חנהלה ודודיק רכלבסקי

‏01/10/2006

 

 

דודיק יקר

צר לי שאינני יכול להיות קרוב יותר, לחבק אותך ולגעות בבכי.  אני נמצא הרחק ממך, בסין, בשולי הרמה הטיבטית וכל מה שנותר לי לעשות הוא לנופף באגרוף נזעם כלפי השמים ולשאול למה?

ידוע לי מעט על מה שהיתה חנהל'ה עבורך.  קמצוץ בלבד, אך גם הוא עולם ומלואו.  מזה עשרות שנים שאני רואה אתכם יחדיו, בטיול, בהרצאה או באירוע חברתי, תמיד, נראים כאילו השלט "אני מושבניק" מתנוסס מעל ראשכם.  מזה עשרות שנים שאני מתבונן בכם מחליפים ביניכם מבט אוהב, או חיוך מאופק, שגרם לי להשתאות ואפילו לקנא.

חנהל'ה, כמוך, היתה מופת לאשת עמל, לחקלאים של פעם; דוגמא טובה למה שחלמנו להיות.  אבל בו זמנית היתה טיילת בנשמתה, כמוך, ויחד אתך גם אשת העולם הגדול.  אני זוכר אותה בהרצאות, עיניה מרותקות לשקופיות ואזנייה כרויות להסברים, כאילו גמאה אומר שלא לאבד טיפה.

קשה להספיד אדם מבלי לדבר על עצמך, שהרי אתה מבכה קודם כל את מה שהיה האדם עבורך.  שהרי איננו מצטערים רק על חנהל'ה ועל כל מה שלא זכתה להגשים, אלא עלינו שנותרנו בלעדיה.  חנהלה, כמוך, היתה מופת לפרגון, לעזרה, לנתינה מכול הלב.  ליוויתם אותנו בנסיקות ובנפילות; במר ובמתוק; כמו בני משפחה ולפעמים יותר.

אומרים שחברים מתגלים ברגעי מבחן.  לא היינו זקוקים לכאלו כדי לגלות את חנהל'ה, ובכל זאת, כאשר נכלאתי בהודו, על לא עוול בכפי, והסתחררתי במלכודת של בירוקרטיה, הייתם שם עבורי.  אפילו לא הייתי חבר קרוב, אלא רק בנו של יגאל, המדריך המיתי מתנועת המושבים, כשאתה דודיק היית אחד מנעריו הקרובים.  ובכל זאת, התגייסתם שם למעני, באופן שגרם לי להשתאות נוכח מעיינות החסד שהרעפתם עלי. חנהל'ה לא חדלה מלהתקשר ולעודד, היא גייסה את ספי, שבקושי הכיר אותי ובשליחותה נרתם למשימה במלוא המרץ.  כאשר חשתם במצוקה, נתתם כתף תומכת והרבה יותר מכך.  כאשר הסתיים סוף סוף מסע התלאות שלי, הייתם בעיצומו של טיול באמריקה התיכונה, אך את שאגות השמחה של חנהל'ה על שחרורי, אפשר היה לשמוע עד כפר ביל"ו.

היינו נפגשים פעמים רבות ומחליפים חוויות על טיולים ומקומות בעולם.  אני הייתי מפציר בכם שתצטרפו לאחד מטיולי ואתם הייתם מקוננים שאלו נופלים תמיד על עונת תרנגולי ההודו.  חנהל'ה היתה מצטדקת בפני על שהנכם חקלאים, במקום להתריס בגאווה שהיא עוסקת בדבר האמיתי ואילו אני רק בעסקי אוויר.  כל שיחה כזו היתה מסתיימת בתקווה שנזכה לטייל ביחד, באחת מהפינות מופלאות של כדור הארץ.  השבועות האינטנסיביים שלי בהודו, עם ליוויו הצמוד של ספי ועם עזרתכם שגרמה לי לעברת את שם משפחתכם ל"רחב-לב-סקי", הגבירו אצלי את הרצון העז, לטייל ביחד אתכם.

בשנותי הארוכות כמדריך זכיתי להגשים את מרבית חלומותי. על החלום הזה, אאלץ לוותר.

אנשים מתכננים להם תכניות ואלוהים יושב למעלה וצוחק.

 

שלך באהבה,

ג.

 

 

 

‏07/11/2006

 

לכתוב עלייך, חנהל'ה, בלשון עבר, איך אפשר?

 

הכול קרה מהר כל כך, בלתי נתפס כמעט.

 

מצד אחד, היית עבורנו עולם ומלואו ומצד שני היית בו זמנית רק חצי.  חצי מהצמד "חנה ל'ה ודודיק"; שני עצים עבותים, שהכו שורש בקרקע פורייה.  דודיק היה מהנערים הקרובים ביותר, מהבולטים בחבורה שהסתופפה סביב אבא שלי, בימי התום של טיולי נוער המושבים ולכששב מהצבא, כדי להמשיך לטייל, מדריך בזכות עצמו, כבר היית איתו, עזר כנגדו.  מאז הייתם ביחד, כל הזמן אשתו, כאילו נוצרת מצלעו.

את ודודיק יחד, הייתם נציגיהם ומיצגיהם הנאמנים ביותר של מושגים שהשנים רוקנו מתוכן: "ההתיישבות העובדת", "ארץ ישראל היפה", "מלח הארץ" ושאר ביטויים, שנשחקו מרוב שימוש בלתי מבוקר.  שניכם יחדיו, וכול אחד לחוד, נראיתם לי כיבול המבורך ביותר של העמק הזה.  את מגבת והוא מכפר יהושע; את מקיבוץ והוא ממושב.  הייתם לא רק דוגמא לאהבה שגם אחרי עשרות שנים טרם נס לחה, אלא גם ליצירה משותפת, שהיא גדולה יותר מסך כל מרכיביה.  כל אלו והמשפחה שבניתם, מיצבו אתכם כמושא לקנאה ובו זמנית טוב לבכם וצניעותכם, ניקזו אליכם נהרות של פרגון מכול עבר.  הייתם דוגמא נפלאה לחקלאים שאינם קולאקים, אלא ציונים, שרגליהם נעוצים עמוק בקרקע הטובענית של העמק ובו בזמן אנשי העולם הגדול; סקרנים מושבעים שאינם עייפים מלקרוא, לראות ולהקשיב.  היית בולעת בעינייך כל שבב של מידע אודות ארצות העולם הגדול, נופיהן ותרבותן ובו בזמן היית ישראלית יותר מרבים מאיתנו.

עברתם בחיים אירועים שחרצו כמה קמטים במצחך ולחייך, אך להם א גרמו לך להתמכר לכאב.  ידעת לרמוס אותו ברגלייך ולהמשיך לחייך.  כשמישהו מאיתנו נקלע לקושי או לצרה, היית שם עבורו, בחיוך, בעידוד ובעזרה, נפשית כמו חומרית.

כעת, לאחר שהמחלה הארורה הכריעה אותך, נותרנו עם גזע עץ גדוע , מבלי שתהיי כאן כדי לנחם אותנו

תודה על מה שאת,

תודה על מה שהיית עבורנו,

נוחי על משכבך בשלום