סתיו באגן הים התיכון

סתיו

סתיו. החצבים פרחו וכבר קמלו.  אפילו מבשרי הגשם סיימו לפרוח.  זוהי שעם היפה של הכרכומים והחלמוניות.  הארץ מתחילה ללבוש כסות ירוקה של גשם ראשון והחסידות כבר חלפו על פנינו במסען הארוך מאפריקה לאירופה.  גם הנחליאלים כבר לא אטרקציה והימים קצרים כמעט כמו בחורף.

בארצנו מוכת השמש, אין סתיו של ממש, אלא רק עונת מעבר בין הקיץ לחורף; מה שהסבתות כינו פעם "עונת מעבר", שם נרדף להצטננויות של ילדים.  באירופה, לעומת זאת, גם בארה"ב, בסין וביפאן, זוהי עונה נפרדת, בה העלים מחליפים את צבעיהם, העופות את נוצותיהם והיונקים את פרוותם.  הסתיו הישראלי הוא עונה מצוינת לטיולים בעולם.  זו היא השעה היפה ביותר לטייל בסין, ביפאן, בצפון אמריקה ועוד.  נמליץ הפעם דווקא על הארצות הקרובות.

בראשית הסתיו, כשבארצנו מוכת השמש עדיין חם, השעה יפה להצפין מעט אל ארצות הים התיכון.  שם כבר פינתה השמש הלוהטת את מקומה והיא מפתה את המבקרים בקרניים חמימות, המאפשרות טיולים נינוחים בהרים ובערים, כמו גם רחצה בים, ללא חרדה מטיגון מהיר של העור.  כאשר נכנס אוקטובר כבר קר מכדי להתרחץ בים, אך עדיין נעים לטייל. היערות והמטעים לובשים כסות כתומה של שלכת, האור רך במיוחד והאתרים שקטים וכמעט ריקים מהמולת התיירים.  זה הזמן להרים את הראש אל ציורי הקפלה הסיסטינית או לשוטט בסמטאות קפרי, מבלי לחוש כפרט בודד הנדרס באלפי רגליים של עדרי המבקרים.  עוד מעט יתחיל החורף ולמרות התדמית החמימה של ארצות הים התיכון, הוא יודע להיות קר וזועף.  אך עדיין לא.  עוד רק נובמבר.  זה הזמן לתפוס שבוע או שבועיים אחרונים של טיולי שלכת, בטרם יופיע "גנרל חורף" בנוכחותו הקרה והסוערת.

 אגן הים התיכון

אגן הים התיכון הוא כינוי כולל לארצות שסביב הים התיכון; ים שהוא גורם משמעותי בקביעת דמותן של הארצות שמסביבו.  יש לא מעט מן המשותף בין הארצות שלחופו.  כך למשל סלעי הגיר הבוהקים בהרי הסיירה נבדה שבדרום ספרד, בהרי הריף שבצפון אפריקה, ברכסים של סרדיניה וכמובן של הלבנט, שבלבו אנו יושבים.  הקיץ השחון בדרך כלל, הצבעים הצהבהבים, הטראסות, הגידולים הים תיכוניים, המלאכות העממיות, הנמלים העתיקים הבנויים פעמים רבות על לשון יבשה החודרת אל הים.  כל אלו מעניקים למטייל תחושה של שוטטות בנוף שיש בו הרבה מן המוכר.  לתחושה הביתית, המוכרת, תורמת לא פחות ההיסטוריה המשותפת. כולנו, לפחות רובנו, ספגנו השפעות פניקיות, יווניות, הלניסטיות, רומאיות, ערביות, צלבניות, עות'מאניות ומה לא.

כך למשל, ניכרת סביב הים התיכון, טביעת ידם של היוונים, שרקמו לים התיכון, לפי תפישתם, שוליים של תרבות.  גם העמים המקומיים אחריהם, שנצרפו בחותמה של התרבות ההלניסטית, עיטרו אותו במקדשים ובתיאטראות רבי רושם.  הרומאים שבאו אחריהם נכבשו בקסמו של העולם היווני ובנו מקדשים מפוארים בלוב, בתוניסיה, באיטליה, בעבר הירדן, והוסיפו תרומה משלהם – אמפיתיאטראות, שם נלחמו גלדיאטורים בחיות פרא וזה בזה. כך בפּוּלָה שבקרואטיה, באֶל גֶ'ם שתוניסיה וכמובן שברומא. הנצרות בנתה כנסיות, האסלאם מבצרים ולימים, העות'מאניים בנו מבצרים והוונציאנים מצודות.

 איי יוון

בליל העמים והתרבויות שסביב הים התיכון, אשר צמחו בגומחות התרבותיות הרבות שמסביבו, מצאו את ביטויים היצירתי במבנים מפוארים ורבי הוד שזכו לשם עולמי.  לא בכדי כוללת רשימת "שבעת פלאי תבל", אתרים מן האגן המזרחי של הים התיכון.  חלק עצום מהמבנים שפרסמו את האזור, כמו המגדלור של אלכסנדרייה, מקדש ארטמיס באפסוס (ומשום מה נפקד מהרשימה מקדשו של הורדוס בירושלים), חרבו לחלוטין; אך אגן הים התיכון עדיין עשיר בשכיות חמדה החל מהפירמידות אשר בגיזה, הערים הרומאיות המושלמות כמעט לחופה של צפון אפריקה, המדרסות של פס, מסגד קורדובה וארמון אלהמברה שבאנדלוסיה, הכנסיות הקתוליות באיטליה, הערים היווניות בסיציליה, המצודות הוונציאניות שבקרואטיה; מסגדיה וכנסיותיה של איסטנבול ועוד ועוד.

לישראלי נדמה לעתים, כי אגן הים התיכון, הקרוב כל כך הביתה, דל באטרקציות נופיות; זוהי טעות נפוצה. אגן הים התיכון תחום סביב סביב, בשרשרות מרשימות של הרים גבוהים, כמו הפירינאים שהינם רכס מיוער ומשמשים כגשר וכסכר בין צרפת לבין ספרד; האלפים המהווים כמשל וסמל להרים מושלגים, שרשרות הרי האטלס הנישאות מעל המדבר בצפון אפריקה, האלפים הדינאריים בקרואטיה והרי הדוֹרמיטוֹר המבותרים שבמוֹנטֶה נֶגרוֹ. המשקעים הרבים יחסית חלחלו בשכבות סלעי הגיר המקיפות את הים התיכון והעשירו אותן במערות נטיפים מרשימות ביוון, יוגוסלביה וספרד.  במקומות אחדים מזדקרים מעל הים הררי גרניט ובמקומות אחרים גולשות אליו דיונות חוליות.

אמפיתאטריום פלביום (ה"קולוסיאום") שברומא

באזור זה ישנם חופים ישרים כמו במרוקו ומפורצים כמו ביוון. כמו כן עשיר ים נפלא זה באיים שונים ומגוונים: האי ג'רבה הטוניסאי המדברי, לעומת האיים התרקיים המיוערים בצפיפות בצפון הים האיגאי; האיים הקיקלדיים הקירחים, הבוהקים בלבן, מול איי דלמטיה המיוערים, שגגות הרעפים של בתיהם צובעים אותם בגוון אדמדם. מלטה השקט מול פלמה דה מיורקה הסואן.

תרבותו של הים התיכון, היא כביכול תרבות קרובה ומוכרת; גם זו טעות שכדאי לשורשה. מעטים המכירים את התרבות הקטלונית שבסרדיניה, את הלאזיים בהרי הפונטוס שבתורכיה, את האלבנים, את הבאסקים או אפילו את אורחות חייהם של תושבי קורסיקה. בטיולי באגן הים התיכון, היו פעמים רבות שחשתי הרבה יותר רחוק, מאשר באיי האוקיינוס השקט. כך למשל הרגשתי במדינת הנזירים הר אתוס, ההר הקדוש בצפון מזרח יוון, שהכניסה אליו מותרת לגברים בלבד.  כך חשתי גם ב"שמורת הטבע" ההיסטורית של מנזרי טור איידין שבדרום מזרח תורכיה, שם מדברים עדיין ארמית; בפסטיבל התמרים בנאות המדבר של הסהרה, באיי אָגָדי שבסיציליה או במחנה צוענים ליד גרנדה שבספרד.

אקלים הים התיכון איננו מיקשה אחת:  בים התיכון יש אזורים גשומים להפליא, כמו מפרץ קוטור (Kotor) שבדרום יוגוסלביה וגם אזורים צחיחים, כמו חופה המדברי של מצריים.  ובכל זאת, "ים תיכון" הוא אפוא מושג מתחום האקלים, דהיינו, קיץ חם ויבש וחורף גשום.  "ים תיכון" הוא גם מושג מתחום החקלאות; גידולי "שבעת המינים" ובעיקר גפן וזית, שניהם מייצרים את הנוזלים המשמעותיים ביותר בתפריטו של אדם, יין ושמן.

דומה כי הים התיכון מציג את מגוון אתני ותרבותי, מן הגדולים עלי אדמות.  יוגוסלביה (לשעבר), על חמשת עמיה והמיעוטים החיים בה, היא אולי דוגמא קיצונית, אך כמעט כל ארץ ים תיכונית, עשירה במספר עמים:  היוונים שיש בהם גם וָולכים, אלבנים ותְרקיים; שונים בתכלית מן האיטלקים, שגם הם רחוקים מלהיות מיקשה אחת – יש מעט מאד מן המשותף בין יושביה חמי המזג של סיציליה לבין האירופאים האלגנטיים של מילנו.  תורכיה שלאחר חילופי האוכלוסין, הינה מדינה הומוגנית למדי, אך גם בה ישנם לאומים שאינם תורכיים, כמו ארמנים, יוונים, ערביים וקווקזים. בספרד לעומת זאת, מדגישים העמים השונים את ייחודם והעובר מקסטיליה לקטלוניה, חש כאילו עבר לארץ אחרת.

קיים קיטוב, ההולך וגדל, בין האנדלוּסיים, תושביה של דרום ספרד, שחותמה של צפון אפריקה ניכר על פניהם, לעומת החזות הבהירה וההוויה האירופאית של תושבי אָסְטוּרְיָאס. בארצות האירופאיות התקיים שנים רבות המתח בין אחדות לבין פירוד.  כך למשל, בתקופת המהפכה הצרפתית מרבית תושבי השטח שנקרא כיום "צרפת", לא ראו את עצמם כצרפתים. היווצרותה של מדינת הלאום באמצע המאה ה-19 יצרה זיקה מובהקת בין אומה לבין טריטוריה.  מובהקת מדי לדעת רבים. כך למשל, תושבי פְּיידְמוֹנט שבצפון איטליה מוצאים מעט מן המשותף בינם לבין האזור שמדרום לרומא; אזור שמבחינתם של רבים מאד, יכול לשקוע בקרקעית הים.  כך למשל, מוצאים רבים מתושבי קטלוניה, קרבה גדולה יותר אל הפרובנסאלים החיים בצרפת השכנה, מאשר לאנדלוסים שבדרום ספרד והדוגמאות רבות.  למרבה הפרדוכס, איחוד אירופה דווקא הגביר את מגמת הפיצול. אם כולם אירופאים, שואלים רבים, מדוע על תושב לנגדוק שבצרפת לחוש בכלל צרפתי?  הוא יכול להיות אירופאי ובו זמנית גם לנגדוקי.  כך יכול אדם לחוש סיציליאני ואירופאי, תוך דילוג על ה"מדרגה" האיטלקית, המאוחרת יחסית ולדעת רבים גם מיותרת.

הפיצול הרבותי הולך וגדל. לא רק שתושבי האי הגדול ביוון מגדירים את עצמם כ"כרתיים", גם תושבי החבל ההררי שמרכזו מגדירים עצמם כ"ספקיים".  עד כמה מועיל הפיצול התרבותי למדינת הלאום?  על כך חלוקות הדעות, אך דומני שהכול יסכימו שהעניין לתייר רק גדל.  ובתיירות עסקנן.

מרוקו שלחופו הדרומי של הים התיכון, מנסה להפגין כלפי חוץ חזית אחידה, אך תחת פני השטח, לוחשת גחלת התסכול של הברברים והיא דומה למעשה תשבץ מורכב ומגוון.  גם אם איטליה, צרפת וספרד שלטו תקופת מה בצפון אפריקה והשפעתן ניכרת בה, שייכים צידיו הדרומי והצפוני של הים התיכון, לשני עולמות שונים ורחוקים.  ארץ ישראל משתלבת היטב באזור רב גוני זה, בהיותה תופעה פנומנאלית שיש בה ערבים, דרוזים, צ'רקסים וארמנים וגם היהודים יושביה, הם קיבוץ גלויות של שבעים עמים ושבעים לשונות.

יותר מכל אזור אחר, מעניק ים התיכון והארצות שלחופיו, מעין הרגשה של בית. יש משהו דומה באווירה, בריחות ובטעמים, לאלו המוכרים מארצנו הקטנטונת ומוכת הסערות: הגוון הכהה של האנשים, השמש החמה, הקולניות, תנועות הידיים, הקשר הבלתי אמצעי בין בני אדם ואפילו הנורמות הבלתי מלוטשות של סדר, נימוסים והליכות.

השמש, החופים, כפרי הדייגים ואתרי התרבות שבארצות הים התיכון, יחד עם הקרבה למרכזי האוכלוסייה באירופה, הפכו את הים התיכון לגורם מושך תיירות מדרגה ראשונה. זהו האזור המתויר ביותר בעולם. מרבית התיירים באים לכאן בקיץ, בגלל הים. בגלל השמש. לנו, יש מכל אלו בשפע. זה הזמן לצאת לים התיכון שמעבר לפינוקי הריביירה.  זה הזמן לכנסיות של רָוֶונָה, לשרידים הרומאיים של פרובאנס, לארמונות של סיציליה, למקדשים של תורכיה, להרים של יוון, בטרם יהיה שם קר ומאוחר.