קנדה – טיול חורף

 

כתב: גילי חסקין

ראה גם: כתבה מקוצרת במגזין האלקטרוני של NRG

 

                                                     

 

מסע על אופנועי שלג הוא כנראה  הדרך הטובה ביותר ליהנות מהנופים המרהיבים של חבל קוויבק ולהגיע אל פינותיו הנסתרות של חבל זה ובהם יערות, אגמים קפואים ונהרות.

וגם – השתתפות בקרנבל החורף של קוויבק סיטי, חוויה חגיגית וצבעונית בעיצומו של החורף הקר.

     

 

קנדה נחשבת למדינה השנייה בגודלה בעולם (אחרי רוסיה), לפי שטחה.  למרות ששיעור הריבוי הוא גדול יחסית לארץ מתועשת (1.1%), מספר תושביה הוא כ- 28 מיליון, שיותר מ-85% מהם חיים ברצועה שרוחבה 200 ק"מ, הצמודה לגבולה עם ארצות הברית.  מרבית שטחי קנדה מיושבים אפוא בדלילות, ובכל נסיעה מורגשים המרחבים האינסופיים.  עם צפיפות אוכלוסין כזאת, נדמה לפעמים כי בקנדה הסיכוי לפגוש בעלי חיים גדול מהסיכוי לפגוש בני אדם.  בדמותה של קנדה טבוע החותם של מיקומה הצפוני.  דבר זה קובע את האקלים הקר, כשהריחוק מן הים רק מקצין אותו.  האקלים הקשה מסביר גם את אכלוסה הדליל.  בנופה של קנדה יש אמנם התרוממויות של הרים גבוהים, חלקם מרהיבים ביופיים, אך רוב רובו של השטח הוא משורי-ענק, מעובדים בחלקם הדרומי.  למטייל נדמה לעתים כי קנדה היא המשכה של ארצות הברית, דבר המכעיס מאד את הקנדים, האוהבים להדגיש את ייחודם.  הדמיון בולט לעין: השפה האנגלית, הדולר, שמורות הטבע, רשתות המזון והחנויות ועוד. במבט בוחן יותר נראים הבדלים, חלקם משמעותיים, כמו השיטה הסוציאלית, מערכת הבריאות ועוד. אוכלוסיית קנדה לבנה ברובה המכריע.  חיים כאן מעט מאד כושים ושיעור קטן של ילידים אינדיאנים ואינואיטים.  האוכלוסייה הלבנה איננה הומוגנית: בנוסף לרוב האנגלוסקסי (קצת יותר מ-(%50), חי במזרח מיעוט צרפתי משמעותי, חדור הכרה לאומית.  בראשית יישובה של קנדה, היה מוצאם העיקרי של המהגרים מצרפת.  ברם, כיום מגיע חלקם של הקנדים הצרפתים ל-30% בלבד.  במחוז קוויבק, חבל ההתיישבות הראשי של מה שנקרא פעם "צרפת החדשה", הם מהווים כ-80% מהאוכלוסייה, ומעלים מפעם לפעם דרישות הולכות ותקיפות, של בדלנות.  ייתר האוכלוסייה הלבנה (כמעט רבע), מורכב מגרמנים, איטלקים ובני אירופה המזרחית.  הגיוון התרבותי הזה מוצא את ביטויו גם בעובדה שעיתוני קנדה יוצאים לאור בארבעים לשונות בקירוב!  האוכלוסייה הילידה (אינדיאנים ואסקימוסים) מונה כמיליון נפש.  ככל שעולים צפונה משתנה הרכב האוכלוסייה מאירופאים (או "לבנים") לילידים (או "אינדיאנים").  קבוצות אלו עדיין שולטות על למעלה ממחצית שטחה של המדינה.

 

 

 

האינדיאנים: הילידים הקדומים של קנדה, 'האמרינידים', או ה'אינדיאנים', כפי שנקראים בטעות, או "אנשי האומה הראשונים", כפי שקוראים להם בקנדה, זכו ליחס הומאני יותר מאשר אחיהם שבארה"ב. במקרים רבים, סירב הכתר הבריטי להתיר התיישבות לבנים לפני חתימת חוזה עם השבטים האינדיאנים.  אך גם כאן נרדפו וגורשו על ידי המתיישבים האירופאים, בעיקר במערב.  מיסיונרים קרעו ילדים מחיק משפחותיהם וחינכו אותם בפנימיות, שם נאסר עליהם לדבר בשפתם או לראות את הוריהם.  בעשורים האחרונים הצטברו עדויות על כמרים ונזירים שניצלו אותם נפשית ומינית.  מה שלא עשו אלו, עשו המחלות שהביאו עמם והפילו חללים רבים.  את שרידי תרבותם מוצאים בפסלי טוטם עשויים עץ, המוצגים בשמורות ובמוזיאונים, ובשמות מקומות ואתרים. האינדיאנים גאים מאד בהרמוניה שלהם עם הטבע, לדוגמא – החגיגות המתקיימות לכבוד שובם של הסלמונים הביתה.

 

האסקימוסים: שמה של אוכלוסייה קמאית זו בא לה מפי האינדיאנים יושבי היער.  בשל מנהגי האכילה שלהם, כינו האינדיאנים את האסקימוסים בשם "אסקימנטיק" שפירושו "אוכלי בשר חי".  האסקימוסים הרואים שם זה ככינוי גנאי, מכנים את עצמם בשם הצנוע "איניוט", שהוראתו "בני אדם".  חבלי ההתיישבות שלהם משתרעים מגרנלנד במערב עד לסיביר במזרח.  מחוז המחיה שלהם בקנדה משתרע בין שולי היערות לבין אוקיינוס הקרח הצפוני.  תרבותם החומרית של האסקימוסים תואמת את סביבתם הארקטית הדלה.  שיטות הציד והדייג, ניצול החומרים הטבעיים, המגורים באיגלו ובבורות המכוסים בעור, מהוות דוגמא נפלאה ליכולתו של האדם להסתגל אל סביבתו.  חדירת האדם הלבן אל המרחב הארקטי חוללה תמורות מפליגות בחיי האסקימוסים.  ציד החמס הקטין מאד את מספר בעלי החיים עליהם היתה פרנסת האסקימואים; סחר הפרוות הביא אותם במגעים סדירים עם לבנים, והשתלבותם בעבודות הייעור והמכרות הכניסם קמעה קמעה לתוך המעגל של המערכת הכלכלית והחברתית הקנדית.

 

                                                      

 

גם לאחר סיור מעמיק, תישאר התחושה כי קנדה היא עדיין מקום בלתי מוכר, שהנסתר בו רב על הגלוי.  מצד אחד יש בה תשתית מפותחת, ארכיטקטורה חדשנית (אי אפשר שלא להזכיר את התרומה הישראלית – משה ספדיה) ורמת חיים מהגבוהות בעולם.  מצד שני, יש בקנדה גם הרבה טבע פרוע, בלתי נגוע כמעט.  קנדה היא מעוז של שקט ושלווה.  רגוע בהרבה יחסית לשכן הענק שמדרום.

 

בנוסף לערים המעניינות: טורונטו ומונטריאול, ובעיקר קוויבק ואוטווה, נמליץ לצאת בנתיב הטבע, אל מזרח פרובינציית קוויבק, נובה סקושה, ניו פאונלנד וניו ברנסוויק, וכמובן אל המערב הרחוק, מקלגרי, לאורך הרי הרוקי ועד לגבול אלסקה שבצפון מערב.  המערב פופולארי במיוחד בשנים האחרונות. עשרות אלפי מטיילים נוהרים מדי שנה אל הרי הרוקי המרשימים ואל האגמים הכחלחלים ירקרקים המנקדים אותם. הפעם נמליץ דווקא על המזרח, שאינו ידוע מעבר לערים הגדולות שכבר הוזכרו.

 

                                                        

 

הפרובינציות הקנדיות קוויבק, נובה סקושה ("סקוטלנד החדשה"), ניו ברנזוויק, וניו פאונלנד הם מקומות שלווים, פתוחים להפליא, שם ניתן להשאיר את האהל בשמורה מופקר כמעט, וגם את הבית הכפרי לא נהוג לנעול.  מצד שני, פרטיות היא מעל לכל, מקודשת כמעט, קרירה למדי.  בפרובינציות הללו יש יערות עבותים, שמורות טבע עשירות בבעלי חיים, וכפרים ציוריים הגולשים מההרים ועד לאוקיינוס.  במזרח קנדה, באגנו של נהר סנט לורנס, החלה ההתיישבות הצרפתית.  על חבל ארץ זה התכתשו עם הבריטים, ומכאן דחקו את אוכלוסיית הילידים אל מותם או אל ניוונם.  זהו אזור המציע, בנוסף לנוף ולארכיטקטורה, גם היסטוריה מרתקת.

 

 

האזור מצטיין בפריחת האביב שלו, המתאחרת כאן עד לחודש יוני, ומרבדיה משתרעים על פני שטחים עצומים, אם כי דומה וקיים קונצנזוס לגבי התקופה הרומנטית ביותר, המסעירה ביותר והפוטוגנית ביותר, שהיא כמובן הסתיו.  החל מחודש ספטמבר נצבעים העלים הירוקים בצהוב, ההופך אט אט לכתום, ולאחר כמה ימי גשם עז של ראשית החורף, זורחת השמש שוב לתקופה של שבועיים בערך, המכונה גם "קיץ אינדיאני".  מכיוון שבתקופה זו היערות בוערים בגוונים לוהטים של אדום וסגול, הפך המושג "קיץ אינדיאני" לכינוי לצבעי השלכת, המזכירים את הגוונים בהם נצטבעו אדומי העור.  אזור זה, המוכר כל כך בירוק של הקיץ ובגוונים החמים של הסתיו, מסעיר במיוחד דווקא בלובנו של החורף.

 

בכל חורף מתכסה האזור במעטה לבן של שלג, בגובה של כ – 3 מ'.  זהו חורף אמיתי, עם גגות רעפים מכוסים במעטה עבה של לובן, עם עצים שענפיהם כורעים תחת מעטה השלג, עם מבצרים שהבוהק הצחור מעניק להם מראה רומנטי.  באפריל האביב טרם הגיע.  זהו עדיין חורף, ועלול להיות קר עבור טיול רגיל, אלא אם הופכים את החורף למנוף, ואת הנוף המושלג לעיקר.  הדרך הטובה ביותר לראות את נופיו המדהימים של חבל ארץ זה היא באמצעות אופנועי שלג (Snow mobile), כלי רכב שפותח עבור הלאפים, כדי שיוכלו לאסוף ביעילות את העדרים הענקיים של איילי הצפון.  בידיהם המיומנות של הלאפים בסקנדינביה, כמו של האינואיטים בקנדה, הופך אופנוע השלג לכלי וירטואוזי כמעט, ובעזרתו הם מיטיבים לסחרר מעל לתעלות וערמות שלג.  זהו כלי רכב שהנסיעה בו איננה רק אמצעי אלא גם מטרה.  כלי המשלב חווית של אופנוע, ג'יפ ומגלשי סקי, ברמה גבוהה מאד של בטיחות.  אלפי ק"מ של מסלולים מאורגנים יותר ופחות עוברים לאורכה ולרוחבה של קוויבק, על נהרות או אגמים קפואים, ומגיעים לפינות נסתרות שאינן נגישות למטיילים בקיץ, ומעניקות למטייל חוויה של טיול טבע בחורף אמיתי.

 

 

המסע המומלץ יתרכז בשני אזורים, מהיפים בפרובינציית קוויבק: Charlevoix ו –Fjord du Saguenay, ממשיך למסע מופלא בבקעת נהר מלבי (Malbaie), שמשני עבריה מתנשאים צוקי גרניט לגובה של 700 מ' מעל סביבתם, הלאה דרך פיורדים קסומים, ולשונות ים כחולות בדרך כלל, שהחורף הלביש אותן בגוון לבן.  כאשר עוצרים את אופנועי השלג, מסיירים בכפרי דייגים ציוריים, שמורת ילידי אמריקה ("אינדיאנים") ואתרים היסטוריים בראשית ההתיישבות הצרפתית באזור.  נוסעים ביערות אשוחים שמעטה השלג מכסה את צמרותיהם, צופים בשקיעות קסומות בהן נצבע מעטה הלובן בשלל צבעים חמים, וחוצים ברכבי השלג וברגליים נהרות ואגמים קפואים.  בנוסף לסאפארי המיוחד באופנועי השלג, משלב הטיול התנסות בנהיגה חווייתית במזחלות הרתומות לכלבי האסקי סיביריים, אחיזה בחוזקה במושכות, הבל פיהם של הכלבים בתוך הכפור, והעצים המסתחררים מול העיניים, הם הרפתקה מיוחדת. בטיול שטח זה, אפשר לשלב ביקור גם בערי המזרח – באוטווה, (Ottawwa), טורונטו, מונטריאול וקוויבק:

 

                                                                  

 

אוטווה היא בירת קנדה, ואחת היפות בעריה.  העיר יושבת על הגדה הדרומית של נהר אוטווה, בגבול קוויבק ואונטריו. זוהי עיר הדורה, בנויה סביב בנין הפרלמנט. העיר מתוכננת להפליא – שדירות רחבות, פארקים גדולים, מבנים מונומנטאליים ומספר מוזיאונים מרשימים. העיר מתהדרת גם בכמה מבנים מרשימים שתכנן האדריכל הישראלי משה ספדיה, כמו הגלריה לאומנות, המוזיאון האנתרופולוגי ועוד. 

 

מונטריאול היא העיר השנייה בגודלה בקנדה.  במספר דברים מזכירה מונטריאול את צרפת, ויש משווים אותה אף לפריז.  אכן, כמו בקוויבק, גם כאן בתי הקפה, הבתים שבעיר העתיקה והשפה, יוצרים בעיר אווירה צרפתית.  מונטריאול היא העיר השנייה בגודלה אחרי פריז, במספר דוברי הצרפתית.  מונטריאול היא עיר יפה ומעניינת, השוכנת על אי לא גדול.  כדי להתרשם ממבנה המיוחד של העיר, יש לצפות עליה מן הפארק הלאומי במונט רויאל (Mount Royal) שבמרכז העיר.  ידועה במיוחד העיר העתיקה  (Le Vieux Montre'al), שם שוכנים משרדי ממשלה שונים ובעיקר בתים יפהפיים.  כנסיית נוטר דם (Notre Dam) היא בין הגדולות שבאמריקה הצפונית, ואולי המרשימה שבהן.  שוטטות בעיר העתיקה, ברגל או בכרכרה, היא טיול נפלא.  בית העירייה שבלב הרובע, הוא מבנה מרשים הבנוי בסגנון צרפתי, וכיכר קרטייה (Place Jacques Cartier) שממולו, היא מרכז שוקק חיים.  העיר החדשה היא מרכז עצבים מודרני, הבנוי גורדי שחקים ומבנים מרשימים, כמו הקתדרלה, שהיא העתק של כנסיית סנט פיוטר שבוותיקן, ומרכז הקניות והבילויים המפואר, שלבו כיכר וויל מרי (Place Ville Marie).  בשל תנאי הקור הקשים בימי החורף, הוקמו בעיר מרכזי קניות ועסקים ענקיים מתחת לאדמה.  מהנדסי העיר בנו עיר תת קרקעית עצומה לרווחת התושבים, שם נוסעים בתחבורה תת קרקעית, אוכלים, קונים, ממש עיר בתוך עיר.  מבין המוזיאונים, נציין במיוחד את המוזיאון לאומנויות יפות, שהוא מוזיאון האמנות העתיק בקנדה.

 

      

 

טורונטו (Toronto) היא העיר הגדולה בקנדה ו"בירת" דוברי האנגלית.  מרכז תעשייה ותרבות. בעיר מרכזי קניות מודרניים, שהידוע שבהם הוא מרכז איטון (Eaton Center).  זהו גורד שחקים מרשים, בעל מעליות זכוכית, הגולשות לתוך מרכז קניות ובו בתי קפה, מזרקות וגינות נוי.  מגדל הסי אן  (C.N. Tower) נחשב לבניין הגבוה בעולם.  הוא מתנשא לגובה של 550 מטרים, ומראשו נשקפת תצפית מרהיבה.  בעיר כמה מוזיאונים חשובים לאומנות.  החשוב בהם הוא המוזיאון המלכותי של אונטריו, שהוא הגדול שבקנדה, ומיוחד באוצרות האומנות הסיניים המוצגים בו. מוזיאון מפורסם אחר הוא מוזיאון גארדינר (Gardiner), המכיל אוסף אומנות רב רושם, במיוחד מאמריקה הדרומית.  המוזיאון החדשני מכלם, הוא מרכז המדע של אונטריו (Ontario Science Center), מרכז המכיל תצוגות מרשימות, כמעט מכל שטח, ומעודד להפעיל את המוצגים, ליהנות מאמצעי ההמחשה, ואפילו לערוך ניסויים, בהנחיית מדריכים.

 

קוויבק (Quebec City) היא העתיקה בערי קנדה, בירתו של מחוז בשם זה, ולמעשה בירתה של קנדה הצרפתית. קוויבק שוכנת לגדתו הצפונית של נהר סנט לורנס, הזורם מן האגמים הגדולים באונטריו לאורך 4000 ק"מ עד לאוקיאנוס האטלנטי, במקום התרחבותו של הנהר לשפך רחב, על כף הגבוה כ- 110 מ' מעל פני הנהר.  מעבר להיותה מרכז מסחרי ותעשייתי, עיקר חשיבותה כמרכז תרבותי, רוחני ופוליטי לקנדים הצרפתים.  זוהי עיר קסומה, מוקפת חומה (היחידה באמריקה הצפונית), השוכנת בלב סביבה יפהפייה עתירת מים ויערות, כשבסמטאותיה המרוצפות ובבנייני האבן שלה, המכוסים רעפי חרס, אפשר לחוש את טעמה של אירופה הישנה והטובה.  זוהי הזדמנות מצוינת לטעום גם מטעמה של אמריקה אחרת, לטינית ורומנטית יותר; לטעום ממראותיה, מאווירתה, מיינה המשובח וכמובן מיצירות המטבח המקומי, קנדי-צרפתי, המתמחה במאכלי ים ואפילו ברגלי צפרדעים..

השלג מהווה גם סיבה למסיבה וקוויבק סיטי חוגגת קרנבל חורף.  זהו חג קתולי עתיק, שעבר תהפוכות ושינויים בימי הביניים ולבש בקנדה צורה עליזה, המעניקה מעט חדווה לחורף הקר והארוך.  פסלי שלג וקרח מקשטים את חוצות העיר, תחרויות חורף מתקיימות בפארקים המרכזיים, וכל העיר עוטה חג.  

 

                                                    

 לקריאה נוספת ראה גם כתבה מקוצרת במגזין האלקטרוני של NRG