גילי חסקיןטיול בחצי האי הודו-סין: וייטנאם, קמבודיה ולאוס
ראה באתר זה : טיול לוייטנאם וקמבודיה
לצפייה במצגת תמונות בנושא: טיול לוויטנאם
כתב וצילם: גילי חסקין.
את שמה של וייטנאם מכירים רבים בעיקר מהמלחמה ההיא. העקובה מדם, שחצתה את דעת הקהל האמריקאי ועד היום מעוררת סערות מדי פעם. אולם המציאות העכשווית שונה לגמרי: מסע לגילוי יופייה הנסתר של וייטנאם חושף את המטייל לנופי בראשית בתוליים ומגוונים, ומעל הכול מפגיש אותו עם פסיפס אנושי אותנטי, עשיר ובלתי שגרתי, שמותיר אחריו רושם עז. אך ביקור במדינה הוא אנטיתזה מוחלטת לסצנות הקרב ביערות הגשם תוצרת הוליווד: אנשים חייכניים, צבעים וריחות, הדלתא רחבת הידיים של נהר המקונג, ומרחבי ענק ירוקים של שדות אורז ובהם חקלאים בכובעי קש.
וייטנאם היא מן הצבעוניות והמרתקות שבארצות מזרח אסיה. במסגרת טיול לוויטנאם נראה כי ויש בה כל מה שתרמילאים מחפשים: שדות אורז ירוקים ואינסופיים, חופים טרופיים בתוליים, עטורים בעצי קוקוס ומנוקדים בכפרי דייגים, ואפילו רכס הרים, הגבוה ביותר בדרום-מזרח אסיה. יש בה מיעוטים אתניים בעלי מנהגים ייחודיים ולבוש ססגוני, ערים עתיקות ומודרניות, מקדשים, שווקים וארמונות, אוכל מדהים ועם מיוחד, אמיץ, נדיב ובעל היסטוריה יוצאת דופן.
העם הווייטנאמי נחשף באופיו האצילי, בגאוותו הלאומית, בחריצותו ובקבלת הפנים החמה והידידותית, וכל זאת בניגוד לתדמית שהצטיירה בסרטים כמו "בוקר טוב וייטנאם",. וייטנאם מהווה יעד קלאסי למטייל עצמאי ולתרמילאים, בהיותה מאתגרת ובעלת שפע שכיות חמדה, נוחה להתמצאות וידידותית עד מאוד.
אחת האסוציאציות לשם "וייטנאם" היא האורז, שהיה מוצר מיובא כול עוד שלטה בכיפה השיטה הקומוניסטית ומאז שזו פשטה את הרגל, הפכה וייטנאם ליצואנית של אורז. אורז. אורז, לא רק כמזון העיקרי, ולפעמים היחיד כמעט, של תושבי וייטנאם, אלא אורז כחיים. גידול אורז כשגרת יום, כל יום, כל עונות השנה, כל שנה, כל החיים, בכל מקום שיש בו פיסת אדמה שאפשר להציף.
באזורים הכפריים של וייטנאם, חייהם של התושבים נסובים סביב מחזור הגידול של האורז. מדובר בתהליך מתמיד של זריעה, שתילה, קציר וחוזר חלילה. גידול אורז זו עבודה פיזית קשה ומייגעת, שמרביתה נופלת על כתפי הנשים. אמנם גם לגברים יש תפקיד, ולפעמים מתגייסת לעבודה המשפחה כולה, אבל העבודה הסיזיפית בשדות האורז נעשית בעיקר על ידי נשות המשפחה. בכל פעם שאני מבקרת בווייטנאם ורואה את הנשים כפופות בשדה האורז המוצף, שותלות ומעשבות, אני מברכת על גורלי הטוב שלא עשני אשה וייטנאמית.
אינני טוען שאימת המלחמה הם פרי דמיונם של במאים ותסריטאים, אלא שהווייטנאמיים בחרו להקדיש לזיכרונות המרים ומוזאון מצמרר בהו צ'י מין סיטי, מטוס הפצצה שקוע בהאנוי ותעלות ששמשו את לוחמי הוויטקונג ומאז הורחבו ושופצו לביקורי תיירים. עבור מי שזוכר סרטים כמו "צייד האיילים" "פלאטון", "אפוקליפסה עכשיו" או אפילו "בקר טוב וייטנאם", למי שקורא ספרים כמו "צער המלחמה" , זיכרונות האימים ממלחמת וייטנאם מטילים עדיין את צילם על הטבע המרהיב והתרבות העשירה של מדינות אלה. אך ווייטנאם עשתה את הבחירה שלה: המערב והשיטה הקפיטליסטית שלו. במחשבה שניה, ארצות הברית הובסה בקרב וניצחה במערכה…
"הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם" (בוייטנאמית: Cộng Hòa Xã Hội Chủ Nghĩa Việt Nam) היא מדינה בדרום מזרח אסיה אשר גובלת עם הרפובליקה העממית של סין בצפון, עם לאוס וקמבודיה במערב ועם מפרץ טונקין במזרח ובדרום. הרפובליקה במתכונתה הנוכחית קיימת משנת 1976, לאחר תום מלחמת וייטנאם וכיבושה של דרום וייטנאם על ידי צפון וייטנאם. אוכלוסיית וייטנאם מונה למעלה מ-90 מיליון בני אדם.
אלף שנות כיבוש סיני ושכנות גיאוגרפית השפיעו השפעה תרבותית עזה על וייטנאם, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. השפעה זו ניכרת בעיקר בתחומי הדת, הספרות, הלשון, המוסר והמנהגים. לעומת התחומים ה"וותיקים" הללו, בתחום החברתי והפוליטי התעצבה וייטנאם רק ב-150 השנים האחרונות בין שני צירים המהווים עד עצם היום הזה נדבכי יסוד בהווייתה. הציר האחד הוא אתוס המאבק הממושך בקולוניאליזם הצרפתי שנמשך כמאה שנים (1954-1859), והמשכו במאבק חסר הפשרות כנגד האמריקאים (1975-1965). מאבק ממושך זה לעצמאות נחרט בתודעת היחיד והחברה כזיכרון קולקטיבי שעיצב את זהותה הייחודית של וייטנאם, חישל את רוחה ומתווה כיום את דרכה המדינית. "ארוכה הדרך לחירות" היא לא רק סיסמה, כי אם אמת צרופה בחיי החברה הוייטנאמית.
ווייטנאם היא חבל ארץ ארוך וצר, מעין "נקניק" שנלחץ ממזרח לקמבודיה ולאוס וממערב לים סין. לייתר דיוק, נראית וייטנאם כמו אסל עם שני דליים, פס צר לאורך הים עם גוש הררי גדול בצפון מערב, בו שוכנים בעיקר שבטי הגבעות הצבעוניים וגוש גדול בשרום, אותו תופסת בעיקר הדלתא של המקונג. בווייטנאם חיים 54 מיעוטים אתניים. הקבוצה האתנית העיקרית במדינה היא וייט המהווה 86.2% מהאוכלוסייה (לפי מפקד האוכלוסין ב-1999). קבוצות אתניות משמעותיות אחרות במדינה מורכבות משבט-על המונג, המונה את השבטים פלואר מונג, רד מונג, בלאק מונג, וואיט מונג. שבט-על טאי המונה את השבטים בלק טאי, וואיט טאי ושבטים שונים מקבוצת המון-קמר, שבטים ממוצא סיני ושבטים טיבטים אשר היגרו לווייטנאם רק במאות האחרונות.
וייטנאם יש חופים ארוכים (3,000 קילומטר) מהיפים בדרום-מזרח אסיה, מפרצים בהם עוגנות ספינות ציוריות, מישורים הנחרצים על ידי מאות נחלים ושדות אורז, שסביבם מתנהלים חיי היום יום של האיכרים, כפי שהתנהלו זה מאות שנים.
מנגד, הערים הגדולות – הו צ'י מין (סייגון) והאנוי – הומות אדם, אופניים, ציקלו (מעין תלת אופן שהנוסע בו יושב מלפנים). הצפיפות גדולה, השווקים עשירים ודוכני רחוב מציעים לתיירים באגטים טריים, עם גבינת הפרה הצוחקת ועוד סממנים מהמערב.
במהלך טיול לווייטנאם נגיע להאנוי. האנוי מציעה למטייל אווירה מזרח אסייתית מנומנמת, מזכרות מהשלטון הצרפתי, את קברו וביתו של האב המייסד הו צ'י מין ומקדש קונפוציוניסטי בסגנון סיני. סייגון מעניינת פחות, אך מציעה דופק חיים מואץ ושוק סיני רוחש חיים.
למרות איחוד הדרום והצפון, עדיין ניתן לזהות הבדלים תרבותיים וכלכליים בין שני חלקי המדינה. הצפון שמרן יותר, מאופק יותר, רומנטי יותר. הצפון, מערבי יותר, פתוח, עולץ ומשוחרר.
לווייטנאם נופים הרריים יפים, המושכים את העין והלב בעיקר בשל הנוף האנושי הרוחש בהם. בדרום ידוע אזור השבטים של דאלאט וססגוני ממנו הוא אזור סאפה שבדרום מזרח. לווייטנאם נופים מרהיבים כמו מפרץ האלונג בו בולטים הרים גירניים ירוקים מעל המים, או אזור טאם קוק, המכונה "האלונג שעל היבשה". דומני שווייטנאם מגשימה יותר מכול ארץ אחרת את הפנטזיות התיירותיות לגבי "המזרח הרחוק". הרבה ממראות הרחוב והשדות שמצפים לראות בסין, נשקפים יותר בווייטנאם. ווייטנאם מציעה מטבח מגוון להפליא. אמנם, הציניקנים טוענים שהמסעדות הווייטנאמיות בפריז מגישות אוכל טעים (ויקר) בהרבה, אך גם לאלו של ווייטנאם יש הרבה מה להציע.
דרום ווייטנאם וצפונה הם שני עולמות התקופה שעברה מאז אוחדו, גדולה מזו של הפילוג ובכול זאת, מדובר בהבדלים גדולים מאד.
דוגמה מוחשית היא ההבדל הדרמטי בין הו-צ'י-מין סיטי (סייגון), בירת הדרום לשעבר, לבין האנוי הצפונית. בהו-צ'י-מין סיטי, הלב הכלכלי הפועם של וייטנאם (3.3 מיליון תושבים) נמצאים רוב מרכזי המסחר, הקניות והבילוי, וקצב החיים בה נמרץ בהרבה בהשוואה להאנוי (1.1 מיליון), משכנם של משרדי הממשלה.
הטיול בווייטנאם מתחיל בדרך כלל בהאנוי (Hanoi) , בירתו של הצפון, שפעם נחשבה, לפחות בתעמולה האמריקאית, כמקור כל הרוע בעולם. היה זה בימים שהאמנו בחלוקה טיכוטומית בין טוב ורע.
הבירה, השוכנת על גדות הנהר האדום, מפגישה את המטייל עם פסיפס אנושי מרהיב. בניגוד להו צ'י מין סיטי הקוסמופוליטית ובעלת הצביון המערבי (סואנת וצפופה), שומרת האנוי על ייחודה התרבותי וניכרת בה השפעה של התרבות הסינית. עם זאת, לא ניתן לטשטש את ההשפעה הצרפתית הבאה לידי ביטוי בבתי הקפה הקטנים בעלי סגנון פריזאי מובהק. שפע אגמים וגנים יוצרים תחושה של מרחב ירוק בלב העיר. במרכז העיר נמצא האגם הואן קים (Hoan Kiem), אבל הלב הפועם של האנוי נמצא מצפון לאגם – הרובע הישן, שהוא אזור מקסים עם רחובות עתיקים עמוסי שווקים, מסעדות ובתי קפה. בתי הקפה סין קפה, קים קפה, קווין קפה ורבים נוספים משמשים כמרכזי תיירות ומוקדים לתכנון מסלולים ומפגש בין תרבותי מאלף של מטיילים מכל רחבי העולם. אומרים שאין לוותר על המאוזוליאום של הו צ'י מין, מייסדה ומכוננה של וייטנאם המודרנית או כפי שהוייטנאמים מכנים אותו "הדוד" או "אבי האומה"; על מקדש הספרות שעוקב אחר מורשת התרבות הסינית; וכמובן על טיול ב"סיקלו" בשווקים ובסמטאות.
כמעט כול תייר המגיע לטיול בוייטנאם, שם פעמיו אל סאפה (Sapa), כאלפיים מטר מעל פני הים. העיירה נבנתה ב-1922 כנקודת משלט ברכס הואנג ליין (Hoang Lien) על ידי הכובשים הצרפתים. האתר כלל תחנת שידור ומגורים לחיל המצב הצרפתי, וחיו בו מיסיונרים, מתיישבים ואופורטוניסטים צרפתים, שבכוח הזרוע נישלו את אנשי השבטים מאדמותיהם והפכו אותם לכוח עבודה זול. עם עצמאות וייטנאם, במסגרת מדיניות ניוד האוכלוסין, הובאו לסאפה מתיישבים מחלקים אחרים בווייטנאם, שהביאו עימם את המסחר ואת שיטת גידול האורז בהצפה. כל אלה ניכרים עדיין בנוף העיירה וסביבותיה: בניינים קולוניאליים וצריח כנסייה, ומנגד טרסות אורז מוריקות ושקדיות בעיצומה של פריחה. אבל עם כל הכבוד לנוף – מקור המשיכה האמיתי של סאפה הם המונטנאר, היינו, שבטי ההרים.
בעיירות סאפה ובאק הא (Bac Ha) מתקיים בימים שונים שוק בוקר ססגוני, שאליו מגיעות נשות השבטים למכור את מרכולתן ולקנות מצרכים חיוניים. עבור אנשים קשי יום אלה, נראה שהשוק משמש גם נקודת חיבור לעולם המודרני.
מכירת מזכרות ועבודות יד לתיירים, בשוק ומחוצה לו, החלה להיות מקור הכנסה לבני השבטים השונים עם התפתחות התיירות בווייטנאם. בהתחשב בכך שבעבר הם התפרנסו בעיקר מציד ומחקלאות של ביעור יערות, שגרמו להרס סביבתי רב, הרי שכניסתם לענף התיירות מבורכת. אולם בצד הברכה, נראה כי התיירות גם מאיימת על תרבות השבטים, בעיקר עבור הדור הצעיר הנמשך לדפוסי התנהגות מערביים, שעלולים להביא לקריסת התא המשפחתי והמסגרת השבטית. לנוכח התופעות הללו, מנסות רשויות שימור ואיכות הסביבה להכשיר את הצעירים לעבוד כמדריכי טיולים ולתעל את זרימת התיירים למקומות נוספים. העיירה באק הא (Bac Ha), למשל, השוכנת ממזרח ללאו קאי, התפתחה כאלטרנטיבה לסאפה, שיש הגורסים כי הפכה תיירותית מדי.
מפורסם עוד יותר הוא מפרץ האלונג (Ha Long Bay) השוכן לפתחה של דלתת הנהר האדום (אזור מרהיב בפני עצמו), ואשר הוכרז על ידי אונסק"ו בשנת 1994 כאתר מורשת עולמי. מתוך המפרץ המשתרע על פני שטח של כ-1,500 קמ"ר מזדקרים 1,969 איים בצורות שונות ומגוונות היוצרים מחזה צבעוני מרהיב במיוחד. סיור ושייט במפרץ הוא בבחינת "חובה", ומומלץ להקדיש למסע על המים לחות יומיים, ולשלב במהלכו ביקור בעיירה הגדולה ביותר במפרץ – קאט בא (Cat Ba) השוכנת בחלקו הדרומי. בעיירה זו ממוקם פארק לאומי המזמן למטייל מגוון טרקים. החוויה העיקרית בקאט בא היא צפייה בחיים המתנהלים על המים – מאות סירות וספינות המשמשות למגורים ולמסחר והמהוות את לבה הפועם של העיירה. בעת שקיעה המפרץ והסירות שבו נבצעים בצבעים מרהיבים.
הדלתא של נהר המקונג, מדרום להו-צ'י-מין סיטי. זהו המקום שבו הנהר, שמתחיל ברמת טיבט וזורם דרך לאוס, קמבודיה ודרום וייטנאם, נשפך לים סין הדרומי, כשהוא יוצר מניפה עתירת יובלים. דלתת המקונג – אסם התבואה של וייטנאם – משתרעת על שטח של 80,000 קמ"ר ונחשבת אחת הדלתות הגדולות בעולם
נהר המקונג משמש כעורק תחבורה ומקור פרנסה למיליוני התושבים המתגוררים באזור הדלתא. טיול באזור מספק הזדמנות נהדרת להתוודע לאופי החיים שם, כאשר המסחר מתנהל בשווקים צפים, על גבי סירות השטות בין המפרצים. ירקות, פירות ומוצרי גלם למיניהם מועברים דרך יובלי הנהר לחנויות הבנויות סמוך לגדותיו. לעתים קרובות ניתן להבחין איך מועברים מזומנים בין סירות הסוחרים באמצע הנהר.
מצגת מדרום וייטנאםמצגת מדרום ווייטנאם
החיים על המים הם יסוד מוסד בהווייתה של וייטנאם. מטייל הרוצה להתחקות אחר תרבות ימית מרתקת זו חייב להקדיש פרק מיוחד במסלולו למסע על המים. המסע הימי בדלתא מפגיש את המטייל עם "סיר האורז" הגדול ביותר של וייטנאם. בווייטנאם החיים סובבים סביב מחזור גידול האורז, ובדלתת המקונג מתקיימים שניים עד שלושה מחזורי גידול בשנה. תוך כדי שייט על הנהר מומלץ לעצור ולבקר בכפרים הקטנים השוכנים על תוואי הרשת המסועפת של המקונג כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי מתהליכי ייצור מוצרי האורז הרבים המהווים את מרכיב המזון העיקרי של תושבי וייטנאם. חוויה מיוחדת נוספת היא השווקים הצפים שעל המקונג היוצרים מעין איים חיים ותוססים על המים.
תושבי הדלתא להוטים אחר בשר נחשים ומסעדות רבות מגישות את המעדן המקומי הזה. בכניסה לכל מסעדה כזאת מוצב אקווריום גדוש נחשים, הסועד מצביע על אחד מהם, וזה מובל למטבח. את דם הנחש נוהגים לערבב עם אלכוהול ולהגישו תחת השם יין נחשים. גם למי שמתנזר מנחשים וכלבים, יש בדלתא מגוון קולינארי עצום.
מרבית התיירים נעים בין שני הקטבים – הצפון שבלבו האנוי, עם גיחות למפרץ האלונג, לדלתא של הנהר האדום ולשבטי ההרים והדרום, עם הו צ'י מין במרכזו, המשמשת כבסיס לגיחה אל דאלאט ואל הדלתא. למי שזמנו בידו מומלץ מאד להציץ אל המרכז, שגם הוא בורך בנופים יפים ובחופים זהובים. כך למשל החופים סביב נא טראג Na Trag)). זהו אתר נופש ימי קסום בעל מי טורקיז צלולים. אפשר לצאת לשיט של יום שלם אל איונים זעירים ואל לגונות כחולות המשולב בחוויה קולינרית יוצאת מן הכלל.
הוי-אן – שכיית חמדה נדירה, שהוכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. זוהי ללא ספק העיר המרתקת ביותר השוכנת לחופי ים סין הדרומי. זו עיירה מקסימה וציורית להפליא, היא אולי המקום היחידי בעולם שבו יש עדיין בתים ורחובות מקוריים מתקופת שושלת מינג הסינית והמקום המומלץ ביותר במרכז וייטנאם לעצירה להתרגעות . במאות ה-18-17 הוי-אן שימשה כנמל מרכזי לסוחרים ממערב וממזרח וכמושבה הסינית הראשונה בדרום וייטנאם. הרובע העתיק שזור חנויות, בתי קפה ומסעדות בעיצוב עתיק ומרתק ואסורה בו תנועת כלי רכב. הקדישו להוי אן לפחות יומיים, ומומלץ מאוד לשכור אופניים. הוי אן נתפשת על ידי הווייטנאמיים כ"מכה" של הקניות, בעיקר בתחום הלבוש. הוי אן מפורסמת גם בשוק הדגים העשיר והמרתק ביותר בווייטנאם והמנוהל כולו על ידי נשים, משחר ועד לילה. המקום מהווה חוויה קולינרית ייחודית במינה, לא רק למטיילים הזרים, אלא גם, ובעיקר, לתושבי המקום. גאוות העיר הוא קאו לאו (CAO LAU), תערובת של אורז עם ירקות ברוטב המהווה תאווה לחיך.
תיירים נוהרים בהמוניהם לארץ שמציעה כל כך הרבה אטרקציות. גם רשת הטיסות שהשתפרה משכה את התיירים לנסות, וכך גם רמת שירותי התיירות. תיירים מגיעים לטיולים קלאסיים, לטיולי שיט של מספר ימים במפרץ האלונג או בין השווקים הצפים בדלתא של המקונג. תיירם לא מעטים יוצאים בטיול ג'יפים של כמה ימים אל הכפר מה צ'אי, ממנו לדיינג ביין פו שהתפרסמה במאבקם של הוייטנמים לעצמאותם מהצרפתים וממנה אל סאפה, שהרים ושווקים סביב לה. ניתן לצאת לשחייה מפנקת בחופי הזהב ועוד.
קמבודיה מכונה "היפהפייה הטראגית" של המזרח הרחוק. לפני מספר שנים מת פול פות' העריץ הרצחני של העם הקמבודי. בין מיליון ושני מיליון קמבודיים נרצחו במשך כמעט עשור . מנגד, בקמבודיה נותרה גם אחת מהיצירות הארכיאולוגיות המופלאות ומהמרתקות בעולם – אנגקור וואט. הלב של מעצמה אסיאתית, שהייתה שיא של התפרצות תרבותית אנושית מופלאה. מקום שעומד בשורה אחת עם שכיות החמדה הגדולות של העולם.
פנום פן אינה עיר מרהיבה במיוחד, גם אם יש בה ארמון צבעוני בסגנון תאילנדי ומולה כפר החי על המים. פנום פן היא עיר עצובה. קיימים חילוקי דעות אם לבקר במוזיאון טואל סלנג, אותו בית ספר תיכון שהפך למרכז החקירות של החמר רוז'. כבר בפתח המוזיאון מוצגת מפה של קמבודיה העשויה מגולגלות אדם.
אנגקור וואט הוא שיא השיאים "לך לאנגקור, ידידי, לשרידיה ולחלומותיה", כתב מתפעם צרפתי בשם ג'נרט דה ברסקי בתחילת המאה. אפשר להביט ולהתפעל מהמרחב העצום של המקדשים, מהיכולת המופלאה של הבונים באבן, מן השילוב ההרמוני והרסני של היער והאבן, אבל תמיד לזכור שכל תלכיד המבנים הזה בנוי מתוך תפיסה קוסמולוגית מיוחדת. כאן, בהתפרצות מופלאה של פילוסופיה, דת וארכיטקטורה נוצר משהו אנושי מרתק, שבא לידי ביטוי במבנים, בפסלים ובתבליטי הקיר.
האגם הגדול טונלה סאפ הינו משאבה מאזנת של הצפות המקונג והשייט בו מספק זוויות צילום מרגשות מחד והרהורים נוגים מאחד, נוכח הפער הבלתי נתפש בין הפאר של בתי המלון, על מזנוניהם החופשיים לעומת החיים העצובים שעל האגם. דבר נוסף בו ידועה קמבודיה הוא חופיה היפים, ובאזור סיהאנוקוויל נמצאים החופים היפים ביותר. לא הרחק מקו החוף, ישנם איים, סביבם אפשר לצלול ולהתרשם משוניות האלמוגים והדגים המקיפים אותם.
המלצות לקריאה (באתר זה) לקראת טיול לווייטנאם:
טאואיזם; קונפוציוניזם; (קשור להשפעה הסינית הרבה על וייטנאם, במיוחד בצפון) מבוא לבודהיזם; (בעיקר בקמבודיה, אך גם בדרום וייטנאם) מרקו פולו (סייר לווייטנאם בשליחות קובלאי ח'אן); האופיום במשולש הזהב; שבטי הגבעות; האורז; גידולים חקלאיים באזור הטרופי; התה; המקונג; מלחמת וייטנאם; השלטון הצרפתי בהודו-סין; מנהגים בווייטנאם, אוכלוסיית וייטנאם
מוסר המלחמה במלחמת וייטנאם; לאוס – ארץ הדרקון (טיולים רבים משלבים במסלול את לאוס); מלחמה וצדק ; גרילה, טרור ומוסר (רלוונטי מאד למלחמת וייטנאם); הדרקונים; הפיל
עצות למטייל בלאוס
המשי
יפה מאד גילי. רקע מרשים ומעורר תיאבון לטיול בויאטנאם.
גילי, נשמע ונראה מרתק, למרות שלפני כעשר שנים כבר חרשנו את האיזור ההוא.
ממתין בדריכות ובכיף לגילויים חדשים בעזרתך.
מאחל לך בהזדמנות שנה שמחה !!
דר' גילי
תודה רבה על המאמרים המחכימים חזרתי מחודש בויאטנם ותאילנד והאתר שלך היה לי כתנ"ך פתוח .מעשיר מאוד .
אשמח לעוד ועוד חומרים .
תודה רבה
רוב תודות. לאחרונה הוספו לאתר חומרים רבים בנושא פולינזיה, מקסיקו ואיטליה
מתי אתה יוצא לויאטנאם ולקמבודיה ועם איזו חברה?
אנחנו מחפשים משהו בנובמבר 15
האם זו תקופה נוחה?
בברכה
שרה.
שלום רב, הגעת למקום הנכון
נובמבר תקופה טובה. אני נוסע לשם במארס 2016, בשילוב אטרקטיבי עם יונאן
מתי הטיול הבא שלך אני מחפשת משהו באוקטובר 2016
יש טיול נהדר למזרח טיבט, בביצוע "Aביל הדרקון?
טיול למזרח טיבט ב"שביל הדרקון"
יש טיול נהדר למזרח טיבט, בביצוע "שביל הדרקון,
גילי שלום, ארצה לקבל פרטים לגבי הטיול המתוכנן לחודש מרץ. לכמה ימים הטיול, מסלול הטיול, כמה משתתפים יהיו, מקומות לינה, עלות כספית.אודה על תשובתך.
להלן פרטי הטיול
https://www.gilihaskin.com/?p=23181
גילי שלום, ארצה לקבל פרטים לגבי הטיול המתוכנן לחודש מרץ. לכמה ימים הטיול, מסלול הטיול, כמה משתתפים יהיו, מקומות לינה, עלות כספית.אודה על תשובתך.
שלןם רב
יציאת הטיול מובטחת. לפרטים נוספים, אנא, פני לחברת "שביל הדרקון"
גילי שלום. אנו מעוניינים לטייל במזרח במהלך חודש אוגוסט 2016.ברור שמבחינת העונה זו העונה הרטובה. האם ניתן לקיים טיול מוצלח גם בעונה זו? אם כן לאיזה יעדים – מדינות ואזורים, במידה וקיים הבדל משמעותי בתנאי מזג האויר במדינה עצמה. חשבנו על ויאטנם לאוס וקמבודיה אבל ההחלטה מותנית במזג האויר, שלא ישבית את חווית הטיול. תודה. יובל רון
אוגוסט ממש ממש לא מתאים
חם מאד וגשום
גילי
מעונינים בטיול מאורגן לקמבודיה וייטנאם ולאוס
יעד ראוי לכול הדעות. אינני מתכנן לצאת לשם השנה. עקבי אחרי האתר שלי
היי,
האם כדאי לנסוע לויאטנם וקמבודיה בחודש יולי?
ממש לא. זו תקופת המונסונים. חם מאד וגשום.
אני מתכנן טיול למזרח והייתי רוצה להתעייץ.
אני מגיע ללאוס באיזור תחילת אפריל סוף מרץ
ובסוף אפריל מגיע לויאטנם התכנון היה גם להגיע לקמבודיה לאחר מכן,
אך הבנתי שמאי זאת לא תקופה טובה להגיע לשם.
וגם שאפריל זאת לא תקופה טובה כל כך להגיע ללאוס…
מישהו שמבין קצת יותר ויכול לכוון אותי אם אני צודק או שזה אפשרי מבחינת
מזג אויר וזמנים ?
אפשר לטייל, אם כי חם מאד. מאי חם וגשום.
האם ניתן לטייל בויאטנם עם ילדים בטיול עצמאי, לא עם מדריך?
כן. רצוי להכין אותו היטב. תוכלי להגיע אלי לפגישת יעוץ
הי גילי,
3.5 זוגות מתכננים טיול לויטנאם וקמבודיה ב-25.11.18.
האם יש אפשרות שתצטרף כמדריך הקבוצה באנגלית?
שבת שלום,,
אילנה
יופי של אתר! משתמש בו לא מעט סתם להרחבת אופקים.
היש לסאפה תחליף ראוי ולא תיירותי? אני בעוד שבועיים שם עם אישתי ללא כוונות לטיול רגלי.
תודה מראש.
רון
בהחלט. אזור צפון מזרח ווייטנאם. ב-12 לספטמבר עדריך לשם טיול בחברת "שביל הדרקון".
היי גילי, יש לך טיול מאורגן לוייטנאם וקמבודיה השנה? ואם לא, לאיזה חברה היית מציע להצטרף.
תודה זהבית ירצקי מדרום אפריקה
קיבלתי את פנייתך כשבייתי בוויטנאם
לא מתוכנן לנסוע השנה. מציע שתירשמי לרשימת התפוצה של האתר שלי: http://www.gilihaskin.com
לשבילה דרקון טיול מעולה, בספטמבר הבא
שלום גילי
מבחינה אקלימית היכן כדאי להתחיל טיול בויטנאם בחודש אוקטובר, בצפון או בדרום?
תודה, ישי
דרום
שלום גילי
מתי מתאים לטייל בוייטנאם קמבודיה מסאפא דרומה?
מה בנוגע לתחילת דצמבר?
אזור האלונג ביי, בדרך כלל מעונן בתקופה זו, אבל כדאי לנסות. גם הצפון ההררי קודר משהו.. המרכז והדרום בסדר גמור