גילי חסקיןכתב: גילי חסקין
ראו באתר זה: הודו – המלצות לקריאה.
זוהי כתבה העוסקת בחוויה של ביקור באשראם של חסידי הארי קרישנה ומרחיבה אם העיסוק בבהקטי ההינדי.
בבקר הראשון של חודש דצמבר, בשנת 2022, הגענו בשיט על נהר ההוגלי (Hoogly) –הנקרא כאן 'בהאגירטי' (Bhagirathi) – אל מאיאפור (Mayapur), במחוז נדיה (Nadia), שבמדינת בנגל המערבית, במזרח הודו. המקום נמצא בנקודת המפגש של נהר הבהגירטי עם נהר הגנגס.
אין הרבה מה לראות בישוב זה, שנמצא בשולי הדלתה הגדולה ביותר בעולם. מטרת ביקורנו היחידה היה ביקור באשראם של חסידי 'הארי קרישנה'. מי שמכיר אותי, יודע שאשראם אינו הדבר המרכזי בטיולי בהודו, בלשון המעטה כמובן. בפעמים הבודדות בהן הצצתי לאשרמים בהודו, הוכחתי יכולת ספיגה מאד מועטה. כמו תרמילאים רבים, ביקרתי באשראם המפורסם של אוֹשוֹ (Rajneesh) בפונה. כזכור אושו היה פילוסוף, סופר, ומיסטיקן שנוי במחלוקת, ובעיקר נצלן וחמדן ללא גבולות ועבריין מורשע בעסקת טיעון. הוא דגל בגישה פתוחה יחסית כלפי המיניות האנושית, דבר שזיכה אותו בכינוי "גורו הסקס" בהודו ובעיתונות הבינלאומית המאוחרת. אלפי חסידים נהו אחריו והעניקו לו את כל זמנם הפנוי ואת ממונם.
אני זוכר את דמותו של גורו אחר, מוכר פחות, לדעתי שרלטן, במקדש בקראלה, שיודע לתרגם את הגיגיו הרוחניים לשטרות מרשרשים. לפיכך, ירדתי מהסיפון אל האשראם, כמי שכפאו שד, עמוס בהתנגדות, של מי שהמונח "רוחני", מעורר בו תחושה של קבס. כעבור מספר שעות, שבתי לספינה בתחושה של בר מזל. לא חזרתי מומר, אבל, בדיעבד, היתה זו אחת החוויות החזקות של השיט בנהר הגנגס, אם לא העזה שבהן. מאמיני ההארי קרישנה ידועים בדבקותם, בהתמסרותם ובאהבתם המוחלטת, לאל וישנו וגלגוליו, בעיקר לאל קרישנה.
ראשיתו של זרם הדבקות, ששמו 'בהקטי', בתרבויות הדרווידיות של דרום הודו (ממלכות "פאנדאיה", "צ'ולה", ו"צ'רה"), שהקימו מקדשים גדולים. דומה כי ההסבר הקולע ביותר למושג ה'בהקטי' הוא "אהבת אלוהים". החל מהמאה ה-6' לספירה, יש עדויות על קדושים נוודים שהידוע שבהם הוא סונאדאר (Sundarar), שעזבו את החברה העירונית ותרו את הארץ. היתה זו תופעה דתית שביטאה את התרבות הייחודית של האזור, ששטפה את כל המרחב הדרומי ומאוחר יותר, כבשה גם את צפון הודו. לב החידוש היה בדגש על הרגש, כאמצעי העיקרי ליצירת קשר עם האל. לרגש הזה קוראים 'בהקטי'. מילולית (מסנסקריט): דבקות, התמסרות, לקיחת חלק באל ואפילו התענגות עליו.
לשיטתם, הבהקטי הוא הדרך היעילה היחידה, לחדירה לרמות הוויה עמוקות יותר. הם התפרסמו במזמורים מלאי הרגש, ששרו להתגלמויותיהם המקומיות של האלים. האל עשוי לעתים להיענות למאמין הדבק (בהקטה), אבל הוא בדרך כלל אינו מתמסר ונותר חבוי ובלתי מושג. לכן הרגש הטיפוסי ביותר של הבהקטי הוא ערגה, או געגועים לרגע חטוף של אהבה ונוכחות אלוהית[1]. מוטיב חוזר בשירה זו מבטא את הויראה (Viraha), מונח שהוראתו בסנסקריט: "צער" הנובע מהפרדה מהאל. האל צער זה שהוא מרכיב חשוב בחוויה הדתית, אינו סותר, ואפילו מדגיש, את הסגידה האינסופית לאל. כפי שכתב האנומאן פראסאד פודאר (Hanuman Prasad Poddar), בהקדמה לספרו על הבהקטי: "על ידי הבהקטי בלבד יכול אדם להשיג את העונג העילאי, שאפילו חכמים וחוזים ואלים ישיגוהו בקושי. לפיכך הכול צריכים להשליך את יהבם על בהקטי בלבד"[2].
מקורו העיקרי של הבהקטי מצוי ביצירה הבְּהָאגַוַטה פּוּרָאנַה (Bhāgavata Purāṇa). נושאה המרכזי של פוראנה זו, הכתובה בסנסקריט, הוא מסירות (בהקטי) לקרישנה. כמו פוראנות אחרות, היא גם דנה בקשת רחבה של נושאים, כולל קוסמולוגיה, גנאלוגיה, גאוגרפיה, מיתולוגיה, יוגה ותרבות. הבהאגווטה משמעותית בשל הגדרתה הייחודית והאוניברסלית לדהרמה (סדר קוסמי)[3] ובשל התיאורים המפורטים על אודות קרישנה. היא מקור לסיפורים רבים על ילדותו של קרישנה, המסופרים זה מאות בשנים ברחבי הודו. כבר בכתבי הוודות, מוזכר שמו של האל קרישנה, אלא שתפקידו הוא מוגבל . הוא משמש שם כמנהיג של שדים. לימים, כשגבר המאבק בין מאמיני וישנו, לבין המאמינים באלים אחרים, התחכמו הראשונים והעלו את קרישנה לדרגת גלגול שמיני של וישנו. כך הבטיחו לו הללו , מקום חשוב בפנתיאון ההינדואיסטי[4].
טוענים שהדת הברהמינית, הצליחה במאה השמינית לספירה, לנצח, כלומר, לבלוע את הבודהיזם, שעשה לו נפשות וכבש רוחנית את הודו, כבר 1100 שנה קודם לכן, בעזרת זרם הבהקטי. חוקרי ההינדואיזם טוענים בעליית דמותו של קרישנה, ניסיון מצד חסידי וישנו, ליצור "מתחרה" לפופולריות הגדולה לה זכה בודהא. יתכן שבהתחלה כוונתם של חסידי וישנו להציב כמתחרה, דווקא את האל ראמה, הגיבור הנודע של האפוס 'רמאייאנה', עליו הכריזו כעל גלגולו השביעי של וישנו. אולם מטעמים לא מובנים, לא עורר המעשה החדש התלהבות מיוחדת. משעה שקרישנה הוכרז כגלגול שמיני, החל פולחן בהקטי, בעיקר בקרב נשי הודו. ואכן, אגדות קרישנה משופעות בסיפורים על הצלחותיו של קרישנה אצל נשים ש"התאהבו" בו, או נשים שעזבו את בעליהן כדי שתוכלנה לנתב את אהבתן אל קרישנה האלוהי. אין כאן אהבה פיזית, אלא זרימה אלוהית. אל ואדם כרוכים זה בזה וזקוקים זה לזו. נפשותיהם שואפות להתאחד[5]. היה בבהקטי שירה, שהדגישה את נגישותו של האל במקומות הפולחן (בסנסקריט – Arca), כמו גם על רגשותיו העזים של המאמין לאלוהות. מדובר במנעד רחב של רגשות, הכולל, בין הייתר, אהבה, צער ואף כעס ומדגישים את געגועיו של המאמין למפגש עם האלוהי. הסוציולוג מקס וובר (Max Weber), רואה בבהקטי, סמל לאהבה מיסטית הדדית של האלוהי ונקודתה המרכזית של נשמת האדם" [6].
תפיסת הבהקטי קשורה לתמורה הרגשית שחוללו משוררי הבהקטי הטַמִיליים, כדוגמת נָמַלְוָר (Nammalvar) ואַנְדָל (Andal), באלף הראשון לספירה, כמו גם בתנועות הסופיות שפרחו בצפון הודו). עם התפתחות התנועה ועלייתם של הוגי דעות חשובים ומשפיעים במרכזים הדתיים, הופיע גם זן חדש של משוררים. משוררים אלה לא ישבו בחצר מלך והגישו לו שירים בתמורה לחסותו, אלא חיו חיי צמצום ודבקות והפיצו את שיריהם באמצעות תלמידיהם[7].
הבהקטי היא תופעה דתית וחברתית, שלה שני זרמים, שוואי, שבליבו האל שיווה ווישנואי, שבמרכזו האל וישנו. אלה הן תנועות כמעט מונותיאיסטיות, לייתר דיוק הנואיתאיסטיות.[8] כל זרם כזה רואה באל שלו אל עליון. קיימים כמובן אלים נוספים, אך הם זוטרים יחסית וכפופים למרותו. יחד עם ההתמקדות באל אחד, מופיע להט דתי קנאי ואקסקלוסיבי.
בסביבות המאה העשירית לספירה, התמסדה התנועה לרשת פולחנית מסועפת, בה נערצו הנוודים ההיסטוריים כקדושים ומה שהיה פולחן ספונטני, קיבל צביון של מסגרת עמוסה בטקסים ופולחנים, שיצרה לעצמה מרכזים דתיים-פוליטיים מרובים, שהתפרשו ברחבי דרום הודו. הדת החדשה היתה לעמוד השדרה של החברה הדרום הודית, על מלכיה וכוהניה. למרות אידיאל השוויוניות המוצהר, סיפק הבהקטי הכשר לסדר החברתי של דרום הודו, לדורותיו. על אף שתנועת הבהקטי לא קיבלה צביון המוני, היא השפיעה במידה מסויית על חיי הודו שנים ארוכות ורישומה ניכר בהודו גם בימינו, בעיקר בבנגל[9].
במהלך השנים קמו בהודו תנועות בהקטי שונות. חלקן גלויות וחלקן חשאיות מרבית הקבוצות החשאיות התבססו על הרפתקאות הנשים של קרישנה והושפעו מספרות הטנטרה. כך למשל, הטיפה קבוצה בשם סאהידאסי, שבשעת הזיווג, יראה הבעל את עצמו כ"קרישנה" והאשה תראה את עצמה כ"ראדא". קבוצה זו אף התירה "להתאהב באשת איש, כביטוי לאהבה האלוהית".. אחת מקבוצות הבהקטי נוסד במאה ה-15 בוורנסי , על ידי הרישי ראמאנאנדה ונקראת על שמו. הוא נודע במאבקו העיקש כנגד שיטת הקסטות.
כך למשל, המשורר העממי המפורסם כבִּיר (Kabir), הושפע מרעיונות אלו. קביר היה אורג בן לג'אטי (תת קאסטה) של אורגים, שטרם הולדתו, התאסלמו כאיש אחד, כדי לשפר את מצבם[10]. הוא סירב לקבל את התואר הינדי או מוסלמי, כתב שירי אהבה לאלוהים ולמעשה הקים תנועת מחאה. גם הגורו נאנק (Nanak), מייסד הדת הסיקהית, שנטה לבהקטי, הושפע במדה רבה מעמדתו הנחרצת נגד שיטת הקסטות.
במחצית האלף השני קמו, בנוסף לכביר, משוררים חשובים כמו סוּרדאס (Surdas), ומִירָה בָּי (Mirabai), שקשה להגזים בהשפעתם על ההגות ועל התרבות בהודו במחצית האלף האחרונה. סורדס המשורר והמוזיקאי העיוור, בן המאה ה-15, ידוע בשירי הדבקות שלו המוקדשים לקרישנה. אומרים שסורדס כתב והלחין מאה אלף שירים באופוס 'סור סגר' (אוקיינוס של מלודיה), שמתוכם קיימים רק כ-8,000. הוא נחשב לקדוש ולכן ידוע גם בשם Sant Surdas, שם שפירושו המילולי הוא 'עבד המנגינה'.
מירה ביי (Mirabay), שהיתה נסיכה ראג'פוטית, ראויה לתשומת לב מיוחדת משום שהיא דוגמא לבהקטה אישה וכן בזכות האיכות של שירי התפילה שלה. קסמה של השירה שלה טמון ביכולתה להזדהות עם קרישנה ברמה האישית, על כל מודעותה ליופיו והאופן שבו היא חווה את נוכחות והיכולת לבטא את האב מהפירוד ממנו. היא ראתה את עצמה ככלתו של קרישנה והתייסרה מכאב כשקרישנה אינו מגיע. שירתם נשמעת מכל במה, ורבים אף מדקלמים בעל פה את שיריהם. גם היא, בדומה לקביר, מרדה בשיטת הקסטות והיתה שרה ורוקדת עם בני קסטות נמוכות, מעשה חסר תקדים, בקרב האצולה הרג'פוטית[11]. למרות השוני הניכר בתפיסת עולמם של השלושה (הנבדלים זה מזה בשפתם ובתכניהם), הביאה העוצמה הגדולה שבשירתם לפרסומם ולפופולריות הרבה שהם זוכים לה בארבע מאות השנים האחרונות. במאה האחרונה נפוצה שירתם במגוון תרגומים במערב, והמשוררים קנו להם מעריצים רבים גם מחוץ להודו[12].
זרם הבהקטי, בדומה לצופיות (סופיות) באסלם ואף לתנועת החסידות ביהדות, ויתר על ערכי דת מסוימים ובעיקר נגד הדרישה המוקדמת לייחוס חברתי או דתי מוקדם ובעצם יצא נגד הדת הממוסדת וההיררכיה החברתית. כך לימים, בלטה דמותו של המשורר המיסטיקן ששמו היה כביר, שלא ברור אם היה מוסלמי או הינדואי, אך שילב תכנים צופיים בתורתו. תלמידיו דגלו בשוויוניות מלאה ובזו באופן שווה לפולחן במסגד ובמקדש. בדמיון מה לסיפור על 'הצדיק הכפרי' של י"ל פרץ, ששרק בעיצומה של התפילה בערב יום הכיפורים, בדומה לסיפורים על סופים שדחו את המצוות, קיים סיפור טמילי, על גבר מקבוצת האסורים במגע, שהתמלא באהבה לשיווה, בצורתו כנאטארג'ה (Nataraja)- מלך הרקדנים. הוא חשש להיכנס לעיר, שמא יטמא אותה. אבל בהנחיית שיווה שהתגלה אליו בחלומו, הוא קפץ לתוך האש ויצא ממנה מטוהר כברהמין.
במאות ה-15' וה-16', זכתה תנועת הבהקטי לתנופה מחודשת ופרצה לצפון הודו, כשהיא חותרת למעשה תחת שיטת הקאסטות (וארנות). בין מחדשיה של התנועה בתקופה זו היה צ'איטאניה מהאפרבהו (Chaitanya Mahaprabhu 1486-1534'), שהוראת שמו "מוּדָע". הוא אגב, אחד המנהיגים הרוחניים הבודדים של הודו, שזה לרישום ביוגרפיה מסודרת. 'סרי צ'אינטניה, כפי שהוא מכונה בפי חסידיו, פעל על רקע שלטונו של חוסיין שאה, בבנגל המוסלמית, שביסס את הממלכה והרחיב אותה. בתקופתו ואולי תחת חסותו, היתה פריחה גדולה בחשיבה הסנסקריטית המדעית ובפרט בתחום הלוגיקה. בד בבד עם התפתחות זו, צמחה בבנגל התנועה הדתית של צ'איטאניה.
הוא היה מיסטיקן. חסיד מסור של האל קרישנה, באופן שהושפע ישירות מדת הבהקטי של דרום הודו. הוא הביא את דרך הבהקטי למלוא ביטוייה, כשיסד את תנועת ה"בהקטי מתוך אקסטזה". הוא נדד ממקום למקום, התארח אצל תומכיו משך אליו בזכות הכריזמה שלו המוני מעריצים. הוא עבד את האל וגילם אותו. צ'איטאניה קרא להוצאת הדבקות הדתית מן המקדשים, אל כלל הציבור, דרך זמרת שמותיו של האל בציבור. מתואר שהיה עורך את הזמרה הציבורית של המנטרה, תוך שירה וריקוד אקסטטיים. לאמיתו של דבר, דרך זו של עבודת האל, לא היתה חדשה בהינדואיזם. כהר בכתבי הבהקטי, הנקראים 'בהקטי סוטרא', של נאראנדא, מגדולי ה"רישים" בהינדואיזם" ומחבר כמה מכתבי הוודות, נכתב: "האדם, כשהוא מממש (את האדיקות באורח של אהבה עילאית"), נעשה מאמין אדוק, עד כדי שגעון, שקט ומתענג על עצמו. […] האהבה האלוהית, מטריפה את דעתו של האדם. הוא מתבסם מאהבה זו ועושה את ימיו ולילותיו, כשהוא שר תשבחות לאל האהוב, שומע תהילתו ומתבונן במידותיו הטובות, כשם שמוכה שיגעון מדבר ועושה כרצונו, כך המאמין מוצף באהבה, נבלע במחשבות האל ודבריו"[13].
חוקרי ה"בהקטי מתוך אקסטזה" מטעימים את הכוח המאגי שהיה טמון באישיותו של שרי צ'איטאניה; אישיות מלאת חן והשראה. הוא נודע כבעל קסם רב, במיוחד כששקע בטראנסים של שגעון. יתכן שאת הצלחות הגדולה כל כך, יש לייחס לתקופתו. ההמונים ההינדיים ציפו לדמות שתבוא ותשכר אותם באקסטזה. התחרות בין מאמיני וישנו למאמיני שיווה, גרמה לערבוביה גדולה בפולחני האלים . המוני הודו איבדו את אמונם בקבוצות הבהקטי השונות, שהלכו והתרבו וכל אחת מה טענה לייחוד בדרכה לגאולת הנפש. דרכו של שרי צ'איטאניה משכה את לבם של הודים רבים. הוא אירגן "קירטאנים", היינו שירה דתית של קבוצות, שהיו נודדות מכפר לכפר ומזמרות שירי אהבה לאלים וישנו, קרישנה ואחרים. לעתים קרובות, היתה תוקפת את הנאספים פסיכוזה המונית, שהיו זועקים "ראדא-קרישנה" בצעקות מחרישות אוזניים.
מלוויל קנדי (Kennedy, Melville), בספרו "תנועת צ'אטאניה' (The Chaitanya movement), מתאר כיצד "המדריך חולל בתנועות פראיות, תוך זעקת שאגות. הוא חולל במעגל כלפיד ומשתוחח עד לקרקע ממש. דומה שההרים והאוקיינוסים רעדו מפני צעדיו. הוא הפגין קהות-חושים, הזעה, אימה, דמעות, רטט וחיוורון, חובר ישע על כל גילוייו, יהירות ושפלות רוח. שיניו נקשו זו בזו והבריות חששו שמא ינשרו. דמעותיו טפטפו כמו מזרקה, עד שהעומדים מן הצד נרטבו מהן. אהבת האל הורעפה על מחשבות כולם"[14].
מלבד האקסטזה, היה צ'איטאניה עורך סדנאות ששתיקה. הוא היה עורך עם אנשים טיולי לילה וצווה עליהם לשתוק זמן ממושך, כדי שבעזרת השתיקה יתמזגו עם האל קרישנה. הם היו שותקים לילה שלם, כשצ'איטאניה היה מבטיח להם שבשעות אלה הוא מתייחד עם קרישנה, ייחוד אינטימי וכן היו נפתחים בפניו "שמי גאלוקא", היינו "שמי קרישנה", משאת נפשו של הדבק בבהקטי[15].
לאחר שניצחונו של צ'איטאניה הובטח בבנגל, הוא עבר לעיר הקדושה פורי (Puri) שבאוריסה. עיר שנודעה כ"עיר הפילוסופים". הוא היה פולמוסן מזהיר. כבר ביומו הראשןן בפורי, הוזמן לעימות פומבי על לוגיקן ידוע בשם סוראוואמהאמה. צ'אטאניה ניצח בוויכוח וסוראוואמהאמה הצטרף לתנועתה המונים "בהקטי מתוך אקסטזה".
סביב צ'איטאניה התפתחה קבוצה של מאמינים שניהלו קשר אינטימי עם האל, עבדו אותו באקסטזה והפכו לתנועה שסחפה חלקים נרחבים מבנגל ומאוריסה. בין החסידים שנסחפו אחרי צ'איטאניה היו משפחת גוסאוומין (Goswamin), ברהמינים מקרנטקה שבמערב הדקאן. הם למדו בבנגל לוגיקה והיו לשרים בכירים בחצרו של המושל המוגולי חוסיין שאח. המפגש עם צ'איטאניה שינה את חייהם הם עזבו את הכול ונהו אחריו. בהשפעתו הם יצרו את הזרם "גָאוּדִיַה וָאִישְנַוִויזם". גאודיה (Gaudiya) על שם אזור גאודה, שבימי הביניים (מושג היסטורי שכמובן אין לו כול משמעות לגבי הודו) היה מרכזה של ממלכה בשם זה. הוראת המילה וָאִישְנַוִויזם (Vaishnavism) היא מאמיני האל וישנו, שהוא אחד מה'טרימוטרי' (Trimurty), היינו, "השילוש הקדוש" ההינדואי, לצד האלים באהרמה ושיווה. הזרם מכונה "ואישנוויזם בנגלי", על שם האזור בו פרח, או 'צ'יטאניה ואישנוויזם', על שם צ'יטאניה מהאפרבהו. הם חיברו מחזות על קרישנה, בהם האל עצמו, יחד עם פמלייתו העצומה ובכלל זה רבות מאהובותיו, מתגלם לעיני כל על הבמה והשחקנים חווים אותו ישירות וגם עוברים תהליך של האלהה עצמית. כיוון שהאל, גם בהווייתו הגבוהה ביותר, הוא בעל גוף ודמות הגוף, אפשר ואף רצוי לקשור קשר אישי ואינטימי של אהבה בינינו לבינו, ולמעשה זו, על פי הצ'איטאניה, מטרת החיים. ספרות זו, שרובה נכתבה בסנסקריט, התחברה במתהורה (Mathura), עירו של קרישנה, דרומית לדלהי, לשם היגרה הכת כולה, כדי לייסד מושבה אוטופיסטית של עובדי קרישנה. שם כבר צ'יטאניה ייסד כמה מקדשים. לשיטתם, הם כוננו מחדש את העולם שבו חי קרישנה בסביבתו המקורית, בין רועי הבקר[16].
צ'איטאניה מת בן חמישים. מעודו לא נשא אשה. על אך ידיעותיו הרבות, לא השאיר אחריו כתבים. השפעתו על הודו היתה גדולה: מאות פזמונים נתחברו לכבודו של קרישנה ייתכן שמניינם מגיע ל-1500. זמן לא רב לאחר מותו, הוכרז עליו כעת התגלמותו של האל קרישנה. למרות שלא נטל חלק בוויכוח על חלוקת הקסטות, השפיע בתחום זה יותר משהשפיעו מתקנים חברתיים אחרים. הכרזתו כי הבהקטי נועד לכולם, בלי הבדל מעמד, סייעה להעלאת מעמדם של בני המעמדות הנמוכים[17].
כיום ה'גאודיה ואישנווים' מוכר בשל הזמרה הציבורית של המנטרה הידועה כ"מַהָא-מנטרה" – שהוראת בסנסקריט: "הגדולה מבין המנטרות": "הַרֵא קְרִישְנַה הַרֵא קְרִישְנַה קְרִישְנַה קְרִישְנַה הַרֵא הַרֵא / הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא". מטרתה של מנטרה זו, לגאול את האדם מאגוצנטריות חומרית ולהחזירו למצב של אהבה לאלוהים. הזמרה הציבורית של המנטרה, היא שהעניקה לחסידי הזרם את הכינוי 'הַרֵא קְרִישְנַה'. את המילה 'הַרֵא' ניתן לפרש כיחסת הפנייה של 'הַרִי' אחד השמות של האל וִישְנוּ, במשמעות של: "זה שמסלק את האשליה". ניתן גם לפרש את הַרֵא כיחסת הפנייה של הַרָא, שם של רָאדְהָא, אהובתו הנצחית של קְרִישְנַה או השַקְטִי[18] שלו. יש לציין שהן קרישנה והן ראמה, הם אווטארים (גלגולים עלי אדמות) של אותו האל, וישנו, הקרוי גם "הרי", ולכן 16 המילים המדיטטיביות של המנטרה הגדולה, הלקוחות מאחת האוּפַּנִישַדות, משמעותן זהה.
נחזור לאשראם: מעל גדת הנהר היתמר מבנה ענק, מפואר, מרהיב ואפילו מקומם בפאר שלו, שנראה תלוש מהסביבה הכפרית בה אנו נמצאים. מבנה עטור כיפה ענקית, שמזכירה קתדרלה איטלקית, צבועה בתכול וצהוב, שכולו מקרין עושר, ראוותנות וגאווה. לא כל כך ברור איך זה מתיישב עם העקרונות של הדת. אמנם, גם מוחמד טען שהבניה היא בת חלוף, אבל בשמו הוקמו מסגדים מפוארים וגם ישו, הנביא החברתי הסגפן הוליד תנועה שבנתה קתדרלות מרהיבות. אבל כאן מדובר בתנועה שהמסר העיקרי, הראשי שלה, הוא אהבה.
במעגן פגשנו בחור ישראלי עטוי בגלימה, ראשו קירח, צמה זעירה על פדחתו ושלושה קווים אנכיים על מצחו. אסף, טכנאי מחשבים בהשכלתו, נשבה בקסם התנועה כבר לפני עשרים שנה. תוך כדי פעילותו, הכיר את אשתו, אף היא חסידת קרישנה ונולדה להם בת. לפני שלוש שנים, החליטו לעבור לחיות כאן ומאז הם חלק מהקהילה, המונה אלפי אנשים. בנוסף לתפילה ולימוד, הם תורמים לקהילה, איש איש על פי קישוריו. אסף למשל, מתחזקת את מערכת המחשבים.
התנועה הבין-לאומית למען תודעת קרישנה (נודעת גם כתנועת הרא קרישנה) הוקמה ב-1966 במנהטן, על ידי הריש'י (נביא / חוזה) ההודי אַבְּהַאי צָ'רָנָארָוִינְדָה בְּהַקְטִיוֵדַאנְטָה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדָה (Prabhupada Srila), נצר לשושלת ארוכה של מורים בתודעת קרישנה. ב-1954 פרש מחיי משפחה, והקדיש את כל זמנו לעבודה תאולוגית. ב-1959 לקח על עצמו את נדר הנזירות (סנניאסה) והחל כותב ביאורים והתעמקויות לכתבים הוודים. הוא נשלח ב-1965 לארה"ב, על ידי מורהו הרוחני (Bhaktisiddhanta Sarasvati). בארה"ב פרבהופאדה לימד, כתב ותרגם ספרים שהתבססו על "שירת האל" (בהגווד-גיטה) וביסס את הפרקטיקה של שירת מנטרת "הרא קרישנה" המסורתית. הוא קרא לפיתוח חמלה, אחריות, מחשבה צלולה ופרנסה הוגנת. הוא ביקש מתלמידיו להקפיד על צמחונות ואיפוק מיני במסגרת הנישואים, להימנע מסמים ומהימורים ולערוך מדיטציה על המנטרה הרא קרישנה. התנועה הפכה פופולרית בקרב צעירים ברחבי העולם (בכללם ג'ורג' האריסון מלהקת הביטלס), וספריו זכו להערכה רבה מאינדולוגים( חוקרי הודו) מובילים. התנועה התפשטה רחבי העולם במהירות; שרילה פרבהופאדה הכריזמטי הרצה ולימד באמריקה הצפונית, באירופה, אמריקה הלטינית, אוסטרליה ומזרח אסיה. במדינות שבהן ביקר הגורו הוקמו מקדשים, קהילות ומוסדות חינוכיים של התנועה וכך נפוצה תודעת קרישנה והצטרפו אליה דבקים (Devotees) נוספים.
בשנות השישים החלה בארצות הברית המהפכה התרבותית של ילדי הפרחים, שבין היתר כללה עניין רב ברעיונות רוחניים ובזרמים רוחניים מהמזרח. התנועה זכתה להצלחה רבה והתרחבה במהירות ברחבי ארצות הברית, וכן באירופה בשנות השישים והשבעים. פרבהופאדה צפה בגדילתה, ועיצב אותה כחברה בינלאומית של יותר ממאה מקדשים, מרכזים רוחניים, בתי-ספר, מוסדות וקהילות חקלאיות, בת אלפי חברים ברחבי העולם. עד לפטירתו ב-14' בנובמבר 1977, פְּרַבְּהוּפָּאדַה הספיק להקיף במסעות הרצאותיו את כדור הארץ כארבע עשרה פעמים, והפך את 'הַרֵא קְרִישְנַה' לביטוי מוכר בחלקים נרחבים של העולם. מבקריו טענו שהטיף לפירוד משפחות, כדי להתמסר לעבודה הרוחנית: הוא צוטט "אם המשפחה אינה אוהדת או מסייעת להתקדמות רוחנית, אזי יש לנוטשה.[19]"
התפריט של הדבקים (באנגלית: Devoted. המושג 'חסידים' המשמש לעתים, עלול להטעות. הוא מגדיר בדרך כלל, זרם ביהדות, בעל מאפיינים דומים) מבוסס על מזון צמחוני, לאל ביצים, אך עם חלב, אותו הם חולבים מרפתות ענקיות שבהם פרות, שהם מגדלים בעצמם. במשך הזמן הם לומדים פוראנות[20] הינדואיות, את האפוס של ‘מַהָאבְּהָארַטַה’ ובעיקר את ה'בהגווד גיטה' (Bhagavad-Gita), מילולית "שירת האל", שהוא ספר הספרים של המחשבה הינדואית. הוא כולל תאולוגיה, פילוסופיה, אתיקה ועימות בין מוסר לבין דהרמה. מניסיון, זהו ספר קצר מאד, אך קשה לקריאה וקשה יותר להבנה. הוא מתאר לוחם היוצא לקרב מכריע בו הוא ייהרג או יהרוג את אחיו, המקבל שיעור מהרכב שלו, שהוא וישנו, המדריך אותו שגם בעשותו רע כשהוא הורג אנשים, הרי שאם זהו ייעודו, ואם יעשה זאת בלב שלם וללא שנאה, הוא מגשים את יעודו ולכן עושה טוב.
בישראל הוגדרה התנהלות קבוצת מאמיני ארה קרישנה, בהנהגת דורית וגד לובן, ככת. חקירת מודיעין של משטרת ישראל קבעה: "השתתפות בכת 'הרא קרישנה' מזיקה לבריאות הנפש: 'למעשה, לא רק שאין המצטרף פותר את בעיותיו, אלא הוא מוצא את עצמו, תוך זמן קצר, במצב בו הוא שבוי מרצון בידי הכת, פועל כאוטומט וללא כל חוש ביקורת (Zombie, בסלנג אמריקאי), ובסופו של דבר ניזוק בנפשו באופן קשה יותר'…"[21].
המרכז הזה שייך לתנועת "Iscon’'; ראשי תיבות של 'החברה הבינלאומית של מודעות לקרישנה' (International Society for Krishna Consciousness), שלה 500 מרכזים רוחניים כאלה, הכוללים מרכזי לימוד, מסעדות צמחוניות ובתי ספר. המרכזים מקבלים תרומות גדולות, שבעזרתן הם מחזיקים את הקהילות ובין הייתר הקימו את המבנה הענק, שעלותו היתה, למעלה מ-200 מיליון דולרים.
לצד הפופולריות הרבה, אימוץ המנטרה הרא קרישנה על ידי ההיפים וילדי הפרחים באמריקה, כמו גם המחזמר "שיער", יצרו תדמית שלילית ושגויה לתנועה. בניגוד לאשרמים ידועים לשמצה, הגורואים – המנהיגים הרוחניים-אינם גורפים ממון לכיסם ואינם מתנייעים בצי של מכוניות יוקרה. בעוד שההיפים השתמשו בסמים פסיכדליים ודגלו במין חופשי, בתרבות הגָאוּדִיַה וָאִישְנַוִית, הסמים אסורים לחלוטין, גם שתיית אלכוהול, גם לא פעילות מינית מחוץ למסגרת זוגית-משפחתית. הפתיע אותנו מספר הזרים הרב שמסייע לקרב את הנושא, ללא מסך האקזוטיות. הם משוטטים, בולטים בעורם הבהיר, לבושי גלימה, עם טיקה למצחם. יש כאן גם אווירה של 'חבר'ה', להתערבב במסווה של רוחניות ויותר נשמות מהורהרות, אולי נשמות תועות, שבאו לעבוד על עצמן ברצינות או למצוא מזור לנשמתם. במקום נראו ילדים רבים, שלוקחים חלק בתהליך הרוחני עם הוריהם ואף לומדים במסגרות חינוכיות במקום.
מה שמוליך לכאן את הדבקים, היא האהבה הגדולה לאל ההינדואי קְרִישְנָה. לאורך הדרך פוסעים מאמינים, הודים ואירופאים, מחייכים חיוך מתוק, מתבוננים במבט מצועף וממלמלים משהו. כמה מהם מגדילים לעשות. הם עוצרים, חושבים לרגע, משתטחים על הקרקע וקמים בחיוך של אסירות תודה.
קְרִישְנָה, שהוראת שמו בסנסקריט: "כהה", הוא אחד האלים ההודיים החשובים והפופולריים ביותר. קרישנה מתואר בוישנו-פוראנה כתינוק אלוהי שמנמן וכילד שובב. במיתוסים המספרים עליו הוא עוסק, כילד, בגניבת עוגות ויוגורט וחלוקתם לקופים, במיני משחקים פרחחיים עם ילדים אחרים, וגם, כשהוא מתבגר מעט, הוא מתואר כרועה בקר, המנגן בחליל ומקסים את הנערות הרועות את בקרן. הוא מפתה לא פחות משש-עשרה אלף נערות תמות, לתנות עמו אהבהבים. בין רועות הבקר, בולטת ראדהא, שדמותה האוהבת משמשת מושא להזדהות, הבאה לידי ביטוי בדבקות (בהקטי) באל קרישנה. האהבה בין החסידים, או הדְבֶקִים, של קרישנה לבינו, היא מהות הקיום ומטרתו. הדימויים המיניים המתקשרים לשמו, מסמלים את הקרבה בין המאמין ואלוהיו. הקשר דמותו כרועה בקר, מדגישה את מקומה של הפרה בביטוי לפוריות ושפע, ולמנהגים המתקשרים אליה – האכלה, שהיא גם פעולה פולחנית, שימוש בשתן שלה לטקסים וכן לאיסור על אכילת פרה. קרישנה ורועות הבקר הם נושא הפופולארי ביותר בתאטרון ובמחול המסורתי, גם במיניאטורות ובציורי הבד של רג'אסטן. יתכן שדמותו כתינוק, מקורה בהשפעה נוצרית.
הופעה מרכזית אחרת של קרישנה במיתולוגיה ההודית, היא כגיבור המרכזי באפוס הסנסקריטי 'מהאבהארטה', שנחשב לאחד הספרים החשובים של הפילוסופיה ההינדואית. בפרק שהורחב מאפוס זה, הבהגווד-גיטה, כאשר הנסיך ארג'ונה, הלוחם הגדול לבית פאנדו, נתקף אל מול שדה הקרב בספקות, מביע צער על האובדן הצפוי של חיי ידידיו ואחיו אשר נמצאים במחנהו, כמו גם במחנה האויב ותוהה מה הטעם במלחמה.
לתדהמתו, פונה אליו הרכב שלו, שמתברר, שמתגלה כאל קרישנה, בדמותו כגורו (מורה רוחני). הוא מנחה אותו שעליו להילחם, כי זוהי הדהרמה (ייעוד) שלו. הוא מנחם אותו באומרו שהנשמה נצחית, והמוות הוא הסרה של הגוף החולף. הדיון הערכי פילוסופי בין השניים הוא תמצית הספר.
עם סיום הקרב הגדול במהבהרטה, פורש קרישנה אל היער, כדי לבכות את מות הלוחמים משני המחנות. צייד חושב אותו בטעות לאייל ויורה חץ הפוגע בעקבו, שהוא החלק היחידי הפגיע בגופו (אסוציאציה לעקב אכילס). במרוצת האלף הראשון לספירה, התפתח פולחן קרישנה, כהתגלמות (אווטארה) השמינית של האל וִישְׁנוּ. יתכן שמדובר בדת שהתחרתה בהינדואיזם, עד שזה "בלע" אותה. מכול מקום, לדעת מאמיני ה'גאודיה וישנווים', קרישנה הוא המקור לאל וישנו ולא רק התגלות שלו. הוא בעצם האל העליון.
בחזרה שוב לאשראם: אסף דיבר על השאיפה לרוחניות, לביטול החומר ואני תהיתי איך אלה משתלבים עם המבנים הגרנדיוזיים והמפוארים בהם שוכנים הרעיונות הנשגבים הללו. הוא לא הסביר מדוע אי אפשר לבצע את הפעילות הרוחנית כאילו, במבנים פשוטים, הראויים יותר להעביר את המסר. לא יכולתי שלא להיזכר בפסוק המקראי, מימי דוד המלך, שביטא את הדעה, שאין צורך במקדש ושיאה לו, לאלוהי ישראל, להיות מתהלך באוהל ובמשכן: "כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי, בְּבַיִת, לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; וָאֶהְיֶה, מִתְהַלֵּךְ, בְּאֹהֶל, וּבְמִשְׁכָּן" (שמואל ב', ז', 6).
בדרך עצרה אותנו אשה בעלת חזות אירופאית, שאחזה במיקרופון, שרה בפנים מוארות והפצירה בנו לעצור לידה, להאזין לשירתה, רק כדי לחוש כיצד אהבתו של קרישנה חודרת לתוכנו. הצמדתי את ידי לחזי, קדתי קידה, חייכתי חיוך רחב, אגב עצימת עיניים, והתקדמתי עם הקבוצה לעבר המקדש. ביקרתי באשרמים הינדואים, חוויתי פוג'ה המונית, שמעתי את חבריהם ממלמלים מנטרה. כמו כן, קראתי לא מעט על זרם 'הארי קרישנה', ראיתי את חסידיו מרקדים ברחובות ערים באירופה, אמריקה וניו זילנד. אך שום דבר לא הכין אותי לחוויה העוצמתית, שציפתה לי בתפילת הבקר, הנפתחת מדי יום בשעה 07:30 ונמשכת שעה בדיוק.
מוסיקה שקטה וסוחפת קיבלה את פנינו. בפנים ראינו זרם של אנשים רוקדים בדבקות, שהזכירה לנו את חסידי ברסלב, אחוזי אקסטזה בקברו של ר' שמעון בר יוחאי. הם רקדו בלהט, אחדים מרגל לרגל, רבים מהם השתטחו אפים ארצה. חלקם סבבו על צירם, ידיהם מושטות לצדדים, ראשם מוטה לאחור, עיניהם עצומות למצה, בדומה לדרווישים המחוללים. אסף עצמו ובתו אחריו, השתטחו כשמצחם נוגע ברצפה, לתדהמת המטיילים. חלקם לבשו בגדים צבעוניים, חלקם נשאו חפצים שונים, אך כולם היו חדורי התלהבות. תור ארוך השתרך מול אחד הפסלים, שם המאמינים המתינו בסבלנות כדי לקבל ברכה. על גומחות גדולות בקירות, עמדו פסלים לבושי ססגוניים. היו אלה של ביטויים שונים של קרישנה, מושא אהבתם של המאמינים. זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שאינו פיזית ואינה קשורה בנוכחותו המעשית של מושא האהבה.
המטיילים שלנו התדיינו אחר כך, בינם לבינם, אם זו אכן שמחה אמתית. אני לא בוחן כליות ולב. המונים פיזזו בדבקות כשידיהם מונפות אל על, רקדו בדבקות ובהתמסרות אל מול הפסל של קרישנה. זו לא היתה אקסטזה של ממש, לא ראיתי אנשים במצב של טראנס, אבל רבים מהם היו במצב של דיסוציאציה, היינו, ניתוק. הם שרו בקול, כשהם יונקים ממסורת המקהלות של הקירטאנים, שהקים סרי ציאטניה. ראיתי שם לא מעט נשים רוסיות צעירות, אמריקאים, ספרדים ועוד. קהילה רב לאומית, שמייחדת ומאחדת את חבריה, באהבה לקרישנה. חלקם רקדו שחיוך פרוס על פניהם ומבטם זגוגי כמעט, כתוצאה מגילויו של האור הגנוז. נראה משהו כמו "הינדוס האושר". "מוכרחים להיות שמח", עם דגש על "מוכרחים".
אין לי ספק שדבקות כזאת, כמו חזרה בתשובה לחיק חסידות ברסלב, כמו השתתפות בהילולות על קברי צדיקים, כמו השירה הצופית באסלם, עונה לאדם על צורך, שהחברה המודרנית והחשיבה הרציונלית אינם מספקים. ההנחה המקובלת, ברוח "סולם הצרכים של מאסלו"[22], קובעת שצרכים פיזיים הם הדחפים היסודיים ביותר של האדם. בעידן המודרני נחלשות האמונות הדתיות המסורתיות ומתערער תוקפן של האמיתות האבסולוטיות, דבר שמוביל רבים לתחושות של בדידות וניכור. אפשר להניח, ברוח הזרם האקזיסטנציאליסטי בפסיכולוגיה[23], שהמניעים היסודיים שלנו, בני האדם, הם רוחניים-מוסריים; חיפוש משמעות, התמודדות עם המוות, עם הבדידות ועם החירות וכיוצא בזה[24].
ויקטור פרנקל, אריך פרום והוגים נוספים, ציינו שאנשים זקוקים לתחושת שייכות (לקהילה, לעם, לעבר ולעתיד) ולפשר לחייהם, כפי שהם זקוקים למזון ולקורת גג. החברה הליברלית לא מרבה להתמודד עם שאלות רוחניות, ולכן אנשים שכמהים לחוויות של השתייכות ומשמעות, לא רואים בה כתובת. התהליך המואץ של המודרניזציה, המתאפיין בשינויים חריפים במסגרות חיים תרבות ותעסוקה, עקב מגמות של חילון, יוצר משברים חברתיים ואישיים, הנובעים משבירת מסגרות קהילתיות. אלה מזינים את הצורך בתמיכה על טבעית תהליך זה "מאפשר" ואף "מזמין" חדירה של אלמנט שניתן להגדירו כ"רוחניות", לחיי היום יום של כולנו. חדירת הרוחניות מוצאת ביטוי בנושאים מגוונים, ביניהם, העלייה לקברים, או השתייכות לחסידות (דבקות) הינדואית.
אפשר לקבל את ההסבר שלי ואפשר לדחות אותו. אפשר להטיל ספק באושר של המתפללים ולתהות על איזה חסך הפולחן הזה עונה, אבל כולם יסכימו שהטקס רב עצמה. חשתי זרם חשמלי. בדרך כלל אני רוקד באירועים כאלה כדי לשעשע את עצמי וכדי לתת לנוכחים תחושה שאני נוטל חלק. הפעם חשתי את איברי רוקדים מאליהם. המקום הזה מעורר התנגדות וריגוש כאחד. מקומם וגם סוחף.
סיירנו בבית הספר ההינדי (יש גם בתי ספר מערביים), בו עוברים הילדים גם הכשרה מקצועית במלאכות שונות, במיוחד בישול. כמה מהם יכולים לפתוח מסעדות עם התבגרותם. אקורד הסיום היה מפגש עם גורו. מורה דרך. הרעיון היה לא להביא הינדי בעל מבט מצועף, אלא דווקא מערבי. הבחירה נפלה על גבר שחור, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת מיניאפוליס, בעל מבטא שדומה והגיע זה עתה מהארלם, שדיבר בפנים מוארות, עם חיוך כובש, על התהליך בו הוא נמצא 40 שנה. הוא גורו. רועה רוחני. מושא להערצה. מודל להשראה. מלמד, מרצה, מסביר, מיישב חילוקי דעות. היה משהו משכנע באופן בו הציג את תורתו וחייו. מה שברור הוא, שכולה סובבים אותו, התייחסו אליו בחרדת קודש. אכן רישי אמתי.
אני סבור שהגורו הזה, שהרשים את כולנו, אכן זכה באושר המיוחל. לא יודע כמה זקוק זכה לכך צאן מרעיתו.
הערות
[1] יגאל ברונר ודוד שולמן, עין להודו, ידיעות אחרונות, מאגנס, ירושלים, עמ' 132-133
[2] Hanuman Prasad Poddar, Philosophy of love, 1940, p. vii
[3] ההינדואיזם משתמש במונח סנטנה דהרמה (Sanatana Dharma) הלקוח משפת הסנסקריט, שפירושו הדרך הנצחית. דהרמה היא מערכת הכללים שעל פיה הפרט מנהל את חייו, בהתאם לקאסטה שלו. מערכת כללים זו – הדהארמשסטרה, ".
[4] חיים שפילברג, הודו- אמונות ודעות, הדר, תל אביב, 1985 (להלן: אמונות ודעות), עמ'239
[5] הודו אמונות ודעות, עמ' 240
[6] Max weber, "The Religion of India: the Sociology of Hinduism and Budhism", The Free Press, 1967, Collier Macmilen Ltd.. p. 317
[7] ניב סבריאגו. שירת הבהקטי של צפון הודו: http://bhubharaharana.blogspot.com/2012/03/blog-post_22.html
[8] הנותאיזם הוא מונח תאולוגי הבא לתאר תהליך באמונה הדתית או שלב אמוני בין פוליתאיזם לבין מונותאיזם. המונח נטבע על ידי פרידריך וילהלם יוזף פון שלינג על מנת לתאר גרסה מוקדמת של מונותאיזם. מאקס מילר היה מי שהביא את המושג לתודעת הציבור, במטרה לציין אמונה באל אחד במקביל להכרה כי קיימים אלים נוספים. הרעיון המרכזי הוא שפולחן או אמונה באל כלשהו יכולים להתייחס להיבט אחד מסוים שלו, בעוד שבמקום או בזמן אחר ההתייחסות לאותו אל יכולה לייצג היבט אחר.
[9] Max weber, "The Religion of India: the Sociology of Hinduism and Budhism", The Free Press, 1967, Collier Macmilen Ltd.. p. 317
[10] ו"פ (המנט) קניטקר וו' אואן קול, הינדואיזם, סדרת למד בעצמך, מודן , תל אביב, 1999, עמ' 175
[11] הינדואיזם, סדרת למד בעצמך, עמ' 174
[12] ניב סבריאגו. שירת הבהקטי של צפון הודו: http://bhubharaharana.blogspot.com/2012/03/blog-post_22.html
[13] Hanuman Prasad Poddar, Philosophy of love, 1940, p.35
[14] Kennedy, Melville T., 1882-: The Chaitanya movement; a study of the Vaishṇavism of Bengal (Calcutta, Association press (Y. M. C. A.); London, New York [etc.] H. Milford, Oxford university press, 1925
[15] הודו, אמונות ודעות, עמ' 245.
[16] עין להודו, עמ' 180-181
[17] הודו, אמונות ודעות, עמ' 247
[18] שקטי , שמשמעותה "כוח" או "עוצמה", היא האנרגיה קוסמית הבראשיתית המפעילה את היקום כולו. שקטי הוא הרעיון, או האנשה, של כוח יצירה נשי אלוהי, המכונה לעיתים "האם האלוהית הגדולה" בהינדואיזם. במישור הגשמי, שקטי בא לידי ביטוי בהתגלמות נשית, ביצירתיות ופוריות, למרות שהכוח הזה קיים בצורה גם פוטנציאלית, בגברים, אך חבויה.
[19] https://yadleachim.co.il/cult/%D7%94%D7%A8%D7%90-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94/
[20] הפוראנות הן ז'אנר של הספרות ההודית . הם אוספים מגוונים במיוחד, של ידע היסטורי, במובן הרחב של המילה, היינו, מידע על כל מה שקרה מאז היווצרות העולם ועד ימינו. פירוש המילה "פוראנה" הוא "עתיק".
הפוראנות ידועות ברבדים הסבוכים המורכבים המתוארים בתוך סיפוריהם. הספרות הפוראנית היא אנציקלופדית, והיא כוללת נושאים מגוונים כגון קוסמוגוניה, קוסמולוגיה, יוחסין של אלים, אלות, מלכים, גיבורים, חכמים וחצאים, מעשיות עם, עלייה לרגל, מקדשים, רפואה, אסטרונומיה, דקדוק, הומור, סיפורי אהבה, כמו גם תיאולוגיה ופילוסופיה.
[21] ראו: המרכז הישראלי לנפגעי כתות: http://www.infokatot.com/%D7%94%D7%A8%D7%90-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%A9.html
[22] תאוריית הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו, מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, המניעים אותם. צרכים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, בהתאם לסיטואציה התרבותית המסוימת. הרעיון בתאוריה אומר שקיימת היררכיה של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. התאוריה מניחה כי רמה מסוימת של צורך עשויה לבוא לידי מימוש, ואז לא תפעל עוד כגורם המניע את האדם. עם זאת, כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה.
[23] האקזיסטנציאליזם עוסק בקיום האנושי בעידן המודרני שבו נחלשות האמונות הדתיות המסורתיות ומתערער תוקפן של האמיתות האבסולוטיות, דבר שמוביל רבים לתחושות של בדידות וניכור. בניגוד לעמדתה של פסיכותרפיה פסיכואנליטית אשר הדגישה כי האדם מונע ע"י כוחות בלתי מודעים, הדגישה הגישה האקזיסטנציאליסטית את יכולתו של האדם לשלוט בגורלו.(אתר האינטרנט "בטיפולנט: https://www.betipulnet.co.il/lexicon/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94_%D7%90%D7%A7%D7%96%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA/
[24] רוחמה וייס, "קברי צדיקים" במקום ציפרלקס",, YNET, 06-11-15