מבט אל עופות מדגסקר

כתב  גילי חסקין  אוג' 2023

תודה ליובל נעמן ולגדעון ביגר על הערותיהם.

ראו קודם, באתר זה: מבוא לטבע ולאקולוגיה של מדגסקר ; הפאונה של מדגסקר.

ראה עוד באתר : מבוא לטיול במדגסקר ;  מבט אל היונקים של מדגסקר ;  הפלורה של מדגסקר ;   הזיקיות ;  הלמורים של מדגסקר ;

לאלבומי תמונות:

תמונות מטיול במערב מדגסקר

תמונות מטיול במזרח מדגסקר

תמונות מטיול בדרום מדגסקר.

להרצאה על מדגסקר

גורם המשיכה העיקרי בטיול למדגסקר הוא עולם החי.

תועדו כ-280 מינים של עופות החיים במדגסקר, כאשר 200 מהם גם מתרבים שם. מבין בעלי כנף אפשר לראות במדגסקר קוקיות, פלמינגו, אנפות, יונים, חוגלות ועוד. חלק ניכר מהעופות במדגסקר הם חסרי קרין, היינו ללא העצם אליה מתחברים שרירי התעופה[1].

מתוך המינים הנמצאים באי כ-110 הם אנדמיים (44 מינים מתוכם נושאים את שם האי בשמם). מספר העופות האנדמיים נמוך יחסית, כיוון שביכולתם של חברי קבוצה זו לחצות מרחקים ומכשולים גיאוגרפים ולשנות את תפוצתם בהתאם לצורך וללחצים הסביבתיים. מבין ציפורי השיר מצויות כמה משפחות פרימיטיביות (קדומות מבחינת התפתחותן), שמיניהם אנדמים למדגסקר והם שוכני יערות.

ישנם עופות רבים הנמצאים גם במדגסקר וגם באפריקה. יש שהצליחו לעבור בתעופה את המרחק מיבשת ליבשת ולהשתכן קבע ביעד החדש. חמישה מיני ציפורים שמקורם בהודו, אבל ניתן למצוא אותן במדגסקר[2], ועוד חמישה מינים שמקורם במדגסקר אבל ניתן למצוא אותן גם בהודו[3].  (הבסיס למקור נקבע בעבודה פילוגנטית מולקולרית).

מבין המינים האנדמיים, נזכיר כאן את עקב מדגסקר (שם מדעי: Buteo brachypterus) – מין של עוף דורס מהסוג עקב החי בטבע רק באי מדגסקר. עקב זה מזכיר מעט את עקב החורף, אך קטן יותר. הוא מגיע לאורך של 40 עד 48 סנטימטרים, למוטת כנפיים של 93 עד 111 סנטימטרים ולמשקל 342 עד 680 גרם בממוצע. עקב זה בעל נוצות חומות עם בטן לבנה והראש שחור. הזנב חום עם קצוות לבנים-שחורים לסירוגין ועל הבטן טלאים חומים. העיניים וכפות הרגליים צהובים והטפרים שחורים ומעוקלים.

העקב הוא דורס המצוי ביערות, יערות פתוחים ויערות הרריים עד לגובה 2,300 מטר ואוכלוסייתו כנראה גדלה עם צמצום היערות עקב כריתה. הוא פעיל במשך היום, אז הוא דואה ומחפש טרף. מזונו כולל מינים של זוחלים אנדמיים כמו זיקיות, שממיתיים ונחשים, דו-חיים, יונקים קטנים, פרוקי-רגליים כמו סרטנים, חרקים גדולים ועוד ועופות אחרים. בנוסף נראה שהוא מהווה איום על הלמורים כמו למור צווארון שחור לבן וסיפאקה שחורת-מצח, אך הללו בדרך כלל רואים אותו מתקרב וצווחים לאזהרה.

העקב הוא עוף מונוגמי המקנן על העצים הגבוהים או על מדפי צוקים. בקן הנקבה מטילה אחד או שתי ביצים, אך לרוב הגוזל שבוקע ראשון הורג את אחיו. תקופת הקינון נמשכת 6 עד 7 שבועות.

דורס נוסף הוא איה זרונית מדגסקרית (Madagascar harrier-hawk). שם מדעי: Polyboroides radiatus) ממשפחת הנציים החיה רק באי מדגסקר והיא קרובת משפחתה של איה זרונית אפריקנית. איה זו חיה רק במדגסקר ברחבי יערות שפלה לחים וכן יערות הרריים טרופיים או סובטרופיים. אורכה כמו קרובתה האפריקנית, 68-70 ס"מ. היא בעלת נוצות גדולות ואפורות כחלחלות עם פנים חיוורים בצבע צהוב או אדום ואצל הצעירים חום או אפור כהה. לרגליה פרקים מגודלים צהובים וארוכים. הזנב שחור עם מעט נוצות מפוספסות לבנות, מקורה הארוך ושחור וגם עיניה שחורות. נוצותיה של האיה האפריקאית, אפורות יותר.

אלה עופות דורסים מרשימים ובין הגדולים שבעופות מדגסקר. חיים ביערות הגשם וצדים חיות קטנות כמו זוחלים כמו לטאות ונחשים, דו-חיים, ויונקים קטנים כמו למורים, עטלפים ועכברים. כמו כן הם צדים עופות ומותאמים לשלוף מקינם המגונן גוזלי אורגים.

בעל כנף אנדמי אחר הוא חגלה מדגסקרית  (Madagascar Partreadge שם מדעי: Margaroperdix madagascariensis), השייכת למשפחת הפסיוניים. עוף בגודל בינוני, קטן מתרנגולת. נוצותיו בצבע חום, מפוספס בלבן, בטנו שחורה ועליה עיגולים לבנים וגרונו אדוםחגלה מדגסקרית (Madagaskar-Perlwachtel)

אחד המינים האנדמיים והנדירים ביותר הוא צולל מדגסקרי (Aythya innotata), השייך לקבוצה של ברווזים הנקראים צוללים. אלו זכו לשמם בשל יכולת הצלילה שלהם המאפשרת להם לשהות כמעט דקה בעומק של כעשרה מטרים מתחת לפני המים תוך כדי צלילה. עד שנת 2006 חשבו שהמין נכחד, אולם אז נמצאו תשעה  פרטים, הודות למאמציו של הביולוג המלגשי לילי אריסון רנה דה רולנד (Lily-Arison Rene de Roland), או בקיצור לילי[4].

כבר עשרות שנים שלילי עסוק בשימור הציפורים של מדגסקר, מטעם קרן פרגרין העולמית (Peregrine Fund’s studies). הוא חקר בעיקר את דורסי האי, שחלקם נמצאים בסיכון הכחדה בדרגות שונות, הוא סקר את דורסי האי לאורכו ולרוחבו ותוך כדי כך זכה לגלות שלושה מינים "אבודים", שנחשבו לנכחדים, באגם מצבורימנה (Matsaborimena). אבל תודות למאמצי השימור יש היום בטבע כ-40 פרטים ועוד כ-80 בגרעין רבייה[5]. הם חיים בשמורת במאנוויקה (Bemanevika), המכונה "אתר הצולל". בניגוד למינים אחרים, בני הסוג "צולל" (Aythya), אפרוחי הברווז צוללים החל מגיל 14 יום.

המין השני שחזר מעולם הנכחדים בשמורה זו הוא התנשמת האדומה (Madagacar Red Owl). משנת 1936 אף אחד לא ראה אותה, עד שלילי מצא אותה מחדש בשנת 1995.

גם הסיפור של חיוויאי מדגסקרי (Madagascar Serpent Eagle) דומה לזה של התנשמת: הוא "נכחד" ב-1940 ונמצא שוב, על ידי לילי, ב-1987.

ישנם כחמש משפחות עופות עיקריים אשר אנדמיים למדגסקר, או משותפות רק עם ארכיפלג קומורו: מסיטיים, כחלים קרקעיים, הקורול, צווחני מדגסקר והוונגיים.

.

• משפחת "כחל קוקייתי", או קורול (באנגלית: (Cuckoo Roller שם מדעי: Leptosomus discolor – עוף שאינו דומה לאף אחד!

זו משפחה של מין אחד, שגם מהווה סדרה (Order) של מין יחיד. בכך הוא העוף היחיד למעט ההואצין (Hoazin)[6] מדרום אמריקה (ועל פי כמה חלוקות גם היען), השייך לסדרה בעלת מין יחיד. יש הטוענים כי הוא שייך לסדרת הכחלאים וקרובי משפחתו העיקריים הם כחלאי הקרקע (Brachypteraciidae)[7], שאף הם אנדמיים למדגסקר. נפוץ יחסית, נשמע היטב בשמורות שונות ברחבי האי – בעיקר כשהוא משמיע את קריאתו התלת-הברתית מצמרת עץ.

הוא נחשב לקרוב גם לטרוגונאים, קלאונאים, דוכיפתאים ונקראים.

הקורול מגיע לאורך 40-50 ס"מ ובעל דו צורתיות זוויגית. הזכרים בעלי חזה אפור גדול והצוואר והראש כחולים מעט עם עיניים גדולות בעלות פס שחור ומאחורי הראש "כתר" קטן. הבטן לבנה, הרגליים צהובות, הזנב אפור והכנפיים בעלות גוון ירוק ססגוני ומעט סגלגל. הנקבות לעומת הזכרים בעלות ראש, צוואר, כנפיים ופלג גוף עליון בצבע חום-סגול עם חזה בצבע חומר ומנוקד בסגול, הבטן בהירה יותר והרגליים ורודות. העיניים אצל שני המינים קבועות באמצע הראש וקטנות והמקור חום, גדול וחזק. בדומה לנקרים, בכף הרגל שתי אצבעות מופנות קדימה ושתי אצבעות מופנות אחורה, והן קטנות יחסית לשאר הכחלאים.

הקורוליים חיים במדגסקר ובארכיפלג קומורו. נפוצים ביערות גשם, יערות נשירים, יערות קוצניים ומטעים. כמו כן חיים בהרים עד גובה 2,000 מ'. הם ניזונים מיצורים קטנים כמו זיקיות ומחרקים שונים, בייחוד מחגבים ומזחלי חרקים וכן מזחלים שעירים, צרצרים, מקלונים ושממיות. הם נוהגים לשחר לטרף מעמדת תצפית על ענף, לעוט על הטרף ולהמיתו בחבטות כנגד הענף.

למרות שמם, הקורולים אינם קרובים לקוקייתיים ואינם טפילים לעופות אחרים.

עוף זה לא נחקר הרבה ויש מעט מידע על הרגליו, אך הוא תואר כמין מונוגמי המקנן בענפים גבוהים ומטיל עד 4 ביצים שבוקעות לאחר 20 יום. המין נפוץ באזורי מגוריו ומסתגל במהירות לשינויי הסביבה. בעיני המקומיים הוא נחשב לעוף מבורך, המביא אתו מזל טוב[8].

• משפחת "כחלי קרקע", Ground Rollers – במשפחה חמישה מינים.

אלו ציפורים של רצפת היער, ממעטות לעופף וקשות לאיתור. בניגוד לכחלים שלנו (ולשרקרקים ולשלדגים), שחופרים קנים בקירות עפר, כחלי הקרקע של מדגסקר חופרים באדמה בור קטן אשר ממנו מסתעפת מחילה אופקית. מחילת קינון כזו, נחשבה לצורת הקינון של כל חמשת מיני המשפחה אולם במהלך מחקריו, לילי גילה כי מין אחד – "כחל-קרקע קצר-רגל" (Short-legged Ground Roller), בונה את קנו על עץ![9]

• משפחת מסיטיים  (באנגלית: Mesites. שם מדעי: Mesitornithidae) היא משפחת עופות קרקע מסדרת המסיטאים (Mesitornithiformes). הם חיים אך ורק באי מדגסקר שליד אפריקה. המשפחה הכוללת שלושה מינים בלבד, קרובה לעופות כמו יונים, קטות ולהואצין. בעבר סווגה כחלק מסדרת העגוראים הכוללת את העגורים, אך כיום משייכים אותה לסדרה בפני עצמה.

אלו הם עופות קטנים שנחקרו מעט החיים בשיחים קטנים במדגסקר, וטורפים חרקים קטנים. משפחה המהווה גם היא סדרה בפני עצמה ובה שלושה מינים:

מסיט חום (באנגלית: White-breasted Mesite. שם מדעי: Mesitornis unicolor)

– ציפור של רצפת יער. מין זה לא נצפה מעופף מעולם, כך שייתכן שהוא לא מסוגל לעוף, או שהוא רק לא נוטה לעוף.

המסיט הוא עוף שאורכו 30 סנטימטרים, והוא דומה מעט לרלית (Rallus) [10] במראהו ובעבר נחשב לקרוב משפחתה. הוא בעל נוצות חומות-אדמדמות, חזה צהוב-בהיר וראש קטן עם מקור דק, ישר ואפור. העיניים גדולות עם טבעת סביבם, ולאורך הצוואר ישנו פס לבן. לעוף זה רגליים ארוכות והוא מסוגל לרוץ ביעילות. תפוצתו היא ביערות גשם טרופיים ויערות נשירים עד גובה 1,200 מטר. הוא בעל הסוואה טובה ביער וכך הוא יכול לחפש בשקט חסרי חוליות למאכל.

מין זה חי בבדידות והוא נפגש עם בני זוג בעונת הרבייה. הנקבה מכינה קן קרקעי עשוי מזרדים ומסיבים מהחי והצומח. בתוך הקן היא מטילה מביצה אחת ועד שלוש ביצים. האפרוחים עוזבים את הקן זמן קצר לאחר הבקיעה.

המסיט החום מצוי בסכנת הכחדה, בעיקר כתוצאה מציד וטריפה בידי מינים פולשים כמו כלבים, חולדות ועוד וכן כתוצאה מכריתת יערות ומחקלאות אינטנסיבית. מצב השימור שלו כיום הוא פגיע (VU).

מסיט תת-מדברי (באנגלית: Subdesert Mesite, שם מדעי: Monias  benschi). נמצא בסיכון (vulnarable), ותפוצתו מוגבלת לאזור חצי-מדברי מצומצם בדרום-מערב מדגסקר. האתר החשוב עבור מין זה הוא Mosa Reserve [11]– הצמחייה באזור זה מוגדרת כ"יער קוצני" (Spiny Forest), דליל יחסית ליערות הגשם, וככזה הציפורים גלויות בה יחסית.

מסיט לבן חזה (באנגלית: White-breasted mesite. שם מדעיMesitornis variegatus ). ציפור קרקעית, בעלת גודל בינוני. מזכירה את הרלית (Rail).

• משפחת סבכיי מדגאסקר (שם באנגלית: Malagasy Warblers. שם מדעי: Bernieridae) . בעבר נקראו 'סבכיים אמיתיים' (שם מדעי: Sylviidae), להבדיל סבכיי העולם הישן. המשפחה שייכת לסדרת ציפורי-השיר, חלק מהציפורים נפוצות יחסית והן מפוזרות בשמורות שונות ברחבי האי.
• משפחת ונגיים (Vangidae )

זו משפחה של ציפורי שיר, הדומים לחנקנים.

הם מוינו בשלב מוקדם יותר למשפחת החנקניים. ב-1936 העביר האורניתולוג אוסטין ראנד (Austin L. Rand) את כל מיני הוונגות, למשפחה נפרדת.

אורכם 12-30 ס"מ. הצבעים שחור-לבן ובמיעוטם כחול-לבן. הנוצות ארוכות, צפופות ורכות. הכנפיים והנב ארוכים והרגליים חזקות. המקור חזק, עבה ועל פי רוב, אנקולי. ומכאן השם המדעי (קרדום). אילניים. חיים ביערות אוכלים חרקים וחולייתנים קטנים. לאחר שהתפתחה מאוכלוסייה מייסדת אחת, התפתחו המינים השונים, למגוון  צורות המותאמות לגומחות אקולוגיות שונות[12]. תהליך זה של פיצול מין לקבוצות בעלות מאפיינים מורפולוגיים שונים קרוי התפצלות אבולוציונית[13]. הם מזכירים להפליא את המקרה של פרושי דרווין (Darwin's finches) , שהמפגש עמם העניק לדרווין את התובנה לגבי תורת האבולוציה[14].

במשפחה 40 מינים. מיני הוונגות נבדלים זה מזה בגודל, בצבע ובעיקר בעיקר בצורתו של המקור. כל אחד, בהתאם למזון הזמין במקום החיות שלו. לדוגמא: ונגת האנקול (שם מדעי V. Curvirostris), אורכה 25 ס"מ. הקדקוד והזנב שחורים, הלחיים, הצוואר והגחון לבנים. המקור חזק ומכופף.

ונגת הקסדה (באנגלית: Helmet vanga; שם מדעי: Euryceros prevostii ). היא המין היחיד בסוג Euryceros. היא המין השני בגודלו במשפחת הוונגיים, לאחר הוונגה המגלנית. אורכה נע בין 28 ל-31 ס"מ, ומשקלה נע בין 84 ל-114 גרם. צבע הנוצות באזור הראש, הצוואר, הגרון, החזה והבטן הוא שחור-כחלחל, וכך גם נוצות הכיסוי הראשוניות ונוצות התעופה. הגב ושאר חלקי הכנף חומים-אדמדמים, וכך גם חלקו התחתון של הזנב. הזוויגים דומים. הפרט הבולט ביותר בהופעתה הוא המקור המאסיבי. אורכו כ-51 מ"מ, רוחבו כ-30 מ"מ וצבעו כחול זוהר, עם כתם שחור בקצהו.

וונגה הקסדה היא מין ביישני, ולכן לא ידוע רבות על התנהגותה. היא ניזונה בעיקר מחרקים, כחלק מלהקות שכוללות פרטים ממינים שונים; תזונתם של הגוזלים מגוונת יותר, והיא כוללת גם חלזונות, לטאות, עכבישים וסרטנים. כל אלו נתפסים בידי הוונגה על ענפי העצים וגזעיהם, ועל הקרקע. קריאתה של הוונגה היא דמוית-חליל[15].

בשל הרס היערות, בהן חיות הוונגות על-מנת לנצל שטחים אלו לחקלאות וייעור, ונגת הקסדה נחשבת כנמצאת בסיכון. מספרן של הוונגות ממין זה מוערך כנמצא בטווח של 600 עד 15,000 פרטים, והאזורים בהן הם חיות מופרדים עם הזמן זה מזה. לפי סימולציות, מוערך שבשל שינוי האקלים, רוב תחומי המחייה שעוד נשארו להן ייעלמו תוך כ-50 שנים.

ונגה מקור המגל (באנגלית: Sickle-billed vanga), או ונגה מגלנית (שם מדעי: Falculea palliata). ציפור זו היא הגדולה במשפחתה.

אורכה כ-32 ס"מ ומשקלה 106-119 גרם בממוצע. בעלת נוצות לבנות עם כנפיים שחורות, ראש קטן בעל עיניים שחורות וגדולות ומקור ארוך, כפוף ומעוקל בצורת מגל ומתואם לכניסה מתחת לקליפת העץ, לצייד חרקים. שני המינים דומים במראם. הוונגה המגלנית חיה במדגסקר ביערות פתוחים וטרופיים וכן ביערות הקוצים המדגסקריים (Madagascar spiny forests) וגם בסוואנות פתוחות ובכפרים רבים. ציפור זו ניזונה מחרקים ומעופפת בקבוצות של עד 50 פרטים ברחבי היער. היא מחפשת בעיקר זחלים שונים וניזונה מעכבישים, מקקים, צרצרים, חיפושיות, גמלי שלמה ותולעים ואף מחולייתנים קטנים כמו זיקיות או שממיות קטנות הוונגות מתמחות בחיטוט בעזרת מקורן אחרי חרקים, והן נחשבות לכאלו הממלאות את הגומחה האקולוגית של הנקריים, שאינם נמצאים במדגסקר.

הערות

[1] נקראים גם: עופות קדומים חסרי שיניים (שם מדעי: Palaeognathae) היא על־סדרה בתת־מחלקת עופות בתראים המכילה את מיני העופות הגדולים ביותר כיום. הגדול מכולם הוא יען מצוי שיכול להגיע לגובה של 2.8 מטרים ולמשקל של 145 ק"ג. עם זאת כמעט כל בני הקבוצה אינם יכולים לעוף עקב משקלם ועקב כנפיהם ונוצותיהם המגושמות והפרועות. כיום בני הקבוצה חיים בעיקר בחצי הכדור הדרומי באמריקה הדרומית, אפריקה, דרום-מזרח אסיה, אוסטרליה ובניו זילנד.

[2] Zoeterops Aerodramus, Psitacula, Alcetronas, Raphus -Pezuphus,. תודה לאבי שפיר.

[3] Zoeterops Aerodramus, Psitacula, Alcetronas, Raphus -Pezuphus,. תודה לאבי שפיר.

[4] https://explorer-directory.nationalgeographic.org/lily-arison-rene-de-roland

[5] עוז חורין, ציפורי "היבשת השמינית", אתר הצפרות הישראלי https://www.birds.org.il/he/article/%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A4-%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98-%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%93%D7%92%D7%A1%D7%A7%D7%A8

[6] הואצין (שם מדעי: Opisthocomus hoazin) הוא מין של עוף אוכל עלים; זהו המין היחיד ששרד ממשפחת ההואצינאים. בתי הגידול של ההואצין הם ביצות, יערות מנגרובים ונחלים, בין השאר באגני האמזונאס והאורינוקו, בדרום אמריקה. הוא תועד לראשונה בשנת 1776. ההואצין הוא העוף היחיד שיש לו קיבה ייחודית לאכילת עלים וניצנים: לאחר שהעלה נאכל, הוא מגיע לזפקו של ההואצין, שם הוא מפורק על ידי חיידקים והופך למעין עיסה; לאחר 48 שעות החלקים שאינם אכילים נפלטים עם ריח המזכיר צואת פרות, מה שגרם לכמה שבטים בדרום אמריקה לכנות את ההואצין "עוף הבקר".

[7] כחלים קרקעיים (שם מדעי: Brachypteraciidae) היא משפחת של עופות מסדרת הכחלאים האנדמיים ליערות האי מדגסקר. הם מזכירים מאוד כחלים קטנים ואפורים החיים על קרקעית היער הטרופי, ומכאן שמם.

כחלי הקרקע הם עופות בגודל עורב ובעלי מקור גדול וקהה, רגליים חזקות העוזרות לנוע מהר וכנפיים מעוגלות. הם ניזונים מחרקים ומזוחלים שהם מוצאים על קרקע היער. הם ביישנים ומעדיפים להסתתר בצמחייה כשהם נבהלים ולא לעוף. הם אפילו מקננים במחילות על קרקע היער, בניגוד לכחלים האמיתיים.

[8] https://www.britannica.com/animal/cuckoo-roller

[9] מד – היבשת השמינית

[10] בני סוג זה בעלי מקור ארוך, רגליהם ארוכות ואדומות. גופם חום ומשורטט, דבר המסייע להם להסתוות בצמחייה. עופות אלה מסתתרים בין צמחי מים בביצות וגדות נהר ומחפשים חרקים ויצורים קטנים נוספים למאכל. הם משוטטים בקרבת המים הרדודים. המין רלית המים גם בעל יכולת שחייה טובה.

בני הסוג נפוצים בכל העולם, בקרבה לאזורי חיות לחים. רלית המים נפוצה בישראל.

[11] Mosa Reserve – שמורה פרטית של בני משפחת מוסה, שהם גם המדריכים המקומיים

[12] Garbutt, Nick (2004) Different by design: the Vangas of Madagascar, in: Africa – Birds & Birding, 9: 28–34.

[13] התפצלות אבולוציונית היא עלייה במגוון הטקסונומי הנגרמת כתוצאה מעלייה בקצב של ההיפרדות למינים שונים התפצלויות אבולוציוניות עשויות להשפיע על ענף טקסונומי אחד או רבים, ולהיות מהירות או הדרגתיות. כאשר ההתפצלות היא מהירה, ומונעת על ידי הסתגלות של שושלת יחידה לתנאים אקולוגיים שונים, היא מכונה התפצלות סתגלתנית (Simões, M. (2016). "The evolving theory of evolutionary radiations". Trends in Ecology & Evolution. 31: 27–34.).

[14] פרושי דרווין (שם מדעי: Geospizinae) הוא הכינוי שניתן ל-14 מיני פרושיים אשר השפיעו רבות על צ'ארלס דרווין בחשיבתו על הברירה הטבעית, כגורם המניע את האבולוציה של המינים. 13 מינים שוכנים באיי גלאפגוס ומין יחיד שוכן באי הקוקוס. הם תועדו לראשונה על ידי דרווין כשביקר באיי גלאפגוס במהלך המסע השני של האנייה "ביגל". כל מיני הפרושים הם בעלי אותן מידות, פחות או יותר (אורכן כ-10–20 ס"מ). ההבדל החשוב ביותר ביניהם הוא גודל וצורת המקור. הבדל זה נובע מהעובדה שהמינים השונים הסתגלו למזון שונה.

[15] Rocamora, Gérard; Yeatman-Berthelot, Dosithée (2009). "Family Vangidae (Vangas)". In del Hoyo, Josep; Elliott, Andrew; Christie, David (eds.). Handbook of the Birds of the World. Volume 14: Bush-shrikes to Old World Sparrows. Barcelona: Lynx Edicions. pp. 142–170.