היסטוריה עכשווית של הפיליפינים

תולדות הפיליפינים מתום שלטונה של אקינו ועד 2016

כתב: גילי חסקין 06-12-16

ראו קודם, באתר זה: תולדות הפיליפינים כמדינה עצמאית

ראו באתר Walla: תולדות הסכסוך בפיליפינים.

קורסון אקינו Corazon Aquino)  החליטה שלא לרוץ שוב.

פידל רמוס (Fidel Valdez Ramos), שר ההגנה בממשל אקינו, שקיבל את תמיכתה, התמודד וניצח במאי 1992, עם 23.6% מהקולות במרוץ של שבעה משתתפים. בתקופת שלטונו, שיעור הגידול בצמיחה עמד על 6% בשנה וכלכלת הפיליפינים כונתה "הטיגריס של אסיה". אבל המדינה סבלה מחוסר יציבות.

בתחילת הקדנציה שלו הכריז רמוס על פיוס לאומי בעדיפות העליונה ועבד על בניית קואליציה, בניסיון לתקן את המחלוקות שנוצרו בשנותיה של אקינו. הוא הפך את המפלגה הקומוניסטית לחוקית, והחל בדיונים עם מורדים מהצבא, עם קומוניסטים ועם מוסלמים קיצונים, בניסיון להביא הפסקה למתקפותיהם כנגד הממשלה. ביוני 1994 חתם רמוס על חנינה לכל המורדים, המשטרה והצבא על פשעים שבוצעו בשעה שנלחמו במתנגדי השלטון. באוקטובר 1995 חתמה הממשלה על הסכם שסיים את המרד בצבא.

הסכם שלום עם אחת מהקבוצות המוסלמיות הגדולות ביותר סיים מאבק של 24 שנים למרות שתת-קבוצה קיצונית של הארגון המשיכה להילחם. ניסיונות מצד רמוס להביא לשינוי בחוק, כדי שהוא יוכל לרוץ לקדנציה שנייה, גרמו להפגנות בקנה מידה ענקי, ולהבטחתו שלא ינסה להיבחר שוב.

ג'וסף אסטרדה  (Joseph "Erap" Ejercito Estrada) שחקן קולנוע לשעבר, ששירת כסגנו של רמוס, נבחר במקומו ב-1998. המצע שלו הבטיח לעזור לעניים ולפתח את החקלאות במדינה והוא נהנה מפופולריות עצומה, בייחוד בקרב השכבות החלשות. בעקבות המשבר הפיננסי באסיה, שהחל ב-1997, המצב הכלכל החמיר, ערך המטבע ירד ורמת האבטלה עלתה. בסופו של דבר המדינה החלימה, אולם זמן ההחלמה היה ארוך יותר מזה של מדינות אחרות באזור. בתוך שנה מבחירתו, הפופולריות של אסטרדה צנחה בעקבות האשמות של שחיתות וכישלונו לנוכח הטיפול במצב. באוקטובר בשנת 2000, הואשם הנשיא בקבלת שוחד של מיליוני פסו פיליפיני מהימורים לא חוקיים באזור. הוא הודח מתפקידו על ידי הקונגרס, אולם משפטו בסנט נעצר, כשהסנט החליט שלא לבחון את החשבונות הבנקאים שלו. בתגובה להפגנות ברחוב, שדרשו את התפטרותו בשילוב עם התפטרות של שרים וחוסר תמיכה מהצבא, אסטרדה הודח רשמית מתפקידו ב-20 בינואר 2001.

סגנית הנשיא דאז גלוריה מקפגל ארויו  (Gloria Macapagal Arroyo), בתו של הנשיא לשעבר דיוסדאדו מקפגל, הושבעה לתפקיד לאחר ההדחה, ונבחרה לתפקיד באופן מסודר ארבעה חודשים מאוחר יותר.

בתקופת תשע שנות שלטונה של ארויו עלה התוצר הלאומי הגולמי מגידול של 4% ב-2002 ל-7% ב-2007, שהיה אז הגדול באסיה. אך הישגים אלו היו מעורבים בסקנדלים. משום כך היא נתפסת כממשיכת התרבות השלטונית הקלוקלת במדינה, כך על פי מתנגדיה. בעלה, חוזה מיגל ארויו, נאשם בפרשות שחיתות ומעילה בכספים והוא נתפס כדמות שנואה ביותר במדינה לאחר שפורסם שגם נהג לבגוד באשתו (טענה שלא הוכחה). ארויו עצמה הייתה מעורבת בשערוריות שנגעו לניצול לרעה של הכוח שלה, דוגמת האשמות של מתנגדיה כי פעלה לזייף את הבחירות ב-2004 בהן ניצחה. (ב-2005 פורסמה בציבור הקלטה בה נשמעה שיחה בן ארויו לאחד מהאחראים על הבחירות בה היא שאלה אם יש אפשרות לשמור את ההפרש בו היא ניצחה. קלטת זו גרמה להפגנות, וארויו הכן הודתה שניהלה שיחה זו אולם היא הכחישה רמאות בבחירות). ניסיונות להדיח אותה מתפקידה באותה שנה נכשלו. המחאה הציבורית התרחבה וכללה ארגונים רבים, ברובם על טהרת הסטודנטים ,כפי שהיה בתחילת שנות ה-70, שהיו מעוניינים בשינוי חוקתי.

המאבק בארגוני הגרילה המוסלמיים

ביוני 2001, המורדים המוסלמים בדרום הפיליפינים, חטפו שלושה אזרחים אמריקאים (יחד עם כעשרה פיליפינים) וערפו את ראשו של אחד מהם – גווילרמו סוברו, בן 39. לאחר פרסום ההודעה כינסה הנשיאה גלוריה ארויו מושב חירום של הקבינט. כעבור מספר ימים, חטפו המורדים 15 בני ערובה נוספים, ובהם ארבעה ילדים, שעה שהמורדים השתלטו על מטע קוקוס באי בזילאן. ארגון אבו סיאף שביצע את החטיפות, נודע לשמצה בשנה קודם  לאחר שחטף כ-40 בני אדם, ביניהם כמה תיירים מערביים, מאתר נופש במלזיה, והחזיק אותם במשך חודשים באי חולו. הארגון ניהל משא ומתן עם ממשלת הפיליפינים וקיבל דמי כופר בגובה מיליון דולר תמורת כמה מהחטופים. רוב דמי הכופר שימשו לרכישת כלי נשק מתוחכמים וסירות מנוע. אבו סבאיה – דובר הארגון –  הכריז  שההוצאה להורג היתה "מתנת יום העצמאות לממשלה". זאת, מכיוון שבאותו יום חגגו את יום העצמאות, 103 שנה לאחר העצמאות מהכיבוש הספרדי. אבו סבאיה אמר כי המורדים הרגו את סוברו בתגובה ליחסה הלא רציני של הממשלה לאיומיהם. ביום שני נראה היה שהנשיאה ארויו מצליחה למנוע את מימוש איום המורדים לערוף ראשי בני ערובה, כשנענתה לדרישת המורדים והביאה מתווך מלזי לנהל את המו"מ. אך היא סירבה לבטל את מתקפת הצבא על המורדים. וושינגטון טענה, כי אבו סיאף קשורים לארגונו של אוסאמה בן לאדן, "אל קאעדה". 

באוקטובר 2001  חתמה הממשלה הסכם שלום עם נציגי "חזית המורו האיסלאמית לשחרור" (MILF) -המורדים המוסלמים –  לאחר שיחות בבירת מלזיה, קואלה לאמפור. זאת, למרות הפרות של הפסקת האש שנחתמה באוגוסט.

בינואר 2002, שלחה ארצות הברית 650 חיילים אמריקאים ומומחי לוחמה בטרור שפעלו בפיליפינים, כדי לסייע בדיכוי ארגון אבו סאייף. היחידה האמריקאית הורכבה מ-150 חיילי יחידות מיוחדות ו-500 חיילי מנהלה וסיוע. הם פעלו לצדם של יותר מ-5,000 חיילים פיליפינים, שפעלו נגד המורדים באזור. המבצע המשותף לארה"ב ולפיליפינים היה ההרחבה המשמעותית ביותר של וושינגטון במלחמתה בטרור מחוץ לגבולות אפגניסטן, לאחר התקפות הטרור על ארה"ב ב-11 בספטמבר.

המבצע, שזכה לשם "בליקטאן" (כתף אל כתף) התקיים בשטח השליטה של ארגון המורדים באי בזילאן. לדברי אלג'לו רייס, שר ההגנה של הפיליפינים: "החיילים האמריקאים ישקיפו ויבצעו הערכות משותפות על פעולת החיילים הפיליפינים בעוד אלה יוצאים לקרב", הוא הוסיף כי "החיילים האמריקאים יהיו חמושים לצורך הגנה עצמית ויילחמו רק במקרים יוצאי דופן, שבהם תישקף סכנה לחייהם. אבו סאייף הוא בעיה של הפיליפינים, וארה"ב רק מסייעת לנו". ארגון המורדים אבו סאייף טען כי הוא לוחם למען הקמת מדינה עצמאית לבני עם ה"מורו" המוסלמי ברובו, החי בחלק הדרומי של הפיליפינים. ואולם, בשנים האחרונות הסתכמה פעולתו כמעט אך ורק בהטמנת פצצות ובחטיפת בני ערובה לצורך קבלת כופר. מנילה טענה כי יש עדויות ברורות לכך, שלארגון קשרים הדוקים עם ארגון אל-קאעדה של אוסאמה בן לאדן.

ב-23 בנובמבר 2009, בשעות הבוקר המוקדמות 57 אזרחים – אשת פוליטיקאי, עוזריה ועיתונאים – באי מינדנאו שבדרום המדינה, בעת שהיו בדרכם להגיש את מועמדותו של פוליטיקאי לתפקיד מושל. כעבור שעות ספורות התברר כי החטיפה לא נועדה לשמש כקלף מיקוח. הצבא העריך כי החמושים בבחירות מקומיות. אנשיו של מושל המחוז לשעבר, אנדל אמפטואן, רצו למנוע מהקבוצה להגיש את מועמדותו הרשמית של  יריבו הפוליטי איסמאעיל "טוטו" מנגודדטו, לכן רצחו עשרות מבני משפחתו וכן עשרות עיתונאים. יחד עם אמפטואן הבן, המכהן כראש עיר באי הדרומי, הואשמו עוד 24 בני אדם. אבי המשפחה נעצר אף הוא.

החלטתה של ארויו להטיל ממשל צבאי, המאפשר בין היתר לכוחות הביטחון לעצור חשודים ללא צווי מעצר, עוררה ביקורת חריפה בפיליפינים. היתה זו הפעם הראשונה שהוכרז ממשל צבאי בחלק כלשהו של הפיליפינים, מאז ימיו של הרודן פרדיננד מרקוס, ששלט במדינה בשנות ה-70 וה-80. מצב החירום נמשך גם לאחר הסרת הממשל הצבאי במינדנאו, זאת, כדי לאפשר לכוחות הממשלה להמשיך בפעולה הנרחבת שלהם נגד שבט אמפטואן. בחיפושים שערכו החיילים באחד מבתי המשפחה נמצא מצבור גדול של נשק ותחמושת, כולל מקלעים ופצצות מרגמה. שבט אמפטואן נחשב לבעל ברית של ארויו, אולם הודח ממפלגת השלטון בעקבות מעשה הטבח.

במחוזות שונים בדרום הפיליפינים אירעו באותה תקופה שורה של מעשי שוד וביזה, שמאחוריהם עמדו חמושים השייכים למיליציות ממשלתיות וארגוני מורדים מוסלמים. בתוך כך, המשיכה סאגת חטיפה בבית הספר בעיירה סן-מרטין שבמחוז הנידח אגוסאן דל סור (מנדנאו) מינדנאו, שהחלה באותו שבוע. 15 חמושים שפעלו בעבר במסגרת מיליציה פרו-ממשלתית ופנו לעיסוק בשוד ובסחיטה, פרצו לבית הספר ולקחו ב-65 בני אדם, בהם תלמידים, מורים והורים כבני ערובה. גורם משטרתי: הם השתמשו בהם כמגן אנושי ודרשו שצווי המעצר נגדם יבוטלו.

בעקבות התדרדרות המצב הביטחוני ואולי גם סופת הטייפון "קסטנה" שפגעה במדינה ב-2009 (300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתים, באחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים), ארויו לא העמידה את עצמה לבחירה וביוני 2010 נבחר בניגנו אקינו,  להיות הנשיא ה-15 של הפיליפינים. הוא בנם של הנשיאה לשעבר קורסון אקינו, ושל בניגנו אקינו הבן,  מנהיג פוליטי שנרצח (ראו לעייל).

בנינו אקינו

אקינו (המכונה "נוינוי") נולד במנילה בירת הפיליפינים. בשנת 1981 סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה במנילה, ויצא עם משפחתו לגלות בבוסטון בארצות הברית, עקב רדיפות של ממשלו של פרדיננד מרקוס. הוא חזר לפיליפינים בשנת 1983, זמן קצר לאחר הירצחו של אביו, ועבד במשרות שונות בסקטור הפרטי. לאחר מות אמו, התמודד על תפקיד נשיא הפיליפינים, על רקע רגשות האבל הלאומיים שסחפו את הפיליפינים על מותה. הוא הבטיח ללחום בשחיתות בצמרת הפוליטית ולשקם את אמינות הממשל בבחירות שנערכו ביוני 2010 ניצח לאחר שקיבל כ-42% מקולות הבוחרים. ב-30 ביוני 2010 הושבע, והחל לכהן כנשיא ה-15 של הפיליפינים.

אקינו היה הנשיא הרווק הראשון בתולדות הפיליפינים. רווקותו מהווה נושא לדיון ציבורי במדינה, המייחסת חשיבות רבה לתא המשפחתי. הוא מעשן כבד, שלא קיים את הבטחתו במערכת הבחירות לנשיאות להפסיק לעשן אם ייבחר לנשיא. אקינו עורר התנגדות על רקע עושרו הרב, שעלה לדיון ציבורי בתקשורת ושימש ככלי ניגוח בידי מתנגדיו. באפריל 2012 פסק בית המשפט העליון בפיליפינים, בהחלטה תקדימית, כי אקינו יידרש לחלק את אחוזת המשפחה העצומה שלו ליותר מ-6,000 חקלאים ומשפחותיהם.

בשנת 2013 נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם, שפרסם המגזין TIME.

בנובמבר 2013 פגע טייפון האיאן (יולנדה) בפילפינים. הסופה גרמה לנזק כבד ולמעלה מ-2,000 הרוגים כתוצאה מפגיעות הטייפון. בתחילת נובמבר 2013 הפציר אקינו באזרחי הפיליפינים לעזוב את האזורים המועדים לפורענות, על מנת שלא ייפגעו . לאחר שהתבררו ממדי ההרס שזרעה הסופה, פנה בבקשת עזרה לקהילה הבינלאומית, והכריז על אסון לאומי במטרה להאיץ את מאמצי הסיוע לקורבנות הטייפון.

במרץ 2014 היה שותף לגיבוש וחתימת הסכם שלום סופי עם קבוצת המורדים הגדולה במדינה, חזית השחרור האיסלאמית מורו (MILF). הסכם השלום, הביא לסיומן 45 שנות סכסוך, במהלכן נהרגו יותר מ–120 אלף בני אדם בדרום המדינה. החתימה על ההסכם הגיעה לאחר משא ומתן שנמשך לסירוגין 17 שנה, והיא היתה הישג פוליטי משמעותי עבור אקינו, ההסכם מעניק לאזורים המוסלמים שבאזור הדרומי מינדנאו אוטונומיה פוליטית חזקה יותר, בתמורה לסיום הסכסוך המזויין. בהסכם התחייבו המורדים לפרק את כוחות הגרילה, למסור את נשקם ולבנות מחדש את קהילותיהן. במקביל, אזור אוטונומי מוסלמי בין חמישה מחוזות יוחלף בישות בעלת סמכויות רבות יותר וייתכן שגם רחבה יותר בשטחה, שתקרא "בנגסמורו" – כשם בו מכונים המוסלמים והקבוצות האתניות הנוספות בדרום הפיליפינים. אך האיומים על השלום בדרום נותרים על כנם, ובהם פלגים שפרשו מתנועת המורו, כנופיות פשע, מורדים איסלאמים המקושרים לאל־קאעדה וסכסוכים שבטיים. ראש המורדים, מוראד איברהים, הריע למה שכינה "הניצחון המשותף של הבנגסמורו והעם הפיליפיני". לדבריו ההסכם "מביא עמו את שיקום הזהות, הכוח והמשאבים של הבנגסמורו. שלושת הדברים הללו היו שלנו מאז העת הקדומה, ונלקחו באופן לא הוגן באמצעות קולוניזציה וכיבוש. כעת הם הוחזרו לנו". הוא הזמין קבוצות איסאלמיות נוספות, כמו חזית השחרור הלאומית מורו, המתנגדת לעסקה, להצטרף לישות הפוליטית בנגסמורו. ברחבי מינדנאו, אלפים ערכו תפילות המוניות וחגיגות לציון השלמת ההסכם.

שיתוף פעולה צבאי עם ארה"ב

בינואר 2016 אישר בית המשפט העליון של הפיליפינים הסכם ביטחוני שבמסגרתו יוצבו כוחות אמריקאים, ספינות קרב ומטוסים בבסיסים צבאיים במדינה. זאת, כחלק ממאמציה של ארה"ב לחזק את נוכחותה בדרום-מזרח אסיה ובאזור ים סין הדרומי, על רקע מאבקי השליטה באזור. 

ממשלת הפיליפינים לארה"ב בבקשה להתחיל בסיורים ימיים משותפים באזור. מנילה גם הציע לצבא ארה"ב להשתמש בשמונה בסיסים. מדובר בין היתר בבסיס האווירי האמריקאי לשעבר "קלארק" ומתקנים ימיים באי הדרום-מערבי פלאוואן, הסמוך לים סין הדרומי. דובר צבא הפיליפינים אמר כי המתקנים ישמשו לאחסון ציוד ואספקה ובמסגרתו יוגדלו האימונים המשותפים ומשחקי המלחמה באזור. הוא הדגיש כי ההסכם מאפשר נוכחות אמריקאית בבסיסים וכי לא מדובר בהפיכת הבסיסים לאמריקאים. 10 מתוך 15 השופטים פסקו כי ההסכם להרחבת השותפות הביטחונית בין מנילה לוושינגטון, אשר נחתם ב-2014 ותוקפו לעשר שנים, הוא "הסכם מינהלי" שאינו מפר את החוקה ואינו דורש את אישור הסנאט. ארגוני שמאל בפיליפינים שוקלים לערער על הפסיקה וטוענים כי נוכחות אמריקאית במדינה לא תענה על דאגותיה של מנילה ביחס למאבקי השליטה בים.

במחלוקת הטריטוריאלית בים סין הדרומי לוקחות חלק כל מדינות האזור – סין, הפיליפינים, וייטנאם, טייוואן, מלזיה וברוניי. המתיחות גברה בעקבות החלטת בייג'ין להקים מתקנים ומסלולי טיסה בשבעה מהאיים שהריבונות עליהם שנויה במחלוקת. למעשה, סין טוענת לריבונות כמעט על כל שטח המריבה ובראשית החודש החלה בטיסות ניסוי מאחד משלושה איים מלאכותיים שבנתה באזור.

[אין זו הפעם הראשונה שהפיליפינים פונה לסיוע אמריקאי בגלל אגרסיביות מצדה של סין. ב-1998 חתמו שתי המדינות על הסכם המאפשר לכוחות האמריקאים לקיים עם צבא הפיליפינים תמרון משותף מדי שנה. ב-2012 השתלטה סין על שרטון גדול הנמצא 220 קילומטרים בלבד מהאי לוזון. הפיליפינים מנהלת תביעת ריבונות נגד סין בבית משפט בהאג, אך בייג'ין אינה מכירה בהליך. ארה"ב קיימה בחודשים האחרונים סיורים דומים לאלה שמבקשת הפיליפינים, גם עם טייוואן ווייטנאם].

אקינו פנה לבית דין לבוררות של האו"ם בדרישה שיכריע לגבי הריבונות בשטחים מסוימים בים סין הדרומי וחתם על הסכם עם ארצות הברית, שהתחייבה להגדיל את מספר הספינות והמטוסים האמריקאים הפועלים באזור. אקינו מסרב לשאת ולתת ישירות עם סין ומתעקש שגופים כמו איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה יתערבו בסוגיה.

בחירות 2016

ביוני 2016 סיים אקינו את כהונתו, לאחר שעל פי החוקה נבצר ממנו להתמודד על קדנציה שנייה. הבחירות היו רוויות יצרים. עמדו לבחירה מאות בעלי תפקידים — בהם הנשיא ומספר ראשי ערים, שאמורים לטפל בשלל בעיות המאיימות לדרדר את כלכלת הפיליפינים. אבל למרות הנושאים הרציניים שעל הפרק, הידרדר המרוץ לנשיאות לעיסוק בבדיחות גסות, כינויי גנאי וטענות על חשבונות בנק סודיים.

הדמות הצבעונית ביותר מבין המתמודדים וגם הגסה שבהם, היתה רוריגו דוטרטה,  שדומה ושבר שיאים, גם בעולם בו מתה התקינות הפוליטית. הוא התבדח שהיה שמח לאנוס מיסיונרית אוסטרלית שנהרגה במהומות שפרצו בכלא בעיר דוואו. הוא גם אמר שנכים צריכים לשקול התאבדות והואשם בהחזקת חשבון בנק סודי ובו כספים שהושגו בדרכים נלוזות. זאת, כאשר הקמפיין שלו מתבסס על מצע של חוק קשוח וסדר מחמיר. דוטרטה הכחיש את האשמות השחיתות נגדו, אך גם סרב לחשוף את פרטי החשבון השנוי במחלוקת.

דוטרטה למד שנה אחת בבית ספר יסודי במאסין. שאר שנותיו ביסודי למד בסנטה אנה בדבאו סיטי, שם סיים בשנת 1956. לימודי תיכון עשה ב"אקדמיה של הצלב הקדוש" בדיגוס (כיום דיגוס היא מחוז בתוך דבאו), לאחר שנפלט פעמיים מבתי ספר קודמים עקב "מעשים לא ראויים".

הוא בעל תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטה של הפיליפינים במנילה (UP Manila או UPM) ובמשפטים ממכללת סאן-בדה בשנת 1972. עבד כיועץ מיוחד במחלקת התביעות העירונית בדבאו סיטי בשנים 1977-1979, כעוזר שלישי לתובע הראשי בשנים 1981-1983 ועוזר שני בשנים 1983-1986.

דוטרטה הבטיח לפעול ביד חזקה למיגור הפשע. הרקורד שלו גיבה את הצהרותיו: על פני תקופה של 20 שנים, הוא הפך פני דבאו סיטי, שעמד בראשה,  מ"בירת הרצח של הפיליפינים" למה שארגוני תיירות מכנים כעת "העיר השלווה ביותר בדרום-מזרח אסיה," ומה שאתר numbeo.com מדרג כהמקום הרביעי הבטוח ביותר בעולם.

אחרי המהפכה הפיליפינית ב-1986, דוטרטה מונה לסגן ראש העיר בפועל. בשנת 1988 הוא רץ בבחירות לראשות העיר וזכה. לאחר הזכייה שירת כראש העיר כעשר שנים וקבע תקדימים בכך שמינה סגנים המייצגים את המיעוטים דוגמת בני הלוּמאד (נוצרים קתוליים, פרוטסטנטים) והמורו (מוסלמים סונים). מהלך המינוי של סגנים מייצגים לקבוצות אתניות של דוטרטה, הפך מודל לחיקוי בערים אחרות בפיליפינים.

בשנת 1995, לאחר שפלור קונטמפלסיון, פיליפיני, הוצא להורג בסינגפור באשמת שני מקרי רצח, דוטרטה כראש העיר של דבאו סיטי, שרף את דגל סינגפור והוביל צעדת מחאה קולנית של כ-1,000 מעובדי העירייה.

בשנת 1998, לאחר שלא יכל להתמודד שוב על תפקיד ראש העיר בשל מגבלות החקיקה הפיליפינית, התמודד על תפקיד לבית הנציגים וזכה בתפקיד חבר קונגרס של המחוז הראשון של דבאו סיטי. הוא רץ שוב לראשות העיר בשנת 2001 וזכה בכהונה הרביעית שלו. הוא נבחר שוב לתפקיד בשנים 2004 ו 2007.

דבאו סיטי, תחת דוטרטה, זכתה בתואר "National Literacy Hall of Fame Award" על כך שהייתה שלוש פעמים מקום ראשון במדד "Outstanding Local Government Unit" (תרגום: יחידה ממשלתית מקומית מצטיינת), עבור הקטגוריה "ערים אורבניות ביותר". בשנת 2013, דבאי סיטי שלחה משלחות סיוע רפואי וחילוץ לנפגעי טייפון יולנדה. סיוע כספי ניתן גם לנפגעי רעידת האדמה בבוהול וסבו.

דוטרטה הודה באופן פומבי כי ירה בסטודנט שלעג לו במהלך הלימודים, ואף שלא הותר לו להשתתף במצעד הסיום, קיבל את התואר.

למרות ההצהרות שלו בפומבי בעד יד קשה ואלימה, כולל רצח מחוץ לחוק של סוחרי סמים, דוטרטה השתמש בכספי עירייה להקים מכון גמילה וטיפול למכורים לסמים הנותן שירותים 24 שעות ביממה. בשנת 2003 הצהיר כי הוא יתן קצבה חודשית של ₱2,000 למכורים שיפנו אליו אישית ויתחייבו להיפטר מהרגלי צריכת הסמים שלהם.

במהלך כהונתו היה פעיל רבות בביקור במחנות צבאיים של צבא העם החדש ובנסיונותיו לקדם פתרונות בדרך של הידברות ודיפלומטיה.

בשנת 2010 הוא נבחר לתפקיד סגן ראש העיר, ובכך החליף את בתו, שרה דוטרטה-קפריו, שמונתה בעצמה לראשת העיר במקומו. ארבע פעמים קיבל הצעה להיות שר הפנים – מהנשיאים פידל ראמוס, ג'וזף אסטראדה, גלוריה מקפגל ארויו ובנינו אקינו, אולם הוא דחה את כל ההצעות. באפריל 2014 דחה מינוי לפרס "ראש העיר העולמי" שניתן על ידי גוף בינלאומי לראשי עיר מצטיינים באומרו כי "פשוט עשיתי את עבודתי". בין הפרסים הנוספים שדחה דוטרטה נמצאים פרס מהארגון "American Cancer Society" ופרס על פעילות נגד עישון, מסינגפור.

שמו הועלה פעמים רבות בקשר לריצה לבחירות לנשיאות הפיליפינים אולם הוא דחה את כל הבקשות בתואנה ש"שיטת הממשל פגומה" וכן להתנגדות לכך מצד המשפחה. אולם, ב-21 בנובמבר 2015 הודיע על מועמדותו לבחירות לנשיאות של 2016.

מול דוטרטה, התמודד בין השאר סגן הנשיא המכהן ג'ג'ומר ביניי. שהוא ובני משפחתו נחשדו  בגניבת סכומים גדולים ממיזם ממשלתי בעיר מקאטי, כשעמד בראשה. ביניי טען שההאשמות מבוססות על מניעים פוליטיים. שר הפנים לשעבר מאר רוחאס, שנהנה מתמיכת בנגינו אקינו, עשה דרך משמעותית בשירות המדינה, אבל נפל שוב ושוב קורבן ללעג ברשתות החברתיות בפיליפינים בגלל תצלומים מתוכננים לתקשורת שהשתבשו. באחד מהם נפל מאופנוע בזמן מבצע הצלה.

השערוריות, חילופי ההאשמות והפוסטים הארסיים שהחליפו המועמדים ברשתות החברתיות מעיבים על האתגרים העומדים בפני המדינה. למרות הצמיחה הכלכלית האיתנה וההשקעות הזרות המשמעותיות, שיעורי העוני והאבטלה בפיליפינים עדיין גבוהים, התשתיות מתמוטטות, ובדרום המדינה מתנהלת מערכה נגד כנופיות החוטפות בני אדם תמורת כופר.

היחסים עם סין היו אחת הסוגיות הבוערות במערכת הבחירות בפיליפינים. המועמדים המרכזיים לנשיאות תמכו כולם בדרישות הפיליפינים לגבי השטחים השנויים במחלוקת בים סין הדרומי ומצדדים בתביעה נגד סין בבית הדין הבינלאומי. איש מהמועמדים אינו קורא לביטול ההסכם הצבאי עם ארצות הברית. דוטרטה וביניי החזיקו  בגישה פייסנית יותר כלפי סין, ותמכו  בקיום שיחות ישירות מול ממשלתה. שניהם האשימו  את אקינו בחרחור מלחמה, וקראו  להקים מיזמי השקעות בשיתוף הסינים. רודריגו דוּטֶרטֶה, אמר לבוחרים שבכוונתנו ליישב את הסכסוך הטריטוריאלי בים סין הדרומי באמצעות התגרות בצי הסיני באופנוע ים. דברי הרהב של המועמד הדאיגו  חלק מאזרחי המדינה.

שלטונו של דוטרטה – עידן חדש

בבחירות זכה רודריגו דוטרטה (Rodrigo Duterte) [1], שהיה הנשיא הראשון שהגיע ממינדנאו. הוא זכה, במידה רבה בזכות הבטחתו להילחם בפשיעה ובסוחרי הסמים. ואכן עם עלייתו לשלטון פתח במבצע ביטחוני נרחב שבמסגרתו נהרגו כבר כ-3,000 בני אדם, למלחמה הזאת בפשע היה מחיר כבד בכול הקשור לזכויות אדם: 3,800 אסירים נכלאו בכלא שמסוגל לאכלס רק 800, בתנאי רעב וצחנה. רבים מהם מחכים כבר שנים להכרעה במשפט. האו"ם, האיחוד האירופי וארגוני זכויות אדם טוענים כי מדובר במבצע שלוח רסן הכולל הוצאות להורג ללא משפט, והם תובעים ממנו למתן את כוחותיו, לשנות את האסטרטגיה שלו – ולחקור את האחראים למה שבמערב מכנים "מעשי רצח" של כוחות הביטחון.

 דוטרטה פופולרי בקרב המקומיים בשל מדיניות ה"אפס סובלנות" נגד פושעים, הוא קיבל את הכינוי "המעניש" על ידי המגזין Time. קבוצות אלימות הקשורות לדוטרטה נחשבות אחראיות על ביצוע רצח של סוחרי סמים, פושעים וחברי כנופיות אחרים.

אחד החוקים שהעביר בתחילת נשיאותו התיר לכוחות הביטחון להרוג חשודים בסחר או שימוש בסמים. בעקבות החוק נהרגו מאות בני אדם בחודש יולי 2016.[5]

במה שנראה כשלב חדש במלחמתו, הוא נקב בשמם של שופטים וקציני משטרה, בכירים בצבא ויותר מ-50 ראשי ערים. בכך, הפך אותם למטרה לפגיעה בשל העובדה שהוא קורא להריגה של סוחרי סמים. משטרת הפיליפינים הרגה 25 עברייני סמים בחמישה ימים כדי להרשים את הנשיא 23.06.2016 ההקצנה האחרונה גרמה להתנגשות בינו לבית המשפט העליון במדינה, שאלמלא היה דוטרטה נסוג היתה עלולה להוביל למשבר. ביקורת חריפה נמתחה על הרשימה שהקריא ונאמר כי היא כלי מקארתיסטי שאין לו סימוכין או ראיות. "איך מכינים את הרשימות?", שאל הסנאטור ושר המשפטים לשעבר ליילה דה-לימה. "מי המקורות? אם יש להם ראיות, הם צריכים להגיש תלונה".

אך למרות חילוקי הדעות, הקמפיין הנוכחי נגד סוחרי הסמים הפך את דוטרטה לפופולרי יותר מאי פעם. בסקר שנערך ביולי תמכו בו 91% מהפיליפינים, נתון גבוה בהרבה מ-39% הקולות שהשיג בבחירות הכלליות במאי. "הוא עושה את מה שהובטח", אמר יו"ר המכון לרפורמות פוליטיות במדינה, רמון קספיל. "הוא לא מפתיע אף אחד. העם אוהב אותו בגלל שהוא איש של מעשים".

דוטרטה,קרא שוב ושוב להריגה של סוחרי סמים. לפי ההערכות, 800 בני אדם נורו למוות על ידי המשטרה או אזרחים שלקחו את החוק לידיים מאז שנבחר. רבים נורו למוות ברחוב והושארו עם שלט מקרטון, שמזהה אותם כסוחרי סמים, ופעולות אלה זכו לכינוי "צדק הקרטון". לפי הרשויות, יותר מ-600 אלף משתמשי וסוחרי סמים הסגירו עצמם למשטרה מחשש לחייהם. רובם נשלחו הביתה אחרי שנתנו הצהרה למשטרה, והם צפויים להיחקר במועד מאוחר יותר.

אך ההתנגשות של דוטרטה עם פקידי הציבור היתה פחות חד-צדדית. נשיאת בית המשפט העליון מרינה לורדס סרנו קראה תיגר על אזכורם של שבעה שופטים ברשימתו של דוטרטה, ואמרה להם לא להיכנע למעצר ללא צו. בית המשפט גם הודיע כי יחקור כל טענות על קשר בין שופטים לסחר בסמים. "כדי לשמור על תפקיד השופט כמגן על הזכויות החוקתיות, אני מזהירה את השופטים מכניעה לשוטר שאין לו צו מעצר שהנופק באופן חוקי", כתבה השופטת.

בתגובה, דוטרטה הזהיר אותה בכעס שלא להפריע לו לשים קץ למה שהוא מכנה "מגיפת הסמים" בפיליפינים. בנאום במחנה צבאי אמר הנשיא שבקשתה של השופטת לצווי מעצר היא "בוודאי בדיחה", וכי זה יכול לקחת חודשים. "אל תיתני לי הוראות בבקשה", אמר. "אני לא טיפש. אם תמשיכי לנסות לעצור אותי אני עלול לאבד את קור רוחי". אך כעבור יומיים התנצל ואמר שלא התכוון להשתמש במלים קשות, וכי דבריו הושפעו מרצונו העז לפתור את בעיית הסמים.

רבים מהמוזכרים ברשימה הכחישו במהירות כל מעורבות בסחר בלתי חוקי וחלקם אף התנדבו לעבור בדיקת סמים. דוטרטה הודה כי שמות מסוימים עלולים להיות ברשימה בשל טעות, ואמר כי ייקח את האחריות אם מישהו הואשם שלא בצדק. עם זאת, לא ברור באיזו פעולה ינקוט, במיוחד בהתחשב בכך שהרשימה עלולה להצטייר על ידי המשטרה או האזרחים פורעי החוק כהיתר להרוג.

מותה של התקינות הפוליטית

לאורך השנים סיפק דוטרטה שלל התבטאויות לא-דיפלומטיות והרבה בקללות, ומאז שנבחר לנשיא הוא לא טרח ממש לעדן את סגנונו. בספטמבר 2016, השווה בינו לבין הצורר הנאצי: "לגרמניה היה את היטלר, לפיליפינים יהיה אותי. אשמח לטבוח ב-3 מיליון מכורים לסמים". אמר בנאום בעיר דבאו. "אשמח לטבוח בהם. אם לגרמניה היה את היטלר, לפיליפינים יהיה אותי. אני מכיר את הקורבנות שלי, ואני רוצה שכולם יהיו פושעים, כדי לחסל את הבעיה הגדולה שמאיימת על המדינה שלי ולהציל את הדור הבא".

דברי דוטרטה זכו לגינויים מקיר אל קיר. "מדובר בהתבטאות אומללה ואנו בטוחים שנשיא הפיליפינים ימצא את ההזדמנות להבהיר את דבריו", נמסר למחרת היום ממשרד החוץ הישראלי. רון לאודר, נשיא הקונגרס הלאומי היהודי, הוסיף: "האמירות מבחילות והנשיא דוטרטה חייב לחזור מהן ולהתנצל. רק עתה ציינו 75 שנה לטבח בבאבי יאר, שבו נרצחו יותר מ-33 אלף יהודים באוקראינה על ידי גרמניה הנאצית. כעת המנהיג הנבחר של הפיליפינים קורא בגלוי לרצח המוני של מכורים לסמים. שימוש בסמים הוא אכן בעיה רצינית, אבל דבריו של הנשיא מהווים זלזול מזעזע בחיי אדם".

דובר משרד החוץ של גרמניה הגיב גם כן לדברים ואמר כי "כל השוואה של הזוועות הייחודיות לשואה לכל דבר אחר היא בלתי מתקבלת על הדעת". שר ההגנה האמריקני אשטון קרטר הוסיף , כי אמירותיו של דוטרטה "מדאיגות מאוד".

דוברו של נשיא הפיליפינים סיפק הבהרה להתבטאויות הקשות שהשמיע דוטרטה: "הפיליפינים מבינים את המשמעות העמוקה של החוויה היהודית בסיפור האישי הטרגי והכואב במיוחד של העם היהודי. אנחנו לא רוצים להמעיט מהאובדן העצום של 6 מיליון יהודים בשואה. הקישור שעשה הנשיא לטבח נועד כדי להסיט את השיח מתגית של רוצח המונים, של היטלר, שהוצמדה לו – ושאותה הוא דוחה". במהלך ראש השנה הוא הגיע לבית הכנסת בבירה מנילה וטען: "אני סולד מגזענות, אביה של אשתי יהודי".

התנגשויות מילוליות בין לאומיות

בסתיו 2016 הגיב דוטרטה בקללות על כמה גינויים שהשמיעו נגדו מנהיגי מדינות. הוא עלה לכותרות כשכינה את נשיא ארה"ב אובמה "בן זונה" ובעקבות זאת הנשיא האמריקני ביטל את פגישתו איתו.

בסגנונו הטיפוסי ענה דוטרטה: אני נשיאה של מדינה ריבונית שכבר זמן רב אינה קולוניה. אין לי אדון חוץ מהעם הפיליפיני. אתה חייב להתנהג בכבוד, לכן פשוט אל תזרוק שאלות". לאחר זמן קצר הוסיף כשהוא משתשמש בביטוי המקומי ל'בן זונה': "פוטאנג אינה אני אקלל אותך".

דוטרטה אמר את דבריו על אף שבאותו זמן לא היה ידוע אם אובמה מתכנן להעלות את הנושא בפגישה המתוכננת. כשפנה שוב לעיתונאי הכריז דוטרטה: "מי הוא שיתעמת איתי?", וציין כי מדינתו לא קיבלה מארה"ב התנצלות על הפשעים שוושינגטון ביצעה כשהחזיקה בה כקולוניה. לדבריו, פצעי העבר הם "הסיבה לכך שדרום הפיליפינים ממשיך לבעור" וסובל מהתקוממויות מצד בדלנים. כמו כן הצביע דוטרטה על בעיות בשמירת על זכויות אדם בארה"ב.

בתוך כך, מאות פיליפינים הפגינו במזג אוויר סוער נגד החלטתו של הנשיא דוטרטה לקבור מחדש את הדיקטטור לשעבר במדינה, פרדיננד מרקוס, בבית קברות לגיבורים. מרקוס כיהן כנשיא הפיליפינים בין השנים 1965-1986 וכראש הממשלה בין 1978-1981. שלטונו היה רצוף שחיתויות, אלימות והפרת זכויות אדם. כ-1,500 מפגינים, לפי המשטרה המקומית, נשאו שלטים גדולים עם הכיתוב "מרקוס לא גיבור" וקראו לנשיא לשקול שוב את החלטתו. למרות ההתנגדות הגוברת דבק הנשיא בהחלטתו.

אחרי שהאיחוד האירופי פרסם הודעה שבה קבע כי "דוטרטה חייב לשים קץ לגל הנוכחי של הוצאות להורג ללא משפט ורציחות ולפתוח מיד בחקירה שלהן", הנשיא הפיליפיני לא התאמץ יותר מדי להישאר דיפלומטי: "אני אומר להם – לכו תזדיינו", השיב לאיחוד האירופי, "אתם מנסים לכפר על החטאים שלכם".

בריאיון לטלוויזיה הפיליפינית אמר דוטרטה כי חברות הפרלמנט האירופי צבועות משום שבעידן הקולוניאלי הן עצמן רצחו אלפי ערבים ובני עמים אחרים: "הן מדברות גבוהה-גבוהה כדי להקל את רגשי האשם שלהן, אבל את מי אני הרגתי? גם אם נניח לרגע שהן צודקות והרגתי 1,700 איש, מי הם? פושעים. לזה אתם קוראים רצח עם. עכשיו לאיחוד האירופי יש חוצפה לגנות אותי. אז אני חוזר על זה – לכו תזדיינו", אמר, וסימן אצבע משולשת.

 בין הציטוטים המפורסמים שלו היו : "אובמה בן זונה, אנחנו לא ערבים", השגריר האמריקני הומו, שהאו"ם ילך להזדיין, באן קי מון חסר תועלת את השליחה המיוחדת של האו"ם הוא "שלח" להתאבד, ועל השחתת גופותיהם של אנשי ביטחון פיליפינים על-ידי

יחסים חדשים עם סין

נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה הכריז היום (חמישי) על "היפרדות" מארצות הברית במהלך ביקורו בסין, שם הכריז כי וושינגטון "הפסידה" והבטיח לפתור את הסכסוך עם בייג'ינג סביב ים סין הדרומי דרך משא ומתן. בבית הלבן אמרו כי לא קיבלו כל פנייה רשמית בנושא.

דוטרטה מבקר בסין יחד עם משלחת עסקית של 200 איש, כדי לסלול לדבריו ברית מסחרית חדשה עם המדינה, בעוד יחסיו עם בעלת בריתה המסורתית של מנילה נמצאים בהידרדרות. שר המסחר שלו רמון לופז אמר כי במהלך הביקור ייחתמו הסכמים בסך 13.5 מיליארד דולר.

מאמציו של דוטרטה להתקרב לסין, חודשים לאחר פסיקת הטריבונל בהאג לטובת הפיליפינים בסוגיית ים סין הדרומי, מסמלים תפנית במדיניות החוץ של ארצו מאז נכנס לתפקידו  ב-30 ביוני. "אמריקה הפסידה עתה", אמר הנשיא לאנשי עסקים מקומיים ופיליפינים במפגש בפרלמנט בבייג'ינג, שבו נכח סגן ראש הממשלה ג'אנג גאולי. "אני מתחבר מחדש לקו האידיאולוגי שלכם ואולי אלך לרוסיה ואדבר עם פוטין, ואגיד לו שזה שלושתנו נגד העולם – סין, הפיליפינים ורוסיה. זאת הדרך היחידה", הוסיף.

לכן, באירוע זה, רבותיי, אני מכריז על היפרדותי מארצות הברית", אמר דוטרטה לקול מחיאות כפיים. "אני נפרד מהם. לכן, אני אהיה תלוי בכם כל הזמן. אבל אל תדאגו, גם אנחנו נעזור לכם". סין קיבלה את פניו של נשיא הפיליפינים בטקס מכובד, כולל תזמורת בטקס מחוץ למבנה הפרלמנט, שאליו לא מגיעים רוב המנהיגים הזרים המבקרים במדינה.

מוקדם יותר נפגש דוטרטה עם נשיא סין שי ג'ינפינג', שקרא לביקורו "ציון דרך" ביחסים בין שתי המדינות. שי אמר כי סין והפיליפינים הן "אחיות" וכי הן "יוכלו לטפל במחלוקות", על אף שלא הזכיר את ים סין הדרומי. סגן שר החוץ הסיני ליו דזה מין אמר כי "שני הצדדים הסכימו היום על מה שהם הסכימו לפני חמשים שנים, שזה חיפוש אחרי דו-שיח במטרה למצוא הסדר לסוגיית ים סין הדרומי".

המדינה הקומוניסטית תובעת שליטה על רוב האזור, שדרכו עוברת מדי שנה סחורה בשווי של חמישה טריליון דולר. המדינות השכנות ברוניי, מלזיה, הפיליפינים, טייוואן ווייטנאם מחזיקות בתביעות טריטוריאליות באזור אף הן. ב-2012 השתלטה סין על שרטון ששמו סקרבורו והיא מונעת מאז מדייגים פיליפינים לדוג באזור. סגן שר החוץ לא אמר אם הושג שינוי בנושא, אך הדגיש כי שתי המדינות הסכימו על שיתוף פעולה בתחום הביטחון הימי והדיג.

הטון הפייסני של דוטרטה כלפי סין מנוגד לזה שהוא מפגין כלפי ארצות הברית, שעליה הוא זועם בשל ביקורת שהעבירה על מלחמתו בסוחרי הסמים. הוא קרא לברק אובמה "בן זונה" וקרא לו "ללכת לעזאזל" בזמן שהבטיח לצמצם את היחסים עם מי ששלטה על ארצו. "לא אלך לאמריקה יותר, הם רק יעליבו אותנו שם", אמר אתמול הנשיא בפני קהל אוהד של מאות אזרחים פיליפינים הגרים בבייג'ינג. "אז הגיע הזמן לומר שלום". אתמול אף התאספו כאלף מפגינים מחוץ לשגרירות ארצות הברית במנילה, בדרישה להוצאת החיילים האמריקנים במדינה. כמה מפגינים נפצעו כשכלי רכב של המשטרה דרס אותם.

הערב הגיב הבית הלבן להצהרות האחרונות של דוטרטה ומסר כי לא התקבלו פניות רשמיות מצד השלטונות במנילה הנוגעות לניתוק היחסים הביטחוניים או הכלכליים". דובר הבית הלבן אריק שולץ אמר בתדרוך כי "לא קיבלנו כל בקשה רשמית מצד גורמים פיליפיניים לשינוי כלשהו בשורת התחומים שבהם אנו משתפים פעולה".

ב-3 בנובמבר 2016, בתגובה להשהייתה של עסקה בה ארצות הברית הייתה אמורה למכור 26 אלף רובים למשטרה הלאומית של הפיליפינים, כינה דוטרטה את האחראים למהלך "קופים" ו-"טיפשים".

לדבריו, בעבר האמין בכוחה של וושינגטון אך איבד מאז את הכבוד כלפי ארצות הברית, הנחשבת עדיין לבת ברית מרכזית של ארצו. "תראו את הקופים האלה. אנחנו רוצים לקנות מהם 26 אלף רובים אבל הם לא רוצים למכור לנו. בני זונות, יש לנו הרבה כלי נשק מתוצרת מקומית. אלו אמריקנים טיפשים", אמר דוטרטה בנאום ששודר בטלוויזיה בארצו.

[1] נולד ב-28 במרץ 1945), מכונה "דיגונג", הוא פוליטיקאי ועורך דין פיליפיני. דוטרטה נבחר לנשיא הפיליפינים בבחירות ה-16 לנשיאות שנערכו במאי 2016. הוא היה בין ראשי הערים בעלי הוותק הארוך ביותר בפיליפינים, היה ראש העיר של דבאו סיטי (כ-1.5 מיליון תושבים), שעל האי מינדנאו, במשך שבע כהונות, בהיקף של יותר מ-22 שנים. הוא גם שימש סגן ראש העיר וחבר הקונגרס בעיר.