הקירקס ("היפודרום") בתקופה הביזנטית

כתב: גילי חסקין;  22-01-24

תודה לגדעון ביגר על הערותיו. תודה לכרמית גור, על הבהרותיה.

ראו קודם: ההיפודרום היווני ,  הקרקס (סירקוס)הרומאי.  ראו גם: התאטרון בעולם הקלאסי.

ראו באתר זה: סיור באיסטנבול

הקדמה

הקרקס (Circus) הרומאי הוא מתקן שעשועים וספורט, ששימוש למרוצי סוסים ומרכבות. בקרקסים (circenses) , נערכו ה"משחקים" (ludi), בהא הידיעה, שהיו תחרויות ומופעים שונים, כמו אתלטיקה, תרגילי רכיבה  בעולם הרומי. לעתים הוא מכונה בטעות "היפודרום" (מיוונית: היפוס – סוס  דרומוס – מסלול, מרוץ), אך להבדיל מהאחרון, שהיה בשימוש ביוון העתיקה והיה משטח חולי בלבד, הקרקס הוא מבנה, בעל עקרונות ארכיטקטוניים ברורים.  היה זה בדרך כלל מתקן שעשועים גדל מידות, שכלל מגרש סגלגל, עם מושבים הערוכים בשורות עולות, לאורך שתי הצלעות הארוכות ובצד המעוגל שלו. בצד השני היו תאי הזנקה (carceres) [1]. אורכו הממוצע של הקרקס היה 500 מ'. עיקרו היה קרקע כבושה, תחומה בקיר מגן גבוה. במסלול זה, במרכז ולכול אורך המסלול, שנקרא "ארנה" (arena), היינו, זירה, היה קיר נמוך, שחילק אותו לשנים. קיר זה, המכונה "ספינה" (spina), היינו, שדרה, שעליו הוצבו פריטים עיטוריים, בעיקר מעולם המים והיה אמור להבטיח, שהמרכבות לא יתנגשו זו בזו.  למרות שהיפודרום וקרקס הם שני מתקנים שונים, באגן הים התיכון המזרחי, ששפתו הייתה יוונית, כינו את הקרקס בשם "היפודרום" וכך עושים גם חלק מן החוקרים.

מרוצי המרכבות בתקופה הביזנטית

כמו אלמנטים רבים של האימפריה הרומית, אומצו גם מרוצי המרכבות באימפריה הביזנטית. מרוצי  הסוסים הגיעו למלוא תפארתם בתקופה זו.  מרוצי המרכבות שנערכו בהיפודרום, משכו את בני כל המעמדות, מן הקיסר ועד לאדם הפשוט. משהפכה "המינות למלכות" –השתלטות הנצרות על האימפריה הרומית – ניסתה הכנסייה לבטל את החגיגות והשעשועים הציבוריים. אך הצלחתה הייתה חלקית. היא הסכינה למרוצי המרכבות משום שלא התקיימו בעירום[2].

התיאולוג טרטוליאנוס (Tertullianus), מאבות הכנסייה בצפון אפריקה, כתב בשנת 200 לספירה חיבור מקף ובו שלל טיעונים כנגד תרבות הקרקס הפגאנית, שאינה יאה לנוצרי מאמין. תוך כדי הדיון התאולוגי, מתאר טרטוליאנוס את ההווי ואת הטקסים האליליים, שנערכו בקרקס. בפתיחת המרוצים נשאו פסלי אלים שונים, בתהלוכה ססגונית. הרכיבים האדריכליים של הקרקס, היו אטריבוטים של אלוהויות שונות. כך למש, הדולפינים שעל הספינה, היו סמליו של נפטון, אל הים. האובליסק היה סמלם של אל השמש רע ואלת הירח מות המצריים. המרכבות הרתומות לששה סוסים, היו סמלו של יופיטר מלך האלים ואלו הרתומות לארבעה סוסים, היו סמלו של הליוס , אל השמש. המרכבות הרתומות לשני אלים, הוקדשו לירח[3].

המקורות מן התקופה הביזנטית מדווחים שהצופים היו מגיעים במופעים שבקרקס לידי טירוף ואלימות הייתה דבר שבשגרה. בצפון אפריקה שימשו המרוצים כאתר הימורים מרכזי וההמון היה שואג ומריע. האוהדים של הצד המפסיד, היו נוהגים להשתולל ולהתפרע[4].

מדינאי ואיש דת נוצרי, בשם קסיודורוס (Cassiodorus), ממשפחת אצולה איטלקית, כתב בשנת 500 לספירה לערך, זיכרונות מתקופת שירותו בחצר המלך ברוונה (Ravena). הוא כתב מכתב המלצה על רכב מצטיין, שראוי לדעתו לתמיכה כלכלית של ארמון הקיסר, בשל הצטיינותו ומשום שמשך קהל רב להיפודרום. בזיכרונותיו מתוארים  מנהגי המרוצים, שהכנסייה התנגדה להם, אך לא הצליחה לבער אותם. כמו כן הוא מפרט את אופיים האלים, את נגע ההימורים ואת האלימות הכרוכה בכך. הנצרות, שלא הצליחה לשרש ולבער את המרוצים, אימצה את ההיפודרום והפעילות הקשורה בו, ונתנה להם משמעות המתאימה לה. כך עשרים וארבעת המרוצים, שנערכו בכול תחרות, סימלו את שעות היממה; שבע ההקפות של כל תחרות, סימלו את ימי השבוע; שנים עשר שערי הזינוק סימלו את גלגל המזלות; תעלת המים (לאורך השדרה), סימלה את הים, שאליו מזנקים הדולפינים. הסוסים עליהם רכבו הכרוזים, טרם פתיחת המרוצים, את לוציפר, כוכב השחר.[5]. הוא סיכם את תרבות ההיפודרום בימיו במילים: "למרות אופיים המשחית של המרוצים, הם חיוניים להמון העם האוהב אותם, ולכן על השלטון לפקח עליהם"[6].

ידוע במיוחד הקרקס של קונסטנטינופול, שכולם מכנים אותו "היפודרום" ונקרא כיום בטורקית Et Maydani (כיכר הסוסים). או "כיכר סולטאן אהמט" (בטורקית: Sultanahmet Meydani), ההיפודרום הראשון בעיר נבנה בשנת 203 על ידי הקיסר הרומי ספטימיוס סוורוס. ההיפודרום היה בצורת U.  הכביש העוקף כיום את הכיכר סביב סביב, נסלל בנתיב מסלול המרכבות המקורה, של זירת ההיפודרום. בשנת 324, כאשר הקיסר קונסטנטינוס הגדול, הקיסר הראשון של האימפריה הביזנטית,  העביר את הבירה מרומא לביזנטיון, החל בהגדלתה של העיר וכן שיפץ את ההיפודרום, שבאותה עת היה אורכו 150 מטרים, רוחבו 130 מטרים, והיה מסוגל להכיל עד 100,000 צופים. בחפירות שנערכו בשנות ה-60 של המאה ה-20, בפינה הצפונית-מזרחית של הכיכר, נחשפו אחדות מן הקשתות, שתמכו את הטריבונות, ומערכת מדרגות מקורה, שהובילה אל שורות המושבים. התא המלכותי – הקתיסמה (Kathisma), מושבו של הקיסר, מוקם במרכז החלק המזרחי של ההיפודרום, כדי שהקיסר יוכל להיכנס ישירות מן הארמון. מכאן חזה בתחרויות ובמשחקים[7]. מעל התא לקיסרית יוחד מקום, באחת מכנסיות הארמון, המשקיפות על ההיפודרום. שער מצפון, שימש לכניסת המרכבות. שדרת עמודים התנוססה מעל המושבים והקיפה את ההיפודרום סביב סביב. רבים מעמודיה, שימשו לימים, לבניית המסגדים העות'מניים בעיר. לאורך הציר המרכזי נמתחה  הספינה (spina), קיר אבן נמוך, מעוטר בפסלים. יציע הקיסר היה מקורה, ועליו היה פסל של ארבעה סוסים מברונזה. קוודריגה  (quadrigae) זו, המכונה "סוסי מרקוס הקדוש", והמצויה כיום בוונציה, נוצקה במאה החמישית לפני הספירה ביוון והובאה מדלפי להיפודרום, על ידי קונסטנטינוס. הסוסים נבזזו על ידי הצלבנים במהלך מסע הצלב הרביעי והוצבו בבזיליקת סן מרקו בוונציה בשנת 1204.

ההיפודרום של קונסטנטינופול היה סמוך מאד לארמון הקיסר, והיה מעבר ישיר מארמון הקיסר שניצב בינו, לבין כנסיית הגיה  סופיה, אל בימת התצפית שלו בהיפודרום. דת, שלטון וספורט מותכים יחדיו במרכז העיר במה שהפך להיות במה מרכזית להמונים להביע את דעותיהם כנגד ובעד הקיסרות ואופי הדת הנוצרית.

הבידור להמונים היה תמיד עניין רציני, אשר לצד אוהדים נלהבים,  בחשו בו מדינאים, עסקנים ובעלי ממון[8].

קונסטנטינוס "הגדול", העדיף את מרוצי המרכבות על פני קרב גלדיאטורים, שאותו ראה כמהול בעבודת אלילים. המשחקים האולימפיים בוטלו לבסוף גם הם עקב עבודת אלילים, על ידי הקיסר תאודוסיוס, בשנת 394, אולם מרוץ המרכבות נשאר פופולרי. בניגוד למה שידוע על מרוצי המרכבות ברומא, בתקופת האימפריה הביזנטית, יודע שהם היו כרוכים ברמאות ובשוחד. ספר החוקים החדש של האימפריה הביזנטית, אסר כעת על הטלת קללות על מתחרים יריבים, אולם לא התייחס לנושא השוחד.

כמו ברומא, כניסה של בעל שררה לקרקס הייתה מופע ראווה בפני עצמו. קונסול היה מגיע לקרקס עם לקטורים, שהכריזו על בואו. משנכנסו הקונסולים לסירקוס מקסימוס, קם הקהל כולו לקבלם בתרועות ומחיאות כפיים [9].  כמו ברומא, גם בביזנטיון ראה הקיסר במרוצי המרכבות, אמצעי תקשורת ראשון במעלה, עם נתיניו.[10]. הקרקס סיפק הזדמנות נפלאה לטקסים ולגינוני ראווה, הן לקיסר והן לנושאי המשרה השונים.  כניסתם לקרקס הייתה טקס מרהיב, מופע בפני עצמו.  הוא כלל תלבושות יקרות ומפוארות במיוחד, ופמליה לבושת הדר[11].

בקונסטנטיפוליס הופיעו הקיסרים במלוא תפארתם. ההיפודרום היה צמוד לארמון הקתיסמה (Kathisma), שממנו חרג התא המלכותי. זהו ביטוי אדריכלי לכך, שזירת המרוצים הייתה המדד לרגשות הציבור. יתר על כן, הקיסר הביזנטי, בחר לעצמו את המקום הגרוע ביותר לצפייה – מעל לשערי ההזנקה, אך הטוב ביותר להיראות ממנו לעיני הקהל[12]. הפמליה והקיסר במרכזה, היו תמונה ססגונית מפוארת. ההיסטוריון טוינבי  (Toynbee) מציע, שמראה הקיסר ופמלייתו בקתיסמה, הוא המקור  לתמונות של ישו, המוקף בפמליה של קדושים[13].

עם הזמן הישיבה בראש המשחקים נקשרה בעצם מושגי המלוכה והשלטון. משום כך, כאשר גאלוס (Gallus), שותפו של קונסטנטיוס השני[14] בשלטון, הגיע לקונסטנטינופול, הוא ערך בה מרוץ מרכבות ואף הניח את העטרה על ראשו של הרכב המנצח, קונסטנטין זעם, שילח בו את סוכניו ואלו רצחו אותו נפש והתעללו בגופתו[15].  קונסטנטין הגיב בצורה כה אלימה, משום הקיסרים הביזנטים נכחו כמעט תמיד במשחקים, כחלק  מחובתם המלכותית. לכן, מי שנוטל לעצמו סמל זה, משמע שהוא מורד בקיסר. לאחר שחְ'וֹסְרוֹ הראשון מלך פרס כבש את אַפֳּאמֶיאה (Apamea), הוא נכח במשחקים. הוא צידד במפלגה הירוקה, משום שיוסטיניאנוס אהד את הכחולים[16] (ראו להלן: הסיעות).

לאורך כל התקופה הביזנטית, היה ההיפודרום מרכז התרבות והחברה של העיר. סביב ההיפודרום, על המדרונות הדרומיים והמזרחיים של הגבעה הראשונה, התרכזו חייה התוססים של הבירה הביזנטית[17].

בהיפודרום של קונסטנטינופוליס, לא נערכו רק מרוצי מרכבות, אלא גם תחרויות הנערכות בדרך כלל באמפיתאטרון. כך למשל התקיימו שם קרבות בין לודרים חמושים. סופר על נזיר בשם טלמאכוס, שניסה להפריד בין שני לודרים בשיאו של הקרב וקרא להם, בשמו של ישוע, שלא לרצוח. הציפים התרגזו על התערבותו של הנזיר בשעשועיהם, פרצו אל הזירה, עם לבנים שעקרו מן התושבים וסקלו את הנזיר למוות. בתגובה לאירוע החמור, אסר הקיסר ארקדיוס ( Arcadius)[18],  על קרבות הלודרים אך העם שהפסיד את הבילוי החביב עליו, שהיה גם נתיב לנקז אלימות, תר אחרי קרבות בלתי רשמיים ברחובות ובכיכרות, בין הלוחמים המטורזנים של סיעות הכחולים הירוקים. כמו כן, נערכו בזירה קרבות בין דובים, לבין כלבי קרב שאומנו במיוחד לשם כך; קרבות בין אריה לנמר, בין זאבים לפר, או בין פר לאריה, בין חזיר בר לחזיר בר, או בין פושעים לחיות פרא[19]. התחרויות שימשו כר נרחב להימורים כספיים .

ביום המרוץ הייתה העיר כמרקחה ובקרב תושביה אחזה התרגשות. ההמונים זרמו אל שורות מושבי האבן והשגרירים הזרים תפסו את מקומותיהם. במושבים הסמוכים ביותר לזירה, ישבו חברי הסיעות לצבעיהן: הכחולים מימין לתא הקיסר והירוקים לשמאלו. לאחר שהכול ישבו במקומותיהם, הופיע הקיסר, מוקף מצביאים ונכבדים. משניתן האות, נפתחו ארבע דלתות מתחת לתא המלכותי וארבע מרכבות, כל אחת רתומה לארבעה סוסים, פרצו אל הזירה, לקול שעטת הפרסות ותשואות הקהל. המרוצים נמשכו בכול שעות הבוקר ואחר הצהרים. כתום המרוץ הרביעי הייתה הפסקה. מוקיונים אקרובטים ולהטוטנים, או תהלוכות של חיות אקזוטיות, בידרו את הצופים, שאכלו את ארוחתם, על חשבון הקיסר. לאחר ההפסקה חודשו המרוצים ושוב נסחף הקהל באקסטזה של התחרות[20].

הסיעות

לבישת צבעי הקבוצה הפכה לחלק גדול מהמרוץ הביזנטי. הסיעות, שנקראו  כבר בתקופה הרומית, על פי צבעיהן, התעצמו בביזנטיון, עד כדי כך, שראו לעצמן צורך, להתגבש בצורת ארגונים המנוהלים לפי קווים, המזכירים במקצת את אלו של מיליציה מקומית. מלכתחילה היו ארבע סיעות: הירוקים, הכחולים, האדומים והלבנים, אך לימים, במאה התשיעית, התאחדה הקבוצה הכחולה עם שרידי הקבוצה הלבנה, הקבוצה הירוקה התאחדה עם שרידי הקבוצה האדומה. כל אחת מהן, הייתה להלכה המצדדת של אחת משתי הקבוצות היריבות של מרכבות המרוץ, ולמעשה אחד משני הזרמים הפוליטיים העיקריים שבעיר. המרוצים בהיפודרום הפכו לכסות פוליטית של סיעות ומועדוני הירוקים והכחולים. הם סיפקו את הסוסים, המרכבות הרכבים והסגל המקצועי לשעשועי ההמונים. שתי הקבוצות המאוחדות – הירוקים והכחולים – הפכו בשלב זה ליותר מקבוצות ספורט. הם היו לארגונים חברתיים חזקים, שעסקו בחיי העיר והמדינה, בענייני חברה, צבא, פוליטיקה והכלכלה. הם הפכו לצבאות מקומיים באזור, שנלחמו אלה באלה, לעתים בקרבות אלימים. בשלב זה כבר היו הקבוצות מעורבות באופן בלתי הפיך בהיררכיה של האימפריה הביזנטית[21].

בראש כל אחת משתי הסיעות שנותרו, עמד המנהיג, שנקרא "דמארך  (Demarch). תחתיו פעלה היררכיה של נכבדים ובעלי תפקידים: גזברים, נוטריונים, כרוזים, משוררים, נגנים, ציירים , פסלים, רכבים, חרשי עץ וחרשי ברזל, להטוטנים (שהופיעו בהפסקות שבין המרוצים), פקחים (לשמירת הסדר בתוך ההיפודרום) ואורוונים (מתחזקי האורוות). הסיעות שימשו אפיק עיקרי, אליו תועלו רגשות הציבור בביזנטיון. בין אם זו דרישה להוזלת מוצרי מזון בסיסיים, לקיצוץ המיסים, או לדיווח על התנהגותו של פקיד מושחת[22]. הייתה ביניהן יריבות גדולה.

באותם ימים התקיימו שיחות שלום עם הפרסים, לאחר המלחמה שהתחוללה בין הצדדים. עלותה הגבוהה של המלחמה גררה מיסים כבדים מאוד, אשר הכבידו מאוד על העם, הסוחרים וכמובן פשוטי העם. אלו מצאו את מקומם בין הירוקים-אדומים. מנגד, הכחולים-לבנים, ייצגו את הממסד ותמכו בו. למרות שקיסרים נבונים בדרך כלל לא צידדו בסיעה מסוימת אהד יוסטיניאנוס הראשון את הכחולים[23].

הסכסוך לא הסתכם רק במתח מעמדי, אלא גם בדת וזהות. לדוגמה, מעודדי הקבוצה הירוקה נטו להשתייך לסיעה המונופיזיטית, בעוד שמעודדי הקבוצה הכחולה היו אורתודוקסיים יותר.

האהדה לרוכבי הכרכרות לא הסתיימה ואולי אף לא התחילה בהיפודרום, היא הפכה לכוח תרבותי ופוליטי באימפריה, מאות אלפי אזרחי האימפריה לבשו את צבעי רוכבי הכרכרות אליהם הרגישו שייכים. מתוך אלה אלפי צעירים, שניתן להקבילם לחוליגנים של היום בכדורגל המודרני, הציגו פן אלים ומיליטנטי להתאגדות הזאת והיוו את הסנונית הראשונה למה שעתיד היה להתרחש בקרוב[24].

במספר מקומות הפכו הקבוצות למעין כנופיות רחוב, שהרגו ושדדו. ההתפרעויות הוחמרו והגיעו לשיאן ב-532 במרידת ניקה. לאחר מרוצים שהיו בשנת 531, כנופיות אלימות נלחמו זו בזו. אירעו תגרות ומעשי רצח.  ביום ראשון, 10 בינואר 532, מושל העיר קונסטנטינופול, הורה על הוצאה להורג של מספר פושעים שהואשמו ברצח. שניים מהנידונים להורג, אחד מן הסיעה הכחולה ואחד מן הסיעה הירוקה היריבה, נשלחו לתלייה בגרדום. כאשר נתלו, הגרדום נשבר, והשניים נפלו על הרצפה בעודם חיים. הקהל שצפה במחזה, טען שזוהי התערבות אלוהית, וקרא לחנינתם. נזירים ממנזר סנט קולון (St. Konon) הצליחו להבריח את השניים אל מנזר סנט לורנס (St Lawrence) והגנו עליהם שם. מושל העיר שלח כוח צבאי לצור על המקום, כאשר הנזירים והשניים כלואים בפנים. ביום שלישי, 13 בינואר, נערכו מרוצי המרכבות בהיפודרום העיר. תוכננו לאותו יום עשרים וארבעה מרוצי מרכבות, כאשר הקהל ביציעים מחולק לפי הסיעות – הכחולה והירוקה. מתחילת המרוצים ועד למרוץ העשרים ושנים, הקהל קרא לקיסר לחון את הפושעים הנמלטים. לאחר שלא קיבלו מענה על ידי הקיסר, התאחדו האוהדים וקראו "יחי הכחולים והירוקים"! בשלב זה שני הפלגים, האויבים המרים החלו להסתער יחדיו על הארמון הסמוך להיפודרום במטרה להפיל את הקיסר, תוך קריאות "ניקה" (Nika) , שהוראתה ניצחון. הקיסר ואנשיו ברחו אל הארמון אשר היה מחובר ליציע המלכותי, והתבצרו בפנים.

הקיסרות הייתה תחת מצור למשך חמישה ימים, והמהומות התפשטו לכלל רחבי העיר ורובה עלתה באש, כולל כנסיית איה סופיה שכמעט וחרבה. המורדים עזבו את ההיפודרום והגיעו בערב למפקדת הצבא וכלא העיר, הפרטוריום, ודרשו את שחרור הנמלטים הכלואים במנזר. משלא קיבלו תשובה, פרצו המורדים לכלא, שרפו את המקום והרגו את פקידי הממשל שבו. המורדים המשיכו במהומות, והחלו לשרוף אזורים נרחבים בעיר – כנסיית איה סופיה, מרחצאות זוקסיפוס, בתי העשירים, ומבני ציבור נוספים בחצר הקיסר. הקהל הזועם, שכונה על ידי כותבי הרשומות "חזיר קלידוני אלים", איים להפיל את הקיסר יוסטיניאנוס. המרד הסתיים בטבח של 30,000 אזרחים, על ידי המצביא בליסריוס[25].

מאז נחלש כוחן הפוליטי של הסיעות, אולם ההיפודרום המשיך לשמש כמקום כינוס אזרחי עצום, שבו יכלו תושבי האימפריה למחות כנגד עוול כזה או אחר ולחזות בהוצאתם להורג של פקידים מושחתים. כאן הועלו קיסרים לשלטון, כאן גם הורדו ואף נרצחו. כאן נערכו משפטים והוצאו לפועל פסקי דין של מוות. כאן אף עונה והוצא להורג, הקיסר אַנְדְרוֹנִיקוֹס הָרִאשׁוֹן קוֹמנֵנוּס, בשנת [26]1185. במשך 57 שנות הכיבוש הלטיני, שימש ההיפודרום [קרקס]  לתחרויות אבירים. לא רק בקונסטניטנופול, גם בערים אחרות היה ההיפודרום במה להפגנת כוחו של הקיסר וזירה לפעילות אלימה. ההיפודרום בתסלוניקי ידוע כזירה בה התרחש מרחץ דמים. כפי שמתאר ההיסטוריון אדוארד גיבון (Edward Gibbon) בשנת 390 לספירה, הכניס הקיסר תאודוסיאוס לזירה בין 7,000-15,000 איש, אשר הומתו במסווה של משחקים כעונש על הרצח של שר הצבא[27].

ההיפודרום בקונסטנטינופול המשיך לשרת את הקיסרים הביזנטיים במשך מאות שנים, גם לאחר היעלמות הספורט, עד שנבזז ב-1204, במסע הצלב הרביעי. במהלך הביזה, הסירו הצלבנים את סוסי מרקוס הקדוש, ארבעה סוסי ברונזה, שהיו במקור חלק מאנדרטה לקוודריגה (Quadriga), המרכבה הרתומה לארבעה סוסים  שנבנתה על ידי קונסטנטינוס.

הידיעות שבידינו על ארץ ישראל במאות הרביעית עד השביעית, מלמדות על הפופולריות הגדולה של מרוצי המרכבות ועל המקום החשוב שתפס הקרקס בחיי העיר. בין הייתר אנו שומעים שגם שומרונים ויהודים גילו התלהבות מן המרוצים ואף היו רכבים ביניהם. בתקופה זו, התבלטה קיסריה בין ערי ארץ ישראל בקרקסים שלה. אין לשכוח שמדובר לא רק בעיר גדולה ועשירה, אלא בבירת פרובינקיה, הראשונה בחשיבותה בארץ ישראל.

ראו באתר זה: סיור בקיסריה.

הרכבים נשארו בדרך כלל אלמוניים לגבינו. אבל אין ספק שבערי ארץ ישראל, כבמקומות אחרים, זכו המצטיינים שבהם לעושר ולפרסום וחלקם אף הוזמנו להתחרות בהיפודרום המפורסם שבקונסטנטינופול[28]. בהקשר זה, יש להזכיר את מאורעות הדמים שהתרחשו בארץ ישראל בכלל ובקיסריה בפרט, בתקופת שלטונו של הקיסר פוקאס (Flavius Phocas Augustus 602-610). במהומות אלו נלחמו סיעות הירוקים והכחולים, במלחמות עקובות מדם. יתכן שגם המהומות שהתרחשו בקיסריה, בין היהודים והשומרונים, לבין הנוצרים, באמצע המאה השישית, היו קשורות לשתי הסיעות שפעלו בעיר. המנצחים היו חוגגים במרוצי סוסים ומרכבות.

לסיכום

בתקופה הביזנטית, צומצמה תרבות השעשועים הרומית, למשחקי ספורט.  למרות התנגדותה העקרונית של הנצרות, המשיכו לקיים שם גם קרבות גלדיאטורים  והוצאות להורג לשעשוע ההמון. מרוצי המרכבות תפשו חלק גדל והולך בחיי העיר. כמו בימינו, רווחה אז מרקחת של ספורטאים נערצים, אוהדים מושבעים, עסקנים ובעלי הון, שבחשו בספורט ובשעשועים. כמו בימינו, הייתה הזירה, אמצעי נוח לתקשורת בין העם לשליטיו.

שלמי תודה,

תודתי לפרופסור ארתור סג"ל על הסבריו המאלפים ותודה לכרמית גור שאלמלא מחקרה החשוב לא הייתי מגיע אפילו למחצית מן המקורות.

הערות

[1]  ארתור סג"ל, מתקני שעשועים בעולם הרומי, אריאל , 100, אוגוסט 1994,  עמ' 137

[2] י' דן, "חיי העיר בארץ ישראל בשלהי העת העתיקה, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 200-209

[3] H. A. Harris, sport in Greece and Rome, London, 1872, p 227-230

[4] מעדויות בנות המאה השישית לספירה עולה, כי גם השומרונים וגם היהודים בקיסריה, לקחו חלק בשעשועי המרוצים.( ירון דן, "הקרקס וסיעותיו (הכחולים והירוקים), בארץ ישראל, בתקופה הביזנטית", קתדרה, 4, יולי 1977 עמ'  )133-137

[5] H. a. Harris, pp 230-233

[6] שמעון דר, עמ' 222

[7] קתיסמה הוא גם שמו של המושב,  המדור, של מזמרי ההימנונות בכנסיות הביזנטיות. מעניין  אם יש קשר בין המיקום של קתיסמה בתוך מבנה הכנסיה, למיקום של הארמון ביחס להיפודרום בקונסטנטינופול. תודה לכרמית גור על ההערה.

[8] שמעון דר, "כיצד מומנו מופעי הספורט בקיסריה הביזנטית – השוואה לימינו אלה", מכמני קיסריה, עמ' 219

[9] סויטוניוס, (יוליוס), עמ' 80.

[10] כרמית גור, עמ' 212-215

[11] כרמית גור, שם.

[12] כרמית גור, "לחם, שעשועים וסקרי דעת קהל. על מרוצי המרכבות ברומיים, כאמצעי תקשורת בין עם לשליטיו", בתוך: יוסף פורת, איתן איילון, אברהם איזדרכת (עורכים), מכמני קיסריה, ירושלים 2011, כרך ב', (להלן: כרמית גור). עמ' 214.

[13]  J. M. C. Toynbee, The Art of the Romans, London, 1965, p. 80

[14] זהו קונסטנטיוס השני. שני אחיו נקראו קונסטנטין השני, וקונסטנס. שני האחים (טין וטנס) שלטו במערב האימפריה, וקונסטנטיוס במזרחה, עד שב- 353 הוא איחד את כל האימפריה תחת שלטונו. ב- 351 הוא מינה את בן דודו, קונסטנטיוס גאלוס, לשותפו בשלטון, וב- 354 רצח אותו

[15] אמיאנוס מרקלינוס, דברי הימים (תרגום ש' דוברצקי),ירושלים, תשל"ד,  עמ' 14.

[16] Procopius, The Persian Wars II, (trans. Dewing H.B. , London, 1953,.32:11

[17] גילי חסקין, שרון טלמור, תורכיה הקלאסית, מדריך "קל" למטייל", הוצאת דפוס קל, תל אביב, 1988, עמ 68

[18]  פלאביוס ארקדיוס אוגוסטוס (בלטינית: Flavius Arcadius Augustus;‏ 377\378 –408) היה קיסר האימפריה הרומית המזרחית משנת 395 ועד מותו. נולד בספרד כבנו הבכור של תאודוסיוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית. אחיו הקטן היה הונוריוס, שעתיד היה לרשת את האימפריה הרומית המערבית. ארקדיוס ידוע כקיסר חלש מאוד שנשלט על ידי אנשי חצר חזקים ממנו. תאודוסיוס העניק לו את התואר "אוגוסטוס" ומינה אותו לשותף לשלטון במזרח בשנת 383 (כשהיה בן חמש או שש). עם מותו של תאודוסיוס, הפך ארקדיוס לשליט היחיד במזרח והונוריוס לשליט במערב. שני הנערים היו צעירים מכדי לנהל כהלכה את מדינת הענק הרומית, ובפועל הנהיגו את שני חלקי האימפריה שרים ואנשי צללים שפעלו מאחורי הקלעים.

[19] רוברט גרייבס, הרוזן בליזריוס,, תל אביב, 1988עמ' 47

[20] ביזנטיון, עמ' 114-115

[21] י' דן, "חיי העיר בארץ ישראל בשלהי העת העתיקה", ירושלים, תשמ"ד, עמ' 212

[22] ביזנטיון, עמ' 114

[23] אי אפשר לשלול תבונה מדינית מקיסר כמו יוסטיניאנוס, שהיה אוהד של סיעת הכחולים. אבל האופן שבו מסופר על כך ב"אנקדוטות" של פרוקופיוס משייך אהדה זו לצדדים המכוערים של שלטונו.

[24] אורן פלד, " היום לפני 1489 שנים פרץ “מרד ניקה” בעיר קונסטנטינופול (איסטנבול) שגבה את חייהם של 35,000 איש", זו הדרך, 10-01-2021

[25]  H.B. DEWING, PROCOPIUS – History of The Wars, London: HARVARD UNIVERSITY PRESS, 1914

[26] לאחר שאנדרוניקוס הודח, מסר אותו מחליפו אנגלוס, לאספסוף העירוני ובמשך שלושה ימים הוא נחשף לזעמם ולטינתם,[ נותר במשך אותה תקופה קשור לעמוד ומוכה. ידו הימנית נכרתה, שיניו ושיערו נעקרו, אחת מעיניו נעקרה, ובין ייסורים רבים אחרים, הושלכו בפניו מים רותחים, עונש הקשור כנראה ביופיו.. לבסוף הוא הובל להיפודרום קונסטנטינופול ונתלה ברגליו בין שני עמודים. שני חיילים לטיניים התחרו בשאלה החרב של מי תחדור לגופו עמוק יותר, והוא נקרע לגזרים. שרידיו נותרו לא קבורים והיו גלויים במשך מספר שנים לאחר מכן. הוא מת ב-12 בספטמבר 1185. (Encyclopædia Britannica/Andronicus I)

[27]  .Michael ,Vickers, "The hippodrome at Thessaloniki", Vickers The Journal of Roman studies, pp 25-32 .1972