תסתכל סביב יא אבונה

"תסתכל סביב, יא איבני  ותראה את האדמה השחורה והטובה, – כל זה שלנו.  פעם גרו כאן יהודים "ציונים", והם בנו כפרים וחרשו את השדות ואהבו את עבודת האדמה  והפריחו את השממה .

 "אנחנו, יא איבני" – עונה האיכר – "נלחמנו ביהודים כי חשבנו שהם באו לגזול את אדמתנו".  מאה שנים נלחמנו בהם אבל הם חרשו את האדמה והיו מוכנים להילחם ולמות בשבילה.  הם הקימו כפרים בכל הארץ, וגם מדינה יפה, יא איבני, מדינה צָהָיוּנית.  ואותנו הם גרשו, ובכפרים שלנו הם שמו  צהיונים, ולא הצלחנו לנצח אותם.

 "לאן הלכו כל היהודים, יא באבא, אם הם היו חזקים כל כך?"

"הרוח לקחה אותם, יא איבני, הם נעלמו כמו טיפות הטל על העלים. פתאום נמאס להם מהמלחמה, נמאס להם מהאדמה, והם רצו שלום ולא רצו יותר להילחם בשביל האדמה ושלא ימותו יותר החיילים שלהם במלחמה".

 "בחייאת אבויה! רק שלום בלי אדמה? מה יעשו היהודים רק עם שלום בלי אדמה ?"

"נעשו מג'נונים היהודים ורק שלום עניין אותם. והאמהות של החיילים הגיבורים יצאו לרחובות ועשו הפגנות ואנחנו, יא איבני, נתנו להם את מה שביקשו, נתנו להם שלום".

"אז לאן הלכו, יא אבויה, אם נתתם להם שלום ?"

"נתנו להם שלום, יא איבני, והם נתנו לנו אדמה. כל פעם קצת. והיום כל האדמה שלנו וכל השלום שלהם.  יש להם עוד קצת אדמה בחוף הים, אבל למי זה איכפת ? בעוד כמה שנים גם את זה הם יתנו.  הם כבר לא אוהבים אדמה, הם אפילו שכחו מי היו הצהיונים שפעם בנו כפרים והפריחו את השממה. הם הפסיקו לקרוא לאדמה מולדת והם קוראים לה, שו איסמו?  נדל"ן.  כשהייתי קטן, הלכנו להתרחץ בבחר אל אביאד (הים התיכון), היום אין כבר בחר, רק אביאד, מהבתים הלבנים של היאהוד. כמה שהנדל"ן יותר קרוב לים הם אוהבים אותו יותר, כי הוא נותן להם יותר כסף".

"ומתי תיקח אותי לראות את היהודים שגרים בנדל"ן על החוף, אבויה ?"

"פעם אקח אותך, יא איבני, לראות את הבתים הגבוהים של היהודים על החוף ליד הים.   ועכשיו תסתכל סביב ותראה את החרמון והכינרת והתבור ותדע שכל זה שלנו . ותזכור שאדמה זה הדבר הכי חשוב והכי יקר שיש לבן אדם, יותר יקר מאשה שלו , יותר  יקר מבן שלו, יותר יקר מחיים שלו, יותר יקר משלום ".

"הסתכל יא איבני. כל האדמות הללו היו שלנו. היינו כאן שנים, הרבה לפני שבאו הצהיונים.  בידינו חרשנו את האדמה הזאת.  היו בינינו שהגיעו רק בשנות ה-30 של המאה ה-19 בעקבות איברהים פאשה, היו כאילו שבאו עם הממלוכים במאה ה-13, והיו שהקדימו והגיעו מחיג'אז עם הגייסות הערביים במאה ה-7. ייתכן ויש בינינו כאילו שהם צאצאי הכנענים. שנים חרשנו, זרענו ועבדנו את האדמה הזאת".

 מה קרה יא אבויה…

"הגיעו הציונים יא איבני. באו בשקט, בשלווה, בקשו לקנות אדמות. מכרנו להם בכסף מלא"…

ואז יא אבויה?

היו רבים מאיתנו שהגיעו בעקבות ההתיישבות הציונית. חלקנו עבד אצלם. התפרנסנו מהם…

ואז אבויה… "

לא השכלנו ללמוד מהם. להם היה את השכל ולנו את הכוח. מפעם לפעם לקחנו שברייה ושחטנו אותם….

"איך לא גמרתם אותם יה אבויה"?

תקשיב יא איבני..בתחילה עזרו להם האינגליזי, אחר כך הם התעצמו בגללנו… ההתנגדות שלנו גרמה להם להתחזק. הם והאינגליזי בנו צבא צהיוני מתחת לאף שלנו…

ומה קרה, יא אבויה?

לא תאמין יה איבני, אחרי שניסינו לשחוט אותם ב-1936, באו האנגליזי והציעו לנו לחלק את הארץ.  בתחילה הצהיוני לא רצו, לא הסכימו לוותר על אדמה, אבל היה להם אחד חטיאר, עם שיער אביאד, 'אבו עמוס'  קוראים לו, שכנע אותם לקבל חצי מדינה, לא חצי, רבע…"

יה אבויה, למה לא הסכמנו לקבל ¾ פלסטין?

"יא איבני, היינו חמורים, רצינו הכול, קידשנו את האדמה יותר מאת החיים, סירבנו. ככה זה, אצלנו, לא מוותרים על אדמה.  זו הבילאדי שלנו".

כולם סירבו יא אבויה?

"לא יא חביבי, אצלנו יש קיצונים, עוד יותר מהכתומים של הצהיוני, כמו נוער הגבעות שלהם, אלו עם הכיפות הגדולות השמוטות על הצד.  לא הסכמנו, רצינו את הכול, את כול האדמה  והתחלנו להרוג…."

"את מי יא אבויה, את הצהיוני?"

לא יא איבני, לא רק את היאהוד, הרגנו גם אינגליזי ובעיקר ערבים שרצו לדבר עם היאהוד.  אצלנו, מי שמוכן לוותר על אדמה הוא בוגד.

"היאהוד לא קיצונים, יה אבויה?"

גם היאהוד קיצונים יא איבני. היה להם פעם מָקְדָס, באל־קודס, יעני מָעבֶּד, בית מקדש הם קראו לו, וכבר לפני 2600 שנה הקיצוניים שלהם מרדו בבבלים וגרמו לו שייחרב.  אחר כך, לא תאמין, קבלו עוד הזדמנות ושוב הקיצוניים שלהם מרדו ברומאים וגרמו לו להיחרב.  הכבוד של האיהוד היה יותר חשוב להם מהאישה שלם ומהילד שלהם.  כמו אצלנו. אבל היאהוד שבאו במאה ה-20 היו שונים, באו בלי כוח אבל עם שכל. הם בקשו רק בינה, יעני פינה.

ואז יא באבא?

"לא רצינו, יא איבני. עברו עוד שנים, והגרמנים, התחילו להרוג בהם. המנהיגים שלנו ראו בכך הזדמנות להיפטר מהיאהוד ולקבל את כל האדמה. המופתי כרת עמם ברית, כי אנו מבינים כוח וחשבנו שכוח יחבור לכוח ונקבל את כול פלסטין.  האמריקאים לא שכחו לנו את זה…".

מה קרה.?

לא תאמין….נתנו לנו הזדמנות נוספת, הפעם הציעו לנו חצי פלסטין.

ואז יא באבא?

לא הבנת יא חמאר? אמרתי לך שאצלנו האדמה מקודשת. אנחנו לא נסכים לוותר על אדמה? מג'נון מי שמוותר על אדמה, יצאנו למלחמה, להרוג את היאהוד ולקבל את האדמה….גם את זו שכבר קנו מאיתנו.

 ומה קרה יא אבויה?

יה חמאר, אינך רואה שאנחנו כאו במחנות הפליטים, ללא אדמה וללא בטיח? הציעו לנו לוותר? שאנחנו נוותר? יצאנו להרוג בצהיוני ותראה, איבדנו את הפרדסים, את הבארות, את עץ הזית.  אנו עובדים כשכירים על האדמה שהיתה פעם שלנו.

"יא אבויה" בוכה הבן,

זה לא הכול, יא איבני, ב-1967 יצאנו שוב למלחמה. הצהיוני בקשו שלום ואנו רצינו את אדמתם.  ככה זה אצלנו, האדמה חשובה לפלאח יותר מהאישה שלו, יותר מהבן שלו.  הסבא שלך שעבד במושבים במרג' אבן עמאר (עמק יזרעאל), רב עם החברים שלו מי יקבל את השדות של היאהוד. אבל תראה מה קרה, הם רדפו אחרינו עד לאורדון…

 מה יהיה עלינו יא באבא, אין תקווה?

יש תקווה יא איבני. השתן עלה ליהודים לראש, הכוח סנוור אותם. הם למדו מאיתנו לעשות את כול השגיאות. הם התחילו לקדש את האדמה. כמונו. יש ביניהם כאילו, עם דובון וכובע קטן על הראש, עם רובים על הכתף, עם זקנים. יש ביניהם עם כיפות גדולות ויש סתם חומדי אדמה. הם, כמונו רוצים את הכול. ככה זה אצל היאהוד, בא הכוח, הלך השכל..

 אז מה יא אבויה, הצהיוני לא יוותרו על חלק מהאדמה שלקחו מאיתנו, בשביל שלום?

לא יא איבני, זו התקווה שלנו