אוכלוסיית וייטנאם

כתב: גילי חסקין, .

 

 

 

 

לחץ כאן – להרצאה על וייטנאם

 

 

 

מספר התושבים:

בשנות ה- 80 גדלה האוכלוסייה ב-% 26 והגיעה בסופן ל- 66.5 מיליון. ב- 1994 מנתה ווייטנאם 73.6 מיליון בני אדם, וב- 97 ב- 78.3 מיליון. ב- 2012 – כ-90 מיליון .

נפש. דבר שהפך אותה למדינה ה- 14 בעולם בגודל אוכלוסייתה.

צפיפות האוכלוסין בווייטנאם היא  276.32 נפש לקמ"ר. ה-44 בעולם. אבל גם אחת הגדולות בעולם לגבי ארץ חקלאית. בחלקים של דלתת הנהר האדום עומדת צפיפות האוכלוסין על 1000 איש לקמ"ר. תוחלת החיים הממוצעת היא 66 לנשים ו- 62 לגברים. תמותת התינוקות ירדה באופן דרמטי מ- 156 לכל 1000 לידות, בשנת 1960 ל-48 לכל 1000 לידות, כיום. עדיין גבוהה בסטנדרטיים מערביים. לכל  292 תושבים יש מיטה בבית חולים ולכל  3,140 איש יש רופא. שיעור הגידול האוכלוסין השנתי הוא %2.1 עד לאחרונה, היה קשה מאד לתכנן את המשפחה, מסיבות אידיאולוגיות. במאה הבאה תוכפל אוכלוסיית המדינה, שילוב של השכלה נמוכה והכנסה נמוכה מביא למשפחות גדולות.

 

 

86.2% מן התושבים הם בני העם הווייטנאמי. (לפי מפקד האוכלוסין ב-1999) % 2 הינם ממוצא סיני והייתר הם קהמרים, צ'אמים ובני  60 קבוצות אתניות אחרות. מהאוכלוסייה. קבוצות אתניות משמעותיות אחרות במדינה מורכבות משבט-על המונג, המונה את השבטים פלואר מונג, רד מונג, בלאק מונג, וואיט מונג. שבט-על טאי המונה את השבטים בלק טאי, וואיט טאי ושבטים שונים מקבוצת המון-קמר, שבטים ממוצא סיני ושבטים טיבטים אשר היגרו לווייטנאם רק במאות האחרונות.

 

 

ווייטנאמים:

הווייטנאמים, או ה"אנאמים", כפי שכונו על ידי הצרפתים, התפתחו כאומה מוגדרת בשנים 200 לפנה"ס-  200 לספירה. זהו עם מגזע מונגולואידי, שבא מן הצפון והתיישב בשפלות ווייטנאם, והוא דומה מבחינה אנתרופולוגית לסינים הדרומיים. העם נוצר ממיזוג של עם מלאי, עם מהגרים תאיים ווייטים (Viet) שהגיעו מצפון וכן סינים, שהגיעו יחד עם השלטון הסיני, במהלך המאה ה- 2 לספירה. התרבות הווייטנאמית הושפעה באופן עמוק על ידי סין – דרך תרבות הצ'אמפה – על ידי הקהמרים ועל ידי הודו. העובדה שווייטנאם לא נטמעה בתרבות הסינית, מלמדת על תרבות מקומית חזקה, שהיתה קיימת כאן טרם 1000 שנות הכיבוש הסיני, שנסתיימו ב- 938 לספירה. הווייטים, או הקין (Kinh) התקיימו אלפי שנים מגידול אורז, וכתוצאה מכך העדיפו את המקומות הנמוכים, המתאימים יותר לגידול המוני של אורז. במהלך ה-2000 שנה האחרונות, הם נדחקו דרומה, לאורך רצועת החוף הצרה, כשהם מביסים את הצ'אמים  (Chams)  במאה ה- 15 וכבשו את דלתת המקונג במאה ה- 18 מידי הקהמרים (Khmers). הם הרוב המוחלט של התושבים, אבל עם תכנון משפחה מאד מוצלח אצל הווייטים, במיוחד בערים, מול שיעור ילודה מאד גדול בקרב המיעוטים, מלמד על ירידה הדרגתית של משקלם באוכלוסייה.

 

 

לאורך דורות נטו הווייטנאמים להסתכל בחשדנות על אזורים גבוהים ועל יושביהם. ההיסטוריה של הקין הינה התקדמות הדרגתית מדלתת הנהר האדום, לכיוון דלתת המקונג, מישורי החוף והערים המרכזיות. הם מהווים את הרוב בכל מקום, למעט אזורי הרמות המרכזיות ואזורי ההרים שבצפון, שם הם נופלים במספרם מבני השבטים. האחדות החברתית של הקין, יחד עם המיומנות שלהם בגידול האורז הרטוב, הובילו לעליונות המספרית וכתוצאה מכך לדומיננטיות הפוליטית שלהם. ווייטים חיים גם בקמבודיה, שם הם יושבים דורות רבים, אם כי הטרדות של ה'קהמר רוז' גרמו לרבים מהם לחזור לווייטנאם.

 

 

המיעוט הגדול בוייטנאם הם הסינים (Hoa). חיים כ-מיליון מהם בווייטנאם. מרביתם (%80) בדרום, במיוחד ב-צ'ולון (Cholon) העיר האחות של סייגון ובסביבתה. למרות שמרבית הסינים חיים בוייטנאם דורות רבים, הם הקפידו לשמר את זהותם, שפתם, שיטות הלימוד, ולעתים גם את אזרחותם הסינית. הסינים התארגנו בקהילות הידיעות כ"התקהלויות מקוריות (congregations) או 'bang', בהתאם לפרובינציה מהם באו אבותיהם. ובהתאם לדיאלקט בו הם מדברים. הקהילות החשובות באו מפוג'יאן, קנטון, הינאן ועוד. בשנות ה- ,50, ניסה הנשיא דיים, להטמיע בכוח את הסינים, אך ללא הצלחה מרובה. גם בצפון התנגדו הסינים לכל ניסיון של "וויטנאמיזציה". הסינים ידועים ביכולת המסחרית שלהם. לפני נפילת הדרום ב-1975 שלטו הסינים בלמעלה מ-% 80 מהתעשייה ובלמעלה ממחצית הפעילות הפיננסית והבנקאית. לפני האיחוד חיו בדרום ווייטנאם סינים רבים יותר. אך רדיפת השלטונות וחוסר אפשרויות כלכליות מאז המגבלות שהטילה הממשלה הקומוניסטית, דחקה רבים מהם לעזוב. כיום חיים סינים רבים כאילו באוסטרליה, במערב ארה"ב וצרפת.

 

 

איבה היסטורית בין סין לווייטנאם מחד ומעורבות כלכלית של סינים מאידך, גרמה לעוינות רבה כלפיהם. במרץ 1978, קומוניסטים ווייטנאמיים הובילו קמפיין כנגד "אלמנטים בורגניים", שמהר מאד הפכו לרדיפות גזעניות. הרדיפה הזאת כנראה השפיעה על החלטת סין לתקוף את וייטנאם ב- 1979 וגרמו לשליש מהסינים להגר לסין ולמערב. וייטנאם הפורמלית מודה בכך שהקמפיין האנטי סיני והאנטי קפיטליסטי היה זו טרגדיה שעלתה למדינה במחיר כבד. הרפורמות של שנות ה- 80 היטיבו גם עם הסינים והשלטונות מעריכים את התפקיד המכריע שמלאו בכלכלה. כיום מותר להם לפתוח ולנהל עסקים ולהצטרף למפלגה הקומוניסטית (אם כי רק 1000 מהם חברים בה), לצבא ולהיכנס לאוניברסיטאות. הימים האפלים של שנות ה- 70 הם נחלת העבר.

 

 

מהגרים וייטנאמים מכונים " ,"Overseas Vietnameseאו "ווייט קיו" .(Viet Kieu). על פי רוב הם אינם אהודים על המקומיים (בעיקר בארצות דרום-מזרח אסיה)  ונחשבים לשפלים, שחצנים, מפונקים ועוד. מן הסתם נובע שיפוט שלילי זה גם מקנאה. מאז  1988 הותרה כניסת ווייט קיו, לביקור קרוביהם בווייטנאם וסייעו להפצת מידע על העושר בארה"ב, אוסטרליה וכד'.

מספר הווייטקיו הגדול ביותר חי בארה"ב, בסביבות 1.4 מיליון, אחריה בצרפת, בסביבות 250,000 ובאוסטרליה. ב- 1990 ביקרו 40,000 ווייטקיו בווייטנאם וב- 1995 הגיעו 265,000. הרבה מהווייט קו היו בעבר 'אנשי סירות', בעוד שחלק מהם עזבו במסגרת ההגירה שאורגנה על ידי האו"ם, חלק מהם בעצם סינים שברחו מווייטנאם. חזרת ווייט קיו במהלך שנות ה- 80 לוותה על ידי המשטרה, שנהגה לתשאל כל מי ששוחח עמם. האווירה שונתה! המדיניות של היום היא לקבל אותם בברכה. הרבה מהם מאד ציניים לגבי המדיניות החדשה ותחושתם היא כי מקבלים אותם משום שרוצים את כספם, מיומנותם המקצועית ואת קשריהם. האמת הלא מעודדת היא שהמשטרה מטרידה לעתים קבוצות אלה, מסיבות כספיות. העיתונות הווייטנאמית כותבת לעתים מזומנות על חשיבותם לכלכלה הווייטנאמית, בעיקר באמצעות כספים המגיעים מקרובים בחו"ל. כך או כך, שטף ההשקעות שזרמו מאנשים אלו היה מאכזב ובעיקר מרוכז בסקטורים מסוימים כמו בתי מלון ומסעדות. הבעיה היא שחלק מהווייט קיו נמלטו בעבר מרדיפות של הממשלה והם חשדניים מאד. הממשלה, מבחינתה, חוששת מאד מהשפעות זרות שליליות שעלולות אפילו להשפיע על מעמדה של המפלגה הקומוניסטית. ההנהגה מודאגת מכך שהגורמים הקולניים ביותר בהתנגדותם למדיניות ההתפייסות של ארה"ב היו הווייטקיו. כמו כן, טעות לחשוב שכל ה'ווייט קיו' הם עשירים, כפי שהם מציגים את עצמם ברחובות סייגון או האנוי. אין להם את העוצמה הכלכלית שיש למהגרים הסינים בנכר. רבים מהם נמצאו בחוץ רק כ- 20 שנה ורבים איבדו את הכל במהלך מנוסתם. מצד שני, הרבה ווייט קיו רכשו לעצמם מיומנויות מקצועיות במהלך שהייתם בניכר ויכולים למצוא תעסוקה משתלמת בווייטנאם.

 

 

 

  

 

צ'אמים:

 60,000 הצ'אמים  (CHAMS או   CHIEM) הם השריד היחיד שנשאר מזמן שליטת ממלכת  .Champa תקופה זו היתה ידועה כתקופת פריחה ושגשוג שהחלה במאה ה- 2 ועד למאה ה- 15 ונהרסה כאשר הויטנאמיים התפשטו דרומה. שפת ה-  cham היא מקבוצת ה-.Malayo Polynesian זה יכול להיכתב גם בצורה ההודית המסורתית או בצורה הלטינית שנוצרה על ידי הצרפתים. הזהות התרבותית והאתנית של הצ'אמים דוללה ונמהלה בקרב הווייטנאמים, הרבים הרבה יותר. הצ'אמים נושלו ממרבית האדמות הפוריות ומצאו עצמם בטריטוריות שוליות. רובם חיים לאורך החוף במרכז ובדרום ווייטנאם, בין  nah trang -ל .phan thiet. כמו כן גם בפרובינציית אן גיאנג An Giang) אשר בדלתת המקונג (קהילות קטנות בסייגון). מבחינה כלכלית נחותים וזרים באדמתם. דבר שגרם לניוון היכולות האמנותיות שלהם, שבעבר, פיארו את מקדשיהם ומגדליהם ופרסמו אותם ברחבי העולם, לפחות ברחבי אסיה. [הצ'אמים ידועים במקדשי הלבנים (הידועים גם כ"מגדלים צ'אמיים"), שבנו בכל אורך מחציתה הדרומית של המדינה]. מבחינה אומנותית הם רחוקים מהישגי העבר, אך מצטיינים באריגה ובנגינה. הצ'אמים שבדרום עוסקים בעיקר בדייג, אריגה ובמסחר בקנ"מ קטן. צ'אמים עירוניים הם עניים וחיים ב'סלאמס'. צפונה יותר, מתפרנסים הצ'אמים מאורז רטוב או יבש, בהתאם לטופוגרפיה. בדרום ווייטנאם, מרבית הצ'אמים הם מוסלמים, דת חדשה יחסית, אם כי כבר בעבר הרחוק, הושפעו צ'אמים מדת הסוחרים המוסלמיים שהגיעו מהודו ואיי אינדונזיה. במרכז ווייטנאם, רוב הצ'אמים הם ברהמיניסטים (הינדים), ופולחן הלינגה תופס מקום חשוב בחייהם הפולחניים.  

 

חמרים:

החמרים (KHMERS)  – קמבודיים אתניים – מוערכים בערך כ- 700,000 ומרוכזים בצד הדרומי – מערבי של המקונג. דתם, בודהיזם הינאיני (תרוודה).

 

כמעט כל ההודים, הגיעו לדרום ווייטנאם מדרום הודו, עזבו ב- 1975. הקהילה ששרדה בסייגון, מתפללת במקדש  Mariaman והמסגד המרכזי.

 

אמראסייתים:

אחת הירושות הטרגיות ביותר של מלחמת ווייטנאם היא התסבוכת של אלפי אמראסיינים, רובם כיום בני כ- 20. נישואין ויחסים פחות רשמיים בין חיילים אמריקאיים ונשים וייטנאמיות (כולל פרוצות) היו מאד מקובלים במהלך המלחמה. אך כאשר האמריקאים חזרו הביתה, הם נטשו את 'נשותיהם' ופילגשיהן, והשאירו אותם לגדל ילדים, שהיו חצי קווקזואידים או חצי שחורים, בחברה שהינה מאד בלתי סובלנית לגבי עירוב גזעים.

לאחר 1975, האמראסיינים – שרידים חיים לנוכחות האמריקאית – נדחו על ידי החברה הווייטנאמית, ואפילו ננטשו על ידי אמותיהם וקרוביהם. רבים מהם נדחפו לגור ברחוב. כאשר, בתחילת שנות ה- 80 נודע כי ארה"ב תיישב מחדש את האמראסייתים באמריקה, ילדים אמראסייתיים אומצו על ידי משפחות שרצו להגר. לאחר שהמשפחות המאמצות הגיעו לארה"ב, משפחות רבות נטשו את ילדיהם המאומצים, והילדים שניטשו שנית יצרו בעיה חברתית בארה"ב. בסוף שנות ה-80 החלו תכניות הפינוי ליישוב מחדש של הפליטים במערב) וילדי הרחוב האמראסיתיים החלו להיעלם מרחובות סייגון.

תכניות הפינוי המסודר ,(O.D.P.- Ordely Depart Programme)  בוצעו תחת חסות האו"ם United Nation High Commission for U.N.H.C.R. Refugees) תוכננו כדי לאפשר יישוב מחדש במערב (בעיקר בארה"ב) של הפליטים הפוליטיים מווייטנאם, שאחרת היה עליהם להימלט בדרך הים או היבשה. לאחר שנים של שוטטות ברחובות האנוי, התכנית התחילה להתבצע בדקדקנות לקראת סוף שנות ה-80.  

משפחות רבות פונו – דרך בנקוק – אל הפיליפינים, ולאחר כמה חודשים, הגיעו לארה"ב. התכנית נכשלה בפינוי של הפליטים מהצפון. לאחר שהגבול הסיני-ווייטנאמי נפתח ב-1990 פליטים רבים נסעו ברכבת לסין, ממנה היה עליהם לחצות בסירה את נהר הפנינה ולהפוך לאנשי סירות בהונג קונג.

 

 

 

לוויטנאם יש אחד הקומפלקסים המורכבים ביותר באסיה. במדינה חיים 54 קבוצות מיעוטים כמה מהם גדולות, כמו ה- , Tay עם אוכלוסייה של 1.3 מיליון, הקבוצה הקטנה ביותר היא ה- O-Do, המונה 100 נפש. רוב קבוצות המיעוטים קשורות לשבטי ההרים של תאילנד. מרביתם שבטים פרימיטיביים, פליאו-מונגוליים או מלאיים, מקצתם מעורבים בוודאואידים – גזע נגרואידי, שהוא מתושבי ווייטנאם הקדומים ביותר. לגבי כמה מהם חלוקות הדעות לגבי מוצאם ולגבי השתייכותם הלשונית והגזעית. בדרך כלל קומתם נמוכה מזו של הווייטנאמים, והם מפגרים – בהשוואה לאחרונים – מבחינת תרבותם ורמת חייהם. במהלך ההיסטוריה המאוחרת נאלצו המיעוטים להילחם לא רק עם הצרפתים ועם הווייטנאמים, אלא גם אלו באלו, כדי לשמור על הטריטוריה שלהם ועל זהותם התרבותית. מסורות ומינהגים נשחקו על ידי השפעות חיצוניות כמו קתוליות וקומוניזם, למרות שכמה מהרעיונות הפחות נוכריים הסתגלו בהצלחה. מאות שנים של גידול באוכלוסיית הווייט ועשרות שנים של מלחמות גבו מחיר כבד מבני המיעוטים ומאדמתם. יותר מכך, גידול אוכלוסין בקרב בני המיעוטים עצמם מאיים על דרך חייהם.

מרבית בני המיעוטים חיים בעיקר ברמות המרכזיות ובאזורים ההרריים שבצפון. אזור ההרים של ווייטנאם הינו אחד האזורים המגוונים בעולם מבחינה לשונית ותרבותית. באופן כללי, מספר בני השבטים הינו 6-8  מיליון. מבחינה לשונית, אפשר לחלק את אנשי ההרים לשלש קבוצות:

א. דוברי משפחת השפות האסטרו-אסייתיות

ב. דוברי משפחת השפות המאלאיות-פולינזיות

ג. דוברי משפחת השפות סינו-טיבטיות.

 

 

כמו במקומות רבים אחרים בדרום-מזרח אסיה, קיים הבדל ניכר בין אנשי הבקעות והמישורים לבין אנשי ההר. הראשונים נוטים יותר להתיישב קבע, לעבד אורז "רטוב", ונוטים להשתלב במדינה הווייטנאמית. בדרך כלל אלו ווייטים .(Viet). האחרונים הם בדרך כלל נודדים, מגדלים גידולי הרים, ומשתמשים בשיטות של "כרות ושרוף", ובאופן יחסי נבדלים מהמדינה. הצרפתים כינו אותם  ,'montagnards' שמשמעו "אנשי ההרים". מונח המשמש גם אותם בדברם אנגלית או צרפתית. הווייטנאמים עצמם מכנים את אנשי ההרים Nguoi thung, שמשמעו "אזרחי הרמות', או באופן פחות מנומס  Moi – מילה מבזה, שמשמעה 'אדם ברוטלי', או 'עבד', אשר אכן משקפת את היחס אליהם. הממשלה הנוכחית מעדיפה את הכינוי 'מיעוטים לאומיים'. היחס הצרפתי אל בני השבטים היה בדרך כלל לא עקבי. הם רצו לשלוט בהם ולפעמים נכנעו ללחצים של האינטרסים המסחריים הצרפתיים לגייס אותם לכוחות העבודה, במיוחד לנטיעות. כמה פקידים רשמיים שמרו עליהם באופן מאד פוזיטיבי. אחד מהם,  Monsier Sebatier סירב לאפשר למיסיונרים להיכנס לשטח שבתחום אחריותו, הרס גשרים כדי למנוע גישה ונשא שלש נשי שבטים. הוא המליץ על נסיגה כללית מכל אזורי השבטים ועל שמירה של הגינות תרבותית.

 

 

יחסי המיעוטים עם הווייטים לא היו תמיד טובים, כפי שתוארו באופן רשמי. הצבאות האמריקאים והצרפתים הבחינו בחוסר האמון ובאיבה ההדדית שבין מהשבטים, וניצלו זאת לצורך גיוסם לצבא. בשנת 1962 ניסו כוחות מיוחדים של צבא ארה"ב לארגן צבא של 'מונטגנרדים" (montagnards) להגן על אזור הגבעות מפני חדירה קומוניסטית מצפון. מאז  1975, השתפרו היחסים בין הווייטים לבין המיעוטים, אך קיימת עדיין איבה, במיוחד באזורים של כריתת עצים. השלטונות הווייטנאמים מציגים את היחסים בין הווייטים למונטגרנדים בצורה אידילית: "דורות רצופים של ווייטנאמים, המשתייכים ל- 54 קבוצות אתניות, שייכים לאומה הווייטנאמית, עמדו זה לצד זה, מתחלקים בזיעה ובדם…". הממשלה משתוקקת להנהיג את חוקיה, כדי להבטיח שירות בריאות ולהפוך את השבטים ליושבי קבע, אך מתעלמת מהתוצאות, במיוחד של הצרת, צמצום, וטשטוש של ההבדלים התרבותיים שבין השבטים. בשנים האחרונות מתייחסת הממשלה אל השבטים כ"מספוא תיירותי" שימושי. עם קשת צבעים, כפרים פרימיטיביים, וריקודים אתניים הם מספקים את הטעם של "המזרח המיסטי", שחסר בחלקים אחרים של הארץ. בתיירות יש פוטנציאל מאיים על אורח חייהם של התושבים. עם גישה נוחה יותר אל הדולר יישכחו מסורות עתיקות. המפגש עם התיירות יכול לגרום להתערערות של המנהגים המקומיים.