המלצות לטיול בסרילנקה

כתב: גילי חסקין; הגהה: 01-02-2023

מוגשת כאן הצעה לטיול של 11 ימים בסרילנקה, מבלי לקחת זמן ל"בטן גב" בחופים של הדרום.

ראו גם, באתר זה: הגיאוגרפיה של סרילנקה ;    תולדות סרילנקה בעת החדשה ;     סרילנקה בעת העתיקה ושורשי הסכסוך.

כתבה מצומצמת התפרסמה במגזין האלקטרוני של מסע אחר: טיול בארץ הקינמון והתה

לצפייה במצגת תמונות בנושא של: טיול לסרילנקה

עד 1972 נקראה סרילנקה בשם 'ציילון', שהעניקו לה המתיישבים ההולנדים שפלשו למקום ב-1640. בשנת 1798 כבשה בריטניה את האי ושלטה בו עד לעצמאות המדינה בשנת 1948. סרי לנקה זכתה בעצמאות מהממלכה המאוחדת והפכה לדומיניון בחבר העמים הבריטי

סרי לנקה היא יעד טרופי מתפתח. המדינה הקטנה הזו, שלפני ארבעה עשורים כמעט איש לא שמע את שמה והחל משנות השמונים של המאה העשרים, שמה נקשר בעיקר למלחמת אזרחים נוראה, חוזרת להיות מה שהייתה פעם: אי הקינמון, ארץ התבלינים והתה, יעדם של סוחרים, ומושא חלומם של ספנים.

נפלאות דרכיו של שר ההיסטוריה: עד לפני מספר שנים, נקשר שמו של האי הטרופי הקסום הזה לחגורות נפץ, מחבלים מתאבדים ודיכוי זכויות אזרח והנה, הוא שב להיות ארץ שמאדמתה מפיקים את הפלפל, שכונה פעם "הזהב השחור" ובסלעיה כורים אבני חן. כנראה שבעוד מספר שנים תעשה סרילנקה חייל בהפקת משאב נוסף: התיירות. אמנם, לא תמיד הכול מתנהל על מי מנוחות. כך למשל, ביולי 2022, אירעו בארץ מהומות, עקב משבר כלכלי חמור שפקד את המדינה. אלפי מפגינים בבירה קולומבו פרצו את מחסומי המשטרה והסתערו על מעונו הרשמי של הנשיא. אבל מאז שב השקט היחסי לשרור באזור.

כמי שהיה כאן לראשונה בראשית 1990, אני יכול להעיד על השינויים העצומים שעוברים על המקום בחלוף למעלה משלושה  עשורים:  בתי מלון יפהפיים ומעוצבים קמים לא רק לאורך החופים, אלא גם סמוך לאתרים העתיקים; יותר ויותר אנשים מוצאים את פרנסתם כמשיטי סירות, נהגי ג'יפים, מלצרים ומדריכי תיירים. סוכנויות לתיירים צצות כפטריות אחרי הגשם ואולי בהקשר של סרילנקה צריך לומר "כעלוקות אחרי הגשם", ללא ההקשר השלילי שיש ליצור הזה המטריד את מנוחתם של המטיילים בה בעונת הגשמים.

סרי לנקה היא מדינה קטנה יחסית. שטחה כ-60,000 ק"מ; גדולה פי שלושה ממדינת ישראל ומספר תושביה 22 מיליון, פי שנים וחצי יותר מאשר בישראל. סרילנקה מזכירה בהרבה את הודו, שכנתה הגדולה מצפון, שממנה הגיעו תושביה ושפעמים רבות התערבה בענייניה. לפחות מזכירה את דרום הודו, הטרופית, ארץ האורז והקוקוס, שתושביה, הטמילים, שחורים כפחם ולבושים בלוֹנְגי ארוך המזכיר חצאית הדוקה. אמנם, סרי לנקה חסרה את העוצמות שיש בהודו, אך גם את התעוקה שמלווה טיול בהודו. מצד אחד אין בה פלאים ארכיטקטוניים ואמנותיים כמו היכל הקבר גוּל גוּמָז שבנו המוגהולים בביגָ'פוּר, אין מבני ענק שנבנו  בבזלת, כמו אלו שבהאמפי ולא מקדשים חצובים בגרניט כמו במהבליפוראם. אך גם הרעש, ההצקות, הקבצנים והלכלוך נמוכים עשרת מונים. ובכול זאת, למרות ההשוואה המתבקשת, סרילנקה איננה "הודו לייט" או "הודו לעניים", כפי שמכנים אותה חסידיה של האחות הגדולה מצפון.  יש כאן הכול מכול וכול: הרים ירוקים, מדרונות תלולים עליהם נטועים שיחי תה; מפלי מים, לגונות של מנגרובים, שמורות טבע, עולם חי, חופים זהובי חול ועטורי דקלים. יש בה ערים עתיקות, מקדשים הינדיים ובודהיסטיים, מקדשי מערות חצובים בסלע, פסלי ענק, נזירים בודהיסטיים, מלאכות עממיות, מחולות האופייניים רק לה, גנים בוטניים מטופחים ומקומות אותם עצבו הבריטים, בדיוק עבור עצמם, עד שדומה שהראג' טרם עזב. נכון להיום מתרכזת התיירות רק בחציה הדרומי- מערבי. החלק הצפוני מזרחי היה פעם כמעט אוטונומיה טאמילית וייצא טרור לרחבי העולם כולו. משהודברו קיני הטרוריסטים, או הלוחמים לשוויון, כפי שאפשר להגדיר אותם, איש איש לפי השקפתו, חזר השקט למדינה ואתו תכניות לפיתוח החוף המזרחי, על האפשרויות הרבות הגלומות בו, בעיקר בכול הקשור לספורט מים ולצלילה. יודעי דבר טוענים ששוניות האלמוגים ולהקות הדגים שמשייטות ביניהן אינם נופלים מאלו של האיים המלדיביים, אך זו בינתיים, רק עדות מכלי שני.

עונת השנה

האקלים טרופי ונשלט על ידי שני מונסונים: "מונסון" הוא מילה שמקורה בערבית ("מוואסם") והוראתה עונה. המונסון הדרומי-מזרחי, המוכר היטב למטיילי דרום-מזרח אסיה, מכה בחוף הסרילנקי בשלהי חודש מאי וממטיר בעוז עד ראשית אוקטובר. בנובמבר, חדלים הגשמים להמטיר על החוף, אך את מקומם תופש המונסון הצפוני מזרחי, המכה בצדו השני של האי. כביכול, אידיאלי, אפשר לטייל באי בכול השנה, אלא שהמונסון הצפוני מזרחי משפיע מאד על שדרת ההר כולה. כך שהחודשים נובמבר עד ינואר, מאד רטובים במרבית האתרים.

בדרום ובמערב האי, שם העונה היבשה מקבילה לחורף הישראלי, נמצאים מרבית אתרי התיירות, כולל העיר קאנדי (Kandi) המוקפת ביערות מכול עבר. כך גם האתרים החשובים סיגרייה ודמבולה. מוקד עניין נוסף באזור זה הוא הפארק הלאומי הורטון פליינס (Horton Plains) ובו מסלולי הליכה. המפורסם שבהם הוא מצוק בשם 'סוף העולם', המתנשא לגובה 870 מטרים. החודשים האידיאליים לטיול שם הם פברואר ומארס. חודש אפריל הוא אמנם חודש "יבש" אבל לוהט להפליא

הקיץ הישראלי מתאים לביקורים במזרח האי, בעיקר החופים הבתוליים כמו טרינקומלי (Trincomalee), אפולי (Uppuveli) ונילאוולי (Nilaveli), שנודעו בעולם כולו בשל צבע הטורקיז העז של מימיהם, שורות של עצי קוקוס וחול לבן. חוף ארוגם ביי (Arugam Bay), אידיאלי לגולשים.

בכול השנה, יש לקחת בחשבון שאורך היום הוא כ-12 שעות ובטרופי, כמו בטרופי, אין כמעט דמדומים. החשיכה נופלת בבת אחת.

הסיור

זהו יעד לא יקר. זול ממרבית ארצות דרום מרח אסיה וכאמור נוח מאד לסיור. נמליץ כאן על טיול קצר בן שמונה ימים (נטו) או עשרה ימים ברוטו. כלומר, היום הראשון והאחרון מוקדשים להגעה ליעד וחזרה ממנו. את המסלול הנ"ל יש לתכנן בקפידה מראש, באמצעות ספק מקומי, שיתאם את הלינות, הסיורים ויספק רכב עם נהג ואולי גם מדריך. המטייל הספונטאני יזדקק לזמן רב יותר.

מי שמגיע לסרילנקה, בקיץ ישראלי, יכול לתכנן את טיולו, כך שיכלול את פסטיבל פרההרה בקנדי, בירח מלא של חודש אוגוסט.

יום מס' 1:

טיסת מנתב"ג, דרך יעד ביניים, משם לסרילנקה, לנמל התעופה הנמצא סמוך לנגומבו (Negombo), מצפון לקולומבו (Colombo) הבירה. ניתן כמובן לטוס עם "אל –על" למומבאי שבהודו ולהמשיך ממנה, או לטוס דרך אירופה.

יום מס' 2:

נגומבו ידועה בתעלות המים שחפרו ההולנדים. אפשר ללכת או לדווש לאורכן באופניים. אלא, שאם נעשה כך נחמיץ את מופע הפילים (ראה לעייל). משום כך, נעדיף נסיעה של כשעתיים צפונה מזרחה, לבית היתומים לפילים אשר בפינאוולה (Pinnawela). המקום נוסד ב-1975, עם שבעה פילים בלבד, שכיום יכולים לראות כאן את נכדיהם. מומלץ להגיע למקום לפני השעה 10:00 בבקר. כדאי להתמקם במסעדה שעל גדת הנהר.

המקום יפה, עטור צמחיה וניתן לראות בו סנאים רבים. בשעה 10:00 בדיוק, מגיע עדר פילים גדול מאד, מלווה בגברים צעירים המתיזים מים על הפילים ומובילים אותם על הנהר. העדר חוצה את המים הרדודים לצד השני וחלקו מתפלש שם בבוץ. המראה מרהיב. כדאי להיכנס לאחד מבתי המלאכה המייצרים נייר מגללי פילים.

ראו באתר זה: הפיל.     ראו גם: הפיל בשימוש האדם.

משם, נסיעה  של כשעתיים נוספות, תוך עצירות ביער, אל Amaya Lake.

את שעות אחר הצהרים מומלץ להקדיש למנוחה,  או לטיול על גבי פילים.

יום מס' 3:

יציאה מוקדם בבקר אל מצודת הסלע של סיגרייה (Sigarya), מצודת הסלע האדמדם, שנבנתה במאה ה-5 לספירה ומיתמרת מעל עצי היער. המצודה מכונה גם "סלע האריה", שפעם כנראה נחצב בחזיתה וכיום נותרו ממנו רק טפריו. המקום היה מבצרה של עיר מתוכננת להפליא שאת מתארה אפשר לראות למרגלותיו. במחצית הגובה לערך, על קירות המצודה צוירו דמויות של נשים יפהפיות, פרסקו המכונים "הבתולות השמימיות של סיגרייה" שהכניסו את המקום לרשימת אתרי המורשת העולמית של סרילנקה.

את שעות אחר הצהרים יש להקדיש לפולונרואה (Polonarua). בדרך אפשר לעצור במקום בו מאכילים נערים מקומיים את לטאות הענק, המזכירות בצורתן (אם כי לא בגודלן) את דרקוני קומודו. פולונרואה היתה בירת סרילנקה במאות ה-11 וה-12 ונחשבת אף היא לאתר מורשת עולמית. הסיור בפולונראוה נמשך כשעתיים והוא כולל בדך כלל את שרידי הארמון המלכותי, את אולם המאזינים, את מרחצאות הלוטוס, את שרידי מקדש שיווה ובעיקר את Gal Viharaya ובו שלושה פסלים מרהיבים של בודהא, חצובים בסלע. חזרה ללינה ב- Amaya Lake. בדרך אפשר וכדאי לעצור לסיור מודרך ולקניות בבתי מלאכה לעץ הפזורים לאורך הדרך. בשעות הערב, כדאי לעצור לשיטוט בשוק הלילה של דמבולה (Dambula). זהו שוק סיטונאי, צבעוני ורועש.

לאורך הדרך נראים מחנות צבאיים, בחלקם נטושים, זכר לאירועי הטרור שהודברו רק במאי 2009.

ראו גם: הטרור, הגרילה וההתנגדות העממית.

ניתן להישאר במקום יום נוסף ולהקדיש את חלקו לביקור בבירה הראשונה של סרילנקה, אנדרהפורה  (Andarahpura), אך דומני שאפשר להסתפק בפולונרואה.

יום מס' 4

ביקור במקדש הסלע אשר בדמבולה (Dambulla). המקום מבנה, או לייתר דיוק נחצב, במאה ה-1 לפני הספירה. בפתחו הוצב פסל בודהא מוזהב, תרומתה של ממשלת יפן, אך העניין העיקרי הוא מקדשי המערות המרהיבים, שאף הם הפכו לאתר מורשת עולמי. במקום למעלה מ-2,000 מ"ר של  קירות ותקרות צבועים בתמשיחי קיר בשלל גוונים. זהו השטח המצויר הגדל בעולם כולו.  במערות נחצבו למעלה מ-150 פסלי בודהא , ביניהם פסל ענק, שאורכו 14 מ'. לטעמי זהו אחד ממקדשי המערות הבודהיסטיים היפים בעולם.

ראו גם: הבודהיזם בדרום-מזרח אסיה.

משם, נסיעה ל-Matale. בדרך כדאי לעצור בחווה מקומית שבעליה מדגימים את שלל האפשרויות הגלומות בעץ הקוקוס. הם מנצלים את כולו לשימושים רבים. כמו במקרה של התמר במדבריות המזרח התיכון, כך תושבי האזור הטרופי משכילים לנצל את עץ הקוקוס לעשרות שימושים.

ראו גם:  גידולים חקלאיים באזור הטרופי.

כדאי לבקר בחוות תבלינים באזור. שם מגדלים תבלינים שמקורם במזרח, כגון קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר, כורכום, הל ועוד, צמחי תבלין שמקורם באגן הים התיכון וכן מייצרים במקום  תרופות טבעיות ושמנים לטיפולים איורוודים. הצוות במקום מדגים גם מסאג'ים נעימים. בדרך לקנדי כדאי לעצור לביקור במקדש טמילי יפה, המזכיר להפליא את "אחיו" המפורסמים ממדינת טמיל נאדו שבדרום הודו. המקדש סגור במרבית שעות היום, אך שומרי המקום ישמחו להכניס את המבקרים למחסנים שם הם שומרים את העגלות המפוארות, עליהם מובילים את הפסלים, בחגו של המקדש המתרחש מדי שנה בתקופת הירח המלא של חודש מארס. העגלות מגולפות בעץ וצבועות בגוונים בוהקים.

בשעות אחר הצהרים מגיעים לקנדי (Kandy) – עיר נעימה הנמצאת בגובה של 500 מ' מעל פני הים ונהנית מאקלים קריר יותר. כדאי לטפס לתצפית ממנה רואים את קנדי ממעוף הציפור. במרכז העיר נראה האגם המלאכותי, לצדו מקדש השן המפורסם (וראו בהמשך ביום הבא)  ומסביב שכונות, גנים וגבעות עליהם נראים פסלי בודהא. מדי יום בשעה 17:00 מתקיימת הופעה של ריקודים קנדיאניים, שאינם רק פולקלור, אלא ריקודים שמקורם בטקסים שאמניסטיים ובפולחנים עתיקים. לאחר הריקודים הכוללים גם תלבושות מרהיבות ומסכות מרשימות ומופעי לוליינות, מתבצע בהם טקס אש, בו הרוקדים מעבירים לפידים בוערים על גופם, מלקקים את הלהבות ופוסעים יחפים על גחלים לוחשות.

ראו גם:  שמאניזם ואירועי טראנס.

נמליץ כאן בחום על מלון Amaya hills. יש להגיע בשעות האור, כדי ליהנות מהנוף המרהיב שמסביב.

יום מס' 5

יום נוסף בקנדי.

הפורטוגלים שהגיעו לסרילנקה במאה ה-16 וההולנדים שהחליפו אותם במאה ה-17 הסתפקו באזור החוף ולא נכנסו ללב המדינה. קנדי נותרה מקום משובם של מלכי סרילנקה והיתה עצמאית עד שכבשו אותה הבריטים בראשיתה המאה ה -19. משום כך מבטאת קנדי, במדה רבה את הלאומיות הסרילנקית.

בלבה של קנדי נמצא מקדש השן המפורסם. במקדש, כך מאמינים, שמורה שן של הבודהא. היא המקום הקדוש למדינה ואחד האתרים המקודשים לבודהיסטים בעולם כולו. מרבית חדרי המקדש סגורים בדרך כלל וכדי לראותו יש להגיע בזמן הטקסים, מדי יום בשעה 19:00 או בשעה 09:30. הסיור במקדש נמשך כשעה וחצי וניתן לראות בו חטים ענקיות ואוצרות מרשימים, כולל הפגודה בה נשמרת השן המקודשת. כדאי לצאת מהמקדש כדי לצאת לשוטט לאורך האגם שנסכר כאן על ידי המלך הסינהלזי האחרון ב-1798 ולאחר ארוחת צהרים קלה, להמשיך אל הגנים הבוטניים המרהיבים. גני Peradeniya נטעו על ידי המלכים הסינהלנים ועוצבו על ידי הבריטים. בגנים שפע של צמחים, כולל סחלבים יפהפיים. מומלץ להקדיש למקום מספר שעות, כולל הפסקה בבית התה המעוצב בסגנון קולוניאלי.

מדי שנה, בירח מלא של חודש אוגוסט, נחוג כאן פסטיבל פרהרה (Sri Dalada Perahara), היינו, פסטיבל השן של בודהא, שנמצאת בדרך כלל במקדש Sri Dalada Maligawa . פסטיבל זה נחשב לאחד האירועים הפולקלוריסטיים המרהיבים באסיה כולה וכולל תהלוכות של פילים מקושטים, לוליינים המלהטים בלפידים בוערים, מחוללים בלבוש מסורתי ועוד.

.

בזמן שנותר, אפשר לשוטט בחנויות השונות, בבתי מלאכה לייצור משי, עץ או בטיק  ובמוזיאון האבנים הטובות, שם ניתן לרכוש גם תכשיטים יפים. הביקור בסדנאות אלו מומלץ גם למי שאינו מעוניין לקנות, משום שהאומנים מדגימים שם את תהליכי הייצור. למי שרוצה להקדיש יותר זמן לקניות, יכול לדחות את הביקור במקדש הבודהא לשעה 19:00. בלילה הפעילות אינטנסיבית יותר.

ניתן להישאר בקנדי יום נוסף ולצאת להר אדם (Adam's peak), המתנשא לגובה של 2,243 מ'. על הפסגה טביעת רגל שהמקומיים, בודהיסטיים ברובם, משייכים אותה לבודהא, ההינדים לשיווה והמוסלמים לאדם הראשון. המקום מושך מטיילים ומיסטיקנים רבים הטוענים שהאנרגיות של המקום משרות עליהם שלום ושלווה. אלו כמו אלו, מטפסים לפסגה. המראה מרהיב – של הנוף ושל הצליינים גם יחד.

ראו גם: אדאמ'ס פיק.

יום מס' 6.

נסיעה לכיוון נוארה אליה (Nuera Elia). טיפוס לגובה של 2,000 מ'. בדרך כדאי לעצור במפלי Ramboda. משם, ממשיכים לסיור בשדות התה ולביקור במפעל לייצור תה, שגם בו ניתנת אפשרות ללגום תה וכמובן לקנות. נוארה אליה היא עיירה בעלת חזות קולוניאלית טיפוסית. יש בה פינות חמד בהן נדמה שהראג' טרם עזב. המלון הטוב ביותר הוא מלון Park, אף הוא בעל חזות קולוניאלית ומוקף בגנים מטופחים. ניתן ללון ב-Tea Factory  – אשר ב-קנדפולה (Kandapola) במרחק של כחצי שעה נסיעה מנוארה אליה. בית חרושת לתה, שהוסב למלון יפהפה. הוא אטרקציה בפני עצמו. ניתן לצאת לטיול רגלי בשדות התה. ליד המלון מוזיאון תה הפתוח לכל דכפין ללא תשלום. וניתן גם להתנסות בקטיף עלי התה, הפעם, תמורת תשלום.

ראו גם: התה.

יום מס' 7.

ניתן להישאר יום נוסף, לביקור ברמת הורטון (Horton) וללכת רגלית ל"קצה העולם" (world's end), כינוי למקום בו הרמה נופלת בבת אחת אל יערות הגשם הטרופי, הנמצאים 1,000 מ' מתחת לה.

הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי לכול כיוון וההליכה – 4 ק"מ לכול כיוון. הבעיה היא שהמקום אפוף ערפילים ברוב ימות השנה. יודעי דבר טוענים שעדיף להגיע למקום בשעת בקר מוקדמת, דבר המחייב יציאה מנוארה אליה בשעה 05:00. למי שהתמזל מזלו ומגיע למקום בראות טובה, יזכה לנוף מרהיב. רמת הורטון בבת אחת נופלת לתהום שעומקו למעלה מאלף מטר. המעבר המהיר מהצמחייה ההררית ליערות הגשם הטרופי הוא מראה עוצר נשימה ואכן מעניק את התחושה שמדובר ב"קצה העולם". בני מזל עשויים להיתקל בסמבר (Sambar), שהוא אייל ענק ומרשים. בשביל לראות נמר, יש צורך במזל גדול בהרבה.

במקרה שלנו, נמשיך בנסיעה לשמורת יאלה (Yalla West). יש לצאת מוקדם בבקר, לא יאוחר משעה 07:00, כדי להגיע למלון עד שעה 13:00, להתארגן ולצאת לסיור ג'יפים בשמורה. ניתן לראות שם איילים נקודים, שנקרא כאן "צ'יטאל" (Chital) ומוכר עוד יותר כ"במבי" של וולט דיסני. ניתן לפגוש גם, פילים, חזירי בר, טווסים, תאואי בר ואולי גם נמרים.

יום מס' 8.

נסיעה צפונה. בדרך, עצירה לחוף הים, להתבונן בדייגים העומדים על מעמדים בתוך המים. זהו אחד המראות המפורסמים של סרילנקה. משם ממשיכים למצודת גאלה Galle המרשימה, שהייתה נמל הולנדי חשוב. למי שנשאר ללון במקום, נמליץ בחום לשוטט לאורך החוף אחר הצהרים. משם נמשיך ללינת לילה באזור בנטוטה (Benthota) או ב-Ahungalla. במקום מלונות משובחים. אולם למי שמוכן להסתפק בבתי מלון צנועים בהרבה, נמליץ כאן על החופים של אונווטונה (Unawatuna), היפים עשרת מונים ועונים על הפנטזיה של אי טרופי.

יום מס' 9

יום נוסף באזור החוף. אפשר להשתזף, לשחות או לשנרקל ובלילה לשוטט בין הבארים שעל החוף. המאכל המקומי האהוב עלי דגים צלויים על גחלים, בתוך עלה בננה, שהדייגים מכינים למי שנענה להפצרותיהם. מכול מקום, השילוב של נוחות וים מוביל את מרביתה מטיילים דווקא לאזור בנטוטה. במקום בתי מלון טובים, מרביתם המוניים. ניתן לשכור אופניים ולצאת לסיור באזור. סוכני נסיעות זריזים מציעים טיולים לרחבי האי ואפילו חבילות נופש יקרות באיים המלדיביים. באזור Ambalangoda הסמוך אפשר לצפות ב- Kolam – ריקוד מסיכות. בדוכנים אפשר לקנות מסיכות גרוטסקיות של השטן. למטיילים חסרי מנוח, שקצה נפשם במסאג'ים האיורוודים שעל החוף, נציע לנסוע מבנטוטה, 10 ק"מ מזרחה, לגני Brief המטופחים. שם חי בעבר Bevis Bawa, אחיו הצעיר של הארכיטקט הסרילנקי המפורסם Geoffrey Bawa. הבתים והבית שווים ביקור.

יום מס' 10.

ניתן צאת לסיור בחווה לשימור צבי ים ב-Kosgoba  הסמוכה (מרחק של חצי שעה נסיעה). במקום אפשר לשמוע הסבר מאלף על חיי הצבים מפי משוגע לדבר, המקדיש את חייו לשימור הצבים. ניתן לשמוע מכלי ראשון על אירועי הצונאמי של 2004. האיש ישמח להראות ביצים, צבים זעירים, צבי אלבינו ועוד. בנוסף לדמי הכניסה, תרומות יתקבלו בעין יפה.

ראו באתר זה: צבים

את ייתרת הזמן אפשר להקדיש למנוחה על חוף הים. לחרוצים, נמליץ לצאת ל-Balapitiya, הנמצאת במרחק של 20 דקות נסיעה ולצאת לשייט בלגונה ובמנגרובים הגדלים לחופה. השייט עוצר באי בו מגדלים קינמון. במקום, תצוגה מעניינת של קילוף קליפת עץ הקינמון ונקודת מכירה.  השייט מדלג על אי קטן אליו מביאים התושבים את הנחשים אותם הם לוכדים, אבל עוצר לביקור באי אחר ובמקדש הבודהיסטי שנבנה בו.

לקראת שעה 15:00 כדאי לצאת לכיוון נגומבו, למלון סמוך לנמל התעופה.

אם רוצים לבקר בבירה קולומבו (Colombo), יש לשקול זאת היטב. אין לעיר הרבה מה להציע, למעט ככר העצמאות, בית העירייה המזכיר להפליא את הבית הלבן בוושינגטון. הנסיעה דרך קולומבו מתעכבת זמן רב בשל עומס תנועה גדול. אינני בטוח אם הביקור בן השעתיים מצדיק את הפקקים והעומס, אך לעומת זאת, אפשר לבלות בקולומבו יום שלם. לשוטט כין דוכני המזון הנקראים "botiques" ב-Pettah ולצאת ל"שופינג" במרכזי הקניות. בשעות אחר הצהרים מומלץ לשוטט ב-Viharamahdevi Park – גן עירוני המטופח שפסל בודהא מרשים נמצא בחזיתו (מול בית העירייה שהוכר לעייל). לקראת השקיעה אפשר ללכת לאורך החוף ב-Mt Lavina. אם מגיעים לקולומבו, בתקופת הירח המלא של חודש ינואר, אסור להחמיץ את פסטיבל Thai Pongal, חג צמיחה הינדי, הנחוג ב-Kovil, כך מכונים המקדשים ההינדיים של קולומבו. במיוחד ב-Old Kathiresan Kovil. במקרה כזה, אין לוותר על לינת לילה נוסף בקולומבו.

בירח המלא של חודש פברואר, נחגג בקולומבו Navam Perahara. זוהי תהלוכה של פילים מקושטים, רקדנים ולהטוטנים, היוצאת ממקדש Gangaramaya וצועדת אל פארק Viharamahdevi ואל אגם Beira. למותר לציין שבמסעדות קולומבו מוצע שפע המזון המשובח ביותר בסרילנקה.

במקרה ולנים בקולומבו לילה נוסף, אפשר להעביר את שעות האור האחרונות בתעלות המים אשר בנגומבו, שהוזכרו לעייל ביום הנחיתה.

יום מס' 11:

יציאה מהמלון לשדה התעופה.