, גבעת המורה ועמק בית שאן במזרח והכרמל ורמות מנשה בדרום.

עמק זבולון. צילום: גילי חסקין

עמק יזרעאל מכונה בפי הגיאוגרפיים "חבל טבעי", הוא בעצם כולל את כול האזור המישורי-עמקי אשר חוצה את שדרת ההר של ארץ ישראל ומפריד בין הגליל לבין השומרון ואשר מאפייניו הם מישוריות, קרקע סחף, שפע מים ואקלים מעברי הדרגתי (ממערב למזרח), מים תיכוני, לחצי מדברי.

בקנה מידה קטן יותר, מתגלה שגבולו הצפוני של העמק, אינו כה ישר, מוצק ואחיד ומהלכו שונה מאזור לאזור. בצפון-מערב הוא מפותל ומובך, העמק חודר שם צפונה, במעין מפרצים של קרקעות סחף וטופוגרפיה מישורית. מה גם שמדרונותיהם של גבעות אלונים-שפרעם, אינם תלולים וברורים כל כך. במרכז , הוא מתרחב לעמק משנה רחב ממדים, הקרוי בקעת כסולות ובמזרח הוא מחבר במתינות את מורדות הגליל התחתון המזרחי עם המישור ^[5].

גבולו המזרחי של העמק והמעבר לעמק המעיינות (עמק בית שאן), גם הוא לא פשוט להגדרה. שכן המעבר בין שתי היחידות הללו הוא נוח, מתון וכמעט ואינו מורגש. מה עוד שהניקוז של העמק המזרחי, מוביל, דרך נחל חרוד, אל מערכת הניקוז של עמק המעיינות בית שאן. הגבול בין העמקים הללו עובר לאורך קו המגע בין קרקע הסחף החומה של עמק חרוד, לבין אדמת הרנדזינה האפורה של עמק המעיינות בית שאן. קו זה מחבר את אזור שדה נחום עם בית אלפא, באזור צר יחסית, שבין מורדות  הגלבוע לרמת צבאים^[6].

גם גבולו הדרומי של העמק משתנה מאזור לאזור, על פי אופי המדרגות, המבנה והמסלע של האזורים התוחמים אותו. גם כאן לא מדובר בקו אחיד, רציף ומוגדר לכול אורכו. העמק תחום מדרומו על ידי מתלול הגלבוע לכול אורכו, מבית אלפא ועד מעיין חרוד. מכאן מתעקל קו המדרון דרומה, מעבר לשלוחת יזרעאל ויוצר שלוחה מאורכת של העמק  כלפי מזרח. זוהי בקעת ג'נין, הנתחמת על ידי גבעות השומרון הצפוניות ועל ידי מדרונות הגלבוע. תופעה המזכירה את זו של בקעת כסולות בצפון.

מג'נין מערבה, הולך קו המגע, בין עמק וגבעות גירניות, עד פיתחת נחל עירון (ואדי עארה) ומעבר לו, הוא ממשיך בצורה דומה, לאורך הגבעות של רמת מנשה, התלולים בחלקם הדרומי  ומתמתנים לכיוון יקנעם, עד פיתחת נחל יקנעם (ואדי מילק). מעבר לשם ועד פרצת נחל קישון, נתחם העמק על ידי מורדות הכרמל^[7].

אם ננסה להגדיר את תחומיו של העמק, מבחינה טיבה של הפעילות אנושית, נמצא, שקו מגע זה, מסבכת עוד יותר את הגדרת העמק ותחומיו. בגבולו הדרומי למשל, עד שנת 1967, תוחם העמק על ידי קו שביתת הנשק עם ירדן, שהיה כמובן גבול סגור ועוין.  הפעילות משני עבריו התפתחה במנותק זה מזה ויצרה נוף אנושי שונה לחלוטין, שהתבטא בדגמי ישובים, עיבוד שדות ואופי כפרי שונים במהותם. מחיקתו של הקו במלחמת ששת הימים, לא שינתה את מאפייניו האנושיים והיישוביים. ועדיין מדובר באותו אזור פיסי, שבו שני טיפוסים של נופי תרבות, שונים זה מזה.

למרות היותו של עמק יזרעאל מרחב שאינו מוגדר בקווים קבועים וקשוחים , הרי שניתן להצביע על מספר תכונות גיאוגרפיות המאפיינות אותן לעומת אזורים אחרים . תכונות אלה מובהקות מאוד בשטחיו הפנימיים והן הולכות ומתפוגגות לקראת שוליו, ומעבר להם.
התכונות הפיסיות העיקריות הן: המבנה, המסלע והקרקע, דגם הניקוז והמים . מבנהו של העמק יחיד ומיוחד, בהיותו קו נוף החוצה את הכיוון הכללי של רצועות האורך המבניות של ארץ ישראל: מישור החוף-שדרת ההר והבקע. זהו האזור היחידי, שבו חוצה קו מיבנה את רצועות האורך הללו, ויוצר פער כה נרחב בין חלקיהן שמצפון ומדרום. קו מיבנה זה נוצר למעשה על ידי התלכדות של מספר תנועות שבירה : קווי שבר והעתקים שהיו ניצבים לבקע הגדול של הירדן , נמתחו מערבה ויצרו את מתלולי הגלבוע ועמק חרוד; בנוסף , נמשכו תנועות קימוט ושבירה קדומות, שהפרידו את הגליל מן השומרון ויצרו את עמקי כסולות ויזרעאל, אשר שקעו במהירות יחסית אל מתחת לכתפי הקמרים והמבנים שמצפון ומדרום להם. אל קווי השבר וההעתק נלוו פעולות סחיפה והסרה, אשר הרחיבו את הפער שהלך, העמיק והתרחב , עד כי יצר את המעבר היחידי בארץ ישראל ממזרח למערב, שאינו צריך להתגבר על מכשולים טופוגרפיים.

התהליכים הגיאולוגיים והמורפולוגיים של שולי העמק השפיעו אפוא על אופיו : מעבריו השונים התנקזה אליו רשת יובלים וסעיפים, שהתלכדו לנחל מרכזי אחד, הזורם ממזרח למערב, הוא הקישון . למעט קטע צר וקצר בחלקו המזרחי של העמק, אותו מנקז נחל חרוד מזרחה, אל עמק השבר, הרי שכל יתר שלוחות העמק ומדרונותיו מתנקזים אל הקישון . בקעת ג'נין וחבל תענך מתנקזים מדרום, וכלל היובלים העוברים בהם מתלכדים לכדי נחל אחד הפורץ קמר גיאולוגי סמוי בציר עפולה-מגידו, עליו סלול כביש הסרגל . רכס זה איננו קו פרשת מים, כי אם מיבנה גיאולוגי קמרי, היוצר כעין הפרדה בין אזור תענך ובין אזור אגם ברוך, ועל כן נאלצו הנחלים להתאחד כדי לפרוץ להם בו מעבר . בהמשך אוסף הקישון את כל הנחלים המגיעים מצפון וממזרח , והם המאפשרים לו את יצירת מיפער המים שליד קריית חרושת . שם פורץ לו הקישון נתיב זרימה לעמק זבולון ולים התיכון .

תנאי הניקוז  הולכים ונעשים גרועים ככל שחותר הנחל מערבה . זו הסיבה, שהזנחת פתחי הניקוז ותעלות הניקוז יצרה שטחי הצפה וביצות בעיקר בחלק המערבי , בין רכסי היוגב ורמת ישי . בנוסף לכמות המים הגדולה יחסית שאוסף הקישון בדרכו , מצויים בעמק ובשוליו שפע מעיינות מים מסוגים שונים , אשר העניקו לאדם מקדמת דנא אפשרויות התיישבות של קבע . בקו המגע עם האזורים הגובלים כעמק בוקעים מעיינות גדולים ויציבים , כגון מעיין חרוד בעמק המזרחי , עיינות מגידו והזורע-יקנעם , ושורת מעיינות למרגלות הרי נצרת ורכס טבעון . שפע המים הנובעים וכמויות הנגר העילי נוצלו בעבר ומנוצלים בהווה , הן על ידי שאיבה והעברת מים והן על ידי איגום עונתי וקבוע להסדרת ההשקיה כאזור . שפע יחסי זה הכתיב , משכבר הימים , את הצורך לרסן את המים — לנקז את מהלכם ולכוונם לעוצמות הנכונות בכל עונות השנה .
לכלל המאפיינים הפיסיים הללו היתה השפעה על גורלו של העמק , בהציעם תנאים מסוימים, שכל דור ודור ניצלם על פי מיטב כשרונו או יכולתו . הנה כי כן , מידת פעולתו של האדם קבעה את נופו התרבותי של העמק^[8]

היסטוריה

עמק יזרעאל היה חבל ארץ חשוב ברוב התקופות הודות לדרך הנוחה שהוא מאפשר בין מישור החוף לבקעת הירדן.  היה זה ציר המעבר העיקרי ממזרח למערב בארץ ישראל, הן כציר נדידה וחדירה מן המדבר אל האזורים המיושבים והן כציר תנועה של עוברי אורח ונוסעים. בעמק עברה דרך הים, שהיה לה ערך כלכלי וצבאי רב. החיבור המודרני של ארץ ישראל אל סוריה בקו הרכבת החיג'אזית נעשה דרך שרשרת העמקים הזו .בדרך זו, שהיתה ציר תנועה חשוב בין ארצות המזרח, היו שתי נקודות אסטרטגיות חשובות במבואות העמק: מגידו במערב ובית שאן  במזרח אלו הישובים הקדומים והחשובים ביותר בעמק ובגבולותיו סביב. הלוחמים הקדומים ביותר, השתדלו להשתלט על הדרך הזאת, שקשרה את מצרים ומסופוטמיה.  המעבר הראשי בעמק, מעבר מגידו, היה גיאו אסטרטגי חשוב כבר בתקופות עתיקות , ומספר מהלכי מלחמה שהכריעו את גורלה של הארץ , נערכו בסביבות מגידו ^[9].

המצע הפיסי הנוח משך אליו מתיישבים כבר בתקופות פרה היסטוריות קדומות, ראשית התיישבות האדם באזור חלה בתקופה הפלאוליתית (תקופת האבן הקדומה).  כך למשל נמצא אתר בגבעת קומי. האתר החשוב ביותר הוא המערה, בגבעת הקפיצה, שבדרום הרי נצרת. האדם שישב בהם עסק בציד, בדייג ובליקוט שורשים ופירות.

מספר רב של יישובים נרשם בתקופות ההיסטוריות השונות , בעיקר למרגלות ההרים , בקו המגע בין הר ומישור . בדגם התיישבותי זה היטיב האדם לנצל את התכונות הפיסיות של העמק ורתם אותן לצרכיו . האיתור המדרוני אפשר בנייה על קרקע יציבה, קירבה לחומרי בניין , ריחוק משטחים מוצפים ואפשרות לקשר הדדי קבוע . לא בוזבזו אדמות סחף פוריות , ונוצלו מעיינות סמוכים . בפתחי הצירים החוצים את העמקים התפתחו ערים חשובות , כמו יקנעם, מגידו , יזרעאל, ג'נין ( עין גנים ) ותענך , וכך הותאמה המערכת היישובית לנתוני הסובב .

הערים הגדולות באזור העמקים – מגידו ובית שאן – נוסדו בסוף האלף הרביעי לפני הספירה וסביבן התפתחה תרבות חקלאית.

בתקופת הברונזה היתה לעמק חשיבות גדולה מבחינה כלכלית.

המלחמה הראשונה המתועדת לכול פרטיה, שהתחוללה בסביבת מגידו, התחוללה בין הצבא המצרי בפיקודו של המלך תחותמס השלישי, לבין קואליציה של מלכים כנעניים, בשנת 1478 לפני הספירה, כמעט שלוש מאות שנים לפני שהופיעו הישראלים הראשונים בכנען.

בכתובת הניצחון של תחותימס השלישי לקרב מגידו (1468 לפנה"ס), הוא מתפאר: "והשדות נתחלקו חלקית… בחשבון… שליחי בית המלך…. למען קצור את קצירם. מניין הקציר אשר הובא אל הוד רוממותו משדות מגידו: חיטים ושעורים כורים מאתיים אלף ושבעת אלפים ושלוש מאות… נוסף אל אשר נקצר בגזילה בידי צבא הוד רוממותו… ויבוזו צבא הוד רוממותו את עדרי הצאן… האלה… בקר אלף ותשע מאות ועשרים ותשע זעיר [עזים], צאן לבן [כבשים] עשרים אלף וחמש מאות".

בעמק ובסביבתו התנחלו שלושה שבטים ישראלים: זבולון בצפון מערב, יששכר במזרח ומנשה בדרום: "י וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי, לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם; וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם, עַד-שָׂרִיד.  יא וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה, וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת; וּפָגַע, אֶל-הַנַּחַל, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יָקְנְעָם.  יב וְשָׁב מִשָּׂרִיד, קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, עַל-גְּבוּל כִּסְלֹת, תָּבֹר; וְיָצָא אֶל-הַדָּבְרַת, וְעָלָה יָפִיעַ.  יג וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה, גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין; וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר, הַנֵּעָה.  יד וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל, מִצְּפוֹן חַנָּתֹן; וְהָיוּ, תֹּצְאֹתָיו, גֵּי, יִפְתַּח-אֵל.  טו וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן, וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם:  עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן.  טז זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-זְבוּלֻן, לְמִשְׁפְּחוֹתָם–הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְחַצְרֵיהֶן.  {פ}

יז לְיִשָּׂשכָר–יָצָא, הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי:  לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, לְמִשְׁפְּחוֹתָם.  יח וַיְהִי, גְּבוּלָם–יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת, וְשׁוּנֵם.  יט וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן, וַאֲנָחֲרַת.  כ וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן, וָאָבֶץ.  כא וְרֶמֶת וְעֵין-גַּנִּים וְעֵין חַדָּה, וּבֵית פַּצֵּץ.  כב וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן:  עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן.  כג זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-יִשָּׂשכָר–לְמִשְׁפְּחֹתָם:  הֶעָרִים, וְחַצְרֵיהֶן"[10]. השבטים לא הצליחו להוריש את הערים הכנעניות החזקות אשר בעמקים, ולפיכך התיישבו בשטח ההררי הסמוך, בצפון הרי אפרים, בהרי הגליל התחתון ובגלבוע^[11].  נחלתו של שבט התפשטה ממרומי ההר לבשיפולי העמק. כפי שנאמר: "אין לך שבט ושבט, שלא היה נוטל בהר ובשפלה"^[12].

לפי המסופר במקרא, סמוך להתנחלות הישראלים בעמק, בתקופת השופטים (התקופה הישראלית הקדומה, או תקופת הברזל הראשונה), ניסו הכנענים להשתלט על  אסם התבואה של הישראלים: "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת.  ב וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.  ג וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:  כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה)^[13].  בסופו של דבר, בעזרת מנהיגותה של דבורה הנביאה, היכולת הצבאים של ברק בן אבינועם ויד אלוהים (או מזג האוויר), הכנענים נוצחו.

ראו באתר זה: טיול בעקבות דבורה הנביאה

אל החלל שנוצר כתוצאה מתבוסת הכנענים, נשאבו המידיינים שבאו מן המדבר והשחיתו במקניהם את השדות. ב וַתָּעָז יַד-מִדְיָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת-הַמְּעָרוֹת, וְאֶת-הַמְּצָדוֹת.  ג וְהָיָה, אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל–וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, וְעָלוּ עָלָיו.  ד וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-יְבוּל הָאָרֶץ, עַד-בּוֹאֲךָ, עַזָּה; וְלֹא-יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר.  ה כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, יבאו (וּבָאוּ) כְדֵי-אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם, אֵין מִסְפָּר; וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ, לְשַׁחֲתָהּ. "^[14]. השופט גדעון הוביל מהלך צבאי מבריק והביס אותם. לימים חדרו הפלשתים אל העמק.

שאול המלך לחם בהם ונפל על חרבו במורדות הגלבוע.

ראו באתר זה: טיול בעקבות שאול המלך

העיר יזרעאל היתה בירה חשובה למלכיה של ממלכת ישראל יזרעאל. בימי המלך אחאב, חדרו לאזור הארמים והישראלים נמלטו אל ההרים. משום כך האמינו הארמים שכוחם של ישראל הוא רק בהרים: " יִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֘אמֶר֮ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה יַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ אֲרָם֙ אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ יְהֹוָ֔ה וְלֹֽא־אֱלֹהֵ֥י עֲמָקִ֖ים ה֑וּא וְ֠נָתַתִּ֠י אֶת־כׇּל־הֶהָמ֨וֹן הַגָּד֤וֹל הַזֶּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה"[15]..

המלחמות הרבות שהתחוללו בעמק יזרעאל ובעיקר בנקודה האסטרטגית מגידו, עשו אותה לשדה הקרב האחרון, בין הטוב לרע, במסורת הנוצרית – קרב ארמגדון.  בהשאלה, הפך במסורת הנוצרית, כל קרב בעל חשיבות מכריעה ל "קרב על הר מגידון". בתקופה ההלניסטית שובש השם יזרעאל ל'סטרדלה' או 'אזדרלון'.

כאשר קמה המלוכה והתבססה, זכתה הארץ לתקופה של פריחה ושגשוג. עדות ליבולי הברכה שהניבו העמקים. באותה עת אנו מוצאים בתיאורי המאכלים שהביאו בני השבטים שהתנחלו בהם, כתשורה לדוד ואנשיו, בעת המלכתו בחברון. מא וְגַם הַקְּרוֹבִים-אֲלֵיהֶם עַד-יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי, מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן-וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן–לָרֹב:  כִּי שִׂמְחָה, בְּיִשְׂרָאֵל"[16].

בתקופה הישראלית פחתה חשיבותה של בית שאן ומרכז השלטון בעמקים עבר למגידו. בתקופת המלך שלמה, חולקה הארץ לשתים עשרה נציבויות והעמקים נכללו בנציבות החמישית. עמק יזרעאל נכלל בתחום אחריותו של השר בַּעֲנָא, בֶּן-אֲחִילוּד^[17]. עם פילוג המלוכה אחרי מות שלמה, פחתה חשיבותה של מגידו ובימי בית עמרי היתה יזרעאל (ששכנה על הדרך מבית שאן להרי שומרון), העיר הראשית, שם בנה אחאב את ארמון החורף שלו^[18]. ממנו השקיף על כרם נבות וחמד אותו.

בימים ההם היו העמקים סמל לפוריות ושפע, כדברי הושע: כג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶעֱנֶה נְאֻם-יְהוָה–אֶעֱנֶה, אֶת-הַשָּׁמָיִם; וְהֵם, יַעֲנוּ אֶת-הָאָרֶץ.  כד וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה, אֶת-הַדָּגָן וְאֶת-הַתִּירוֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָר; וְהֵם, יַעֲנוּ אֶת-יִזְרְעֶאל.  כה וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי.  (הושע, ב', 23). בימי שיבת ציון התנחלו עולי בבל גם בעמקים. עדים לכך האתרים הרבים מתקופה זו, שנתגלו בעמקים, עקבות ישוב מימי שיבת ציון נמצאו גם בעפולה, ביזרעאל, בתל יוסף ועוד.

במהלך התקופה ההלניסטית, ירדה חשיבותו של העמק בעקבות התפתחותה של "דרך החוף" על חשבון "דרך הים" (למעט בקעת בית שאן שהמשיכה בפריחתה). וככל הנראה בתקופת הרומאים החל האזור להתכסות בביצות. בעקבות הביצות וההצפות בעמק ההתיישבות בו פחתה והאזורים היחידים שנותרו מיושבים ומעובדים הם שולי העמק.

למן המאה ה 6 ואילך הייתה ההתיישבות בעמק בנסיגה , אם כי בעמקי ג'נין וכסולות היתה התיישבות קבע לאורך כל הדורות. גם בעמק המערבי לא פסקה ההתיישבות לחלוטין , אך מספר היישובים הצטמצם ועוצמתם דעכה.

השלטון העות'מני  נחלש והלך החל מסוף המאה ה-16.  אוזלת ידם של המושלים העות'מאניים גרמה לעליית כוחם של הנוודים, שהחלו להצטייד בנשק חם, ולנסיגתם ההדרגתית של החקלאים מן העמק. שטחי היער הרבים הושמדו , מתוך הזנחה או מתוך זדון , והוא קיבל את המראה המופיע רבות בתיאורי המאה ה – 19 , שלשטח מרעה ענקי , ביצתי בחלקו , שנעדרים ממנו עצים , שיחים ומתיישבי קבע . תקיפים מקומיים , כאחמד ג'זאר, פרסו לעתים את חסותם על העמק , הצליחו לרסן את הבדווים וליצור תנאים שאפשרו לעבד חלק מאדמותיו . בדרך כלל נשאר עמק יזרעאל הרחק מאירועי ההיסטוריה העולמית , אך באביב 1799 נערך כאן אחד הקרבות המעניינים ביותר של נפוליון בונפארטה. הוא יצא לארץ ישראל , בין היתר , כדי להכות את הצבא שריכז מושל דמשק , וזאת הוא עשה בהצלחה רבה בקרב התבור, שנערך כ 16 באפריל  .1799 אחד הגנרלים שלו , ז'אן-בטיסט קלֶבֶּר  (Jean Baptiste Kléber)‏;, הגיע כשעות הבוקר לכפר פולה. לרגלי גבעת המורה , ושם צר עליו כוח של כ-30,000 חיילים מדמשק ומהר שומרון. נפוליון, אשר צר באותו זמן על עכו, חש לעזרתו של קלבר, הצליח להפתיע לחלוטין את הכוחות הערביים , ועל אף שיחסי הכוחות היו כ 1:7 לרעתו ( בשום קרב אחר שלו לא היו יחסי הכוחות כל כך לרעתו  ( ניצח את צבא המושל ניצחון מוחץ  והחיילים הערבים נפוצו לכל עבר. אך למרות ניצחון מזהיר זה, נכשל בניסיונותיו לכבוש את עכו ונאלץ לסגת למצרים^[19].  השקט חזר לעמק , אבל לא הביטחון^[20] .

ראו באתר זה: סיור למרחביה ומשמר העמק

בשנים 1831-1832, השתלטה מצרים, בהנהגתו של מוחמד עלי, על ארץ ישראל והנהיגה בה משטר תקיף. אך הדבר היה לצנינים בעיני האוכלוסייה המקומית, וב- 1834 פרץ 'מרד הפלאחים. איברהים פחה, בנו המאומץ של מוחמד עלי , השליט סדר וניצח מרד בג'נין, הסמוכה לעמק יזרעאל. בזכות המשטר התקיף השתפר מצב החקלאות.

אך ב 1840 נכבשה הארץ בחזרה על ידי העות'מנים , בעזרתה של בריטניה הגדולה , והמשטר הטורקי הוחזר על כנו . בעקבות זאת גברה חדירתם של שבטי הע'נזה, הבדווים מעבר הירדן לתוך אזור העמקים  התורכים נעזרו בתקיף מקומי , עקילא אגא , כדי להילחם בהם. הנוסע האנגלי ויליאם דיקסון ( Dixon ) מתאר מצב זה ב 1859 : "את מקומו קבע [ עקילא אגא ] בהרים שמעבר לנצרת. בשבילים שבהם עוברים בני שבטי הענזה. בדרכם לשטחי המרעה שלהם , ושם למדו לחשוש ממנו … במלאכה החשובה הזו של עצירת הענזה, משך אליו העקילא לראשונה את תשומת לב התורכים . תחת שלטונו הנועז ועינו הבוחנת נאלצו הבדווים לסגת אל  מעבר לירדן , העמקים הפכו להיות בטוחים יותר ובעמק יזרעאל שוב אפשר היה לזרוע שעורה" ^[21].
כאשר השלטון העות'מני האמין, שאין הוא זקוק יותר לשירותיו של עקילא אגא ופיטר אותו , הוא התחבר עם הבדווים של שבט הבני צח'ר , הפך בעצמו למתמרד וסיכן עם בני בריתו את הביטחון בסביבה כולה. עד לשנות ה 60 הוא שירת את השלטון והתמרד בו לסירוגין , ובשנת 1868 נרצח^[22]

ראו באתר זה, את מאמרו של יובל נעמן: עמק יזרעאל בשלהי התקופה העות'מנית

באמצע המאה ה 19 עוררו רבים מן העוברים בעמק את תשומת הלב אל פוריותו , שפע מימיו וחשיבותו האזורית , ובעליו הערבים אף ערכו ניסיונות להשיב לו את תפארתו^[23].

כארבע מאות תיאורים של עמק יזרעאל כלולים כספרות הנוסעים , כולם כמעט בידי נוצרים מאירופה ואמריקה, שהמוקדמים שבהם נכתבו במאות ה 13 וה- 14 רבים כמיוחד ( כ 350 הם תיאורי המאה ה19 ^[24].

הנוסע האנגלי דניאל קלארק  (Clarke) מציין ב ב-1801:  "מישור זה הוא החלק הפורה ביותר של ארץ כנען . על אף היותו שומם , הוא נראה כדשא ענקי אחד, מכוסה במרעה עשיר. העשבים היו כה גבוהים, שהם הסתירו שנתיים קודם לכן חטיבה שלמה של צבא נפוליון, שעה שהתקרב לעורף הכוח התורכי במהלך קרב התבור^[25].

הנוסע רוברט ריצ'רדסון (Robert Richardson) , שעבר בעמק בשנת 1810 מספר: "לא פגשנו כל כפר בדרכנו, עד הגיענו בסמוך לבית שאן"^[26]. גם הנוסע ג'ון קארן ( Carne)  ) טוען ב – 1821, כי אין כמעט למצוא כפר בכל עמק יזרעאל^[27].

הנוסע הגרמני, אולריך יספר סטזן  ( Seetzen)  מעיד אף הוא (ב-1855), כי זהו אחד העמקים הפוריים ביותר בכל ארץ ישראל: האדמה שחורה חומה , חסרת אבנים וגדלים בה במהירות צמחי בר לגובה רב, ובמיוחד סוג מסוים של קוצים^[28].

הנסיך הגרמני פיקלר מוסקאו   ( Pueckler-Muskau ) תיאר את העמק ב 1837 כדלקמן : "הארץ המובטחת האמיתית משתרעת לפנינו ; לכל עבר ישנן מדשאות ומקומות מרעה דשנים . זהו עמק יזרעאל … שבו מצפים לבואם של גוג ומגוג באחרית הימים . ואמנם חושבני שיהיה כאן די מספוא לכל חילות הפרשים של אסיה ואירופה, במיוחד באביב. אך בסוף הקיץ יבש המרעה ונשאר ממנו רק מעין אפר טיטי , והקרקע נסדקה על ידי החום עד כדי כך , שכמעט ואין לעבור בה על גבי סוסים … פרח כחול-נהדר נראה בתוך הירק של המישור, כאילו היו שם אגמים . אילו היו מעבדים שטח זה , יכול היה להיות כאן גן עדן , אך בשל הזנחת התושבים אין רואים עד היכן שהמבט מגיע , לא עץ ולא שיח , כי כל היערות נחרבו ולא ניטעו מחדש , והמעט שהיה ניטע מדרך הטבע , נאכל מיד על ידי כבשים ועיזים . הטבע יכול לתרום כאן רק מרעה ופרחים , ובתחומים אלה הוא עושה אמנם כמיטב יכולתו . רק חלק קטן מעובד . אנחנו הקמנו את מאהלנו כערב סמוך לכפר אל מסר , ובקתות הבוץ העלובות שלו היוו ניגוד משונה לגן הפרחים הטבעי^[29].

האימפריה העות'מאנית נתונה היתה באמצע המאה ה 19 כתהליך מואץ של תיקונים ורפורמות , והתקופה נקראת בפי היסטוריונים 'תקופת התנט'ימאת" , כלומר 'ההתחדשות' . אך עבר זמן רב למדי עד שתיקונים אלה הורגשו באזור מרוחק ממרכזי השלטון כעמק יזרעאל. אולם בשלהי השלטון העות'מאני השתפר מאוד מצב הביטחון אפילו בעמק , ועל רקע זה יש להבין את הגברת העיבוד החקלאי בו .

בראשית המאה ה 20 ,הונחה בו מסילת ברזל , שחיברה את הרכבת החיג'אזית עם חיפה, שכונתה "רכבת העמק". . עתה נתאפשרה העברתם הנוחה והקלה של הגידולים החקלאיים לשאר חלקי הארץ ולנמל יצוא מתאים . אך עוד לפני שהתפתחות זו יכלה להשפיע את מלוא השפעתה על כלכלת העמק, פרצה מלחמת העולם הראשונה ^[30].

ההתיישבות המחודשת בעמק החלה באמצע המאה ה-19. בעמק התיישבו גרמנים טמפלרים, שגורשו מהארץ במלחמת העולם הראשונה.

ראו סרטו על טיול בעקבות מושבות טמפלרים בעמק יזרעאל

השלטון העות'מאני בעמק יִזְרְעֶאל הסתיים ב'קרב מגידו', 20 בספטמבר 1918, בו שלח הגנרל אלנבי את שלושת גדודי נושאי-הרומח ההודים (מיסור, הידרבאד וג'ודפור), שהסתערו עם חרבות ורומחי במבוק ארוכים מגב סוסיהם, מואדי ערה לעבר עפולה, כשהם משפדים עשרות טורקים ושובים מאות. מעפולה חלקם המשיכו לבית שאן וחלקם עלו לנצרת, ושלושה ימים מאוחר יותר (23/8) כבשו את חיפה בקרב הפרשים האחרון בהסטוריה.

רכישת קרקעות העמק על ידי התנועה הציונית.

החל בשנת 1911 הלכו ונרכשו שטחי קרקע גדולים על ידי היהודים , ולאחר 1921 הם הפכו את העמק לדוגמה של הסתגלות מרשימה לתנאים שמציב הסובב , ושל יצירת מערכת יישובית המנצלת את שפע ההזדמנויות שהוא מציע^[31] .

השאיפה לרכוש את אדמות עמק יזרעאל לבעלות יהודים וליישבן – ימיה כימי ההתיישבות החלוצית העברית בעת החדשה. יתרונותיו העיקריים של "העמק", אשר משכו את תשומת-לבם של היהודים, היו אדמות המזרע המשובחות שלו, המרחבים הגדולים, המיקום בלב הארץ, בין חיפה לטבריה וכאמור, גם היותו ברובו קניינה של משפחת אפנדים יחידה (דבר אשר אפשר רכישת שטחים נרחבים ורצופים בבת-אחת ובמחיר זול יחסית.

כבר בנימין זאב הרצל, בספרו האוטופיסטי "אַלְטְנוֹיְלַנְד", ציין את חיפה כעיר ראשית ומרכז הפעילות הכלכלית והמנהלית של 'מדינת היהודים', בעוד העמק המשתרע מזרחית לה יהווה את לב ההתיישבות הכפרית ואסם התבואה של המדינה. הרצל, ידע על התכניות וראשית העבודות לסלילת קו מסילת-הברזל חיפה-צמח-דמשק והאמין כי תהיה לה השפעה כבירה על התפתחותם של חיפה ושל היישוב בעמק יזרעאל.

רכישת אדמות העמק החלה למעשה, בשנות ה-80' של המאה ה-19', עם הקמתן של חברות יהודיות גדולות בערי רוסיה, שמטרתן הייתה לרכוש קרקע לצורכי התיישבות. חברות אלו היו קשורות לוועד האודיסאי של 'חובבי ציון', שתיווך ורכש באמצעות משרדו ביפו, קרקע מתאימה בארץ ישראל. המשרד פנה ליהושע חנקין, אשר חקר את אפשרות הקנייה והכין תכנית לרכישת 160,000 דונם אדמה בעמק יזרעאל (ועוד 70,000 דונם בגליל התחתון), עבור אגודות חובבי ציון ברוסיה ובמזרח אירופה.

למרות שבאזור היו מעורבים גורמים נוספים שביקשו לרכוש אדמות, בעלי הקרקעות האמינו ביהושע חנקין וכבר ב-1891 הוא הצליח לסכם חוזה עם משפחת סורסוק (משפחת בנקאים, יוונים אורתודוקסים מביירות), לקניית 160,000 דונם מאדמותיה שבעמק. אלא שהעסקה התבטלה לבסוף, בשל תקנות מחמירות שתיקנה הממשלה העות'מנית, כנגד עליית יהודים לארץ-ישראל ומכירת קרקעות ליהודים^[32].

אולם עניינם של היהודים באדמות עמק יזרעאל לא פסק גם לאחר-מכן, וגורמים שונים, כמו הברון רוטשילד ואחר-כך יק"א, ניסו להתקשר עם משפחת סורסוק מלבנון, לשם רכישתן^[33]. אדולף פרידמן, עורך דין מברלין וממקורביו של הרצל, הגיע ליפו בראשית אפריל ושהה בארץ כחודש^[34].. בתזכיר המפורט ששלח להרצל בתום מסעו, הוא שב ומנה את כל יתרונותיו הידועים של העמק וציין, כי ניתן לרכוש בו עד 250,000 דונם בבת-אחת. האדמה היא "אולי הטובה בארץ, האקלים נוח והביצות ניתנות לייבוש בנקל על-ידי נטיעת אקליפטוסים". יתרונות נוספים שמנה היו קרבת העמק לחיפה, שדרכה יהיה אפשר לשווק את תבואות העמק. גם סלילת הרכבת תביא להאמרת מחירי הקרקע. הוא המליץ להתנות את הרכישה בהורדת האריסים מן השטח על-ידי המוכר ולאחד את כל הנחלאות ברצף קרקעי. גם במקרה זה הקנייה לא יצאה לפועל. מנחם אוסישקין, מראשי "חובבי ציון", אמר ב-1904 כי "בלי זכות בעלים על האדמה, מעולם לא תהיה ארץ ישראל יהודית". הוא הוסיף כי "ארץ נרכשת או בכסף או בכוח או בשלטון. הואיל ואין לנו היהודים כוח ושלטון לא נותר לנו אלא לרכוש קרקע בכסף".

ב-1910, החל חנקין במו"מ מחודש. לא היה קל להשיג את האמצעים לקניה, עד שבא פרנץ אופנהיימר עם תכנית לאגודה שיתופית להתיישבות וקונים פרטיים אחרים. במאמצים רבים, רכשו המוסדות המיישבים, את אדמת מרחביה שבמרכז עמק יזרעאל פיתחוה ויישבוה^[35]. כבר בדצמבר 1910 הגיעו ראשוני המתיישבים של הקואופרציה במרחביה.

השוני בין מצב הרכישות בשנת 1911 לבין 1891, מצביע אפוא על היתרון בקיום מכשיר מרכזי וקבוע לרכישת קרקעות, בעל אורך נשימה, המסוגל לנצל שינויים בתנאים חיצוניים^[36]

הצלחתם של ארתור רופין, יהושע חנקין, 'חברת הכשרת היישוב' והקרן הקיימת ברכישת אדמת פולה, עודדה אותם להמשיך בתנופה ברכישת הקרקעות בעמק יזרעאל. בפרק הזמן שבין הקמת 'חברת הכשרת הישוב' ב-1908 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1914, נרכשו 9,500 דונם. ערב פרוץ המלחמה נחתמו חוזי קניה עם בעל הקרקעות סורסוק, אך פרוץ המלחמה הכשיל את סיום הרכישה^[37].

בתום מלחמת העולם הראשונה היה עמק יזרעאל כלול בתחום התןכניות הגדולות של התיישבות היהודית. ישוב יהודי של קבע התקיים רק במרחביה[38] וקבוצה נוספת ישבה בתל עדש ועיבדה שם את הקרקע בחכירה. העמק היה מוזנח ודליל אוכלוסייה.

רכישת האדמות התחדשה בשנת 1920. זאת לאחר שהנציב העליון הרברט סמואל, התיר קניית קרקעות וחנקין חידש את המשא ומתן עם בני משפחת סורסוק באותה שנה הסתיימה רכישת אדמות גוש נוריס, מעלול, תל עדש, ורובע אל נצרה^[39].

הקרקע, שנרכשה על ידי הקרן הקיימת, כללה שני גושים נפרדים זה מזה: המערבי הוא גוש נהלל, המשתרע משני צדיו של כביש חיפה – נצרת, בעיקר מצדו הדרומי. החלק המזרחי, הגדול יותר, הוא גוש נוריס, שמשתרע בין הגלבוע לגבעת המורה ושטחו 29,400 דונם. קרקע זו שפעה בעבר מים ובשל הזנחה הפכה לביצות. בקונגרס הציוני הי"ב, שהתקיים בקרלובי וארי (קארלסבאד) בספטמבר – הראשון שהתקיים לאחר מלחמת העולם הראשונה – הותוו הקווים הראשונים לישוב העמק^[40].

באותו זמן, אחרי ששב מגלות קצרה בטורקיה, יצא שוב יהושע חנקין אל העמק ואל בעלי האדמות, בניסיון נוסף – עוד אחד בשורה ארוכה של מסעות ושיחות שכנוע – לגאול את מזרחו של עמק יזרעאל. בניגוד לכל תבונה עסקית, נסע לחיפה, אל בא כוחו של סורסוק, בעל אדמות העמק שישב בבירות, כדי לקנות ממנו את אדמותיו. לא היתה לו פרוטה בכיס וגם לא הרשאה מטעם המוסדות, אבל האש בערה בעצמותיו לגאול את המרחבים האלה. רכישת שטחים אלה היתה מאפשרת ליישב את מאות הפועלים שהכשירו את עצמם לחקלאות והמתינו להתיישבות זה למעלה מעשור. כן ניתן היה לאפשר תעסוקה לחלוצים שהגיעו ארצה בעלייה השלישית ובכך לחזק את העמדה המדינית הציונית.^[41].

חנקין, שעול כבד רבץ על כתפיו, פנה לוועד הצירים, הנציגות הציונית העליונה בארץ ולנציגי הקרן הקיימת – ארתור רופין, עקיבא אטינגר ומנחם אוסישקין – וביקש מהם לרכוש את הקרקע עבור הקרן הקיימת. הוא הסביר: "אם תחליטו בשלילה והקניה תבוטל – אבדתי כאשר אבדתי, אבל תקומה לאדמה הזאת לא תהיה עוד. אנו מוכרחים לרכוש את הקרקעות האלה בהקדם. שלא נאחר את המועד^[42].

נחמיה דה לימה, יו"ר הנהלת הקרן הקיימת, הטיל וטו על העסקה, בשל מחירן הגבוה של הקרקעות. אוסישקין טען שהזמן הוא משאב יותר יקר מהספקולציות והסביר שאם האדמה תירכש במחיר גבוה, ניתן יהיה לומר שהוא ורופין הם סוחרים גרועים. אבל אם לא תירכש כלל, ניתן יהיה לומר שהם פושעים^[43]. את נאומו סיים במילים: "השליכוני מן ההנהלה, אולם העמק יישאר שלנו".

לימים כתב אוסישקין בזיכרונותיו כי אמר אז בגילוי לב: "עשינו כן, מפני שרצינו לסיים את הדבר לפני בואכם, כדי שלא תוכלו להפריע…". הוועדה אמנם המליצה להקטין את מספר העסקאות לרכישת קרקעות בארץ, אבל בדיעבד היא אישרה את רכישת אדמות העמק ונתנה את החותמת הרשמית. דה-לימה הטיל את זכות הווטו שלו נגד אישור הקנייה, אבל ההנהלה הציונית ביטלה את הזכות הזו, וכך הוסרה הסכנה לכך שהעסקה לא תצא אל הפועל.

ב-15 באוקטובר 1920, חתם יהושע חנקין על חוזה הרכישה של 50 אלף דונם מאדמות העמק. השטח החדש היה גדול פי שניים מכל שטחי האדמה שהיו עד אז בבעלות קרן קימת, ועם שאר הרכישות – בקריית ענבים וביהודה – גדל הרכוש של הקרן, בתוך שנה אחת, פי שלושה והגיע ל-65,384 דונם^[44].

הרברט סמואל, שביקר באזור ב-1921, תיאר: "ארבעה או חמישה כפרים ערבים פעוטים ודלים נראו פה ושם על פסגות ההרים, אך לבד מזאת היתה הארץ שוממה מאדם. רוב האדמה היה מסור לבעלי אדמות סוריים שישבו בחוץ לארץ. נחל קישון השוטף דרך העמק ומעיינות המים המרובים המזינים את הנחל מצלעות ההרים יצרו בריכות וביצות, וכתוצאה מזה היתה הארץ קן למלריה. לבד מזאת היה הביטחון הציבורי כל כך גרוע בימי השלטון הקודם, עד שחקלאות מסודרת היתה בלתי אפשרית"^[45].

כעבור כמה חודשים הונחו בעמק יזרעאל היסודות להקמתם של תשעה ישובים חקלאיים: שני מושבים (נהלל וכפר יחזקאל); ארבע קבוצות (גבע, חפציבה, גניגר ויגור) ושלושה קיבוצים (בית אלפא, עין חרוד ותל יוסף). העבודות הראשונות שבוצעו היו הכשרת קרקע והקמת תשתית: סלילת דרכים, שחיברו את נקודות היישוב שבגוש נהלל אל הכביש ואל נקודות הישוב שבגוש נוריס, אל מסילת הרכבת וכמובן ייבוש אדמות הביצה: 16,000 דונם בגושי נוריס ו-3500 דונם בגוש נהלל^[46].

רכישות נוספות של חברת הכשרת הישוב, היו ברובע אל נצרה שליד תל עדש, שם נרכשו 6411 דונם ובאוזר יגור שם נרכשו 6400 דונם מנצראללה חורי, ערבי עשיר מחיפה. על חלק מקרקע זו הוקם מפעל 'נשר' למלט^[47] ואת היתר – 2758 דונם, קנתה הקרן הקיימת עבור קיבוץ יגור. בסוף שנת 1921 הגיעה 'חברת הכשרת הישוב' להגיע להסכמה עם יורשיו של שקולה חורי (עמו נערך משא ומתן טרם המלחמה) ורכשו 19560 דונם אדמה, לטובת יסוד תל עדשים וקבוצת איכרים מטרנסילבניה, לימים כפר גדעון^[48].

ראו בהרחבה באתר זה: רכישת אדמות עמק יזרעאל.

ב-1921 נוסד נהלל – מושב העובדים הראשון בארץ^[49]. באלול תרפ"א (1921) ובכסלו תרפ"ב (1922) עלו על הקרקע שתי פלוגות של גדוד  העבודה – עין חרוד ותל יוסף ואחריהן עלו על הקרקע קבוצת גבע, המושב כפר יחזקאל והקיבוצים בית אלפא וחפציבה.

בשנת 1937 הוקם תל עמל, מראשוני יישובי חומה ומגדל ובעקבותיו הוקמו בעמק חרוד ובבקעת בית שאן: קיבוץ שדה נחום, מושב בית יוסף, קיבוץ מעוז חיים, קבוץ נווה איתן, הקיבוץ הדתי טירת צבי והמושב השיתופי מולדת (בני ברית) ברמות יששכר. כל אלו הוקמו על אדמות שנרכשו על ידי הקק"ל.

תוך דור אחד שונו פניו של העמק , ומאזור בעל מאפיינים קשים להתיישבות , כגון שטחים מוצפים , העדר דרכי גישה וקשיי בטחון פנימי , הפך הוא לליבה החקלאית של היישוב היהודי ושל צפון הארץ . טיבה של הפעילות האנושית בעמק נותר חקלאי במהותו גם בימינו , אך גם בה חלו תמורות ונוספו ענפים שונים לבסיס הכלכלי — התיעוש , שירותי הדרך והתיירות . תהליכי העיור ניכרים לא רק במוקדים העירוניים של העמק ושוליו, כי אם גם בחלק מן היישובים שבו , אשר בהם חלות תמורות של התעיירות, או יצירת יישובים קהילתיים מלכתחילה .

תהליך ההתאמה של המרחב לתנאי הקיום המשתנים משפיע אפוא באופן דינמי על העמק ומשנה את פניו בלי הרף . יוסי בן ארצי מסביר כי  הגישה המתאימה ביותר להבנת ה'עמק' כתופעה, היא הגישה המכונה בפי הגיאוגרפים "טוטאלית", כלומר רואה בחבל גיאוגרפי מסגרת, שבה מכלול של תנאים פיסיים ופעילות אנושית, יוצר מירקם יחסים בין האדם ובין הסובב , שיש לו לא רק אחידות וזהות ( Entity ) אלא אף 'אישיות' משלו . 'אישיות' זו של העמק נוצרה במהלך הדורות האחרונים, על ידי פיתוח זיקה מיוחדת וקשרים הדוקים בין האדם ובין הנוף הטבעי , ויצירת מערכת יחסי גומלין, שיש בה קשרים גלויים וישירים בצד זיקות מודעות ולא מודעות , השפעות הדדיות וגיבוש אופי ואישיות, יותר מאשר למרבית החבלים האחרים בארץ. העמק ה'טוטאלי' הוא יחידת האופי הרגיונלית, שבצרפת מכונה Pays ובאנגליה ; Campage כלומר, חבל גיאוגרפי שהוא הוא עצמו בלבד , ואין דומה לו . ל'אישיות' זו יש תכונות ומאפיינים , ויש לה היסטוריה משלה , שבמהלכה התהוותה אותה 'אישיות' ואל דמותה הכוללת מתייחסים בעולם המושגים והדימויים הגיאוגרפיים כאל דמות ייחודית . לדמות זו יש פנים גיאוגרפיות , אשר ניתן לחפש את קווי המיתאר והאופי שלה , ויש לה גם ביטוי פרטני בדמות האדם שמן האזור , שבמקרה שלנו נכנה אותו 'איש העמק . 'מהו ה'עמק?  מהי 'אישיותו" ' כיצד גובשה ומהו 'איש העמק ? דומה שהמרחב הגיאוגרפי שבו התרחשה הפעילות ההתיישבותית היהודית מאז שנות ה 20 ועד היום , תוך יצירת תופעות מוחשיות וסממנים תרבותיים ורוחניים, הוא ה'עמק. ' העמק הוא תופעה מנטלית, סמיוטית ( בעל סימנים מובהקים ) ושיוכית יותר מכל הגדרה פיסית , ניקוזית או אקלימית . הגבולות מן הבחינות האלה הינם מוחשיים, אך בעייתיים: במובנו התרבותי וההיסטורי, העמק הוא אותו מרחב סמלי , שבו '"ים הדגן מתנועע'" בין 'בית אלפא ונהלל" . ברור, שמבחינה יישובית ופיסית, גם הגדרה זו אינה מדויקת, אך היא מסמלת את המרחב שבו התהווה המירקם המיוחד של יחסי אדם-סובב, אשר התפתח במהלך ההתיישבות היהודית באזור , לדורותיה ולצורותיה . במהלכה שונו ללא הכר פניו של המרחב , ניקוזו הוסדר, , קרקעותיו הופרו ועשרות יישובים קמו בו בשלל צורות אידיאולוגיות וארגוניות , וכל זאת תוך עמידה בפני אתגרים משותפים , יצירת הוויה ייחודית וגיבוש 'אופי' , שהוא קו ההגדרה היעיל ביותר והמבדיל ביותר בין החבל הזה ובין היחידות הסמוכות לו ^[50].

על כן , כאשר מזהה עצמו תושב נהלל, מגדל העמק, או יפעת, כ'איש העמק , ההגדרה הפיסית חשובה פחות מה'אישיותית' ה'טוטאלית, ' שבה כלל הגורמים הפיסיים והאנושיים מתלכדים ליצירת מירקם גיאוגרפי ייחודי , אשר כל המזהה עצמו אתו , 'נכלל' בתחומי העמק .

הערות

^[1] זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראלף עמ' 5895-5896

^[2] אתם זוכרים את השירים, הבית החם של המוזיקה הנוסטלגית הישראלית

^[3] יש המכנים בקעה זו כ"עמק יזרעאל" ויש הכוללים ב"עמק יזרעאל גם את עמק חרוד.

^[4] יוסי בוכמן ויצחקי גל (עורכים), מדריך ישראל החדש, כרך 6, הוצאת כתר, , 2001, עמ' 9

^[5] יוסי בן ארצי, "עמק יזרעאל – תיחומים ומאפיינים גיאוגרפיים", בתוך: מרדכי נאור (עורך), עמק יזרעאל, 1900-1967, , סדרת עידן, יד בן צבי, ירושלים (להלן: תיחומים גיאוגרפיים),  עמ' 4.

^[6] דב ניר, שיטות מחקר בגיאוגרפיה רגיונלית, ירושלים, תשל"ה, עמ' 1-12.

^[7] תיחומים גיאוגרפיים, עמ' 5-6

^[8]  שח עמ' 8-9.

^[9] אסף זלצר (עורך), עמק יזרעאל וכל נתיבותיו, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2007

[10] יהושע, י"ט 10-24

^[11] יעקב שורר ודוד גרוסמן (עורכים), בתוך: אריה יצחקי (עורך ראשי), מדריך ישראל, הוצאת כתר, 1980, כרך ח', עמ' 11-12

^[12] תוספתא, בבא קמא, ח', י"ט

^[13] שופטים, ד', ב.

^[14] שופטים, ו' 2.

[15] מלכים א', כ, 28

[16] דברי הימים א, י"ב, 41

^[17] ַּעֲנָא, בֶּן-אֲחִילוּד, תַּעְנַךְ, וּמְגִדּוֹ; וְכָל-בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל, מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה, עַד, מֵעֵבֶר לְיָקְמְעָם [כך]".מלכים א', ד,', י"ב

^[18]  נדב נאמן, אדמות המלך בעמק יזרעאל בתקופה הכנענית המאוחרת ובימי בית ראשון, ארץ ישראל (מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה) טו, 1981, עמודים 140–144

^[19] אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל – מביתר עד תל חי, הוצאת כרטא ירושלים, 1974, עמ' 88

^[20] נתן שורף מסע נפוליאון לארץ ישראל, תל אביב, 1984,  עמ' 76-86.

^[21] W. H. Dixon, The holy Land, Jena, 1870, pp 114-119

^[22] M. Maoz, Ottoman Reform in Syria and Palestine, Oxford, 1986, pp. 138-140

^[23] יוסי בן ארצי, "עמק יזרעאל – תיחומים ומאפיינים גיאוגרפיים", בתוך: מרדכי נאור (עורך), עמק יזרעאל, 1900-1967, , סדרת עידן, יד בן צבי, ירושלים (להלן: תיחומים גיאוגרפיים),  עמ' 9-10

^[24] נתן שור, "עמק יזרעאל בספרות הנוסעים במאה ה-10, בתוך: מרדכי נאור (עורך), עמק יזרעאל, 1900-1967, , סדרת עידן, יד בן צבי, ירושלים  (להלן: ארץ ישראל בספרות הנוסעים), עמ' 14.

^[25] E. d. Clarke, Travels in Various countries in Europe, Asia and Africa, IV, London, 1816-1824, pp. 255-256.

^[26] Richardson, R. (. Travels Along the Mediterranean and Parts Adjacent, In Company with the Earl of Belmore, During the Years 1816-17-18, Extending as Far as the Second Cataract of the Nile, Jerusalem, Damascus, Balbec &c. &c. Vol. 1. London/Edinburgh: T. Cadell/W. Blackwood, 1822).

^[27] J. Carne, Letters from the East"' London. 1826, p. 250

^[28] מצוטט אצל שור, עמ' 24, הערה 3

^[29] מצוטט אצל שור, שם, הערה מס' 4

^[30] עמק יזרעאל בספרות הנוסעים, עמ' 24.

^[31] תיחומים גיאוגרפיים, עמ' 17.

^[32] מיכל אורן נורדהיים, רכישת אדמות על ידי יהודים בעמק יזרעאל מראשית המאה ה-20 עד קום מדינת ישראל, אופקים בגאוגרפיה 63, 2005, עמודים 32–56

^[33] ד' גורביץ וא' גרץ, חקלאות והתיישבות עברית בארץ ישראל, ירושלים תש"ז, עמ' 17.

^[34] אדולף פרידמן היה מראשי התאחדות ציוני גרמניה ותבע מהרצל עבודה מעשית בא"י עוד לפני פרשת אוגנדה.  הוא בא לארץ ישראל בשנת 1903 בשליחות תיאודור הרצל, לבדוק אפשרות ליישב את אדמות חיפה ועמק יזרעאל. אל מסעו זה, חבר אליו ידידו האמן הרמן שטרוק (המסע המשותף אף הוליד את הספר Reisebilder aus Palästina בו נדפסו טקסטים של פרידמן לצד תחריטים מאת שטרוק).

^[35] אלכסנדר ביין, תולדות ההתיישבות הציונית, עמ' 230.

^[36] שם, עמ' 55.

^[37] יוסף כ"ץ, "שלבים ברכישת עמק יזרעאל", המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע, קק"ל.

[38] ראו באתר זה: הקואופרציה במרחביה

^[39] "רכישת אדמת עמק יזרעאל", מזכרונות א. רופין, תר"פ (1920). בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל; תל אביב: הוצאת מסדה, 1947, חלק שני, פרק קח, עמ' 1157–1162.

^[40] בקונגרס זה אושרה הצהרת בלפור, וכן הוחלט על שיתוף פעולה עם השלטון הבריטי בארץ ישראל. במהלכו הוקמה קרן היסוד

^[41] עקיבא אטינגר, עם חקלאים עבריים בארצנו, תל אביב, תש"ה, עמ' 134.

^[42] משה סמילנסקי, יהושע חנקין, ירושלים תש"ו, עמ' פ"ו-פ"ז.

^[43] יוסף וייץ, 'כיבוש העמקים', שנה בשנה, ירושלים, תשל"ט, עמ' 507-514.

^[44] צבי שילוני, רכישות הקרקע וההתיישבות הציונית בעמק יזרעאל עד מלחמת-העולם הראשונה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

^[45] א"ל אבנרי, ההתיישבות היהודית וטענת הנישול, תל אביב, תש"ם, עמ' 38.

^[46] אלכסנדר ביין, תולדות ההתיישבות הציונית, הוצאת מסדה, ירושלים, תש"ג 1942, עמ' 230.

^[47] ראו באתר זה: ישבי מפעל בארץ ובעולם.

^[48] מיכל אורן-נורדהיים, שם.

^[49] שמואל דיין (1921), "ראשיתה של נהלל": ייסוד מושב עובדים – מהלול – המייסדים הולכים לתור את המקום – העלייה על הקרקע – נהלל – יבוש ביצות – סלילת הכביש. בתוך: אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, כרך שני, פרק קיא, עמ' 1170–1185.

^[50] עמ' 12