גילי חסקיןכתב: גילי חסקין, עדכון: 08-01-22
תודה לפרופ' גדעון ביגר על הערותיו. תודה לרוני טיטו על עצותיו. תודה למשה אוסי על התוספות.
ראו גם, באתר זה: טיול לדובאי, האמירתים מתגעגעים לתור הזהב, השאיפה לגלובליות –
ראו גם: תולדות איחוד האמירויות הערביות, מהגעת המערב ועד ימינו. דליית הפנינים במפרץ הפרסי
איחוד האמירויות הערביות: סובלנות וזכויות אדם;
איחוד האמירויות הערביות – גיאופוליטיקה, אסטרטגיה והסכם השלום עם ישראל;
איחוד האמירויות הערביות- אוכלוסיה;
איחוד האמירויות הערביות – פדרציה ומוסדות שלטון.
רב תרבותיות באיחוד האמירויות מאמר
קובץ זה יכול להביא תועלת לטיול באיחוד האמירויות הערביות. במיוחד לטיול בדובאי ולטיול באבו דהבי.
האמירויות הערביות המאוחדות (בערבית: الإمارات العربية المتحدة – אלאִמַארַאת אלעָרַבִּיָּה אלמֻתָּחִדָה), המוכרת בעברית בשם "איחוד האמירויות הערביות" (להלן אא"ע)[1]. זוהי מדינת מדבר ערבית-מוסלמית, עשירה בנפט, הנמצאת בצפון-מזרח חצי האי ערב לחוף מפרץ עומן, סמוך לחיבורו למפרץ הפרסי[2].
בדומה לקטאר, עומאן ובחריין, גם אא"ע הוקמה בשנת 1971, עם נסיגת הכוחות הבריטים מהמפרץ, לאחר כ-200 שנה של נוכחות צבאית, כלכלית ומדינית באזור. זוהי פדרציה בעלת מערכת חוקים מערבית בחלקה ומערכת חינוך מהמתקדמות בעולם.
כאשר הבריטים פינו את כוחותיהם ממדינות המפרץ ב-1971, היו רבים שהטילו ספק אם המדינות הקטנות, אא"ע, בחריין וקטר, יוכלו להחזיק מעמד. אכן, היה מקום לדאגה: מדובר היה במדינות קטנות, בעלות אוכלוסיות קטנות, שהשתרעו על פני שטחים קטנים יחסית, נשלטו על ידי משפחות מלוכה ועמדו נוכח איום של מדינות רדיקליות, בתמיכת ברית המועצות. לימים, כאשר אא"ע חגג חצי יובל להיווסדו, נאמר בחוגי דיפלומטים, שההישג הגדול ביותר שלו, היה עצם הישרדותו.
במשך שנים נטו במערב וגם במדינות ערב, לזלזל במדינות אלו, בתערובת של זלזול וקנאה. כך למשל, נשיא מצרים אנואר סאדאת, כינה אותן "מדינות של ג'לי". מאוחר יותר, ב-1997, כאשר הציעה קטר את מועמדותה לארח את הוועידה הכלכלית של המזרח התיכון וצפון אפריקה, דחה נשיא מצרים דאז, חוסני מוברכ, את הרעיון בתקיפות והעיר בזלזול, שמדובר במדינה שאוכלוסייתה יכולה בקושי לאכלס מלון בינוני.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 , חלה תפנית בהתפתחותן של המדינות הערביות שלחוף המפרץ. המאפיינים של מדינות עשירות, יציבות וחיות בביטחון אזורי יחסי, נראו כמתפוגגים. ההכנסות מהנפט ירדו , לאורך תקופה של למעלה מעשור (כולל עליות מחירים פתאומיות וקצרות יומין). השליטים לא תמיד גילו כישורי מנהיגות ראויים וסכנות פלישה וטרור ריחפו על האזור.
היו כמו המחבר הפלסטיני סעיד אבו ריש (Said K. Aburish), שבספרו "עלייתו ונפילת הצפויה של בית סעוד" The Rise, Corruption and Coming Fall of the House of Saud), עוסק אמנם בהקמת המדינה הסעודית, אך ניתן להחיל את רעיונו על כל מדינות המפרץ ובכלל זה אא"ע. הוא מציג את הקמת מדינות אלה, כהתפתחות שטחית וחלושה מלכתחילה. לדבריו, השלטונות השכילו לכסות עלפני עובדה זאת, בעזרת כסף ובניית דימוי מוצלח, בעיקר במדינות המערב. אך עם הירידה בהכנסות הנפט, סבור אבו ריש, יכולת ההטעיה של המשטרים הללו, תשתבש ונפילתן אינה נמנעת. אך פרשנות זאת, כמו פרשנות הפוכה, הרואה בהתפתחויות הללו רק תוצאה של מקריות, מתעלמות משיקולי מדיניות של מדינות המפרץ וניתוחם. הן מונחות על ידי דעות קדומות. יותר מכך, הן לא לוקחות בחשבון השתנות לאורך תהליך היסטורי.
מכל מקום, חלפו שנות דור והמדינות הללו, עדיין עומדות על תילן. מדינות המפרץ לא מתמוטטות. מתברר שיש להן חוסן וחיות שרבים לא צפו.
אא”ע נחשבת כיום לאחת המדינות המובילות מבחינת הטון בעולם הערבי. אם במאה העשרים היו אלו מצרים, סוריה ועיראק שעיצבו את האזור הרי שכיום ניתן לומר שאא"ע, קטאר וסעודיה הן המעצבות את השיח הפוליטי, המדיני והחברתי[3].
תעודת זהות
שטח הפדרציה: 83,600 קמ"ר (פי ארבעה ממדינת ישראל)[4].
אורך קו החוף של הפדרציה: 1.318 ק"מ[5].
מספר תושבים: 9.9 מיליון (ראו להלן)[6]. אזרחי המדינה מהווים 11.6% מהאוכלוסיה. אם כי, דווח בעיתונות כי מאות אלפים מהעובדים הזרים שבו לארצותיהם בעטיה של מחלת הקורונה (Covid 19).
דת: אסלם. רוב מכריע הם מוסלמים סונים – 76%, 9% נוצרים. . כל הייתר – 15%
משטר: מונרכיה חוקתית פדרלית נבחרת.
שפה רשמית – ערבית.
שפה רשמית – ערבית שפות נוספות: Malayam, Urdu, Pashto, Tagalog, Persian
המנון לאומי – חֲיִי ארצי عيشي بلادي
דגל:
דגל איחוד האמירויות הערביות אומץ ב-2 בדצמבר,1971 לאחר שנבחר מתוך למעלה מאלף הצעות שהוגשו במסגרת תחרות לעיצוב הדגל. צבעיו הם ירוק, שחור, לבן ואדום – צבעי הלאומיות הערביים, המסמלים את האחדות הערבית. הדגל מזכיר בצבעיו את הדגל הפלסטיני, משמש את הרשות הפלסטינית ואת אש"ף (בדומה לו גם דגל ירדן), והוא אחת הגרסאות המוקדמות של הדגל הפאן-ערבי[1]. גרסה ראשונה של הדגל הזה, שימשה בחג'אז, בעת המרד שהוביל השריף חוסיין מהמשפחה ההאשמית במכה, נגד האימפריה העות'מאנית. מרד זה, התחולל במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשיתוף פעולה עם האימפריה הבריטית. דגלים בעיצוב דומה, הכוללים את הצבעים האלה או חלקם, מייצגים מדינות ערביות שקיבלו את האידאולוגיה הלאומית הערבית.
לפי הגרסה המקובלת, הצבעים מייצגים שושלות ותקופות שונות בתולדות הערבים: השחור מייצג את מוחמד הראשדון ובית עבאס; הלבן את האֻמַיִּים; הירוק את הפאטמים (או את האסלאם); האדום את הח'וארִג' (יש גם גרסאות אחרות אבל העיקרון נשמר).
גרסא אחרת מוצגת בשירו של המשורר הערבי צַפִי אַ(ל) דִּין אַל חִלִּי ( صفي الدين الحلي 1278 –1349), שהיה לימים משורר החצר של הארתוקים[2] במארדין. הוא כתב פואמה אדירה אודות הלחימה במונגולים ובה מופיעות ארבע השורות הבאות (תרגום של שמעון גת):
"אָנוּ חֲבוּרָה שֶׁהַכָּבוֹד בְּנִשְׁמָתֵנוּ
לָנֶצַח לֹא נִפְגַּע בַּאֲשֶׁר אֵינָם נֶגְדֵּנוּ
לְבָנִים מַעֲשֵׂינוּ, שְׁחֹרִים קְרָבוֹתֵינוּ
יְרֻקִּים שְׂדוֹתֵינוּ, אֲדֻמּוֹת חַרְבוֹתֵינוּ.
לפי טענה זו, צבעי הגדל מקורם בשורות הללו.
עבדאללה מוחמד אל-מעיינה, אשר עיצב את הדגל האמריתי בהיותו בן 19, רואה בצבעים סמליות נוספת, שבה, נוסף על האדום והלבן, אשר היו לצבעים בדגליהן של אמירויות האיחוד, מסמל הירוק פוריות והשחור את הנפט עליו מתבססת כלכלת המדינה.
[1] בדגל הפלסטיני ובדגל ירדן, מסודרים הצבעים כשלושה פסים אופקיים שווים ברוחבם, ומשולש אדום שווה-שוקיים שבסיסו תורן הדגל, וקדקודו נמצא במרכז הדגל, או בשליש המרחק מהתורן. בדגל ירדן יש במרכז המשולש האדום כוכב בעל שבעה קדקודים המסמל את שבעת הפסוקים הראשונים בקוראן. הכוכב אינו כלול בדגל הפלסטיני. הדגל זהה גם לדגלה של מפלגת הבעת'
[2] הארתוקים היו שושלת טורקמנית מצאצאי ארתוק ביי, מצביא מוסלמי שהיה מושל ירושלים ב-1086. במאה ה-12 השליטים הארתוקים שמרו על ממלכה עצמאית מול שכנותיה החזקות יותר, הסלג'וקים, הביזנטים והצלבנים
סמל.
סמל איחוד האמירויות הערביות, אומץ רשמית על ידי המדינה בשנת 2008. מאפייני הסמל כוללים מאפיינים של סמלים אחרים של מדינות ערביות: הסמל כולל נץ מוזהב – סמל שבטו של מוחמד. במרכז חזהו של הנץ, מופיע עיגול ובו דגל איחוד האמירויות הערביות, מסביב לדגל שבעה כוכבים, המסמלים את שבע האמירויות. הנץ מחזיק בכפותיו קלף אדום ועליו שם המדינה בערבית.
לפני הסמל הנוכחי, משנת 1973, שימש סמל דומה, שבמרכזו עיגול אדום ועליו ספינת סוחר ערבית. הספינה סימלה את קרבת איחוד האמירויות למפרץ הפרסי ואת חשיבות המסחר בהיסטוריה של המדינה. סביב העיגול הייתה מצויה שרשרת.
מטבע – דירהאם אמיריתי – AED
השליט: חליפה בן זאיד אאל נהיאן מאבו דהבי.
ראש הממשלה: מוחמד, בן רשיד, אאל מכתום מדובאי.
אבי האומה: מייסד איחוד האמירויות הערביות – שייח' זאיד בן שולטן אאל נהין. הנשיא הראשון, שכיהן עד למותו ב-2-11-2004
חג לאומי: 2 בדצמבר 1971 – ( יום האיחוד).
סמלים לאומיים:
הבז הוא סמל לאומי במדינות המפרץ הערבי. הוא משמש כסמל סטטוס וכחיית המחמד של רבים באזור. כמו כן הוא לוקח חלק בספורט הלאומי, כמו ציד שועלים. הוא מסמל את העבר השבטי הערבי של החברה בפדרציה, כמי שניווט את דרכם של רועי הצאן לאזורי המרעה. העלות של בז בודד הגיעה בעשורים האחרונים לסכומים אסטרונומיים ורק האליטה הכלכלית יכולה להחזיק בהם. עלותם נאמדת ב 80,000 דולר לאחד ורבים מבני העשירים נוהגים לצרף אותם למסעות היאכטות שלהם[7].
ספורט עממי:
מבוסס על מסורות בדואיות קדומות: מרוצי סוסים, ציד באמצעות עופות דורסים, צלילה חופשית ושליית פנינים. מרוצי גמלים פופולריים מאוד בדובאי, ועד שנת 2007, רוכבי הגמלים היו ילדים, מגיל 4 עד גיל 12. ילדים אלה היו מגיעים לאא"ע, באמצעות סחר בילדים ממדינות שונות, בהן איראן, אפגניסטן, בנגלדש, סודאן ופקיסטן. על פי האומדנים, חיו בין 5,000 ל-40,000 ילדים רוכבי גמלים בפדרציה. רבים מהם היו נפצעים קשה מנפילה מגמל. הם התגוררו באוהלים ששימשו לאימונים, והיו נתונים להתעללות פיזית ומינית. בשנת 2002 החלה דובאי לנקוט בצעדים לצמצום התופעה, והיא נפסקה בשנת 2007. מאז נהוג להשתמש במרוצי גמלים ברוכב רובוטי הנשלט מרחוק. לאזרחי האמירויות (המכונים לעתים "אמיראטים"), יש יחס מיוחד לסוסים ערביים אצילים בשל תפקידם בהיסטוריה הערבית.
המדינה תומכת בפרויקטים, המשמרים את התרבות החומרית של המדינה, כדי להדגיש את ייחודם. לשם כך עורך המשטר פסטיבלים של פולקלור, מטפח את תרבות גידול הגמלים ומרוצי הסוסים ועושה מאמץ לטפח את בניית כלי השיט המיוחדים של המפרץ. השליט, המכונה לעתים 'שיח' אל-משאיח' (שייח' השייח'ים), מופיע בטלוויזיה, כשהוא לובש לבוש בדואי מסורתי (עבאיה, כפייה) ומקבל אורחים ב'מג'לס' שלו. כמו כן, נעשה שימוש ב'תוראת", היינו, המורשת השבטית. המדינה, עושה שימוש, בתפקידי השבט המסורתי כדי ליצור קשר רגשי בין האוכלוסייה לשלטון ועל ידי כך להשיג לגיטימציה. משום כך, כשהרעיון הוא ליצור זיכרון לאומי ייחודי, קשור למשפחה השלטת.
גיאוגרפיה
מיקום:
אא"ע ממוקמת במזרחו של חצי האי ערב, הנמצא בדרום-מערב אסיה, מזרחית לאתיופיה; ממזרח-דרום-מזרח לישראל ולירדן, ודרומית לאיראן. הפדרציה נמצאת מדרום לאירן . חופי חצי האי ערב הם הים האדום מדרום-מערב ומפרץ אילת (הידוע בכל העולם בשם מפרץ עקבה), הים הערבי (חלק מהאוקיינוס ההודי) מדרום-מזרח; ומפרץ עומאן והמפרץ הפרסי (ערבי) מצפון .
חצי האי ערב שוכן כולו ברצועת המדבריות העולמית. בשל כך אזור זה אינו משופע בגשמים, ובהיעדר קרבת ים עם מים חמים או גובהי הרים, שטחו צחיח מאוד. מתוך שטח המתקרב ל-3.2 מיליון קמ"ר, אחוזים בודדים – פחות ממאה אלף קמ"ר, נהנים מגשם הניתן לניצול ואגירה על ידי בני האדם. שאר השטח המישורי מדברי לחלוטין[8].
אא"ע שוכנת בפתחו של המפרץ הפרסי, לאורך החוף הדרומי שלו ולאורך החוף המערבי של מפרץ עומאן בכך יוצרת גשר יבשתי בין שני גופי המים הללו. המפרץ הפרסי המשתרע על שטח של 251,000 קמ"ר, מתחבר למפרץ עומאן במזרח, דרך מצר הורמוז (Hormuz). אורכו של המפרץ הוא 989 ק"מ, ורוחבו בנקודה הצרה ביותר (מצר הורמוז) הוא 34 ק"מ. בחופו הצפוני שוכנת איראן, ובחופו הדרומי אא"ע והמובלעת מוסנדם (Musandam) של צפון עומאן’
שמו של המצר לקוח, על־פי דעה אחת, משמו של האל הפרסי "הורמוז", אהורה מאזדה (בפרסית, "האדון החכם"), שאותו החשיבו הפרסים בני הדת הזורואסטרית כאל הטוב, האחראי לבריאת העולם. על־פי דעה אחרת, שמו נגזר מהמילה הפרסית "הור־מוך" שמשמעה "דקל התמר".
חשיבותו האסטרטגית והכלכלית של מצר הורמוז, כנתיב מעבר של סחורות הוכרה כבר בתקופות קדומות. אזור המצר בו שלטו לפרקים שושלות ערביות (ראו באתר זה: מזרח ערב תחת שלטון האסלאם), נכבש לראשונה בידי ספנים פורטוגלים במאה ה-16, ומאז עברה השליטה בו בין סולטאנים מקומיים ומעצמות קולוניאליסטיות כמו בריטניה והאימפריה העות'מנית.
המים במפרץ בדרך כלל רדודים מאוד, ועומקם המרבי הוא 90 מטרים בלבד. זרמי המפרץ איטיים מאוד, וטווח הגאות מוגבל אף הוא. בקצהו המערבי קיימת הדלתה הגדולה של נהר שט אל-ערב (شط العرب/اروند رود), אליו מתנקזים מימי נהרות הפרת והחידקל. המפרץ הפרסי ידוע גם בשם "המפרץ הערבי", בעיקר בפי הערבים, או רק "המפרץ" (בערבית" אל-ח'ליג' אל-ערבי"). קריאה למפרץ בשם זה ,נעשית גם מטעמים פוליטיים, כדי להדגיש את היות רוב תושבי המפרץ, מכל עבריו, דוברי ערבית[9]. מי המפרץ לאורך חופי הפדרציה הם רדודים בעיקרם ועומקם המרבי מגיע לכדי 90 מ' בלבד. הם מאופיינים בשוניות אלמוגים, בשירטונים ובאיים נמוכים המקשים ומסכנים את הניווט הימי באזור. חופי הפדרציה באזור המפרץ מאופיינים במפרצונים רבים, בעיקר בחלקם הדרום מערבי[10].
גבולות
אא"ע גובלת בעומאן (609 ק"מ של גבול) ובערב הסעודית (457 ק"מ). ס"ה 1066 ק"מ גבולות יבשתיים. יש לה גבולות ימיים עם קטאר, איראן ועם עומאן. האזור המזרחי של חצי האי ערב, בו שוכנות מדינות המפרץ (הפרסי/הערבי ), הוא אחד האזורים האחרונים על פני כדור הארץ, שתוחם בגבולות מדיניים- טריטוריאליים, והמדינות שבו הפכו למדינות עצמאיות, בשלב מאוחר ביחס לשאר אומות העולם, בשנות ה-70 של המאה ה-20[11].
גדעון ביגר מבהיר, כי גבול מדיני בינלאומי הינו קו, שנקבע במשא ומתן מדיני בין מדינות בעלות טריטוריה ריבונית ומפריד ביניהן[12]. ישנם גבולות מדינים פוליטיים, אשר אינם בינלאומיים והם מפרידים בין ישויות – פוליטיות המתקיימות משני עברי הגבול ומבטאים את תחומי הסמכויות הפוליטיות שלהן. גבולותיה החיצוניים של אא"ע, עונים להגדרה של גבולות מדיניים בינלאומיים וגבולותיה הפנימיים של הפדרציה הינם בגדר גבולות מדיניים פוליטיים. הגבול המדיני -הבינלאומי והגבול הפוליטי משקפים את הגיאופוליטיקה האזורית ואת יחסי הכוחות בין הגורמים אשר קבעו את הקו, בזמן בו הוא נקבע.
האמירויות מבוססות על חלוקה שבטית; באופן חריג יחסית במזרח התיכון, הגבולות הפוליטיים באזור תוחמו על פי שיקולים חברתיים ומקומיים. הממצא המרכזי העולה מן המחקר של מורן זגה, שעסק בהתוויית הגבולות של אא”ע ושל המדינות המרכיבות את הפדרציה[13], הוא שהיציבות המרשימה של הפדרציה נובעת מכך ולא מעושרה הכלכלי.
גבולותיהן הפנימיים של האמירויות כוללים מובלעות, זו בשטחה של זו. חמש מתוך שבע האמירויות, מחזיקות בשטחים אקס -טריטוריאליים, כלומר, שאינם מחוברים ישירות אל שטחן העיקרי: דובאי, ראס אל ח’ימה, פג'ירה, שארג'ה ועג'מאן. מובלעות אלו -הן תולדה של נדידת השבטים, יחסי הכוחות ביניהם ואירועים היסטוריים שונים.
מבנה:
שטחה של אא"ע כולל אזור מישורי מדברי בחלקה המערבי (רובה של הפדרציה) ואזור הררי בחלקה הצפון מזרחי, רובה של הפדרציה הוא מדבר שחון. החלק המדברי מהווה כ-90% מכלל שטחי הפדרציה, שם רוב הקרקע מכוסה בחול ובצמחיה עונתית דלילה. חלק זה הוא למעשה השלוחה הצפון מזרחית של מדבר החול הגדול בעולם: רֻבע א ח'אלי (מילולית" 'הרובע הריק'), אשר מתפרש על כ-800,000 קמ"ר ומשתייך לארבע מדינות ערביות מודרניות: ערב הסעודית, תימן, עמאן ואא”ע הערביות[14]. רק 4.6% משטחה מעובד. שטח מושקה: 923 קמ"ר.
במזרח מתנשאים הרי חג'ר (Hajar) – מילולית: הרי האבנים- המתנשאים בתלילות מעל מפרצונים דמויי פיורד המסתעפים ממצר הורמוז. ההרים מגיעים עד לגובה של 2,000 מ' ברוס אל-ג'יבאל הרכס נמתח לכיוון דרום-מזרח, עד לראס אל חאד אשר בעומאן, במקום בו מפרץ עומאן מתחבר לאוקיינוס ההודי, במקום המזרחי ביותר של חצי האי ערב. הרכס מפריד בין מישור החוף של עומאן, לבין הרמה המדברית הגבוהה של ערב והוא מתרומם ממפרץ עומאן, 50-100 ק"מ לתוך היבשה.
החרוטים הגעשיים, פסגות אבן הגיר, הצוקים התלולים והגיאיות העמוקים, משווים לרכס, מראה של מצודה טבעית ענקית, השומרת על הכניסה למפרץ. שיאם של הרי חג'אר באא"ע הוא 1,527 מ' מעל פני הים, בנקודה הגבוהה ביותר בפדרציה – ג'בל ייבּיר (Yibir ), הידוע גם כג'בל מברה (Jabal Al-Mebraḥ) שבאמירות ראס אל ח'ימה, ומהם משתפלת במתינות, רמה מדברית צפונה ומערבה עד סבחת מאטי (Sabkhat Matti)- מישור מלחה, המגיע עד לגבול ערב הסעודית. רכס הרי החג'ר משפיע על האקלים האזורי. מחד הוא מהווה גוש חוסם לעננים המגיעים מכיוון האוקיינוס ההודי במזרח, לחלק המדברי במערב הפדרציה, ומאידך הרכס משמש כמקור מרכזי לנחלים הזורמים מהפסגה, למורדות המערביים והמזרחיים שלו[15]. הרי החג'ר מאפשרים פעילות חקלאית בגיאיות.
כמות המשקעים בהרים גבוהה יחסית – כ-300 מ"מ בשנה בפסגות הגבוהות[16]. אין בשטחי האיחוד נחלים, אגמים או מאגרי מים עיליים כלשהם. מי הגשמים המועטים היורדים על ההרים מתנקזים למלחות (סבח'ות) פנימיות, הסכורות על ידי דיונות. המלחה הגדולה מאטי (Maṭṭī), אשר במערב, נכנסת גם לשטחה של ערב הסעודית. כמו , קיימות סביב העיר אבו דאבי, מלחות חוף המוצפות לפרקים על ידי מימי המפרץ הפרסי[17].
בשטח פזורות בארות מים ונאות מדבר שהמרכזיות שבהן: נווה המדבר ליווה בדרום הפדרציה ונווה המדבר אל עין / בוריימי) במזרח הפדרציה, על גבול עומאן. מאגרי המים התת קרקעיים הטבעיים הנמצאים בשכבות הקרקע העליונות מאפשרים שאיבה של – כמויות מים גדולות לצרכי האדם.
אקלים
האקלים חם ולח לאורך החוף, חם יותר, אבל יבש, בפנים הארץ כמות המשקעים היא 11-150 מ"מ לשנה. בקיץ עשויות הטמפרטורות לעלות עד °49. בשאר ימות השנה נעים יותר, °20 – °35. כמות המשקעים הממוצעת היא כ-80 מילימטר גשם בשנה. סופות החול שכיחות והן מלוות ברוחות שָׁמָל (רוח צפונית-מזרחית הנושבת לאורך דרומו של עמק הפרת והחידקל והמפרץ הפרסי) וחמסין (רוח דרומית יבשה).
התנאים הפיזיים הקשים השוררים באא”ע, דחפו את הפדרציה, למציאת פתרונות טכנולוגיים, להתמודדות עם המחסור במים מתוקים, תופעת המדבור ועומסי החום – תופעות המוכרות גם בישראל. שתי המדינות הקימו, כל אחת בשטחה, מפעלי התפלה גדולים וממשיכות לשקוד על פתרונות יצירתיים לניצול אנרגיית השמש ובנייה סביבתית. המדינות עוברות בהדרגה לשימוש באנרגיות חלופיות ושתיהן שואפות לשמש מודל לקדמה טכנולוגית ברמה העולמית בתחום זה. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא העיר הסביבתית, אל-מַסְדַר (Madīnat Maṣdar), שמקימה אבו דאבי בשטחה ועתידה להיות נטולת פסולת ופליטות פחמן לחלוטין[18].
בנוסף לכל המאפיינים הגיאוגרפים הללו, שני משאבי טבע יקרי ערך, משלימים את תמונת הרקע על הגיאוגרפיה הפיזית של אא"ע והם: הנפט והגז טבעי. המפרץ הפרסי וחופיו הם המקור הגדול בעולם להפקת נפט גולמי (כ-60% מהעתודות הידועות בעולם מרוכזות בסביבתו), ותעשיות הנפט ומוצריו הן הדומיננטיות באזור.
בשנת 1911 התגלה לראשונה נפט באיראן. רק בשנות השלושים – במקביל לגילוי שדות הנפט הגדולים בעולם, שב ועורר המפרץ התעניינות בינלאומית, בשנת 1932 התגלה לראשונה נפט בבחריין, ובשנים 1937 ו-1938 גילו נפט בקטר ובערב הסעודית והוחל להקמת מתקנים מודרניים לקידוח, הפקה וזיקוק. דרך מצר הורמוז עוברת מרבית תפוקת הנפט של כווית, עיראק, איראן, ערב הסעודית, בחריין, קטר ואא”ע הערביות. נכון ל-2018, עוברות במצר הורמוז בממוצע 14 מכליות נפט ביום, ובהן כ-17.4 מיליון חביות נפט גולמי ותזקיקי נפט[19] שהן כ-30% מהנפט המשונע בים וכ-22% מתפוקת הנפט הכלל-עולמית. בכך מהווה המצר, צוואר בקבוק מהמעלה הראשונה, באספקת הנפט העולמית.
מאגרי הנפט של הפדרציה הם השישיים בגודלם בעולם ומאגרי הגז, הם השביעיים בגודלם בעולם[20]. רוב מאגרי הנפט הקיימים בשטח הפדרציה, מצויים במים הרדודים של המפרץ מול חופיה של אמירות אבו דאבי[21]. אא"ע מדורגת כיום במקום השלישי בעולם בדירוג המדינות המייצאות נפט[22].
חי וצומח
בשל האקלים המדברי, הצמחייה מוגבלת לשיחים נמוכים שמספקים מזון לעדרי הנוודים. מנגרובים גדלים באבו דאבי. מקרב חיות הבר, אפשר למנות את הקרקל, את חתול החולות (Felis margarita), שועל אדום, שועל חולות (Vulpes ruppelli), ראם ערבי (Arabian oryx), אייל ערבי (Gazella arabica), אייל פרסי (Goitered gazelle), ארנבת הכף (Lepus Capensis), ירבוע, כמה מיני גרביל, נחשים ולטאות. בשנות ה-90 של המאה העשרים החלה הממשלה במבצע לשימור חיות הבר.
במי המפרץ הפרסי חיים מקרלים, טונה, דקר (Groupers), כרישים ולעתים גם לווייתנים[23].
היסטוריה
ראו באתר זה: תולדות אא”ע הערביות בעת העתיקה;
תולדות אא”ע הערביות בתקופת שלטון האסלם;
תולדות אא”ע הערביות , החל מהגעת המערב ועד ימינו.
ראשות הפדרציה
סעיף זה הובא כאן בקיצור נמרץ.
ראו בהרחבה, באתר זה: איחוד האמירויות הערביות: פדרציה ומוסדות שלטון.
ראש הפדרציה הוא הנשיא ח'ליפה בִּן זָאיִד אָאל נַהְיָאן, שהוא האמיר של אבו דאבי. נחשב לאחד המנהיגים הערבים הבולטים ביותר, ובשנת 2013 דירגו המגזין פורבס (Forbes), במקום ה-33 ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם[24]. אאל נהיאן ירש את תפקיד הנשיא ב־3 בנובמבר 2004 ,לאחר שאביו, זאיד בן סולטאן אאל נהיאן [25]מת. ב-2010, בעקבות המשבר הכלכלי בעולם, שפקד גם את אא"ע ובמיוחד את דובאי וגרם לה לחובות של מיליארדי דולרים, הזרים ח'ליפה אאל נהיאן, כסף רב מהונו הפרטי, אל קופת האמירות (הונה של משפחת אאל נהיאן מוערך בלמעלה מ-150 מיליארד דולר)[26]. כדי להודות לו, קראה דובאי על שמו את הבניין הגבוה בעולם: שמו של 'בורג' דובאי', שונה ל"בורג' ח'ליפה"[27].
בשל בריאותו הרופפת של ח'ליפה אאל נהיאן, כבר בשנת ב-2005, הוטל על אחיו למחצה מוחמד בן זָאיִד, יורש העצר הכריזמטי של אבו דאבי [28], לקבל את רוב החלטות היום-יום של האיחוד, מתוקף היותו נסיך הכתר באמירות אבו דאבי, והוא ממלא את מרבית ענייני הציבור הנשיאותיים ומכאן שהוא לעיתים מתואר כשליט דה פקטו של אא”ע. מוחמד בן זאיד ידוע בכינויי- MBZ, כהקבלה לעמיתו הסעודי מוחמד בן סעוד– MBS. הוא מילא בעבר תפקידי מפתח, כמו רמטכ"ל בו זכה להערכה רבה על שיקום הצבא המקומי. הוא נתפס כגורם המניע מאחורי מדיניות החוץ של אא"ע והוא מוביל מאבק נגד תנועות פרו-דמוקרטיות בעולם הערבי[29].
ראש הרשות המבצעת:
ראש הממשלה הוא מוחמד בן ראשד אאל מכּתום (האמיר של דובאי). הונו מוערך ביותר מ-15 מיליארד דולר. בתור מנהיגה של דובאי, הוא אחראי בשנים האחרונות לבנייה מאסיבית ולפיתוח אינטנסיבי של דובאי, ההופכת תחת הנהגתו ל"עיר גלובלית". בשנת 2012 פרסם את ספרו "חזוני" (My Vision: Challenges in the Race for Excellence. UAE: Motivate), שבו הכריז על רצונו להפוך את דובאי "למרכז עולמי של המצוינות והיצירתיות, לעיר הראשונה בעולם בתחום המסחר, הפיננסים, ההשקעות והתיירות"[30]. תחת שלטונו נבנה בדובאי הקניון הגדול בעולם – קניון האמירויות ובעקבותיו קניון גדול עוד יותר – "קניון דובאי". בסמוך לקניון מתנשא המגדל הגבוה בעולם בורג' ח'ליפה, שנבנה גם כן בימי שלטונו. הוא נשוי לשש נשים[31]. מהן יש לו 23 ילדים, 9 בנים ו-14 בנות.
מדינות הפדרציה
אא"ע היא פדרציה, הכוללת שבע אמירויות מונרכיות:
בראש כל אמירות עומד אמיר ששלטונו עובר בירושה.
אבו דאבי (בתעתיק מדויק: אַבּו-טַ'בִּי).
אבו דאבי היא האמירות הגדולה ביותר באא”ע. שטח: 67,340 קמ"ר. היא תופסת 84 אחוז מכלל שטחי הפדרציה. על פי הערכות חיים בה כ -2.91 מיליון תושבים מתוכם כ 19% אזרחים. החל משנות השישים של המאה העשרים, עלה מעמדה בעקבות גילוי הנפט בשטחה. כתוצאה מכך היא הפכה להיות הכוח הכלכלי החשוב בפדרציה ואזרחיה מהווים את הכוח העיקרי בפוליטיקה המקומית. כמו כן, בשל היותה האמירות הגדולה ביותר מרבית כוחות הביטחון והצבא מורכבים מאנשיה. כל אלו יחד גרמו לכך שנשיאה של אא"ע היה עד עתה (ומעריכים שכך יהיה גם בשנים הבאות מאמירות זו.
בערבית השם נכתב 'אַבּוּ טַ'בִּי' ופירושו 'אבי/בעל/מקום הצבי', (ההגה ט' מקביל בעברית ל-צ, ו-ט בארמית, כמו: טֻ'הְר=טִהרא=צוהריים; טִ'לּ=טְלָלָא=צל; 'טֻפְר'=טפְרא=ציפורן, ומכאן בעברית ה'טְפָרים'=ציפורני החיות והעופות). מספרים על בנו של השיח' דִיַאב, שרדף אחרי איילה/צבי ,עד שהגיעו לנחל מים, ושם בָּנו כפר וקראו לו על שם הצבי – 'אַבּוּ טַ'בִּי'.
כידוע ארץ ישראל מכונה "אֶרֶץ הַצְּבִי", ומקור הביטוי בספר דניאל פרק י"א, ט"ז: "וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ-הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדו". המילה 'צבי' כאן שורשה צב"ה/צב"י (בנפרד מהשורש 'ט'בי'), ובמקרא משמעו רצה מאוד, חפֵץ, התאווה, ובהשאלה הפך הצבי כינוי ליופי ולפאר (ובארמית 'צְבִית'=חפצתי, חשקתי; ובכתובה: "צְבי חתן דנן"=רצה חתן זה). מכאן שפירושו של הביטוי "ארץ הצבי" הוא: "הארץ הרצויה/הנחמדה/הנחשקת", כמאמר ירמיהו: "וְאֶתֶּן-לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם" (ג' י"ט) וכך גם בערבית 'צַבִּיַ'=השתוקק, נכסף, ומכאן המילה המפורסמת שמשתמשים בה בסלנג 'צַבָּאבָּה', שפירושה המקורי הוא השתוקקות, כיסופים ואהבה. וכן המילה 'צַבִּיּ' בערבית שמשמעה נער, וה'צביה', הנערה, הפכו בשירה הערבית, להיות הנער והבחורה הצעירים, הנחמדים והנחשקים; ודימוי זה נמצא אף ב'שירי החשק' של משוררי ספרד, שנהגו לכנות את האהובה: רעיה, צבייה או עופרה והאהוב מכונה עופר, צבי .
דובאי (דֻבַּיְּ)
האמירות השנייה בגודלה בפדרציה. שטחה: 4,114 קמ"ר. היא תופסת כחמישה אחוז מכלל השטח של הפדרציה על פי הערכות, מספר התושבים בה הוא 3.2 מיליון (כלומר יותר מאשר אבו דאבי), מתוכם כ-8% אזרחים. דובאי היא האמירות המוכרת ביותר באא"ע. היא הבירה המסחרית של הפדרציה ובעלת הגיוון הכלכלי המרשים ביותר באזור. דלדול מקורות הנפט בשטחה בעשורים האחרונים הביא אותה להאיץ את תנופת הפיתוח לענפים כמו תיירות, בנקאות, אזורי סחר חופשי והקמת בורסות כדוגמת בורסת סחורות. כוחה הכלכלי וגודלה הפיסי הפכו אותה לשחקנית השנייה בחשיבותה באא"ע והיא נחשבת לקטר של הפדרציה לעבר גיוון כלכלי נרחב[32].
שארג'ה (אל-שָארְקַה):
האמירות שוכנת בליבה של אא"ע. היא חוצצת בין האמירויות הגדולות והעשירות אבו דאבי ודובאי, לבין האמירויות הקטנות יותר של הפדרציה. שטחה: 2,590 קמ"ר.
היא האמירות השלישית בגודלה ומהווה 3.3 אחוזים מכלל שטחה של הפדרציה. בשטחי האמירות מתגוררים כ 1.5 מיליון תושבים וכעשרה אחוז מהם אזרחים. בעוד שדובאי ביקשה לקדם את מעמדה באמצעות קידמה והתקרבות למערב מבחינת עיצוב ומרכזים כלכליים הרי ששארג'ה מבקשת לשמר את התרבות הישנה של האזור- הנוודית-שבטית באמצעות מרכזי תרבות, מוזיאונים, שווקים מסורתיים ואומנות אסלאמית. במהלך השנים עשתה האמירות, התקדמות גם בהיבטים של מרכז השקעות בינלאומי והקמת שדה תעופה המשמש כנמל מוצא לחברת התעופה Air Arabia, הזולה במזרח התיכון הנמצאת בבעלותה.
פוג'יירה (פֻגַ'יְרַה),
האמירות חריגה בנוף של אא"ע מורכבת משרשרת הרים ונמצאת בחופה המזרחי של הפדרציה, כלומר, בגבול עם עומאן. היא חצויה לשנים על ידי אמירות ראס אל חימה אך גם חוצה בין שני חלקי אמירות זו. בשטחי האמירות מתגוררים כ- 236,800 תושבים שטח: 1,165 קמ"ר. והיא מהווה כ 2.7 מכלל השטח של הפדרציה. פוג'יירה היא מרכז ספנות בינלאומי ומעגן של אחסון נפט. בדומה למגמה הכללית של אא”ע החליטו גם שליטיה ליצור תוכניות ארוכות טווח לשנת 2040 שמטרתן למצב את פוג'יירה ככלכלה מתקדמת ובינלאומית.
עג'מאן (עַגְ'מַאן),
האמירות הקטנה ביותר בפדרציה. שטחה הוא 259 קמ"ר, והיא מהווה 0.3 אחוז מכלל שטחי הפדרציה. בשטחה כ 504,000 תושבים הצפופה ביותר והיא נחשבת למגוונת מאוד כלכלית. כך למשל נמל עג'מאן ואזור הסחר החופשי של האמירות תורמים רבות לכלכלת אא”ע. היא אף מרכז בנקאות ופיננסים של המפרץ הערבי ומרכז ייצור ספינות, לצד העובדה כי משרדי ממשלה רבים נמצאים בשטחה. כתוצאה מכך, עובדים זרים בעיקר ממזרח אסיה, עברו לגור בעג'מאן בעשורים האחרונים והיא עוברת תנופת פיתוח משמעותית. עברה הדתי הנוקשה שנמנה על הזרם הווהאבי של האסלאם[33] יכול להסביר את המסגדים הרבים שנמצאים באזור ואת כוחם של אנשי הדת במקום.
ראס אל-ח'ימה (רַאס אל-חַ'יְמַה):
שוכנת בחלקה הצפוני של הפדרציה. כשמה שכן היא – ראש האוהל של הפדרציה. חצויה לשנים על ידי פוג'יירה.
שטח: 2,486 קמ"ר. היא האמירות הרביעית בגודלה ומהווה 3.2 אחוז מכלל שטחי הפדרציה.
על פי הערכות מספר התושבים בשטחה הוא 191,753. מתוכם 31% הם אזרחים. היא נחשבת ליצרנית מובילה של מלט ותעשיית הקרמיקה. בעשורים האחרונים היא מבקשת להתמקד בפיתוח תעשיית הפטרוכימיה והחקלאות המקומית.
אום אל-קיוין (אוּם אל-קַיְוין):
שטח: 750 קמ"ר.
אום אל-קיוויין נחשבת לאמירות הקטנה ביותר באא”ע מבחינת אוכלוסייה. היא מהווה אחוז מכלל השטח של הפדרציה ובשטחה כ- 80,00 תושבים[34]. מבחינות רבות, היא נותרה האמירות הכי פחות בינלאומית וממוסחרת. האמירות שמרה על ריחוק תרבותי והיא בעלת מבנה שבטי ומסורת בדואית יותר מכל אמירות אחרת. מאפייניה הכלכליים הנשענים על דיג מעידים על כך יותר מכל.
בירת הפדרציה: אבו דאבי.
. אא”ע היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם, שעל אף שרוב שטחן הוא ביבשת, מצויה בירתן על אי (האחרות הן גינאה המשוונית ודנמרק).
אופי הפדרציה
אא”ע קמה בשנת 1971 כפדרציה פדרטיבית עצמאית. זאת הפדרציה היחידה במזרח התיכון. בעוד מדינות המזה"ת מתחלקות בין רפובליקות, כמו סוריה ומצרים, לבין מדינות מלוכניות כמו סעודיה בחריין וירדן, הרי שהיא נותרה בעלת מבנה שלטוני ייחודי. למרות זאת, המבנה המלוכני של שבע האמירויות המרכיבות את הפדרציה, סיווג אותה בקבוצת המדינות המלוכניות באזור[35].
הקמתה של מדינת איחוד האמירויות, חייבה לכונן מבנה שלטוני יוצא דופן בעולם הערבי; כזה שמניח לכל אחת מהן לנהל מדיניות פנים עצמאית, על פי ערכי ההנהגה והשבטים המקומיים, ובה בעת לשתף פעולה בנושאים קרדינליים כמו ביטחון, חינוך כבישים, או ניצול ופיתוח משאבי טבע כמו מים[36].
נקבע שהמטבע והמכס יהיו מאוחדים. מוסדות פדרליים קמו ואוחדו בהדרגה. אבל האמירויות יקיימו את זהותן הנפרדת וישלטו בכלכלתן. האוטונומיה של האמירויות באה לידי ביטוי בעיצוב מדיניות מקורות האנרגיה בשטחן, הניהול הפיננסי, הפעילות הכלכלית והביטחון הפנימי שלהן.
בראש כל אמירות עומד השייח של השבט הגרעיני בה: "אמיר". משם זה נגזר כינויו של תחום שליטתו אמירות. יש להבחין בין "שייח" שבט (שבט הבני יאס, הקואסם וכו'), לבין "אמיר", המנהיג ישות פוליטית (אבו דאבי, שארג'ה וכו). אֵמִירוּת הוא שם מופשט מן המילה אֵמִיר – מילה שמקורה במילה הערבית אַמִיר (בתנועת a) ומשמעותה 'נסיך' או 'שליט']. לעיתים מדובר באותו אדם ולעיתים לא. סמכות האמיר עוברת בירושה משושלת המנהיגות של כל אמירות.
הפדרציה מאוגדת במועצה עליונה (רשות מבצעת), המורכבת משבעת השליטים העומדים בראשי האמירויות. בדצמבר 1971 התקבל אא”ע ל"ליגה הערבית' ולאו"ם והוחל בכינון חוקה ומוסדות פדראליים. בראש המועצה העליונה, מכהן נשיא שהוא למעשה האמיר של האמירות הגדולה והעשירה ביותר אבו דאבי.
על פי החוקה, המועצה הפדרלית היא המעצבת את מדיניות החוץ, את ההסכמים שנוגעים לכלל האמירויות ואת התקציב המשותף, והיא שממנה את שרי הממשלה הפדרלית. המועצה גם בוחרת את הנשיא ואת ראש הממשלה, אך זהו אקט סמלי, שכן ההסכמה ההיסטורית, שהנשיא יהיה ממשפחת נהיאן וראש הממשלה ממשפחת מכתום, איננה עומדת למבחן חוקתי כלל[37]. באופן עקרוני, אמורה הייתה להיות רוטציה בתפקיד הנשיאות וראש הממשלה, בין שליטי אבו דאבי לאלו של דובאי, אבל מסיבות היסטוריות, הנובעות משלטונו העוצמתי של מייסד הפדרציה- השיח' זיד בן נהיאן, נותרה הנשיאות בידי המשפחה השלטת מאבו דאבי.
כל החלטה במועצה הגבוהה, מחייבת רוב של חמישה שליטים ואת הסכמתן של דובאי ואבו –דאבי להצבעה. המשמעות היא שלהלכה, שתי האמירויות הבכירות יכולות להטיל וטו, על החלטה שהועלתה על ידי חמש האמירויות הקטנות.[38].
תפקוד המבנה הפורמלי הזה, תלוי במערכת יחסים אישית בין השליטים, ובהבנה שאי אפשר לכפות החלטות בלא הסכמה, גם אם החוקה מתירה לקבל החלטות ברוב ולא פה אחד. אולם בעוד האמירים מקפידים להפגין אחדות ולדבוק בסיסמה "כולנו פדרציה אחת", חילוקי דעות קיימים, בעיקר בין האמירויות הקטנות שחלקן בתקציב הפדרלי, כמו גם תרומתן לו, קטנה יחסית, לבין משפחת השלטון של אבו דאבי.
בין שבע האמירויות, קיימים פערים בתחום הפוליטי-כלכלי, בתפיסה הדתית ובפתיחות התרבותית למערב. אבו דאבי ודובאי נחשבות לאמירויות המובילות והמשפיעות ביותר בפוליטיקה ובכלכלה של הפדרציה. הן פועלות לעיצוב מעמדן כמרכזים גלובליים ובמסגרת כך מקימות מוסדות תרבות והשכלה בינלאומיים בשטחן ונוהגות לארח אירועים בינלאומיים רבים. גם האמירות השלישית בחשיבותה, שארג’ה, מחזקת את השפעתה בשנים האחרונות בזירה המקומית והגלובלית, ופועלת להתבסס כמרכז תרבותי ופוליטי משמעותי בפדרציה. האמירויות הקטנות יותר אינן נהנות מהשפעה פוליטית ומיכולות כלכליות המתקרבות לזו של אבו דאבי ודובאי. עם זאת, הפדרציה נחקרת כיחידה אינטגרלית אחת, כיוון שהאמירויות החזקות בפדרציה מייצגות את המדיניות ואת הגישה הכללית הרווחת בה[39].
המבנה הריכוזי של אא”ע, תחת השלטון של משפחת אל נהיאן, מחייב מערכת איזונים בין השאיפה לריכוזיות, לבין הצורך לחלוק את הכוח וההישגים הכלכליים עם כלל הגורמים המרכיבים את הפדרציה. שיטה זאת יוצרת אתגר שלטוני וצורך בגמישות רבה, שכן מדובר בשבטים, משפחות, עדות, שונים (אם ניקח בחשבון גם את הפועלים הזרים, שהם הרוב, הרי שמדובר גם על בני דתות, לאומים וגזעים שונים), המתקיימים בפדרציה אחת. כך למשל, היכולת ליצור ערבות הדדית ומוכנות להילחם על עצמאותה של הפדרציה, מהווה אתגר כאשר מדובר בחברה כל כך רב גונית. לפיכך, ההנהגה באא”ע אימצה גישה מאוד פרגמטית על מנת להתקיים בסביבה חברתית כל כך מורכבת[40].
הסוגיה הרגישה ביותר היא מערכת היחסים בין דובאי לאבו דאבי. ראשית יש לדעת, כי מדובר בשתי אמירויות שנוצרו מאותו השבט הבני- יאס, שמקורו במרכז חצי האי ערב. מלבד זאת, אלו שתי האמירויות העשירות והגדולות בפדרציה. כמו כן רק בשתי האמירויות הללו יש נפט והן תופסות את עמדות המפתח במנהל הבכיר של הפדרציה.
כל אלו יצרו, עד השנים האחרונות, מתח בין השליטים ופוליטיקה פנימית מול האמירויות הקטנות. האתגר ביחסים מתעצם גם על רקע העובדה שלדובאי היסטוריה ארוכת שנים של אוטונומיה תרבותית וכלכלית והיא ראתה בחשדנות את הנשיאות של אבו דאבי. היחסים המורכבים בין האמירויות, באו לידי ביטוי במחלוקות על מדיניות הנפט, כיוון שדובאי מייצרת בשנים האחרונות פחות אנרגיה וכן אי הסכמה לגבי המדיניות כלפי איראן, בגלל שבשטחה של דובאי, פעלו הרבה חברות איראניות ורבים מהאזרחים באמירות הם אינם ערבים אלא פרסים.
המבנה הריכוזי של אא”ע, תחת השלטון של משפחת אל נהיאן, מחייב מערכת איזונים בין השאיפה לריכוזיות, לבין הצורך לחלוק את הכוח וההישגים הכלכליים, עם כלל הגורמים המרכיבים את הפדרציה. כך למשל המשפחה השלטת, צריכה את ההסכמה של האליטה הכלכלית של המשפחות באבו דאבי כדי לקדם מהלכים בפדרציה, לאחר מכן היא צריכה לדאוג לשאיפות של כלל תושבי אבו דאבי, לאחר מכן לאינטרסים של תושבי דובאי ובעיקר למשפחה השלטת והאליטה הכלכלית שלה לאחר מכן לכל אזרחי האא”ע ולבסוף לתושבים שאינם אזרחים. שיטה זאת יוצרת אתגר שלטוני וצורך בגמישות רבה שכן מדובר בשבטים, משפחות, עדות, גזעים, לאומים ודתות שונות המתקיימות בפדרציה אחת. כך למשל היכולת ליצור ערבות הדדית ומוכנות להילחם על עצמאותה של הפדרציה מהווה אתגר כאשר מדובר בחברה כל כך רב גונית.[41].
בעקבות המשבר הכלכלי החמור, שנקלעה אליו דובאי בשנת 2010 והסיוע שהעניקה לה אבו דאבי בסך 20 מיליארד דולר, היא וויתרה על מדיניות חוץ עצמאית ויישרה קו נגד איראן וכן העבירה סמכויות רבות לשליטי אבו דאבי. על רקע שרשרת המשברים הכלכליים שפקדו את דובאי ובראשם משבר הקורונה, סביר להניח שדובאי לא תבקש יותר עצמאות או שליטה בפדרציה בעשור הבא.
האוכלוסייה
סעיף זה מובא כאן בתמצית. ראו בהרחבה, באתר זה: איחוד האמירויות הערביות – אוכלוסיה.
אוכלוסיית אא”ע מונה כ-9.9 מיליון איש[42]. צפיפות האוכלוסין הממוצעת היא 117 נפשות לקמ"ר. היחס בין מספרי הגברים למספרי הנשים בפדרציה אינו טבעי: מספר הגברים גדול פי 2.2 (כשברוב קבוצות הגיל מגיע אף ל-2.75) ממספר הנשים[43], משום שמרביתם המוחלטת של העובדים הזרים הם גברים. זהו הפער השני הגדול ביותר בעולם לטובת הגברים לעומת נשים (אחרי מדינת קטר)[44].
תוחלת חיים: 79.37 בממוצע. גברים: 78.04. נשים: 80.78 . מקום 63 בעולם. [לשם השוואה:, בישראל 81.27 לגברים ו-84.58 לנשים. מקום 6 בעולם).
שיעור יודעי קרוא וכתוב: 97.6% (ישראל: 97.6%)
שיעור הילודה השנתי באא”ע נחשב נמוך ביחס למדינות ערב, הנמוך ביותר באזור המפרץ ועומד על 0.62% בשנה. (מקום 149 בעולם. [45].{ בישראל כ-3.1 ילדים לאישה, השיעור הגבוה מכל מדינות ה-OECD)
שיעור תמותת התינוקות. בסטנדרטים מערביים – 5 מתים על כל אלף לידות.
88% מהתושבים חיים בערים[46]. עיר הבירה- אבו דאבי – 1.483 מיליון. ערים גדולות אחרות: שארג'ה – 1.685 מיליון; דובאי 2.878 מיליון.
החברה באא”ע מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות: האזרחים והעובדים הזרים.
על פי נתוני האו”ם והבנק העולמי[47], 11.6% מהאוכלוסייה הם אזרחים אמירתיים-ערבים בני המקום, בעוד כ-88% הם עובדים זרים מלאומים ומוצאים שונים ומגוונים מכל רחבי העולם[48].
האזרחים:
רוב אזרחי הפדרציה הם ערבים מוסלמים סונים, אשר מקורם בשבטים נודדים שהיגרו לאזור. מרביתם מנג'ד שבערב הסעודית ומיעוטם מאירן. האוכלוסייה מחולקת לנוודים ולתושבי קבע. האוכלוסייה המיושבת התמקמה בכפרים ובערים, לרוב באזורי נאות מדבר ועל קו החוף. תחומי העיסוק בפנים היבשה בעבר היו מרעה, חקלאות ומסחר יבשתי[49].
למרות שהאוכלוסייה באא"ע אינה עוד נוודית, הרבה מהאזרחים מקושרים למסגרות השבטיות.
משרד התרבות האמירתי מהווה חלק חשוב מאוד ביצירת שיח חברתי משותף וערבות הדדית בין כלל הקבוצות המרכיבות את הפדרציה.
העובדים הזרים
בפדרציה אוכלוסייה מלאומים ומוצאים שונים ומגוונים. חלוקה אתנית (נתונים מ-2015) –11.6% הם ערבים אזרחי האמירויות; 59.4% הם דרום אסייתיים (הודו, פקיסטן, בנגל דש) [50].; 10.2% הם מצרים; 6.1% הם פיליפיניים. כ-9% הם אירופאים (כולל מעל ל-100 אלף בריטים)[51] . הייתר מאוסטרליה, צפון אמריקה, ומרכז ודרום אמריקה, ס"ה מהווים האירופאים כחצי מיליון מאוכלוסייתה[52]. שאר האוכלוסייה הם ערבים ממדינות אחרות (ובפרט מצריים, עומאניים , איראנים, ופלסטיניים)[53] רובם הגיעו כעובדים זרים לאמירויות עם תחילת שגשוג תעשיית הנפט מאז שנות ה-60. קושי רב קיים על אלה המנסים להתאזרח באא”ע, למי שאין קשר דם או קרובי משפחה כלשהם בפדרציה, ומשום כך התאזרחות ניתנת תחת נסיבות מיוחדות בלבד.
הצורך בכוח אדם זר רב נובע מהשאיפה לפיתוח ולגיוון כלכלי משמעותי שיבטיחו רווחה כלכלית גם בעידן שלאחר השימוש ב"זהב השחור" כמקור אנרגיה עיקרי. ואולם העובדים הזרים הפכו לאתגר זהותי, כלכלי ולאומי עבור הפדרציה ובעקבות כך, יצרה אא"ע, מדיניות קשוחה לגבי היכולת להפוך לאזרח מלא בפדרציה.
העובדים הזרים הם יותר מ-95% מכוח העבודה הפרטי בפדרציה. הם עובדים בשכר נמוך ביותר (יחסית לשכר האזרחים אך עדיין גבוה מאד לשכר בארצות מהן הם מגיעים) בבנייה, או כמשרתים. לא מעט עובדים הם קורבנות של סחר בבני אדם, או עבודות כפייה. על פי דיווחי ארגוני זכויות האדם, עובדים אלה נתונים למגוון הפרות של זכויות אדם. במספר מקרים שולם להם שכר נמוך ממה שהובטח, או הוחרמו דרכונים. פעולות אלה מנוגדות לחוק האמירויות, אך הן נפוצות ואין כמעט אכיפה נגד המעסיקים. עובדים רבים מגיעים מהודו וסובלים מתנאי עבודה קשים.
הדת
ראו בהרחבה באתר גם: תולדות האזור תחת שלטון האסלם. ראו גם: האסלאם.
האסלאם היא דת הפדרציה הרשמית של אא”ע הערבית. נכון לסוף שנות האלפיים, 76% מתושבי אא”ע הם מוסלמים (מתוכם 97% הם סונים ו-3% הם שיעים)[54]. 12% הם נוצרים, 6% בני דת ההינדואיזם, 2% בודהיסטים, ו-2% הם אחרים (זורואסטרים, סיקים, יהודים). בני המיעוטים מדתות שהתפצלו מהאסלאם, כמו הדרוזים ובני הדת הבהאית, נספרים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית. על פי החוק בכל האמירויות, לנשים מוסלמיות אסור להינשא לגברים לא-מוסלמים [55].
אחד המאפיינים הבולטים של אא”ע הוא שאלו אמירויות אסלאמיות דתיות, ובכולן מקפידים על חוקי השריעה. האסכולה המשפטית הנפוצה היא המאליכית[56]
אבו דאבי, דובאי ושראג'ה, נחשבות למתירניות יחסית עבור האוכלוסייה הזרה בשטחן, לעומת יתר האמירויות המקפידות לשמור באופן אדוק יותר על הלכות הדת. אולם, ד"ר מורן זגה מבהירה כי גם בהן שוררת גישת האסלאם המתון[57].
סובלנות וזכויות אדם
סעיף זה מובא בתמצית.
ראו בהרחבה: איחוד האמירויות הערביות – סובלנות וזכויות אדם.
אנו רגילים להשתמש במושגים כמו "תרבות ערבית" ואסלאם פוליטי", אבל ברזולוציה גבוהה, מושגים אלה מקבלים משמעות שונה ממקום למקום. התרבות באמירויות שונה באופן מהותי מזו הלבנטינית והאסלאם בפדרציה נחשב למתון יחסית, כשהאמירויות נחשבות לפדרציה היותר ליברלית ומתונה מבין מדינות המפרץ. בעת סיקור ההפגנות במצרים, למשל, נמנעו האמירתים מלהתראיין לרשת 'אל-ג'זירה' של קטאר השכנה, שנקטה בקו רדיקלי, שתמך ב"אחים המוסלמים". רבים מהאמירתים אף קיצצו את זקנם, כיוון שהם רואים בכך סממן דתי-פוליטי[58].
על אף השוני בין האמירויות, הקו הכללי של מנהיגי הפדרציה ואזרחיה, מתאפיין באימוץ הדת כמרכיב תרבותי שאינו-פוליטי ובסובלנות דתית יחסית, המתבטאת ובגמישות רבה באירוח מערביים בשטחה וברמה גבוהה של שוויון הזדמנויות לנשים (עם לא מעט נשים בתפקידי מפתח).
אא”ע נוקטת בגישה דומה גם במדיניות-החוץ שלה, המתאפיינת בהתנגדות לפונדמנטליזם אסלאמי ובמאבק בארגוני טרור (סונים ושיעים). תפיסת עולם זו עומדת במרכז המחלוקת הפוליטית של אא”ע עם שכנותיה, איראן וקטר[59].
ב-2019 הוכרזה "שנת הסובלנות", כדי לציין את מורשת הפתיחות, הקבלה והחיים המשותפים בפדרציה/ שנת הסובלנות היא שיא של תהליך גלובליזציה והתמערבות המתרחש לאורך המאה ה־21, ובו נפתחת הפדרציה הצעירה לעולם הרחב, לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה תרבותית וחברתית.
בספר ״חוגגים סובלנות: גיוון דתי באא”ע״ (Celebrating Tolerance’ in the)[60], המציג אוסף חוויות של אנשים מעשר אמונות החיות בשלום בפדרציה, שפורסם השנה בדובאי, הצהיר שר הסובלנות שיח' נהאין: "מכיוון שאנו חיים יחד בהרמוניה באא”ע, אנו עשויים לשער כי דתותינו עשויות כולן להעריך סובלנות. מטרתה של אנתולוגיה זו היא להפוך את ההשערה העמומה שלנו לעובדה"[61].
בשנת 2019, הודיעה ממשלת אא"ע, על התוכנית לפתיחת "בית משפחת אברהם״ – מתחם תלת־דתי, שבו ייבנו מסגד, כנסייה ובית כנסת בחלל משותף, שבאמצעו יוקמו מוזיאון ומרכז חינוך. שלושת המבנים יהיו זהים מבחוץ ובאותו הגובה, אך עיצוב הפנים שלהם יהיה שונה ויסמל את השוויון ואת המגוון.
למאבק באידיאולוגיות הקיצוניות , חלק מכריע בנרטיב הסובלנות. בפברואר 2019 אירחה ממשלת אבו דאבי, כנס שדן בתפקידו של החינוך לסובלנות בין־דתית במניעת קיצוניות אלימה והציג את אא"ע כמודל. הטענה המרכזית שעלה בכנס, כי הסובלנות – הערך והיוזמה החברתית – היא בסופו של דבר מנגנון למלחמה בקיצוניות ולשמירה על יציבות.
הירידה בכוחו של אופ"ק (OPEC) בכלכלה העולמית, והפיכת ארצות הברית ליצואנית הנפט הגדולה בעולם, המתחרה בערב הסעודית וברוסיה, מכריחות את מדינות המפרץ למצוא דרכים חדשות להשתתף בכלכלה הבינלאומית וליצור סביבה אטרקטיבית יותר למשקיעים ומוסדות מערביים. מסר של סובלנות משדר מנטליות פתוחה, וחשוב מכך – יציבות פוליטית.
לאא”ע מערכת משפט מתקדמת יחסית למדינות אחרות במרחב והיא מושפעת בהיבטים רבים ממערכת המשפט הצרפתית והמצרית בעוד שבהיבטי משפחה היא יונקת את עקרונותיה מערכי האסלאם (שאריעה). בהיבטים של פלילים, היא מאזנת בין המשפט המוסלמי למקובל במערכת המשפט הבינלאומית[62]. לכל האמירויות יש חוקים חילוניים וחוקים אסלאמיים לאזרחים, לפושעים ולבתי המשפט הגבוהים.
בניגוד למדינות רבות באזור, לא פרץ "אביב ערבי" בפדרציה וזאת בזכות הידברות קבועה עם הנתינים וצעדי רפורמות שליטי האמירויות, בעשורים האחרונים בשטחם. ברור שהתמונה הזאת, אותה מציגים לפרקים, גם כלי תקשורת במערב, אינה מאוזנת.
דומה שאין מקום ציבורי אחד בפדרציה, שלא מרושת במצלמות – חנויות, מעליות, אוטובוסים ומסעדות. לצד מצלמות המהירות אף מותקנות מצלמות המתעדות את פנים הרכב ומשמשות לקניסת נהגים שמשתמשים בטלפון נייד. במרחבי ה-Wi Fi במלונות, קשה למצוא ולו נקודת ישיבה אחת ללא מצלמה שמביטה על הגולשים מלמעלה. האמירתים מצאו דרכים שונות להתמודד עם החדירה לפרטיותם, וכמעט כל כלי הרכב שלהם מצוידים בחלונות שחורים[63].
ב־2014 פורסם חוק נגד טרור, המפשט את התהליך המשפטי ומאפשר לרשויות לרדוף מבקרי שלום ופעילי זכויות אדם בקלות יחסית[64], וניסיונות לדרוש רפורמה דמוקרטית, דוכאו והסתיימו במעצרם ובגירושם של תושבים ואזרחים רבים[65].
אא"ע אמנם נוקטת צעדים פומביים ויקרים מאוד, כדי להוכיח לעולם את טבעה הסובלני. היא מנסה לבנות לעצמה מוניטין חדש ולבדל את עצמה משכנותיה השמרניות. אולם פעילי זכויות אדם, אינם הולכים שולל אחרי ההצגה הזאת. לפי הדו"ח השנתי של ארגון Human Rights Watch, השלטון לא גילה סובלנות כלפי מחאות שהיו נגדו. כך למשל, פעיל זכויות אדם מוכר בפדרציה, נשלח לעשר שנות מאסר. פעילים שמחו נגד השלטון ושוחררו מהכלא לפני שלוש שנים, עדיין מעוכבים בפדרציה ולא נותנים להם לעזוב[66]. שרה לאה ויטסון (Sarah Leah Whitson), מנכ"לית ארגון 'ווטש' במזרח התיכון, טוענת כי מפגני הסובלנות הפומביים האלה הם העמדת פנים, ולמעשה, אא"ע מאפשרת בקושי חופש הביטוי.
בפדרציה אין שלטון דמוקרטי, ולאזרחים אין אפשרות להחליף ממשלה או להקים מפלגות פוליטיות. ההעדפה של האזרחים היא הזהות השבטית ופעילות לקידום ענייניהם דרך המוסדות השבטיים או הקשרים האישיים-משפחתיים. הממשלה מגבילה את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות, והתקשורת המקומית מצונזרת כדי למנוע ביקורת על הממשלה, על פקידי ממשל או על משפחות המלוכה.
הפדרציה חברה במועצת האומות המאוחדות, אך נמנעה מלחתום על רוב האמנות הבינלאומיות בנושאי זכויות אדם וזכויות עובדים, בהן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, והאמנה להגנה על זכויותיהם של כל מהגרי העבודה ובני משפחותיהם. על פי הארגון Human Rights Watch, הדין הפלילי ודיני המשפחה בפדרציה מנוסחים באופן שמפלה נשים.[67].
מלקות מקובלות כעונש על עבירות כגון ניאוף, יחסי מין לפני הנישואין, עבירות סמים וצריכת אלכוהול. חוק זה חל גם על מי שאינם מוסלמים, והעוברים על החוק נעצרים ונשפטים.
חוקי הנישואים והגירושין מנוסחים בהתאם לחוקי השריעה. ואסורים נישואים בין-דתיים בין אישה מוסלמית לגבר שאינו מוסלמי. דיני משפחה, בהם נישואים, גירושין, ירושה ומשמורת על ילדים, נידונים בדרך כלל בבתי דין שרעיים, גם במקרים של אזרחים שאינם מוסלמים. מגורים משותפים ללא נישואים אסורים על פי החוק.
הפלה מלאכותית אינה חוקית, והעונש על עבירה זו הוא 100 מלקות ועד חמש שנות מאסר. זכויות להט"ב באא”ע הערביות נמצאות תחת דיכוי כבד. החוק אוסר קיום יחסים חד מיניים וקיימים על כך עונשי מאסר. על קיום יחסי מין בין שני גברים, ניתן לקבל במקרים מסוימים גם עונש מוות.[68]
בשנת 2015 נחקק חוק האוסר לקלל או להשמיץ ברשתות חברתיות וביישומים למסרים מידיים כגון 'ווטסאפ'. אזרח אוסטרלי גורש מהפדרציה עקב עבירה על חוק זה.
על פי חוקי אא”ע הערביות, אסור להביע ביקורת כלשהי כלפי הממשלה, פקידי ממשל, המשטרה או משפחות המלוכה. כל ניסיון של מחאה או התארגנות ציבורית דינו מאסר. ארגון 'אמנסטי אינטרנשיונל' פרסם דו"ח על הפרת הזכות לחופש הביטוי באא”ע הערביות. בדו"ח מתוארים מקרים רבים של ענישה על ביקורת כלפי הממשלה.
כמו במקומות רבים אחרים, גם באא”ע יש שחיתות ומייצגי שווא, אך שנת הסובלנות מעידה על גם על שינויים אותנטיים שמקדמים גורמים פנימיים ומשקפים מנטליות חדשה.
החוקרת קיטי וקסברגר טוענת, כי אא”ע אינה חפה מהפרות של זכויות אדם, והיא עדיין פדרציה אוטוריטרית, אך ישנם סימנים אמתיים לשינוי מבפנים, והם מעניקים ל"שנת הסובלנות" מידה של לגיטימציה שאא”ע יכולה להיות גאה בה[69].
כלכלה
עד שנות ה-60 , של המאה ה-20, התאפיין האזור בכלכלה נחשלת, שהתבססה בעיקר על פעילות ימית – דיג, שליית פנינים, בניית סירות וסחר ימי. משנות ה-60 , החלה מהפכה כלכלית, המאפשרת מאז ואילך רמת חיים מן הגבוהות בעולם. המיקום הגיאוגרפי של אא”ע- בפתחו של מיצר הורמוז, אחד המצרים הימיים החשובים בעולם, יצר תרבות מסחרית מפותחת ומגוון רחב של תושבים שהגיעו לשטחה על מנת לקדם עסקים. המסחר הבינלאומי שהתפתח באזור, בעיקר בפנינים ולאחר מכן בנפט ובגז.
החל משנות השבעים עלה מעמדה הבינלאומי של אא”ע, בעקבות גילוי מרבצי הנפט שבשטחה. כתוצאה מכך ובשל מיעוט האוכלוסייה בהן, דבר שאפשר את היצוא של רוב הנפט, פיתחה אא”ע עתודות הנפט גדולות, רובן מצויות באבו דאבי והחל משנת 1974 הפדרציה חברה בארגון אופ"ק[70], ארגון המדינות המייצאות נפט אשר מטרתו לקבוע יחד עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו, וזיכיונות עתידיים. בעזרת החברות בארגון האמירויות משפיעות על ויסות קצב הפקת הנפט בעולם ושולטות יחד עם חברי הארגון במחיר הנפט העולמי – בעיקר על ידי קביעת מכסות הפקה לכל אחת מהמדינות החברות.
אולם, החל משנות השמונים של המאה העשרים, על רקע התנודתיות החדה במחיר הנפט ביקשה הפדרציה לצמצם את התלות במינרלים ושאפה לגוון את מקורות ההכנסה שלה. גם משבר האקלים גורם לאא"ע להפנות יותר ויותר משאבים לפיתוח אנרגיות מתחדשות והקטנת תלותה במוצרי דלק מזהמים[71].
לצד הענף מפתחות האמירויות ענפי כלכלה נוספים כגון ייצור אלומיניום, טקסטיל, חומרי בניין, הפקת אמוניה, עיבוד מזון. כמו כן, פתחה אא"ע גם מגזרים אחרים כדוגמת המסחר, הבנקאות, הלוגיסטיקה, התיירות, והנדל"ן. תנאי האקלים אינם מאפשרים חקלאות ענפה. מאז שנות ה-80 מספר התיירים גדל באופן דרמטי, ועיקרם אירופים המחפשים חורף מתון וקל. המגמה התחזקה לאחר שהוחלט לשנות את מדיניות הטיסות, למדיניות "שמיים פתוחים" ,שגרמה להורדת מחירי הטיסות מאירופה, חיזוק חברות התעופה 'אמירתס' (Emirates), שנחשבת לאחת מחברות התעופה הטובות בעולם[72] ו'איתיחאד איירווייז' (Etihad Airways); נתיבי אוויר מאוחדים)[73] ושימוש בנמלי התעופה של אבו דאבי ודובאי , כנקודת ביניים בין אירופה למזרח הרחוק. החל משנת -2000, ניכרת פעילות כלכלית חדשנית אינטנסיבית בפיננסים, חלל וסייבר[74]. ב-29 ביולי 2009 שוגר לחלל לווין חישה מרחוק – 'דובאי סאט 1' (Dubai Sat – 1). הלוויין פותח על בסיס מרכב לווייני מפיתוח קוריאני, הלוויין הוא יוזמה של מכון האמירויות למדע וטכנולוגיה מתקדמת (EIAST), המפעילים תחנת קרקע מתקדמת לקליטת תוצרי הלוויין[75].
כלכלת אא”ע נחשבת לשנייה בגודלה בעולם הערבי, אחרי ערב הסעודית, והתוצר לנפש (במונחי 119 PPP)[76], של הפדרציה נמצא בעשירייה הראשונה בדירוג הבינלאומי[77].
תמ"ג לשנת 2020: $696 מיליארד $.[78]. [לשם השוואה: ישראל – 402 מיליארד].
תמ"ג לנפש 2020: 70 אלף דולר. מספר 7 בעולם. מקביל לזה של אירופה. [ישראל: 40,337 (37 בעולם).
שיעור הגידול בתמ"ג: 0.8% (2017); 3% (2016.) 5.1% (2015.)
תמ"ג לנפש: $67,100 (מקום 12 בעולם).
צריכה פרטית 2019: 164 מיליארד דולר.
אינפלציה 2020: 1.93% . מקום 4 בעולם.[ישראל: –0.59%]
כוח עבודה: 5.34 מיליון.
חלוקת כוח העבודה לפי ענפים: חקלאות- 7%, תעשייה- 15%, שירותים- 78%.
אבטלה: 1.6%. [ישראל: 5%}
יעדי יצוא עיקריים: הודו 10%, איראן 10%, יפן 9.3%, סין 5.4%, עומאן 5%, שוויץ 4.4%, דרום קוריאה 4.1%.[79]
ענפי יצוא עיקריים: נפט ודלקים, גז טבעי, פנינים ואבנים יקרות, מתכות ומינרלים.
הכנסות לפי עיסוקים: חקלאות (0.9%); תעשייה (49.8%). שירותים: 49.2%[80].
אוצרות טבע – נפט, דיג, פטרו כימיקלים, חומרי בניין, פנינים,
אא"ע לא סבלה מהאירועים האלימים של "האביב הערבי", שנראו בכל מקום אחר במזרח התיכון בשנת 2010-2011, בין הייתר משום שהפדרציה משקיעה 1.6 מיליארד דולר מדי שנה, באמירויות הצפוניות והעניות יותר (ומדיניות תקיפה למניעת זעזועים פוליטיים).
מקור העוצמה הכלכלית של אא”ע, הוא ביצוא הנפט, אולם, האסטרטגיה הכלכלית של הפדרציה נוטה לפתח אפיקי צמיחה נוספים. התוכנית האסטרטגית שמימשה ממשלת האמירויות ב־30 השנים האחרונות, צמצמה את דומיננטיות מגזר הנפט, כך שבשנת 2019, תרומתו לתוצר המקומי הגולמי היתה 25% בלבד. זאת הודות לעליית תרומתם של מגזרים אחרים כפועל יוצא של מדיניות זו, הפדרציה מיצבה את עצמה כמרכז סחר וכמרכז עסקים בינלאומי מוביל ואף כמרכז תיירותי עולמי[81]. כקמעונאות וסיטונאות (כ־12.5% מהתמ"ג), תיירות (12%) וביטוח ופיננסים (9%)[82]. כפועל יוצא של מדיניות זו, הפדרציה מיצבה את עצמה כמרכז סחר וכמרכז עסקים בינלאומי מוביל ואף כמרכז תיירותי עולמי[83]. התחזקות הענפים הנוספים והגיוון הכלכלי נועדו להגן על המשק המקומי מזעזועים במחירי הנפט בשוק העולמי, בשעה שעתודות הנפט והגז של הפדרציה נותרו מהגדולות בעולם.
אא"ע מייצרת 3,772,788.27 חביות נפט ליום (מעודכן ל-2016). השמינית בעולם. מדי שנה, מפיקה אא"ע 1.14% מעתודות הנפט שלה. אא"ע מייצאת 66% מהנפט שהיא מפיקה – 2,487,580 חביות נפט ליום (מעודכן ל-2016)[84].
בעשור האחרון, שווי הסחר ללא נפט, הכפיל עצמו מכ־205 מיליארד דולר לכ־450 מיליארד דולר – מהם כ־380 מיליארד דולר מבוססי יבוא, המעידים על פוטנציאל היצוא הגבוה לשוק. הגיוון ניכר אף בין האמירויות השונות המרכיבות את האיחוד, וכך בעוד אבו דאבי מובילה בתחום האנרגיה, דובאי מהווה מרכז סחר ופיננסים. אא"ע מחזיקה בנכסי השקעה עצומים המספקים לה נזילות פיננסית. היא מחזיקה במספר קרנות הון ריבוניות והשקעות זרות בעלות שווי נכסים של כ־2 טריליון דולר. בין אלו בולטים רשות ההשקעות של אבו דאבי, המחזיקה בתיק של כ־700 מיליארד דולר ומדורגת במקום השלישי, בין קרנות העושר הריבוניות הגדולות בעולם, ותיק הנכסים של קרן העושר של דובאי המגיע ליותר מ־230 מיליארד דולר[85].
אא”ע נחשבת למוקד כלכלי חשוב, בהיותה צומת מרכזי להעברת סחורות לשאר חלקי העולם. היתרונות הכלכליים והמדיניים הברורים של אא”ע מהווים מוקד משיכה עבור מדינות וחברות מכל העולם ויוצרים עניין רב עבור ישראל, אך גם תחרות משמעותית בהשתלבותה במעגל הזדמנויות זה[86]. כלכלת אא”ע נשענת בעיקר על יבוא, ובשטחה נמצא הנמל הימי, ג’בל עלי (Jebel Ali), הנחשב לגדול ולחשוב ביותר באזור[87].
חקלאות.
החקלאות מתרכזת באמירויות ראס אל ח'ימה ופוג'יירה, בשתי המובלעות של עג'מאן ובנאת המדבר אל-עין. החקלאות תופסת מקום קטן בתמ"ג (GDP) ומעסיקה כעשירית מכוח העבודה. בנאות המדבר מגדלים בעיקר תמרים עם אלפלה (אַסְפֶּסֶת) כגידולי ביניים. כמו כן, מגדלים שם פירות שונים, עגבניות, מלפפונים וחצילים. שמורת אל עין אשר באבו דאבי, ידועה בעצי המנגו שגדלים בה. עולם החי כולל ביקר בעלי חיים מבויתים כמו עזים, כבשים, גמלים, פרות ועופות שהובאו לפני כמה עשרות שנים. אא"ע מספקת לעצמה את כל תצרוכת הירקות והפירות שהיא צורכת. כך גם, ביצים, עופות, דגים, ומוצרי חלב. היא מייבאת בעיקר דגנים. מרבית הדיג מתרכז באמירות אום-אל קאיאוון. אא"ע נחשבת לאחת מספקיות הדגים הגדולות בעולם הערבי[88].
קמעונאות
משבר הקורונה חידד את ההבנה בפדרציה, כי ענף הקמעונאות צועד לעולם הדיגיטלי, ובדובאי אף הוחלט' כי כל נקודת מכירה באמירות תכלול נוכחות מקוונת, כולל הפיכת הקניונים המובילים לווירטואליים. אך עוד לפני המשבר הנוכחי, דובאי התבלטה והתפתחה למעמד של עיר דיגיטלית המעניקה הזדמנויות אדירות ליזמים בתחום. 'קמפיין דובאי חכמה 2021' הציב כמטרה את הפיכת העיר לחכמה וקולטת טכנולוגיה, והעיר שזכתה לכינוי "מכה של תעשיית ההייטק", הפכה בשנים האחרונות לביתם של יותר מ־1,000 סטארט־אפים[89].
העוצמה הכלכלית של אא”ע, היוותה גורם חשוב בביסוס מעמדה הפוליטי האזורי והגלובלי. ברמה הבינלאומית, אא”ע משקיעה מאמצים ומשאבים רבים בהרחבת קשריה הדיפלומטיים, ואף משמשת לעיתים כמגשרת בסכסוכים כצד שלישי[90]. אא"ע משקיעה מיליארדים בכלכלת מצריים, כדי לעזור ליציבותה והיא היתה אחת המדינות הראשונית שהתייצבו בקואליציה נגד דאע"ש. היא גם שותפה לצעדים הסעודיים כנגד תימן.
העיצומים הכלכליים כלפי איראן, פגעו בעקיפין גם במסחר הרחב בינה לבין האמירויות, וההכנסות ממנו ירדו מאוד. גם משברי מחיר הנפט הוסיפו לאובדן ההכנסות. זו הסיבה שהממשל באבו דאבי מחפש בשנים האחרונות גורמי צמיחה והכנסה נוספים. ההבנה שהגיעו אליה היא שהסכם עם ישראל לא רק יניב שיתוף פעולה כלכלי-מסחרי עם מדינת הייטק דינמית וקרובה, אלא גם יעזור לקדם את היחסים הכלכליים עם ארה"ב, שושבינת ההסכם[91].
סיפור של הצלחה
אא”ע נחשבת לפדרציה בעלת קצב התפתחות גבוה. על אף שלל משברים כלכליים עולמיים, בעשור האחרון שבין 2010 ל־2019 כלכלה האמירויות היתה יציבה וצומחת והתוצר של הפדרציה צמח בכ־45% במחירים שוטפים[92]. אא"ע עוסקת רבות בפיתוח תשתיות, בבנייה ופיתוח נדל”ן, בהקמת מרכזי פיתוח ובקידום פרויקטים מסוגים שונים. פרויקטים אלו מזמנים הזדמנויות רבות למשקיעים זרים ולחברות בינלאומיות[93]. כלכלת האיחוד לוקה באי שוויון חמור: הנתונים הלא רשמיים מדברים על כך ששני שלישים מהעושר הלאומי מרוכזים בעשירון העליון.
ענף הבריאות באא”ע ורמת השירותים והמתקנים הגבוהה בפדרציה, הפכו בשנים האחרונות למוקד משיכה לתיירות רפואית ממדינות סמוכות. גם בענף זה' אמירות דובאי היא נושאת הדגל והפכה למוקד בינלאומי לתעשיית הבריאות העולמית, בין היתר, הודות לקיום אזור הסחר החופשי הגדול בעולם בתחום הרפואי. כיום פועלים באזור זה' כ־200 חברות ומוסדות בתחום, בהם בתי חולים ומרכזים רפואיים' המעסיקים אנשי מקצוע מכ־100 מדינות. משבר הקורונה רק הגביר את רצונן של הרשויות בדובאי להעמיק את הפיתוח במגזר זה.
אא"ע נכנסו למשבר כלכלי עמוק בשנים 2015-2016, עם הצניחה החדה במחירי הנפט. ב-2017 הצמיחה באיחוד כמעט התאפסה, הכנסות הפדרציה צנחו, הגירעון זינק ולראשונה גובשה מדיניות פיסקאלית, שכללה גביית מיסים סדורה וב-2018 הוטל לראשונה מע״מ על הצריכה.
ככלל, אחד המאפיינים הבולטים של כלכלת האמירויות' הוא היעדר המיסים: אין מס חברות ועדיין אין מס הכנסה; ההפרשות סוציאליות שהיקפן לא שונה מישראל (כ-17.5% מהשכר) מוטלות ברובן על המעסיק ולא על העובד. למרות שאירועי השנים הללו הקפיצו את החוב הממשלתי, הוא נותר נמוך מאוד ברמה של כ-19% מהתמ"ג (לעומת 61% תמ"ג בישראל) ולמרות האיומים של חברות הדירוג באותם שנים והפחתת "תחזית", נותר דירוג האמירויות על AA-, מהגבוהים בעולם[94].
אא”ע היא סיפור הצלחה כלכלי מרשים. הפדרציה עברה טרנספורמציה שממצבת אותה כיום במיקום גבוה במפת העסקים העולמית. לא בכדי היא ממוקמת בצמרת כל המדדים העסקיים שהתפרסמו בשנים האחרונות בידי גופים בינלאומיים, ובראשם הקלות שבה ניתן לעשות בה עסקים. לפי דו"ח קלות עשיית עסקים של הבנק העולמי ל־2020, הקמת עסק באא”ע היא עניין פשוט בהרבה מביתר מדינות המזרח התיכון: הפדרציה מדורגת במקום ה־16 בעולם, בעוד ישראל מדורגת במקום ה־35. לפי הבנק העולמי, הקמת חברה באא”ע דורשת שמונה ימים בלבד וקיום שישה נהלים פשוטים. שכשמדובר בעסקים, אא”ע עושה את הדברים בצורה שונה ממרבית המדינות האחרות במזרח התיכון. הכול נובע מהתפיסה הבסיסית בפדרציה שלפיה יש להסתמך פחות על הפקת נפט, לגוון את מקורות ההכנסה, ולהתאימם למגמות העולמיות העדכניות. כשאלה פני הדברים, לא מפתיע שהשוק באמירויות מספק לסוחרים, למשקיעים וליזמים שפע של הזדמנויות עם מינימום בירוקרטיה, מיסים נמוכים, תמריצים נדיבים ותשתיות מודרניות – הכול כדי ליצור את האווירה האידיאלית לצמיחתם של העסקים. אזורי הסחר החופשי באמירויות, המציעים 100% בעלות זרה ואפס מיסים, מהווים מגנט משיכה למשקיעים זרים[95].
צבא וביטחון
"הכוחות המזוינים של מדינת האמירויות הערביות המאוחדות", או "כוח ההגנה של האיחוד", הוא שמו הרשמי של צבא הקבע של אא"ע. הצבא אחראי להגנת כל שבע האמירויות באיחוד והוא כולל כ-100,000 חיילים. בניין המטה הכללי שוכן באבו דאבי.
הצבא הוקם ב-1951, על ידי קצינים בריטים, כ'כוח סיור החופים של עומאן' (Trucial Oman Scouts). עד 1971, היה צבא אא”ע אחד מהצבאות הכי זניחים במזרח התיכון, ובעולם בכלל. היה זה כוח הגנתי שולי, שמנה כמה אלפי לוחמים ומערכות נשק ישנות שלא יכולות לגרום לנזק רב, לבטח שלא להרתיע. אך כל זה השתנה במהלך העשור השני של המאה הנוכחית, כאשר הצבא הלא מוכר הפך לאחד המשוכללים והמתקדמים ביותר בעולם – הן מבחינת תורת הלחימה והן מבחינת אמצעי הלחימה שנרכשו. על פי הדירוג של חברת IHS, המתמחה בייעוץ ומחקר, אותו צבא זניח הפך לרביעי בעוצמתו במזרח התיכון. על פי מכון המחקר שטוקהולם, בעשור האחרון הם הכפילו את הרכש הביטחוני שלהם והגיעו לתקציב של 14 מיליארד דולר. על פי אותו מכון, כבר בשנת 2015 הם הפכו ליבואן הביטחוני השלישי בגודלו בעולם. תחום נוסף שהופך אותם לצבא משמעותי, בזכות הכסף כמובן, זה מערכות הנשק הטובות בעולם, שנרכשות מארה"ב, צרפת, בריטניה ואפילו גרמניה ורוסיה. מבחינתם כל מערכת הנחשבת לטובה נרכשת, כי לכסף אין משמעות גבוהה מדי עבורם. צבא זה מעורב בסכסוכים שרחוקים מהטריטוריה עליה הוא מגן. כוחות הצבא התערבו בסכסוכים בלוב, בבחריין ונגד ארגון הפדרציה האסלאמית.
ראו בהרחבה: אא"ע מהגעת המערב ועד ימינו.
אא”ע מזרימה מיליארדי דולר, בסיוע כספי, כדי לתמוך בשלטונו של הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי במצרים, ושותפה גם ב"מלחמה באמצעות שליח", המתנהלת על אדמות לוב ותימן. בלוב תומכת אא”ע (לצד סעודיה ומצרים), בכוחותיו של הגנרל חפתר במזרח הפדרציה, וגם מחמשת אותם לפי הדיווחים מול כוחות הממשלה בטריפולי, הנתמכים על ידי טורקיה. בתימן אפילו היתה אא”ע מעורבת באופן פיזי, כששלחה כוחות להילחם במורדים החותים הממומנים על ידי איראן, אך בינתיים הסיגה את כוחותיה ועברה לתמיכה מרחוק[96].
למרות היותו צבא קטן יחסית, התחמש הצבא האמירתי, בכלי הנשק המודרניים ביותר, שנרכשו מארצות הברית, צרפת, רוסיה ובריטניה. מרבית החיילים המשרתים בצבא הם אזרחי מדינות ערב אחרות וכן מפקיסטן. אולם הקצינים, כולם אזרחי אא"ע, שרבים מהם התחנכו באקדמיות הצבאיות של בריטניה, ארה"ב, צרפת ואוסטרליה. נוסף לכך, צרפת פתחה במאי 2009 בסיס צבאי משלה באבו דאבי[97].
בשנת 2011 חשף ה'ניו יורק טיימס', שאא"ע הקימה בחשאי צבא 3,000 שכירי חרב זרים, בעלות של למעלה מ-500 מיליון דולר. פרשני ביטחון מעריכים שמטרתו של הצבא המשוכלל של האמירויות הוא להתמודד עם משמרות המהפכה והמודיעין של אירן, ולהגן על המתקנים האסטרטגיים של האמירויות (במיוחד מתקני הנפט והגז) מפני חוליות טרור[98].
גיאופוליטיקה
פרק זה מובא כאן בתמצית.
ראו בהרחבה, באתר זה: איחוד האמירויות הערביות: גאופוליטיקה, אסטרטגיה והסכם השלום עם ישראל.
אא"ע נחשבת לכוח פוליטי עולה בזירה האזורית. מעבר ליציבותה הכלכלית והפוליטית, היא הגבירה בשנים האחרונות את פעילותה בתחום מדיניות-החוץ, והובילה תהליכים ואירועים משמעותיים בעולם הערבי. בהשקפת העולם של אא”ע, הפדרציה מהווה חלק מיחידה פוליטית רחבה יותר (העולם הערבי), כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 6 של החוקה שלה: “העם המרכיב את האיחוד הינו עם אחד, ובמקביל מהווה חלק מהאומה הערבית”[99]. ואכן, אא"ע היא חברה פעילה בליגה הערבית. יחד עם זאת, האתגר העיקרי של הפדרציה הוא ביטחון. בעבר חששו השלטונות מהתקפות זרות, של ארגוני שמאל ערביים, בעלי אופי מהפכני ואילו כיום מארגונים בעלי צביון דתי אסלאמי שיעי, כמו 'חיזבאללה' הלבנוני ומשמרות המהפכה האיראנים הפעילים במפרץ הערבי או סוני כדוגמת דאע"ש ו'אל-קעידה'.
בהתאם לתפיסה זו, אא”ע חברה במועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ הערביות: GCC – Gulf Cooperation Council בעברית: משפ"ם), המאגדת מאז 1981 את ערב הסעודית, אא”ע הערביות, קטר, עומאן, כווית ובחריין, על מנת לתת מענה לאתגרים המשותפים של כל המדינות הללו: התקפות ישירות מצד עיראק או איראן, איומים מצד ארגונים מהפכניים/אסלאמיים וכן החשש מהשתלטות של זרים על השלטון.
כיום מנסה המועצה ליצור מדיניות אחידה בדמות צבא משותף, אבל גם בהיבט של הקמת מערכת חשמל משותפת, יצירת מטבע משותף וגבולות פתוחים. [מבחינה זו היחסים המתוחים בין קטאר לבין סעודיה ואא”ע (ראו להלן), פוגמים בכוחו של האיחוד, שאמור היה לשוות ל"מועצת המפרץ" צביון הדומה לזה של 'האיחוד האירופי].'
מסגרות רב-לאומיות אלו, מחייבות אותה להתאים את מדיניות-החוץ שלה לקווי היסוד של המדינות החברות במועצות אלו. יחד עם זאת, אא”ע נהנית מחופש יחסי בקבלת החלטות אופרטיביות עצמאיות בזכות חוסנהּ הפוליטי והכלכלי, דבר המסביר את מרחב הפעולה שלה בהסכם עם ישראל[100]. מדיניות-החוץ שלה, המתאפיינת בהתנגדות לפונדמנטליזם אסלאמי ובמאבק בארגוני טרור (סונים ושיעים). תפיסת עולם זו עומדת במרכז המחלוקת הפוליטית של אא”ע עם שכנותיה, איראן וקטר[101].
השותפות החשובות ביותר של הפדרציה הן ארה"ב, שמעניקה לה הגנה צבאית וסעודיה שהיא שותפה אסטרטגית באזור מבחינה מדינית-ביטחונית וכלכלית וכן עומאן שחולקת עמה גבול ואתגרים ביטחוניים, כמו למשל הטרור האסלאמי מתימן. מאז 'האביב הערבי', החלה הפדרציה לאמץ גישה התקפית, תוך אימוץ מודל הביטחון הישראלי. כלומר פדרציה קטנה בעלת הון אנושי, המסוגלת באמצעים טכנולוגים מתקדמים, לתת מענה בו זמנית לכל האיומים כלפיה.
הקו המדיני המסורתי של אא"ע, מאז הקמתה, צידד בהעדר התערבות ישירה בסכסוכים או בעיצוב הדיפלומטיה האזורית. השינוי במדיניותה היה הדרגתי והחל בעקבות ה 11 בספטמבר, בשל החשש ממתקפות טרור על מדינות פרו אמריקניות במזרח התיכון. האביב הערבי, שזעזע את האזור כולו והמאבק בין הכוחות המלוכניים-סונים במזרח התיכון נגד הקואליציה הפרו איראנית-שיעית, חידדו את ההבנה של שליטיה, כי על מנת לשמור על יציבות, עליהם לקחת חלק בעיצוב האזור ולבנות יכולות צבאיות עצמאיות.
פעולותיה של אא”ע בעשור האחרון (2010-2020), מלמדים על רצונה להתבלט בזירה האזורית והיא אכן הפכה לשחקן פוליטי חשוב במזרח התיכון. כך למשל, היא לקחה חלק פעיל, בהפלת שלטונו של שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי[102], סייעה למאבק נגד שלטון בשאר אסד בסוריה, הפעילה כוחות נגד הפדרציה האסלאמית שהקים ארגון דעא"ש ואף התערבה בצורה ישירה במבצע הצבאי נגד הכוחות השיעים בתימן. היא נוטלת חלק במערך הסיוע ההומניטרי לאזורי משבר בעולם הערבי[103]. מוטיבציה זו באה לידי ביטוי גם בחרם על קטאר, במעורבותה הפוליטית במצרים[104], בלוב[105] ובעזה[106].
אא”ע משקיעה מאמצים ומשאבים רבים, בהרחבת קשריה הדיפלומטיים ובמיתוגה כמרכז עולמי חשוב. במסגרת זו, פועלת הפדרציה לארח מוסדות, כנסים, תחרויות ואירועים בינלאומיים בשטחה. פתיחת השערים להשתתפות ישראל גורפת באירועים אלו תכניס אותה למעגל הזדמנויות חשוב בזירה הדיפלומטית והכלכלית.
אא”ע, המאוימת על ידי ההגמוניות של איראן, הביעה התנגדותה למדיניותה לפיתוח נשק להשמדה המונית באזור[107]. כמו כן, מעורבותן של אא”ע ואיראן, בלחימה בתימן הציב את שתי המדינות משני צדי המתרס.[108] מהלכים אלו מבטאים את המתח העולה בין מדינות המפרץ, ומעידים על אינטריגות פוליטיות הקיימות מתחת ומעל לפני השטח[109].
המפרץ הפרסי נמצא כיום בעיצומו של מרוץ חימוש מהגדולים שידע, שהמוטיבציה העיקרית מאחוריו, היא המשך התקדמות תכנית הגרעין והטילים של איראן והאפשרות שמדינות המפרץ הערביות תעמודנה ב"קו האש" בכל קונפליקט עתידי עמה. למרות היקף ואיכות ההצטיידות, הצבאות נותרו קטנים ומוגבלים ביכולתם לתפעל ולתחזק מערכות נשק רבות ומתקדמות והתוצאה היא היעדר יכולת עצמאית של מדינות המפרץ הערביות, להציב משקל נגד צבאי לאיראן[110].
הערות
[1] בעברית אפשר למצוא כמה גרסאות לשם המדינה: "איחוד האמירויות הערביות", "איחוד האמירויות", "ברית האמירויות הערביות", "אמירויות המפרץ הפרסי", וכן הקיצור "האמירויות". ועדה ציבורית לקביעת שמות המדינות –קיבלה את ההצעה לקבוע את השם איחוד האֵמירויות כשם הרשמי (בהשמטת שם התואר 'הערביות', שכן בשונה מן הערבית המילה 'אמירות' בעברית מציינת אמירות ערבית בלבד).
[2] Christensen, Shane (2010). Frommer's Dubai. John Wiley & Sons.p. 174
[3] יוסי מן, משרד התיירות, "איחוד האמירויות , עשה ואל תעשה", משרד התיירות, י"א חשון תשפ"א | 29 אוקטובר 2020 (להלן: עשה ואל תעשה)..על התהליכים שעוברות מדינות המפרץ, ראו בהרחבה: יוסף קוסטינר, "משמעות שעון החול", בתוך: יוסף קוסטינר (עורך), מדינות המפרץ, פוליטיקה, חברה וכלכלה, מרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב, 2000, (להלן, קוסטינר, מדינות המפרץ), עמ' 9-10, וכן יהושע טייטלבאום, "בחריין, קטר ואיחוד האמירויות הערביות: המסורת בשירות ההווה והעתיד", בתוך: קוסטינר, מדינות המפרץ, עמ' 37.
[4] משה ברור, אטלס כרטא המזרח התיכון. ירושלים: כרטא, 1990, ערך: האמירויות הערביות המאוחדות, עמ' 66 ;
[5] מתוך אתר The World Factbook -CIA
[6] https://www.globalmediainsight.com/blog/uae-population-statistics/
[7], עשה ואל תעשה
[8] Lewis Owen, William L. Ochsenwald, Donald August Holm, "Arabian DesertDesert, Arabian Peninsula", Britannica online.
[9] שמו של המפרץ הפרסי מהווה סלע מחלוקת בין איראן לבין מדינות ערב מאז שנות החמישים, ואיראן נוקטת מדיניות תקיפה ביחס לכל גורם בעולם הערבי ובזירה הבינלאומית העושה שימוש במונח "המפרץ הערבי". בין היתר מנהלת איראן בשנים האחרונות מסע הסברה נגד השימוש במונח זה, הכולל, בין היתר, החרמת גופים ופרסומים בינלאומיים העושים שימוש במונח
[10] Frauke Heard Bey, From Trucial States to United Arab Emirates, London, 2004p 13
[11] 1 מתוך אתר ה – CIA רשימת מדינות על פי חיתוך קבלת עצמאות – https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/fields/2088.html#99
[12] גדעון ביגר, ארץ רבת גבולות. קריית שדה בוקר: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון, 2002 , עמ' 4
[13] מורן זגה, "גבולות האמירויות הערביות", עבודה שהוגשה לסינט אוניברסיטת חיפה, כחלק מהדרישות לקבלת תואר מוסמך, 2018, (להלן: זאגה, גבולות).
[14] p/ 0-10
[15] From Trucial States to United Arab Emirates Bey,p. 9
[16] נתונים מאתר : FEOW( of the World Ecoregions water Fresh
[17] Encyclopedia Britannica
[18] Masdar Initiative website.
[19] Strait of Hormuz: the world's most important oil artery
[20] "United Arab Emirates country profile". BBC News. 28 September 2016. Retrieved 23 October 2016.
"Production of Crude Oil including Lease Condensate 2016" (CVS download). U.S. Energy Information Administration. Retrieved 27 May 2017
[21] מתוך אתר האינטרנט של הי-CIA
[22] The World Factbook
[23] Encyclopedia Britannica
[24] Khalifa bin Zayed Al-Nahyan – Forbes
[25] השייח' זאיד בִּן סולטאן אָאל נהיאן (1918 –2004) היה נשיאה הראשון של איחוד האמירויות הערביות והאמיר של אבו דאבי מ-1966 עד מותו.
אביו היה שליט אבו דאבי משנת 1922 ועד הירצחו בשנת 1926. בשנת 1927 עבר לעיר אל-עין. באזור זה לא פעלה מערכת חינוך מפותחת, ואאל נהיאן קיבל חינוך אסלאמי בסיסי וגדל בקרב שבטים בדואים. בשנת 1928 אחיו התמנה לשליט אבו דאבי. הוא מונה למושל של האזור המזרחי של אבו דאבי בשנת 1946. בשנת 1971, לאחר תהליך משא ומתן ארוך, איחד את שבע האמירויות למדינה אחת ועמד בראש המדינה לאורך שנים רבות. בזמן שלטונו נחשב לשליט ליברלי יחסית. בתקופת כהונתו דאג רבות לפיתוח כלכלת האמירויות ולבניית תשתיות מפוארות במדינה ובעולם. זאיד בן סולטאן אאל נהיאן תרם למדינות המוסלמיות עניות רבות באסיה ובאפריקה. החל משנת 2007 מוענק פרס על שמו בתחום הספרות.
בשנת 1999 הוקם "מרכז זאיד לשיתוף פעולה", השוכן במתחם מסגד שייח' זאיד באבו דאבי, אשר הוקם על מנת "להגשים את חזונו של השייח' זאיד"..על שמו נקרא המסגד הגדול בסטוקהולם ((?Encyclopedia Britanica
[26] The Gulf's Newest Billionaire – Forbes
[27] מגדל וגורד השחקים, הבניין והמבנה הגבוה בעולם מתנשא לגובה של 828 מטרים (2,717 רגל), והוא המבנה בעל מספר הקומות הגדול ביותר מאז ומעולם, עם 163 קומות. המבנה עומד במרכזו של פרויקט מעורב המשלב אזורי מסחר, מגורים ובידור. עלות בנייתו של הבניין הייתה כ-1.5 מיליארד דולר, ועלותו של הפרויקט בשלמותו היא 8 מיליארד דולר. את המבנה משרתות 57 מעליות ושמונה דרגנועים. עיצוב המגדל מבוסס על ליבה מרכזית הנמתחת מן הקרקע עד לגובהו המרבי, ומסביבה אלמנטים הבנויים לגבהים שונים ויוצרים יחד מבנה ספירלי. עיצוב זה מסייע להתמודד עם רוחות חזקות בראש המגדל ואף מקל על תכנון התשתיות המיועדות לקומות גבוהות, כגון צינורות ומעליות. (אתר האינטרנט של בורג' חליפה; ירון שניידר, דובאי מציגה: הבניין הגבוה בעולם, באתר מאקו, 4 בינואר 2010)
[28]שיח' מוחמד בן זָאיִד בן סולטאן בן זאיד בן ח'ליפה בן שח'בוט בן ד'יאב בן עיסא אָאל נַהְיָאן אל-פלאחי,
[29] The ambitious United Arab Emirates". The Economist.
[30] My Vision: Challenges in the Race for Excellence (2017)
[31] באסלאם הפוליגמיה מותרת עד ארבע נשים לאותו גבר בתנאי שהגבר יעניק שוויון מלא ומוחלט לכל נשותיו.. במקרים מסוימים מאד מתקבלים היתרים לשאת שתי נשים נוספות. (במקרה דנן, רק שלוש נשים היו נשואות לו רשמית.
[32] סקירה בנושא איחוד האמירויות "עשה ואל תעשה". אגף פיתוח והכשרה מקצועית בתיירות"
[33] הווהאביה היא תנועה אסלאמית-סונית שמרנית, המפרשת את האסלאם ככתבו וכלשונו. מייסדה היה מוחמד אבן עבד אל ווהאב (1691-1787) מאזור נג'ד שבערב הסעודית. חסידי הזרם , המכונים גם "אל-מווחידון" (המייחדים), המאמינים ב"תווחיד", בלעדיותו של אללה, או ה"והאבים" בפי אויביהם, טענו שהמודרנה על חידושיה החומריים והתאולוגיים השונים עיוותו את האסלאם. בתחילה נלחם הזרם נגד החלחול של האמונות הטפלות לתוך האסלאם (כמו הסופיות), וקרא לשוב אל טהרת הקוראן ולאמץ את אורח חייהם של הנביא מוחמד וחסידיו. הם האמינו באללה בלבד, ראו בסגידה למוחמד ולנאמניו פוליתאיזם, והרסו את המצבות והמבנים שהוקמו על קברים, כולל זה של מוחמד נביאם. הם התנגדו לפירושים מודרניים של האסלאם וציוו על התנזרות מוחלטת מכל מותרות, כולל קפה וטבק. הזרם נהג לראות בכל המוסלמים שלא קיבלו את תורתו ככופרים שדינם מיתה, כולל השיעים.
. הווהאבים יוצאים כנגד חידושים לא רצויים מבחינתם ("בִּדְעה"). שימוש במודרנה לצורך דתי או לצורך הפצת רעיונות האסלאם או רעיונות שעולים בקנה אחד עם רעיונותיה של האסכולה הווהאבית, מקבלים היתר שימוש. תוך שהם דוחים את התרבות המודרנית שבה פותחה הטכנולוגיה.( ממלכת האיבה, דורי גולד, הוצאת משכל; אלי אשד, הסכנה הוהאבית: סקירה על ספרו של דורי גולד)
[34] https://www.globalmediainsight.com/blog/uae-population-statistics/
[35] יוסי מן, "איחוד האמירויות: עשה ואל תעשה", משרד התיירות,
[36] צבי בראל, "כיצד המשבר בדובאי ישפיע על מדינת איחוד אמירויות המפרץ"? באתר הארץ, 04/12/09 (להלן: בי בראל)
[37] צבי בראל, כיצד המשבר בדובאי ישפיע על מדינת איחוד אמירויות המפרץ?, באתר הארץ, 04/12/09
[38] עשה ואל תעשה
[39] מורן זגה, " ישראל ואיחוד האמירויות הערביות", בתוך: יחסי ישראל עם מדינות ערב: הפוטנציאל הלא-ממומש, עמ' 58.
[40] משרד התיירות, "איחוד האמירויות , עשה ואל תעשה", י"א חשון תשפ"א | 29 אוקטובר 2020
[41] עשה ואל תעשה
[42] מתוך אתר The World Factbook -CIA
[43] https://www.statista.com/statistics/976236/uae-population-by-gender/
[44] Sex ratio". The World Factbook
[45] לפי אתר האינטרנט של ה-CIA נתונים שונים מופיעים ב- The World Bank, World Development Indicators.
[46] "Table 3.10 Urbanization". World Development Indicators
[47] UN Data, United Arab Emirates; World Bank Data, United Arab Emirates.
[48] "UAE Population Statistics".
[49] Rosemarie Said Zahlan, The Origins of the United Arab Emirates: A Political and Social History of the Trucial States, London: The Macmillan Press Ltd, 1978, p. 4
[50] "Indians, Pakistanis make up 23% of Dubai, Sharjah, Ajman population". gulfnews.com.
[51] Whittell, Giles (15 במרץ 2010). "British pair face jail for kissing in Dubai restaurant". The Times
[52] Sambidge, Andy (7 באוקטובר 2009). "UAE population hits 6m, Emiratis make up 16.5%". ArabianBusiness.com.
Mcintosh, Lindsay (16 ביוני 2008). "Terror red alert for 100,000 British expats in Dubai". The Scotsman..
"United Arab Emirates". CIA World Factbook.
[54] "United Arab Emirates International Religious Freedom Report, Bureau of Democracy, Human Rights, and Labor (2009)". U.S. Department of State.
"United Arab Emirates International Religious Freedom Report, Bureau of Democracy, Human Rights, and Labor (2009)". U.S. Department of State
[56] האסכולה המאלכית היא האסכולה השלישית בגודלה, והיא מבוססת על עבודתו ההלכתית של האימאם מאלכ בן אנס אשר פעל במאה ה-8 במדינה. הפוסקים המאלכים נבדלים מפוסקי האסכולות האחרות בשימוש הנרחב שהם עושים בנוהגים של ערים וקהילות שונות כמקור לפסיקה.
[57] מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, עמ' 59
[58] מורן זגה, "בין מדבר לגלובליזציה. הצצה למדינת האח הגדול במפרץ", באתר ynet, 9 בינואר 2017
[59] מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, עמ' 59
[60] UAE https://www.emirates247.com/news/emirates/new-book-on-celebrating-tolerance-in-the-uae-launched-2019-02-04-1.679084
[61] https://www.emirates247.com/news/emirates/new-book-on-celebrating-tolerance-in-the-uae-launched-2019-02-04-1.679084
[62] עשה ואל תעשה
[63] מורן זגה, "בין מדבר לגלובליזציה. הצצה למדינת האח הגדול במפרץ", באתר ynet, 9 בינואר 2017
[64] https://www.amnesty.org/en/latest/news/2014/11/uae-ruthless-crackdown-dissent-exposes-ugly-reality-beneath-fa-ade-glitz-and-glamour/
[65] https://www.middleeasteye.net/opinion/how-uaes-pro-democracy-movement-fell-death-spiral
[66] בלי אלכוהול והפגנות: החיים באיחוד האמירויות – Ynet
[67] בלי אלכוהול והפגנות: החיים באיחוד האמירויות – Ynet
[68] בלי אלכוהול והפגנות: החיים באיחוד האמירויות – Ynet
[69] קיטי וייסברג, סובלנות
[70] אופ"ק – ארגון המדינות המייצאות נפט (באנגלית: OPEC – Organization of the Petroleum Exporting Countries) הוא ארגון המדינות המייצאות נפט אשר מטרתו הוא להוות קרטל המורכב מהמדינות אלג'יריה, איראן, עיראק, כווית, לוב, ניגריה, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אנגולה, אקוודור, גבון, גינאה המשוונית והרפובליקה של קונגו; משנת 1965 המטה הבינלאומי שלו ממוקם בווינה, אוסטריה. מטרת הארגון היא לקבוע עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו וזיכיונות עתידיים. כוונת הארגון היא לווסת את קצב הפקת הנפט באמצעות שיתוף פעולה בין המדינות המייצאות אותו, ובכך לשלוט במחירו, בעיקר על ידי קביעת מכסות הפקה לכל אחת מהמדינות החברות. המדינות החברות באופ"ק מחזיקות בכ-75% מעתודות הנפט של העולם. הן מפיקות שליש מהנפט המופק בעולם ומהוות כחצי מייצוא הנפט העולמי. הודות לאופ"ק, המדינות החברות מקבלות יותר כסף תמורת הנפט שהן מייצאות. בשנת 2004, 11 החברות באופ"ק הכניסו כ-338 מיליארד דולר מייצוא נפט, עלייה של 42% משנת 2003. מועצת שרי הנפט של המדינות החברות באופ"ק, הגוף המרכזי בארגון, מתכנסת אחת לשישה חודשים ומחליטה, בין היתר, על מכסות התפוקה לכל מדינה חברה.
[71] UAE's clean energy goals are not limited to solar, says energy minister : Nuclear Policies – World Nuclear News, world-nuclear-news.org
[72] אמירתס היא החברה הטובה בעולם לשנת 2016, ובמקום הרביעי לשנים 2017 ו 2018. היא מציבה סטנדרטים גבוהים של איכות ונחשבת לחברה המציעה לנוסעיה נוחיות ושירות מעולים. מחלקת העסקים והמחלקה הראשונה של החברה נחשבות לאיכותיות במיוחד (קוטלר, עמית (20 ביוני 2017). "למרות הנתק: קטאר איירווייס זכתה בתואר "חברת התעופה הטובה בעולם"". Ynet).
[73] https://passportnews.co.il/2018-world-travel-awards-%D7%95%D7%94%D7%96%D7%95%D7%9B%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%A3-%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%90/
[74] תודה לאבי סופר על ההפנייה
[75] https://web.archive.org/web/20090105180125/http://www.satreci.com/eng/products/products_01.htm
[76] מדד PPP (Purchasing Power Parity) מתייחס לשווי כוח קנייה. המדד מאפשר השוואות בינלאומיות בין מטבעות ובין תוצר, תוצר לנפש, צמיחה וכדומה.
[77] יצחק גל, " "שוק המפרץ: ענק כלכלי בצמיחה מהירה" 20 בדצמבר 2009.
[78] CiA Factbook
[79] איחוד האמירויות הערביות –היסטוריה ונתונים כלכליים, אתר האינטרנט של לשכת המסחר תל אבי והמרכז
[80] CIA Factbook
[81] למשל, אא"ע שימשה כמגשרת בתהליך השלום בין אריתריאה לאתיופיה שנחתם ביולי 2015 , לאחר עשור של מלחמה בין הצדדים:“The UAE is Scrambling to Control Ports in Africa,” The Economist, 19 July 2018
[82] דורון פסקין, "הכירו את כלכלת איחוד האמירויות: נגמלת מנפט, משקיעה בהייטק", כלכליסט, 16-08-2020, להלן: פסקין, כלכליסט.
[83] למשל, אא"ע שימשה כמגשרת בתהליך השלום בין אריתריאה לאתיופיה שנחתם ביולי 2015 , לאחר עשור של מלחמה בין הצדדים:“The UAE is Scrambling to Control Ports in Africa,” The Economist, 19 July 2018
[84] Worldometer Website: https://www.worldometers.info/oil/united-arab-emirates-oil/#:~:text=Oil%20Production%20in%20the%20United%20Arab%20Emirates&text=The%20United%20Arab%20Emirates%20produces,reserves%20(as%20of%202016).
[85]פסקין, כלכליסט
[86] מורן זגה, עמ' 63
[87] נמל ג'בל עלי בדובאי נחשב לנמל הימי העמוס ביותר במזרח התיכון, בהפרש ניכר מהנמלים האחרים באזור על פי מדד מועצת הספנות העולמית: .World Shipping Council, Ports Container World 50 Top
[88] Encyclopedia Britannica
[89] פסקין ,כלכליסט
[90] למשל, אא"ע שימשה כמגשרת בתהליך השלום בין אריתריאה לאתיופיה שנחתם ביולי 2015 , לאחר עשור של מלחמה בין הצדדים: “The UAE is Scrambling to Control Ports in Africa,” The Economist, 19 July 2018
[91] דני זקן, "מחברות הבנייה, דרך מרכזי הקניות ועד יבוא המזון: הכירו את 8 המשפחות ששולטות בכלכלת איחוד האמירויות", גלובס, 13-10-20
[92] דורון פסקין, " הכירו את כלכלת איחוד האמירויות: נגמלת מנפט, משקיעה בהייטק", כלכליסט , 16-08-20
[93] להשתתפותן של חברות ישראליות בקידום הפרויקטים הללו יכולה להיות תרומה כלכלית משמעותית עבור המשק הישראלי מורן זגה, שם
[94] אדריאן פילוט, " כלכלת איחוד האמירויות: מאוד תחרותית, אך גם לא שוויונית: כלכליסט, 15.08.20
[95] דורון פסקין, " הכירו את כלכלת איחוד האמירויות: נגמלת מנפט, משקיעה בהייטק", כלכליסט , 16-08-20
[96] אסף אוני, כלכלה, פוליטיקה וחברה: 6 דברים שכדאי לדעת על איחוד האמירויות, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2020
[98] שי לוי, שם
[99] The Cabinet of the United Arab Emirates, UAE’s Constitution
[100] מורן זגה, ישראל ואיחוד האמירויות הערביות, עמ' 59
[101] William Rugh, “The Foreign Policy of the United Arab Emirates,” Middle East Journal 50 (1), 1996, pp. 57-70.
[102] UN report: UAE Violates Libya Arms Embargo,” Al-Jazeera, 14 June 2017.
[103] “Foreign Aid Strategy 2017-2021,” United Arab Emirates Government, 26 April 2018.
[104] “Ahmed Shafiq: Egyptian ex-PM Withdraws from Election,” BBC News, 7 January 2018.
[105] UN report: UAE Violates Libya Arms Embargo,” Al-Jazeera, 14 June 2017.
[106] Adnan Abu Amer, “Dahlan Muscles his Way into Gaza with UAE Money,” Al-Monitor, 7 August 2017
[107] Taimur Khan, “UAE is Committed to Keeping Middle East Free of Nuclear Weapons,” The National, 12 October 2013.
[108] דוגמא לכך היא גזר הדין שניתן בשנת 2017 בבית המשפט הפדרלי של אא”ע לאיש עסקים איראני שהיה מעורב בתכנית הגרעין, ונדון ל 10- שנות מאסר: Rasha Moran, “Abu Dhabi Federal Appeal Court Convicts Iranian Businessman for Supporting Iran’s Nuclear Programme,” Emirates News Agency, 26 April 2017
[109] מורן זגה, "איחוד מפולג: מדינות המפרץ ושורשי המשבר סביב קטר, המזרח הקרוב: מגזין המזרח התיכון של ישראל, 11 ביוני 2017 .
[110] מדינות המפרץ בסביבה אסטרטגית משתנה