כתב: גילי חסקין
ראו גם כתבה במגזין הווירטואלי NRG – טיול לאורך הנהר הנהדר.
ראו גם: עמק הריין – טיול מהאגדות – מסע אחר.
ראו קודם, באתר זה: חבל הריין.
הנהר ריין (Rhein), הוא אחד הנהרות החשובים של אירופה – מבחינה גיאוגרפית, היסטורית וכלכלית כאחת. אורכו 1,230 ק"מ והוא הנהר השני באורכו במרכז ומערב אירופה (אחרי הדנובה). הוא מנקז שטח של 9,973 קמ"ר. הספיקה שלו היא 2,900 מ"ק בשנייה.
בשל מיקומו במרכז אירופה, והוא זורם דרך מדינות ואזורים מאוכלסים בצפיפות, יש לו חשיבות גדולה להיסטוריה, כלכלה, תחבורה ותרבות. לכבודו של הנהר נערכו חגיגות ופסטיבלים מקדמת דנא ועד ימינו. הריין חיבר וחילק אירופאים במהלך השנים. כמו כן, הוא שימש זירה למאבקים ומלחמות. בשנת 1832 עברה ספינת קיטור ראשונה מהים הצפוני דרך נהר הריין, עד באזל. נמל מנהיים נבנה בשנת 1840, ועד מהרה הפך לנמל המסחר המרכזי של הריין. בשנת 1868 הוכרז הנהר כחופשי למעבר כלי שיט. זהו תאריך משמעותי לחובבי הטבע – אז התחיל תהליך זיהומו של הנהר. מאידך, במהלך השנים נפתחו אפשרויות רבות של שייט תענוגות לאורכו.
אכן, חשיבותו האסטרטגית פחתה במרוצת הדורות, אך ערכו הסמלי והפולקלוריסטי בעינו עומד. הריין מכונה באופן מילולי "נהר גורלם של הגרמנים" ו"הגרמני מכל הנהרות ", על ידי ציירים ומשוררים רומנטיים ולאומניים. הוראת השם "ריין" (בגרמנית: Rhein, בצרפתית: Rhin) , היא "זה אשר זורם" ומקורו בשורש הקלטי "reie", שמשמעותו להזיז, לזרום, לשטוף ולרוץ. שם זה קשור מבחינה אטימולוגית למילים rheo (ביוונית עתיקה: "זרם"); rinnen (בגרמנית: "טפטוף "), ריו (Rio) בלטינית ו- River באנגלית.
אמנם מקורותיו בשוויץ ושפכו בהולנד; אף שהריין עובר דרך מספר מדינות, ובהן שווייץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, צרפת והולנד, חלק הארי של הנהר זורם בגרמניה ומשמש אותה לצורכי תעשייה ומסחר . הריין שימש גם כעורק התחבורה הראשי שהוביל את המוצרים הגרמניים אל מעבר לים. זהו נהר גרמני, שסביבו נרקמו המיתוסים שעיצבו את רוחה של האומה; לאורכו נבנו עריה הראשונות של גרמניה, ועל גדותיו נערכו הקרבות שחרצו את גורלה של ארץ זו.
תביעות טריטוריאליות מצד צרפת, הביאו להתחזקות של רגשות לאומניים מצד הגרמנים, אשר באה לידי ביטוי, בין הייתר, לכתיבת שירים בעלי גוון פטריוטי עז כגון: "המנון הריין" מאת ניקולס בקר (Nikolaus Becker), "מהי ארץ האבות הגרמנית" מאת ארנדט (Ardent), וכמובן "המנון גרמניה" (Das Lied der Deutschen). התוכן המאפיין שירים אלה הוא קריאה לאחדות גרמנית, הפסקת העיסוק במחלוקות פנימיות, ואיחוד נסיכויות גרמניה למדינה אחת, אשר תוכל להגן על גבולותיה ההיסטוריים.
"עולה קריאה כפרץ רעם, משק חרבות ונפץ גל
אל נהר הריין, אל הנהר! לך כולנו נהיה משמר.
ארץ מולדת, נוחי השקט, על משמרתך נאמנה עומד.
משמר, משמר הריין עומד".
(תרגום: ניצה בן-ארי).
באותה התקופה בערך נכתב "התצפית על הריין" (die wacht am rhein), שיר שהפך לפופולארי והגיע למעמד של כמעט המנון בזמן המלחמה הפרנקו-גרמנית. תוכנו של שיר זה, נסוב סביב מעמדו של הריין כקו הגבול. ואכן, הריין שימר על מעמדו במשך תקופת הרייך הגרמני השני (1870-1918), וגם בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה הופיע על גלויות מלחמה רבות.
הרפובליקה הצרפתית בחרה ב"שיר המלחמה לצבא הריין" – הידוע יותר בשם "לה מרסֵיֶיז" (La Marseillaise), כהמנון שלו, ואילו Die Wacht am Rhein ("השעון על הריין") היה שיר פטריוטי פופולרי בגרמניה, בשלהי המאה העשרים. גם ההמנון הלאומי של ליכטנשטיין, מתחיל בפסוק Oben am jungen Rhein ("למעלה מעל הריין הצעיר") ויש דוגמאות נוספות.
במהלך, הכיבוש הצרפתי של אזור הריין, בין השנים 1918–1930, התעוררה בגרמניה בהלה, כתוצאה משמועות על פשעי מלחמה נרחבים, במיוחד מעשי אונס, שנאמר כי בוצעו על ידי חיילים אפריקאים, ששירתו בצבא הצרפתי. הפאניקה הזאת כונתה "אימה שחורה על הריין" (בגרמנית: Schwarze Schmach).
אגדות וסיפורי עם רבים קשורים לריין, ובמיוחד "שיר הניבלונגים", המוקדם מימי הביניים המספר את סיפורו של קוטל הדרקון זיגפריד, ואגדת לורלי (Lorelei) על הבתולה המכושפת והמכשפת, היושבת על ראש גבעה, המשגיחה על הריין התיכון ומסנוורת את השייטים, שכך מאבדים שליטה על כלי שיטיהם ומובילים אותם אל הסלעים. נתן אלתרמן ראה באגדה זו ובנהר זה, את התגלמותה של גרמניה הטבטונית המיליטריסטית: "הגדודים למזרח דהרו / אך יודעים הם: קרוב היום / ונהרות אחרים יטהרו / רק הריין יהלך אדום". שני המיתוסים קיבלו השראה למשוררים ומלחינים רבים, במיוחד בתקופת הרומנטיקה של המאה ה -19. כך גם המנגינה של פרידריך סילצ'ר, לשיר הלורלי של היינריך היינה.
מעבר להיותו עורק כה מרכזי בתרבות הגרמנית, זהו נהר נהדר הזורם בעמק נהדר וקיטעו המתחיל במיינץ והנמשך דרך בינגן, קובלנץ ובון, עד קלן – ובמיוחד החלק בין בינגן לקובלנץ – הוא מן האזורים היפים והנעימים של גרמניה. מרבית הגפנים של גרמניה גדלים בסמוך לגדות הריין. באזורים שונים של הנהר תנאי אקלים משתנים ועל כן גדלים סוגים שונים של גפנים, המספקים מגוון גדול של יינות גרמניים. ענף היינות מפותח גם באזורים של צרפת ושוויץ בהם עובר הנהר. לאורך הנהר ניצבות טירות רבות, שהקימו אדונים פיאודלים בימי הביניים, בכדי להגן על אדמתם מפני אויבים ושודדים. מחלקן של הטירות נותרו רק הריסות, אך חלקן שוקמו והן מהוות אטרקציה לתיירים הרבים הפוקדים את האזור.
ישנם אחד עשרה אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו לאורך מסלול הריין או סמוך לו. מבחינה תיירותית מציע הנהר, כרמי ענבים ליין, מצודות וטירות מדייוואליות, מנזרים, קתדרלות, אתרים פרהיסטוריים, עיירות קסומות, טחנות רוח, היסטוריה רבת אירועים וסיפורי מיתולוגיה גרמנית. בסיור כזה, יש להקדיש מקום חשוב לערי השו"ם – כינוי מקובל לקהילות היהודיות בערים שפייר, וורמס ומיינץ (שפיירא, וורמייזא ומגנצא) שלגדות נהר הריין. הקשר בין שלוש הקהילות התבטא, בין השאר, בתקנות קהילתיות משותפות, שנקראו על שמן: "תקנות שו"ם". קהילות אלה נפגעו בגזירות תתנ"ו, כתוצאה ממסעי הצלב. הקשר בין הקהילות, נמשך באופן זה או אחר, עד חורבן הקהילות בשואה.
תושבי האזור, בעיקר בקלן ובסביבתה, מדברי בניב גרמאני מיוחד, הנקרא קלש (Kölsch),. כיום שגורה השפה בפי כרבע מיליון איש, רובם מבוגרים וכולם דוברים גם גרמנית.
הריין מושך מטיילים רבים, שנהנים ממרכזי התרבות שפרחו לאורכו. הם באים לכאן בהמוניהם, ברכב, על גבי אופניים או בשייט תענוגות. הנהר מתפתל בנוף קסום, לעתים מרגיע ולעתים מסעיר. טירות עתיקות ועיירות מנומנמות מתחלפות לסירוגין, ואין במראה השלו דבר שיסגיר את עברו הסוער של האזור.
הטיול בגרמניה איננו קל לעיכול. גם למי שמשפחתו לא באה מ"שם" ולא חווה את מוראותיה של השואה. גרמניה הנאצית אחראית להשמדת חלק עצום ואיכותי של העם היהודי. מאידך, כבר ב-1953, לאחר מחלוקות פנימיות עזות, בחרה ישראל להשלים עמה, על ידי קבלת השילומים. ובכל זאת, יש אומרים שלמרות כל הסיוע והתמיכה, ההיגיון שלהם מת באושוויץ, וכף רגלם לא תדרוך על אדמת גרמניה. איש איש ובחירתו.
לאלו שהחליטו לעשות את הצעד, מובטח סיור מרהיב בארץ יפהפייה, מגוונת בנופיה ועשירה בתרבותה. נמליץ כאן על טיול לאורך נהר הריין, טיול אחד מיני רבים.
נקודת המוצא לטיול היא פרנקפורט.
פרנקפורט אֳם מָיין (Fankfurt-am-main) – להבדיל מפרנקפורט אן דֶר אודֶר שעל גבול פולין, הייתה המרכז הגיאוגרפי, המסחרי והפיננסי של גרמניה המערבית, וכיום תופסת מקום מרכזי בחיי העסקים של המדינה העשירה ביותר באירופה. העיר, השוכנת על גדות נהר המיין, אחד מיובליו של הריין, זכתה לכינוי "מיינהטן", הודות לגורדי השחקים הרבים המעטרים את קו הרקיע שלה. תושבי העיר, שמספרם הוא קצת למעלה מ-750,000, תורמים חלק ניכר לתוצר הלאומי של גרמניה, ונתח גדול מהמיסים מוקדש לאמנות. כאן מצוי המקבץ העשיר ביותר של מוזיאונים בגרמניה.
פרנקפורט מציעה למבקרים בה מוקדי עניין רבים, בהם מוזיאונים מצוינים, דוגמת מוזיאון שטאדל לאמנות, המוזיאון לארכיאולוגיה, המוזיאון לקולנוע, המוזיאון היהודי ועוד. לחובבי הקניות לא כדאי להחמיץ את מדרחוב הקניות צייל, אחד הפופולריים בגרמניה.
אפשר לטייל ברגל לאורך הנהר מיין (Main), לסייר בבית בו נולד ב-1749, יוהאן וולפגנג פון גתה, גדול סופריה של גרמניה, ובמוזיאון היהודי, ששוכן במה שהיה פעם ארמונה של משפחת רוטשילד. גן החיות של פרנקפורט נחשב לאחד היפים באירופה.
ובכל זאת, ברצוני להמליץ על טיול בן ארבעה ימים מחוץ לפרנקפורט, לאורך עמק הריין, עם אפשרות הארכה לעמק נהר המוזל. עמקי נהרות אלו נמצאים במדינת ריינאלד-פפלץ המיוערת והמחורצת, שתולדותיה רצופות תהפוכות, החל מההתיישבות הרומית, דרך המאבקים עם צרפת. אוכלוסיית האזור דלילה יחסית, ובירתו היא מיינץ.
נצא מפרנקפורט דרומה-מערבה בכביש מס' A80 , המקביל לנהר מיין, אל הכפר Weilbach, וממנו למיינץ (Mainz), השוכנת בשפכו של הנהר מיין אל הריין, ומשמשת כשוק היינות החשוב ביותר בגרמניה. בנה המפורסם ביותר של מיינץ הוא יוהאן גוטנברג (1468-1397) ממציא הדפוס, שכאן הדפיס את התנ"ך הנקרא על שמו. בעיר פסלים רבים שלו וציורי דיוקנו.
עבור מטיילים יהודים, מיינץ היא קודם כל מגנצא של הספרות היהודית.
בעיר זאת פרחה אחת הקהילות העתיקות ביותר בארץ אשכנז. ראשוני היהודים התיישבו בה בשנת 900 לערך, ומכאן יצאו איסוריו המפורסמים של רבנו גרשום תם מאור הגולה, שגזר חרם על הנושא אישה שנייה ועל הקורא מכתב שלא יועד לו. ישיבת מגנצא הייתה מרכז רוחני חשוב בימי הביניים. העיר סבלה, כמו ערים נוספות באזור, מנחת זרועם של הצלבנים, שהפכו את אחד מבתי הכנסת של העיר לכנסייה, בה הטבילו יהודים בעל כורחם, עד שאחד היהודים הבעיר את הבניין באש – על עצמו ועל הנוצרים שבו. הייחוס היהודי של מגנצא כולל גם את רבי אמנון ממגנצא, איש המאה ה-12, שבטעות ייחסו לו את חיבור הפיוט "וּנְתַנֶה תוקף") ומת על קידוש השם בייסורים נוראים משום שסרב לאכול ביום כיפור. אוכלוסייתה היהודית של מגנצא, נפגעה קשות במסע הצלב הראשון (1096), ומקורות שונים ומגוונים מתארים איך רבים מתושביה מתו על קידוש השם ובלבד שלא יתנצרו בכפייה. סיפור מסגרת זה מעצים את תחושות הרטט והיראה בזמן אמירת "ונתנה תוקף" ומייחד אותו מפיוטים אחרים. כמו כן, נודע שירו של שאול טשרניחובסקי, " בָּרוּךְ מִמַּגֶּנְצָא ".
כדאי לראות בעיר את קתדרלת סאנקט מרטין (אחת הגדולות בגרמניה) ואת מוזיאון גוטנברג, שניהם בכיכר Liebraufen; את כנסיית סטפאנוס הקדוש (Stephanskirche) ובה תשעה ויטראז'ים של מארק שאגאל; ואת מוזיאון הספינה הרומית, ובו ספינת משוטים שהפליגה על הריין. מומלץ בחום לשתות קפה מן המרפסת של מסעדת Stadtpark, הצופה אל הריין.
לחובבי היסטוריה, והיסטוריה יהודית בפרט, הייתי ממליץ על גיחה בת 50 ק"מ דרומה, אל וורמס (Worms), עיר שקטה, שחזותה המנומנמת איננה מסגירה את העובדה, שבנקודת זמן קצרה שיחקה תפקיד מפתח בתולדות האזור. וורמס היא אחת הקדומות שבערי גרמניה, ובשנת 413 הפכה לבירתה של האימפריה הבּורְגוּנְדינית קצרת הימים.[1]
סיפור עלייתה ונפילתה של האימפריה, הוליד את אפוס ניבּלוּנְגֶן, שהיה מקור ההשראה לאופרה של ריכרד ווגנר – 'טבעת הניבלונגים': Der Ring des Nibelungen.
עבור מטיילים יהודים, וורמס היא "וורמיזא", בה התקיימה הקהילה היהודית העתיקה ביותר בגרמניה. העיר מכונה גם "עירו של רש"י", משום שזה למד בה. כאן, לפי המסורת, נועץ בו גוטפרויד מבויון, לגבי תוצאות מסע הצלב לירושלים. גאוותה של וורמס היא על קתדרלה סנט פטרוס, הבולטת למרחוק עם ארבעת מגדליה ושתי כיפותיה. היא אחת הדוגמאות המפורסמות של הרומנסק הגרמני.
מומלץ כמובן לבקר ברובע היהודי, בו פרחה הקהילה במאה ה-11, ב- Alte Synagogue – בית הכנסת העתיק, שנבנה ב-1034, הוחרב על ידי הנאצים, והוקם מחדש ב-1961, ובבית רש"י (Raschi Haus), המאכלס כיום את המוזיאון היהודי (Judaica Museum). בית הקברות היהודי (Heiliger Sand) נחשב לקדום באירופה. מצבות בית הקברות הן מזכרת אילמת לרבים מרבניה של אירופה, ביניהם רבי מאיר מרוטנבורג, שמת בבית הכלא ב-1293, לאחר שנאסר בפקודת המלך ההבסבורגי רודולף, בעוון ארגון עליה לארץ ישראל.
מוורמס נשוב למיינץ, להמשך הטיול בארץ הריין.
אפשר כמובן לבחור בציר אחר, מעניין בזכות עצמו, אל שפייר [(Speyer) – "שפיירא" במקורותינו, המפורסמת בחצר היהודית, בה נשמר "מקווה", בסמוך לבית-הכנסת. עדות אילמת לקיומה של קהילה יהודית מפוארת עד להכחדתה על ידי הנאצים], וממנה לחצות את הגבול לצרפת בדרך לשטרסבורג.
מוורמס נוסעים דרך בינגן (Bingen) לרודסהיים (Rodesheim) – עיר היין של עמק הריין. זוהי הזדמנות מצוינת לטעום מיינותיו המפורסמים של האזור. האזור הומה תיירים הלומי יין, הפוקדים את הפונדקים שברחוב Drosselhof. כדאי לערוך ביקור חטוף במוזיאון היין אשר בטירת ברומסרבורג (Brőmseburg). המלצה מיוחדת היא עלייה ברגל או ברכבל אל המונומנט הבומבסטי Niederwald Denkmal, שהוקם ב-1883, לציון איחוד גרמניה ב-1871. משם נשקפת תצפית, ממעוף הציפור ממש, על העיר ועל כרמי היין שמסביבה.
מכאן צפונה, מומלץ לשוב לבינגן ולנסוע בגדה המערבית (השמאלית) של הנהר, ולא במזרחית, הנוחה והמהירה יותר. בקטע זה חפרו מי הריין ערוץ צר ותלול ויצרו נוף נהדר. לאחר תצפית על "מגדל העכברים", שעל אי קטן בנהר, נמשיך בסיור לאורך העמק. מיד
בבינגרברוק על הריין, נמצא קבר חייל רומי מצידון בשם פנתירה (Pantera). השמצות של פילוסוף יווני בשם צלסוס (Celsus), שבאות לידי ביטוי בתלמוד, טענו שישוע אינו בן בתולה ( פרתנוס) אלא בן פנתירה- חייל רומי . זו היתה אחת הסיבות לשריפת התלמוד בפריס.
עם היציאה מבינגן, כעבור זמן קצר, מגיעים לכמה טירות, שהיפה שבהן היא טירת רייכנשטיין (Richenstein), הצופה על עמק יפה ויש בה תצוגה של כלי נשק וצייד. בהמשך הדרך מגיעים לבאכראך (Bacharach), זוהי עיר חיננית שבטיפוחה וניקיונה מזכירה בונבוניירה יותר מאשר מקום מגורים. כיכר השוק (Markt) מוקפת בבתים מקסימים המקושטים בפרחים, ככר הדואר (Posthof) מרשימה בחזותה, ומעל הכול – מראה הנוף הנשקף אל עמק הריין. היהודי המומר היינריך היינה כתב את שירו המפורסם "הרבי מבאכראך", בהשראת עלילת דם שטפלו על תושביה היהודים של העיר.
אטרקציה גסטרונומית היא פונדק Weinhaus Altes Haus השוכן בבית בן 600 שנה.
מבאכראך ממשיכים אל הכפר אוברווזל (Oberwesel) ואל ארמון שונבורג (Schőnborg), המוקף משלוש טירות מוקפות חומה. באוברווזל מתחיל עיקול הנהר המוביל אל צוק לורליי, המזדקר מעבר לנהר. אגדת לורליי היא אולי המפורסמת מבין המיתוסים הקשורים בריין. לורליי, הנימפה המפתה בשירתה את המלחים עד כי ספינותיהם עולות על הצוק שנקרא על שמה, והם יורדים למצולות. לורליי היוותה מקור השראה למשורר היינריך היינה, שהקדיש לה את אחד השירים הליריים היפים ביותר בספרות הגרמנית. האמת היא שלורליי היא אחד האתרים המובהקים, שפרסומם הרב והציפיות הנשקפות מהם, עולה בהרבה על מה שיש להם להציע…
הכפר סט. גואר (St. Goar) יושב למרגלות המבצר המרשים Burg Rhinfels. הוא נבנה ב-1245 על ידי הדוכס דייטר החמישי (Dieter) מקצנלבוגן, כבסיס לגביית מיסים מן העוברים בדרך. המקום שופץ במאה ה-16 בסגנון הרנסאנס, ונכבש על ידי הצרפתים בשלהי המאה ה-18. גם אם בשלב זה של הטיול, נדמה כי סאת הטירות הוגדשה, כדאי לסייר במבצר, הבנוי כלבירינט ענק, ברשת המנהרות התת קרקעיות שלו ולצפות בנוף הנפלא שנשקף מעבר לנהר, כולל "טירת החתול" ו"טירת העכבר". ביציאה מהעיירה בופארד (Boppard), אפשר וכדאי לעלות ברכבל אל מצפה גדאונסק (Gedeonseck), ממנו נשקף עמק הריין כמפה טופוגרפית ממש!
התחנה האחרונה בסיורינו זה היא קובלנץ (Koblenz), השוכנת במפגש הנהרות ריין ומוזל. העיר, שהייתה נתונה פעם להשפעה צרפתית, מכנה את עצמה, בלא מעט גוזמא, בשם "פאריס הקטנה". העיר חביבה, אם כי איננה אטרקטיבית במיוחד. כדאי לטייל ברגל אל הפארק השוכן בלשון היבשה שבין הריין למוזל, ומכונה "הפינה הגרמנית" (Deutsches Eck), המוקדש לאיחוד גרמניה.
קטעו הבא של הטיול, עד בון, אורך 61 ק"מ. זהו קטע פחות מרשים, אך עדיין נאה ומהנה. אפשר לערוך סיור קצר בעיירה Andernach, צוק Drachenfels, שם הרג הגיבור הטבטוני זיגפריד] את הדרקון ורחץ בדמו. המקום יפה במיוחד בשקיעה, וממנו קצרה הדרך לבון (Bonn), העיר שהייתה בירתה של גרמניה המערבית, בה נולד וכתב לודוויג ואן בטהובן (1827-1770), ובה למדו שני גאונים ממוצא יהודי: היינריך היינה ( שהוזכר לעייל) וקארל מארכס. בון היא עיר "מתה" מעט, אך ממנה קצרה הדרך לקלן (Cologn).
אפשרות אחרת היא, לפנות מקובלנץ דרומה-מערבה אל עמק המוֹזֶל (Moselle), שאף הוא ידוע ביינותיו המשובחים. סיור בכרמים וביקבים של עמק זה, הוא הדרך הטובה ביותר להתוודע אל התרבות המקומית, האתרים העתיקים הרבים והעיירות הציוריות הפרושות לאורך הנהר ומתחת לצוקים נטועי הכרמים. הלצה גרמנית גורסת שבני המקום נולדים עם רגל אחת קצרה יותר כדי להקל עליהם את העבודה בכרם השתול במורד.
חלקו של עמק מוזל הנמצא בגרמניה, הוא באורך של 195 ק"מ, והנהר זורם מקובלנץ, דרומה-מערבה אל טריר (Trier), הסמוכה לגבול לוכסנבורג. טריר (Trier) שוכנת בין כרמים בחלקו המערבי של נהר המוזל טריר היא העיר העתיקה ביותר בגרמניה, שלה היסטוריה כעיר ולא כיישוב או כמחנה צבאי. היא נוסדה במאה ה-1 לפנה"ס. היא גם המושב העתיק ביותר של בישוף נוצרי מצפון להרי האלפים. בימי הביניים הארכיבישוף של טריר נחשב גם כנסיך אשר שלט על השטח שבין הגבול הצרפתי ועד לריין, והיה אחד מ-11 הנסיכים בוחרים של האימפריה הרומית הקדושה.. בטירר נמצא אחד השרידים הרומים הגדולים והשמורים באירופה – פוארטה נגרה (Puerta Negra), מילולית: השער השחור. יש כאן שרידים רומיים נוספים, כמו בתי מרחץ, אמפיתיאטרון וגשר עתיק. בטריר נולד קרל מרקס, והבית שבו נולד משמש כמוזיאון.
לאורך המוזל, יש אפשרויות רבות למסלולי הליכה. כאשר מתרחקים מהנהר יש לטפס במדרונות תלולים, אך המראות הנגלים מהם שווים את המאמץ. קיימים מסלולי הליכה בני יום או יותר שהארוך שבהם, ה- Moselhőhenweg, נמתח לאורך 390 ק"מ. אפשרות אחרת היא טיול אופניים. לאורך רובו של הערוץ מתמשך מסלול מיוחד לרוכבי אופניים, הנקרא מוֹזֶלְרוֹאוּטֶה (Moselroute). ניתן לשכור אופניים בחברת Rad-Touren בקובלנץ, ולהחזירם בטרייר או בבינגן. אפשרות פחות ספורטיבית, אך לא פחות מהנה – היא שייט מרהיב לאורכו של הנהר, במיוחד בקטע שבין טרייר ל-Bernkastel Kues, שם עמק הנהר הולך וצר, והמורדות נטועי הכרמים נהיים תלולים יותר ויותר.
קוכם (Kochem) היא אחת העיירות העתיקות האופייניות של גרמניה, שמככבות על גבי הגלויות. סמוך לעיר, מעט דרומה ממנה, נמצאת טירת רייכסבורג (Reichsburg), הנראית כדוגמא מובהקת לארכיטקטורה מדייוואלית, אך נבנתה למעשה במאה ה-19. הנוף הנשקף מהמצודה מרשים, אך כדאי לעלות ברכבל, לתצפית יפה עוד יותר, מ-Endertstrasse אל פינרקויץ (Pinnerkreuz ולרדת משם ברגל, דרך הכרמים.
בסביבת קוכם ישנן עיירות ציוריות, שפרנסתן אינה רק על התיירות. בילסטיין (Beilstein) נראית כלקוחה היישר מסיפורי הפיות. לא רחוק ממנה, נמצאת המצודה הרומנטית בורג מטרניך (Burg Metternich), או העיירה הקסומה טראבן טראבאך (Traben Trarbach), הבנויה בסגנון אר-נובו. אין להחמיץ ביקור בטירת בורג אלץ (Burg Eltz), המתנוססת מעל עמקו היפהפה של נהר אלץ, שתוארה בהשתפכות על ידי ויקטור הוגו, אשר טען שטרם ראה מצודה שתשווה לה. העיר טרייר נוסדה בשנת 15 לפנה"ס כ-Augusta Treverorum הרומית, והייתה אחת הערים החשובות ביותר באימפריה. המונומנטים הרומאיים הפזורים בה נחשבים לאתרים הרומיים המרשימים ביותר שמעבר לריין.
מכאן, ניתן לשוב לפרנקפורט או להמשיך לקלן
קֶלְן (Köln או Cologne), מוכרת בשפות רבות גם כקולון או קולוניא וכן קוילן בפי יהודי אשכנז), קלן היא העיר הגדולה ביותר השוכנת לגדות נהר הריין, עם אוכלוסייה של מעל כמיליון תושבים בקלן שבעה גשרים החוצים את הריין, יותר מבכל עיר אחרת השוכנת על גדות נהר זה. קלן מהווה את מרכזו של אזור בו מדוברת הקלש (Kölsch), הניב הגרמני של אזור חבל הריין.
קלן היא העיר הגדולה העתיקה ביותר בגרמניה. היא נוסדה בשנת 38 לפנה"ס לאחר שמרקוס ויפסניוס אגריפה העביר את האובים, שהיו שבט גרמאני, לגדה המערבית, של הריין במהלך מסע מלחמה שערך באזור . העיר הפכה למרכז חשוב בקיסרות המערבית ובה היה מוצב בסיס חשוב של הצי הרומי. מספר שרידים מתקופת הרומאים עדיין קיימים בעיר. בסוף ימי הביניים הייתה קלן העיר הגדולה ביותר בגרמניה.
במלחמת העולם השנייה סבלה העיר הפצצות כבדות, ואוכלוסיית העיר צנחה מ-800 אלף ל-40 אלף. העיר שוקמה במהירות, ולעיתים בפזיזות, לאחר המלחמה. הדבר הביא לכך שהחדש והישן מעורבים בקלן בצורה שאינה קיימת בערים אחרות. הניגוד בין התקופות בולט לעין בכל פינה בעיר.
בתחילת האביב נערך בקלן פסטיבל ומהווה את אחת החגיגות הגדולות ביותר באירופה. קלן נחשבת לבירה הבלתי רשמית של ההומוסקסואלים באירופה. באוגוסט 2010 אירחה קלן את המשחקים הגאים, בהשתתפות 12,000 משתתפים מ-70 מדינות.
קלן היא אחת הערים הרב-תרבותיות ביותר בגרמניה. למעלה מחמישית מתושבי קלן אינם גרמנים. מתוכם, כ-40% טורקים. בעיר שלשים וחמישה מסגדים. ברחובות מסוימים ברובע קשה למצוא שלטים בגרמנית.
המבנה החשוב ביותר בעיר, ואחד האתרים המתויירים ביותר בכל גרמניה, הוא הקתדרלה הגותית של קלן (Kölner Dom).. בנייתה החלה במאה ה-13 ונמשכה, לא ברציפות, כ-600 שנים. הקתדרלה, על שני צריחיה שנראים למרחק רב, הפכה לסמלה הבלתי רשמי של העיר. במרכז העיר נמצאת בזיליקת אורסולה הקדושה שנבנתה במאה ה-5 ועד למאה ה-12 הייתה הכנסייה הראשית של העיר. בין המוזיאונים שיש לקלן להציע ישנם מוזיאון Ludwig ומוזיאון Romisch-Germanisches, שהוא אחד מהמוזיאונים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בגרמניה.
עונת הסיור המומלצות הן החודשים מאי-יוני וספטמבר- אוקטובר. אם כי רבים ממליצים לטייל כאן דווקא לקראת סוף דצמבר ולשלב בסיור שבאתרים גם ביקור בשווקי חג המולד הפזורים בעיירות ומעוטרים בקישוטי החג. באוויר נישא ניחוח של עוגיות החג, ערמונים על גחלים ויינות חמים.
הערות
[1] ממלכה הבורדונדית (412-13 עד 534 לספירה), נוסדה על ידי הבורגונדים, שבט גרמאני-ברברי שהגיע מאזור סקנדינביה לאדמת אירופה במסגרת נדידת העמים במהלך המאה החמישית לספה"נ. הממלכה חלשה על שטחים נרחבים באזור חבל הריין, עד אשר נכבשה באופן סופי על ידי הממלכה הפרנקית במהלך המאה השישית לספה"נ. המורשת ההיסטורית המשמעותית ביותר של הממלכה הבורגונדית להיסטוריה היא אסופת חוקים ברברית עצמאית בשם "לקס גונדובדה" אשר פעלה במקביל לחוק הרומי.
לא נרצח ביסורים נוראים משום שלא רצה לאכול ביום כיפור. אלא התבקש על ידי המלך להתנצר תוך שכנועים רבים, עד שכדי לפטור את עצמו משכנועי המלך אמר לו שיתן לו לחשוב על כך 3 ימים (אך למעשה לא התכוון לכך). מיד לאחר שאמר זאת התחרט מאוד כיוון שיכול להישמע מכך שהוא עשוי לחשוב על אפשרות של התנצרות. לאחר 3 ימים הגיעו חיילים לקחתו למלך על מנת להשיב את תשובתו והוא סרב להצטרף אליהם. מששמע המלך על סרבו דרש מהחיילים לקחתו בכח. משהובא למלך הזועם דרש לדעת מדוע סרב להגיע והשיב כיוון שלא התכוון באמת למילותיו ולכן גוזר על עצמו עונש שתכרת לשונו. המלך אמר שהלשון דיברה נכון ולכן לא תענש אך הרגליים שלא הגיעו לעשות דבר המלך יענשו וקיצץ אצבעות ידיו ורגליו של ר' אמנון ופיזר עליהן מלח, וכך שלח אותו מיוסר ומדמם לביתו ערב יום כיפור. בהתקדש החג, שכוב על מיטתו מיוסר ודואב שימש ר' אמנון כשליח הציבור בתפילה, שם התפלל לראשונה תפילתו שכתב 'ונתנה תוקף' בסיומה נפח את נשמתו הטהורה
כאשר מתעמקים במחקר על תולדות "נתנה תוקף" רואים כי מדובר בפיוט עתיק הרבה יותר מתקופת ר' אמנון ממגנצא, אשר מקורו כנראה מארץ ישראל. הפיוט מיוחס לו בטעות.
נתונים שנמצאו בגניזה הקהירית מפריכים את הייחוס של הפיוט "ונתנה תוקף" לר' אמנון ממגנצא. על פי הסגנון, הלשון ושיטת החריזה חושבים אותם חוקרים כי הפיוט חובר בין המאה השניה למאה השישית לספירה, ובכל מקרה לא יאוחר מהמאה ה-10. יש חוקרים שמייחסים את הפיוט לכותב ארץ ישראלי, ובין השאר טוענים כי לשם אמנון אין עדות במשפחות יהודיות בגרמניה.
בכל מקרה זהו פיוט יפהפה ומצמרר.
צר לי שבכתבה של ד"ר גילי חסקין, אותו אני מאוד מעריכה, מתייחס לביקור בקובלנץ כאל זריקה…צריך לקבל ולעבור הלאה. זוהי עיר יפה וכל האיזור של הפינה הגרמנית, איזור יפיפה, ניתן להנות מעלייה ברכבל ולצפות על החיבור של המוזל והריין, יש שם מוזיאון יפיפה. ואם יתמזל מזלכם למזג אוויר לא גשום, תענוג לקנח בקפה ועוגה מול שפע המים המרהיב. (נאוה ארבל, מדריכת טיולים)
צודקת אבל אין גבולות לשלמויות למשל יותר דגש ופרוט של קהילות שו"מ שפייר , וורמס , מיינץ או מגנצה אגב רוב משפחות שפירא הגיעו במקורם משפייר
רציתי לשמוע על השיט לאורך הריין
אני עשיתי אותו ונהנתי כל רגע כי אתה למעשה מבלה במלון צף מדרגה גבוהה. יש כמה חברות בארץ העורכות שיט על הריין השיט איננו זול אבל שווה כל רגע הוא יוצא מנקודות שונות למשל מאמסטרדם וחוזר דרך פרנקפורט או יוצא מציריך וחוזר דרך פרנקפורט כלומר ישנן די הרבה ווריאציות רוב נסיעות השיט הן בנות 8 ימים ושבעה לילות
מקומות ציורים
ונתנה תוקף הוא פיוט לראש השנה, ורק בתקופה מאוחרת נתקבל בחלק מעדות אשכנז גם ליום כיפור. ר' אמנון ממגנצא חי בשנת 1000 לערך, ואיננו בן המאה השתים עשרה. לפי מחקר שערכתי הפיוט אמנם קדום, אך כנראה לא היה ידוע בגרמניה, והובא לשם מאיטליה, אשר שם היה ידוע מאות שנים קודם לכן. השם 'אמנון' הוא שם יהודי איטלקי, ונראה שר' אמנון היה במקורו בן איטליה, ועבר לגרמניה בתקופה שמשפחות רבות עברו לשם מאיטליה. לפי הסיפור ר' אמנון אמר את הפיוט בראש השנה במגנצא, ושומעיו חשבו שהוא מחברו.
פשוט תודה!
למעשה כיום ידוע שהפיוט "ונתנה תוקף" נתב בתקופת הגאונים, במקום ובזמן אחר לגמרי
הכתבה די ממצה וממקדת את עיקר האטרקציות של הריין כדאי לקחת שיט על הריין כולל סיורים מודרכים השיט הוא מעין נסיעה בתוך "מוזיאון" של גלויות טעמים ריחות ומטעמים כולל ההסטוריה האפוסים והמסורות הגרמניות
תודה גילי. אנחנו כעת בעצומו של שייט על המוסל. המידע במאמר תרם.
שימחת אותו