פולינזיה – דת ומיתולוגיה

ראה באתר זה: טיול לפולינזיה

הטיול לפולינזיה מורכב מחומרים תיירותיים מהנים, מים בשלל גווני כחול, ספקטרום עשיר של צבעי ירוק ונופים געשיים. לעתים גם מפגש עם תושבים אקזוטיים. את הנושא הדתי יש לעתים צורך לחפור, אבל הוא קיים.

קובץ זה רלוונטי לכול טיול אל מרחבי האוקיינוס השקט: טיול להוואי, טיול לניו זילנד, לאיי קוק, לסמואה, לטונגה ולאיי החברה

ראו גם, באתר זה: אי הפסחא – תעלומה באוקיינוס השקט: בעקבות התרבות העתיקה של אי הפסחא;  הגירת הפולינזים

המיתולוגיה הפולינזית היא המסורת האוראלית של תושבי פולינזיה. על פי מה שידוע היום, לקראת 1500 לפנה"ס, החלו יורדי ים, בני תרבות לפיטה (Lapita) שהגיעו מאיי אינדונזיה, להתיישב בשטחים העצומים של פולינזיה. תושבי פולינזיה נדדו מזרחה לאיי קוק ומשם לאיים אחרים, כמו טהיטי ואיי מרקיז. צאצאיהם גילו מאוחר יותר (שנת 500 לערך), את האיים שבין טהיטי לראפאנוי (אי הפסחא). לקראת 1200 לערך, הם יישבו את פולינזיה המזרחית ואחר כך המשיכו להוואי ולניו זילנד. מחקרים אחרונים מדברים על התיישבות פולינזית בניו זילנד בשנת 1300. השפות הפולינזיות הן כולן חלק מהמשפחה האוסטרונזית[1]. רבות מהן קרובות דיין במונחים של דקדוק ואוצר מילים, כדי לאפשר שיחה ביניהן. כמו כן, קיים דמיון תרבותי ברור בין הקבוצות השונות, במיוחד בכול הקשור לארגונים חברתיים, הורות, גננות, וטכנולוגיות של בנייה וייצור טקסטיל. המיתולוגיות שלהם מלמדות על עיבוד מקומי של אגדות משותפות. בכמה קבוצות איים, כמו למשל רארוטונגה (Rarotonga), יש חשיבות גדולה לטנגרואה Tangaroa)) אל הים והספנות, יריבו של אחיו Tāwhirimātea, שהיה אל הסערות. במקומות רבים מופע סיפור על נישואים בין השמים לאדמה (כמו במיתולוגיה היוונית, אורנוס וגאיה). בווריאציה ניו זילנדית, מספר המיתוס של רנגי ופאפא  (Rangi and Papa) על יצירת האיחוד, שמוליד את העולם ואת כול מה שחי בו. במאה ה-16 לספירה, לפני הגעת האירופאים לאזור. נשלטו החיים הדתיים של תושבי פולינזיה, על ידי פולחן האל אורו (Oro), בנו של האל הים טנגרואה שהוזכר לעייל.

במסורת הפולינזית, יש סיפורים על איים שעלו מקרקעית הים בעזרת חכת קסמים. אחרים שנזרקו מטה מגן העדן. יש סיפורים על מסעות, על הגירה, פיתויים וקרבות. ישנם סיפורים נפוצים על נוכל בשם Māui, ויש מסורות על האלה האם הקדומה, שנקראת Hina או Sina. בנוסף לסיפורים הללו, הכלל פולינזיים, לכול אי יש את המסורות ואת הסיפורים שלו, על אלים, שדים וגיבורים. שנשזרים בהדרגה ואורגים מסורת. פעמים, הסיפורים הללו מתקשרים לנתונים גיאוגרפיים או אקולוגיים קיימים המוסברים כמפלצות אגדתיות.

לתרבויות הפולינזיות יש מסורות שונות אך קרובות של תיאור הזמנים הקדומים PO)), או הרפתקאותיהם של אלים או רוחות של אבות קדומים, הנקראים "אטואה" ((Atua בסיפורים משתמשים במשלים, מטאפורות, אגדות, הפרזות והאנשות (פרסוניפיקציה). לתרבות האוראליות שיש גמישות שאין למסורת הכתובה. במסורת אוראלית אין גרסאות קבועות של סיפורי אגדה. הסיפור יכול להשתנות לפי המצב ולפי הצרכים של המספר והשומעים.  בניגוד לקונספט המערבי של היסטוריה, שם ידיעת העבר מסייעת להביא להבנה טובה יותר של ההווה, מטרת הסיפורת המדוברת, היא להצדיק את המצב העכשווי. כך למשל השימוש בגנאלוגיה (רשימות יוחסין), אשר פעמים רבות מובא במסורות דומות ולעתים סותרות. מטרת הגנאלוגיה בתרבות אוראלית, אינה להביא את הסיפור האמתי", אלא להדגיש את הבכירות של השכבה השלטת, שכבת הצ'יפים ולפיכך את הלגיטימיות הפוליטית ואת זכותם לנצל אדמות ומקורות מים. לכול אי לכול שבט ולכול מטה, יהיה את הגרסאות שלו או את הפירושים שלו של הביפר. התהליך הזה שובש ונקטע כאשר הופיעו הכתב ואמצעי ההקלטה והתיעוד כאשר מיסיונרים, פקידים רשמיים, אנתרופולוגים ואתנולוגים, אספו ופרסמו את ממצאיהם. הם שינו את טבעם. ברגע שקיבעו על נייר משהו שבעבר היה נתון לשינוי אין סופי, הם קבעו את הווריאציה המוסמכת, סיפר שניתן על ידי מספר  ברגע נתון. בניו זילנד למשל תיעוד של צ'יף אחד,  Wiremu Te Rangikāheke, שיצר בסיס לרובו של הספר שכתב המושל הבריטי ג'ורג' גריי George Grey)) – המיתולוגיה הפולינזית. סיפור שקיבע את מרבית אגדות המאורים. החל מאמצע המאה ה-19, כמה פולינזים, שחששו מהתהליך הזה, כתבו בעצמם את הגנאלוגיה שלהם. כך למשל"pukapuka whakapapa" – הגנאלוגיה של המאורים; או "puta tumu" שהוראתו "הסיפורים האורגינליים", שנכתבו באיים הטרופיים של פולינזיה, או puta tūpuna – "סיפורי האבות הקדומים". אלו נשמרו בקנאות על ידי ראשי המשפחות. אך הרבה מהם אבדו או הושמדו.

מושגים רבים שיצרה האנתרופולוגיה המערבית מבוססים על פרשנות אירופאית, בחלקה מוטעית, של הדתות האוקייניות. כך למשל, מושג ה"מאנה" (mana), שהוא מעין כוח שניתן למנהיגים מן האלים, מבוסס במידה רבה על חיבוריו של המיסיונר מהאנגלי ר"ה קודריטון (Codrington), שעבד בוונואטו. קורדינגטון ואחריו ר"ר מארט (Marret), הגדירו את המאנה כמעין חומר אנרגיה, אשר ניתן לצבירה ולניצול יעיל, לשם השגת יתרונות שונים. למעשה, נראה כי המאנה היא תכונה המוענקת על ידי האלים לבניה אדם, למקומות ולדברים,. במסגרת החברתית היא קשורה בעיקר למעמד. מושג חשוב ומרכזי הוא טאבו, הנובע מהמילה הפולינזית "טאפו" (Tapu), המשמש את האנתרופולוגים לציון מערכת של איסורים המופיעים בתרבויות רבות ושונות. כמו למשל, איסור הגישה אל הקודש, או איסור שקיים בקרב אנשים או שבטים מסוימים, להרוג או לאכול בעלי חיים מסוימים, שבינם לבין השבט יש קשר מיוחד. זהו למעשה איסור חברתי כנגד שמות, חפצים, פעולות, אנשים ושיחה בנושא מסוים, אשר נחשבים כלא-רצויים בחברה או בתרבות מסוימת. מערכת איסורים אלה קשורה למושג הקדושה והטומאה החברתיים, כך שהעבירה עליהם נחשבת כגורמת תוצאות חמורות, משום כך עבירה על טאבו נחשבת למעשה שלא יעשה ואף למעשה נתעב. ג'יימס קוק נתקל שם במילה זו בהקשר לאיסור שהוטל על נשים לאכול בנוכחות גברים שהיה נהוג באי. בקרב ילידי פולינזיה שימש המונח לציון חפצים, מעשים ובני אדם שהם אסורים במגע, בעשיה או בשימוש על פי מנהג או מטעמים דתיים-מאגיים. אצל עמים פולינזיים שונים היה הטאבו מוטל על ידי כהן מקומי, והוא יכול היה להיות מוטל על כל דבר. הטלת טאבו הפכה את מושא ההטלה לטמא. הטלת טאבו נעשתה הן מסיבות דתיות-אמוניות (כגון טאבו שהוטל על קברים), והן מסיבות מעשיות – דרך משל, אם כתוצאה מדיג מופרז הייתה סכנה שכל הדגים באזור יושמדו ולא יהיה יותר מה לדוג, היה הכהן מטיל טאבו על דגים. זיגמונד פרויד קישר את הטאבו בספרו לתפיסה הפסיכואנליטית ואיסורים חברתיים המונעים דברים שברמה לא מודעת יש רצון לעשותם, כמו למשל, לגילוי עריות המצויים בתרבויות רבות[2].

הטאפו קשור ל"מאנה" ופירושו השפעה אלוהית, בעיקר בהיבטים השליליים שלה, ההופכת מקומות, אנשים וחפצים מסוימים, למסוכנים או אסורים בקרבה. בכמה תחומי פעילות, יש קרבה בין מושגי המאנה והטאפו, אבל בדרך כלל מציין מאנה השפעה ארוכת טווח ובלתי ניתנת להעברה ואילו הטאבו מגדיר את המצבים החולפים של טירוף ועלול להיות מידבק. כך למשל, דם הווסת הוא טאפו, כלומר, מזהם. בזמן המחזור החודשי, אסור לאשה להכין מזון לאיש מלבדה, כדי שלא להעביר אליהם את התכונה הפתוגנית. אחד מתפקידיו של הכוהן הוא לטהר את המקומות שנוגעו בטאפו.

אי אפשר לדבר על אחדות של ממש באוקייניה, אבל הרעיון הוא שרוב האלים הם אבותיהם הקדומים של התושבים, החיים בעולם אחר ומבקרים  תכופות אצל בני האדם. האל השמימי טנגרואה חיבק את האדמה חיבוק כה עז, עד ששניהם נאלצו להפרידם בכול, כדי ליצור את החלל הדרוש לחיים. גיבור התרבות מאווי (Maui), שהוא גם תעלולן, קבע את אורך היום והלילה ותפש ברשותו דגים רבים, שהפכו לאיי פולינזיה. לאחר מכן החליט לזכות בחיי נצח, על ידי כך שיהרוג את המפלצת הינה נוי טה פו (Hine – nui-te – po), אבל כאשר התכוון לחדור לנרתיקה, כדי לצאת דרך פיה, לא יכלו חברותיה הציפורים להתאפק ופרצו בצחוק. כך התעורר אל המוות הישן ומחץ את מאווי.

אורו (Oro)  הוא אחד האלים החשובים בפנתיאון הפולינזי. ההערצה לאורו, למרות שעבדו אותו באינטנסיביות משתנה בין האיים, הייתה מרכזית במיוחד באיי ה-Society במאה ה-17 וה-18, במיוחד טהיטי ו-Raiatea. בטהיטי, אורו היה האל הראשי ואל המלחמה. המסדר הסודי וההיררכי של אריוי (Arioi) היה מקושר אליו באופן הדוק בגלל טקסיה הפולחניים. באיי המרקיז (Marquesas)  נשא אורו את השם  Mahui.

האגדה מספרת כי אורו חי עם אחיותיו טאורי (Teouri) ואואהואה (Oaaoa) על הר פאיה (Pahia) באי בורה בורה. הוא ביקש מאחיותיו שיסיעו לו למצוא אישה ראויה וירד לכדור הארץ על קשת בענן במסווה של לוחם. תחילה, חיפושו באיים השונים נכשל, ודבר זה העציב גם את אחיותיו. במהלך מסעם חזרה הביתה לפאיה, האחיות הגיעו לכפר ה-Vaitape בבורה בורה. שם הם איתרו את Vairaumati, אישה צעירה ויפיפייה אשר התרחצה בבריכת מים. האחיות סיפרו לאורו על מפגשן, והוא החליט לשאת את  Vairaumati לאישה. Vairaumati נמשכה אל אותו לוחם צעיר וחזק. בכל בוקר, אורו היה יורד לכדור הארץ כדי לפגוש את Vairaumati והיה עוזב וחוזר שוב לפאיה בשעות הערב. דבר זה התמשך עד ש-Vairaumati ילדה בן, אשר יום יבוא ויהפוך להיות מנהיג חזק ועוצמתי. אורו טס ברחבי השמיים בצורתה של להבה והפך את אשתו לאלה.

הקשת בענן גם היא סמל במיתולוגיה ההוואית, למרות שככלתו של אורו היא המצאה מאוחרת יחסית, אשר הגיעה בערך לאחר התיישבות הארכיפלג ההוואיי על ידי הפולינזים מאיי ה-Society. בהוואי, גם אל הפוריות לונו (Lono) ירד לכדור הארץ על קשת בענן. מוטיב הנישואין בין בת אדם לבין אל הירד מהשמיים חוזר על עצמו במיתולוגיה פולינזית, ובולט גם הוא במיתולוגיות ספורות אחרות מתרבויות שונות.

הגרמני פרידריך ראצל  – שנחשב לאבי האתנוגאוגרפיה הגאוגרפיה של האדם – חקר בשנת 1896 את האי ראייטאה (Raiatea). באי זה נולדה האגודה השמנית של האריואים, שנודעה בהשפעתה באי טהיטי, שהיתה מרכז דתי לקראת 1800. הפולחן האלוהי נערך בחצרות מלבניות שנקראו (מאראה) Marae , בהן הוקמה במה, לרוב בצורת פירמידה (Ahu). באי מרקיז ,באי הפסחא וב- Arahurahu הוקמו פסלי אבן מונומנטליים.

לאלים הרבים יש השפעה מכרעת על עסקיהם של בני האדם. את רובם ניתן לגלות על ידי ניחוש, שחייב ידע ייחודי, או על ידי קשר עם הרוחות, שהיה התמחותו של השאמאן.

ראו באתר זה: שאמניזם

כוהני טהיטי והוואי היו אוראקלים שנהגו לנחש במעי הקורבנות שהוקרבו. השמנים והמכשפים ידעו לתמרן בין רצונות האלים, כדי לחולל טוב או רע. הם היו מזמינים את האלים להשתכן בתור חפצים. היו פסלים גסים ששלמו כמעיין מלכודת לתפישת אלים. כשאלו הגיעו, הקריבו הם קורבנות. לעתים קרובות, בני אדם. נוכחות האל יצרה מצב של "טאפו". היה צורך בטקסים מיוחדים של הזיית מים וטיפול באש, כדי לשלח את האל חזרה ולהשליט מחדש את הנורמליות , כלומר מצב של נואה (Noa). למוות נלוו טקסים מיוחדים וארוכים ביותר. במהלך הזמן הזה על המת היה לפלס את דרכו אל הממלכה התת קרקעית, משם הוא עלול לשוב ולבקר אצל החיים.

ארבעה אלים מרכזיים היו נערצים באיי החברה [3](Society Islands):

טארואה (Ta'aroa), במקור אל הים והדייג, טאנה (Tane), אל היער ומלאכת היד, טו (Tu), אל המלחמה הזקן, ורואו (Ro'o), אל מוצרי החקלאות ומזג האוויר. האלים המרכזיים הללו היו נערצים גם באיים הפולינזים האחרים. המתיישבים שהתמקמו במרחב ההתיישבות הפולינזית, הפיצו את דתם בקרב האיים השונים. במהלך המאות הבאות, המשך התנועה והפיתוח של קבוצות ה-Society המקוריות הביאו לשינויים והסתגלויות  מקומיים של הכת בקרב המשולש הפולינזי.

באי ה-Raiatea הכוהנים קידמו את האל טארואה (Ta'aroa) מתפקיד אל הים – תפקיד שכבר היה חשוב בחברה הימית – לאל הראשי, האחראי ליצור את העולם. הסבר אופציונאלי לכך הוא שהאריקי (ariki), המנהיגים והחברים התורשתיים בדרגת האצולה הגבוהה ביותר בראיאטאה ((Raiatea, יכלו לחקור את מקורות שושלתם ולשייכם ישירות לטארואה. האריקי תופשים מקום חשוב גם בניו זילנד וגם באיי הפסחא.

ראו גם, באתר זה: בעקבות התרבויות העתיקות של אי הפסחא

טארואה הנו האל הבורא העליון במיתולוגיה של פולינזיה הצרפתית. בראשית היה בורא הכול, כולל עצמו. הוא המתין לבדו בתוך קונכיתו, הנראית כביצה המסתובבת סביב עצמה בחלל הריק של הזמן, לפני השמים, לפני הארץ, לפני הירח, לפני השמש, לפני הכוכבים. הוא היה משועמם, לבד בקונכייתו, ועל כן סדק ושבר אותה על ידי ניעור גופו, החליק אל מחוץ למקום שסגר עליו, ומצא שהכול קודר ודומם בחוץ, וכך מצא עצמו שוב בודד בתוך הכלום.  טאנה (Tane) אל היערות והעצים שהיה גם האל הראשון,  קישט את השמים בכוכבים ותלה את השמש במרומים,  כדי להאיר את היום ואת הירח. טראואה החליט אז להשלים את מלאכתו ביצירת האדם. כמו בכול העולם כמעט, קודם כול יצירת העולם ואחריה יצירת האדם. הוא חילק את העולם לשבעה קומות-חללים. בקומה התחתונה גר אדם, שהתרבה במהירות והסב לו אושר. בשתפו את אזור מחייתו עם יצורים חיים וצמחים מכל סוג, די מהר הרגיש האדם צפיפות באזור שלו, ועל כן החליט להרחיב את חלל מחייתו על ידי פתיחת חור אל הקומה שמעליו. האדם המשיך בסגנון הזה, הוא מילא קומה ועלה וטיפס לזו שמעליה, קומה אחר קומה, עד שכל הקומות התמלאו. וכך האדם מלא את הארץ.

התפתחות נוספת של דת זו הייתה הסגידה של אורו, בנם של טארואה ו- Hina tu a ut, אשר לו היה מוקדש ה-marae Taputapuatea – הבמה הפולחנית שבעמק האופואה (Opoa) אשר ב-Raiatea. לפי המסורת, Taputapuatea היה מקום היוולדו המיתי של אורו. דת הטארואה התפשטה לאיי הקוק, לארכיפלג טואמוטו (Tuamotu) ומנגרבה (mangareva). איים גדולים, כמו ניו-זילנד והוואי, לא הושפעו מהכת והתפתחותו, וטארואה שמר שם על תפקידו המקורי כאל הים. באותה המידה, ברבים מאיי דרום האוקיינוס השקט האחרים, לאורו לא היה את אותו תפקיד עליון כמו שקיבל בטהיטי וב-Raiatea. לאור ההשפעה הגוברת של Taputapuatea – ניתן לאפיין זאת כסוג של אתר מרכזי לעליה לרגל – אורו השיג כוח פוליטי והשפעה דתית נוספים בקרב הפנתאון הפולינזי. באיי טהיטי השכנים, ההערצה לאורו גדלה בחשיבותה במהלך הפרוטו-היסטורי המאוחר או התקופה ההיסטורית המוקדמת ויכולה להוות צעד ברור למעבר מפוליתאיזם למונותאיזם. התפתחות זו הונעה באופן ניכר על ידי המסדר הדתי הסודי של אריאוי (Arioi) המשפיעה (ראה לעייל), אשר קיבלה חשיבות דתית ופוליטית רבה. האריאוי יכלו לחקור לאחור את יסודות מסדרם עד לאורו עצמו. בטהיטי אורו היה אל המלחמה, ובזמני שלום הפך להיות אל האמנות. לא רק חזירים, אלא בני אדם גם כן הועלו אליו כקורבנות. בזמן מסעו השלישי ב-1777, ג'יימס קוק היה עד לקורבן אדם שכזה. האסיר היה מוחזק באופן מאובטח על במה, בזמן שכומר ריסק לו את הגולגולת בעזרת מטה קדוש.

ראו באתר זה: ג'יימס קוק

במיתולוגיה הטהיטית, ואהיירואה (Vahieroa), בנו של טאפאי  (המוכר גם כ- Kaha'i) ואשתו הינה, נולד בבית אביו בגבעות Tafa'i שב-Mahina בצפון טהיטי. הוא נושא לאשה את Maemae-a-rohi, אחותה של המנהיג המושל Tumu-nui. כאשר Tumu-nui מפליג עם תומכיו בסירות הקאנו Matie-roa ו Matie-poto כדי לאתר את בתו Hau-van'a שהפליגה הרחק על מנת לשאת את המלך Tu-i-hiti מ-Hiti-au-revareva, הותקפה על ידי צִדְפָּה עצומת ממדים, שבלעה את כל אנשי הפמליה של Tumu-nui. אחיו הצעיר, 'Iore-roa (עכברוש גדול) וגיסו Vahieroa,  יצאו לחפשו וגם הם נבלעו בתורם. אשתו של Maemae-a-rohi, Vahieroa's, שנשארה מאחור בתפקיד מושלת, גידלה את בנה Rata ויוצאה להפליג עם אשתו של Tumu-nui, כשהיא משאירה את בנה למלא את מקומה כמושל. עם שובה גם היא נשאבת לפיו של הצִדְפָּה הענקית, אלא שבנה מגיע ומציל אותה ומשיב את עצמותיהם של המפליגים האחרים.

במיתולוגיה ה- Vahieroa ,Tuamotu, נושא לאשה את Matamata-taua או את Tahiti-to'erau, ובליל הולדתו של בנם, ראטא הגיבור ה-Tuamotuan  הגדול, ההורים יצאו לדוג ונחטפו על ידי הציפור השטנית השייכת ל-Puna, מלך Hiti-marama, ״אי השוכן צפונית Pitcairn ואליזבט, אשר מזמן נבלעו לים.״ הציפור Matatata‘ota‘o נוגסת ובולעת את ראשו של המנהיג בשלמותו. האשה הפכה לנושאת מזון כשראשה מורכן בבית  אשתו של פונה Te-vahine-hua-rei .

טאנה

במיתולוגיה המאורית, טאנה (Tāne) הנקרא גם Tāne Mahuta, Tāne nui a Rangi ושמות אחרים נוספים, הוא אל היערות והציפורים, ובנם של ראנגינוי (Ranginui) ופאפאטואנוקו (Papatuanuku), אבא שמיים ואמא אדמה, שישנו בחיבוק הדוק,  כאשר ילדיהם הרבים חיו בחשכה שביניהם.

ילדיהם של ראנגי ופאפא היו מתוסכלים ממאסרם באזור הצפוף בין הוריהם. טו (Tū) אל המלחמה העתידי, הציע כי הם צריכים להרוג את הוריהם. אך טאנה לא הסכים לכך, וטען כי עדיף להפריד ביניהם על ידי שליחת רנגי לשמיים והשארת פאפא מטה כדי שתדאג להם. כל אחיו של טאנה, רונגו, טאנגארואה (Tangaroa), האומי טייק-טייק, וטו ניסו להפריד את ההורים לשווא. לאחר ניסיונות מרובים, טאנה נשכב על גבו ודחף עם רגליו החזקות, לבסוף הצליח להפריד בין הוריו, ורנגי עלה גבוה לרקיע. לאחר מכן, טאנה חיפש גופים שמיימיים שישמשו לאביו כעורות, ויעזרו לו להתלבש כראוי. הוא השיג את הכוכבים וזרק אותם מעלה, יחד עם הירח והשמש. לבסוף, ראנגי היה יפה תואר. טאווירימאטאה (Tāwhirimātea), אל הסערות והרוחות, כעס שהוריו נקרעו זה מזו. הוא הצטרף לאביו שבשמיים והעניש את האדמה והים עם סערות אלימות. טאווירימאטאה תקף את היערות של טאנה, בכך ששבר את גזעי העצים, ריסק אותם לאדמה, והשאיר אותם כמזון לריקבון וחרקים. לאחר מכן תקף את האוקיינוסים, וטנגארואה (Tangaroa) אל הים נמלט מהמקום. שניים מצאצאיו של טנגארואה, איקאטרה (Ikatere), אבי הדגים,  ו-Tu-te-wehiwehi, צאצא הזוחלים, היו מפוחדים מזעמו של טאווירימאטא. הדגים נמלטו אל תוך הים והזוחלים אל תוך היערות. מאז, טנגארואה התרעם על טאנה על כך שהחביא את ילדיו הנמלטים. אי לכך טאנה סיפק לצאצאיו של Tūmatauenga קנואים, קרסי דייגים, ורשתות כדי לתפוס את צאצאיו של טנגארואה. טנגארואה התנקם בכך שהפך סירות קאנו ושלח שיטפונות שסחפו בתים, אדמות ועצים.

אבי האנושות

אגדות מספרות כי טאנה Tāne יצר את האדם הראשון, הנקרא טיקי. ישנו סיפור מוכר יותר בו טאנה ניסה למצוא לעצמו אישה, אך מצא רק נקבות לא אנושיות ובעל חרקים, ציפורים וצמחים. אחת מהן הייתה Rangahore אשר ילדה אבן וננטשה על ידי טאנה. לאחר מכן, הוא יצר אישה על ידי יציקתה מהאדמה. טיקי״ הינו מונח המיוחס לגילופי עץ גדולים בתבנית גופי אדם בתרבויות מרכז – מזרח פולינזיה אשר באוקינוס השקט. המונח ״טיקי״ נמצא בשימוש גם במיתולוגיה המאורית, שם ״טיקי" הינו האדם הראשון, אשר נברא על ידי Tūmatauenga או Tāne. הוא שמצא את האשה הראשונה, Marikoriko, בתוך אגם, והיא פיתתה אותו וכך נהיה האבא של Hine-kau-ataata. בשפת המאורי, המילה ״טיקי״ ניתנה לגילופי עץ גדולים בעלי צורה המזכירה בערך את צורת גוף האדם, אך זהו שימוש ארכאי ומיושן. גילופי העץ משמשים לעיתים קרובות לסמן את הגבולות של אתרים קדושים או בעלי חשיבות. באגדות המסורת בחוף המזרחי של אי הצפון אשר בניו-זילנד, האדם הראשון הינה אישה שנבראה על ידי Tāne, אל היער והציפורים. בדרך כלל שמה הוא היינה אהו-וואן. באגדות אחרות, טאנה יוצר את האדם הראשון, טיקי, ולאחר מכן בורא לו אישה. בכמה גרסאות של החוף המערבי, טיקי עצמו, כבנם של ראנגי ופאפא, בורא את בן האנוש הראשון על ידיי ערבוב של דם וחומר. לאחר מכן טאנה יוצר את האשה הראשונה. לעתים, Tūmatauenga, אל המלחמה, הוא  הבורא את טיקי. בסיפור אחר, שמה של האשה הראשונה הוא Mārikoriko. טיקי נושא אותה לאשה, וביתם, שמהHine-kau-ataata . במסורות שונות, טיקי הינו הפין של טאנה. טיקי משוייך באופן וודאי וחזק למקורות הפריון  והעמדת צאצאים.

במות הפולחן

Marae (ב Māori ניו-זילנדי, Māori מאיי הקוק, טהיטית) Mala'e (בטוגנית), Malae (בסמואנית), Mālaʻe (בהוואית) הינו מקום קהילתי וקדוש ששימש למטרות דתיות וחברתיות בעמים הפולינזים. בכל השפות הללו, משמעות המילה היא "נקי, נטול עשבים, עצים, וכו'."  ה-marae לרוב מכיל שטח של אדמה נקייה בצורת מלבן, אשר מגודר באבנים או בעמודי עץ, כנראה עם טרסות ששימשו לרוב למטרות טקסיות. במקרים אחרים, שימשו כאבן מרכזית הנקראת ahu או a'u. בתרבות ה- Rapanui של איי הפסחא "ahu" הפך למילה נרדפת ל marae הכולל את כל המתחם.

ראו באתר זה: בעקבות התרבויות של איי הפסחא וגם אי הפסחא – תעלומה באוקיינוס השקט.

בחלק מחברות הפולינזיות המודרניות, במיוחד זו של Māori שבניו-זילנד, ה-marae עדיין חלק חיוני מחיי היומיום. לעומת זאת, בפולינזיה הטרופי, מרבית ה-marae נהרסו או ננטשו עם הגעתה של הנצרות במאה ה-19 וחלקם הפכו לאטרקציות תיירות או אתרי ארכיאולוגים. אף על פי כן המקומות בהם נבנו ה-marae עדיין נחשבים כtapu במרבית האיים.

ראו באתר זה: התרבות המאורית בניו זילנד

 באיי קוק, מעטים מה-Arai-te-Tonga, Vaerota, Taputapuātea) marae) עדיין מתוחזקים, ועוברים ניקוי מהיר לפני הסמכתו של ה-ariki החדש.

המילה marae הוגדרה מחדש ל-malaqe בשפת מזרח אוקיאנה על ידי בלשנים, אשר משמעותה היא "חלל פתוח ונקי שמשמש למקום מפגש או מקום טקסי". בטהיטי, ה-marae הוקדשו לאלוהים ספציפיים, ומקושרים לשושלות ספציפיות אשר טענו כי בנו אותם.

ב-1994 ה-marae של Taputapuātea באיי הRa'iātea שוחזר על ידי ארכיאולוגים של מוזיאון טהיטי. בזמן השחזור, התגלו עצמות בני אדם תחת חלק מהמבנים. ייתכן והן שרידי הקורבנות שהועלו לאל הפולינזי ״אורו״ אשר היה נערץ בטהיטי.

ראטה

נאמר כי ראטה (Rata), במיתולוגיה הטהיטית, הפך להיות מלך טהיטי כאשר דודו, המלך Tumu-nui, ואביו Vahieroa (מיתולוגיה טהיטית) נבלעו על ידי צדפה עצומה כשהיו בדרכם ל-Pitcairn. כשהגיע לבגרות, ראטה מתכנן להתנקם באביו. כמו בגרסא הטואמוטואנית

 (Tuamotuan), ראטה זיהה עץ כדי לבנות לעצמו קאנו, אך הוא היה מוגן על ידי שדוני יער. לאחר שלכד אותם, הם בנו לו את הקאנו בעצמם בלילה יחיד. בדרך ל-Pitcairn, ראטה וחבורתו נבלעו לאותה הצדפה, אך הם חתכו את המפלצת בעזרת חניתותיהם. הם הצילו

את שאריותיו של אביו ודודו של ראטה וקברו אותם חזרה בטהיטי. לאחר החלמתו מהמסע, ראטה יוצא להרפתקאות נוספות.

באיי הטואמוטו, סיפור המחזור המלא של האגדה על ראטה לוקח כמה וכמה לילות.

האגדה מתחילה עם סבו קוי (Kui), אל למחצה הנישא ל-Puehuehu. בנם Vahi-vero נגנב על ידי שני ברווזים פראיים אשר לקחוהו לאיים מרוחקים בהם שתי מכשפות Nua ו-Mere-hua כלאו אותו. לבסוף קוי הציל את בנו, לכד את המכשפות, והרג את הברווזים.

ברגע בו Vahi-vero הגיע לבגרות, הוא התאהב עם נימפת מים Tahiti-tokerau, אשר מאוחר יותר נשא לאישה. היא לעומת זאת, נחטפת על ידי פונה (Puna), מלך השאול. Vahi-vero הקשיב לעצתו של אביו, ושחה מטה אל העולם התחתון וחילץ את אהובתו בזמן שפונה נעדר. זמן קצר לאחר מכן, Tahiti-tokerau נכנסה להריון וילדה את ראטה.

לא עבר הרבה זמן מאז לידתו של ראטה, ופונה חזר והבין כי Tahiti-tokerau ניצלה. הוא זימן את כרישו Matuku-tagotago אשר תקף את Tahiti-tokerau ואת Vahivero בזמן שצדו סרטנים. הכריש בלע אותם, לקח אותם חזרה ל-Kororupo ושם Tahiti-tokerau נקברה כשראשה טמון בחול.

ראטה היתום גודל על ידי סבו. כשלמד מה עלה בגורלם של הוריו, הוא בנה קאנו גדול כדי למצוא אותם. בעזרת הקרדום הפלאי של סבו, הוא נכנס ליער וחטב עץ. אך בלילה, שדים החזירו את העץ חזרה למקומו. ראטה ארב להם והכריח אותם להשלים לו את הקאנו, אשר ביצעו בין לילה. ראטה אז המשיך בחיפושו אחר הוריו, אשר כולל הרפתקאות שונות ביניהן הבסת לוחם אלוף Manu-kura בתחרות על ידה של אישתו, הנסיכה Pupura-to-te-tai, ביתו של פונה. כשהגיע לשטחו של פונה, היה צריך להתגבר על מפלצות שונות, ביניהן Matuku-tagotago, הכריש שהרג את אביו, אשר מוציאו החוצה מחתך שיצר בבטתנו של Matuku. ראטה, בעזרת משרתו טאראקה

(Taraka), הרג לבסוף את פונה, הציל את אמו, והחזיר אותה בריאה לחיים, וכולם חזרו לביתם.

פלה

בדת ההוואית, פלה (Pele) היא אלת האש, הברק, הרוח והרי הגעש. היא דמות פופולארית בסיפורים רבים על הוואי העתיקה הידועים כמיתולוגיה הוואית. Ka wahine ʻai hon ("אשת אוכלת האדמה") הוא כינוי לאלה.

ישנן כמה וכמה אגדות מסורתיות המשתייכות לפלה במיתולוגיה ההוואית. בנוסף להיותה מזוהה כאלת האש, הברק, הרוח והרי הגעש, פלה ידועה גם בזכות כוחה היצירתי, תשוקתה, כוונתה ואהבתה העמוקה. יש לה מספר אחים, ביניהםKāne Milohai Kamohoaliʻi, Nāmaka, ו-13 אחיות הנקראות "הייאקה (Hi'iaka)", שהמפורסמת ביותר נקראה Hiʻiakaikapoliope (הייאקה בחיקה של פלה). הם לרוב נחשבים כצאצאיי האומאה (Haumea). ביתה הוא ככל הנראה בור האש הנקרא לוע ה-Halemaʻumaʻu אשר נמצא בפסגת קלדרה (Caldera) שב-Kīlauea, אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בכדור הארץ. אך תחומה כולל כל פעילות וולקנית באי הוואי הגדול. נאמר כי כל תקרית של התפרצות וולקנית בהוואי מקושרת לדרכה של פלה להביע את רצונה העז להיות עם אהבתה בסיפורים רבים, מנהיג צעיר הנקרא Lohiau. פלה היא מאהבת מסוכנת ובלתי יציבה שלפעמים הורגת את בעליה.

פלה חולקת מאפיינים דומים לאלות זדוניות אחרות המשתכנות בהרי געש, כמו במקרה של השטן של Guayota במיתולוגיה של הגוואנצ'ים ((Guanche, ילידי האיים הקנריים , היא חיה בהר הגעש טיידה Teide)) והייתה נחשבת על ידי ילדי ה-Guanche כאחראית על התפרצויות הר הגעש.

באחת הגרסאות של הסיפור, פלה היא ביתם של Kanehoalani ו-Haumea באדמה המיסתית של Kuaihelani, אדמה המרחפת בחופשיות כמו פאטה מורגנה.  Kuaihelani היה באיזור ה-Kahiki.  היא נשארת כל כך קרובה למקום האש של אמה עם שומר האש  Lono-makua. אחותה הגדולה   Nā-maka-o-Kahaʻi, אלת ים, חוששת כי האמביציות של פלה יחנקו את  אדמת ביתם ויבריח את פלה משם. Kamohoali'i הסיע את פלה דרומה על קאנו הנקרא Honua-i-a-kea עם אחותה הקטנה Hiʻiaka ועם אחיה Kamohoaliʻi, Kanemilohai, Kaneapua , ומגיעים לאיונים מעל הוואי. שם  Kane-milo-hai נותר על Mokupapapa, רק שונית, על מנת לבנות עליה מבנה המתאים למגורי אדם. ב-Nihoa, כ-243 מטר מעל פני המים היא עוזבת את Kane-apua לאחר שביקרה ב-Lehua ועיטרה זר מ-kau-no'a. פלה רחמה על אחיה הקטן והרימה אותו שוב. פלה השתמשה במקל המנבא, Pa'oa על מנת לבחור לעצמה בית חדש.  קבוצת מזמורים מספרת על מרדף שנעשה על ידי Namakaokaha'i ופלה התמוטטה נפשית. עצמותיה, Kaiwio Pele יוצרים גבעה על Kahikinui,  בזמן שרוחה בורחת לאי הוואי.

גרסת השיטפון

בגרסא אחרת, פלה באה מארץ אשר נאמר עליה "קרובה לעננים", עם הוריה Kane-hoa-lani ו- Ka-hina-li'i, ואחים Ka-moho-ali'i ו-Kahuila-o-ka-lani. מבעלה Wahieloa או Wahialoa יש לה בת בשם לאקה (Laka) ובן בשם Menehune. פלה הלכה לחפש אחריו לאחר ש-Pele-kumu-honua הדיח אותו. הים נשפך מראשה מעל הארץ של קנלואה (Kanaloa) (יתכן כי האי עכשיו ידוע  כ-Kahoʻolawe) ואחיה אמרו:

 "ים! ים! ים של כרישים!

הלאה פרץ הים,

פרץ הלאה מעל קנלואה (Kahoʻolawe),

הים עולה לגבעות…"

במיתולוגיה המאורית, Haumie-tiketike (או Haumie) הוא אל המזון הפראי והלא מעובד. Haumia היה בנו של רנגי ופאפא, והסכים לפרידתם הכפויה של הוריו. כתוצאה מכך, הוא היה נחשף לזעמו של אחיו Tāwhirimātea, אל הרוחות והסערות, שהיה קם להורגו, אילו אימם לא הייתה מחביאה את Haumie בתוך גופה – האדמה. בזמן שנמלט והסתתר מאחיו -Haumie ,Tāwhirimātea התגלה לאחר מכן על ידי Tū, אל המלחמה, אשר ראה את שערו מזדקר מהאדמה.  האל  Aruhe מקושר לרוב עם שורשי שרך או  Haumia – קנה השורש המעומלן של שרך ה-Pteridium bracken esculentum, אשר היה מרכיב מרכזי בתזונה של המאורים בזמנים עברו. קני שורש הניתנים לאכילה הושגו רק מ-bracken- הצומח באדמה עמוקה ויחסית פורייה. ה-bracken נמצא בשפע לאחר הגעתו של Māori , בעיקר כתוצאה, משריפות שפתחו גישה והקלו על הניידות בשטחים הפתוחים״, Aruhe נחפר בתחילת הקיץ ויובש למטרת שימוש בחורף. למרות ש-Aruhe לא היה אהוב כמו kumara, היה מוערך בזכות הספקתו הנגישה וקלות האחסון שלו

רונגו

במיתולוגיה המאורית, רונגו ((Rongo הינו אל ראשי, אל גידולי מזון, במיוחד של kumara (בטטה), כפי שקראו בניו זילנד ובאיים נוספים לבטטה, שהיתה יבול ראשי חיוני. יבולי מזון אחרים שגודלו על ידי המאורים בתקופות המסורתיות  הקדומות כללו טארו (אוזן הפיל) – ממשפחת הלופיים, יאם, בטטות, ודלעת. בגלל מוצאם הטרופי, רוב הגידולים היו קשים לגידול, למעט באזורי הצפון של ניו-זילנד. לכן חשיבותו הגדולה של רונגו, שהיה אל ההשקיה וגם אל המלחמה. מנחתו הקבועה בימות שלום היו חבילות של טארו (לוף) מבושל. רונגו, ביחד עם אחיו,Tū, Tāne, Tāwhirimātea Tangaroa & Haumia-tiketike,  הפרידו בין ההורים הקדמוניים Rangi ו-Rangi לאפשר כניסת אור יום לתוך עולמם. Tāwhirimātea, מלך הסערות, לא שעה לתכנית זו, ולאחר מכן תקיף את אחיו בזעם חסר רחמים. רונגו ו-Haumia, אלילי המזון הפראי, מצאו מקלט בגופה של פאפא, אמא אדמה, אשר הסתירה אותם עד שחלפה הסערה.

בשפת המאורי, "רונגו" פירושו שלום. רונגו בדרך כלל מתואר כבורא ה-kūmara, צמח המקושר לשלום. (כנראה בזכות עבודת העיבוד האינטנסיבית שגידולים אלו מצריכים ואשר בוצעו באופן מיטבי בעתות שלום).  במסורת ה- Ngāti Awa, רונגו הוא בנו של Tāne ואביו של צמח ה-kūmara, אך אדם בשם Rongo-māui נודד אל כוכב ה-Whānui, משיג את צמח ה-kūmara וחוזר לארץ אתו. פסלים קטנים המייצגים את רונגו היו בעבר מונחים לצדי שדות גידולי הקומארה.

מהוויקה

מהוייקה (Mahuika) היא אלת האש של המאורים ושל איי החברה סביב טהיטי. בדרך כלל, Mahuika היא נקבה ואשתו של האל Auahitūroa.

בחלק מהגרסאות, Mahuika היא אחותה הקטנה של Hine-nui-te-pō, אלת המוות. ממנה Māui (בחלק מהגרסאות הוא נכדה) רכש את סוד הצתת אש. Mahuika נישאה ל- Auahitūroa ויחד ילדו חמישה ילדים, אשר נקראו על שמות חמשת אצבעות היד האנושית, שנקראו כמכלול Ngā Mānawa. הסימבוליות של הקשר בין האצבעות לאש, נחשף בסיפורים בהם Māui השיג אש מ-Mahuika במרמה וגרם לה לתת לו את כל ציפורני ידיה, זו אחר זו. נאמר כי Mahuika לקחה חלק גם ביצירתו של האי Rangitoto, לאחר שפנתה וביקשה מ-Mataoho, אל רעידות האדמה והתפרצויות הגעש, להרוס את אלו שקיללו אותה.

בחלק מאזורי ניו-זילנד, ופולינזיה הטרופית, Mahuika הוא אל זכר. לדוגמא, בארכיפלג Tuamotu וה-Mahu-ika ,Marquesas הוא אל האש אשר חי בעולם התחתון, בנוסף להיותו סבו של Māui, אשר נאבק עמו כדי לזכות בסוד הצתת האש והצליח לגנוב את האש מציפורניו. כמו במקומות רבים בעולם, האש הוא כוח ששמור לאלים או לחלק מהם. מי שמנסה להוציא את הסוד, נענש. כך למשל, ידיו ופניו של קוף הלנגור בהודו  שחורים, כעונש על שהביא את האש לבני האדם. כך למשל, נענש פרומתיאוס בקשירה להרי הקווקז וכבדו נאכל מדי יום ביומו, על ידי נשר, על מעשה דומה. באזורים אחרים בפולינזיה, אלים דומים נקראיםMafui'e, Mafuike, Mahui'e או Mahuike.

הערות

[1] השפות האוסטרונזיות הן משפחת השפות הגדולה ביותר בעולם מבחינת מספר השפות הנכללות בתוכה. המשפחה כוללת לפחות 1,268 שפות, שהן כמעט כחמישית מכלל השפות בעולם.

מספר דוברי השפות האוסטרונזיות מוערך בכ-300 מיליון, רובם תושבי דרום מזרח אסיה וחלקם תושבי מזרח אפריקה ואוקיאניה. כמעט שליש מתוכם דוברים ג'אווה, שהיא השפה האוסטרונזית הנפוצה ביותר המדוברת על ידי 80 מיליון איש, בעיקר באי ג'אווה שבאינדונזיה. גם השפה המלגשית שמדוברת במדגסקר, הסֶבּוּאַנוֹ שמדוברת בפיליפינים, המלאית שמדוברת במלזיה, האינדונזית, האילוקאנו והטגלוג (השפה הנפוצה ביותר בפיליפינים) הן שפות אוסטרונזיות נפוצות. כל אחת מהן מדוברת על ידי יותר מ-10 מיליון איש. לרוב השפות האוסטרונזיות יש כמה מאות דוברים בלבד. רוב השפות במשפחה זו מדוברות בפפואה גיניאה החדשה, בפיליפינים ובאיי האוקיינוס השקט.

[2] דוגמה לטאבו מילולי, הלקוח מעולם היהדות, הוא הגיית השם המפורש.

[3] איי החברה (צרפתית: Îles de la Société או Archipel de la Société, באופן רשמי) היא קבוצת איים געשיים בדרום האוקיינוס השקט הנמצאים תחת שליטת פולינזיה הצרפתית. קואורדינטות: 17°32′S 149°50′W

בארכיפלג זה 14 איים, מהם 8 מיושבים. הם מחולקים לשתי קבוצות גאוגרפיות ושלטוניות על ידי תעלת מים ברוחב של כ-100 קילומטרים. ב-1767 הכריז הקפטן סמואל ואליס בעלות של בריטניה על האיים ובשנת 1769 ביקר בהם ג'יימס קוק עם משלחת מדעית מטעם החברה המלכותית של לונדון. ב-1786 הכריז לואי דה בוגנוויל כי האיים הם בבעלות צרפת. ב-1843 הוקמה באיים מדינת חסות של צרפת וב-1880 הם הוכרזו כקולוניה צרפתית. ב-1903 הוכרזו האיים כחלק מפולינזיה הצרפתית וב-1946 הוכרזו האיים הפונים אל הרוח והאיים המוגנים מפני הרוח כאזורים מנהליים.

על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2002, היו באיי החברה 214,445 תושבים. מרבית התושבים הם פולינזים. העיר פפייטה שבאי טהיטי היא בירת פולינזיה הצרפתית. הגידולים העיקריים באיים הם טארו, פרי הלחם ובטטות. בנוסף לאלה, מגדלים התושבים פירות טרופיים, כותנה וקני סוכר. האיים מהווים מוקד משיכה תיירותי פופולרי.