ביקור במגדל קהיר

כתב: גילי חסקין

בלב קהיר, במרכז הנילוס, נמצא אי גדול שנקרא ג'זירה (Gezira) – מילולית: "אי" ובמרכזו מזדקר מגדל ענק, הנראה כעפרון עבה ומרושת ומזדקר למרחוק.

ראו באתר זה  :  לילות הרמדאן בקהיר

חציתי את גשר "ארמון הנילוס", חלפתי על פני פסלי האריות הענקיים, השומרים על פתחו, תוך כדי מבט על השמים ההולכים ומתבהרים. הקדרות של הבקר והאפרוריות של הצהרים פינו את מקומם לכתמים כחולים ומבטיחים שנפערו בשמים. חלפתי ליד פיסלו של סעד זע'לול, מי שהקים את מפלגת 'וופד' הלאומית והוביל את המאבק למען עצמאות מצרים כנגד הכיבוש הבריטי. הנציב הבריטי הלורד קרומר תיאר את זע'לול כ"לא רק האדם הראוי והמוכשר, אלא גם המצרי החזק ביותר עמו יצא לי להתמודד עד עתה". הוא נחשב לגיבור מקומי ולמבשר העצמאות המצרית. ניסיונם של הבריטים, בשנת 1919, להגלות את זע'לול וחבריו לאי מלטה, הובילו לשורה של אירועים אלימים והתפרעויות בקהיר, אלכסנדריה וערים מרכזיות נוספות כמו גם פגיעה בתשתיות ואף פגיעה בחיי אדם בריטים.

על אווירת הימים ההם, אפשר לקרוא בספרו של נג'יב מחפוז, "סמטה בקהיר". כילד בן שבע, היה עד להתקוממות ולדיכויה ביד קשה על ידי הצבא, מאורעות שהעיד מאוחר יותר שזעזעו את ילדותו, ואף מתוארים בספריו.

פני היו מיועדות אל  מגדל קהיר, שנראה למרחוק, גובהו 187 מטרים והוא מהמבנים הבולטים והמוכרים ביותר בנופה של העיר, שני רק לפירמידה הגדולה של גיזה. המבנה הגבוה, המשמש גם כמגדל תקשורת, נמצא בקצה שכונת זמאלק (Zamalek), שהיתה פעם הדורה וכיום קצת דהויה ומתקלפת. עבור הישראלי הממוצע, השם "זמאלק" הוא קודם כל שמה של קבוצת כדורגל מקומית ועבור יוצאי מצרים, הוא מושא לגעגועים. אין כמעט זכר לפאר של פעם. נראה שעתידה של השכונה כבר מאחוריה. היא עדיין שונה להפליא מהעוני והלכלוך של לב קהיר, אבל מפגרת הרחק ממה שהיתה בשנות ה-40 של המאה הקודמת.

פסעתי בשדרה הדורה של עצי דקל מלכותי לבני גזע, שהובאו מקובה אל המבנה המרשים,  שתוכנן על ידי האדריכל המצרי נאום שביב (Naoum Shebib) והיה המבנה הגבוה ביותר ביבשת אפריקה, בעשר השנים הראשונות לקיומו (1961–1971), עד שהוקם מגדל Hillbrow שבדרום אפריקה. בשלב זה השתלט הצבע הכחול על השמים ודחק את הצבע האפור, אל קצה האופק והמגדל נראה כאצבע זקורה אל השמים. כמה דקות אחר כך, כשלגמתי כוס קפה בחברת צעירים מקומיים וסקרנים, שהיו להוטים לדבר עם זר, התברר שהם משתמשים בדימוי אחר…

בניית המגדל היצוק בטון החלה בשנת 1956 והסתיימה חמש שנים לאחר מכן. מעטהו העשוי בתבנית מחוררת מיועד להידמות לפרח הלוטוס – אחד מסמליה של מצרים העתיקה. לעולם ידגישו במצרים, אדריכלים, סופרים, פוליטיקאים ומעצבי מוזיאונים, את הקשר הישיר בינם לבין מצרים הפרעונית.

היה זה פרויקט שאפתני ויקר, שעלה 6 מיליון דולר. בשנות השישים טען נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, שמימן את הבנייה באמצעות מענק שניתן לו על ידי ממשלת ארצות הברית, דרך נציג ה-CIA, קרמט רוזוולט (Kermit Roosevelt), כדי לגרום לו להפסיק ולתמוך בתנועת העצמאות האלג’יראית (FLN) ובתנועות עצמאות אפריקאיות אחרות. נאצר נסער מהניסיון לשחדו, לקח את המענק ו"שפך" אותו על הפרויקט השאפתני. סיפור אחר דווקא ישראלי, טוען, שהוא מהאמריקאים אכן העבירו לנאצר כסף, אך זה יועד לבניית סכר אסואן. אך מכיוון שב-1955, חתם על עסקת הנשק הצ'כוסלובקית (בעקבות פעולת עזה), הנחתה ממשלת ארה"ב, את הבנק העולמי שלא להעביר למצרים כסף לבניית הסבר ובכעסו בנה את המגדל. המצרים טוענים שהמגדל נבנה כהתרסה, כאצבע משולשת, כך שייראה היטב משגרירות ארה"ב, השוכנת לגדת הנילוס. הם אפילו מכנים את המגדל, "הזקפה של רוזוולט", ללמדך שהצעירים המשועשעים ידעו מה הם סחים באוזני.

עליתי במעלית לראש המגדל. שם נמצאת מסעדה מסתובבת, שמהם נשקף נופו של מטרופולין קהיר (בדרך כלל שאני מגיע, המסעדה אינה מסתובבת). הראות היתה חדה להפליא, דבר שאינו מאפיין את קהיר בדרך כלל, הנילוס נראה מכאן כחול ונקי, והעיר הענקית השתרעה מקצה האופק עד קצהו. קהיר רבתי מונה 21.3  מיליון נפש. [המטרופולין כולל גם את גיזה, את ה6 באוקטובר, את שייח' זיאד, שורברה אל חיימה, אובור (Obour)  וקליוביה Qalyubia)). זו  היא העיר הגדולה בעולם הערבי. השניה בגודלה באפריקה (אחרי לאגוס שבניגריה), הגדולה בעולם הערבי, הגדולה במזרח התיכון. השישית בגודלה בעולם.

גובהו של המגדל מטשטש את האבק ואת הלכלוך. שכונות העוני כאילו נבלעו בתוך המראה הכללי. העיר נראית הדורה ומרשימה. מבנים מרשימים בנויים לאורך הנילוס וכתמים ירוקים מעטרים את גדותי. למטה, לא הרחק מהמגדל, נראו מגרשי הכדורגל של קבוצת 'זמאלק' ושל מתחרתה קבוצת 'אל אהלי' (Al Ahly). אחותי מימי, סיפרה לי שאבא היה נוהג לעבור בין המלצרים במסעדת המגדל ולתחקר אותם איזו קבוצה הם אוהדים. הוא היה קורץ להם, מחייך חיוך רחב, מסלסל בשפמו והם היו נמסים. היה לו כשרון נפלא להתחבר ולהתחבב על אנשים.  הוא אמר לי לא אחת, שאווירה טובה בקבוצה הוא נושא משמעותי הרבה יותר, מאשר פרטים מדויקים על פרעה זה או אחר. נזכרתי בטיולים למצרים שהיינו מדריכים במקביל. הוא היה מספר למטייליו בגאווה על הידע שלי ואני הייתי מהלל את הכריזמה שלו, באוזני מטיילי שלי. כשהייתי בן 26, הוא נראה לי אז מאד מבוגר (52), למרות שהיה צעיר בהרבה מכפי שאני כיום. בינתיים השמים נצטבעו בכתום, דבר שהוסיף לתחושה המלנכולית. נזכרתי שלא הייתי כאן כמה עשורים. בפעם האחרונה שטיפסתי למגדל הזה, הייתי בחברה נערה יפת מראה, וירדתי ממנו מאוהב. עליתי ליציע הפתוח לשמים, התבוננתי בפירמידות שנראו באופק, בקרנים האלכסוניות שהאירו את העיר. לאט לאט ירד הערב, למעט כתם צהוב שבלט בפאתי מערב. עוד כמה רגעים, ירד הלילה והעיר כולה זהרה באור יקרות.