גילי חסקיןמאת: גילי חסקין
לאלבום תמונות מטיול במקסיקו נובמבר 2019 ; לאלבום תמונות מהפייסטה לכבוד הבתולה מגואדלופה
פורפיריו דיאס (José de la Cruz Porfirio Díaz Mori), מי שהיה ראש ממשלת מקסיקו (במצטבר, 34 שנים), התפרסם במשפטו האלמותי: "אומללה מקסיקו. כה רחוקה מאלוהים וכה קרובה לאמריקה…". היה זה ניסיון מסורבל משהו, להסביר מדוע העניינים יגעים. מדוע המדינה העשירה, המרהיבה והמגוונת, לא מצליחה להגיע לקרסולי ההישגים שלה בעבר. מן הסתם, לארצות הברית, שגזלה את מחצית שטחה, יש תפקיד בתקיעותה, של מקסיקו. אבל אין זו הסיבה היחידה.
מקסיקו היא ערש התרבות באמריקה. כאן פרחו התרבויות של הטוטנאקים, הזפוטקים, המאיה, האצטקים, הצ'יצ'מקים, ועוד. כאן יצרו עמים פחות ידועים, כמו הטרסקנים, ותרבויות פחות מפותחות, כמו זו של הטרהומארה (Tarahumars) והנבאחו. חלקם הגדול הותיר את חותמו בדמות מבנים מפוארים, אחרים בכתובות, והיתר בפולקלור.
הטיול במקסיקו הינו חוויה היסטורית, ארכיטקטונית ואמנותית, המאפשר למטייל מפגש בלתי אמצעי עם יצירותיהם האלמותיות של תושביה הקדומים, שהחריבו אלו את אלו, ולבסוף נכחדו על ידי הספרדים. גם הספרדים תרמו הרבה משלהם לתוך התלכיד הזה: השפה, הדת, הלבוש ואפילו אלמנטים רבים המרכיבים את הזהות הלאומית הפרטיקולארית של המדינה.
מקסיקו היא פסיפס תרבותי רב גוני, אבל לא רק. היא עשירה בנופים מרהיבים, החל מקניון הנחושת בצפון, הרי הגעש בלב המדינה, שהידוע שבהם הוא פפוקטפטל (Popocatapetel), הבולט בפסגתו המושלגת מעל מקסיקו סיטי, הנחשבת לעיר הגדולה בעום. יש בה מפלי מים, מערות נטיפים, יערות גשם טרופיים ושפע של עולם חי.
במסע כורסא זה נטייל מעיר הבירה המרשימה, על שדרותיה הרחבות, נמשיך אל קניון הנחושת שבהרי הצפון, אל מפרץ מקסיקו, אל מדינת מיצ'ואקן (Michoacan) על נופיה הגעש ונחוה את חג המתים, בו נראה כיצד יוצאים מאמינים רבים לבתי הקברות. חלקם רוקדים וצוהלים בחגיגה מקברית ואחרים יושבים מרוכזים, במעין מדיטציה, מתחברים אל נשמותיהם של ההולכים, שלא נמוגו, אלא נמצאים במקום אחר ברצף המעגלי של חיים, מוות וחוזר חלילה. מורשת מזואמריקאית, שהתחברה למסורת הקתולית, שקל לזהות בה את השורשים הקלטים.
נמשיך אל פלנקה (Palenque), אתר המאיה המרהיב העולה מתוך הג'ונגל, אל מפלי המים של צ'יאפס (Chiapas), אל הכפרים הקולוניאליים שבהרי הדרום, ונסיים בחופי הזהב ובמונומנטים של המאיה שבחצי האי יוּקָטָן.
כאשר נפגשו הספרדים עם הילידים. הם ראו בברנשים הצבועים באדום משום יצירי שטן, ואילו האצטקים ראו בברנשים הלבנים, שעורם כגון התולעת, משום מלאכים. שהרי צבעם בהיר, הם מזוקנים, הם ירדו ממגדלים צפים בים ורכבו על איילים ענקיים. הם הזכירו למארחיהם מלאכים, שליחיו של האל קצאלקואטל (Quetzalcoatl), שהיה כמותם, אל בהיר עור, מזוקן, שירד לים והבטיח לשוב. כאשר נפגשים מלאכים עם בני שטן, חזקה על המפגש הזה, שיניב פירות קלוקלים.
לא היתה זו הסיבה היחידה לחורבנה של מקסיקו, אך המסקנה היא, שככל שנדע יותר על העומד מולנו, ידיד או יריב, כך ייטב.
