טרינידד טיול באי מרתק בים הקריבי

 

כתב וצילם: גילי חסקין

 

 

 

החורף הארץ ישראלי יכול להיות קר וגשום; זוהי סיבה טובה להימלט אל אי טרופי שטוף שמש, כמו למשל טרינידד (Trinidad) שבים הקריבי. האיים הקריביים הם מאותם מקומות, שדי באזכור שמם בלבד, כדי לעורר חדוות נסיעה.  מה הפלא?  שילוב של חופי זהב, דקלים הגולשים אל קוו המים ממש, תרבות קולוניאלית מגוונת, חיי לילה סוערים, אוכל משובח ונערות חטובות בצבע שוקו.

הים הקריבי הוא ים סגור למחצה; שלוחה של האוקיינוס האטלנטי.  גובל בוונצואלה, קולומביה, מדינות אמריקה התיכונה, מכסיקו ואיי האנטיליים[1].  מיקומו הגיאוגרפי של הים הקריבי, מקנה לו ולאיים שבו, חשיבות אסטרטגית רבה.  השולט בו חולש על תעלת פנמה.  רוב המסחר הבינלאומי של מדינות אמריקה התיכונה וצפונה של אמריקה הדרומית (נפט, סוכר, קפה, קקאו, בננות ועפרות ברזל), עובר דרכו.  חשיבותו זו, משכה לכאן את מעצמות אירופה של התקופה הקולוניאלית (צרפת, הולנד, ספרד ובעיקר, בריטניה); אשר הוסיפו לו, כל אחת בתחומה, צביון מיוחד.  האיים הקריביים התגלו על ידי קולומבוס ב- 1498, ששייכים, בטעות לאסיה, אך גם משהתבררה הטעות, הם ממשיכים להיקרא, "איי הודו המערביים".   קריב הינו שמו של אחד השבטים שחי בקובה ובאיים הסמוכים לו.

טרינידד וטובגו (Tobago), שני האיים הטרופים  המרכיבים את הרפובליקה, נחשבים בעיני רבים לאחד ה"פיתויים" של הקריביים.  איים אלו מציעים מגוון של אפשרויות:  עיר מודרנית, חופים מבודדים, יערות גשם, עושר של ציפורים, ריפי אלמוגים, היסטוריה רבת תהפוכות, הווה מצליח ומעודד, וכמובן, הבכחנליה של הקרנבל.  טרינידד הוא הדרומי שבין איי הים הקריבי, נמצא רק אחד עשר ק"מ צפונית לוונצואלה.  המייצרים המפרידים בינו לבין היבשת זכו לשמות מקוריים כמו "פי הדרקון" ו"פי הנחש", אותם העניק להם דמיונו העשיר של קולומבוס.  גם השם "טרינידד" נזקף לזכותו של קולומבוס: הוא נרגש למראה שלוש פסגות ההרים שבלטו ראשונות, ונזכר ב'טרינידד', הלא הוא השילוש הקדוש.  טובגו פירושו "מקטרת" בפי הילידים, שנהגו לעשן טבק (Sigar בלשונם), באירועים חברתיים.

 

 

שם רשמי:  רפובליקת טרינידד וטובגו.

מיקום:   הים הקריבי; האנטילים הקטנים.

שטח:  5130 קמ"ר.  טרינידד – 4828 קמ"ר;  טובגו – 300 קמ"ר.

מבנה:  האי טרינידד מישורי ברובו.  ההרים נמוכים.  האי טובגו מיוער והררי יותר.  החוף הצפוני של טרינידד מיוער וחיות בר שכיחות בו. החלוקה: 46% – יערות. 2% – מרעה.   15% – אדמה ראויה לעיבוד.  %9 – יבולים.

אקלים: טרופי.  העונה הגשומה היא בין יוני לדצמבר.  הארץ מועדת להוריקן ולסופות השכיחות באזור.  הטמפרטורות נעות בין º23 ל-º32 מעלות צלזיוס.

אוכלוסיה:   1.4 מליון.

21.4% מהתושבים הם בני פחות מ־15.  רק 8.1% מבני הארץ עברו את גיל 65.  שיעור הריבוי הוא שלילי, גם בשל ילודה נמוכה ובעיקר בשל הגירה מתמדת מהאיים.

תוחלת החיים : 67 שנים לזכר, 72 שנים לנקבה.

החלוקה האתנית:  40% הודים.  40% שחורים.  14% בני תערובת; 4% סינים. 1% לבנים.

דתות – 24% – הינדים.   6% – מוסלמים השאר – נוצרים (בעיקר קתולים, אך גם אנגליקנים ופרוטסטנטים).

שפה:  השפה הרשמית היא אנגלית, אך משתמשים גם בהינדית, בצרפתית ובספרדית. החינוך ברמה גבוהה והאנאלפביתיות מועטה מאוד  (2-3% בלבד)

מטבע:  דולר (מקומי).

בירה: פורט – אוף – ספיין  (Port  Of Spain) היא מושב הממשל ומרכז התיירות והמסחר.  סן פרננדו (San Fernando), השוכנת גם היא בטרינידד, היא המרכז התעשייתי הראשי של האיים.

 

האי טרינידד נחשב לאחד הססגוניים שבאיי הודו המערבית.  הוא אי סוער ומגוון מבחינת התושבים.  טובגו, הקטן ממנו בהרבה, הוא אי שליו, עם חופים יפהפיים, ומהווה מקום נופש אידיאלי.  טרינידד וטובגו מזכירים מעט זוג נשוי.  הם מספיק שונים זה מזה עד שמפליא לעתים מה הם עושים יחדיו.  מאידך גיסא, אילו ניגודים היוצרים בפגישתם הרמוניה דינאמית.  המרחק בין טרינידד לטובגו הוא רק 33 ק"מ.

שני האיים הם המשכם של הרי החוף הוונצואליים, הם נותקו מן היבשה רק לפני 8000 שנה בקירוב, כאשר בתום תקופת הקרח, עלו פני המים ויצרו את המייצר המפריד אותם מוונצואלה.  האי טרינידד הוא נמוך למדי, למעט כמה פסגות בצפון, שבכמה מקומות נופלות בתלילות אל המים.  מרבית שטחו אינו מגיע לגובה של יותר מ- 300 מ'.  חלק נכבד משטחו, בחופו המזרחי והמערבי, נתפס על ידי ביצות רחבות ידיים.  אי זה, כהמשכה של רצועת החוף הצפוני של ייבשת דרום אמריקה, עשיר במעיינות שמן האדמה.

האי טובגו נראה כסיגר ארוך וצר.  בצדו הצפוני-מזרחי רכס גבעות, בחלקן וולקניות, בעוד הצד הדרומי-מערבי הוא שטוח ובחלקו בנוי אלמוגים.  קוו החוף שבור על ידי מפרצים, לשונות יבשה וחופים חבויים.  שני האיים נמצאים באזור הטרופי הלח.  הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא °25 מעלות, והתנודות בין עונה לעונה הן לא גדולות.  כמות המשקעים בחוף המזרחי ( 2500 מ"מ), עולה בהרבה על המשקעים היורדים בחוף המערבי ( 1500 מ"מ), לפיכך, את צדם המזרחי מכסה יער-גשם ירוק עד.  במערב, הופך היער לנופי סוונות, הזרועים כתמים ירוקים של יער או דקלים.

 

האי טרינידד הוא תערובת של צבעים, כור היתוך בין גזעים, מקום קוסמופוליטי, מהמגוונים בעולם. מרבית התושבים הם צאצאי העבדים, כ-40% שחורים ו-20% מולטים (בני תערובת). קצת פחות מ-40% הם הודים, ואילו הלבנים, צאצאי המתיישבים האירופאים, מהווים כ-2% בלבד.  הפרולטריון העירוני מורכב ברובו, משחורים, בעוד ההודים מאכלסים את הכפרים.  השפה הרשמית היא אנגלית, אם כי, יש לציין, היא מדוברת בניב קריבי קשה להבנה, שנייה לה היא הספרדית; תושבים רבים מדברים הינדי ושפות הודיות נוספות. ההשתייכות הדתית מגוונת אף היא:  הקבוצה הגדולה ביותר היא קתולים ואחריה באים פרוטסטנטים, הינדים, מוסלמים ואפילו כמה יהודים.  הדתות השונות, כמו ההשפעות הספרדיות והצרפתיות, תורמות למגוון הרוחני והארכיטקטוני; כך רואים, במרחק לא רב זה מזה, כנסיות גותיות, מקדשים הינדים ומסגדים.  האוכל מגוון אף הוא:  שילוב של מטבח אירופאי, אמריקאי, קריאולי, סיני ואפילו הודי.   הרבה תבשילים מוגשים בתוספת רוטב סמיך מבשר חזיר.  מאכלים אופייניים הם נזידי ירקות שונים, חזירון אפוי בתנור, פילאו – (Pilau) תבשיל חריף מאד של אורז בבשר, פודינג כהה ומתוק ועוד.

 

מידע כללי: אתר האינטרנט של טרינידד וטובגו.

 

קולומבוס גילה את האיים במסעו השלישי אל העולם החדש (1498).  אז חיו בהם שבעה שבטים אינדיאנים. שבטי הארווקים  ,(Arawaks), שמקורם במחוזות העליונים של נהר האורינוקו (Orinoco) שבוונצואלה, חיו בדרום והיוו את הרוב. הם נודעו כשקטים ורודפי שלום. החלק הצפוני לעומת זאת היה מיושב בבני שבט הקריב, שמקורם באגן האמזונס, ויצא להם מוניטין של אגרסיביים.  אלו וגם אלו הוכחדו תוך מספר שנים על ידי הספרדים[2]. האיים הפכו למושבה ספרדית שספגה מפעם לפעם את נחת זרועם של הבוקנירים, שודדי הים מטילי האימה, שכדי לשבור את מונופול המסחר הספרדי, ערכו בהם פשיטות שוד. טרינידד שימש כמקור לעבדים עבור הספרדים שהשתלטו על האי, ואילו האי טובגו ננטש. במאה ה־18 פרצו בטרינידד מגפות, שדלדלו את האוכלוסייה והכריחו את מושל האי להתרחק מאזורי הג'ונגל המועדים למחלות ולקבוע את מושבו בפנים היבשת, בפורט אוף ספיין.  האדונים הקולוניאליים היו זקוקים לכוח אדם רב, לצורך עיבוד מטעי הקקאו (ולימים – מטעי הסוכר), ולכן ייבאו עבדים רבים מאפריקה השחורה, שתוך מספר שנים, עלה מספרם בהרבה על זה של הלבנים.

העיר משכה מתיישבים ומיסיונרים והאוכלוסייה הנוצרית גדלה לאחר שהממשל הספרדי הציע הטבות למתיישבים קתולים.  כתוצאה מההזמנה, הגיעו צרפתים רבים, תושבי האיים הסמוכים, אל טרינידד, ופורט אוף ספיין התפתחה בקצב מואץ.  את הקרנבל המוצלח של טרינידד יש לקשור למסורת הצרפתית.

במאה ה- 17 ניטש מאבק ממושך בין הבריטים להולנדים על השלטון באי, כשברוב הזמן היתה בהם הגמוניה הולנדית.  במאה ה- 18 היה זה שטח מריבה בין בריטניה לצרפת.  רק בשנת 1797, תקופת המלחמות בין האנגלים לבין נפוליאון, נשלח לטרינידד צי אנגלי גדול. רק ועשרים שנה לאחר מכן השלימו האנגלים את ההשתלטות על טרינידד, שב- 1888 לוכד עם טובגו למושבה אחת.

אל האי השני, טובגו, הגיע ב־1641 דוכס ממזרח אירופה ואיתו קבוצת מתיישבים, אך ב־1658 השתלטו ההולנדים על האי.  המלחמה על השליטה באי נמשכה והשתתפו בה בנוסף להולנדים – גם אנגלים וצרפתים, ואגדות על קרבות עקובים מדם נשתמרו לדורות הבאים.   גם שודדי הים שלחו ידם באי ואחיזתם בו התחזקה עם הכרזתו כ"ניטרלי". בינתיים שגשגה הכלכלה.  שמו של הטבק (באנגלית tobacco – טובקו) נקרא על שם אי זה שבו החלה תעשיית הטבק את דרכה.  גם תעשיית קני הסוכר פרחה עד המשבר הגדול במחירי הסוכר ב־1888. המשבר הכלכלי הביא לסיפוחו של האי לטרינידד תחת שלטון הבריטים.

לאחר שבוטלה העבדות ב-1834,  גויסו הודים רבים, תמורת שכר אפסי, לעבודה במטעים, והאיים הוצפו בגל של מהגרים אסייתיים, בעיקר הודים וסינים.

ב־1958 נכללה המושבה טרינידד וטובאגו בפדרציה של "איי הודו המערבית", ישות פדרטיבית עצמאית למחצה שכללה את רוב מושבות בריטניה בים הקריבי. המושבה פרשה ממנה מפאת אי רצונה לתמוך במדינות האיים הקטנות והעניות שמסביבה. בצעד זה (מסיבות דומות) קדמה לה ג'מייקה.  עם פרישתה ב־1962 ניתנה לה עצמאות, והפדרציה התפרקה.  ב-1976 ניתקה טרינידד וטובאגו את קשריה עם הכתר הבריטי, שקודם לכן שימש כריבון סמלי של המדינה, והפכה לרפובליקה במסגרת חבר העמים הבריטי.  אריק ויליאמס, מנהיג התנועה הלאומית – עממית (השמרנים) מהלוחמים הגדולים בעד העצמאות, הנהיג את ארצו שנים רבות אחריה.

משאבי הטבע שהתגלו בשנות ה־70, הנפט והגז הטבעי, חלצו את האיים מסכנת העוני הנפוץ כל כך באיים הקריביים, ורמת החיים הייתה לגבוהה מאוד, יחסית למקובל באזור.  אך המדינה סובלת מפער חברתי גדל והולך.  על פי ההכנסה הממוצעת לגולגולת, טרינידד היא הארץ העשירה ביותר של האזור הקריבי ואחת העשירות באמריקה הלטינית כולה. אך קביעה זאת מסווה את העובדה, שקיימות שכבות נרחבות, חסרות כל.

7% מהאוכלוסייה מוגדרים כעל סף רעב.

תמותת ילדים היא בשיעור 16 ל־10,000.

זהו נתון טוב יחסית למדינות המתפתחות, אך עדיין רחוק מלהשביע רצון, וודאי שלא ביחס למדינות המפותחות[3].  יחסית למדינות אחרות בעלות הרכב אתני לא מערבי, זהו הישג גדול.  הישג עצום נוסף של המדינה טרינידד וטובגו הוא השמירה על המשטר הדמוקרטי.  אומנם, רבים מהישגי מדינת איים קטנה זו יש לזקוף למשאבי הנפט והגז הטבעי, אך הדמוקרטיה והמודעות להשכלה מעידים שלהצלחתה יש סיבות נוספות.

 

המפורסמים בילידי טרינידד הם; חתן פרס נובל לספרות, ו. ס. נאיפול (המפורסם בספריו: עיקול בנהר ), שחלק מספריו עוסקים בחיים באי.

 

 

כוכבי טרינידד הוספים הם האצן לשעבר אטו בולדון והכדורגלן דוויט יורק.

 

 

עם הידלדלות משאבי הטבע, משתדלת ממשלת טרינידד וטובגו לפתח את התיירות כתחליף. יש הבדל מעמדי בין השחורים המהווים שכבה שלטת ומאוגדים ברובם במפלגה השמרנית, לבין ההודים, התומכים במפלגה הסוציאליסטית.

ב-1990 חוללו פעילי ג'מעת אל מוסלמין, ארגון מוסלמי מיליטנטי, ניסיון הפיכה כושל. המורדים, בהנהגת יאסין אבו באכר, השתלטו על הפרלמנט ועל תחנת הטלוויזיה של טרינידד וטובאגו, שהייתה אז היחידה במדינה, ושבו את ראש הממשלה, א.נ.ר. רובינסון, ובכירים אחרים. המורדים נכנעו לאחר שישה ימים.

 

בלי הנקודה היהודית אי אפשר….

ידוע שיהודים מומרים הגיעו במאה ה־16 לטרינידד מפורטוגל ומספרד, ויש הטוענים שרבים מתושבי האי הם מצאצאיהם.

במאה ה־20 הגיעו לאיים פליטים יהודים מגרמניה הנאצית.  חוקי ההגירה הנוחים שהיו בתוקף בטרינידד עד 1939, אפשרו להם למצוא מקלט באי הקריבי.  אלו אומנם ניצלו מהשואה, אך מדיניות אכזרית של השלטון הבריטי באי הביאה לכליאתם במחנות הסגר בחלק משנות המלחמה, שכן יהודים אלו נחשדו, באופן אירוני, בריגול לאויב, עקב נתינותם הגרמנית.

עם סיום מלחמת העולם, התבססו היהודים בטרינידד והקימו קהילה שמנתה כמה מאות, אולם הדה-קולוניזציה ושנאת הלבנים שבעקבותיה, הבריחה את רובם המכריע לארצות הברית ולארצות אחרות. כיום אין קהילה יהודית בטרינידד.

קשר מעניין בין טרינידד לישראל מצוי בסמלי הצבא והמשטרה באיים.  הללו דומים מאוד לדגל ישראל בצבעיהם (כחול – לבן) ובסמל המגן דוד. יש סברה כי הם עוצבו בהשראתו של קצין בריטי מפלסטינה, ארתור סטפן מאברוגורדאטו, שהתרשם מדגלי התנועה הציונית.

 

שיעור הפשע גבוה –  7.7 רציחות ל־10,000 איש, אך נמוך מזה שבארצות הברית.  בעשור האחרון איימו עסקי הסמים לאיים על שלוות יושבי טרינידד.  ב־1993 הסעירה את המדינה התנקשות בעיתונאי שהתמסר למלחמה בסמים. כמו אומות אחרות באיי הודו המערבית, גם טרינידד וטובגו מאוימת על ידי מגפת האיידס.  אם כי שירותי הבריאות בטרינידד כשירים יותר מעמיתיהם באפריקה להתמודדות זאת.  ישנו מתח גזעי בין שתי הקבוצות האתניות הנבדלות העיקריות, אך התפרצויות של ממש – נדירות.

בעיר פורט אוף ספיין נחשפים התיירים לסכנה של שוד, במיוחד בתקופת הקרנבל.

 

 

אחרי חופי הזהב, זו אולי הסיבה העיקרית לבוא ולבקר כאן.  אנתרופולוגים ייטענו, ובמידה רבה של צדק, כי, אין בנמצא תרבות קריבית מקורית;  גם התרבות האפריקאית התמזגה עם התרבויות האחרות.  לפיכך, התרבות הקריבית, שטרינידד היא אחד במאפיינים הבולטים שלה, היא תרבות של מיזוג; אשר בא לידי ביטוי, קודם כל, במוסיקה המשלבת יסודות אירופאים, אפריקאים וצפון אמריקאים.  המוסיקה היתה מאז ומתמיד, יסוד חשוב בתרבות האפריקאית והיוותה גם סובלימציה של כעס ואלימות וגם כלי למחאה חברתית.  בטרינידד התפתחה מוסיקת הקליפסו, המשלבת בתוכה אלמנטים צרפתים, בריטים, אפריקאים ואפילו הודים.

בתקופת העבדות נאסר על העבדים להשתמש בתופים, מחשש שיעבירו בהם מסרים מרדניים.  עם הזמן, הורחב האיסור וכלל גם את הקשת מקלות הבמבוק.  אך המסורת היתה חזקה מכל והכושים, שמיני אז היו מורגלים בהבעת מחאה דרך המוסיקה, המשיכו בכך, תחילה במחתרת ואחר כך בגלוי.  מסורת אפריקאית זו, יחד עם תחושות התסכול, הצמיחו את מוסיקת המחאה החדשה, ה"קליפסו".  מוסיקה אפריקאית קצבית שמילותיה חדות כתער ולהן מסר חברתי נוקב.  עם הזמן, נוספו כאמור, יסודות צרפתים ואחרים.  הנגינה על פחים למשל, אומצה בשלב מאוחר.  האיסור על התיפוף עמד בעינו עד 1935, כאשר יצאה להקה אלמונית בשם "אלכסנדר", וצירפה לנקישת הבמבוק המסורתית גם הקשה על קופסאות שימורים ריקות.  לאחר שהבריטים עזבו והותירו אחריהם אלפי חביות נפט ריקות, אימצו המקומיים את הנגינה על חביות, שכל כך מאפיינת את הקליפסו של ימינו.  במשך השנים שכללו נגני החביות את הטכניקות ולמדו להפיק מגוון עשיר יותר ויותר של צלילים. הם הלמו בחביות בפטישים, או טפפו עליהם במקלות עץ ועם הזמן שכללו אותן לכלי נגינה מופלא:  חבית המסוגלת להשמיע סולם שלם של צלילים.  כיום נראות ברחבי העיר תזמורות גדולות המפיקות מחביות פח, גם נעימות קלאסיות מורכבות. עם הזמן, התנוונו רבים מהיסודות הפולקלוריסטיים ועמם מוסיקת המחאה. הקליפסו נשאר, אך שינה את פניו. המוסיקה הפכה לרועשת יותר ולאלקטרוני יותר ואת הריקוד החושני תפסו ניתורים גבוהים. המסר החברתי נשכח והקצב הוא חזות הכול.  הזקנים חרושי הקמטים, שלפני יובלות שרו שירי מחאה בגרון ניחר והלמו בפחים בשצף קצף, מתבוננים בצעירים המסחררים לצלילי הקצב החדש ונאנחים בגעגועים; ככה זה כשאת הגב מפנים לאמא אפריקה, את הפנים לאליל האמריקאי ואת הכיס לתיירים הבאים בקצב הולך וגדל ולהם דרישות מוסיקליות משלהם. מאז המאה ה-18.  התפתחה מסורת של תחרות על כתר "מלך הקליפסו", תזמורות המכונות "קליפסוניאן" מתרכזות ב"אוהלים", כיום אולמות מיוחדים, מתאמנות ונשפטות, במעין משחקי קדם-אליפות, הממיינים את שש הקבוצות שיגיעו ל"אליפות. תחרות הגמר, המותחת מכל, מתרחשת ביום א', מדי שנה, בראשית הקרנבל.  שירי הקליפסו מנוגנים, בכל מקום, בכל תחנת רדיו ובעצם בפי כל.  קיימת גם מוסיקת ה"פאן", שהחלה במאה הקודמת, בתזמורות שכונו "טמבו-במבו", שבעבר נודעו בהקשה קצבית במקלות במבוק ובהמשך בחביות פח המשמיעות צלילים מגוונים.

בתקופת חג המולד נפוצים שירי הפאראנג ( Parang),  מוסיקה ששרידיה ספרדיים ומושרת עד היום בקסטיליינית, כשהזמר מלווה בגיטרה, מנדולינה ותופים.  בטרינידד ישנם כמה אירועים פולקלוריסטיים שחלקם נעוצים כאמור בתרבות האפריקאית, חלקם בתרבות הנוצרית, המוסלמית ואפילו בתרבות ההודית.  פסטיבל חוסאי (Hosay) או חוסיין  (Hosein)  במקורו פסטיבל אבל מוסלמי שהתערבב במסורות פאגניות והפך לחגיגה של מוזיקה, תהלוכות וריקודים. נחגג מדי שנה, במועדים משתנים בחודשים פברואר- מרס. פגווה  (Phagwa)  הוא ראש השנה ההינדי, הנחגג בירח מלא של מרץ.  דיוולי (Divali) הוא פסטיבל אורות הינדי, הנחגג לכבוד אלת השפע לקשמי, בסוף חודש אוקטובר.

 

 

 

טרינידד הוא בשום פנים ואופן לא רק קרנבל. זהו אי מבותר, בצבע ירוק רענן, שמורדותיו הצפונים-מערביים גולשים בתלילות לחופים חוליים נהדרים. לאורך החוף כמה מפרצים חבויים, ומולם איונים קטנטנים, שם היער הטרופי מגיע עד לקוו המים ממש.

קודם כל עיר הבירה Port of Spain שיש בה משהו סוריאליסטי. ארכיטקטורה אנגלית ויקטוריאנית, בלב אזור טרופי.

האיים טרינידד וטובגו מציעים לתייר מגוון אטרקציות. עיר הבירה פורט אוף ספיין נמצאת בצפון-מערב האי טרינידד. כדאי לבקר כאן במצודת סטולמאייר, הבנויה בסגנון בווארי ובקתדרלת השילוש הקדוש שנבנתה במאה ה-19. מומלץ גם לבקר בגנים הבוטניים המלכותיים, במוזיאון הלאומי ובגלריה לאמנות. אין להחמיץ ביקור בחופים של פורט אוף ספיים, ובהם מפרץ מראקאס. מעט צפונית לפורט אוף ספיין נמצא פארק גדול (Queenis Park Savannah), המשלב מבני ממשלה עם נופים פתוחים ושלל פרחים.

מחוץ לפורט אוף ספיין, יש באי מפלי מים נהדרים, אגם של אספלט ושמורות טבע עשירות במגוון עצום של ציפורים. סמלו של האי הוא מין מיוחד של מגלן בצבע כתום זוהר המכונה גם "מגלן האש".

דרומית-מזרחית לפורט אוף ספיין נמצאת ארימה, העיר השלישית בגודלה במדינה. מומלץ לבקר בה במוזיאון האינדיאני. כ-13 קילומטר צפונית מכאן נמצא מרכז הטבע אסה רייט (Asa Write Nature Centre), שמושך אליו חובבי עופות רבים.

הנסיעה לאורך הכביש המערבי של האי (Western Main Rd.) יפה במיוחד. לאורך הדרך נקודות עצירה, המאפשרות תצפית מרהיבה אל המפרצים והאיונים שממערב לאי.

ידוע במיוחד הוא אגם הזפת המיוחד לאי (Lake Pitch)  – זהו לוע הפעור בחופו המערבי של האי, סמוך לסן פרננדו.  ממנו מופרש אספלט נוזלי המתקרש לאיטו במשך הזמן. זהו אחד ממאגרי האספלט הטבעי (חימר) הגדולים בעולם. מדובר ב- 400 דונמים של בריכת זפת טבעית המתחדשת דרך קבע ומשמשת כמקור הגדול ביותר בעולם לאספלט טבעי. כאתר תיירות הוא דומה יותר למגרש חנייה עצום ממדים….

צפונה לפורט אוף ספיין נמצאת העיר Chaguaramas, שמיקדה אליה את תשומת הלב העולמית, בשל טקס הכתרת מיס תבל, שהתקיימה כאן ב-1999.  מצפון לעיר נמצאת בקעת Diego Martin וסמוך לה מפל Blue Basin

אפשר להפליג מכאן בסירה קטנה (הנקראת בפי המקומיים Pirogue), אל האי Gaspar Grande , לשוטט לחופיו ולבקר במערות Gasparee. הטיול למערות מרשים ויש לבצעו בליווי מדריך מקומי.

אחת החוויות המזומנות למטייל היא שייט ביערות המנגרובים של ביצות קארוני  – (Caroni Bird Sanctury)  שמורת טבע ענקית;  150,000 דונם של ביצות ובהן חיים מינים שונים של עופות. מדי ערב מגיעים מגלני האש לחניית לילה. הם מתחילים להגיע בפרטים בודדים, אחר כך בקבוצות קטנות  ולבסוף בלהקות ענק, עד שנרקמת לצמרות העצים הילה בוערת.

 

החוף המוצלח ביותר באי טרינידד הינו Praia Bay, שהינו מקום רחצה ושיזוף סביר למדי, אלא שאינו עומד בסטנדרטים של האיים הקריביים.

לחובבי החופים מומלץ להפליג או לטוס עשר דקות בלבד אל האי טובגו, שמיוחד בחופים נפלאים, באווירה "זרוקה" להפליא ובקרנבל רחוב ססגוני ושמח.

בירת האי טובגו, הנמצאת בדרומו, היא העיר סקרבורו (Scarborough) אליה מגיעה המעבורת מטרינידד.  מומלץ לבקר בגנים הבוטניים במצודת המלך ג'ורג' (Fort King George), שנבנתה ב-1779 ובמויזאון המקומי ובו תצוגה מעניינת של ההיסטוריה המקומית, כולל קרמיקה פרה קולומביאנית.

צפונית-מערבית לסקרבורו נמצא כפר הדייגים פלימות', ובו מצבת אבן מהמאה ה-18.

מומלץ לבקר להפליג מכפר הדייגים Speyside   אל האי הזעיר ליטל טובגו ("טובגו הקטנה") הסמוך לחוף המזרחי של טובגו. ליטל טובגו (Little Tobago) המיוער, שרוחבו כקילומטר וחצי, הינו מקום מושבן של עופות דורסים ושל ציפורי שיר רבות ומשום כך הוכרז כשמורת טבע. חובבי הלכת יוכלו לטפס מ- Speyside אל פסגת הר Pigeon, הגבוהה באי ומתנשאת לגובה של 1900 מ'.

אפשר וכדאי לנפוש מספר ימים בחופים המופלאים והנקיים של טובגו וליהנות משפע של מאכלים. החל מהרוטי ההודי ועד למאכלי ים,  הפופולאריים כאן מאד. הסרטנים ידועים בטיבם, הצדפות אינן מומלצות. האיים מפורסמים בפירות הטרופיים שלהם. בדוכנים ובמסעדות מציעים שפע אין סופי של מיצים משכרי חושים וגלידות משובחות באין סוף טעמים, הכול על טהרת הפירות.

 

לו הייתי מתבקש לבחור באחד משני האיים, מבלי לקחת בחשבון את הקרנבל, הייתי בוחר ללא שהיות בטובגו. הוא יותר נינוח מאשר טרינידד, פחות אלים, רווי פחות מתח בין גזעי ומאוכלס בתושבים ישנוניים או מסוממים למחצה, שכובע רחב שוליים שמוטי על מצחם, סיגר כבוי למחצה בזווית פיהם, פחית בירה בידם והם מתנדנדים קלות על ערסל ומתלבטים קשות בשאלה אם להטיל את החכה אל הים, או להמשיך ולהתנדנד על גבי הערסל

 

לקריאה נוספת: גילוי אמריקה וכיבושה.

 לחובבי הכדורגל: דוויט יורק