אפידאורוס שביוון ופולחן אסקלפיוס -אל הרפואה

כתב: גילי חסקין;  ‏01/06/21

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

ראו גם, באתר זה: מבוא לטיול ביוון;

 התיאטרון בעולם הקלאסי,  סיור בפלופונז  ,  המקדש היווני,   דיוניסוס אל היין ,  ,  מבוא למיתולוגיה היוונית , טיול ליוון – חומר עזר למטייל

להרצאה על יוון – לחץ כאן.

העיר:

אפידאורוס (יוונית: Ἐπίδαυρος) הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים ביוון. נמצא על החוף המזרחי של ארגוליס (Argolis)[1]; 30 ק"מ מזרחית לנאפְפְּלִיוֹ (Nafplion). אפידאורוס הייתה עיר קטנה ביוון העתיקה, בקרבת המפרץ הסרוני (ומפרץ אפידאורוס). העיר שכנה למרגלות ההרים אראכנאיו, בריגה וטיטיו, ולפי האגדה היא מקום הולדתו של אסקלפיוס. העיר המודרנית אפידאורוס (Επίδαυρος), המהווה חלק ממחוז ארגוליס ונמצאת במרחק קצר בכיוון מזרח מארגוס, נבנתה ליד העיר העתיקה.

הנרי מילר כתב בספרו " :The Colossus of Morussi: "מיקנה מקופלת בתוך עצמה, אך אפידאורוס פתוחה, חשופה ומוקדשת לרוח". ב-1881 החלו במקום חפירות על ידי החברה הארכאולוגית של אתונה ובפיקוחו של פ. קאבאדיאס (P. Kabbadias)  והן נמשכו עד מותו.

מדי שנה, בין ה- 26/7 ל- 30 אוגוסט היה נערך במקום פסטיבל אפידאורוס וכלל אירועים מוסיקליים ותיאטרליים. כיום הוא נערך באתונה, בין מאי לאוקטובר.

המבנה הראשון שבו נתקלים כאשר מגיעים לאפידאורוס הוא הפרופיליאה ( (Propylaeaסוג של שער). המתוארכת לתקופה המיקנית ומורכבת משתי גלריות של 6 עמודים. הבניין השני הוא מקדש אסקלפיוס הבנוי בסגנון דורי. מאחורי המקדש נמצאת הכיפה. המבנים האחרים הם האבאטון (Abaton), מגורי הכוהנים, מקדש ארטמיס, מקדש אפולו והתיאטרון. במקור היו באפידארוס מקדשים לאפרודיטה, אתינה, ודיוניסוס. מקדשים אלו  ומקדש אסקלפיוס נבנו כולם כחלק מן הפולחן של הריפוי במאה הרביעית לפני הספירה.  כך נבנה גם בית החולים.

תולדות:

תושבי העיר היו מבני ארגוס (Argos), ממוצא דורי, שכבשו את העיר. בראש הפוליס עמדו מספר תושבים מיקירי העיר. הגוף המוציא לפועל היה מורכב מפקידים, שנקראו "ארטינים". לאוכלוסיית הכפרים לא היה חלק בהנהגת העיר והם כונו "בעלי הרגליים המאובקות". כינוי המעיד על הזלזול הרב שהשכבה האריסטוקרטית נהגה בהם.

גורלה המדיני של אפידאורוס נע בין שעבוד לארגוס לבין עצמאות. לבסוף הצטרפה אל הברית הפלופונזית של ספרטה.

האתר זכה לחשיבות פאן הלנית במאה ה- 4 לפני הספירה. במאה ה- 3 היה ברשות המוקדונים ואחר כך בידי הברית האכאית, שהיתה קונפדרציה של ערי מדינה יווניות[2]. בשנת 293 לפני הספירה נשלח לאפידאורוס שליח מרומא כדי להביא נחש, שיעצור מגיפה שהשתוללה שם. עליה במעמדה חלה בימי הקיסר הדריינוס. פולחן אסקלפיוס נעלם עם התקדמות הנצרות ליוון. מחוץ לתחום מקדש אסקלפיוס נמצאו בנייני האכסון לעולי הרגל: גימנסיון, פאלסטרה, אצטדיון ותיאטרון עצום.

מרבית המטיילים מגיעים לכאן כדי לראות את התאטרון, אם כי עיקר פרסומו בעת העתיקה היה בשל מקדש אסקפיוס.

אסקלפיוס

עיקר פרסומה של אפידאורוס בא לה בזכות פולחנו של אקסלפיוס, שהעיר שמשה לו כמרכז. אסקלפיוס,  Asklepiusביוונית;  Aesculapiusבלטינית, אל הרפואה היווני. מקורו של השם במילה אקסיוס שהוראתה ביוונית – מרפא. הוא מתואר אצל הומרוס כמלך תסליה – רופא בן תמותה, לפי פינדרוס הוא היה בנם של אפולו וקורוניס. סיפור לידתו כתוב בפואמה של הסיודוס. בשניהם לקחה קורוניס מאהב צעיר בשם איסכיס, בהיותה הרה לאפולו. העורב הלבן שבישר על כך לאפולו הפך לשחור. אפולו הרג את איסכיס ואחותו התאומה ארטמיס, הרגה  את קורוניס. אפולו לקח את העובר מגופה. הנימפות גידלוהו וכירון חינכו. לימדו להבחין בין עשבים, לעשות נסים, להפחית כאבים ולרפא. לימים חולקו תפקידיו בין בני ביתו.

אסקלפיוס היה תלמידו של הקנטאור כירון וממנו למד רפואה. כירון היה אמנם קנטאור – חצי סוס וחצי אדם – אך לא נמנה על עדת הקנטאורים שלא היתה אנושית ולא היה חכמה. את חינוכו קיבל מידי האלים ונחשב לרופא רב כישרון ולמחנך מבוקש. כמה מגיבורי המיתולוגיה למדו אצלו. דמותו של כירון נקבעה על ידי היוונים הקדמונים, כמייצגת את מזל קשת. סמל הקשת מופיע כקנטאור הדורך את קשתו. כירון לימד את תלמידיו גם את אומנות החץ והקשת. אחד הכוכבים במזל קשת, נקרא כירון.

אסקלפיוס נשא אשה והוליד שני בנים: מאכאון (Machaon) ופודאליריוס (Podaleirios), אותם לימד את רזי הרפואה. שני הבנים השתתפו במלחמת טרויה. הומרוס מזכיר אותם ב'איליאדה', כ"בניו של הרופא נטול הפגמים". מאכאון ריפא את מנלאוס, בעלה הנבגד של הלנה היפה, אשר בעטיה פרצה מלחמת טרויה. כנראה שגם טלספורוס (Telesphoros), המוזכר במיתולוגיה בהקשר של ריפוי, הוא בנו.

לאסקלפיוס היו גם חמש בנות. היגיאה, אשר שמה נקשר לבריאות. משמה נגזרו ריפוי וניקיון. פסלה הראשון הוצב באפידאורוס, שם הקים אביה את בית החולים הראשון. הפסל המפורסם ביותר שלה הוא "מזרקת המשאלות" הידועה כ"פונטנה דה טרווי" (Funtana de Trevi) ברומא. האטריבוט שלה, הוא הנחש, כמו של אביה.

בתו השנייה של אסקלפיוס נקראה פנקיאה (Panacea), ביוונית "רפואת הכול" ומכאן האמונה שהיתה מסוגלת לרפא כל חולי. עם השנים הפך שמה מילה נרדפת לרפואת פלא. בנות נוספות הן אאגלה ((Aegle , יאסו (Iaso) ואסאו (Aceso) המסמלת את תהליך הריפוי.

לפי האגדה, אסקלפיוס למד איך להחיות מתים, בזכות דמה של גורגונה, שדם מצידה האחד מחייה וצד שני ממית. הוא הקים לתחייה דמויות בשם טינדאוס (Tyndareus), קפנאוס (Capaneus) , ליקורגוס (Lycurgus) והימנאוס Hymenaeus)) ואנשים נוספים.

אחת האגדות מתארת את החייאתו של גלאקוס (Glaucus), בנו של מינוס מלך כרתים, שהוכה בברק על ידי זאוס. אסקלפיוס עמל רבות אך לא הצליח לרפאו. בייאושו, נעל מינוס את שניהם בחדר, עד שיצליח. לחדר הזדחל נחש ואסקלפיוס הרגו. בינתיים חדר נחש נוסף ובפיו עלה, שבעזרתו הצליח לרפא את בנו של מינוס. מאז אותו מקרה התקשר הנחש בשמו של אסקלפיוס. הנחש הוא יצור שידע את סודות השאול והיו לו כוחות נבואיים, כי ידע להחליק בשקט מן האדמה ואף להיעלם בה. בהקשר זה ניתן להזכיר את נחש הנחושת המופיע במקרא ואשר כל מי שהביט בו ניצל מהמגפה שפקדה במדבר את בני ישראל. הקדמונים סברו שהמתים יכולים להופיע כנחשים. גם השלת עור הנחש מדי שנה, התפרשה כתחייה מחדש.

זאוס, שהתרגז מכך שבן תמותה מתערב בפעולתם של האלים בנושאי חיים ומוות, הרג את הרופא ואף את בניו ובנותיו על ידי מכת ברק. זהו אות כי מדע הרפואה אינו יכול, או אינו רוצה לעבור על חוקי הטבע. מעשה זה של זאוס הביא לריב בינו ובין אפולו, אשר בתגובה הרג את הקיקלופים שייצרו עבור זאוס את הברקים ששימשו כנשקו. על מנת לפייס את אפולו, הפך זאוס את אסקלפיוס לאל. אסקלפיוס, ששב מן המתים, נעשה לפטרון החולים בעולם כולו. הוא הקים בית חולים באפידאורוס. שם הוקמה הגילדה של אסקולפדיאה, גילדת הרופאים העתיקה בעולם

אסקלפיוס מיוצג בכל פסליו כאדם מזוקן בעל פנים רחומות, הנושא מטה עליו כרוך נחש בודד. כיום, סמלים של ארגונים וגופים העוסקים ברפואה ובבריאות מציגים נחש כרוך סביב מטה  ישנם חוקרים המשערים שדמותו המיתולוגית של אסקלפיוס מקורה באדם היסטורי שחי בסביבות שנת 1,200 לפני הספירה.

הומרוס מציג באיליאדה, את בני אסקלפיוס כרופאים גיבורים, בשל יכולות הריפוי שלהם. יוחסו להם שתי משפחות רופאים מפורסמות, "האסקלפיאידים", שעם אחת מהן נמנה היפוקרטס (460-370 לפני הספירה). האחרון נחשב לאבי הרפואה המערבית ומנסח שבועת הרופא. הוא ותלמידיו מתקופות שונות, הותירו אחריהם האת ה"קורפוס ההיפוקרטי" (Corpus hippocrticum) , שנכללו בו יותר משבעים ספרים, שעסקו ביותר מחמישים נושאים רפואיים. היפוקרטס דחה את הטענה, שתחלואים נובעים מחטאים כלפי האלים, או בני האדם וייחס את מקורן לסיבות טבעיות ולחולשת הגוף. בין דעותיו בעינינו הרפואה, התייחסות למושג "המשבר" או נקודת המפנה, הקיים בכל מחלה, שלאחריו, או שהמחלה הולכת ונעלמת, או שהיא מחמירה. היפוקרטס אף הניח את יסודותיה של האתיקה הרפואית, בחיבור שבועתו, הקרויה כיום על שמו – "שבועת היפוקרטס" – ומבטיחה נורמות התנהגות בסיסיות, כגון שמירה על פרטיות החולה, הבטחת סודיות המידע הרפואי, הגשת עזרה רפואית לכל חולה וכדומה[3].

בפולחן אסקלפיוס, שרווח מאוד ביוון העתיקה, היה חלק נכבד גם לבתו היגיאה (Hygieia), אלת הבריאות . גם היא מתוארת עם נחש עליה או לידה בנוסף, היא אוחזת בכלי הדומה לצלחת ומסמל את התזונה הבריאה וכן כלי לרקיחת תרופות. האטריבוטים שלה היא נחש וצלחת. מקבילתה הרומאית היא סלוס ומכאן המילה Salute, שהוראתה בריאות. מכאן נגזרת המילה "היגיינה". שאליה נלווה גם אחיה, טלספורוס (Telesphoros). ידוע שהיו קיימים כמה מאות היכלי אסקלפיוס שאליהם נהרו מאות חולים אשר ביקשו תרופות מכוהניו.

על פי אפלטון, מילותיו האחרונות של סוקרטס, היו "העלו קורבן לאסקלפיוס" (מנהג יווני היה להקריב תרנגול לאל זה, אם אדם לא חלה, או מיעט מאוד לחלות במהלך חייו).

פולחנו של אסקלפיוס התפשט ביוון החל מהמאה ה- 6 לפני הספירה. במשך השנים פרחה האמונה באלי האולימפוס וגברו האמונות הטפלות. כך גדל גם כוחו של אסקלפיוס. למקדש הייתה חשיבות פאן הלנית. אנשים באו לחפש תרופה מכל העולם הקלאסי.

מלוחות התודה שהוקדשו לאסקלפיוס, ניתן ללמוד, כי עיקר ריפוים של החולים, היה בדרך של לינה במקדשים שיוחדו לו. שם הייתה דרך הריפוי מתגלה כביכול בחלום. התנאים הטבעיים במקדשים, כדוגמת אור השמש, האוויר הצח והטבילה במים היטיבו עם החולים. גם כוח האמונה סייע בריפוי. ייתכן שכוהני אסקלפיוס השתמשו בתרופות, ואולי אף ביצעו ניתוחים.

מקום הפולחן העיקרי היה באפידאורוס. מרכזים חשובים אחרים היו באתונה (420 לפני הספירה) קוס ופרגמון (מאה רביעית לפני הספירה). פולחן אסקלפיוס היה קשור לאמונה בעולם הבא ובמקדשי אסקלפיוס היו פעמים רבות מקדשים עגולים (toloi), בהם נשמרו נחשים מקודשים. החולים שנרפאו נהגו להשאיר במקדש פסלונים המייצגים את האברים הפגומים (מאגיה). הוא זוהה עם האלים המצריים סרפיס ואימחוטפ ועם אשמון הפיניקי.

* הריפוי – אמבטיות בוץ, דיאטה, אוטוסוגסטיה – קשר בין גוף לנפש. שימוש בחלומות.

במוזיאון של האתר, מוצגות טבלאות עם כתובות: הוראות בניה, הוראות לטיפול, תרומות של חולים שנרפאו ושלחו את תודתם עם תפריט כיצד להירפא, כולל באיזה איבר הייתה הבעיה, כמו אוזניים, רגליים.

אסקלפיוס הוא אחד מארבעת האלים, המוזכרים בשבועת היפוקרטס "אני נשבע בשם אפולו המרפא, בשם אסקלפיוס, היגיאה ופנקיאה".

אסקלפיון – מקדש אסקלפיוס באפידאורוס

עיקר פרסומה של העיר בא לה מתוך פולחן אסקלפיוס, שאפידאורוס שמשה לו מרכז. במקום הקים אסקלפיוס את המקדש שנקרא על שמו, אסקלפיון (Asklepion) ומאז נקראו כל המקדשים שלו בשם זה. מעריכים שהוקמו עוד שלוש מאות מרכזים רפואיים-מקדשים, שהוקמו לכבודו של אסקלפיוס, אל הרפואה. ראשית הפולחן, בתקופה המיקנית, כבר במאה ה- 16 לפני הספירה, שכן בה מלאטאס, אל הרפואה. אחר כך התמזג עם אפולו, שנקרא "אפולו מלאטאס" (Apollo Maleatas). לא ברור מתי ירש אסקלפיוס בנו של אפולו, את אביו. יש הסוברים שפולחן אפולו הגיע במאה ה-7 ואסקלפיוס במאה ה-6.  עבדו לו על הר קינורתיון (Kynortion), שבגבול המתחם. בחפירות שנערכו ב- 1948, התגלו שרידי קורבנות מהמאה ה-7 . בראשיתו, היה הפולחן של אסקלפיוס קשור עם זה של אפולו, אך עם הזמן, דחק אותו. הפולחן הזה נמשך, כנראה ללא הפרעה, עד תקופת הרומאים.

סביבו התקבצו חשוכי מרפא – לבקש נסים. עם הזמן נהרו למקום גם רופאים והוא החל לקבל צביון של בית חולים.

מקדש אסקלפיוס היה מוקף חומה, ומשני צדי הדרך הקדושה ניצבו קברים. המקדש המרובע היה נשען מכל צד על שורה של עמודים דוריים. המקדש נבנה על ידי הארכיטקט תיאודוטוס במאה הרביעית לפניה ספירה. לבניין 11 עמודים דוריים בצדדים וששה בכל חזית. הרצפה רוצפה בלוחות שיש שחורים ולבנים. דלת עץ גדולה עם פיתוחי שנהב ומסמרי זהב. עבודת טרסומדס מפארוס. שיצר גם את פסל הפולחן של אסקלפיוס ,בגודל על טבעי, מזהב ושנהב, עטור זהב. נראה ישוב על כס. ביד אחת מחזיק שרביט/מטה. ובשניה נוגע בראש נחש קדוש. הכלב הקדוש (האטריבוט השני שלו) שוכב לרגליו. הפסל נעלם אך נראה ותואר על ידי פאוזניאס, ותואם מטבעות ושתי צלמיות שהוקדשו נמצאות במוזיאון שם. המקדש נצבע בצבעים בהירים ותפארתו הוגברה על ידי פסלים.

אל המקדש הובילו שתי דרכים: האחת, דרך ההרים מאפידאורוס. השנייה, דרך המישור, מארגוס. הן התמזגו ממש לפני המקום.

היה כאן מרכז רפואי שכלל:

• לבירינט לטיפול בהלם.
• חדרי ניתוח.
• חדרי הבראה.
• תיאטרון.
• בתי מרחץ.
• גמנסיון.

עולי רגל עברו דרך פרופילאה (מבנה שער) שראשיתה מהתקופה המיקנית, ובה עמודים איונים. הם המשיכו בדרך הקדושה אל מקום החגיגות. בדרך עברו על פני לוח אבן, שבו נחקק: "כשאתה נכנס לבית האל, שבו ניחוחות עשבים, עלייך להיות טהור ומותך טהור".

כדי מנת למצוא את התרופה המדויקת למחלתם, אנשים שהו במהלך הלילה באנקומיטיריה, שהוא היכל שינה גדול. אסקלפיוס עצמו התגלה לאנשים בחלום, ונתן להם עצה כיצד להשיג בחזרה את בריאותם. ליד המקדש היה בית הארחה בעל תכולה של 160 מקומות. ליד המקדש יש מעיינות מינרליים, וייתכן כי היה להם חלק בתהליך הריפוי.

לא היו קירות תוחמים, אך הגבולות סומנו. אסור היה לנשים ללדת שם וגם גוססים פונו משם.

במהלך המאה ה-5 לפני הספירה המקדש שגשג בזכות הניסים הרפואיים שהתרחשו בו ובזכות משחקי הספורט שנערכו באצטדיון, המתוארך לאותה תקופה, אחת לארבע שנים. תור הזהב של אפידאורוס נמשך גם במהלך המאה ה-4 לפני הספירה, כאשר נבנו מקדש אפולו מאליטאס, על גבעה בגובה 430 מטרים מעל גובה פני הים, והמונומנטים הגדולים של מקדש הרה (הריון). מקדש אסקלפיוס כלל בתוכו את התולוס (בניין עגול המשמש למטרות קבורה), מגורי החולים, מרחצאות אסקלפיוס, הגימנסיון, והתיאטרון הנחשב ליצירת אמנות של האדריכלות היוונית.

סיפורים על ניסים התפשטו בכל העולם של אז. עולי רגל נהרו למקום. הדרך מלאה עיוורים ופסחים, פצועים כשהחניתות בגופם. נשים עקרות, חולי שחפת וחולי אפילפסיה. אחרי היטהרות והקרבת קורבן, הפקידו החולים את עצמם בידי הכוהנים לתרגילים דתיים וניסיונות, כדי להתקרב לאל במצב מוכנות הכוהנים היו פסיכולוגים שהשתמשו הרבה באוטוסוגסטיה. החולים היו מעלים לאסקלפיוס, קורבנות של תרנגול כתודה על ריפוים.

אסקלפיוס, הביא רווחה למקדש, ובמאה הרביעים והמאה השלישית לפני הספירה המקדש הפך לאחד הבניינים החשובים ביותר ביוון, והגיעו אליו חולים מרחבי יוון ואף מהמזרח התיכון. המקדש בנוי בסביבה טבעית בעלת מאפיינים טבעיים הנחשבים לרגועים ורכים, והייתה לה השפעה מכרעת על החולים, ובייחוד על אלה שסבלו ממחלות נפש. פרסומו של המקדש המשיך גם בתקופה ההלניסטית[4].

בשנת 146 לפני הספירה, ביקר כאן המדינאי הרומי  לוקיוס מומיוס (Lucius Mummius), והעניק תשורות למקדש. בשנת 87 לפני הספירה המקדש נבזז על ידי הגנרל הרומאי לוקיוס קורנליוס סולה, ובשנת 67 לפני הספירה הוא נבזז פעם נוספת, הפעם על ידי שודדי ים. במאה השנייה המקדש שגשג שוב תחת שלטונם של האימפריה הרומית, אך ב-395 סבל מפשיטה של הגותים.

פרסומו של המקדש נמשך עד המאה החמישית, גם לאחר הגעת הנצרות והשתקת האורקלים, אך כמרכז ריפוי נוצרי.

במוזיאון יש שחזור חלקי. הממצאים האורגינליים הועברו למוזיאון באתונה. דרך מרוצפת עברה את המקדש למעיין הקדוש שבמימיו היטהרו. המאמינים בקרו במקדש, הקריבו קורבנות והפקידו עצמם בידי הכוהנים לשם טיפול. הכהן הראשי מונה על ידי המדינה למשך שנה, והוא הקפיד על הפולחן בעזרת צוות.

התולוס

שרידיו נמצאים בצפון מערב המקדש, והוא מן הבניינים היפים ביוון. פאוסאניאס (Pausanias), מזכיר בניין עגול ליד מקדש אסלפיוס, אותו הוא מכנה "תולוס" (Tholos), היינו, אבל לא הצליח להסביר למה הוא שימש. בתוכו שני מוראלים (ציורי קיר), עבודתו של הצייר פאוסיס (Pausias) מסיקיון (Sicyon). אחד מהם מתאר את "ארוס" האנשה של שתיית רעל מתוך כוס.

היה חלון הראווה של אפידאורוס. מפואר במבנהו ובפסליו. מתחת לרצפה המרכזית – שלושה מעברים עגולים (כנראה מהמאה ה-6) המזכירים ליבירינט.

הבניין היה מעשה ידי פוליקלייטוס (Polykleitos) הצעיר מארגוס. הוא נבנה במשך שלושים שנה בין 665 ל-335 לפני הספירה.  אך לא ברור למה שימש. (יש בו 26 עמודים חיצוניים עם כותרות דוריות ו- 14 עמודים פנימיים עם כותרות קורינטיות. המטופות (הפאנלים שבין העמודים), מעוטרות ברוזטות. גם הרצפה מרשימה, מרוצפת בשיש שחור ולבן.

אין אנחנו יודעים מהם הטקסים שבוצעו במקום.

מסביב היו חדרים רבים, אולי כאן אחסנו את הנחשים הרבים של אסקלפיוס?  מכאן צמחו ההשערות שחלק מתהליך הריפוי היה מעבר בין לשונות של הנחשים, אשר הונחו בנראה במרתף שמתחת למבנה. התקרה הייתה משובצת עיטורים יפים (כמו לוח הגבס). על המבנה למעלה הוצב  האקרוטריו (אקרו=גבוה) קישוט ענק בגובה אדם. נמצאו קטעי כתובות מתייחסים לחגיגה, בה שרו זמרים מיוחדים שירי תהילה לאל. סופוקלס כתב המנון לחגיגה (על פי צווי האל בחלומו) המנון אחר של אוסילוס נחקק באבן (במוזיאון) מצוין בכתובות כי קורבנות הובאו לאפולו הראשון ולאסקלפיוס. פולחן אפולו המשיך להתקיים, אך הנסים שקרו יוחסו לאסקלפיוס.

הוקרבו על המזבח פרים, אך שימוש נפוץ בציפורים (אפרוחים) ,הבטיח ביטול ביש מזל ועזר בלידה. גם היום נפוץ המנהג להקריב אפרוח על מסד בית כדי לגרש מזל רע. הבשר נאכל בתוך המתחם. לחסרי אמצעים הותר להביא פירות או עוגיות ועולי רגל תרמו כסף.

אבאטון

מצפון למקדש נראות חורבות בית הארחה, עם שורה כפולה של עמודים איונים. מבנה מהמאה ה-4. במערב נוספה עוד קומה מאוחרת יותר זהו האבטון  (Abaton) – מקום בו עברו החולים "אינקובציה", בה הייתה השינה מרכיב חשוב ביותר. נסים מסופרים על גבי אסטלה שנמצאה במקום (ב- 1882 נמצאו שתי אסטלות שלמות ואחת שבורה). יש תיאורים מפורטים על המחלות ועל דרכי הטיפול והריפוי. הטכסטים מתחילים כולם בפניות לאפולו, לאסקלפיוס ול"השגחה הטובה", אך רק אסקלפיוס מצוי בחלומות.

דוגמאות: ילד אילם נרפא וקולו שב. נכה נרפא והביא לאבטון אבן כבדה. עקרה ילדה תאומים (ראתה נחש בחלום). עולי רגל שילמו את מחיר הטיפול (המחיר נמסר בחלום). אם שכח האל מסרו הכוהנים. הרבה לעשיר מעט לעני. האל קיבל את הכל: כלים, מחומרים שונים, דוגמאות, אברים שנרפאו, שולחנות, מיטות, כתובות המספרות על הריפוי (פרסומת) פסלים, ציורים, אפולו. בנין ספריה.

אין תיאור של תהליך הריפוי מצד האל. חולים צוו להישאר באתר בתנאי בית הבראה ושתו מים קדושים. (מסופר שהיפוקרטס השמיד אסטלה, כיוון שדחה התערבות אלוהית ברפואה).

אריסטופנס מלעיג על מקדשי אקלפיוס בקומדיה "פלוטוס" (פלוטוס היה אל העושר. עיוור בחלוקת עושר, לכן מובא לטיפול כדי שיוכל לראות…).

כל הרופאים (לא רק במקדשים) קראו לעצמם "אסקלפיאדים" (Asklepiades/Asclepiades) ורבים נהרו אליהם לריפוי[5].

גם הם תרמו למקדשים. הכוהנים יעצו ופרשו חלומות. השוני במעמד המקדשים, מתואר בסיפור מהמאה השנייה בריפוי של היפוכונדר. המקדשים הפכו למרכזי מרפא, רבים באו לפסטיבלים ולתחרויות. הם התארחו בבניין גדול (150 חדרים).

ממאה החמישית החלו חגיגות האסקלפיה הגדולה. היה זה מאורע פאן הלני. מדי ארבע שנים צעדה  תהלוכת מאמינים מהעיר למקדש, מקושטים בענפי דפנה (לאפולו) וענפי זית (לאסקלפיוס). בחגיגות התקיימו משחקים אתלטיים, מרוצי סוסים. מהמאה הרביעית לפני הספירה, התקיימו תחרות שירה ומוסיקה. נבנה התאטרון הידוע (סוף מאה רביעית), שנחשב לתיאטרון היווני המושלם בעולם. המתחם החזיק מעמד מול השפעות פולחניות מזרחיות. התקווה האנושית לריפוי התמידה. נוצרים מהמאה הרביעית לספירה, כתבו בלעג על המבקשים מרפא במקום, אם כי גם בנצרות קיימים מנהגים דומים.

* התיאטרון:

הרווחה שהובאה לאפידאורוס בזכות המקדש ,אפשרה לתושבים לבנות מספר מונומנטים אזרחיים: במאה ה- 4 לפני הספירה, נבנה התיאטרון הענק. על ידי הפסל פוליקלייטוס  (Polykleitos) הצעיר. בתקופה הרומית הוספו לתיאטרון 21 שורות מושבים נוספות, ובסך הכל היו בו 55 שורות. לימים הפעים התאטרון את הגאוגרף היווני פאוסניאס (Pausanias), בזכות הסימטריה והיופי שלו ומשמש להופעות תיאטרון מאז.

:התיאטרון היה חלק מתהליך הריפוי. האנשים היו צופים בהופעות ובהצגות ואח"כ היו ישנים בבית החולים וחולמים על אסקלפיוס שהיה מגיע ומספר להם כיצד יירפאו מן המחלה, הם היו מספרים חלומם לרופאים. הסיפורים (טרגדיות קומדיות) היו בעלי השפעה חזקה על הצופים.

התיאטרון בנוי משיש אפור, קוטרו גדול מ-180̊ מעלות. יש בו 53 שורות,

במרכז האורכסטרה יש טבלת שיש המציינת את מקום המזבח/פולחן דיוניסוס והקשר אל היין[6]. יש כאן שלושה מרכזים אקוסטיים (מיוחד במינו), במרכז ובצדדים. מסביב לאורקסטרה יש תעלת ניקוז בנויה.

התיאטרון מפורסם בשל האקוסטיקה שלו, המאפשרת ל-15,000 הצופים לשמוע מילים גם כאשר הן לא מוגברות באמצעי מלאכותי, וללא קשר למקום ישיבתם. במחקר שנערך ב-2007 על ידי ניקו פ. דהקלרק וסידני דקייסר מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, הוסק כי התכונות האקוסטיות של התיאטרון הן כל הנראה יד המקרה: השורות הבנויות מאבן גיר מסננות את התדרים הנמוכים של הקול, כגון מלמול שנובע מהקהל, ומגבירות או מחזירות קולות בתדירות גבוהה שמגיעים מהבמה[7].

מבנים מרשימים נוספים הם היכל הסעודה הטקסי (hestiatoreion), המרחצאות והפלאייסטרה (palaestra), שהיא רחבה ציבורית שבה נאספו הבאים למפגשים חברתיים, שיחות פוליטיות ועסקיות/

הערות

[1] ארגוליס המודרנית שייכת מנהלתית למחוז פלופונסוס, וממוקמת במזרח הפלופונסוס שבדרום יוון, על שטחו של רוב חצי האי ארגוליס. ארגוליס נתחמת על ידי המפרץ הסרוני במזרח, הים האגאי ומפרץ ארגוליס בדרום, ארקאדיה במערב, וקורינתוס בצפון. הפינה הדרום מזרחית של חצי האי ארגוליס, וכן מספר איים קטנים מדרומו ומזרחו, שייכים מנהלית למחוז אטיקה. בתקופת יוון העתיקה, ארגוליס נשלטה על ידי הפוליס ארגוס, שעל שמה נקראה, וכללה בשטחה גם את החוף המערבי של מפרץ ארגוליס (שטח השייך היום לארקאדיה), ובכך גבלה בחבל לאקוניה שנשלט על ידי ספרטה. שתי ערי המדינה התחרו לעיתים קרובות על ההגמוניה בפלופונסוס, והיו יריבות מרות שנים רבות.

שטחה של ארגוליס 2,154 קמ"ר, ואוכלוסייתה מונה, נכון ל-2011, 97,044 נפשות. בירתה של ארגוליס היא נַאפְפְּלִיוֹ, עיר נמל על חופו הצפוני של מפרץ ארגוליס, אשר שימשה גם כבירה הראשונה של יוון המודרנית עד לשנת 1834.

ארגוליס הררית בחלקיה הצפון מזרחיים, מזרחיים ומערביים. עם זאת, מרכז ארגוליס והשטח שבין מפרץ ארגוליס ובין תעלת קורינתוס מישורי ופורה. שטח זה שימש כנתיב תחבורה ראשי לאורך ההיסטוריה, וכן כאדמה החקלאית העיקרית.

[2] הליגה האכאית הייתה קונפדרציה של ערי מדינה יווניות בתקופה ההלניסטית בחבל אכאיה שבצפון חצי האי הפלופונסוס. בהמשך התפשטה הליגה לכל רחבי חצי האי. מדינות הליגה היו ביחסים מתוחים ולעיתים אף במצב מלחמה עם הליגה האיטולית. לא אחת היו בברית עם מצרים התלמית. הליגה האכאית נלחמה למען האינטרס שלה, אף שנלחמה בשלטון המקדוני, לא חששה לבקש סיוע כאשר נלחמה בספרטה שהייתה בשלטון המלך אגיס הרביעי.

הביאה שגשוג כלכלי לחברות בה, ותמרנה את דרכה בין חילופי השלטון של בית אנטיגונוס, ולימים גם תחת שלטון רומא. הליגה האכאית הייתה מבוססת על מוסדות כגון: אספת העם, המועצה (בולה) וסטרטגוס.

ההיסטוריון פוליביוס נהג לשבח את הליגה האכאית על תפקודה, ועל שיטת השלטון שהנהיגה. יש האומרים כי ההיסטוריון הגזים בדבריו עקב פטריוטיות.

[3] היפוקרטס הגה תאוריה הגורסת כי בגוף האדם ארבע ליחות – מרה שחורה, מרה צהובה, ריר ודם, וטען שכאשר, עקב גורמים חיצוניים, נוצר עודף או חוסר באחת הליחות, תתקופנה מחלות את אותו האדם. עוד טען היפוקרטס כי גורם התחלואה ואף ההחלמה בקרב בני-האדם אינו מיני לחשים וקמעות כי אם הטבע בכבודו ובעצמו, ולפיכך תפקידו של הרופא להיות לעזר לטבע במלאכתו באמצעות הקזת ליחות או הוספתן. כיום ידוע לנו בוודאות כי תאוריה זו מופרכת לחלוטין, ברם, במשך קרוב ל-2000 שנה, עד למאה החמש-עשרה לערך, ובאזורים מסוימים עד למאה השמונה-עשרה, הייתה תורה זו למושא דבקותם של רופאי המערב ולמעיין שופע של פרקטיקות רפואיות שפותחו על-פיה. Hippocrates (2006), On the Sacred Disease, Internet Classics Archive: The University of Adelaide Library [

[4] Burford, Alison. 1969. The Greek Temple Builders At Epidauros: A Social and Economic Study of Building In the Asklepian Sanctuary, During the Fourth and Early Third Centuries B.C. Toronto: University of Toronto Press.

[5] לא לערבב עם אסקלפידאס שהיה היה רופא, נואם ופילוסוף, שחי בשנים 124-40 , הקים בית ספר פרטי לרפואה וחלק על כמה מהתיאוריות של היפוקרטסץ שם את הדגש על היגיינה, מניעה ודיאטה. פליניוס הזקן ייחס לו הקמת מת לתחייה.

[6] דיוניסוס, בנה של סמלה מתביי, נולד מעיבור שלה עם זאוס. סמלה היא  ביתם של קאדמוס ושל הרמוניה   הרה הקנאית התחפשה למינקת זקנה שלה שידלה אותה לדרוש הוכחה שמאהבה הוא אכן אל, סמלה התפתתה וביקשה מזאוס לבוא אליה ממש כפי שהוא בא אל אשתו השמימית, הוא הופיע מלווה באור ובברק והיא נשרפה בן רגע. זאוס הציל את ילדו שטרם נולד, הוא דיוניסוס, אשר אותו הוא סגר בירכו עד ללידה. לאחר הולדתו החזיר זאוס את סמלה מן השאול בתור אלה אשר נקראה מעתה בשם תיונה).  האומנות של דיוניסוס היו הנימפות, הן הכוכבים המבשרים של הגשם. דיוניסוס בא מתוך האש של זאוס וגודל על ידי נימפות הגשם, ביטוי לתכונות הגפן הצריכה גם חום וגם מים.

[7] Mystery of Greek Amphitheater's Amazing Sound Finally Solved, Tom Chao, LiveScience, 05 April 2007